חזון איש/אורח חיים/קכה
סימן קכה[עריכה]
א) כאשר בידיעת פרטי סידור נתינת פרשיות התורה ומקום וזמן אמירתן, יש בזה עיון רב, וצריכה תלמוד, והרבה סוגיות הש"ס שו"ט בזה, כמו סוגיא דגיטין ס' א' חגיגה ו' א', ראינו להביא מה שעלה בעיוננו בזה.
שמות כ"ד א', ואל משה אמר עלה כו', לפי' הרמב"ן ז"ל נועדו בחמישי לשמוע הדברים מפי ד', ואח"כ כששמעו קול השופר ואת ההר עשן וגו', אמרו דבר אתה עמנו וגו' [שמות כ' ט"ו] ויאמר משה להם אל תיראו וגו', וישמעו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה, ושאר עשרת הדברות, שמעו את קול ד' אבל לא השיגו ביאור ענינו אלא ע"י משה, וזהו דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול [שם י"ט י"ט] וכמו שפרש"י שם, ואחר עשרת הדברים ירד משה, ואז אמרו לו, הן הראנו ד' וגו', [דברים ה' כ"א], כי חשבו כי ישמעו גם בשאר המצות את קול ד' ואמר ד' היטיבו כל אשר דברו וגו', כי כן היה מחשבה לפניו ית' ובאותו יום שב משה אל הערפל, ואמר לו ד' כה תאמר וגו' אתם ראיתם וגו' עד לא ישבו בארצכם, ונצטוה לכתוב את הדברים האלה בספר, ולכרות אתם ברית, ובהזאת דמים, הכל כמו שעשה, ומשה קרא לפניהם את ספר הברית בששי ובנה מזבח בשביעי, ובאותו יום שב אל ההר והיה שם ארבעים יום.
ב) והנה מבואר בדברי רז"ל דנאמרו לו למשה בהר סיני כל תרי"ג מצות באותן מ' יום, ודעת ר"ע, חגיגה ו', דכללות ופרטות נאמרו בסיני. [וכ"כ רש"י בפיה"ת ר"פ בהר], והנה במ' יום השניים החזיר לו הקב"ה למשה כל התורה, שאין מן הראוי שתהי' בידו במה שלמד בראשונים, שנשתבר הברית, והנה לא נצטוה משה בכתיבתן עדיין, ולא במסירתן לישראל, אלא במצות מיוחדות שנצטוה לאמר לישראל, ומ"מ לא נצטוה בכתיבתן למ"ד תורה חתומה נתנה [גיטין ס' א'], וכשהוקם המשכן, נשנו לו הדברים שנאמרו לו בסיני, באהל מועד, ויש לדעת, אם נשנו לו כל התרי"ג מצות באה"מ, או שלא נאמרו לו באה"מ אלא אותן שנצטוה לומר לישראל בזמן ההוא.
ג) ובערבות מואב נשתלש לו, והיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ונצטוה בכתיבתן, לכתוב באותו לשון הנאמר לו כל פרשה ופרשה בשעה שנצטוה במסירתה לישראל, והיה בהן מצות שנכתבו בלשונן שנאמרו לו בסיני, ומצות שנכתבו בלשונן שנאמרו לו באה"מ, ויש בלשונן שבערבות מואב, ויש מן המצות שהוכפלו ונשתלשו, וכל כתיבתה ע"פ ד' ביד משה, והנה נתחלפו הלשונות בכמה מצות הנאמרו בסיני ובאה"מ ובערבות מואב, והוא לרמז לנו, בכתבה, את התורה הנאמרה לו למשה בסיני בע"פ, כפי שקבלו רז"ל לדרוש את החסירות ואת היתרות והחליפות.
