חזון איש/אורח חיים/קמו
סימן קמו
[עריכה]א) בע"ה, יום ועש"ק ז' חשון העת"ר.
או"ח תרמ"ו סעיף ה' ולעיכובא ברובו ובהגה' ואפי' אינו בראשו, לכאורה נראה לשיטה זו דאם נשרו רוב עליה ורוב הקנים ונשתייר רוב ארך ההדס מכוסה בעבות ג"כ כשר, ומשכחת לה בהיו הקנים בראשן מקורבין יותר מלמטה כזה וכשנפלו הקנים מלמעלה ששה הקנים עדיין רוב ההדס עבות מחמשה הקנים הנשארין, ואפשר דאפילו אין בין הקנים הנשארין רוב שיעור ארך ההדס אלא בצירוף מקצת העץ שעלה האחרונה חופה אותה נמי כשר דלעולם העץ הנחפה תחת העלין עבות מקרי ואפי' כשהעלין פרושות יש לשערן כאילו מושכבות וחופות ולפ"ז מש"ל הרבה שיהי' נשרו רוב עלין וקנין העליונים, ורוב העץ עבות בקנין התחתונין שהרי הקן העליון אינו חופה את העץ אלא העלין עולין למעלה מן העץ, מיהו אם עלי הקנין הקצונים הנשארין רוכבין על מקום שרש העלין שנשרו י"ל שאין חושבין את חפוין אלא עד שרשן של הנשר, וצריך שיהי' רוב השיעור מן שרש הנשר ולמטה.
ב) ונראה עוד דאפי' בערבה דינא הכי והא דנשרו רוב עלין היינו רוב צורת העלין שעל הערבה והעלין המרוחקין נוטלין חלקן בצורת ערבה יותר מהמקורבין ולפ"ז רוב עלין ר"ל עלין של רוב ומיעוט עלין היינו עלין של מיעוט, ועוד י"ל דנקטו בהוה דברוב עלין הוי רוב העץ, אבל לענין דינא העיקר תלוי ברוב העץ מיהו בערבה נראה דאין למדוד את הרוב רק משרש העלה הנשאר ולא מכנגד ראשה.
ג) והא דמוכח בגמ' ל"ב ב' דלא מש"ל נשרו רוב עלין ועבותו קיימת היינו נמי שמפרש עלין של רוב ועוד דמפרש דכל עבותו קיימת נמי מש"ל ועוד דמפרש רוב היינו רוב כל קן וכדאמר שם נתרו תרי כו' והלכך לא מש"ל אלא באסא מצראה, ובלא"ה מש"ל נשרו רוב עלין כשר מבלעדי אסא מצראה לפי מש"כ הגרימ"ה (שליט"א) [זללה"ה] בביאור הלכות ד"ה ולעיכובא להסתפק להכשיר ע"י תרי רובא יעו"ש.
ד) ולכן אם רוב העץ מגולה בהדס ודאי פסול אף שרוב הקנין קיימין בראש ההדס וכן בערבה אם נשרו העלין של רוב העץ, ונראה דאפי' אי נימא לפסול ברוב העץ מכוסה ונשרו רוב הקנין מ"מ נראה דיש לפסול ג"כ ברוב העץ מגולה בין בהדס ובין בערבה.
ה) כתוב בשע"ת בשם מו"ק בעלי הדס שאין ראשו ש"ז מגיע לעיקרו של זה פסול יעו"ש ומני' דאם ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה כשר, ונראה דדוקא כשהיו כן בגידולן אבל אם היו העלין מורכבין זע"ז ונשרו האמצעין ועדיין קני ההדס תכופין זל"ז והעץ חפוי, יש להסתפק בנשרו רוב הקנין, אי נימא דלא מהני חיפוי הרוב בנשרו רוב הקנין וכש"נ לעיל להסתפק בזה, ה"נ בזה פסול, ואפי' את"ל דהעיקר תלוי בחפוי רוב עדיין יש להסתפק אי חשבינן פרישת העלה לחיפוי דאפשר דוקא בין הקנים שהיו בגידולן מקרי חפוי, ואפשר דעד שרשן של הני דנשרו מקרי חיפוי ומשם ולהלן מתיחס להעלין שנשרו ומקרי גלוי ועד"ז יש למדוד את הרוב שיהא עבות וכבר נתבאר לעיל כל הני ספיקות.
