חזון איש/אורח חיים/יז
סימן יז[עריכה]
א) נראה דאין בית נאסר משום ביה"כ במעשה דהסכת רגליו אע"ג דהבית מיוחד לכך, וראי' מבתי כסאות דפרסאי בסי' פ"ג ומשמע דבית בנוי על פי החפירה ומותר לקרות שמע בבית אע"ג דמיוחד לפירועו [ומשמע דאין מעשה זה פוגם כרחיצת בית המרחץ דכל הבית חשיב מזוהם] אלא דין ביה"כ הוא ע"י יחוד הצואה בתוכו ועי"ז חל דין ביה"כ על כל תוך הבית ואפי' אם הבית יותר מד"א ומקום המיוחד לצואה הוא באחת הפנות אסור לקרות ק"ש בתוכו אפי' ברחוק ד"א מן הצואה ואפי' כיסה הצואה, ודוקא תוכו אבל חוצה לו מותר שאין הכתלים נעשין ביה"כ וכמש"כ ב"י סי' פ"ג והא דנחלקו עליו הט"ז והמ"א היינו שאם הצואה נוגע בכותל בקביעות לא גרע הכותל מגרף וגם הב"י מודה בזה, ומיהו דוקא בכותל של עץ או של חרס אבל כותל של זכוכית או של מתכת שאין דין גרף בהם כמבואר סי' פ"ז אין כאן על הכותל דין גרף, ואם הכתלים של עץ והצואה סמוך לכותל אחד זה הכותל דין גרף עליו ושאר הכתלים חוצצים ומותר לקרות ק"ש סמוך לכותל.
ב) נראה דביה"כ נידון כל אוירו כצואה ולכן אם ביה"כ בחפירה עמוק י"ט צריך להרחיק מכנגדו כיון דהאויר כנגדו, בד"א בשאינו מקורה אבל מקורה מותר ואם יש ארובה בתקרה מסתבר שאין ארובה מבטלת מחיצה ועל התקרה חשיבא רשות בפ"ע וכמו מחיצה המפסקת בינו לצואה דאע"ג דחלונות יש במחיצה מ"מ מפסקת. [מיהו גם באין לו תקרה ראוי להתיר כנגדו דנהי דכל אוירו כצואה מ"מ לא מיבטלי מחיצות ועדיין הצואה ברשות אחרת].
ויש לעי' לפ"ז בבה"כ דפרסאי למה צריך שתהא מקום הצואה רחוק ד"א מפיה וכמש"כ הטור סי' פ"ג ומשמע דאע"ג דהחפירה עמוקה י"ט, ונראה דכל שיש מחיצות סביבות פיה וכל עיקר פיה נעשה לשם ביה"כ חשיבא הבית העליון עם החפירה חד ושם ביה"כ גם על העליון כל שאין מקום הצואה רחוק ד"א מפיה, אבל ברחוק ד"א לא חל על העליון שם בית הכסא.
ג) כ' ב"י בשם המרדכי דספסל נקוב שבבית ותחתיו מעמידין הגרף מותר ופירש ב"י דהספסל דין ביה"כ עליו אלא שאין צריך להרחיק מלא עיניו, ול' המרדכי ל"מ כן וגם קשה קו' המ"א ס"ק ה' אלא נראה דיהיב טעמא שאין הספסל ביהכ"ס דאע"ג דהוא מיוחד להעביר דרך אוירו צואה בקביעות מ"מ כיון שאין הוא גוף אחד עם הגרף שתחתיו לא חל עליו שם ביה"כ [ומשמע דאף שהספסל מוקף מחיצות ויש לו תוך גמור] וכש"כ שאין עליו תורת ביה"כ בשעה שאין הגרף תחתיו וכש"כ כשמכסין את הנקב, [ומבואר ג"כ מל' המרדכי שאין על הכתלים של ביה"כ דין ביה"כ דאל"כ לא מהני סתימה כלום] ומבואר מל' המרדכי דאי הוי על הספסל דין בי"כ דהיינו דאוירו נחשב כאויר בי"כ אסור לקרות כנגדו ואע"ג שיש לו תקרה כיון שיש נקב בתקרה ולא דמי למש"כ לעיל דנקב בתקרה אינו מפסיד דהכא אין הספסל גבוה י"ט ואינו מפסיק מחיצה, א"נ כיון דהנקב לצורך ביה"כ חשיב כל הנקב כאויר ביה"כ, והנה דברי המרדכי עולים על הא דבתי כסאות דפרסאי כסתומות דמיא ואע"ג שנדפסו אחר מימרא דרפרם דעומד אדם כנגד ביה"כ כו' הא דמתחיל נשאלתי על בני אדם הוא ענין בפ"ע והיה מצוין על הא דבת"כ פרסאי ומצוי הדבר בס' המרדכי, ובזה יצאנו ממה שעמעמו בה האחרונים ז"ל.
