חות יאיר/רל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רל[עריכה]
וע"ד שאלת ממני בד"מ שתי שאלות נפרדות שלהשיב באריכות הי' צורך לעיין בש"ס ובפוסקים ובעיון כי אין לך מקצוע וכו' מה שאין הזמן מספיק גם טריחא לי מילתא טובא אף כי לפענד"נ שהם דברים פשוטים וברורי' שא"צ ראיות ועיון.
כי ע"ד ראובן שמסר שט"ח אשר לו על שמעון ללוי שיודע כי יש ללוי בידו של שמעון והשט"ח יש בו תיוהא באופן שלא הי' אפשר לראובן להוציא משמעון אא"כ תפס אם מהני מה שכבר של שמעון ביד לוי וה"ל תפס ומכר ראובן לו כל זכותו. ודאי לא מהני מצד הסברא כללית דא"כ לא שבקית חיי לכל בריה דגם בכ"י וכל בכה"ג שאין בכחו להוציא מחבירו ימכרנה לאיש שיש בידו משל בעל חובו והן מסברא פרטית דבשום ענין אין ללוי שום תביעות ממון עד שיבורר תחילה ששמעון חייב ללוי ושהשטר שריר וקיים ועומד להפרע בלי תפיסה.
ולכן לא מהני תפיסת ראובן שנושה בשמעון ושמעון בלוי משל לוי אפי' אין לשמעון אלא אם השטר ברור ועומד לגבות בלי תפיסה. ובכה"ג גם אם תפס בעל השטר בזה באין ללוה מן הערב או מן הלקוחות. או מורשה אע"פ שכתב לו זיל דון ואפי' לנפשך שתפס (מיהו בהא גם בלה"נ ק"ל שליח שוויה) ובכל אילו אין חילוק בין תפס בעדים או שלא בעדים שהרי התופס אין לו מצד עצמו שום תביעה וידיעה וזיל פוק ועיין בפוסקים ותמצא תילי תילין ראיות לדברי:
וע"ד ראובן שלוה מעות משמעון בקנין וטרם שנכתב השטר נזדמן ללוי כימים עשר אחר הק"ס בית בזול וביקש לקנותו ולחזור ולמכרו ולהרוויח בו ובא אל העדים של ק"ס ואמר להם גם לסופר שחוזר בשיעבוד דאהני להבא והודיעו לשמעון ובא לראובן וא"ל א"כ תחזור לי מעותיו א"ל הן ודחהו מיום אל יום כמה שבועות ביני לביני קנה לוי הבית בזול וחזר ומכרו בלי הכרזה וירד מנכסיו ובא שמעון לטרוף לקוחות כי מאחר שלא החזיר ראובן לו מעותיו נשאר קנינו דאיקני.
הנה מסתמא ידעת פלוגתייהו דרבוואת' אם מצי הלוה לחזור בו בקנין דאקני לפני קנייתו זכרו רמ"א בהגה' ר"ס קי"ב וביארו הסמ"ע שם גם בר"ס ס' קצת באריכות והש"כ הכריע כדעת הרמב"ן דס"ל שא"י לחזור בו ואין לנו עסק בההיא שיקלא וטריא בנדון זה כלל כי שמעון המלוה סבר הי' בפשיטות דמצי לחזור בו א"נ התרצה לפנים משה"ד רק שיחזור לו מעותיו עכ"פ אין כאן מחילה בפירוש רק שזה שא"ל א"כ החזיר לי מעותי היינו ביטול הק"ס ממילא בעת שיחזור לו המעות מש"כ מקמי הכי שזה ברור כשמש ולא בא לכלל אומדנא שחז"ל אזלו בתרי' כבטור ח"מ סי' רמ"ו.