ד) והנה לא נאמר בסיני דין המחלל שבת ודין מגדף ופ' נחלות וכמו שארז"ל משום שמגלגלין זכות ע"י זכאי, ומ"מ אינו חסר מתרי"ג מצות בסיני בשביל זה, שאינו אלא פרטי דינין, ואולי, לא היה משה רשאי לדון ע"פ מה שקבל בסיני אלא א"כ נצטוה כבר למסור את הדין ההוא לישראל, ולכן הוצרך להקריב משפטן לד', ועי"ז נצטוה להגיד לישראל, שמגלגלין זכות ע"י זכאי, ול"מ כן וצ"ע.
ה) חגיגה ו' ב' ואס"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר ע"ת הואי, מי איכא מידי דמעיקרא לא בעי הפשט ונתוח, כו', נראה דאע"ג דמודה ר"י דהרבה מצות נאמרו פרטיהן בסיני, כמו שביעית, וכל תורת המשפטים, מ"מ לא ניחא לי' למימר, דנאמר גם הפשט ונתוח, דס"ל לר"י דכל הפרטים שנכתבו בתורה ע"פ שנאמרו באה"מ, לא נאמרו אלו הפרטים בסיני, שאילו נאמרו היו נכתבין בתורה כנתינתן בסיני, והלכך הפשט ונתוח שנכתב בתורה שנצטוה בהם באה"מ לאמר לישראל, מוכח מזה שלא נאמרה בסיני, ואף לפרש"י דבנין המזבח היה בחמישי קדם מ"ת, ובזה אולי אין הכרח שיכתב, מכל מקום על כרחך כבר נאמר לו בסיני כל מה שנצטוו מקדם, כמו הפרשיות שנצטוו במצרים וכל סדור המאורעות שהן הן גופי תורה ונתנו למשה בלשונן ובדקדוקן, ואם כן מן הראוי שיספר הכתוב מה שנצטוו בע"ת ובהפשטה, ואחרי שהכתוב יספר דין הפשט ממה שנאמר באה"מ. זאת אומרת שלא נפרטה לו דין הפשט בסיני, ומשמע דלר"ע שפיר י"ל דנאמרה לו דין הפשט ושינהג בה מעתה ואף שלא נכתב מצואתה בסיני וזה דלא כמש"כ לעיל, ויש לעיין לפי' הרמב"ן דויעלו עולות היה אחר מ"ת, מאי האי דקאמר, דישנה לפני הדיבור, ונראה, דעיקר מצות תמיד ודאי התחילה לאחר שהוקם המשכן, דהאי מזבח אין לו רק דין במה, ואין ק"צ בבמה, והוראת שעה היתה, וזהו חומר דידי' דישנו לפני הדיבור שכבר נצטוו להקריבו בבמה, קדם הדיבור של עיקר צואתו, ומיהו לא היה לו כל דין במה, שהרי בבמה אין טעון כ"ש כמבואר במתנ' זבחים קי"ג א' והכא קבלו באגנות וילפינן מזה [שם צ"ז ב'] דדם טעון קידוש כלי, ומ"מ לא נתקדש האי מזבח ומסתבר דלא היה לו קרן וכבש ויסוד כו' דמעכבין בבמה גדולה כדאמרינן שם ק"ח ב' וצ"ע.
