חזון איש/אורח חיים/מו
סימן מו[עריכה]
עירובין ק"א א' הדלת שבמוקצה כו', מסקנת הסוגיא, גבוה מן הארץ כמלא נימא שרי אף כשאין לה ציר ולא היה לה ציר ואף בדלת אלמנה שרי, נגררת אם היה לה ציר שרי, ודלת אלמנה נגררת אף שיש לה ציר אסור, ודוקא בדלת שבמוקצה שאין נכנס ויוצא בה תמיד והלכך אין ניכר כל כך אם הוא פתח או גדר הפרצה, אבל העשוי לכניסה ויציאה כ' הראשונים ז"ל דאינו בכלל דין המשנה, ובמ"ב סי' שי"ג כ' ע"פ משנת הגר"א דדעת המחבר דקשור מיהא בעינן, וכדין נגר הנגרר, ואע"ג דדעת המחבר דבפקק א"צ שיהא קשור צ"ל דהכא חמיר טפי, אבל דעת הגר"א בדעת הרי"ף והר"מ דא"צ קשירה, [ואפי' לדעת הפוסקים דבפקק צריך קשירה י"ל דהכא עדיף, וככיסוי בור ודות דא"צ רק בית אחיזה וא"צ קשירה] ונראה דאף בדלת אלמנה העשוי' לכניסה ויציאה תמיד שרי, כיון דלא הוזכר דין דלת אלמנה אלא בסוגין העסוקה בדלת שבמוקצה, אבל הגר"א פי' בדעת הרי"ף דדלת אלמנה אסורה אף בעשוי' לכניסה ויציאה תמיד, ומיהו בקשורה שרי אף שאינה גבוהה מן הארץ, ואף שאין לה ציר, ואפשר דלפי' זה בדלת שבמוקצה אין נפקותא בדלת אלמנה כיון דלא שרי אלא בגבוה מן הארץ או קשור ויש לה ציר ובזה אף בדלת אלמנה שרי, ובפירוש דלת אלמנה נחלקו הראשונים ז"ל בהא דלית לה גשאמה דרש"י פי' בריחים המחברים אותם וכן פי' הר"י והריטב"א והרי"ף פי' אסקופה התחתונה וכן פי' הרמב"ם והרא"ש [ברמב"ם משמע דמפרש דלהדלת עצמה אין קבוע לה בסיס וכן כעין אסקופה שזה היכר דלת ובלא"ה הוא כקרש בעלמא] ולענין הלכה בהני תרי לישני שנחלקו בדלת אלמנה פ' הר"מ לקולא דלא חשיב דלת אלמנה אלא א"כ אינה אלא לוח אחד ואין לה אסקופה, והטור פ' לחומרא דבחד ריעותא חשיב דלת אלמנה, וכ"פ בשו"ע, מיהו בפתח שנכויו"צ תמיד כ' אחרונים ז"ל להקל, ונראה דאפי' באינה קשורה יש להקל.
מעשה בדלת בית הכסא שנשברו ציריה והיו משתמשים בהדלת לזוקפה כנגד הפתח כשנכנסים לבה"כ ושומטים אותה ויוצאים והדלת יש לה שיפא וגשמא לפרש"י, אבל אין לה אסקופה, ונראה דמותר לנעול בה כיון שנכנסין ויוצאין בה תדיר, ואף שהיא דלת אלמנה לפי' הרי"ף והר"מ יש לסמוך על הר"מ דבאית לה שיפא סגי וכש"כ כאן שהיה לה ציר, וכמש"נ סק"א, וכש"כ כשאין מכניסין אותה תוך חלל הפתח ממש אלא זוקפין ומוטין את הדלת כנגד חלל הפתח דשרי, דלא נראה בזה כבנין, איברא דיש לדון דהדלת מוקצה היא, כדתנן קכ"ב ב' בדלתות הבית שנתפרקו שאינן מן המוכן, ולא דמי לכיסוי בור דמהני בית אחיזה דהתם מתחילה תשמישה בתלוש אבל דלת המיוחדת לתשמיש מחובר בצירים קבועים ונתפרקו לא חשיב כלי ולא שבר כלי אלא כעץ בעלמא, [עי' במ"ב סי' ש"ח סק"מ שכ' בשם התו"ש ללמוד דלתות שנתפרקו מכיסוי בור, אבל דבריו ז"ל תמוהין והעיקר כמש"כ שם בשם הפמ"ג ואפי' בית אחיזה לא מהני] מיהו ביחדה לתשמיש מהני יחוד, ונראה דאפי' יחדה לזמן מהני דבדבר דאורחי' בכך מהני יחוד לזמן, וה"נ משמע דחשיב אורחי' בכך דהא שרינן האי דלת בחצר ולא חשיב בנין, ואם קשרה אפי' בחבל דק ודאי שרי, בין משום מוקצה בין משום בנין, ואפי' יחדה לשבת אחת.
