חות יאיר/רלה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רלה[עריכה]
שאלה: מעשה שהיה בכפר ביום ש"ק בשנת תכ"ד שנמצא חסרון מלה א"ת בתורה בקריאת הרביעי ולא הי' שם רק ס"ת אחת והורתי מסברא לקרות מלת א"ת בע"פ ולגמור קריאת הפרשה עם הקרואים כדינו והיה זה מסברא דהי' נראה לי דבכה"ג אין כאן משום כבוד צבור או מגו דנפש הצבור עגומה ישתדלו לקנות ס"ת כשירה כבירושלמי.
וביום א' אחר זה יגעתי אחר מקור הדין ומצאתי שהרב הב"י בי"ד סי' רע"ט כתב על מ"ש הטור שס"ת שחסר או יתר בו אפי' אות א' [והנ' בסמ"ע אופן קפ"ו ועע"ש אופן ט' ואופן קנ"ז כ' שמלת ישראל נוטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה ושהם כנקיבות יונקות מס' ריבוא נפשות נשמות ישראל שהם זכרים ולכן פיקוח נפש דוחה מ"ע ומל"ת דזכר שולט על נקיבה ואין כאן מקום לבאר ולדקדק בזה רק שלא אבין מספר ששים ריבוא אותיות שא"א לשכלי הדל להולמו אחר שסכום פסוקי תורה לפי הנדפס בחומשין ה' אלפי' תתמ"ה ובש"ס קדושין ד"ל ספ"א ה"א תתפ"ח והא ודאי ל"ק דלא בקיאינן בפסוקים כמ"ש שם בגמ' אף כי מ"ש יתר תילי' ח' חסר ממנו ד"ה ח' ג"כ איליני מבינו נמצא אפי' הי' בכל פסוק צ"ט אותיות כפסוק ועתה ישראל וגו' או ק' אותיות א"א שיהיו ששים ריבוא שהרי אין בתורה ששת אלפים פסוקים.
וראיתי בס' נובלות חכמה ובשאר ספרים בשם רב סעדי' גאון שכ' על כל כ"ז אותיות כל אות ואות מהם כמה נמצאים בתורה וחיבר שיר נפלא בא"ב רמוז בו המספר ומייתי על כל אות פסוקים מתנ"ך שנמצאו מכוון למספר ההוא כאלו רוח ה' דיבר בו ואם היה המספר מצד עצמו מקובל ומתוקן הייתי אומר שידיעה זו גם החרוזים ומציאת הפסוקים הן חוץ להשגה אנושית רק דברי נביאות והמכתב מכתב אלהים אבל מה נעשה והחוש מכחיש פרטי המספרים גם כללם כי למיעוט הכמות א"א לפרשו שר"ל כל תנ"ך ואפי' נ"כ לחוד ועל התורה לחוד ג"כ א"א כי לפי חשבון שכ' בפרטן עולה ס"ה תשע"ח אלפי' תתמ"ז (דמ"ה נדפס בטעות) והוא דבר שא"א כמ"ש שא"א לומר שעולים אפי' ת"ר אלף וכן כשנתבונן בפרטי' לא מצאנו ידינו ורגלינו בשכלינו כי איך אפשר שלא יהיו אלפי"ן כפל מגמי"ן וזייני"ן וחיתי"ן וכן בכמה פנים אחרים כשנעריכם זה נגד זה. וזייני"ן כתב שהם כ"ב אלף והרי גם לדעתו סכום פסוקי תורה כ"ג אלף ר"ג (ול"ק בפסוקים דאפשר דחשיב גם אתנחתא להפסק ובכה"ג) רק אפילו בפסוקים דידן יהיו כמעט בכל פסוק אות זי"ן וכן קשה בכמה אותיות יע"ש.