ו) והנה נאמרו בסיני דברים שחייבין עליהן מיתת ב"ד, והנה דין השופטים הכתוב בתורה הוא ממה שנאמר בערבות מואב, ושפטו העדה והצילו העדה [במדבר ל"ה] ויליף מזה במתנ' סנהדרין ב' א' דד"נ בכ"ג, והנה נראה שכבר נהג דין זה בכל מ' שנה, ובודאי שכבר נאמר לישראל, ע"פ מה שנאמר לו בסיני או באה"מ, שהרי היו צריכין לדון, אלא שלא נכתב בתורה אלא מה שנאמרה לו בערבות מואב, ונראה דנאמרה בשעה ששאל משה את פי ד' למלא עצת יתרו לחלק בתי דינין, ובאותה שעה הוצרך לדעת כמה סנהדרין צריכין לד"נ, ונראה דבמצות הגבלה שהנוגע בהר דינו במיתה לא היו דנין אותו עד ממחרת יוה"כ, שהרי משה לא היה לו עדיין פנאי לדון, וגם דין השופטים עדיין לא נאמר בד"נ, ונראה דזהו כונ' תו' סנהדרין ט"ו ב' ד"ה שור סיני, שהקשו באיש מנ"ל דהיה בכ"ג, ותי' דמסתבר דיתרו תיקן להם סנהדרין של כ"ג לד"נ, ולכאורה אין דבריהם מובנין, שהרי יתרו לאחר מ"ת תיקן להם, וכמו שפרש"י דאפי' למ"ד יתרו קדם מ"ת בא, מ"מ וישב משה לשפוט, לאחר מ"ת היה, ועוד מנא הוי ידע יתרו לתקן להם ב"ד של כ"ג, כיון דלא היה כלל דינן בכ"ג עדיין, אלא נראה שכונתם למש"כ לעיל, ועי' רש"י יומא ס"ו ב' ד"ה זיבח כו' וכאן בסייף שעדיין לא נתפרש להם דין ד' מיתות ב"ד ונדונו במיתת ב"נ כו' עכ"ל, וצ"ל אם היה דינן בע"א ודיין אחד, ונראה שכבר יצאו מדין ב"נ לענין זה עוד קדם מ"ת, וכבר האריכו המפרשים בזה, ובהדיא אמר [יומא שם] עדים והתראה וב"נ א"צ התראה כדאמר סנהדרין ס"ז ב', וא"כ ע"כ שנאמר לו במעשה העגל דין השופטים, או שהיה רשאי לעשות ע"פ מה שלמד בסיני, וצ"ע, ועו"ק לפרש"י, דפרשת ואל משה אמר עלה, היה קדם מ"ת וכל פרשת משפטים בתוך מ' יום נאמרה, מנא ידעי להתרות, אבל לפי' הרמב"ן י"ל שכבר ידעו בס' הברית, דמוכי יזיד וגו' נפ"ל בסנהדרין מ"א, דצריך התראה,
ז) שמות י"ג, י"ג, וכל בכור בניך תפדה, אף דהבכורים נתקדשו לעבודה, ולא הוסרו מדבר העבודה רק בחטא העגל כדכתיב ואני הנה לקחתי וגו' תחת כל בכור וגו' [במדבר ג', י"א] וכמו שפרש"י שם, מ"מ לא נבחרו לעבודת הקרבנות אלא עד הקמת המשכן, שהרי במ' יום הראשונים כבר צוה ד' על קדושתו של אהרן ובניו, ואח"כ היה ראוי, שיהיו הבכורים על השיר ועל המשא כמשמרת הלוים, והוסרו ע"י חטא העגל, והנה נצטוו בפדיון לדורות אחר שיבחרו הכהנים, ומיהו צ"ל דאע"ג שהן קדושין בעבודת הלוים, הצריכן פדיון, ופדיונן לכהנים, וא"כ אין מצות פדיון שנאמר בפ' במדבר, סיבתה מפני שהחליפן בלוים, אלא אחר שנבחרו הכהנים נצרכו הבכורים לפדיון, והיתה מצות התורה שהלוים שנבחרו אז יפטרו כנגדן בכורי ישראל מפדיון, וכמו שפטרו בהמתן את בהמת ישראל, אך יש להסתפק באותן הנולדין במדבר, אי הוקדשו, ודעת הרמב"ן לפרש שלא הוקדשו רק היוצאין ממצרים, ולכן נאמר כי יביאך, שקדושת הנולדים מעת ביאת הארץ, אבל צ"ע דקדושת הלוים היה ראוי להם לבכורים לדורות, ואיך נגרעו הנולדים במדבר, ולא יתכן שנתמעטו מפדיון, אף שלא נתמעטו מקדושת הלוים, ואולי מן הראוי היה שיהיו ישראל בארץ בעת הקמת המשכן לולא חטא העגל, ולא נצטוו בפדיון עד אחר הקמת המשכן שנבחרו הכהנים ולכך נאמר כי יביאך וצ"ע, שו"ר בבכורות ד' ב' סוגיא ערוכה בזה ולא עיינתי כעת.