ו) ולפי מש"כ בסק"ד לפסול ברוב מגולה אפי' ברוב קנים קיימין ואפי' כשתמצי לומר דנשרו רוב עלין פסול ברוב מכוסה, לפ"ז כל הני ספיקי דסק"ה יש להסתפק ואפי' ברוב הקנים קיימין כיון דאנו מסתפקים בו שאין כאן חפוי רוב פסול לכל הפי', ואי נימא כספק החמור שבכל הני ספיקות והוא דלא מקרי חפוי אלא העץ שבין שני קנים הסמוכין בגדולן, לפי זה הדס שהיו בו שמנה קנים ונשרו שתי עלין מקן השלישי שמראש ההדס ושני עלין מקן הה' פסול שאין כאן חפוי אלא בין קן א' וב' ובין ו' וז' ובין ז' וח' בס"ה ג' תוכיות שבין הקנים וד' תוכיות מגולות, ולא מסתבר כלל לפסוק בזה, ולכן יש לפשוט דלעולם תחת עלי הקן מקרי חפוי ואף שנשר הקן הסמוך לו ואף שאין העלים שבקן הנשאר מגיעין לקן הסמוך להן עתה, אחר שנשר הקן הסמוך להן בגידולן, וכ"ז מוכרח מהציור שנתבאר.
ז) ומהאמור נלמד דדינא דמו"ק המובא בסק"ה לפסול בעלין שאין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה לא יתכן רק אם היו כן בגידולן אבל לא כשנשר אמצען, ולפ"ד בציור האמור כשלא היה בקן הג' והה' רק עלה א' בתחלת גידולן או שלא היה כל צמיחת עלין במקום הראוי לקן ג' וה' פסול שקן הג' והד' והה' והו' חסר עלין.
ח) נראה דכשמודדין רוב החיפוי יש לחשוב את העץ שמלמטה מהקן התחתון כמגולה, אבל העץ שממעל הקן העליון כגון אם נשרו העלין שבראש העץ או שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה כמכוסה דלעולם העלין חופין לראש ההדס כדרך גדולן, אמנם אם נשרו רוב העלין פוסלין אף אם הרוב חפוי או שאין תלוי כלל בחיפוי רוב אלא בקיום רוב הקנים, יש להסתפק בהני עוקצי העץ שמלמעלה ומלמטה אי נדונין למנין החסרין ומסתבר דהעץ שמלמעלה מן הקן העליון בנקטם ראשו ועלתה בו תמרה נידון כניטל קן אחד אבל העץ שמלמטה מהקנים אם נחתך ההדס אצל שרשו ולא היו עלין חופין אותו מעולם לא נחשב למנין הנושרין אבל כשנחתך בין הקנים הרי הוא כנטל קן, וכ"ז אם צריך להעץ להשלמת שיעור ארך ההדס.
ט) הדס שהיו לו ז' קנים ונשר הקן הב' ג' ד' ונשאר ה' ו' ז' והא' שבראש אי נימא דהעיקר תלוי בשיור רוב הקנים כשר אבל אי בעינן חיפוי רוב אע"ג דאסיקנא דהקן שאצל הנשר שפיר מקרי חיפוי אכתי אין כאן רק מחצה חפוי ואי הנשארין מקורבין כל שהו מהנושרין אין כאן רק מיעוט חפוי, וכן אם יש עוקץ תחת הקן התחתון [המשלים שיעור ההדס] ובאופן דלא מקרי נטל קנו וכש"נ לעיל, אכתי פסול משום רוב מגולה.
י) היה קניו ט' וחתך העץ בין א' וב' ובין ח' וט' והשאיר עץ לאחר הקן הקצוני מזה ומזה, והוא עתה בשיעורו י"ב גודלין ונשרו ג' קנים ועדיין רובו חפוי בד' הקנים הנשארין שיש כאן ג' תוכיות מגולות ב' תוכיות של קן ג' וד' וחצי התוך הנשאר בין קן א' וב' וחצי התוך הנשאר בין ח' וט', וד' תוכיות מכוסות תלוי בספק אם נשירת רוב הקנים פוסל ברובו חפוי.
