חות יאיר/קיא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קיא[עריכה]
שאלה: עץ חיים ועץ הדעת. עת לעקור ועת לטעת. מקור מים חיים נובעת וכו'. הסכמנו לבקש מרום מכ"ת יאיר עינינו במשנה שלמדנו ביום אתמול כי עבר בחבורה והוא פ"ב דיומא הפר הי' קרב בכ"ד העוקץ בשנים והרגל בשנים והגרה בשלשה והקשה אחד המיוחד ארי שבחבור' אחר דתנן בפ"ד דמס' תמיד שעוקץ ורגל וגרה הם נתח אחד ומשא של אחד גבי כבש דתמיד וא"כ איך יחולק ינותח לג' חלקים גבי פר והא ק"ל בגמ' דחולין די"א ע"ב אותה לנתחים ולא נתחיה לנתחיה:
תשובה:
וע"ד הקושיא אשר הקש' ארי שבחבורה כבר יצאה מכת קודמין והקש' אותה הגדול מגדולי הקדמונים ה"ה הראב"ד בפירושו לת"כ ששם נאמר ברייתא דאותה לנתחיה וזכרה ה"ה בעל קרבן אהרן בשמו בספרו דנ"ט ע"ב ותירץ הראב"ד דנתוח הנתחים לאו מקרא נפקא רק שהקפיד' תור' שנעשה נתחים חשובים בדרך הקצבים בזמן ההוא שהיו מנתחין חתיכות גדולות חשובות לשלחן מלכים הן בכבש הן בפר ובעל קרבן אהרן השיב עליו שם וכתב שאינו קושיא כלל לפי שגבי פר הנתחים גדולים עד שיחולק לכ"ד חלקים (לא דיק הרב בלשונו כי אף שקרב בכ"ד לא נחלק רק לט"ו חלקים כבמשנה שם) ועל כל נתח מאלו אמר שלא ינתח עוד לחלקי' וא"א לע"ד לקבל דבריו כי איך הזהירה תורה על דבר בלתי נודע ענינו בכמות ואיכות כי בכבש מצינו רמז בקרא שקרב בששה מש"כ בפר שלא ידעינן מקרא שום רמז בכמה קרב ואיך ינותח דאזהר קרא שלא ינתח נתחיה לנתחים ונצרך לבא לתירוץ הראב"ד ולומר שהי' מפורסם אז ניתוח הנתחים על שלחן מלכים כי אפי' נאמר שהוא קבלה מפה אל פה או הל"מ לא מצינו אזהרה סתומה בתורה כזה שלא נבין אם לא ע"צ הקדמה הל"מ וקבלה פא"פ.
האמנם מצינו בכה"ג בדרוש רז"ל מס' מנחות דע"ה ע"ב (ועי' ברכות דל"ז ע"ב) דפותחין כזתים מפתות אותה פיתים ושם לאפוקי פחות מכזית דסתם חתיכות פת ראוי לברכה וכן בכמה דיני' הוא כזית מש"כ פה מנא ידעינן. ולו ניתן לי רשות למפתח פומי קדם הנך אריוותא אמינא דודאי אופן הניתוח הי' מקובל איך הוא גם א"א להטיל משא עוקץ רגל וגרה בפר על כהן אחד כי הוא גדול מנשוא ואפי' הי' ניתן לכהן אחד כמו בכבש לא יצאנו מן הקושיא שהרי היו אברים נפרדים ואיך יוכללו בנתח אחד ואפילו שישארו מחוברים קצת וכמ"ש בגמ' דחולין שם דלייף ליה א"א מצד הנתחים עצמן ומצד ג' כהנים הנושאים גבי פר והרמב"ם כ' על הרגל בשנים לא שהם מחלקין האבר לשנים דהא כתיב אותה לנתחיה וכו' רק האבר שלם היו מקריבין אותו ב' כהנים (ונפלאתי שלא זכרו בעל ק"א גם נראה מזה שהראב"ד בעל פי' ת"כ אינו הראב"ד בעל ההשגות כי שלשה ראב"ד היו בדור ההוא כמסודר אצלינו בקונטרס שני דורות). וס"ל להרמב"ם דלא הזהירה תורה רק שלא יחלק אבר אחד לשנים וס"ל שהיו הולכים ב' הכהנים זה אצל זה גם נסבול דוחק שלא נפרש מ"ש העוקץ בשנים והרגל בשנים כמו שנפרש מ"ש שם ב' ידים בשנים וב' דפנות בשנים שהיו מפורדים לגמרי. גם הגרה בשלשה נצרך לומר בחתיכה אחת.
רק לפענ"ד נראה דאזהרת התורה הוא שכמו הראש שאחר שחיטה הוא כהויתו לגמרי כבת"כ ד"ס וכמ"ש בעל ק"א לכן א"א לומר דפלי לי' כבגמ' דחולין הנ"ל ה"ה העוקץ שהוא בשנים והרגל בשנים והגרה בשלשה יחתכו כל חתיכה איך שהיה מקובל בידם שהוא משא כהן אחד מן הבהמה וז"ש אותה לנתחיה והי' חותך חצי העוקץ מן הבהמה תחילה ואח"כ חצי הנשאר עוד דבוק בבהמה וכן הי' עושה ברגל חתך תחילה השוק מן הירך ואח"כ חתך הירך מן הבהמה וכן בגרה לא שיחתוך כל הרגל שוק וירך יחד וכן כל העוקץ וכל הגרה ואחר שחתך מקרי ודאי נתח ואח"כ יחתך הרגל לשנים ועוקץ לשנים וגרה לשלשה דזה מקרי נתחי' לנתחיה. כך נלפענ"ד לפרש ואין סתירה לו מגמ' דחולין הנ"ל ואם שגיתי אתי תלין וה' הטוב יכפר:
כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.