חות יאיר/קצט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קצט[עריכה]
שאלה: כתב אלי בעל תורה א' בענין מאורע רע שאירע שם בקהילה וז"ל שמש זקן ואינו לפי כבודו שסיבב בקלפי בבה"כ בקר וערב יום יום ובכל ע"ש הביאה לג"ץ והג"ץ פותחה וסופר ומונה הנמצא וכותבו בפנקסו ומחלקו לעניי עיר. והיה השמש נוטל בכל שבוע מתוך חריץ שעל הקלפי וגנב ומפני שחלה השמש חודש ימים נודע לג"ץ והורידו לשמש והוקנס בבזיונות וכרוז כראוי לו ובממון לא קנסוהו כי אמרו הלואי שישיב את הגזילה כי לא נודע כמה גזל ומ"מ חקר השמש אצל בעל תורה הנ"ל אם לכשתשיג ידו מחויב להשיב הגזילה וכמה ישיב ולמי ישיב כי הגיד לו למדן א' כי דין פשוט הוא דפטור מהשבת הגזילה כמ"ש רז"ל לשמור ולא לחלק לעניים כי הוי לי' ממון שאין לו תובעים ובעל תורה כ' אלי דרך שאלה להודיעו דעתי והרגשתי בזה שיד השמש בה:
תשובה: בס"פ החובל ההוא ארנקי דצדקה [עי' ספר משפט צדק ל"ג] דאתיא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי' ההוא גברא (פי' רש"י רב יוסף גבאי היה) פשע בה ואיגנבה חייביה רב יוסף א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא פירש"י דקיץ להו כך וכך לשבת לכל אחד ה"ל ממון שיש לו תובעים וקרינא ביה לשמור. ויש לדקדק לכאורה בשיטה זו אחת דלכאורה נראה דרב יוסף היה חייב לשלם ויעשה הוא דין לפני דיין אחר עם ההוא גברא בפרט למה דמסיק רב יוסף גופי' הלשמור הוא והרי ק"ל אין שואל רשאי להשאיל וכן כל השומרים אפי' עילויי עלייה לשמירתי' ואפי' הי' ר"י נחוץ לדרכו לא היה רשאי לעשות כן אם לא ברשות ב"ד כבטור וש"ע סי' רצ"ג וא"כ קשה תרתי אין עשה ר"י שלא כהוגן במה שהפקידו אצל אחר גם מה שעשה עצמו דיין בדבר לחייב לההוא גברא. וע"ק למה ליה לר"י למימר משום דמקיץ קיץ להו בלה"נ י"ל מפני שהוא ג"ץ ה"ל ממון שיש לו תובעים ומ"ש לשמור ולא לחלק לעניים בשאין שם ג"ץ.
מש"כ ביש ג"ץ ודאי הוא התובע וכמ"ש רב יוסף גופי' שם ב"ק סוף דל"ו אנן יד עניים אנן אע"פ דליכא עניים וכמ"ש התוס' שם דה"ל כמעמד שלשתן וע"ק על מה שפירש"י שם לשמור ולא לחלק לעניים וז"ל דכיון דא"ל חלקיהו תו לא דמפקיד ננהו ועניים לא מצו תבעו דכל חד וחד מצי א"ל וכו' ולפי פי' זה דוקא כשהפקידו או נתנו לו ע"מ שהנפקד יחלקהו לעניים דאז י"ל תו לא דמפקיד ננהו מש"כ כשהפקידו לפי שעה כעובדא דרב יוסף וא"כ מה הקשה אביי מלשמור ולא לחלק לעניים שהרי ר"י לא הפקידו אצלו רק לפי שעה. האמנם גם כל הפוסקים לא חלקו בסברא זו רק כל ששייך לעניי' פטור אבל לפי פירש"י לא ידעתי למה לא חייב ההוא גברא לשלם לר"י ולפי משמעות השמועה לא ידע ההוא גברא כלל שהמעות שייכי לעניים וע"ק לפירש"י הנזכר דמה שהנפקד פטור מן המפקיד מפני דתו לא דמפקיד ננהו והוא טעם דפטרו תורה מן המפקיד במלת לשמור. ומה שא"א לעניים להוציאה מן הנפקד מפני דה"ל ממון שאין לו תובעים ומצד זה השני חייבי' ר"י דלא ה"ל ממון שאין לו תובעים וא"כ ע"כ נפרש דאביי הקשה לו מלשמור ור"י השיב דנהי דפטור מצד המפקיד שתובעו מ"מ חייב מצד תביעת העניים דמיקץ קיץ להו ואע"ג דלא תבעי לי' כאלו תבעו לי' ע"י הג"ץ שהוא ר"י וא"כ מה זה דסיים בש"ס ולמשור הוא וכן רש"י דקדק וקרינן ביה לשמור ודוק מלבד מה שנתחזק קושייתינו דר"י הי' בעל דבר ונוגע. ונ"ל דבזה הרגיש הרא"ש וכדבעינן למימר לקמן. וע"ק במ"ש עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו והלא הארנקי מחוץ לעיר באה בדרך מקרה ומה שייך בזה מיקץ קיץ כך וכך לשב' שפירש"י.
