חזון איש/אורח חיים/קלו
סימן קלו
[עריכה]א) טור או"ח סי' תק"צ כתב ר"ת כו' אבל ג' ש"ת דתשר"ת לא עבדינן בנשימה אחת כו' ועי' ב"י לשונות הפוסקים בזה, והנה במרדכי ובהג"א מבואר דלא הצריך ר"ת להפסיק יותר מכדי נשימה רק פחות מכדי נשימה, והלכך לא קשיא לר"ת מהא דאמר סוכה נ"ג ב' דלר"י אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום דהתם שלא יפסיק יותר מכדי נשימה קאמר, ולפ"ז אפשר דאם הפסיק יותר מכדי נשימה פסול דיעבד, דהא דאמר לר"י אין בין תקיעה לשברים ולא כלום היינו לעכב דיעבד, כמבואר בתו' ערכין י' א' דאם נאנס ושהה אחר השברים חוזר לשברים, והפוסקים דחשבו ל' קולות אין הכרע דכשר בהפסיק יותר מכדי נשימה, אע"ג דבגמ' מאן דמני להו לכ"א ומ"ח כשר בהפסיק יתר מכדי נשימה, מ"מ שפיר נקטו הפוסקים ל' לאשמעינן דצריך הפסק מעט והלכך נחשבין לב' קולות, אבל מל' המ"מ שהביא ב"י וכפי שפירשו ב"י, מבואר דפי' דלדעת הר"מ כשר אף בהפסיק יותר מכדי נשימה, אבל לכתחלה די בהפסק מעט, והלכך כתב לחוש להמחמירין שלא להפסיק יותר מכדי נשימה, ואין לומר דכונת המ"מ שלא להפסיק כלל דלא מצינו מי שפוסל בזה, דמלשון הר"ן משמע דדוקא בהפסיק בשבר אחד שיש ביניהם הפסקת קול פסול אבל הפסק מעט אינו פוסל והיינו כפרש"י שהביא המרדכי, ועוד דהמ"מ הצריך לחוש לחומרא ומשמע דבזה יוצא גם דעת המקילין ואם לא יפסיק כלל הלא בזה דעת ר"ת שצריך להפסיק, וע"כ זה דעת הר"מ שמונה ל' קולות, אלא ע"כ דעת המ"מ כמו שפירשם ב"י, וכונתו להחמיר שלא להפסיק כדי נשימה, ולפ"ז למעשה אין נ"מ פלוגתת הפוסקים אלא יפסיק פחות מכדי נשימה ויוצא ידי כולם, איברא דהבית יוסף הביא דעת הרא"ש דמשמע דס"ל דש"ת הוא קול אחד ואין להפסיק בו כלל, והפסקה פוסלת דיעבד.
והא דכתב ב"י בתחלת דבריו בד"ה ונראה דאפילו להאומרים בנשימה אחת צריך להפסיק מעט, היינו זולת דעת הרא"ש, ודברי תה"ד סי' קמ"ב תמוהים בזה שכתב כדברי ב"י, וא"כ למה הצריך לשנות ולעשות על הסדרים בב' נשימות, וע"כ כונתו להפסיק ביניהם יותר מכדי נשימה ולא מצינו כן בשום פוסק, ואולי כונתו שם בסוף דבריו לחזור ממש"כ למעלה ובאמת א"צ לשנות בתקיעות דמעומד אלא כלם בהפסקה מועטת ויוצא לדעת כלם וצ"ע, והב"י החזיק בדברי התה"ד משום דעת הרא"ש דאין להפסיק ביניהם כלל, ולפ"ז עושה תקיעות דמיושב בנשימה אחת ר"ל מריע מתוך השבר ואפי' פחות מכדי נשימה לא יפסיק, ובתקיעות דמעומד יפסיק פחות מכדי נשימה לצאת דעת ר"ת.