ד) הני ביה"כ דידן לכאורה כבי"כ דפרסאי נינהו שהצואה נופלת לבור רחוק ד"א מן הנקב, אלא שי"ל דלא דמי דהתם בבת"כ דפרסאי לא היתה הצואה מתעכבת כלל אלא מתגלגלת תיכף למרחוק אבל בהני דידן הצואה מתעכבת עד שמזרם עליה מים לשוטפה, והנה גרף יש לו דין ביה"כ וכמש"כ ב"י סימן פ"ז בשם הרא"ש ואע"ג דאין בגרף אלא לפי שעה ולא בקביעות מ"מ כיון דמשתמש בו תדיר והכלי מזדהם חשיב ביה"כ וה"נ בהני דידן כיון דמשתמש תדיר ואילו היתה הקערה של חרס היתה מזדהמת י"ל דיש עליה דין ביה"כ דאע"ג דהקערה מצופה בהיתוך כעין זכוכית ואין עליה דין גרף מ"מ כשאנו דנין על הבית אם יש עליו דין ביה"כ אין לנו ראי' מהני דפרסאי דהתם אינה שוהה כלל במקום הסמוך אבל הני דידן דשוהה שיעור שמזהם את מקומו אפשר דיש על הבית דין בי"כ ומה דומה לזה בי"כ שמפנה ממנו הצואה בכל שעה דאפשר דיש עליו דין בי"כ, [ומיהו גם בהני דפרסאי אין מדרך הרגיל שלא יהא לכלוך בקרקע המדרון וע"כ כיון שאינו דרך קביעות ואינם מיוחדים ללכלוך זה אין לכלוך זה עושה הבית עליון ביה"כ וא"כ הני דידן נמי אבל י"ל דהתם עדיף דגם המדרון ברשות אחר ובהני דידן הקערה ברשות העליון] ואע"ג דמבואר במרדכי לעיל סק"ג דאם יש לו ספסל בבית ונפנה עליו תדיר אין על הבית דין בי"כ ולא דן המרדכי רק על הספסל וכמש"כ לעיל שא"ה שהצואה בכלי ולא בקרקע הבית אבל אם נפנה על קרקע הבית וחוזר ומוציאה יש על הבית דין בי"כ, והא דלמד המרדכי מהני דפרסאי לחלל הספסל שאין עליו דין בי"כ, ומשמע לכאורה שאין נ"מ בין שוהה ומוציאו למתגלגל מיד, י"ל דהמרדכי לא למד רק שאין פירוע עצמו עושה הבית בי"כ אלא הנחת הצואה, אבל זה דלא הוי הנחה ממש כל חד טעמי' לחוד דבהני דפרסאי אין הנחה כלל, ובהא דספסל משום שמקבל בכלי והכלי אינו חיבור לספסל לעשות את תוך הספסל כבי"כ.
ומ"מ יש מקום לומר דכל שמקום הצואה מצופה בזכוכית או מתכת ומפנהו תיכף לא חל על הבית שם בי"כ כמו שלא חל שם גרף על של זכוכית ושל מתכת ולפ"ז הני דידן יש להן דין בת"כ דפרסאי. [עיין סק"ה].