יא)ס) בבה"ל סד"ה ולעיכובא כתב בשם הב"י דאם ההדס ארוך הרבה והקנים הנשארין מפוזרות ע"פ ארכו אם יש בצירוף כל הנשאר רוב של י"ב גודלין כשר, והנה אם עיקר הדין תלוי בחפוי רוב הנה בכגון זה יש למדוד כל קן וקן אם כל {א"ה, נדצ"ל את כל} אורך העלין או עד מקום שורש הקן שנשר וכש"נ לעיל, ואפי' אין כאן רק קנים בודדין וכש"נ לעיל, אבל אם נשירת רוב קנים פוסל אף ברוב מכוסה מש"ל שיהא ז' גודלין עבות ואכתי ליכא שיעור הכשר שהרי בעינן שיתלקטו מכל הבד עד שבצירופן יהי' ג' טפחים שרוב קניהן קיימין, כגון בד של כ"ד גודלין ובין קן לקן אגודל ונפלו כל הקנים ונשארו א' ד' ז' י' י"ג ט"ז י"ט כ"ב הרי כאן ח' גודלין קנים ואין אתה יכול ללקט בו י"ב גודלין שיהא רוב הקנים קיימים שכל מקצת הקיים יש בו רוב נשר מכאן ומכאן וכש"נ לעיל סק"ח, וכן בציור האמור כשאין ביניהן אגודל אלא פחות מעט עד שז' תוכיות הן רוב מצומצם, ונשרו כל העלין ונשארו א' ג' ה' ז' ט' י"א י"ג הרוב חפוי ואין כאן י"ב גודלין ברוב קנים שהרי אין כאן רק י"ב תוכיות וי"ב גודלין הן י"ד תוכיות פחות מעט ובמשך י"ד תוכיות יהי' הנשר לא פחות מז' או ח' קנים והקיים אינו אלא ז', וכן אם הקיים מרוחקות זה מזה והנשר תכופות הקנים זה לזה דבקל מש"ל שהרוב חפוי אבל כשתצטרף את החסר לי"ב גודלין יהי' הנושרין רוב, ואם הקנים הנושרין הסמוכות להני הנשארין סמוכות וכאשר תצטרף מקצת הבד שבקנים הקיימים עם מקצת הבד הרחוק מהן שהקנים שנשרו שם היו מרחקות ויהי' רוב הקנים במשך י"ב גודלין קיימין נראה דאין מצטרפין דנהי דלא בעינן י"ב גודלין במקום אחד מ"מ בעינן שכל מקצת הבד המצטרף סמוך למקצת בד הקיים ונטפל לו משא"כ בסירוגין.
יב) כללא דמלתא לפי' דצריך חפוי רוב יש לחשוב כל קן וקן ע"פ כל ארך הבד עד שיעלה בידו מידת רוב י"ב גודלין, ולפי' דצריך רוב קנים כל שמוצא ב' או ג' קנים יצטרף להן עד בד הערום שמכאן כמה שיוכל שעדיין יהי' המקום הזה מיעוט נשר ורוב קיים וימדוד מדתו ויבקש את הקנים היתירים הנשארין עד שיתלקטו בידו כל הליקוטים יחד י"ב גודלין.
יג) כתבו אחרונים ז"ל דתרי עלין בקינא או תרי וחד כיון דאינו עבות נידון כנשר, ואי צריך רוב קנים קיימין מצטרף קינא בן תרי להני קנין דנשרו, ואי בעינן חיפוי רוב מהני האי קן של תרי שלא יחשב העבות של קן בר תלתא שתחתיו אלא עד שרשי עליו וכש"נ לעיל בנשרו אבל אם בנשרו חשבינן כל אורך עלי הקנים הנשארין לשיעור העבות נראה דה"ה בקיני בר תרי.
יד)ל) כתב בבה"ל ד"ה ולעיכובא, בהדס של ז' קנים ונשרו ג' ונשארו ד' ומן הד' הנשארין נשר א' מכל קן י"ל דפסול משום דנשר רוב עלין, ולפי המתבאר י"ל דלא מיפסל בנשר רוב עלין, אלא שיש לדון לצרף האורך והרוחב לשיעור הגלוי ויהי' הרוב מגולה, ומש"ל שיהי' רוב עלין קיימין והרוב מגולה כגון בציור של הגאון (שיחי') [זללה"ה] אם היו הנושרים מלמטה ונתגלה בנשירת שלשת הקנים שלשה תוכיות שהן ו' גודלין ובין הד' הנשארין יש ג"כ ג' תוכיות שהן ו' גודלין אלא שהנשארין היו גודלין שוחקות כדי שיהי' הרוב קיים, וכשנפל עלה אחד מהקן הד' הוי רוב מגולה מהשטח הכולל, וכן מש"ל שנשרו רוב עלין והרוב חפוי אם היה חפוי ברוב גמור של ארכו כגון הדס בר ה' קיני ונפל הקן שבראשו וקן הב', ועדיין ג' הקנים קיימין, והנה ג' תוכיות חפוי ותוך א' שבין א' וב' גלוי ונשר א' מקן הג' ומקן הד' הרי כבר נשרו ח' עלין ונשארו ז' עלין והרוב חפוי שז' חלקי י"ב חפוי וה' חלקי י"ב גלוי, וכ"ז כשנשאר תרי בקן אבל נשאר חד הרי הוא כנשר ואינו מצטרף לא לחשבון הענין ולא לשטח החפוי.