ודלת החלון שנועל בה החלון בלילה לשמירה ושומטה בבקר שרי לנעול בה אף שאינה קשורה כיון שנועל ופותח בה תדיר, ואפי' של לוח אחד כיון שיש משקוף התחתון וכמש"כ לעיל, ונראה דדלת העשוי' חלונות של זכוכית שדרך לעשותן כפולות בימות הגשמים, ובימות החמה שומטין אחת ומניחין אחת, והתקינה בימה"ח לנעול בה החלון בלילה ולשומטה ביום, אם קשרה שרי, ואם לא קשרה יש להקל משום בנין, אבל צ"ע משום מוקצה דאפשר דלאו אורחא ליחדה לכך, וגם משום בנין אפשר דחשיב כדלת אלמנה ולא מהני כאן שיפא ואסקופה כיון דאורחי' לקבעו לבנין בענין זה, ומ"מ אין בידנו למחות לנוהג היתר בזה.
שו"ע סי' ש"ח ס"י כיסוי בור ודות אין ניטלין כו', במ"ב בבה"ל באר פלוגתת רש"י והרמב"ם לענין טלטול וכ' דלדעת רש"י אף דלתות הבית שיש עליהן תורת כלי מותרין, והדברים רחוקים אינם מובנים, דודאי משנתנו ששנינו בדלתות הבית שנתפרקו שאינן מן המוכן בדלתות משופין ומתוקנים נמי איירי ואפ"ה לא חשיב מחובר תורת כלי, והלכך כשנתפרקו אפי' אם משמש בהן מעין מלאכתן לזקפה כנגד הפתח כל שלא הכינה לכך אסורה, ולא דמי לשבר כלי שעושה מעין מלאכה דניטל בשבת דשבר כלי משום דאתי מכלי חשיבא וכמש"כ הרז"ה והר"ן, וכש"כ כשאין דרך לשמש בדלת המפורקת דאסורה, ובפשוטו ל' רש"י והרמב"ם חד הוא, דמש"כ רש"י שאינה כלי היינו משום תשמיש מחובר לא חשיב כלי, ומש"כ הרמב"ם אע"פ שהן כלי, שלא הוכנו לטלטל, ג"כ כונתו דכלי מחובר לא חשיב מוכן, [וכונת המ"מ עלומה מאתנו] וכיסוי בור שאין לה בית אחיזה לענין טלטול אי חשיב כלי בתשמיש כיסוי הוי כלי שמלאכתו לאיסור והלכך אי דרך להשתמש בה לפעמים לצורך גופה הוי שרי, אבל העיקר כמש"כ המ"ב דתשמיש מחובר כשאין לה בית אחיזה לא חשיב כלי כלל, וכ"מ בתו' קכ"ו א' ד"ה והמונח, ואם הכיסוי כלי למלאכה אחרת של היתר יש להסתפק אי בטל תורת כלי מני' כיון שיחדה לכיסוי, ועי' עירובין ק"ב א' בוכנא קאמרת, ושבת קכ"ו ב' בפרש"י בתורת כלי ובתו' שם, וצ"ע, ונראה דמחמה לצל ודאי אסור דתשמישה לאיסור, אבל לצורך גופה, י"ל דשרי ולא חשיב כעצים לנעול בהו הדלת.
ה) עירובין ק"ב א' תוד"ה כי פליגי, אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו חבל כו', ר"ל כיון דגבוה מן הארץ ע"י אותו חבל, ועי' מהרש"א שהק' דהא קשור בדלת א"צ שיהא ניטל באיגדו וכ' דהכא דמי לתלי בעיברא דדשא, ודוחק דהכא כפקק החלון דמי, ובכ"מ שהוא תלוי דמי לנגר שבדלת, ואפשר דהכא דמי טפי לגדר מלדלת כמש"כ הראשונים ז"ל, אבל א"כ אין ראי' דבניטלין באיגדו שרי, והפוסקים השמיטו דבריהם להתיר בניטל באיגדו.