והעולה לדינא דבתוך ביה"כ דידן שהקערות מצופות היתוך כעין זכוכית ומתכת הדבר ספק אם יש עליהן דין ביה"כ, והני מילי בשמקום הצואה רחוק ד"א מפיה, [וד"א שאמרו נראה דהמרחק של מזרח מערב דרום צפון נמדד ואין העומק משלים את הד"א וצ"ע] והקערה נקי' היטיב ואין שם ריח, ויש להחמיר מספק וביה"כ אע"פ שאין בו צואה משמע בר"י שהוא דאורייתא והביאו ב"י סי' פ"ג [ומיהו לק' סק"ט צדדנו שהוא מדרבנן] ובחוץ כנגד הכותל ודאי מותר כיון שאין הצואה נוגע בכותל ואין הכותל מזדהם כלל.
ה) כ' הט"ז דאם הכותל נעשה לבית ואח"כ סמך לו ביה"כ אין על הכותל שם ביה"כ ולמש"כ לעיל דאין דין ביה"כ רק על תוכו [ודין ביה"כ כדין בית המרחץ שאין הכותל בכלל בית המרחץ דהא בבית האמצעי אין דין מרחץ] ורק הכותל המזוהם לא גרע מגרף א"כ אין נ"מ אם הכותל מיוחד לביה"כ או לא דגרף מציאותו מזוהם, [ואפשר דדעת הט"ז דאף כותל של מתכת של ביה"כ דינו כגרף דבזה ביה"כ חמיר טפי מגרף אבל אין לנו מקור לזה כיון דגם גרף דינו כביה"כ ומ"מ הדפנות אינן נאסרין רק מחמת זוהמתן [ויש מקום לומר דשאני גרף של מתכת דגם תוכו אינו כביה"כ בזמן שהוא של מתכת אבל ביה"כ שתוכו נאסר אף בשל מתכת גם כתליו נאסרין אבל לא מסתבר הכי, ועוד שהרי דעת ראבי"ה בטור סי' פ"ז דמהני כפיה על פיו בעביט ואף הטור לא חלק עליו אלא משום דבלוע והוי ברו כתוכו, והרי גרף דינו כביה"כ כמש"כ ב"י שם בשם הר"מ והרא"ש וא"כ כתליו כצואה אלא ודאי שאין כותלי ביה"כ הנקיים נדונים כביה"כ, ועוד אי כתליו נאסרין גם תקרתו נאסרת וא"כ בתי כסאות דפרסאי למה כסתומות דמיא הלא תקרת החפירה כביה"כ ואף שי"ל שאחר האלכסון החפירה עמוקה י"ט בכתלים זקופות אבל כיון דסתמו משמע דבכל ענין מותר ומיהו י"ל דהתקרה משתמשת גם רצפה לבית שע"ג החפירה ובכה"ג מודים הט"ז והמ"א] ובכל אופן אין מקום לחלק בין בנאו לשם ביה"כ לבנאו לבית דמ"מ השתא משמש לתוכו ותוכו מיוחד לביה"כ ואפשר כונת הט"ז שהמחיצה בין ביה"כ לבית מסיפס בעלמא וכותל החיצון הוא גם עכשו לשמירת הבית].
והנה ביה"כ של זכוכית ומתכת ג"כ תוכו אסור וחוצה לו מותר, וכן גרף של מתכת היה ראוי לאסור תוכו אלא כיון שנעשה להשתמש בו לפי שעה וכיון שהוא של מתכת שאינו מזדהם לא חל עליו שם ביה"כ כלל וכ"ז מבואר בב"י סי' פ"ז, ונראה דגרף המצופה זכוכית מבפנים ונשרף מקצתו נעשה כל תוכו גרף.
ו) נראה דאין דין ביה"כ בלא מחיצות אם יחד מקום לפנות ואינו מוקף מחיצות מכסה צואתו וקורא ק"ש, אבל אם המקום מוקף מחיצות חייל שם ביה"כ על המקום ולא מהני כיסוי הצואה שכל תוך הבית נאסר, אבל כל שאין לו תוך אינו תופש אויר, אבל במ"ב סי' פ"ג בבה"ל, פשוט לו שהצואה אוסרת אויר ולא מהני כיסוי וצ"ע.