טו) ובעיקר דין המו"ק שבסק"ה יש לעי' דאפשר שאין ללמוד מלולב דהתם עיקרו כך הוא בעלין ארוכין ואלא"ה אין שמו עליו או שאינו הדר משא"כ בהדס, ואי משום חפוי הא קיי"ל דבחפוי רוב סגי, ונראה דבלולב גם בנשרו עליו שבינתים אע"ג דלא הוי רוב הנושרין מ"מ אם אין הנשארין מגיע ראשו ש"ז לעיקרו של זה פסול אע"ג דהדס כה"ג כשר, ועי' בבה"ל תרמ"ה ד"ה ועדיין ונראה דבאין רש"ז מגיע לעש"ז נמי דינו כניטל כיסויו ותלוי בספק המבואר שם.
טז) תרמ"ה ס"ב בהגה' ועדיין הלולב נשאר מכוסה בעלין כו', דין נפרצו עליו היינו בעלין שיש להן שרש בשדרה בתוך ד' טפחים סמוך לראשה אבל העלין ששרשן מלמטה מד' טפחים אף שעולין כנגד השדרה של ד' טפחים הראשיים שלה מ"מ אין פוסלין בשבירתן, ובהני עלין ששרשן תוך ד"ט שפוסל בהן חילוק ושבירה נראה דנמנין העלין שבין ב' צדיו יחד וגם עלי התיומת נכנסין בכלל המנין וכשיעמוד על מספרן ידע רובן כמה הוי ואם נפרץ רוב המנין פסול, ומשמע דאף אם נפרץ רוב מצד אחד כשר כיון שאין כאן רוב מכלל סך המנין של העלין ומיהו אם נפרצו כל העלין מצד אחד ונשארה השדרה ערומה פסול.
יז) והנה בלולב פסול בין בפרוץ רוב עלין ובין בנתגלה רוב השדרה אף שרוב העלין קיימין, כגון היו העלין שבב' טפחים העליונין י"ד והעלין שבב' טפחים התחתונים עשרה ונפרץ י"א עלין התחתונים פסול משום שנתגלה רוב השדרה, נפרצו י"ג עלין עליונין מכאן ומכאן פסול משום נפרץ רוב העלין אף שרוב השדרה מכוסה, נפרצו ט"ז עלין העליונין כשר, אע"ג דנתגלה רוב השדרה כיון שהעלין התחתונין עולין למעלה ומכסין השדרה, וכיון שלא נפרץ אלא מצד אחד ואין כאן פרצת רוב עלין כשר, ואם בב"ט העליונין י' עלין ובתחתונים י"ד אף בנפלו י"א מכאן וי"א מכאן כשר אף שנפרץ מכנגד רוב השדרה.
יח) ומ"מ אין ללמוד מלולב להדס שהעלין התחתונין תחפנה בארכן אף מלמעלה מכנגד שרשי הקנים שנשרו די"ל דשאני לולב דבעינן רק שיהא מכוסה בעלין שלא יהא אופתא אבל בהדס דבעינן עבות י"ל דעיקר עבותן עד שאר העלין, וכן מהא דפסול בלולב נפרץ רוב אף שהשדרה מכוסה אין ללמוד הדס דהתם בעינן רק שיהא עבות והרי עבות קיים תדע שהרי מכשרינן באסא מצראה נשרו רוב עלין ודכותי' בלולב נראה דפסול, ומיהו בנפרץ מיעוט עלין ונגלה רוב השדרה דפסול בלולב נראה דאין לחלק בזה בין לולב להדס וכש"נ לעיל.
יט) לכאורה נראה שרוב עלין קיימין ורוב השדרה מכוסה בעינן דוקא בד' טפחים העליונים ולא מהני במפוזרות ע"פ כל אורך הלולב כיון דבעינן שיהא ראשו של לולב קיים ותיומתו קיימת בעינן שיהיו קיימין סמוך לשדרה של הכשר הלולב ולא מהני צירוף של מקצת שדרה שמלמטה שיש בה עלין ואע"ג דבהדס כה"ג י"ל דכשר וכמש"כ לעיל וגם בהדס אין הדבר מוכרע כ"כ ובמ"ב אות ח' ובשה"צ אות י"ג בשם הבי"ע משמע דבכ"מ שנשאר בלולב ד' טפחים בעלין כשר אף מלמטה ואינו מסתפק אלא משום שרוב הלולב פרוץ, ומשמע דאם יש שיעור שלם של ד"ט ודאי כשר וכש"כ אם רוב הלולב העלין קיימין, וצריך תלמוד דאפשר דבעינן דקמשתייר רוב בד"ט העליונין דוקא הסמוכין לעלין העליונין של השדרה, מיהו בנפלו רוב העלין של ד"ט העליונין ואח"כ העלין קיימין כשתחשוב את רוב המספר של ה' טפחים העליונין נמצא שהרוב קיים י"ל דכה"ג כל הה' טפחים הם כשרים ודוקא אם העלין התחתונין מכסין השדרה וצע"ב. [א"ה, עי' לק' סקכ"ז].