ומי שדעתו רחבו ויתננו ה' רוח חכמה לקיים דברי הגאן ז"ל מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. ובספר שלטי הגבורים דקע"ט ק"פ כתב שיש בתורה תתקנ"ה פסוקים וי"ד אלף רפ"ח תיבות וזה יכול להיות די"ל כמ"ש רק מ"ש שהאותיות ס"ר ומ"ה צ"ע]. אפי' קראו בו בדיעבד לא יצא (והכי משמע בזוהר בההוא מעשה דרגש קברא) וחוזר לראש שכ"כ הרא"ש בתשובה ושכ"כ הרשב"א בתשובה ושכ"כ במגדל עוז בתחלת הלכת תפילין שכך נהגו בכל ספרד וקטלוניא ושכן הסכימו הרמ"ה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל ושדברי הרמב"ם בספרו ג"כ נראים כן רק שבתשוב' כ' הרמב"ם שמברכין על ס"ת פסול ושכן נהגו בפני גדולי עולם וכ' הרשב"א שבילדותו כ' התשובה ושבזקנותו חזר בו ובספרו וכ' הב"י ולפי זה יקשה מ"ש שכן נהגו בפני גדולי עולם ומורי הרב הגדול מוהר"י בי רב זלה"ה נהיג להוציא ס"ת אחרת ולהשלים על אותם שקראו כבר בס"ת המוטעה דבדיעבד כשר וכדאי הרמב"ם בתשובה לסמוך עליו ומ"ש בספרו הוא רק לענין קיום מ"ע דכתיבת ס"ת והביא עוד הב"י שכ"כ וחילק הר"ן. ואני תמה על הרב מהר"י בי רב דנהי דכ"כ הר"ן לחלק מדעתי' דנפשי' א"א לו' כלל דדעת הרמב"ם כך שהרי ברפ"י דהלכות ס"ת כ' שכ"ף דברים הם שכל א' מהם פוסל ס"ת וכו' ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבי' ומנאם שם וחשיב י"ב י"ג חסר אות א' או יתיר אות א' והביא עוד הב"י בי"ד שם וא"ח בסי' קמ"ג שהכלבו כ' שגדולי נרבונא ס"ל כדעת הרמב"ם בחשובה ושהאגוד כ' שכ"כ הרא"ש דאין לנו ס"ת כשרים שלא ימצא בהם חסר או יתר ושכ"כ הריא"ז והמרדכי (ומצאתי דבר פלא דבזוהר יליף ג"ש וירץ דגבי אברהם מוירץ דגבי לוט ובכל ספרים דידן וס"ת נכתב גבי לוט ויקם לא וירץ) וכתב עליו הב"י שמ"ש בשם הרא"ש עדות שקר הוא שהרי כ' בתשובה להיפך וכתב דאפשר שצ"ל הר"ש במקום הרא"ש באגור [עמ"ש בכה"ג בתשו' א' השגה יו"ד ובסי' ע' ד"מ ע"ב בר"ח ור"ת] ולעד"ן דא"צ להגיה רק דבאגור מיירי בטעות וחסירות יתירות דווי"ן ויודי"ן וכמ"ש בהג"ה בא"ח סי' קמ"ג. ויותר היה נ"ל לחלק דאף דהרמב"ם כתב בספרו דחד מהנך דברים מעכבי' וה"ה בחומש ואין קורין בו בצבור מ"מ כל זה באפשר בס"ת אחרת שהרי בחומשין גופייהו בעשויין בגלילה רבו המתירים לקרות בו במקום שאין ס"ת כשירה אף דיש בהם כמה דברים הפסולים בס"ת בקלפו בעבודו בשרטוטו בתפירתו דאם יש בה כל תנאים הצריכים היינו ס"ת ובכה"ג מיירי הרמב"ם בתשובה והיינו שכ' לפי מה שהעתיק בב"י אם א"א להיות להם ספר כשר והיה אפשר לו' דגם מ"ש הרשב"א בתשובה סי' תפ"ז מיירי באפשר בס"ת כשירה רק ממ"ש בסי' רכ"ז דהקריאה למפרע פסולה וכל הנך רבוותא דס"ל כן ודאי דלא חילקו בין יש ס"ת כשר או לא מדפסלה הקריאה אפי בדיעבד [שהרי כל שא"א בדיעבד הוא עמ"ש תשובה קע"ח ובהשמטות] ואפשר דס"ל דגרע מחומשין דס"ל דמ"ש בש"ס אין קורין בחומשין הרבותא אע"פ דהם עשויין ככל תיקוני ס"ת רק שאינו רק מועט אחד ובהם היה מותר לקרות לולי טעם הש"ס דמפני כבוד הצבור או טעם הירושלמי מנו דנפשין עגומה וכו' והכי משמע ברשב"א סי' תת"ה ואפשר דחומש א' כתקון ס"ת ובלי חסרון עדיף מס"ת שחסר אות אפי' לקרות בחומש אחר רק שאין דעת הרשב"א כן בסי' תרי"א דכ' דבחומש אחר ממה שקורין בס"ת לא פסל רק חסרון יריעה יע"ש שכתב זה בדרך אפשר.