ומיהו הכל מודים שאם המקום מוקף מחיצות כל תוכו נאסר ואף אם כיסה הצואה ולפיכך הדעת נוטה להכריע שאין הצואה אוסרת אוירא, דא"כ יש בכלל ביה"כ שני ענינים לתפוש שם ביה"כ על אוירה כנגדה, ואם הקיף סביבה תופשת חוצה לה כל תוך המחיצות, ואין לנו לחדש דמשמעותו רהיט לפרש ביה"כ כבית המרחץ שאין בית המרחץ בלא בית.
ואם אין על האויר בלא מחיצות דין ביה"כ אם כיסה מותר וכן אם חפר והוציא כל העפר המזוהם בטל לי' דין ביה"כ במקום הזה, [ובזה צדד גם במ"ב שם להקל משום דעקר שמו מהני], אבל אם הקרקע מזוהם אף שאין כאן צואה עכשו דין העפר כגרף של חרס, דהדפנות המזוהמות דינן כצואה עצמה.
ואם יחד מקום לפנות וכבר נפנה עליו ואח"כ הקיפו מחיצות נראה דכל תוך המחיצות אסור מה"ת כדין ביה"כ אע"ג דעד השתא לא נאסר האויר השתא דיש לו תוך אסור, וזה אינו בכלל הבעיא של הזמינו לביה"כ דזה לא מבעי לי' אלא בחדתא אבל כשמקיף מקום שכבר יש בו צואה בקביעות זהו ביה"כ גמור.
ז) נראה דאם עשה ביה"כ בשל חברו בגזילה קרקע המזוהם דינו כגרף וא"צ כאן יחוד בעלים אבל תוך המחיצות לא נאסר כיון שלא יחדו בעלים לכך ומכסה הצואה ומותר או מוציא העפר המזוהם ומותר.
ונראה לפ"ז דביה"כ שנפלו מחיצותיו הותר כל אוירו ואם כיסה מקום הצואה מותר שנעקר שם ביה"כ שאין דין ביה"כ אלא על אויר המוקף.
ח) ברכות כ"ו א' רש"י ד"ה כנגד, ברחוק ד"א, נראה דרש"י פי' למאי דס"ד השתא דרפרם איירי בביה"כ שיש בו צואה ופריך לרבא דאמר לפניו מלא עיניו וע"כ לפרש הא דרפרם דכנגדו היינו ברחוק ד"א אבל למאי דמסיק דרפרם בחדתא נראה דא"צ להרחיק כלל דאי צריך להתרחק ד"א הו"ל למימר כי מבעי לי' לרבינא תוך ד"א אבל חוץ לד"א לא, ומדקאמר למיקם עלי' ולצלויי בגוי' משמע דחוצה לו מותר אפי' בסמוך [ומדברי המרדכי אין להוכיח כלום שאי אפשר לעמוד עליהם שהרי כתב דמוקמינן לי' באין בו צואה ולפי' הגמ' באין בו צואה נמי צריך להרחיק מלא עיניו ודברי המ"א ז"ל אינם מספיקים לפשוטו] וכ"כ במ"ב בשם א"ר.
ולמדנו מכאן שאין תוך ביה"כ אסור מדין הרחקה ממקום שנפנה עליו שהרי בהזמנה א"צ להרחיק ומ"מ תוכו אסור אלא תוכו עצמו נאסר.
ולמדנו לפ"ז דאין הזמנה אוסרת הגרף שהרי אין הזמנה אוסרת אלא בתוכו ולא בסמוך לו, והלכך הזמין לגרף ועדיין לא נשתמש קורא כנגדו.
ט) והא דמבואר בסוגין דכנגדו אסור ביש בו צואה או בישן אעפ"י שאין בו היינו ביש לו לביה"כ ג' מחיצות ורוח רביעית פרוצה במלאה והוא כנגד רוח הפרוצה אבל אם הוא כנגד מחיצה לעולם מותר אלא א"כ הצואה נוגעת במחיצה ויש על המחיצה דין גרף, ואם מחיצותיו של מתכת אף בצואה נוגעת בהן מותר וכמש"כ לעיל ואם אין רוח רביעית פרוצה במלאה תלי בפלוגתת הפוסקים בסי' ע"ט בצואה כנגדו ברשות אחרת [ואפי' ברוח רביעית פרוצה במלאה אפשר דמה"ת חשיבא רשות אחרת כיון דג' מחיצות רה"י מה"ת].
