חות יאיר/רלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רלג[עריכה]
שאלה: נשאלתי על הא דארז"ל לא ישב ואח"כ ימשמש וכן לא יקנח בחרס משני כשפים מה ענין זה לזה ובעובד' דההיא מטרוניתא דאמרה מה אעביד לכו דלא מקנחיתו בחספא ולא אכלתו ירקא מכישא דאסר גינאי וכו' שא"א לך לקרב אל השכל כלל.
ואני תמה על תמיהתך בתמהך על דברי' שהם חוץ לטבע וא"כ היה לך לתמוה על ענין כשפים גופייהו ובפרט למ"ש רז"ל דמעשה כשפים לחוד ומעשה שדים לחוד ואיך יושכל מה דע"י דבור אסרה מטרוניתא לספינה והם בכה"ג חזרו והתירוה ויותר היה לך לתמוה על דג רעמארא שאמרו עליו שבנגיעתו מעכב ומונע לספינה גדולה מלילך אף שאינו רק זרת אורכו וזרת רוחבו כמ"ש החוקרים ואם תכחיש זה שמו כמה דברי' שקצת מהחוקרים מציאת העולם כותבים ויש מכחישים ומהם סלמנדריא שמבכה האש שקצתם מאריכים בענינו ויש מחולקים במציאתו ומקום מציאתו וטבעו וענינו ויש מכחישים לגמרי וכן מציאת דג המרדם יד הצד אותו מ"מ היה לך לתמוה על סגולות ופלאות הנמצאות בבעלי חיים וצמחים ודוממים לאלפים ורבבות הנראים בכל יום כמשיכת אבן השואבת ויציאת אש מהאבן.
ואיכה תראה בעיניך ולא תרגיש ותמשש כגון חרגא דיומא ועשן והבל מים חמין אף שנעשה למים בשולי הכיסוי והבל פיך בחורף וכן תרגיש ולא תראה בריח העולה מפרי ויזלו עיניך דמעה מהבל תמכא השחוק. ורוח. והלא פרעושים וזבובים ויתושים הנוקבים ויונקים דמך בתת לבך עליהם א"א לך לקרב אל השכל כי נקיבת דבר לדבר גוש וחומר צריך ג' דברים כחו מה וקושי דבר הנוקב וחידודו ולפחות קצתם שע"כ כדורי ברזל הנזרקים בכח מחריבים בתים והלא אפי' במח א"א לנקוב עור אדם אא"כ בכח מה ובפרעוש ויתוש אין גם א' מהם והוא נוקב.
הגד לי דבר שכלי על דילוגו של פרעוש ותולעת הגבינה תקרבו אל השכל [ויותר נראה לי לקרב אל השכל פריחת העוף כי נראה לו' מפני שטבעו קל נוח לנדוד כי גברו בו שתי יסודות רוח ומים כי נבראו מן הרקק ויסוד העפרי כמעט בטל בו לכן ע"י תנועתו בכנפיו הפרושות הוא פוגש בגשמיים דקים נפרדים הבלתי נרגשים ובלתי נראים ומ"מ העולם מלא מהם (כמ"ש הפילסופים אין ריקות בעולם ובזה נבין כמה דברים כגון קול הנשמע ע"י תנועת השרביט בכח איש וכן קול הנשמע בדחיית דבר בכח מקנה חלונה ומה שאם תעשה נקב קטן בשולי חביות סתומה לא יקלח היין ממנו רק יזוב טפין טפין.
ולכן אם תכניס כוס וקנקן פתוח דרך פיו למטה לתוך המים לא יכנוס בחללו אפי' טפח ואפי' פיו רחב קצת וכ"פ הב"ח דאפי' פיו רחב לא עלתה לו טבילה ע"י ש"ע י"ד סי' ר"ב ס"ו וכן כמה דברי' כלם יובנו ע"פ ידיעה זו האמיתית שאין ריקות בעולם) ובכח פגישתו דוחה עצמו לקלותו כמו משוטי הספינה שע"י שנכנסים למים ודוחין הוא נדחת וכח הדוחה לא יבטל תיכף ככלות מעש' הדחיה רק הכח פועל אחר הפגישה זמן מה כמו תנועת מגלגל קטן או גדול שע"י כח הזורקו או המסבבו רץ והולך או מסבב זמן מסויים מעצמו וכן הספינה הולכים מרחק מה בכח משוט שעבר תנועתו כבר וכן העוף פורח מרחק מסויים בלי תנועת כנפים מכח תנועה ראשונה מש"כ קפיצת הרמשים לא הבנתי סיבתו] גם שרף מרופף פירושו דולג גם על חחלומות הכלבים והקטנים עם גדולים ושינוי מראות בעלי חיים וצמחים אלו כל הימים דיו וכו' אף שהפילוסופים משוטטים הם חלוקים באופן שאין בהם הסכמה בשום דבר.
והלא אפי' בדברים שהם בכח מעשה ידי אדם קצתם לצורך קיום העולם וקצתם להתענג שנטע הקב"ה החכמה בלבם להמציא מלאכות ותחבולות מ"מ אין בכח שכל אדם שלא למדם ושלא הורגל בהם לקרבם אל השכל ואפי' היה חכם מופלג לא ישכיל אם לא למד איך מהארץ יצא לחם ולבוש ע"י מלאכות הצריכות לו ואיך יכין אדם בגדי משי המצויירי' בציורים נפלאים איך נעשו אפילו קיבל מפי השמועה תולדות המשי מתולעתו ואיך נעשו כלי זכוכית הדקים ושאר אומנות.
כ"ש דברים שהם חוץ לטבע הן בקדושה הן בטומא' שהם למעל' משכל האנושי זה מצד תוקף אורו וזהרותו שמחשיך עיני השכל המביטי' בו וזה מפני חשכותו ורוע סידורו והנהגתו בלי טעם ושכל הגון רק הכל מוכן לפרענות וקלקול הברואים. ויתכן לומר שיותר שולטי' במי שמקלקל הנהגתו ונמשך אחר תכונות מקולקלו' ומדות רעו' שמצא מין את מינו כענין זוגות למאן דקפיד [עי' סוף ספר מלכיאל ובענין לחשים וקמיעין וסגולו' שמות עי' בכוזרי ופי' ק"י דרכ"ו וכו' ר"ל רל"א] מפני שכל זוג ונפרד רע ואין טוב רק היחיד המוחלט ב"ה.
וכן זה היושב בגילוי אחור וממשמש הוא נגד קו הצניעות אף שאין רואה וכן דאכל ירקא וכו' ואינו ממתין לחתוך האגודה הוא ממדת הזוללו'. והמקנח בחרס מפני שאינו מקנח יפה והוא סי' מזוהם וכ"ש אם יש בו חידוד שבשעת סכנה טפי איכא למיחש לסכנתא. וכל אלה סברות בדויו' וסוף דבר שהם למעל' מן הטבע ומ"מ מפני שקבלו רז"ל אמיתתם הזהירו עליהן ולא חשו בכה"ג לדרכי אמורי כענין שאמרו כל שיש בו משום רפוא' וכו' אף דלא חששו לדברי ההוא מטרוניתא בירקא מכישא מפני שלא קבלו אמיתתו וי"ל דקפיד קפדי' בהדיה לכן אין לחוש לו:
יאיר חיים בכרך.