חזון איש/אורח חיים/פט
סימן פט (כה)
[עריכה]א) עירובין כ"ו א' תוד"ה דבי תורי ולא דמי לכריא דפירא דלעיל דראוין למאכל אדם, לכאורה קשה דהכא בפירא דבי תורי נמי בפתח ולבסוף הוקף אין פירי דבי תורי מבטלין הדירה כמבואר בדבריהם לעיל לפרש"י, והתם בכריא דפירא בחצר עסקינן, וי"ל דכונתם דהתם מיירי אף בעמוק י"ט דחשיב מחיצות בפ"ע ולא מקרי בית פתוח להאי עומק, ואפ"ה לא חשיב כרמלית, והלכך מפרשי לה בראוין למאכל אדם ובזה מקרי הוקף לדירה אף באין בית פתוח לתוכו, אמנם הריטב"א כתב באמת לעיל כ"ד ב' דשוחה עמוקה י' ביתר מב"ס מלאה פירות הוי כרמלית כהני פירי דבי תורי ונראה דאף בראוין למאכל אדם ס"ל דהוי כרמלית ובאמת תימא על התו' והריטב"א דסוגיא דהתם משמע דליכא מחיצות לשוחה דומיא דמים דהתם, והלכך אף בעמוק י' ופירות שאינן מאכל אדם הדין דחשיב רה"י משום דבית פתוח לתוכו ואין הפירות מבטלין הדירה.
ב) כ"ד ב' אר"א ודחזיין לתשמישתא נמי ל"א אלא שאין בעומקו יותר מב"ס כו' ברא"ש כתב להוכיח דבלא חזיין לתשמישתא אף באין עומקו י' הוי כזרעים, דאל"כ לא הוי לי' לר"א להזכיר בעומקו אלא הו"ל למימר לא אמרן אלא שאין בו יתר מב"ס, שאין פחות מי' אוסר לעולם, אלא דר"א תרתי קאמר דאם יש עומק י"ט על משך יותר מב"ס אוסר, ואם כל המים יתר מב"ס אבל חלק העמוק פחות מב"ס, אינו אוסר, אבל בדלא חזיין לתשמישתא אף חלק שאין עמוק י' נידון כזרעים, ואפי' אין עמוק י' בכלו נידון כזרעים, ודברי הרא"ש הם כפר"י בתו' ד"ה לא דלפי' קמא א"צ ראי' דבאין חזיין לתשמישתא אוסר אף באין עמוק י' דאם איתא דבלא חזיין לתשמישתא נמי אין אוסר עד שיהא בעומק י' א"כ אין חילוק לר"א בין חזיין ללא חזיין דהא גם בחזיין אסור אף בפחות מב"ס בדאיכא רובא, ודלא כמש"כ הק"נ ס"ק י"ג.
ג) שו"ע סי' שנ"ח סעי' י"א במ"ב בשה"צ אות פ"ה הק' למה אוסרין כל החצר כיון דעמוק י' הרי הוא מחיצה ונידון החצר בפ"ע ותירץ דמיירי באין מתלקט י' מתוך ארבע, וכתב עוד ואע"ג דדעת הרשב"א שכל שאין בעומקו כו' שהוא בכלל רפש וטיט אפשר שכונתו במקום שאפי' לבסוף כו' משא"כ בזה שעכ"פ ירד המדרון לעומק י"ט בודאי אינו בכלל רפש וטיט, ולא נראה כן דא"כ אין לדבר שיעור ובמשך ד"ט עומק י"ט יהי' כלו נידון כזרעים, וכן בב"י לא משמע כן דכתב דהרשב"א חולק על הרא"ש ואם איתא הלא גם הרא"ש לא קאמר אלא ביש עומק י"ט בחצר אז מצטרף כלו כמבואר מראית הרא"ש וכמש"כ סק"ב, אלא ודאי אין חילוק בזה ולדעת הרשב"א כל שאין עמוק י' אינו מצטרף לרובו וליתר מב"ס, ומה שהק' למה אסור כל החצר כיון דהאי מדרון אינו כזרעים תמוה מאד, דאם העומק הוא רוב החצר א"כ נאסר גם המדרון גם החצר, ואם הוא מיעוט ויש בו יתר מב"ס, המדרון והחצר אסורין משום פרוץ במלאו.