מהא דפנוי עראי אינו עושה ביה"כ שמעינן דאין מציאות הצואה בבית עושה דין ביה"כ אלא יחוד הבית לזה והא דמבעי לי' בהזמנה היינו משום דהזמנה לחוד אפשר דלא סגי, ואם הזמינו ונפנה פעם אחת לא מבעי לי' ואפי' פינה הצואה וניקהו כיון דיחדו לביה"כ ועשהו ביה"כ, ולא משום אזמני' וצר בי' אתינן עלה אלא מציאותו ביה"כ אלא שאם לא יחדו לכך אין שמו עליו, אבל כשיחדו אף בפעם אחת שמו עליו, ואף אם התחרט אח"כ ואין דעתו לשמש בו עוד לביה"כ לא מהני שכבר נאסר תוכו אא"כ סתרו וחזר ובנאו.
יחדו לכסות הצואה בכל פעם נראה דהוי ביה"כ אבל יחדו להוציא הצואה ולהסיר גם העפר המזוהם בכל פעם יש מקום להסתפק כמו בבתי כסאות שלנו, לעיל סק"ד.
ונראה דביה"כ שאין בו צואה ואין בעפרו זוהמא מפני שלא נפנה בו רק פעם אחת או שפנה גם עפרו או שכיסהו בעפר אינו אסור אלא מדרבנן כיון דאין בו טינוף ולא ריח רע וכן משמע בתר"י שכ' דלא אסרה תורה אלא ביה"כ עצמו כו' אבל כשאין בו צואה אינו אסור אלא מדרבנן וכ"מ ברא"ש שכ' אבל בב"ה חדש שאין בו צואה אינו אסור אלא מדרבנן ומבעי לי' כו' ובל' הרא"ש נראה דיש ט"ס ותיבת חדש מיותר שהרי סיים דבהזמנה מבעי לי' וצ"ל בל' הרא"ש, כבל' תר"י, והא דכתוב בתר"י לעיל ודוקא ישן כו' כיון שהיה אסור מתחילה אסור הוא מה"ת משום והיה מחניך קדוש כו' צ"ל דכונתו דבישן שיש בו צואה אסור מה"ת והחמירו גם באין בו צואה כיון שכבר נאסר.
י) כ' המ"א סי' פ"ז סק"א דגרף המיוחד גם לתשמיש אחר אין עליו דין גרף ואם הוא נקי ואין בו ריח רע מותר, והיינו טעמא דכל שהוא נקי אין איסורו אלא מחמת שמו שהרי נפנה בו עראי ולא יחדו לכך מותר, ואם יחדו ונפנה בו פעם אחת אסור והרי אין זוהמתו של המיוחד מרובה מזוהמתו של אינו מיוחד ואין כאן רק גנות השם בלבד וס"ל להמ"א דכל שמשותף לתשמיש אחר אין גנותו שלימה ואינו אוסר לקרות כנגדו, ויש לומר לדעת המ"א דגם בית המיוחד לפנות בו ולתשמיש אחר אין שמו אוסרו, והלכך אם כיסה הצואה ואין בו ריח מותר, ולמש"כ לעיל דאיסור השם אינו אלא מדרבנן אפשר לצדד להקל, מיהו יש לעי' אם איסור השם אינו אלא מדרבנן א"כ לא מש"ל איסור דאורייתא של ביה"כ דאם יש בו צואה תיפוק לי' משום צואה וצ"ל דאפי' חוץ לד"א אסור אבל אכתי איסור זה דחוץ לד"א אינו אלא משום שם שהרי אילו לא יחדו לביה"כ לא היה אסור חוץ לד"א, ואפשר דדין ביה"כ שאמרו חכמים היינו כשהעפר מזדהם וכמו בעביט ובזה אין חילוק בין יחדו ללא יחדו דמציאותו מזוהם וזה דאורייתא אבל בפעם אחת שאינו מזוהם עדיין שאסור ביחדו ומותר בעראי בזה גם יחדו אינו אלא מדרבנן ולפ"ז היה אפשר למגרס בל' הרא"ש חדש שאין בו צואה אינו אלא מדרבנן ור"ל חדש שנפנה בו כבר אלא שלא נזדהם עדיין ואילו לא יחדו היה מותר, והא דלא מוקי כן בגמ' כ"ו א' בחדתא שכבר נפנה בו משום דפשוט לי' לגמ' שלא חלקו חכמים בזה ודינו כצואה ממש מדרבנן לאסור לפניו מלא עיניו וכמו דפריך בגמ' מהא דביה"כ שאמרו אע"פ שאין בו צואה ולא מוקי לה לענין לאסור תוך ד"א, אלא דפשיטא לי' שאין חילוק בזה אלא בהזמינו ולא נפנה עדיין.
