חזון איש/אורח חיים/צג
סימן צג (כט)[עריכה]
א) שו"ע סי' שפ"א ס"ד בהגה' וטוב להחמיר לכתחלה, למש"כ לעיל סי' כ"ד סק"ו יש בזה קולא שמותר להכניס מבית הזוכה לביתו, ובזה נראה דעת רמ"א דנקטינן כרש"י דאסור להכניס, אלא דטוב להחמיר להשאיר חדר, ואף אם השאיר אסור להכניס מבית הזוכה לביתו, וזה דלא כמפרשים דע"י שיור חדר מותר להכניס לכו"ע.
ב) ע"ב א' ה' חבורות ששבתו בטרקלין כו' הריטב"א בחי' הוכיח דלמ"ד במסיפס מחלוקת, גם לב"ש מותר מרשות לרשות בטרקלין עצמה דאל"כ אין מטלטלין בחדר אלא בד"א משום שהוא פרוץ במלאו, ונראה לפ"ז דלמ"ד אף במסיפס מחלוקת, במחיצות שאין מגיעות לתקרה נמי לב"ש מותר להוציא מחדר לחדר, דכיון דמחלוקת ב"ש וב"ה במסיפס הוא בה' שגבו את עירובן ומוליכין עירובן למקום אחר, כדאמר בגמ', ולב"ה הדין נותן דגם במחיצות שאין מגיעות לתקרה אחד מוליך ע"י כלן כיון שאין צריכין עירוב ביניהן, ולב"ש ודאי צריכין עירוב לכאו"א, וחד פלוגתא בתרויהו, ומנ"ל ללמוד בדבריהם פלוגתא חדשה בשיעור המחיצות לאסור טלטול מחדר לחדר, ובאמת כ"ה בהדיא בסוגיא בברייתא דמחלוקת ב"ש וב"ה במוליכין עירובן או בעירוב בא אצלן, אבל רש"י ז"ל פי' דברייתא דלקמן פליגא אהא דר"י הסבר, ולמה שהוכיח ריטב"א א"א לומר כן, אבל מדברי הריטב"א נראה שאין זה מכריח דאפשר לומר דבתרויהו פליגי, ומיהו במסקנת הגמ' הסכים ריטב"א דגם ר"י הסבר הכי ס"ל דפלוגתתן בהולכת עירוב, אבל סיים דבריו ז"ל וז"ל ומיהו אפשר היה לומר, דשאני מתנ' שלא עירבו והם חלוקים בדיורין קצת כו' וצ"ע דהא סתמא דסוגיא דסלקא בהכי ומאן ספין לומר דאפשר לחלק מה דהשוו בגמ', וגם בסברא צ"ע לחלק דהא סוף סוף א"צ לערב ומה לי פחות מי' ומה לי י', וכן בגמ' ע"ג א' אמר והא אחין דכי גבו דמו כו' וצע"ג.
ג) שו"ע סי' ש"ע ס"ג אם המחיצות מגיעות כו' אבל אם נתנו העירוב כו' וכן אם אין דיורין כו' א"צ עירוב, ד"ז הוא ע"פ דברי תו' ע"ב ב' אבל דעת רש"י שם אינו כן ולעיל סי' י"ט כתבנו לתמוה ע"ז, ועתה ראיתי בנ"א כלל ע"ג ד"י שהביא שגם דעת הרמב"ם והרשב"א וסמ"ג וסמ"ק, דכעין חדרים ועליות והיינו מחיצות המגיעות לתקרה אף באין עמהן דיורין אוסרין זע"ז וכ"כ המ"מ, וכ"נ מדברי הריטב"א שנאיד מדברי התו' ופי' דברייתא אליבא דב"ש, ונראה דאין להקל בזה, ומיהו אחרונים ז"ל סתמו כדעת השו"ע, ובנ"א שם כתב דע"פ פי' תו' דכעין חדרים ועליות ועירוב בא אצלן א"צ ליתן עירוב, יש מקום להקל אף במחיצות של נסרים אם אין עומדין להתקיים לעולם אלא שחלקוהו לטרקלין השובתין בתוכו עתה לפי שעה ועיקר שימוש הטרקלין אינו