ד) והיכי דאיכא למים מחיצות י"ט או מתלקט י' מתוך ד' כ' המ"ב ס"ק פ"ט דנחשב החצר בפ"ע והמים בפ"ע והלכך אף אם המים יתר מב"ס ורובו דחצר, החצר מותרת, ויש עוד נ"מ בהני מחיצות דמקום המים נידון כגינה אף במים דחזיין לתשמישתא ולדעת הריטב"א שהבאנו סק"א אף בראוין לשתי' ולדעת תו' בראוין לכביסה ולבהמה, והלכך אם מקום המים יתר מב"ס נידון ככרמלית, ואם פחות מב"ס אסור להוציא המים לבית, לדעת האוסרין ומיהו אפשר דבפחות מב"ס במים הראוין הוי כרחבה וגם פחות מב"ס דהוא רשות אחת עם הבתים וצ"ע, ונראה דהא דמים דלא חזיין הוו כזרעים דוקא באין דעתו לפנותן לימים רבים אבל אם דעתו לפנותן מיד אין סברא שמתבטל הדירה, וכש"כ שא"צ לפרוץ ולגדור לשם דירה אחר שפנה המים וצ"ע [עי' מ"ב סי' שנ"ח ס"ט בבה"ל ד"ה הזרעים]: [מש"כ המ"ב בבה"ל ד"ה והוא, דבפחות מג"ט עומק המים מודה הרא"ש אינו מוכרח ולמש"כ דמיירי דניחא לי' בהאי מיא א"כ ביטל תשמיש חצר, ובלא"ה אפשר דמים מבטלי תשמיש החצר אף בפחות מג"ט והעיקר תלוי אם משמש עדיין אם לא וצ"ע].
ה) במ"ב סי' שס"ב ס"א בבה"ל ד"ה או, נסתפק בקרפף יתר על ב"ס מקורה אי דינו כקרפף או כחצר, וגמ' ערוכה היא כ"ה א' קרפף בית שלש וקירה בו ב"ס וע"כ ל"פ רבה ור"ז אלא אי אמרינן פ"ת, אבל אי לא אמר פ"ת לכו"ע אסור ואם איתא דמקורה הוא חצר א"כ ישאר קו' ר"י וכי אויר המותר לו אוסרו דהא קיי"ל כר"ש, וכן אמר כ"ג ב' דנזרע ב"ס לר"ש שרי לתרויהו, וע"כ דגם מקורה הוי קרפף וכדעת רש"י, וכ"מ צ' ב' בספינה שכפאה על פיה לזופתה [שו"ר דהתם בע"ג ספינה איירי] וכ"מ צ"ט ב' באילן שמיסך על הארץ וכ"מ בסוגיא דאבוורנקא דמסתמא יש לה קירוי ואפ"ה פריך ממחיצה העשוי לנחת ולצניעות ומבואר דאבוורנקא יתר מב"ס הוי כרמלית אלא ודאי דקירוי זה אינו מעלה ואינו מוריד, [שו"ר שכ"כ הריטב"א כ"ה א' וז"ל וקירו בו ב"ס לשם דירה כו' הקירוי אינו מועיל לעשותו מוקף לדירה דבמחיצות הדבר תלוי כו', אבל התו' צ' א' ד"ה אלא, כתבו בפשיטות דמקורה אינו נעשה כרמלית במה שהוא יתר מב"ס ועי' לק' סי' מ' ס"ק ט"ו].