יא) כתוב בתר"י בשם ר"ה גאון ז"ל דבת"כ דידן לא דמו להני דפרסאי דהני דפרסאי הוי במדרון ודידן אינם במדרון ונראה דר"ל דמקום שהוא יושב עשוי מדרון וכמו שכתב שם בענין שהמים יורדים מיד והן הנה דברי רבני צרפת שהביא אבל החפירה היתה עשוי' מדרון כדי שתתגלגל הצואה ברחוק ד"א דאל"כ אינו ענין לבת"כ דפרסאי.
דינים העולים. גרף של מתכת או של זכוכית כל שהוא נקי ואין בו ריח קורא כנגדו, של עץ ושל חרס דינו כצואה אף שהוא נקי עכשו, הזמינו לגרף ועדיין לא נפנה עליו קורא כנגדו וכן ניירות שהזמינן לקינוח קורא כנגדן, הזמינו לגרף ונפנה עליו פעם אחת אף שנקהו ולא נזדהם עדיין דינו כצואה, ואפשר שאינו אלא מדרבנן, היה הגרף מיוחד גם לתשמיש אחר ועדיין לא נזדהם ונקהו ואין בו שום ריח מותר, היה הגרף של עץ או של חרס ומצופה מתכת או זכוכית בפנים דינו כשל מתכת.
ביה"כ שהכתלים והרצפה של מתכת אע"ג דנקהו אסור ואפשר שאין איסורו אלא מדרבנן [ואין איסורו ברור אלא שאין להקל] ואם אין הצואה נוגעת בכתלים אין חילוק בכתלים, אם הן של מתכת או של עץ וחרס, אבל אם אין לו רצפה או שיש לו רצפה של עץ וחרס זה דין ביה"כ דאורייתא ואסור בכל תוכו אפי' חוץ לד"א מן הצואה ומקום הצואה מאחוריו ואפילו כיסה הצואה, ואיסור חוץ לד"א או כיסה הצואה אפשר דאינו אלא מדרבנן, אפי' פנה הצואה וכל העפר המזוהם אסור, ואפשר דאם פנה העפר המזוהם אין איסורו אלא מדרבנן, פנה עפר המזוהם וסתר כל הבית וחזר ובנאו לתשמיש אחר מותר, היה הרצפה של מתכת והבית מיוחד לביה"כ ולתשמיש אחר ונקהו ואין בו ריח אפשר דמותר, היה בנוי על החפירה והצואה מתגלגלת תיכף בחפירה ומתרחקת ד"א מפיה מותר אפי' בתוכו בזמן שהוא נקי, וכן הני דידן בזמן שנקה הקערה היטב, אבל אין היתירא של דידן ברור וצריך להחמיר, ולענין לקרות ק"ש כנגד ביה"כ מבחוץ, אם הכתל של עץ ושל חרס והצואה נוגעת בהם אסור אבל אם אין הצואה נוגעת בהם או שהן של מתכת מותר ואם הכותל של לבנים וטיח והוא עב ואין הזוהמא מחלחלת מבחוץ אפשר דדינו כשל מתכת, והני דידן דאפי' בתוכן אין הדבר מוכרע שדינן כביה"כ ודאי אין להחמיר מבחוץ כיון שאין הצואה נוגעת בכתלים והקערה מצופה כעין זכוכית, והכתלים החיצוניים משמשים גם לכל הבית, וכש"כ בזמן שהבית משמש גם לבית המרחץ.