כן אלא משמש בלא מחיצות, שכן הוא פרש"י על כעין חדרים ועליות שפי' חדרים ממש שלא היו מחוברין לעולם, ור"ל דעיקר בנינן לחדרים חלוקים, ומני' דכעין חדרים היינו טרקלין שחלקוהו השובתין, ומדברי הטור מבואר שהוא כפרש"י שכתב אם המחיצות כו' אפי' הן של יריעות כו' ואם היו דיורין בעליות ממש כו' ואי עליות ממש היינו מחיצות של נסרים הוי לי' למכתב רישא של יריעות וסיפא של נסרים, וע"כ דברי הטור מתפרשין ע"פ פרש"י, וא"כ כיון דכעין חדרים היינו טרקלין שחלקוהו השובתין ואף במחיצות גמורות, א"כ כשעירוב בא אצלן א"צ ליתן עירוב, וכן אם אין עמהן דיורין א"צ עירוב, וכתב דמ"מ יערב כיון דעיקר דינא דשו"ע שהוא ע"פ פי' תו', הרמב"ם וש"פ חולקים וכמש"כ לעיל, אבל לא יברך, ובמ"ב בשעה"צ ס"ק ט"ז הביאו, וכתב דבריו כמשיג עליו ואין בכל מה שכתב שום השגה, ודברי הנ"א מדוקדקים, אלא הסומך על הר"מ וש"פ ומברך א"א למחות וכש"כ במחיצות גמורות שצריך עירוב ע"פ פי' תו' והמרדכי, וכמש"כ הנ"א, ונראה דגם לפי' תו' יריעות לאו דוקא אלא כל מחיצות העומדות לפורקן וכפרש"י ויריעות אורחא דמלתא נקט.
ד) עירובין ע"ב א' ה' חבורות כו' עירוב אחד לכלן, באוכלין פתן בטרקלין אחד בעינן מחיצות קבועות ובלא"ה חשיב כחדר אחד וכרשות אחת, אבל בחצר כה"ג שכל אחד יש לו חצרו והן פתוחות זו לזו, ואין מחיצות ביניהם, אין מוציאין כלים ששבתו בבית מרשות זו לרשות זו, בלא עירוב, ומיהו בבהכ"נ אף שיש לכל אחד מקומו כיון שאין מחיצות ביניהם ביהכ"נ מחברן, וכמש"כ לעיל סי' כ"ו ס"ק כ"ז, [שו"ר דבגמ' ע"ט א' בהא דפריך ש"מ מחיצות שא"מ לתקרה שמן מחיצות מבואר דלאו בפיתא תליא מלתא, ואולי בתקרה תליא מלתא, א"נ התם במיוחד לדירה ובזה תליא מלתא וכ"מ קצת בית כו' ומלאוהו תבן כו' משמע שמיוחד לבית ולא לתבן].
ה) יש לעי' ביש לכל חדר ג' מחיצות קבועות והרביעית אינה מגעת לתקרה אם יש חילוק רשות בינו לבין שכנו שאחרי המחיצה הרעועה, וכן באין מחיצה ביניהם כלל יש להסתפק ומיהו בצו"ה ודאי מתחלקין, [שו"ר דהדבר מבואר בגמ' ע"ט א' דאף במחיצה אחת שא"מ לתקרה שני השכנים מתערבין, וכדפריך התם ש"מ מחיצות שא"מ כו' ועוד נלמד מהתם דאף בפרצה יתר מי' הדין כן שאם אין מגיעות לתקרה על משך י' אמות הרי הן כדרין בבית אחד, דאל"כ נוקמי' בפרצה יתר מי' והלכך קתני נתמעט מי' וכמו שפי' הריטב"א בסוגיא שם דמיירי במלאו או ביתר מי'].
ו) שו"ע סי' ש"ע ס"ב בהגה' וי"א דכ"ז כו' ואם כלן פתוחין לבית שער אחד, ובית שער פתוח לחצר, הוי כאין עמהן דיורין ומוליכין עירובן לחצר אחרת, עי' לעיל סי' י"ט סק"ט.