ח) במדבר ח', ה', וידבר וגו' קח את הלוים וגו', מדברי הרמב"ן ז"ל משמע דפרשה זו נאמרה אחר המנין ואחר שכבר צוהו ד' על קדושתן, והיו צריכין להכנס לעבודה נאמרה לו סדר חינוכן לקדושתן בהזאה ותגלחת וקרבנותיהן, ולפ"ז נעשה הזאתן באייר, וי"ל שפיר דהזאתן הוא משום טומאת מת שאירע להן אחר שכבר נאמר להן פרשת טמאים באחד בניסן אבל קדם שנאמר להן פרשת טמאים לא קבלו טומאה ולכן היו הכהנים טהורין באחד בניסן, שהרי אכלו קרבנות המלואים, ואם נדון אותן כחובות הקבוע להן זמן שקריבי בטומאה [עי' יומא נ' א'] מ"מ אינן נאכלין כדתנ' פסחים ע"ו ב', אמנם בגיטין ס' א', אמרו דפרשת לוים נאמרה בח' למלואים, ולפ"ז פרשה דאך את מטה לוי וגו' [במדבר א' מ"ח] ופרשת ואני הנה לקחתי [במדבר ג' י"ב] נאמרה אחר שכבר נתקדשו הלוים בהזאה ותגלחת וקרבנותיהן, וכמש"כ רש"י ז"ל, שם ז' א', דבשני נשרפה הפרה ובשלישי עביד הזאה ובז' גלחו והוא ז' ניסן, ולפ"ז צ"ל דכשנאמר להן דין טומאת מת, היינו אף על נגיעה שקדם הדיבור, א"נ י"ל שהיו לוים שנטמאו בו ביום, ועוד שהיו מישאל ואלצפן שנטמאו, ונראה שאף לוים טהורין היו צריכין הזאה במצות חינוכן, וכן נראה דלא הוזהרו אנגיעה דקדם הדיבור, דא"כ נטמאו הכהנים, אם לא שאהרן ובניו לא נטמאו במת משעת מ"ת, וצ"ל דלא השתתפו בהריגת עובדי העגל וצ"ע, ויש לע' אם ז' ניסן גלחו הלוים, א"כ כבר נטהרו הלוים בז' וביניהן גם מישאל ואלצפן, ובסוכה כ"ה, איכא מ"ד דטמאים לנפש בעה"פ היו מישאל ואלצפן, ועו"ק דז' ניסן היה יום השבת ואיך גלחו, וצ"ל דנדחה להן יום השבת לגילוחן כמו שנדחה לקרבנותיהן, יעוין מועד קטן ט' א', וצ"ע, ועי' בצל"ח פסחים צ' ב', שהביא ראי' מהא דאמר נושאי ארונו ש"י היו ואף שלא נשאוהו מר"ח סיון כדפרש"י, בסוכה שם, ולפ"ז הוזהרו אנגיעה דקדם מ"ת וצ"ע.
ט) ה' מיתות נאמרו בסדר עבודת המשכן, הא', ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים וגו' והזר וגו', [במדבר א' נ"א] הב', והחנים לפני המשכן וגו' והזר וגו' [ג' ל"ח] הג', ולא יגעו אל הקדש וגו', [ד' ט"ו] הד', ולא יבאו לראות כבלע וגו' [ד' כ'] הה', אך אל כלי הקדש וגו' [י"ח י"ג] ונראה דהאי, ולא יגעו ולא יבאו, אינו אזהרה אנגיעה, וראי', שגם זר אינו חייב בזה, אלא על עבודת הכהנים הזהיר את הלוים, ואין ד"ז נוהג לדורות, אלא בזמן המשכן כשנסעו ע"פ ד' היה מ"ע בסדר פריקת הכלים וכיסוין והלוי שעשהו חייב מיתה, ונראה שהנכנס שלא בשעת מצותו ומפרקו אינו בכלל אזהרה זו, ובכלל אזהרה זו לוים וישראלים, ולמה הוכפל העונש בל' נגיעה ובל' ראיה, לא ידענא, ועונש דכתיב בהקמת המשכן ובהורדתו, היינו אישראלים וכהנים כדאמר בספרי פ' קרח דגם כהנים חייבין על עבודת הלוים, וקרא דוהחנים דריש לי' רבי בספרי התם לחייב לוים מעבודה לעבודה, ולמאן דדריש לה התם מגם הם, ל"י קרא דוהחנים למאי אתי.