ו) במ"ב סי' שנ"ח ס"ק י"ט חידש דהקיף ולבסוף פתח מהני וכן הקיף ולבסוף בנה כשהיה בדעתו לבנות ולפתוח ואע"ג דהרשב"א והריטב"א בסוגיא דאבוורנקי כתבו בהדיא דגם כה"ג מקרי הוקף ולבסוף פתח, צדד דש"פ פליגי ע"ז, ונראה דסוגיא דאבוורנקי מכרחת כדעת הרשב"א והריטב"א דבסתמא היה בדעתו לעשות אבוורנקי תוך הבוסתני, ואפ"ה קרי לה בגמ' הוקף ולבסוף פתח, ובאמת לא מצינו מי שפליג על זה, ואי דחיק לן לפרש דברי הר"מ וש"פ בדין תיקון קרפף יותר מב"ס ע"י שיפרוץ בו י' ויחזור לבנותו לשם דירה, דמיירי בפתח בו עתה בית, משום דסתמו דבריהם, לא יצאנו מהדוחק גם באמרנו דמיירי בחושב לפתוח בו בית, ואם סמכו עצמם בסתימתם על המובן דעתה עושהו לדירה כתנאי הדירה, שפיר י"ל דמיירי דפתח בו עתה בית, אמנם לדינא נראה דיש חילוק בזה בין קרפף לחצר, דהקיף לחצר ואח"כ בנה ודאי מקרי הקיף לדירה, ואע"ג דאין חצר בלא בית מקרי דירה, מ"מ מקרי היקף לדירה, כיון דעיקרו לתשמיש הבית עושהו, אבל הקיף לקרפף שאין הבית צריך לו שהוא לאוצר וכיו"ב, אלא כל שבית פתוח לו מקרי הוקף לדירה בזה צריך פתח ולבסוף הוקף תדע שהרי כל זמן שלא פתח הבית תורת קרפף עליו שהרי הוא משמש עתה לאוצר ככל קרפיפות, וא"כ אף כשפתח הבית אח"כ לא מקרי דירה דלא מינכרא חידוש דירה בגוי', אבל חצר אינה משמשת כלום עד שיבנה ביתו, והוא מוקף לדירה מתחלתו ונראה דאף קדם שפתח הבית הוא דירה, ודאתאן עלה מתפרש כל הסוגיא כ"ד א' כ"ה א' בקרפף יתר מב"ס שדעתו לבנות בו בית ולעשותו חצר והלכך בפורץ בו י' סגי, אמנם אם נימא דעד שיבנה בו הבית עדיין לא יצא מתורת קרפף צ"ל דמהני האי פרצה שיחשב מוקף לדירה אחר שיפתח לו הבית, אמנם למש"כ סי' כ"ד [סקכ"ו] להסתפק דבחצר אפי' הקיף ולבסוף פתח מהני, א"כ א"צ שום פרצה אלא כל קרפף שנמלך לעשותו חצר מותר גם יתר מב"ס, ואי נימא דכל היקף שנאסר פ"א צריך פרצה מתפרש בפשיטות בקרפף שעשאו עתה חצר.
ז) חצרות שלנו וכן הרחובות כלן ניתרין בפתח ולבסוף הוקף דלא גריעי מקרפיפות והלכך אף שהן יתירין מב"ס וארכן יתר על פי שנים ברחבן חשיבי מוקפין לדירה, אמנם גינות שבתוך העיר אסורין ביתר מב"ס ואי העיר פרוצה לתוכן בי' אסור, או שמבוי פרוץ במלאו לתוכן אף בפחות מי', וכשהן מוקפין אסור להוציא מהעיר לתוכן ומתוכן לעיר, כשהן יתירין על ב"ס, ואם הן פחות מב"ס, אף כשארכן יתר על רחבן, מותר להוציא מהן לעיר ומעיר לתוכן, כלים ששבתו בחצרות אבל לא כלים ששבתו בבית, וכן מהן לבית אסור, ובשעה"ד יש לסמוך להקל גם בזה כדעת הרמב"ם והסמ"ג וש"פ, [ואם אינן מוקפין מחיצות והן מיעוט העיר לכו"ע מותרת עם הבתים].