והדרין לנדון דחסר אות דלפענ"ד דבמקום שאין ס"ת כשירה גם הרמב"ם ס"ל דמותר לקרות בו ומצאתי עוד בשו"ת להרמב"ן סי' רל"ט דמכשיר בכל גוונא בטוב טעם ודעת וכ' שכך נהגו חכמי מערב בפני גודלים וגאוני עולם כרבינו יוסף הלוי ור"י ז"ל וכן הורה ה"ר חנוך הספרדי וחכמי נרבונא והתחלת השאלה שאלה להר"מ וצ"ל שהוא הרמב"ם לא הרמב"ן כי הרמב"ן הוא מכת האוסרים וכמ"ש הב"י בשמו. ואחרי הדברים והאמת אנכי תמה מאד על דברי הרשב"א בתשובה סי' תרי"א דמייתי ראיה לפסול ס"ת שחסר או יתר אות ממשנה דפ"ק דמגילה דתנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון וכו' ודייק הרב מיניי דהא לפסול חסרון ויתרון אות שוין כמ"ש שם בגמ' הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין ובאמת ממ"ש רש"י שם ד"ח ע"ב דקמ"ל כמאן דפסל ס"ת שתפרה בפשתן משמע דבס"ת וכשירה מיירי ותם אני לא אדע דא"כ מה זה שאמר שהספרים נכתבים בכל לשון וכי יעלה על דעת דס"ת הכתובי' בלשן אחר שתהיה ס"ת כשירה ועוד דזה יהיה עדיף מכתובה בלה"ק וחסר אות ועוד שהרי בכלל ספרים הוא תנ"ך כמו שפי' רש"י להדיא וכדמוכח כל אותה סוגיא וסוגיא דר"פ כל כתבי ומה פסול שייך בנביאים וכתובים [וי"ל לענין שאינם מטמאין את הידים רק דלא ברירא לי זה לדינא]. ועוד דלעד"ן דאפי' לדעת הרשב"א אין דקדוקו כלום ממה דלא חשיב שבין ספרים לתפילין ומזוזות פסול חסר או יתיר דלא נחי' לחילוק כשר ופסול דבדיעבד רק מה דצריך זה ולא זה לכתחלה וכן כל אין בין דחשיב שם וזה פשוט [ובכה"ג תירוץ זה חילק הש"ס באין בין במס' פסחים דנ"ה ע"א תנא קולי קולי קתני] ומ"ש רש"י על ולתופרן בגידין דקמ"ל כמאן דפסל בס"ת שתפרה בחוטי פשתן ה"ק הואיל דמצריך גם בכל ספרי נביאים וכתובים תפירות גידין ש"מ דבס"ת קפידא איכא אף בדיעבד.
ואף אם בעיניך דוחק קצת מפני כך לא תזוז מאמת המוחלט שאותה המשנה ודגריר בתרה לא איירי רק לענין כתיבת ספרי תנ"ך ללמוד בהם וכן היו נוהגין בימיהם שלא היה נכתב רק תורה שבכתב והוא תנ"ך כהגמרא דגיטין והיה לכל תורה שבכתב חומרת גיליון ותפירת גידין והיה מטמא את הידים וזולת החומרות ההם הי' אסור לקרות בהם ולענין זה מיירי שם וכ"כ התוספו' בהדי' שם פ"ק דמגילה ד"ט ע"א בד"ה ורב אשי והכי מבואר בסוגיא דר"ה כל כתבי בדין מצילין או אין מצילין יעוין שם.