[במש"כ דקרא דולא יבואו לראות כבלע את הקדש עיקרו להזהיר את הלוים על עבודת הכהנים, הכי מוכח בספרי פרשת קרח קט"ז, וכדאמר רבי א"צ שהרי כבר נאמר כו' בני גרשון ובני מררי מנין ת"ל אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש על עבודתו ואל משאו וגו' [זו גי' הגר"א והאי וגו' היינו ולא יבואו לראות כבלע וגו'] אין לי אלא לוים שענושים על עבודת כהנים כו' אלמא דעיקר קרא על עבודה המסורה לכהנים, ומיהו ביומא נ"ד א' פריך אהא דאמר דמראין לעולי רגלים את הכרובים והא כתיב ולא יבואו לראות וגו', ונראה דאפקי' רחמנא בל' ראי' ללמדך שיש איסור בראי' בלא הכרח וכיון דנאסרו הלוים בפריקת המשכן יש בהם גם איסור ראי', ולפי שאין זה עיקר אזהרה דקרא אמרו שם שלא היה נהוג רק במשכן שהיו ישראל בבחינת ארוסה, אבל עיקר אזהרה שהיא לוים על עבודת כהנים נהוג לדורות כדיליף רבי בספרי שם].
י) והנה עיקר המצוה הוא לדורות, שכל עניני עבודת המקדש המיוחדות לכהנים ולוים, חייבים זרים עליהם, וכהנים על עבודת הלוים, ולוים על עבודת הכהנים, והלוים זע"ז, מיהו ענין הקמת המשכן וירידתו, אינו שייך כ"א במשכן ולא לדורות, ומ"מ בעבודות השייכות לדורות, חייבין עליהן לדורות כגון זר או כהן ששורר או ששיער במיתה, וכן משורר ששיער כדאמר בספרי, והנה בענין המשכן נסדרו הלוים ע"פ ד' בני קהת ובני גרשון ומררי, ומ"מ לא נסדרו ע"פ הדיבור, מי ישורר ומי ישער, ונראה דזה ניתן לנשיאי הלוים ולאלעזר נשיא הנשיאים, לבחור ולקבוע איש איש על עבודתו כדכתיב ונשיא נשיאי הלוי וגו' פקדת שמרי משמרת הקדש, ולדורות נמי יש להמנות נשיאים, ואופן המינוי לא נתבאר, ונראה דבכלל פקדת הלוים ונשיאיהן גם נדבת המשכן ותיקון בדקו, וע"י קניתן יוצא הקדש לחולין, דהרבה גופי תורה תלוים בכח הגזבר בהקדשות, ולא מצינו ענין כח הגזבר שהוא שליח ההקדש, בקרא בהדיא, ועי' בסה"מ להרמב"ם, מ"ע ל"ד ומל"ת ע"ב, ושם הביא דהכהנים ע"י הלוים אינם במיתה אלא במלקות.
יא) שמות י"ג י"ז י"ח, ולא נחם וגו' ויסב וגו' דרך המדבר וגו' יש לדעת והלא כבר נבחר הר סיני לנתינת התורה כדבר ד' תעבדון את האלקים על ההר הזה [ג' י"ב] ואם מפני {א"ה, אולי צ"ל ואולי מפני} הטעם פן ינחם העם והוצרך להסיבם דרך המדבר, נבחר הר סיני, ולולא זאת היתה התורה נתנה להם בא"י, או שהיה הקב"ה מכניסם מקדם בא"י ואח"כ יקרבם להר סיני ונתן להם את התורה וצריך עיון.