חות יאיר/קיד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיד[עריכה]
בסעודת ברית שתה שוטר העיר מכוס זכוכית גדול מאד של יין מר שקורין ווארמיט ויין וביקש אחד מהגס לבם בהוראה להתירו מפני דק"ל יין מר אם נשתנה טעמו אין בו משום יי"נ כבירושלמי וטור י"ד סי' קכ"ג בשם הרשב"א וע"ש בב"י דמייתי לשון ת"ה הארוך דמשמע דלא מלאו לבו של הרשב"א לחלוק על הרמב"ן להתיר אם אין שליש פלפלין רק בת"ה הקצר החליט להתיר כל שנשתנה טעמו. ובאמת מ"ש בטור וז"ל יינמולין יין דבש ופלפלין ומפירש בגמ' שליש דבש שליש יין שליש פלפלין לא ידעתי בש"ס דידן גמ' זו כי במסכת שבת דק"מ נאמר סתם יין דבש ופלפלין וגם במ"ש בת"ה הקצר ולא אמרו שליש דבש וכו' משמע ג"כ דפשוט בגמ' דידן וליתא רק מ"ש בירושלמי בההיא דשחיק לתלתא וצ"ע. מ"מ נ"ל ברור דאין פי' נשתנה טעמו כדסבר ההוא בר ביה רב שר"ל ע"י מרירתו מאד דא"כ כל יין מר הרי הוא מר לפנינו ונימא היינו נשתנה טעמו ונתיר כל יין מר כל שהו. וכן ההוא אנומלין דבירושלמי ודאי הי' מוטעם בו הדבר והפלפלין ולמה אסרו דלא נזכר שחקרו אחר טעמו אם נשתנה אלא ע"כ כל ששותין כך בני אדם בריאין אסור ואין צריך חקירה שהרי שם יין עליו וטעם יין מורגש בו ולכך אסרוהו רבנן בירושלמי וההוא דיין מר חד מתוק נוקי ליה שאינו עומד לשתות רק ליתן ממנו מעט מעט ליינות אחרים והיינו דשחיק לתלתא ורשב"א ס"ל דה"ה אם נשתנה טעמו אפילו פחות משליש ור"ל שנשתנה טעם יין שבו ואין בו הרגשת יין.
וההוא דיינמולין לפי הירושלמי דשחיק לתילתא אם ר"ל ששליש פלפלין כמו שהבין הטור שהוא יינומלין ומשמע שהוא קונדיטין שמופלג בשבח לשתיה צ"ע איך אפשר לשתותו בשליש פלפלין ונצרך לומר שאינו פלפלין שלנו וכדמוכח במשנה דשבת וכ"פ רש"י שם ועי' פי' ר"ש ורמב"ם פ"ב דערלה ובט"ז י"ד סי' ק"ח ס"ק י' במ"ש פלפלין וגם מיני בשמים וכמו שזכרו המפרשים וקצת פוסקים אבל בירושלמי לא מוכח מ"ש דשחיק לתילתא שהוא קונדיטין רק דההוא דמר חד מתוק בכה"ג מיירי ואפשר שאין שותים אותו כך בעיני אם לא מעט מעט לרפואה.
סוף דבר איך שנפרש נשתנה טעמו של הרשב"א אין לדמותו לטעימת הכבד אם נבלע בה המרה כי זה מסור לכל אם מר הוא או לא מש"כ במרירתו ידוע שמרגיש ונדע שנשתנה טעם יין ולהתירו ע"י זה חלילה לנו וגרע מחומץ שכתב הרמב"ם זכרו הטור שאין אנו בקיאין להתירו במגע גוי כ"ש להסביר סברות דאין בני אדם שותים היין במרירות כזה שהרי לא תלי בזה רק מנשתנה טעמו.
גם אין להקל מצד דיי"נ בזמן הזה מותר בהנאה ובטל בששים כי מה שהתירו התירו מש"כ בשתיה לא מצינו היתר אם לא במגע שלא בכוונה וע"י דבר אחר. לכן ברור דאין להתיר יין מר בשום ענין ולא שמעתי מימי מרבותי שהתירו:
נאם יאיר חיים בכרך.