כ) תרמ"ה ס"ד או שאין לו הרבה כו' אלא כו' יוצא אחד כו' משמע דבב' עלין סגי א' עד מחצית הד"ט והב' משם ולהלן ונמצא לולב כשר בה' עלין ב' מכאן וב' מכאן וא' על ראש השדרה, והא דעלה אחד פסול היינו באותן הד' טפחים שבסוף השדרה ואע"ג דהעלין שמלמטה מד"ט עולין עד כנגד ראשו של לולב.
כא) שם אם ראש זה מגיע כו' עד שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה כשר י"ל דלא סגי הכא ברוב אלא כל ד"ט יהא מכוסה דשדרו של לולב בעינן ולא של אופתא ואף אם במשך רוב הד"ט העלין מגיעין כיון שבמיעוטן אין מגיע פסול וכש"כ אם מיעוטן ערום בלא עלין, ולפ"ז הא דאיתא בסעיף ב' ועדיין כו' נשאר מכוסה היינו כלו וכמש"כ בבה"ל מדברי הגר"א, ולפ"ז אין הטעם משום שבאינו מגיע לאו שמי' עלה אלא שהמיעוט המגולה פוסל, וא"כ ודאי אין דין זה בהדס דכשר ברוב עבותו קיימת ולכל הפי' נראה דאם חתך את העלה עד שאינה מגיעה נמי פסול, ואין הפסול תלוי בקטנות הגידול דוקא.
כב) לפי מש"כ בבה"ל דאין גלוי שדרה פסול אלא ברוב גם הא דאין מגיע נמי בהכי מיירי וצ"ל דהעלה כנטולה ואי ינטלו העלין שאינם מגיעין ויהי' רוב השדרה מגולה פסול, ולפ"ז צ"ל דאם עלה אחד יוצא מלמטה ממחצית הד' טפחים ועולה עד ראשו של לולב פסול אבל אם יש ב' עלין ברוב הד' טפחים כשר ואף שהשאר מגולה.
כג) במ"ב אות ד' ובשה"צ אות ז' כתב בשם הב"י דנשברה השדרה לא עדיף מנקטם ראשו וצריך להתישב בזה, מאי חזית דמדמית לי' לנקטם ראשו נדמי' לנקטם עוקצו שעיקר צורת הלולב הוא העלין העליונין נצבים על השדרה והלכך נקטמו בין בראשן בין באמצען ובין סמוך לשדרה נתבטלה צורתו אבל אם נשתייר מקצת השדרה לצד העלין העליונין הרי צורתו קיימת ולא חסר אלא שיעורו והלכך כל שמעורה כשר ומצטרף לשיעור, ולא מבעיא אם נשברה השדרה לאחר רוב העלין דאין כאן קטימת ראש כיון דרוב צורת הלולב קיימת אלא אפי' במיעוט עלין י"ל דסגי ומיהו קודם העלין הצדדיין י"ל דאין כאן שם שדרו של לולב לענין עיקר צורתו ואע"ג דלענין שיעור ד' טפחים נראה דממקום דמתאחדין ב' התיומות מנינן, תדע שהרי לדעת הראב"ד קטימת הראש הוא בשדרו.