ומה מאד תמוהים דברי הגאון רימ"ה (שליט"א) [זללה"ה] במשנה ברורה ס"ק י"ח שפירש דברי השו"ע בנשימה אחת היינו דוקא בהפסק פחות מכדי נשימה, והלא זהו פירוש ב' נשימות שכתב השו"ע שלא יפסיק יותר מכדי נשימה כמבואר בשו"ע וזהו דעת רבנו תם כמו שפירשוהו המרדכי והג"א, ונשימה אחת הוא משום דעת הרא"ש, ולדידי' אין להפסיק כלל אלא בכח אחד, ומש"כ ב"י דאפי' בנשימה אחת צריך להפסיק אינו אלא לפי' הרמב"ן, ומש"כ דצריך להפסיק היינו דמלשון הרמב"ן משמע דאינו חולק על סברת ר"ת דהם ב' קולות אלא דס"ל דאפ"ה אין להפסיק ביניהן יותר מכדי נשימה כמו תר"ת לר"י, וא"כ בהפסקה מועטת מודה הרמב"ן.
ב) מיהו עיקר דברי הב"י יש להתישב בהן דלפירושו לדעת המ"מ כשר לדעת הרמב"ם בהפסיק יותר מכדי נשימה, וישאר קושית הראשונים ז"ל וכי גרע מתר"ת לר"י דמצוה אחת היא, ואם באנו לומר דשו"ת בנשימה אחת לא עבדי אנשי, אלא דוקא בהפסק יותר מכדי נשימה א"כ למה א"צ באמת להפסיק יותר מכדי נשימה לדעת הרמב"ם ור"ת, ועוד דהמרדכי והג"א כתבו דהחולקים על ר"ת הקשו עליו מסוגיא דסוכה אלמא דהחולקים ס"ל דהפסקה מועטת פוסלת, וע"כ דהרמב"ן ס"ל דתר"ת לר"י אין להפסיק כלל את חיבור הקול כמו תקיעה לדידן, ודלא כפרש"י בסוכה שם ומה שהביא בתו' שם סמך לפרש"י מהא דאמר ר"ה ל"ד א' תקיעה בפ"ע אין הכרע עיי"ש בפרש"י, וכן מבואר בחי' הריטב"א ר"ה שם דלדעת רמב"ן אין מפסיקין כלל, ודברי הר"ן נמי הכי מתפרשין ומש"כ שהוסיף שבר אחד ולא פסל משום הפסקה מועטת, כונתו דפסול אפי' לר"ת דאין הפסק בין שברים לתרועה פוסלת מ"מ השבר שהוסיף פוסל לדעת הרמב"ן דשבר פוסל בין תקיעה לתרועה, ודברי המ"מ ע"כ מתפרשין דס"ל דמודה הרמב"ם דבנשימה אחת ר"ל בכח אחד כשר דיעבד א"נ אפי' לכתחלה ודלא כר"ת, ומדברי הר"ן עצמם יש להוכיח כן דמלשון הר"ן מבואר דמה שפוסל הרמב"ן מצריך ר"ת לכתחלה, ולפי' ב"י דהרמב"ן אינו פוסל אלא בהפסק יותר מכדי נשימה, ולר"ת כשר בזה דוקא דיעבד, והר"ן הביא לשון ר"ת בתשובה אבל ג' שו"ת דתשר"ת כו' מבואר שזה לכתחלה, ור"ת לא אמר לכתחלה אלא הפסקה פחות מכדי נשימה כמש"כ המרדכי והג"א שמשנת ר"ת דוקנית בידיהן, אלא ע"כ כמש"כ שדעת הרא"ש והרמב"ן והריטב"א והר"ן שוין הן שאין להפסיק כלל ודלא כתה"ד והב"י, ומה שהביאו מלשון רש"י סוף פ"ק דחולין אינו ראי' דלשון בנשימה אחת אינו נופל על כח אחד, אלא כונתם דבנשימה אחת נופלת גם על הפסק מעט, כמו שמתפרש בשלהי פ"ק דחולין, ומה שהכריח לרש"י לפרש כן שם הוא משום דאם לא כן היינו דר"י דאמר התם מריע מתוך תקיעה נמצינו למידין לפ"ז דאם הפסיק יותר מכדי נשימה פסול לכו"ע, ולדעת הרמב"ן והרא"ש אין מפסיקין את הקול כלל ודיעבד פסול אפי' בהפסקה מועטת ולדעת הרמב"ם ור"ת וש"פ מפסיקין לכתחלה הפסקה מועטת, ואפשר דאם לא הפסיק פסול כמו שצדד התה"ד אבל מלשון המ"מ משמע דכשר לכו"ע, ונכון לעשות כמש"כ המחבר תקיעות דמיושב בכח אחד ושל מעומד בב' כחות בהפסק פחות מכדי נשימה.