מי שיש לו גינה בתוך העיר ואינו דר תוך העיר והגינה פחות מב"ס בין שהיא מוקפת ובין שאינה מוקפת, אסור להוציא מן העיר לתוכה כלים ששבתו בבית בלא עירוב דאע"ג דלענין טלטול בעיר אינו אוסר אף אם לא נתן בעל הגינה את עירובו, כיון דגינה לית לה דיורין וכדאמר כ"ד ב' ברחבה, ובחצר שראשה נכנסת לבין הפסין [כ' א'] מ"מ אסור לטלטל מהעיר לגינה כלים ששב"ב בלא עירוב, כמש"כ הרמב"ם פ"ג מה"ע הי"ט וה"כ וכדתנן פ"ט א' רש"א אחד גגות כו' והרמב"ם מפרש לה דוקא כשהן של בעלים חלוקים אבל של אדם אחד אף כלים ששבתו בבית מותר, וקרפף היינו פחות מב"ס שלא הוקף לדירה, חזינן דהבעלים אוסר משום תקנת עירוב, ואע"ג דברחבה ובחצר הנכנסת בין הפסין שרינן בלא עירוב אף לרשות שאינו שלו, צ"ל דש"ה דבית דירתן פתוחין לרחבה ולבין הפסין והן משתמשין שם דרך פתחן, והלכך מקרי דירתן ואין הבעלים אוסר עליהן בלא פיתא ולינה, משא"כ בגינה תוך העיר, שאין בני העיר משמשין שם כלל, הוא רשות בעל הגינה ואוסר עליהן, ומיהו עירוב מהני ואע"ג דלא מצינו עירוב בלא פיתא ולינה בגמ', מ"מ מבואר ברמב"ם שם דעירוב מהני, והאי עירוב היינו שיתוף דעירוב לא שייך בלא בית, [שו"ר דעירוב בלא פיתא ולינה מבואר בגמ' ע"ו ב' ואחד לי חלון שבין ב' גגין כו' מבואר דמערבין את הגגות].
ואם יש מגרש פנוי תוך העיר כמו שמצוי בעירות שנחרבו בשריפת אש שנשארין כברות ארץ פנויות רבות שנים, נראה דיש להן דין קרפף שאין דרך בני העיר לשמש שם, וא"כ אם הן יתר מב"ס אוסרין על כל העיר, אבל אין אנו נזהרין בזה.
והנה הריטב"א ז"ל בסוגיא דרחבה כ"ד ב' כתב דאם היתה הרחבה פרוצה במלאה למבוי ולשביל נתערבו המבוי והרחבה והשביל ונעשו רשות אחת כמבוי גדול שהוא סתום מכל צד, ולפ"ז גם בקרקעות בעה"ב שבאמצע העיר אינן נעשין קרפיפות, אבל קשה שהרי בנזרע בית סאתים נעשה קרפף, וי"ל דנזרע גרע טפי, ומהא דקרפף שנפרץ במלאו לחצר כ"ה א' ב' דמבואר דעדיין תורת קרפף עליו ל"ק דהתם הוקף ולבסוף פתח, אבל ברחבה כיון שהיא פרוצה למבוי בשעת היקף המבוי היא רשות אחת עם המבוי, והיקף המבוי הוי היקף דירה, אע"ג דאין בני המבוי משתמשין שם כיון דהיא פרוצה במלאה אינה מחלקת רשות לעצמה ושימוש המבוי חשיב שימוש בכלה, ולפ"ז גם בקרקעות הפנויות של יחידים דינא הכי ואין להן דין כרמלית וצ"ע, ומיהו אם הן מוקפין ופרוצין עשר אוסרין כל העיר.
ח) שו"ע סי' שע"א ס"א אחד מבני חצר שהניח ביתו כו' ה"ז אינו אוסר, דוקא החצר מותרת אבל ביתו אסור להכניס לתוכו כלים ששבתו בבית דדוקא לאסור את החצר בעינן פיתא ולינה, אבל הבית אסור בלא פיתא ולינה כדין בית התבן, ומיהו כלים ששבתו באותו הבית שהניחו הבעלים, מותר להוציא לחצר דדין האי בית בלא בעלים כדין חצר, ולפ"ז יש לפרש האבעיא דיורש מהו שיבטל ע' א' לענין לבטל ביתו ואפי' אם אין היורש בא לדור יעוין תו' שם ד"ה יורש, [ומיהו למ"ד אין ביטול רשות מחצר לחצר י"ל דהכא הבית הוי כמחצר לחצר, כיון דאין הבית אוסר על החצר, וצ"ע].