כד)ל) בבה"ל ד"ה ועדיין, באמת אין מבואר בהדיא לא בר"ן ולא בדברי הגר"א שפסול במיעוט מגולה, והא דכתבו שאין ללמוד מערבה, י"ל דהתם אין פסול רק בנפרצו רוב עלין מכל הסביבות והכא במגולה השדרה מצד אחד במיעוט עלין פסול והטעם כיון ששדרו ערומה הוי אופתא, אבל שפיר י"ל דלא נפיק משם כפות, דהיינו לולב ולא אופתא כדאמר בגמ' ל"ב א', אלא א"כ רוב שיעורו בלא עלין, וכמבואר בלשון הר"ן דדין הדס שפסול בנשירת מיעוט עלין ודין גלוי השדרה במיעוט עלין תרי מילי נינהו אלא דבתרויהו לא ילפינן מערבה משום שבכל אחד ואחד יש טעם לחלק מערבה ולהחמיר והיינו בהדס משום שבטל עבותו ובלולב משום דהוי אופתא בגילויו, ואי נימא דבכל מקצת לולב בעינן כיסוי ואלא"ה הוי אופתא האי מקצת, ודאי דפסול לכו"ע אפי' למאן דמכשיר בהדס ברוב עבותו קיימת דהתם מינא דעבות הוא וס"ל דכל שרוב עבותו קיימת עבות הוא בפועל אבל הכא אין כפות בלא עלין, ונראה להוכיח דע"כ דעת הר"ן דבעינן כלו מכוסה וכל מקצת הגלוי פסול מדהוכיח דינו מציני הר הברזל באין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה ואם איתא דכונת הר"ן הוא להביא ראי' לפסול ברוב שדרה ערומה אף שרוב העלין קיימין מאי ראי' משם הלא התם כל העלין קצרות והוי ככלו בלא עלין, שהרי אם אין מקצת גלוי פוסל בשאר לולב ע"כ התם טעמא משום שאינם חשובין עלין ולא משום גלוי שהרי התם רוב השדרה מכוסה, ואדרבה דין ציני הר הברזל נלמד משאר לולבין שיהא עליהן מגיעין זל"ז ברוב שיעור הלולב, וע"כ שכונת הר"ן דמקצת גלוי פוסל והוא בכלל דינא אין רש"ז מגיע לעש"ז ופוסל תוך הד' טפחים אפי' בעלה אחד שאינה מגיעה, וזה למד הר"ן משום שאין נפקותא אם הוא מגולה מתולדתו או שאין רש"ז מגיע לעש"ז ע"י שנפרץ.
כה) ולפ"ז אין להקל כלל בגילוי מקצת שדרה ואפי' לדעת הפוסקים דמכשרי בהדס ברוב עבותו וכ"מ לשון השו"ע סעיף ד' דבעינן כל השדרה מכוסה, ומש"כ בבה"ל שם שדעת הר"ן להסתפק כהרא"ה לכאורה הוא ראי' להיפך דאפ"ה קסתם בגלוי שדרה דלולב לפסול וע"כ שדעתו לחלק, אבל משמע דעת הרא"ה דדוקא נשאר רוב כל קן אבל נשר רוב קן א' מהשיעור פסול דרוב ארכו לא מהני וכ"ד הר"ן ולכן כתב בפשיטות דהדס פסול בנשירת מקצת ולא נלמד מערבה, אבל מה שהכשיר הרא"ה בנשר עלה א' הלא בערבה אין שייך פסול זה, ולפ"ז ע"כ דעת הר"ן לפסול בגלוי מעט אף לפי' הגאון (נ"י) [זללה"ה] שדין אחד להדס ולשדרו של לולב.
כו) ועיקר דעת הר"ן דגלוי שדרה פסול הוא משום דהוי אופתא, לא מצינו חולק בזה דמה שפרש"י בנפרצו משום הדר היינו שהשדרה מכוסה בעלין התחתונין הנשארין.
כז) נראה דאפי' את"ל דבעינן שיהי' הד"ט הראשיים של השדרה בהכשירן לעולם ולא מהני צירוף שיעור שלמטה וכמש"כ לעיל מ"מ בדין גלוי שדרה מהני הכיסוי של העלין ששרשן מלמטה מהד' טפחים דאל"כ לא מש"ל לולב כשר בנשלמו הד' טפחים בין עלה לעלה דהא הוי מקצת שדרה מגולה ואין חיפוי העלין שמלמטה מד' טפחים חפוי, ונראה דאותן העלין שלמטה מד"ט שמשמשין להכשירא דלולב נכללין בכלל מנין עליו לענין נפרצו רוב עליו וכיו"ב מיהו אותן שיכולין להשתמש להכשרא אלו נפלו אותן שבתוך ד"ט י"ל כיון דהשתא אינם משמשין להכשירו אינם בכלל מנין העלין של לולב אבל י"ל דכל העלין שחופין תוך הד"ט הרי הן בכלל הלולב וכל שרשן שתחת הד"ט אינם אלא שימוש אליו כדי שיהא חלקו תוך ד"ט באופנו הראוי ר"ל שיהי' מחובר ולא תלוש והכל הוא בכלל ד"ט של לולב, ואפשר עוד דדוקא העלה הסמוכה לד"ט הנצרכת לחיפוי הד"ט בגידולו חופה אבל שאר העלין שמלמטה אינן חופין כלל, להכשיר את הנפרץ תוך הד"ט ועי' לעיל ס"ק י"ט וצ"ע בכ"ז.