ז) ב"י סי' ש"ע ד"ה כתב, וכ"כ ר"י כו' אפי' הבית שלהם כו' ונראה דה"ק ל"מ אם הבית של אחד לבד כו' דהא איכא טעמא דלא השאיל לו רשותו כו' צ"ע דהא בכל משכיר בעינן תפישת יד ואם אין לו תפישת יד אוסר עליו, ונראה דה"נ משום תפישת יד קאמר דאם המשכיר דר עמו אין לך תפישת יד גדול מזה.
שם בב"י ואע"פ שיש וילון תלוי כו' לכאורה קשה הא בלא"ה חילוק יריעות אין אוסר באין עמהן דיורין לדעת תו' ועי' לעיל סק"ג.
ח) שו"ע סי' ש"ע ס"ג חלקוהו במחיצות שאין נוגעות לתקרה כו' כ' במ"ב ס"ק כ"ז אפי' הם מחיצות קבועות של נסרים ואבנים כו' ובשעה"צ אות י"ז כ' א"ר וש"א וכ"מ בא"ז, ונראה דאין הדין כן שהן נגד דברי התו' המפורשין ע"ט א' ד"ה ש"מ, ונראה דהלכה כמותם נגד האו"ז כיון דלא הביאם לחלוק עליהם, וכה"ג יש להחמיר אף בעירוב, וכש"כ שאין הדבר מבואר באו"ז וס' או"ז אינו בידי, והמ"ב בעצמו תברי' לגזיזי' שכ' בסי' שע"ב בשעה"צ אות ק"ה בשם אחרונים וז"ל דברחוקה ג' מתקרה אף שגבוה י' אין מתירין במחיצה גרועה כזו עכ"ל, מבואר דבמחיצה מעליא א"צ שיגיע לתקרה, ואם דינן דעירוב אחד לכלן, ה"ה דאין מוציאין מביתן המיוחד להן להאי בית שדינו כמשותף כמבואר בגמ' ע"ט א' ש"מ מחיצות שא"מ לתקרה שמן מחיצות.
ט) ע"ט א' ש"מ מחיצות שא"מ לתקרה שמן מחיצות פי' דאם הדין דמחיצות שא"מ לתקרה ל"ש מחיצה לענין דאין צריכין עירוב מזו לזו, וחשיב כשניהם בחדר אחד, א"כ בדין הוא דאין מוציאין מחצר או מבית החלוק במחיצות גמורות להאי בית הנחשב כבית השותפין וקשה כיון דבמחיצות עראיות איירי כמש"כ תו' א"כ אף במגיעות לתקרה אין אוסרין זע"ז לדעת תו' וכמש"כ סק"ג וכן כשעירוב בא אצלן עירוב אחד לכלן, וא"כ נחשב כשותפין ויהא אסור להכניס מביתו לבית השותפין, וצ"ל דכיון שבמוליכין עירובן למקום אחר עירוב לכל אחד ואחד לא חשיב כבית אחד ומותר לטלטל מחדרו המוקף במחיצות קבועות לשם, אבל כשאינן מגיעות לתקרה דאף במוליכין עירובן עירוב אחד לכלן חשיב בית השותפין, ואע"ג דאין עירוב אחד לכלן במוליכין אלא כשאין עמהן דיורין והיינו כשב' החדרים פתוחין לחדר השותפין וכמש"נ סי' י"ט ס"ק ט' י', מ"מ נחשבין לעולם כשותפין, וכ"ז דחוק, אבל לדעת הרמב"ם וש"פ שכתבנו לעיל סק"ג ניחא דבמגיעות לתקרה אוסרין זע"ז אף מחדר לחדר.