והנלפענ"ד דהא ק"ל לשמור ולא לחלק לעניים הן לטעם רש"י הן למ"ש שאר פוסקים שכל ששייך המעות לעניים פטור הנפקד אם פשע היינו מדיני אדם משום דליכא מאן דמצי תבע ליה דהתורה פטרה מן המפקיד דקרא במפקיד וניפקד משתעי ועניים לא יוכלו לתובעו דלכל חד מצי לדחוי מ"מ אינו יוצא יד"ש וק"ו אם מחייב באמירה שאומר ליתן לעניים וכדרז"ל ריש ר"ה [ד"ו ע"א] בפיך זו צדקה דה"ל כאלו נמסר להם עי' תוס' ב"ק דל"ו הנ"ל איך יפטר זה שפשע בממון של צדקה הנמסר לו זה א"א להעלות על לב רק ודאי בדיני שמים חייב לפרוע לעניים הן עניי עיר או דעלמא ולא מהני [ע"ס תשובה מ"ד] ממון שאין לו תובעי' רק בספיקא דהממע"ה מש"כ ביש תחת ידו דבר שאינו שלו צריך להוציאה מתחת ידו לכן ק"ל האוכל מתנות כהונה פטור מדיני אדם וחייב בד"ש כבסי' ס"א בי"ד ועי' הגה' ש"ט י"ד סי' רנ"ח ס"ה ותמה איך יפטר זה דפשע בממון עניים מד"ש ולא חייב אפי' גורם היזק כמ"ש על אשר המית את הגבעונים וכלפי שמיא אין חילוק בין ידוע מי גזל או לא. ואחר הנחה זו נרא' כי ר"י לא הי' ממונה לגבאי רק על צדקה הבאה וניגבת מפני פומבדית' וההוא ארנקי דאתיא לשם לא היה מוטל עליו כלל להשתדל בה רק באשר היה ג"ץ ובאה אליו ציוה לזה שהביאה לו לתתו ביד ההוא גברא לפי שעה לאיזה טעם והיינו אפקדה רב יוסף ולא שקיבלה וחזר ואפקידי' כי אז יכול להיות שהנפקד לא ידע שהיא שלוחה לעניים ופשיטא שהיה חייב לשלם לר"י כי אם היה יודע שהם של עניים היה לו פתחון פה שלולי שידע שהם של עניים ופטור מפשיעה לא קיבלן והא דמיקץ קיץ לא ידע ולא התבונן הדין וכאשר לא היה כאן שום תביעה ממפקיד רק מצד העניים נתן ר"י המשפט שישלם ואביי הקשה לו ממ"ש לשמור ולא לחלק לעניים ור"ל דע"כ ר"ל דפטור הוא מטעם דגבי עניי' א"א להם לתובעו דאי ס"ד דאפשר לגבאי להוציא מידו בשבילם למה נ"מ פטרי' קרא והשיב לו ר"י דשאני היכא דקיץ לעניים דהוי ממש כאלו כבר נמסר לעניים והם הפקידו לו וכ"כ הרא"ש בפי'.