כח) ולפי המבואר לעיל נראה דבעלי הדס באין רש"ז מגיע לעש"ז, תליא בפלוגתא להני דסברי דבעינן כל שיעורא עבות ה"נ אם עלי קן אחד אינן מגיעין לעלי הקן שאחריהן פסול, ולמאי דקיי"ל דלעיכובא ברובו ה"נ כל שרובו מכוסה כשר, ודברי המו"ק צ"ע.
כט)ל) בבה"ל ד"ה ולעיכובא נסתפק בנשאר רוב הקנין ונפל מהן עלה אחד מכל קן יעו"ש, והנה בר"ן ד"ה מש"ל באסא מצראה העתיק לשון הרא"ה שאם קן אחד אינו אלא תרי עלין בתולדתו פסול כיון שאינו עבות ובזה הרא"ה מחמיר יותר מהראב"ד ומבואר שם דהוא הדין בנפלו שני עלין מקן אחד בר תלתא עלין פסול דהרא"ה סבירא לי' דכל שיעורא בעינן עבות אלא בנשאר רוב הקן ס"ל דמקרי עבות וזה דעת הר"ן בד"ה נפרצו וכמש"כ לעיל ס"ק כ"ה, ונראה בזה ג"כ דעת הרשב"א שהביא הגר"א וכמש"כ לעיל שם, ולפיכך נראה דאם נשר עלה אחד מהד' קנים הנשארין אין להקל אף דרוב עלין קיימין דהא לדעת החולקין על הרא"ה תרי לאו עבות הוא והרי כאן נשרו רוב הקנים ולדעת הרא"ה פסול משום נשירת קן אחד, ואף שחלוקין בטעמם מ"מ כלן שוין לפוסלן ועי' לעיל ס"ק י"ד.
ל) בשעה"צ תרמ"ו אות ל"ב כתב בשם הפמ"ג דאם אין עלין בראשו פסול בקטימה וצ"ע דלפ"ז שפיר ניחא מתנ' דחשיב נקטם ראשו בפסול הדס אפי' לר"ט ומיירי על אופן הקטימה ששוה ללולב ולערבה דהיינו בדליכא עלין על הקטימה ושפיר י"ל ל"ש אלא שאין עלין חופין על הקטימה אבל חופין לית לן בה, ואין זה דוחק דמתנ' מיני פסולין מניא ואזלא וכל אחד ואחד כדינו ועוד דסוגיא דעלתה בו תמרה ובעיא דר"י שפיר מתפרש אף לדידן ובנקטמו העלין, והרי"ף והרא"ש השמיטו בעיא דר"י וכתבו בסתמא דאף בלא עלתה בו תמרה, ויעוין ברמב"ן המועתק בר"ן שדחק מאד בבעיא דר"י, ועוד דתנא קסתם לה סתומי קטומין להכשירא, ויעוין בלשון הרמב"ן במלחמות שכתב וז"ל משום שההדס בעבותו תלוי הדרו כו' נראה שהכונה שטבע הקטימה אין מפסיד צורתו כמו בשאר מינין שהדרתן בראשן אבל הדס הדרת צורתו הוא חיפויו ועליו, ולכן נראה דגם חשיבת ראש אין כאן שאין הדרו מתיחס אל ראשו, ולשון שאר הפוסקים אינו כן יעוין בר"ן וברא"ש, ומיהו כל שאורך העלין עוברין את הקטימה ודאי מקרי אין הקטימה נכרת וא"כ לפי דרך גידול ההדס שהעלין מגיעין רש"ז לעש"ז כל קטום כשר אלא א"כ נפרצו מקצת עליו ובזה י"ל קצת דלא ניחא להו להפוסקים לפרש בזה מתנ' ולא סוגיא דעלתה תמרה, ומ"מ לא הו"ל להפוסקים דמכשרי ברוב עלין קיימין להשמיט בעיא דר"י ולכן נראה דאפי' להני דנקטו טעם ההכשר משום שאין הקטימה נכרת מ"מ אין דעתם לחדש בזה הדין לפסול בגלוי כיון שאין טעמם מפורש בגמ', ואפשר כיון שלא ראו חכמים לפסול בעיקר הקטום סתמו להכשיר בכל קטום דגבולי ההדר חפץ ד' כהסכם חכמים כמש"כ הרא"ש הובא בשעה"צ תרמ"ט אות ס"ג, ואפשר שכלם כונתם כדברי הרמב"ן ועי' במ"מ הלשון ג"כ כבמלחמות.
