חות יאיר/רד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רד[עריכה]
שאלה: מעשה שהי' בכפר בשמחת נישואין שלעת ערב בא אחד מבני הכפרים ומנהיג פרה בחבל ובהגיע לבית חתנות ושמע קול ששון וקול שמחה קשר הפרה בסריגי חלון של ברזל ונכנס ושמח עמהם והנה אחד מבני המסיבה שכור יוצא ואה הפרה קשורה והתירה והלכה לדרכה ולא ידע אדם מה הי' לה כי נאבדה ובאו למשפט ונתפשרו ע"פ הדין כי אין דנין בזמן הזה בכה"ג דה"ל גרמא ולא שכיחא דלא דמי לנזקי בהמה באדם מ"מ בעינן למידע היאך לדייני דיינא להאי דינא.
גר' ר"פ הכונס ס"ד נ"ה תניא אר"י ד' דברים העושה אותן פטור מד"א וחייב בד"ש וכו' ובתר הכי בש"ס אמר מר הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ה"ד אלימא בכותל בריא בדיני אדם נמי מחייב פי' רש"י וז"ל בד"א נמי מחייב מיהא אכותל ואבהמה ליכא למימר דהא תנן פרצותו ליסטין פטור. (ותמה על הב"י שלא הביא דברי רש"י כהוויתן) ר"ל דגם הליסטין פטורי' כדמוכח דבתר הכי אמר הוציאוה ליסטים ליסטי' חייבים. ומוכח מזה דמ"ש רש"י אבהמה אין כוונתו שנאבדה הבהמה דא"כ איך נדחה זה מפרצוהו ליסטי' דמיירי בשהבהמה הזיקה אלא ע"כ גם כוונת רש"י כך הוא במ"ש אבהמה ליכא למימר ר"ל שיצאה הבהמה והזיקה דכל אותו הלכה הקודמת שם בזה מיירי הש"כ ענין אבדון הבהמה מאן דכר שמיה. וכ"כ התוס' דמ"ש בגמ' בד"א נמי מחייב קאי אכותל רק דמשמע לי מדבריהם במ"ש אבהמה ודאי לא מיחייב דה"ל רק גרמא שר"ל אם נאבדה הבהמה והכי מבואר בהרא"ש. והרמ"ה פי' הש"ס במ"ש בד"א נמי מיחייב קאי על הבהמה שנאבדה כמ"ש הטור רק מ"ש שחייב ג"כ וכ"כ הב"י לשון נמי צ"ע מנא להו די"ל דכשם דס"ל לרש"י ותוס' דקאי על הכותל ס"ל איהו דקאי אבהמה.
וצ"ל מדכתב הטור בתר הכי דעת הרמב"ם והשגת הראב"ד עליו מדאמר בש"ס דדוקא הכישה ש"מ דלרמ"ה ל"ק מידי דס"ל דנהי דלחייב הליסטים בנזקי בהמה שהזיקה בעי הוציאוה או הכישה דזה ודאי גרמא הוא דמי ידע שתזיק לאחרים מש"כ אם נאבדה ה"ל זה שפרץ גדר בריא לפניה מעשה ממש ולא גרמא.
והרמב"ם מפרש מ"ש בגמ' בד"א נמי מחייב כפשטי' דדין משנה ומה דאיתמר עלה עד שם דמיירי בשהזיקה הבהמה לאחרים. האמנם קושיית הראב"ד חזקה היא ממשנה פרצוהו ליסטי' פטורים גם הליסטי' אם לא שהוציאוהו או הכישה. והב"י הביא מ"ש ה"ה שנראה שהרמב"ם עצמו נשאל על זה והשיב שיש חילוק בין המתכווין לפרוץ גדר ובין ליסטי' המכווני' לגנוב וסיים ה"ה ואחרים פרשו פטור וחיוב על הבהמה וכו' וזה אינו והל"ל על הכותל כי הרמ"ה פי' לה על הבהמה ואפס זולתו.