ומ"ש הרשב"א עוד ראיה מדין שני פרשיות שבמזוזה וד' פרשיות שבתפילין שמעכבין זו את זו ואפי' אות א' מעכב בהן אין ראיה דשאני הם דכתיב וכתבתם כתיבה תמה במשמע כפי' רש"י שם פ"ג מנחות דף כ"ט ע"א.
ומ"ש הרשב"א דמה דתניא בברייתא וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין וכו' ובס"ת תניא הלא רש"י פי' בהדיא בפ' הבונה דק"ג ע"ב וז"ל וכתבתם דתפילין ומזוזות אף אם הי' נדרש כך על כל התורה לא הי' רק דרך אסמכתא וכה"ג הא דדרשו בפ' הי' קורא ולמדתם שתהא לימודך תם ענה רבא בתרי' כגון על לבבך וכו' ומפרש ליה על פרשיות דק"ש אע"פ דאמר גם הכנף פתיל וכו' דבפרשת ויאמר אינו מעיקר הדרש רק נקט ליה הואיל דבק"ש הוא וכמו דכתבו האחרונים דה"ה בפסוקי דזמרא ותפלה והרד"ק דה"ה בכל לימוד כבהגה' א"ח סי' ס"א סכ"ב ואף אם הי' עיקר דרשתו על כל התורה לא אמר רק שלא יכתוב אלפין עיינין וכו' בכל הספר או ברוב יריעה או עמוד מיירי מש"כ במקום אחד מנא לן ועוד דמאותה ברייתא לא ידעינן כלל דבדיעבד פסול ותדע דהו"ל למחשב נמי במשנה דמנחות חמשה חומשי תורה מעכבין זה את זה ואפי' כתב אחד מעכבין ואפי' אם תמצי לומר דא"א לו לומר דמעכבין זה את זה הואיל דבאמת קורין בחומשין לולי כבוד הציבור מ"מ ה"ל לאשמעינן דאותיותיה של תורה מעכבין כמו דחשיב שם כמה דברים דמיעוטין מעכב את רובן וכמ"ש הרע"ב שם פ"ג דמנחות על ואפי' כתב אחד מעכבין דה"ה בס"ת וכתב בתיו"ט שהוא בש"ס וליתא ומ"ש דכתב הב"י דלמד ג"כ מוכתבתם הוא האמת וכבר כתב כן הרשב"א כמ"ש בסמוך.
תמצית דברינו נראה דבכה"ג שאין ס"ת אחרת זולתה וכבר התחילו לקרות בה שגומרין וקורין כל הקרואים זכר לדבר התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר כבסי' נ"ה בא"ח וכבר הורה זקיני הגאון מהרל"פ שלא להוציא כלל ס"ת אחרת מפני נגיעה או חסרון אות ואף כי המנהג פשוט באשכנז כדברי מהר"י בי רב מ"מ באין ס"ת אחרת זולתה וכבר קראו בה ישלימו דנהי דדנינן לה רק כחומש מ"מ לא שייך בה טעמים דאין קורין בחומשין בכה"ג הן טעם דש"ס דידן משום כבוד הצבור או טעם הירושלמי דמגו דנפשין עגומה כי כל זה הוא לאסור תחלת הקריאה בה ולפי טעם ש"ס דידן הי' נראה אפי' לקרות בה לכתחלה באי אפשר להם לפי שעה בס"ת כשירה כמ"ש בהגה' מרדכי דפ"ק דגיטין גבי אין גוללין וכו' דמוטב שתדחה כבוד הצבור ולא תדחה תקנת חז"ל הביאו בש"ע בסי' קמ"ד ס"ג ה"נ דכוותי' רק דמ"מ יש לאסור מטעם ירושלמי גם לקרות לכתחלה באם הפסול בחומש ההוא יש לומר דגרע מקריאת חומשין דידהו מש"כ בנדון הנ"ל דכבר קראו בה לא נראה לחלק בכך.
נאם יאיר חיים בכרך.