י) שו"ע סי' ש"ע ס"ג ואם היה לכל אחד פתח פתוח לחצר או שאין עוברין זע"ז רק כל אחד יש לו פ"פ לבית שער כו' למש"כ סי' י"ט ס"ק ט' י' דמה שהותרו מחדר לחדר לא חשיב אין עמהן דיורין, וא"כ בכלן פתוחין לחצר ומערבין עם שאר בני חצר ונותנין עירובן באחד משאר בתי החצר מקרי יש עמהן דיורין ומוליכין עירובן למקום אחר, הדין נותן דאף באין המחיצות מגיעות לתקרה עירוב לכל אחד ואחד, והכא דוקא בפתוחין כלן לבית שער והותרו בב"ש והלכך חשיב כאין עמהן דיורין, וכשמערבין עם שאר בני החצר, עירוב אחד לכלן באין מחיצות מגיעות לתקרה, אבל במחיצות מגיעות לתקרה אף באין עמהן דיורין כשמוליכין למקום אחר עירוב לכאו"א, ולפ"ז לשון השו"ע והגהת רמ"א תמוהים מאד שחלקו בשתיהן בין מגיעות לאין מגיעות ואין הדין כן שאין החילוק אלא בפתוחין לבית שער, אבל בפתוחין לחצר אף בא"מ לתקרה אם נותנין עירובן למקום אחר היינו באחד משאר בתי החצר עירוב לכל או"א, גם מש"כ במ"ב ס"ק כ"ד הטעם דכיון דהני אסרי תמוה דזה נאמר בגמ' באיכא עמהן דיורין ובזה אסור אף באין מחיצות מגיעות דהא בגמ' מדמינן לה לה' שגבו עירובן והתם באיכא עמהן דיורין עירוב לכאו"א כדאמר בגמ' ע"ג א', והכא באין עמהן דיורין קיימינן.
יא) ע"ט א' בית שבין ב' חצרות ומלאוהו תבן כו' נראה דאי אפשר לפרש דבית התבן מפסקת בין ב' החצרות במלאן או ביתר מי', והתבן על פני כל הבית, דא"כ צ"ל דהא דתני נתמעט מי' שניהם אסורים, היינו ב' החצרות, ולמה תאסרנה נימא פי תקרה יורד וסותם, ועוד הדפנות והתקרה ליהוי צו"ה, ועוד דדייק בגמ' ש"מ מחיצות שא"מ לתקרה שמן מחיצות, ומה ענין זה לזה הלא בחצר לכו"ע במחיצה י' סגי ואף בלא מחיצות הן רשויות חלוקות, וכמש"כ לעיל, לכן נראה דמיירי דהתבן נתון באמצע הבית מכותל לכותל ומפסקת את הבית לשנים, וקתני שניהם אסורים היינו בבית התבן דאסורים להכניס מחצר לבית התבן, אבל משאר הבתים לחצר מותרין, ודקתני נועל את ביתו היינו פתח בית התבן לחצר ומבטל את רשותו, היינו רשותו שיש לו בבית התבן, ועוד יש לפרש דביתו של זה ושל זה פתוחים לבית התבן ונועל את ביתו היינו ביתו המיוחד לו ונועל הפתח של ביתו הפתוח לבית התבן, ואין נפקותא בזה, דגם לפי' זה צ"ל דהתבן באמצעו והאיסור והביטול הוא בבית התבן, ולשון הריטב"א כפי שהוא בדפוס אינו מובן ונראה דנפל בו ט"ס ככל הס' אשר הוא מלא טעיות.
יב) ע"ט א' הכא בבית י"ג חסר משהו כו' והא דאכפל תנא לאשמועינן בי"ג ולא תני בנתמעט בשיעור הרחקה ג"ט משום דעיקר הברייתא לא בדין המחיצות, ונקט פחות מי' שהוא פסול הנזכר בכ"מ, אלא דקשיא לי' דלא יתכן כאן שיעור י' שהרי כיון שנתמעט ג"ט מהתקרה כבר שניהם אסורין, וע"ז משני דמ"מ מש"ל בי"ג ונקט התנא בפחות מי' וה"ה לכל מחיצות פסולות.
יג) שם ע"ב תוד"ה דכל, דהא מחיצות שא"מ לתקרה נמי לא מחשבי להו הכא, מבואר מדבריהם דה' ששבתו בטרקלין וחלקוהו במחיצות פחות מי' אף שהן תוך ג"ט לתקרה מ"מ לא חשיב מחיצות ועירוב אחד לכלן לאביי, ומ"מ לדינא נראה דהלכה כר"ה בדר"י דבתראה הוא, והמ"מ כ' בשם הרשב"א דתוך ג"ט לתקרה מקרי מגיעות והובא בשו"ע סי' ש"ע ס"ג, וק"ק דלא הזכיר דהוא מבואר בגמ' ובפחות מי' הוא פלוגתא דאמוראי.