ט) עירובין כ"ג ב' נזרע רובו כו' כתב הריטב"א וא"ת והא אין לקרפף מחיצות כלל ובמה לישתרי כי החצר מקיפו לכל צד, וי"ל דכיון שהמחיצות בתחלה כו' א"נ והוא הנכון יותר דהכא מיירי שהזרוע הוא בצד אחד כו' ל"י קושית רבנו דאם הקרפף מוקף חצר למה לא חשיב כסתום, ונראה דר"ל כיון שבין המחיצות יתר מב"ס לא מהני לגבי הזרוע, והנה לדברי רבנו נ"מ לדידן בנזרע מיעוטו והוא ב"ס דאם הוא באמצע החצר אסור, אבל אין נראה כן דעת הפוסקים שסתמו בכך, ואפשר דאף רבנו לא קאמר אלא למאי דס"ד להתיר אף בנזרע רובו, אבל למסקנא אין אויר חצר מייתר את הקרפף אף במקיפו מכל צד.
י) כתב הריטב"א בסוגין דרחבה ב"ס עם החצר רשות אחת, אע"ג דהוקף ולבסוף פתח, אע"ג דביתר מב"ס חשיב כרמלית, כדין גג יעוין תו' צ' א' ד"ה הכא, ויש לעי' בארכה יתר משתים ברחבה אי חשיב כרמלית כדין גינה וקרפף, או לא, וכן יש להסתפק בגג, ולמש"כ תו' כ"ה ב' ד"ה קרפף דבפחות מב"ס לא אכפת לן בארכו יתר על רחבו אין נ"מ בזה דב"ס מצומצם אין לנו דא"א לצמצם. [א"ה, עי' לק' סי' ק"ד ס"ק י"ז].
יא) כ"ה ב' תוד"ה קרפף, וקשה למהר"י דע"כ בקרפף ב"ס איירי כו' ר"ל דאי לא דמצינו דאויר מחיצות מייתרו הוי מוקמינן לה בפחות מב"ס טובא, ומיהו מצינו לפרש מייתרו שיהא ארכו יתר על רחבו, אבל הוא דחוק.
כתב המ"ב סי' שנ"ח ס"א ס"ק (י"א) [י"ב] לדינא דבפחות מב"ס משהו מותר ארכו יתר על רחבו, אמנם דעת הרשב"א והריטב"א אינו כן, והתו' בתירוץ קמא לא ס"ל כן כמש"כ בב"מ ומש"כ במ"ב דנראה להם דוחק דמשמע דמיירי בשלמים ל"י שהרי אין בין שלמים לפחות אלא משהו, ובלשונם מבואר בהדיא דבאו לחדש הדין ולא לחדש לאוקמא סוגין בהכי, ובאמת צ"ע לתירוצם בתרא דא"כ יהי' ג' חילוקים בג' משהוין מה שחשבו זה לדוחק בכל הסוגיא, ומיהו מצינו כ"ד א' בנזרע מיעוטו ג' חילוקים בג' משהוין לר"ש דבפחות מב"ס מותר אף כלים ששבתו בבית, ובב"ס אסור, וביתר אסור אף כלים ששבתו בתוכו, ומיהו אין שאלה בג' חילוקים בג' משהוין אלא בהתחלת הגדרים שעשו חכמים, אבל התם בנזרע הדין נותן שפחות מב"ס בטל במיעוטו וב"ס אינו בטל.
יב) והרשב"א ז"ל כתב בשם הר"מ דשומירה ובית דירה מתיר ארכו יתר על רחבו, [וק"ק לשון הרשב"א שכתב שמיירי כשיש שם שומירה כו' דלמה לי כולי האי תיפוק לי' משום סמוכה לעיר כיון דמדמינן לה לב"ס לריב"ב הדין נותן שיהא סמוכה לעיר מתיר], ואי פחות מב"ס נמי אסור ארכו יתר על רחבו, אסור אע"ג דאין ק' אמה בארכו כן נלמד מדברי הרמב"ם בפי' המשנה בענין ריבועא דריבעוה.