לכן לפי הכרעת הש"כ מגמ' דאינו יכול לחזור אין מה שזה אמר החזיר לי מעותי מבטל הקנין כל זמן שלא נעשה. (אבל מ"ש הש"כ שם דגם מן הסברא מוכח דא"י לחזור מפני דכיון שזה לא הלוה לו מעותיו אלא מפני ששיעבד לו דאקני א"כ זה שרוצה לחזור בו ישלם לו מעותיו וכן אם מכר וכו' אין זה דעת מכריח ואפי' נוטה אא"כ במעשה נדון דידן שהמלוה אומר החזיר לי מעותי (עי' הגה' ר"ס ע"ג) וה"ה אם הלוקח בית אומר כך מש"כ אם המלוה והלוה שותקים ולא חשו לחזרתו של זה מפני שזה הוציא המעות או נצרך להם והלוקח נצרך לבית וסוברים שא"י לחזור בו מנלן שיפה שתקו ושהדין כן דלמא יכול לחזור בו אם נודע למלוה וללוקח חזרתו ושתקו). לכן נלפענ"ד דשמעון טריף מלוקח מאחר שקנה בלא הכרזה. וכל זה בדלא נכתב השטר ואפי' נכתב ולא בא ליד שמעון מש"כ אם אח"כ קיבל השטר ולא נכתב בו דאיקני ה"ז מחילה מדשתק.
ואכתי איכא למידק אם שמעון תובע לראובן שיחזור לו מעותיו וראובן משיב פרעתיך דמי נימא דנאמן בהיסת. אי אפשר לשמעון לטרוף לקוחות אפי' ראובן מודה דזה כלל גדול בדין [והכי מוכח בש"ע סי' ל"א ס"ג] כמ"ש והאריך הרב בעל ש"כ סי' מ"ט ס"ק למ"ד למטה בעמוד ותמה מאד מה דלא משמע כן שם מגדולי הפוסקים יע"ש. לכן לכאורה נראה בסתם הלואה אפי' תוך ל' כבס"ס ע"ח או אחר ז"פ שנקבע בעת הקנין ודאי לא טריף מש"כ תוך ז"פ אין השטר מעכב רק טריף בכח הקנין כבסי' ל"ט רק דיש לפקפק בזה די"ל דאפי' אחר ז"פ אינו נאמן לומר פרעתי דגם בזה קנין כשטר (והכי משמע בש"כ סי' ל"ט ס"ק ט"ז דדוחק לפרשו דקאי על תוך ז"פ דוקא) אא"כ יכתוב שובר או יודעי לעדי ק"ס וזה הוכחה גדולה לע"ד יותר מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו והרי כאן אין שום ריעותא במה שאין למלוה שטר ואם איתא דהלוה פרע לו הי' לו לחוש שמא יכתבו אח"כ עדי ק"ס למלוה השטר ויתרצה המלוה לעדים שלא יכתבו דאקני ובש"ע משמע דק"ל שכותבין השטר אפי' אחר ז"פ דלא כתב דעת החולקים רק טפל ובלשון יש חולקי' סי' ע"ג ס"ג וכ"פ בש"כ דכותבין ואפי' ק"ל דאין כותבי' הי' ללוה לחוש לזה דלאו כ"ע דינא גמירא וכ"ש למה דס"ל כותבין אפי' אחר ז"פ והוא עצמו מסברא אלימת' זו דאם איתא דפרע הוי מודיע לעדים ולחוש שהמלוה יבקש מהם השטר בלי כתיבת דאיקנא.
ולולי דמיסתפינא אמינא כי אפי' אמר הלוה לעדים אחר הקנין אל תכתבו שטר והמלוה מבקש שיחזור לו מעותיו ונמשך הדבר עד אחר ז"פ וטען הלוה פרעתי בז"פ אינו נאמן דאלו פרע היה אומר לעדי קנין אע"פ שאינו מתיירא משטר מ"מ הי' לו לחוש לקנין שיהי' לו דין שטר לכן בעת הפרעון תיכף ה"ל להודיע לעדים וכ"ש בשלא מיתה דק"ל דהוי כשטר דאינו יכול לטעון פרעתי כמ"ש בסמוך והוא ג"כ מטעם זה מ"מ קשה לנו להוציא ממון בדמיחה ע"פ סברא דהיה מודיע אחר דבטוח מש"כ בדמיחה רק בדאיקני ה"ל כדלא מיחה ואין הלוה נאמן. כך נלפענ"ד.
נאם יאיר חיים בכרך.