והנה הרמב"ם ז"ל קיצר בטעם וסברת החילוק שכתב רק לפי דעתו במתכווין לפרוץ חייב בנזקי הבהמה בלי מעשה מש"כ מתכווין לגנוב ולזכות בבהמה והנה בירושלמי משמע הסברא הפוכה ממש דאם הוציאוה ליסטים כדי לאבדה פטורי' אפי' הוציאוה ממש כ"ש הכישו בה והביא זה הטור. וי"ל דסברת הרמב"ם הוא אם נתכווין רק לפרוץ הגדר ולא שם לבו כלל אל הבהמה ודאי הניזק מן הבהמה תובע לבעל הבהמה וחייב לשלם וזה הפורץ ועשה מעשה משלם לבעל הבהמה מש"כ בשכיוון לבהמה צריך דאיתעביד' מחשבתי' באופן דעשה בה מעשה והירושלמי אישתמיטתי' להרמב"ם שהרי דרכו להביא חידושי דיני' דבירושלמי.
ואחר אשר באנו בע"ה לבאר הש"ס לפי כל הפירושי' שנאמרו בה נבוא לנדון הנ"ל והנה לענין הלכה מסיק הב"י דלא ק"ל כהרמב"ם וזה תמה דבש"ע סתם כוותי' אכן רמ"א כתב עליו בהג"ה דבעי הכישה ושכן עיקר ומי יבא להרהר אחר תורת משה בסברא נגד הכרעתו וכל זה בשהבהמה הזיקה לאחרים. ודין אבדה הבהמה לא זכר הב"י בש"ע וגם זה תמה ורמ"א ע"ה כתב וי"א אפי' על הבהמה עצמו אינו חייב אם נאבדה. ומלשון שכתב זה בי"א בתרא משמע שיחידאי הוא ובאמת לא מצאתי מאן דלא ס"ל זה רק הרמ"ה. לכן מי יחייב למזיק לשלם הבהמה ויוציא ממון ע"פ דעת יחיד. רק שיש מקום לומר דאפי' כל הפוטרים פורץ גדר על הבהמה שנאבדה מד"א היינו משום דגורם בעלמא הוא מש"כ אם עביד מעשה והוציאה אח"כ ממקומה או הכישה חייב דמש"נ זה מליסטין ודוחק לומר דשאני ליסטי' דע"י הכשה נעשה כבהמתן מש"כ פורץ גדר י"ל אפי' הכישה פטור דפורץ גדר ודאי משמע דתו לא עביד מידי גם מ"ש בגמ' דפורץ גדר קמ"ל דה"א דבד"ש נמי לא להתחייב ולפי דברינו איפכא הל"ל דקמ"ל מד"א גם מלשון הראב"ד במ"ש לפי מה שהעתיק טור וב"י אא"כ הכשוהו והזמינו לנזק משמע דבהזמנה לנזק תליא לא דה"ל כשלו והכי מוכח בגמ' דנ"ו רע"ב דהכישה לא קם ליה ברשותו רק בהציאה ממש וע"ש בתוס'.
וא"כ יצא לנו דבהכישה ונאבדה הבהמה חייב הפורץ וא"כ הרי התרת הקשר הזה דעביד מעשה בגוף הבהמה י"ל גרע מפורץ גדר וה"ל כהכישה וכן הסברא שהרי הכישה חייב אלא שעדיין היא בתוך הדיר והכי משמע לשון הרמב"ם הכישה להוציאה ולא בריר שתצא כולי האי כמתיר קשר [שהרי אם הניחוהו הבעלים אפי' ברפת בלי קשירה אם הוא פתוח ה"ל אבידה מדעת (עי' בהשמטות אחר תשובה ז')] גם מסתמא קשרו בעליו כראוי דלא נימא דבלי התרתו לא הי' משומר כראוי ועי' סמ"ע סי' שצ"ו ס"ק י'.
מכל זה נ"ל דאת"ל דיש לפקפק בסברות ואין להוציא ממון מ"מ אי תפיס לא מפקינן מיני' מש"כ אלו חייב רק בד"ש כמ"ש הש"כ עי' תשובה כנלפענ"ד.
נאם יאיר חיים בכרך.