לא) במ"ב תרמ"ו ס"ק ל"ג, ומה כו' בין הקנים ענפים כו' מקור פי' זה הוא בר"ן [וכתבו בשם הרז"ה, ובבעה"מ פי' כהראב"ד] ושם כתוב דהן מפסיקין כו' דלא הוי ג' בחד קינא אבל בין הקנים לא שמענו פסול ההפסקה, וראיתי במ"ע העתיק לשון הראב"ד ופי' ולפי' כשלא הסיר הענפים עדיף טפי וזהו אינו קטום דקאמר ר"י שיהא הבד האמצעי וענפי פארותיו שבצדיו, אלא שיש לפרשו ביוצא בין הקנים ולא בין עלי הקן, וכיון שלדעת רה"פ אין מקור לדין זה וגם להראב"ד דפוסל נקטם ראשו מפרש לי' בפי' אחר הו"ל הר"ן יחידאה וכש"כ אם אינו אלא במיעוטן שאין העבות מעכב אלא למצוה, ואע"ג דלמעשה ודאי יש לחוש לדעת הר"ן דלפי' הוא דינא דמתנ' ואין חולק בזה בהדיא בעיקר דין הפסקת הענפים, מ"מ אי חושש שיחתוך את ההדס בחתיכת הענפים יש לסמוך אדברי הק"נ שהעיד שהמנהג שלא להקפיד ע"ז.
לב) כתב הרא"ש סי' י"ג האי נפרצו עליה בהדס וערבה פירוש שנפרצו ממקום חיבורן אף לפי' ר"י כו' והמ"מ פי' [עיין בל' המ"מ] דה"ה בערבה להני פירושי דנפרצו בלולב ונראה דה"ה בהדס, והמ"א כ' להחמיר בערבה כהמ"מ אחרי שערבות מצויות, אבל לעיקר דינא כשר בנסדקו העלין, ונראה דבנדלדלו העלין ותלויות למטה דמבואר בשו"ע תרמ"ה בלולב שפסול וזהו נפרץ לפי' הרי"ף ע"כ הכי הוא גם בהדס וערבה כיון דחשיב להו כנטל ויעוין בלשון הר"ן שמשוה פרש"י והרי"ף, ולפ"ז יש ליזהר הרבה בהדס שמצוי שעליו תלויות למטה, אבל מלשון המ"א משמע דגם נדלדלו עליה מהקנה אין לפסול מעיקר הדין וצ"ע.
לג) כתב הטור סי' תרמ"ה היו לו עלין הרבה אלא שאין מכוסין זע"ז כגון שלא יצא עלה הב' עד שכלה כל אורך העלה שלמטה ממנו פסול, וצ"ע שהרי לא אמרו אלא רש"ז מגיע לעש"ז ולשון השו"ע שהוא לשון הרמב"ם כלשון הגמ'.
לד) במ"ב תרמ"ה סק"ך כתב בשם לבוש דאין רש"ז מגיע לעש"ז הפסול משום הדר, ועי' לעיל ס"ק כ"ה כ"ו דמבואר דעת הרשב"א והר"ן משום דהוי אופתא [וזהו בכלל ואימא אופתא דפריך ל"ב א'] ונראה דהיינו נמי טעמא דעלה אחד מעיקרו לראשו ועי' במ"ב ס"ק י"ג בשם הריטב"א.
לה) יש לעיין בעלי הדס וערבה התלוין למטה אפי' אי אינו פוסל משום נטל מ"מ ליבעיא איגוד שיזקפו כדי שיהא נוטלן דרך גדילתן דאפשר דכל חלק וחלק שבו צריך דרך גדילתו וכן נראה בבה"ט תרמ"ו סק"ט בשם השל"ה ואינו תח"י, ולפ"ז נפל בבירא הכשירא דנדלדלו העלים.
לו) מלשון הראב"ד המועתק במ"ע, נראה דלעולם הענף האמצעי שענפים קטנים יוצאין מצדיה מקרי שלמה יחד עם ענפיה שהענפים הקטנים טפילים לה והם כגוף אחד וכשחתכם מקרי הדס קטומה שכל ענף וענף הוא קטום מחלקי בדיו וכשהן יחד הם דבר שלם והדר, ובעינן שיהי' האמצעי וזמורות שמצדיו כלן עבות, ואיני מבין לפ"ז קושית המלחמות בזה, א' למה בהדס יתר משאר מינין, כמדומה דלא שייך זה לא בלולב ולא בערבה, ב' לשון ענף אינו מעיד שיהא קטום, ג' שפיר השלם הדר טפי, והרא"ש הרחיק את פי' הראב"ד והק"נ פי' כונתו לפי' הר"ן בשם הרז"ה.