יג) כ"ג ב' רש"י ד"ה אבל, הואיל ודחד גברא הוא, מש"כ מהרש"א ז"ל דחצר וקרפף של שנים הפרוצין במלואן זה לזה אסורין אף לר"ש אפי' כלים ששבתו בתוכן, תמוה כיון דהן פרוצין למקום המותר, וכ"ה בהדיא בתו' פ"ט א' ד"ה רב ובפרש"י צ"ב א' ד"ה הגדול, והריטב"א כתב וז"ל פי' לפירושו לא שיהא צריך לר"ש שיהא החצר והקרפף לאדם א' כו' אלא ה"ק דבעיא שיהא החצר של אדם א' וכן הקרפף שאם הוא של ב' בני אדם ויש בו דיורין שאוסרין זע"ז כש"כ שאסור להוציא ממנו לגג ולקרפף עכ"ל ול"י לפרשו דהכא בכלים ששבתו בחצר עסקינן ואם יש בחצר דיורין שאוסרין זע"ז מאי הוי הלא אינן אסורין אלא להוציא מן הבית לחצר אבל בחצר מותר לטלטל כמבואר שבת ק"ל ב', וכן מן החצר לקרפף, ודאי מותר, ודברי הריטב"א צריך רב, ואולי כונת רש"י הואיל ודחד גברא הוא ר"ל שאין כאן איסור משום חילוק בעלים, גם משום חילוק רשויות אין כאן שקרפף וחצר רשות אחת הן.
יד) כ"ה ב' ההוא בוסתנא כו' בריטב"א באר דעת רש"י ופירושו, ודינים העולים מדבריו ז"ל דאם העמיד ג' כותלי קרפף, ואח"כ העמיד ג' כותלי הבית כנגד ג' כותלי הקרפף, ואח"כ העמיד הכותל החוצץ בין הבית לקרפף, ונפל אח"כ כותל החוצץ, הקרפף מותר, כיון דהקרפף הותר קדם שהעמיד הכותל החוצץ ע"י ג' כותלי הבית שבשעה שהעמידן סתמו את פרצת הקרפף שהיה פרוץ ברוח רביעית, וכיון שהעמיד ג' כותלי הבית חשיב בית דירה להתיר הקרפף וחשיב כפתח ולבסוף הוקף כיון שכשגודר וסותם את הקרפף יש כאן בית דירה שיש לו כניסה ויציאה לקרפף, וכיון שהותר הקרפף בתחלה בכותלי גוואי אע"ג דנסתלקו כשהעמיד הכותל החוצץ, מ"מ כשנפל הכותל החוצץ עדיין הקרפף בהיתרו, וסוגין דאסרינן כשנפל אשייתא ברייתא, כשהעמיד הכותל החוצץ בתחלה, ואח"כ העמיד ג' כותלי הבית, וכיון שהקרפף הותר בתחלה בהאי כותל החוצץ כשנפל אין כאן מחיצה לדירה, והאי דכותלי הבית נעשין עתה מחיצות לקרפף לא חשיב כהקיף ולבסוף פתח כיון שלא עשה מעשה בהן אלא סילק את החוצץ, והא דהוי פתח לי' פתח לקרפף קדם מחיצות הבית לא מהני כיון דנתבטל מחיצות הקרפף ע"י שנפרץ כותל החוצץ.