והיינו דאמר ולשמור היא ר"ל דה"ל כאלו העניים נתנוהו לשמור ולשפתים ישק במ"ש הרא"ש במקום ולשמור הוא והוי כאלו וכו' ולא אמר דהוי לשמור ממנו כאלו נתנוהו העניים דאנן ידי עניים אנן שהרי לא מידו באת ליד ההוא גברא ואם לו' מפני שהוא ג"ץ ה"ל ממון שיש לו תובעים דא"כ נצרך לו' דמה שכתבה תורה ומיעטה הקדש מיירי באין ג"ץ דאל"כ למאי נ"מ פטרי' שהרי עכ"פ חייב לשלם וזה דוחק שלשון ולא לחלק לעניים ביש מחלק לעניים מיירי והוא הג"ץ אלא ע"כ מצד זה לא נקרא ממון שיש לו תובעי' לולי דקיץ להו ואע"פ דבהגה' ש"ע י"ד סי' רנ"ח לא משמע כן שכתב וז"ל ויוכל גבאי לתובעו דמקרי ממון שיש לו תובעי' לא ידעתי מנא לי' הא דבמרדכי לא נזכר דבר מזה יע"ש. גם א"צ לזה רק דב"ד כופין אותו לקיים נדרו והב"ד מצווין על זה כבפ"ק דר"ה ולא תלי בתובעים רק בעובדא דש"ס דנגנב הפיקדון ואין הנפקד נהנה ממנו ואין הצדקה עוד ברשותו בדלא קיץ להו ה"ל ממון שאין לו תובעין אפי' יש ג"ץ ומ"מ נ"ל דאם הצדקה שייך לבני עיר יכולים עניי עיר להעמיד מורשה דלא גרע כחם משאר תובעים רבים בשותפות מיחיד אפי' לא קיץ להו ואחר שיש לו תובעין חייב לשלם דלא פטרה תורה מלשמור את הנפקד רק לגבי המפקיד רק דממילא פטור ולגמרי בדלא קיץ כמ"ש ודוק.
ואחר הדברים והאמת כבר מילתך אמורה שצריך השמש לשלם ולהוציא מתחת ידו כסך מה שגנב לפי אומדנא ואם ירצה לצאת נקי ככסף צרף ישלם עד שברור לו שגניבתו לא יותר היה כמ"ש במשנה נדרתי ואיני יודע מה נדרתי וגו' והובא בטור וש"ע סי' רנ"ג ויחזיר מעות השבה ללישכה ההיא שממנה גנב באופן שיבא המעות ג"כ לעניי אותה עיר.
וכבר בא מעשה לידי ממש בחבורה לומדים מקשיבים לקולי יום יום ועשאו תורתם קבע לבל יעבור איש זמן הלימוד בקנס שקבעו וגם בכל שבוע יתן כ"א דבר קצוב לקלפי כנזכר בשטר ומעות הנאספים יהיו ב' שלישים לסעודה שיעשו בכל סיום ספר ושליש לעניי העיר ע"פ גבאי שחבורה וחבירו ויהי היום שהוצרך אותו גבאי שבידו הקלפי ליסע למרחוק ובאשר ידע כי אשתו משמשניות וגם בניו ובני ביתו חינם נקיים מאבק גניבה נתן בצאתו הקלפי שבה המעות לערך חמשים ר"ט לחבירו הגבאי ופשע בשמירתה והניחה על השלחן שרבים יוצאים ונכנסים בו ונגנבה וצעקו בני חבורה על הגבאי והגבאי על חבירו סוף דבר בקשו פני להגיד להם דבר ה' זו הלכה ע"פ הדין.
ואמרתי שהגבאי לא פשע באשר חבירו ג"כ הי' פעמים גבאי ובידו הלישכה וגם זאת הפעם לא קפדו בני חבורה ביד מי משניהם הפנקס או הלישכה לכן מהימן להו ולא פשע הגבאי במסרו הקלפי עתה בידו. וחבירו שפשע מחויב לשלם לפי אומדנא מה שהיה ממון בלישכה שני חלקים לבני החבורה דה"ל ממון שיש לו תובעי' כשותפין או ע"י הרשאה וחלק שליש השייך לעניים פטור מדיני אדם ומ"מ לצאת ידי שמים צריך ג"כ לשלם לעניים הרגילים ליטול מזה דלא גרעי מגרמא דגבעונים ומעני המנקף בראש הזית ונפל לארץ דהנוטלו ה"ז גזל מדבריהם לפי מ"ש הב"י ובש"ע ס"ס ש"ע אף כי יש לחלק דשם טרח בתרי' ודמי לעני מהפך בחררה רק דלא נקרא רשע רק במכירה ושכירות כמ"ש ר"ת ועוד שמ"ש הב"י שהוא גזל מדבריהם ואינו יוצאה בדיינים א"א להעמידו בסוגיית הש"ס רק גזל דבריהם ודאי יוצאה בדיינים ועני המנקף אינו גזל רק מפני ד"ש וכבר כתבנו מזה במקום אחר [עי' תשובה מ"ב דכ"ד ע"ב] ומ"מ נ"ל מ"ש דאם בא לצאת י"ש צריך להוציא מתחת ידו אשר נהנה מן הקודש שהוא חלק העניים אפי' לא קיץ לכל א' ואין לו תובעים בדיני אדם מ"מ כל היכא דאיתא בקלפי דדהו הוא והנהנה ממנו גוזל עניים ואין תקנה רק בחזרה כך לנלפענ"ד.
הטרוד יאיר חיים בכרך: