חות יאיר/קנז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנז[עריכה]
זה לשון השאלה על ארבע חלקיה בגוף המשפט:
הקהל רוצים שאלו היחידים יתנו חלקם במסים של אותה שנה. והיחידים אינם מתרצים באמרם כי אנחנו יצאנו מן המקום עד שלא פסקתם שהגוים היו מבקשי' ששה אלפים והק"ק היו מסרבין מלתת רק ד' אלפים כימי קדם ואומרי' לשר הקהל צאו גם אתם מן המקום כמו שיצאנו אנחנו:
לכאורה נראה ממ"ש הרשב"א סי' תתפ"ז דמשעה שפסקו הנאמנים המס על הקהל והתחילו לגבות וכו' והובא בהג"ה ש"ע סי' קס"ג ס"ג בהג"ה ארוכה משמע דתרתי בעינן פסיקא והתחילו לגבות וכ"כ הסמ"ע בפי'. מיהא אין ראיה משם כלל דשם זה היחיד לא עשה מאומה מעשה הגורם הפחת רק משמיא רדפין לי' דהעני לכן בעינן התחילו לגבות דנעשה חוב וכמלוה עליו מש"כ מקמי דגבו שום דבר דאכתי לא מטי זמנה לא חל עליו אכתי שום חוב לכן אם העני לא יתן רק מערך עני וכך ג"כ סברא זו עצמה בעני והעשיר.
מש"כ בנדון זה ודאי אם היה נעשה הפסיקה עם השר לפני שיצאו היחידים מן המקום אע"פ דאכתי לא מטי זמן גביה חל עליהם אותו פסיקא וכן הוא מסקנת רוב הפוסקים כמ"ש המרדכי פ"ק דב"ב סי' תקצ"א וכ"כ בהג"ה ש"ע שם בס"ב משמע תיכף אחר שהושם לא יכול להיחיד לצאת מהם וכן אם לא העלה עליהם השר סך יותר משנה בשנה תיכף כשנכנס תחילת השנה חל החוב ונעשו כל הקהל שותפי' ולא יוכל יחיד לפרוש כיון שהשר גובה מדי שנה בשנה.
וראיה משו"ת הרא"ש הביאו טור ח"מ סי' שי"ב ושם בש"ע סי"ד מקום שנהגו שיש להם ר"ה קבוע וכו' ובנדון דידן לא בעינן יום קבוע כי תיכף בכניסת השנה שהם צריכי' רשיון דירתם תחת השרר"ה והגנתו עליהם ה"ה חייבי' תיכף. מיהא נראה דאין זה רק בסך שהיה קבוע להם לתת שנה בשנה בשנים שעברו מש"כ כאשר בשנה זו מבקש יותר מאד כדמשמע בשאלה נראה דעל אותו היתר לא מחייבינן אלו שיצאו דמיד שהעביר השררה עליהם הדרך לבקש יותר משנים שעברו ה"ל גזילה דמלכות' לא דינא דמלכות' כמוכס שאין לו קצבה הובא ג"כ בהג"ה ש"ע שם ס"ס הנ"ל והוא מהמרדכי פ' הגוזל סי' רמ"ה ואף ע"פ שיש להקשות על שמביא ראיה שם מההוא כלילא דפ"ק דב"ב דאותן שברחו פטורים היו וא"כ זו דעת ר"ת ולא ק"ל הכי כמ"ש המרדכי שם סי' תק"ץ והכי פסק בהג"ה ש"ע שזכרנו בסמוך מ"מ לכשתמצא ל"ק דאין חולק על סברת מהר"ם רק דסבר מהר"ם דדמי כלילא עלילה היתה מש"כ דעת ר"ת החולקים עליו. מצינו למידין מיהא דבעלילה אין חולק ונהי דאין ראיה מגמ' דכלילא מ"מ יש סברא וגם ראיה משותף חולק שלא לדעת חבירו במקום דאיכא פסידא חוץ למנהג עולם מ"מ יש להסתפק אם ההכבדה אינה כולי האי חוץ לשכל והדרגה י"ל דדרך השררות לפעמים לעלות במה ובכה"ג לא נקרא עלילה ולא גזלה שיוכל השותף לחלוק והכי מסתבר:
הק"ק אומרים חובות שיש עלינו ממעות של הקדש וכיון שיצא רוב בנין מן העיר הגיע העת לעמוד הקרן ויוטל על כל א' וא'. והיחידים אינם מתרצים וטוענים שהסכמת הקהל הוא שכל הרוצה לצאת מן העיר ישלם שלשה מסים ויפטר [ע"ל שאלה פ"א דף מ"ה ע"ב] וכן נהגו עד עתה:
בזה טענת יחידים ברורה באשר אומרים כי כך הסכמת הקהל ולא ידעתי מה שמשיבין הקהל מש"כ באין כאן הסכמה ותיקון ודאי הדין עם הקהל ולא תלי בטענת הקהל שע"י שיצאו יחידים ידחקו עליהם חובות ויגיע עת הפרעון רק דכל הקהל ה"ל כשותפי' במה שחייבי' ומוטל על כל אחד לפרוע חלקו אם הגיע זמן תשלום השותפות כ"ש אם יחלקו תוך זמן דלגבי ציבור המשותפין לא שייך כלות הזמן שאין ציבור מתי' כבגמ' תמורה פ"ב ואם יש הפרשות והכחשה בהסכמה ובתקון ודאי ה"ל ציבור מוחזקי' כמ"ש בת"ה סי' שמ"א בעניני מסים ואע"פ דתביע' זו לא מקרי תביעות מסים (מצד עצמה) מ"מ אחר שמעות אלו הם חיובות הקהל ואם באו לפרעם צריכי' לגבות מהקהל ה"ל בכלל מסים דתלויים זו בזו ויד הצבור על העליונה.
ואין לומר עוד דהא דת"ה מיירי בדין שיש לציבור עם היחיד ששייך לאותו ציבור מש"כ אלו לפי טענת' כבר פרשו מן הציבור מ"מ במה שמוטל עליהם אין בכחה לפרוש אם ע"י זה יגיע היזק לציבור וה"ל דין יחידים שבציבור עם ציבור שלהם.
רק שאני מסופק שמא דוקא לציבור נגד יחיד ממש דכל הדיני' כתבו בלשון יחיד מש"כ טפי שדנים נגד הציבור בחדא מילת' כ"ש שיש להסתפק אם הם עשרה שנקראים קהל אם נתישבו יחד בקהל אחר כ"ש אם נקבעו שם בבה"כ אחת לבד שהר כל ביה עשרה ג"כ נקראים קהל ועדה כדנפקא לן מקראי אם עדיין יש להם דין יחידי' נגד הקהל שמשם יצאו ומה גם שלפי מ"ש בשאלה הם רוב בנין והרי קיום כל קהילה יותר תלויה בממון מבמספר אנשים לכן כתב הרא"ש שדבר הנגבה לפי הממון מיעוט עשירים נקראי' רוב הביאו רמ"א ס' קס"ג ס"ג והרי בנדון הנדבר בשאלה אין ענין לסכנת נפשות ולד"ה גובין לפי הממון כמבואר בהג"ה שם וא"כ י"ל דאין יחידי' עשירים שנפרדו דין יחידי' לגבי רוב עניי' שנשארו הן לענין מוחזקו' או קים לי ומה גם באשר הפליג בשאל' שאין בעיר שהלכו ממנה לא רב ושום חכם ולא פרנס ומנהיג:
הק"ק אומרים כיון שהעשירים והתקיפים יוצאים אין לאל ידינו לפרנס העניים שבעיר וצריך להכין להם צדה לדרך כדי שילכו אל עיר אחרת וכן נתחייבו הקהל לעשות ויתנו חלקם המגיע להם והיחידים אומרים כן נעשה אבל לעת עתה אין לכם תביעה עלינו כי מי יודע אם יתרצו העניים לצאת ומספר היוצאים.
בזה גוף טענת הקהל עולה יפה לפי מה דק"ל כופין על הצדקה ודלא כר"י ט"ע וריב"א ואין לומר דהיינו דוקא במזונות כמ"ש בפ"ק דב"ב שלשים יום לקופה וכו' וכן הא דפרק נערה דרבא אכפיי' לרב אשי וכל הנאמר בזה דמש"נ הא אמרו די מחסורו אשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב עליו וכו' וזה ג"כ חוב מוטל על בני עיר כבר ואין בני עיר יחידי' יכולים לפרוק מעליהם בשום ענין. רק מאחר שהיחידים מרוצים יפה דברו ויפה השיבו ומה גם לפי מה שנכתב בשאלה בסיפור שיש להם שם בתים ונחלאות והרי אפי' בחוב ברור וידוע אין נזקקין בתובע תוך זמן ואפי' ביש אמתלא שלא יוכל לגבות אח"כ לא מצינו שנזקקין להוציא רק לעקל או להעמיד ערב כמ"ש הרא"ש הביאו טור ח"מ ובש"ע סיק ע"ג והרי כאן נכסייהו ערבין ואין להם פתחון פה לתבוע ספק העתיד להיות:
הק"ק אומרים מי יודע איך יפול הדבר ופן ח"ו יגזרו עליו לתת איזה סך הן בשביל שעברנו על גזירתם בהיותכם בתוך עם ה' הן על דברים אחרים כגון אם ח"ו יאמרו בחרות אפם בנו בראותם טוב הארץ יצאו ממנה ויעלילו על הנשארים גם אתם תתנו אתנו ועל זה היחידים טוענים מה לנו ולצרה אם מה שעברנו על גזירתם ערוקו ועשו כמונו ואם על הנולדים אין לנו חלק בהם:
גם על טענת הק"ק זו מספיק מ"ש בסמוך דאין צריכין להשיב על טענה שאינה ברורה כלל ועוד לפי מ"ש חוששים הם מעלילות וא"כ ק"ו הוא שאפי' היו נגזרו עלילות בהיותם שם רשאים לברוח כמ"ש לעיל כ"ש אם ברחו מקמי הכי ואח"כ באו בעלילה אפי' על שעבר ואין להקשות על מ"ש דה"ל טענה שאינה ברורה מהא דכ' מהרי"ק שורש ר' הביאו רמ"א ג"כ בהג"ה ס"ס קס"ג שגם קהילות אחרות שיש לחוש וכו' צריכי' ליתן שאני התם כי כבר יצאה עלילה ויש חשש סכנה גם להם מש"כ הנדון הנ"ל אין חשש להם כלל רק חשש ציבור שכבר יצאו מהם ואין כא טענה ברור' עדיין.
מ"מ נלפענ"ד דאם יזכו היחידים בכל טענות' הנ"ל או אפי' באחת מהם הפסידו חזקת עירונתם שם אצל הקהל שהרי זכות פטורי דהו נובע ממקור גמ' פ' הגוזל בתרא דקט"ז דבמקום דאיכא פסידא שותף חולק שלא מדעת חבירו וא"כ אין להם עוד חלק וזכות בחזקות וזכיות הק"ק ומ"מ אין בכחם לפרוש מכל חיבו' המוטלי' על הקהל בשעת יציאתם אפי' לא הגיע זמן גביה.
לכן המנהג פשוט בק"ק דאשכנז שאם רוצה לעקור דירה לגמרי יתן טרם נסעו אפא צוק ובקצת ק"ק יש תיקון קבוע לתת כך וכך מכל מאה מערכו ובקצת' מחשבין מה שהק"ק חייבי' בחיובות כלליות של הק"ק גם מה שמגיע ערך כלל הקהילה ומזה ידעו כמה יתן זה שמבקש לפרוש מכל מאה מערכי ומ"מ רשאים להוסיף כי לא לבד תביעתם מצד החיבו' רק גם ממסי' וארנוני' ואורחי' וצדקות להבא כי אין זמן קבוע שלשותפות שלהם לכן יעשו תקנו לבטל הקטטות שיפלו בדבר הזה.
כלל העולה מדברינו. שאם השררה העבירה על הקהל את הדרך ובקשו מהם סך רב כפל סך הקדום ובכה"ג ונראה שאין טעם וסברא לבקש כזאת ה"ל מקום פסידא והכח ביד היוצאים לשרוש מהם מ"מ חייבים לתת חלקם לסך שהיה לפנים ואחר שנכנס השנה. וע"ד חובות שחייבו הקהל הדין עם הקהל באם אין הסכמה ותקנה על זה. וע"ד פרנסת עניים וחשש גזירות וקנסות להבא הדין עם היחידים.
נאום הטרוד. יאיר חיים בכרך.