טו) ודוקא בכה"ג דג' כותלי הבוסתנא העמיד קדם פתח הבית, אבל הקיף ג' כתלים לאחד כותלי הבית ופתח פתוח באותו הכותל לבוסתנא ואח"כ נפל הכותל החוצץ עדיין הבוסתנא בהיתרו, כמבואר בהדיא בריטב"א דהאי בוסתנא העמיד הג' כתלים קדם פתח הבית והוי לא הוקף לדירה אלא שהותר בכותל הבית ויעוין בריטב"א שהאריך איך שהותר בהאי כותל לחוד, וכ"מ בגמ' דבהאי גודא דאפדנא הותר, ומבואר דדין זה מיוחד דוקא בלא הוקף לדירה, אבל בהוקף לדירה לא אכפת לן בנפילת הכותל, וכן משמע בהא דקרפף ב"ס שנפרץ לחצר כ"ה ב' דאויר מחיצות מייתרו, ומשמע דקרפף שהוקף לדירה שנפרץ לחצר מותר, ואם איתא נימא שבטל היקף דירתו דהני מחיצות החצר לגואי עבידן לבראי לא עבידן, אלא ע"כ דכיון דמחיצות שהוקפו לאחר שפתח קיימין, עדיין מקרי מוקף לדירה, ובמ"ב סי' שנ"ח ס"ק ק"א כתב בשם המ"א דבפתח ולבסוף הקיף ג' כתלים לכותל הבית ונפל כותל הבית בראי, ונשארו גווייתא נאסר הקרפף, ולמש"כ ז"א דבזה הקרפף בהיתרו, וסוגיא דבוסתנא דוקא בלא הוקף לדירה דהיינו דהקיף ולבסוף פתח.
טז) כ' הריטב"א וז"ל עי"ל כי מחיצות הבוסתנא היו גדולים ממחיצות האפדנא כו' נראה דלפי' זה נמי גם האפדנא אסור, ולא בא רבנו לחדש רק דגם כשיש להבוסתנא גיפופי שהועמדו שלא לשם דירה וגם הפרצה אינה רק בעשר מ"מ הותרה הבוסתנא במחיצת האפדנא שהיא לדירה כיון דהאפדנא פרוצה במלאה לבוסתנא ומשתרי בהאי מחיצה אמרינן מיגו דמהני האי מחיצה לאפדנא מהני לבוסתנא וכדאמר כ"ד ב' דמהני לחי למתא למשרי רחבה, ואין להקשות לישרי האפדנא בגיפופי הבוסתנא משום נראה מבחוץ [וא"כ לא הועילה מחיצה למשרי אפדנא וממילא אין כאן מיגו לאשרוי בוסתנא וכמבואר בראשונים כ"ד ב' בסוגיא דרחבה] י"ל דמיירי ביתר מד"א וכמו שפי' הריטב"א לעיל שם.
שם בריטב"א וזהו שאומר רש"י ז"ל נהי דפרצה ליכא לאסור את הבוסתנא כו' לכאורה אינו מובן דהא אפדנא הוא עתה רה"י ואיך יתכן שיאסור האפדנא את הבוסתנא, ומיהו לפרש"י דבית וקרפף ב' רשויות הן יתכן שתאסר הבוסתנא משום שפרוץ לאפדנא, אבל א"א לפרש כן לשון רש"י דהא לא שייך לקרותו קרפף אלא אחרי הסכמנו עליו שאינו מוקף לדירה וא"כ כבר הוא אסור, ול"י למה דחק רבנו בלשון רש"י הרי בפשוטו י"ל נהי דפרצה ליכא דכותלי האפדנא סותמין מכל צד אבל היקף לדירה ליכא, ובאמת זהו כונת הריטב"א בריש דבריו.
שם בריטב"א וכשהיה הכותל קיים היה גם הפרדס מותר מחמת אותו הכותל של אפדנא שהוקף לדירה כו' פי' אין זה דומה לכותל החיצון שנפל כו' וכיון שנעשה לדירה מפני צורך האפדנא הרי נעשה לדירה גם לבוסתנא כו', דוקא ביש פתח בהאי כותל לבוסתנא מקרי מוקף לדירה אבל בלא פתח לא מהני האי כותל אף שהוא משמש גם לדירה אבל הכא משום פתח משתרי וחשיב פתח ולבסוף הוקף, ואע"ג דעדיין אין כאן בית מ"מ כיון דהאי כותל הוא ג"כ כותל הבית חשיב כאילו כבר פתח בית לבוסתנא, כ"נ ביאור דבריו ז"ל.
שם והיו שניהם מותרים זל"ז אליבא דר"ש כו' צ"ע הא זה גם לרבנן שרי.
יז) במ"ב סי' שס"ב ס"א בבה"ל ד"ה או לשמור, נסתפק במאגאזין יתר מב"ס אי חשיב כרמלית, ונראה דהוי כרמלית דמה שהוא מקורה אינו מוציאתו מתורת כרמלית וכמש"כ לעיל ס"ק ה' ומש"כ במ"ב שם דבנין חשוב כמו מאגאזין שאני כו' דאין שייך בו שם קרפף כלל, ל"י פרושו ואנו אין לנו אלא מה שאמרו חכמים דמחיצות העשויות לנחת ל"ש מחיצה אפי' הן מחיצות של כסף וזהב, ולא מצינו היקף לדירה אלא המוקף ללינה בקביעות, או היקף שמקום לינה פתוח לתוכו דע"י הבית גם החצר מקרי דירה ע"י שאר תשמישי האדם, אבל כל שאינו ללינה ולא מקום לינה פתוח לתוכו, לא חשיב מוקף לדירה, והלכך גם מש"כ המ"ב שם דאם בבנין הנ"ל משתמש שם גם יתר צרכי ביתו הוא בכלל דירת אדם, אינו מובן איזה תשמיש קאמר, ונראה פשוט דלא מהני שום תשמיש אלא לינה בקביעות, [ואם הוא לן שם בימה"ח ולא ביה"ג בימה"ח ודאי חשיב דירה ואפשר דאף בימה"ג חשיב דירה, ואם הוא סמוך לבית חשיב דירה כיון דבית פתוח לתוכו אף דחצר מפסקת בין הבית לבית האוצר מ"מ מקרי בית פתוח לתוכו כדאמר כ"ד ב' ברחבה דפום נהרא דע"י שימוש בני מתא חשיב בית פתוח לתוכו וכן בבוסתנא דהוי סמיך לאפדנא פירשו בתו' דהיתה מחיצה מפסקת בין אפדנא לבוסתנא, ומיהו דוקא במפסקת חצר וקרפף דנעשים ג"כ דירה ע"י פתח הבית, אבל במפסקת גינה ביניהם או רה"ר או כרמלית שאין מחיצותיו כדין לא מקרי תו בית פתוח לתוכו, ונראה דה"ה במפסקת רשות שאינה שלו ביניהם אף שיש לו דרך בשל חברו מ"מ לא מקרי בית פתוח לתוכו, וצ"ע.
ומש"כ הריטב"א כ"ה ב' דאי כותל רחבה מפסיק בין בוסתנא לאפדנא אסורה הבוסתנא התם שאין הרחבה פתוחה לבוסתנא א"נ בפתח אח"כ, אבל באיכא פתח מרחבה לבוסתנא ואח"כ בנה כותל אפדנא ובזה נעשה הרחבה לדירה, נראה דהותרה גם הבוסתנא כמו בעשה מחיצה לשביל של כרמים דחשיב היקף לדירה לרחבה כדאמר כ"ד ב', וצ"ע, ואפשר דהיכי דאיכא צו"ה חשיב כסתום לענין זה.
יח) במ"ב סי' שנ"ח ס"ב בה"ל ד"ה ואח"כ כתב דהעמיד בית ברוח רביעית של הקרפף חשיב פתח ולבסוף הוקף וכתב הטעם משום שהיה פרוץ יתר מי', ולמאי דמשמע מלשונו דאיירי בפרוץ במלאו ברוח רביעית, אף בפחות מי' דינא הכי, וביתר מי' מהני אף באינו במלאו, וכ"ז נלמד מדברי הריטב"א כ"ה ב' בסוגיא דבוסתנא.
יט) שו"ע סי' שנ"ח במ"ב סק"ז כתב בשם קש"ע דבאמות שלנו שהן גדולים שיעור ב"ס נ"ג על נ"ג וכפי מה שהי' רגיל אאמ"ו זללה"ה לשער אגודל מעט פחות מצאל, ואמה י"ג ווערשאק נמצא שיעור ב"ס במדת ארשין, שהוא 16 ווערשאק, נ"ז ארשין ועוד 6 ווערשאק וב' שלישי ווערשאק על נ"ז ו6 וו. וב' שלישי וו.