חות יאיר/קא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קא[עריכה]
בראותי כתב הנ"ל ודמעל"ד בכן אין לחזור ולכתוב עוד הפעם ההתנצלות מתשובות הגאון מהררמ"ל שאין לכתוב אפילו בדרך שאלה ראובן ושמעון כי כבר כתבתי בתשובה המוקדמת הקושיא ותשובה מצידה ובכן שראיתי את דברי האלוף התורני מוהר"ר טעבלי פולדא כנז' מע"ל תמהני על דבריו שכתב וז"ל. אני תמה ע"ז דמנ"מ דאף אם יהי' מכר גמור אין לך אונאה גדולה מזו אף ביטול מקח כיון שאינן מגיעין אף למחצית מעות יכול לתבוע המותר עכ"ל איך עלה על לבו לומר כן והלא בנדון דידן הלוקח נתאנה זה הוא המלוה שלקח ממנו המשכונות וזה הוא דין פשוט בסי' ר"ז בסעיף ז' וח' שאינו יכול לתבוע אונאתו ואינו יכול לחזור ביותר משתות אלא עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אם לא שיברר שהי' לו אונס מתחלה אבל אם שהה יותר אינו יכול לחזור ולא לתבוע אונאתו.
והי' בדעתי לשלוח תיכף אחר מהרר"ט הנ"ל לשאול פי עצמו מה שהי' סבור לכתוב כך אבל אני טרוד במאוד גם הוגד לי שנחוץ במאוד לשלוח כתב זה למקומו ומחמת זה אני כותב במהירות ובשבת הבע"ל א"ה אשלח שיבוא אצלי לדבר עמו מזה מה שהי' סבור.
ושוב כתב מהרר"ט בלשונו לאו כל כמיני' למיעבד נפשי' רשיעא זה שייך בא שרוצה לפסול עצמו אז אמרינן אין אדם משים עצמו רשע אבל לענין שאר טענות יכול להיות לומר כך כדמצינו בש"ע בסי' ל"ד סעיף כ"ו לוה שהעיד על המלוה שהלוה לו בריבית ויש ע"א עמו מצטרפין לפוסלו אע"פ שעושה עצמו רשע פלגינן דבורו ומאמינים אותו לגבי מלוה ולא לגבי עצמו והנה בנ"ד אף שאין מאמינים לו לפסול עצמו מ"מ הוי כשאר תובע מעות מחבירו הגם שסמ"ע תפרש שם הטעם דכשאומר פלוני הלוה לי בריבית מעיד על חבירו ועל עצמו פלגינן דבורו וכאלו אומר פלוני הלוה בריבית ולא אמר לי וא"כ באם דהוי כאלו לא אמר לי אז אינו יכול לתובעו אפי' ממון כי לא אמר שהוא חייב לי.
זה אינו דבשלמא התם עיקר העדתו על חבירו לפסול את חבירו אז הוא כאלו אומר על פלוני הלוה בריבית ולא אמר לי דלזה פלגינן דבורי' אבל בנ"ד עיקר תביעתו על ממונו ואמר שחייב לי זהו עיקר טענתו כי אם שלא נתן לו ריבית אז אינו יכול לתבוע את ממונו שחייב לו ואינו שייך בכאן לומר פלגינן דיבוריה רק הענין הוא כמו שכתב הסמ"ע לעיל מזה בזה הסימן בסעיף כ"ה אין אדם נפסל בעבירה ע"פ עצמו שאין אדם משים עצמו רשע ופירש הסמ"ע ע"ז הטעם דהאדם הוא קרוב אצל עצמו וא"כ מטעם זה דקרוב אצל עצמו אין מאמינים לו לפסול עצמו ולענין תביעת ממון ג"כ אין מאמינים לו אבל עכ"פ הרי הוא כשאר בני אדם דכל אדם קרוב לעצמו ויכול לתבוע את חבירו מה שנודע ענייני ממון ה"ה בזה יש לו רשות לתבוע אתה חייב לי ממון מה שלקחת ממני בריבית ובזה הטענה אין אנו נותנים לו נאמנות רק שטוען ענין ממון ואח"כ יכול הדיין לפסוק כמו על כל טענות ותביעות שבעולם שאדם קרוב אצל עצמו וב"ד יפסוק כמו שנראה בעיניהם ע"פ הדין וא"כ בזה הנדון לא נוכל להחליט הענין שלא יוכל לטעון שחייב לו מחמת שאין אדם משים עצמו רשע.
ומה שיש להקשות מש"ע בי"ד סי' קס"ח סעיף כ"ה דאם המלוה בא להוציא דהלוה נשבע ונפטר. תשובתו בצידו כדכתוב שמה וז"ל ודוקא שהלוה בא להוציא מן המלוה כגון שהי' לו משכון או שכבר פרע לו אבל אם המלוה בא להוציא מן הלוה הלוה נשבע ונפטר ואם יש שטר ביד המלוה נשבע ומוטל.
א"כ לפ"ז משמע בהדיא היכא דהוי משכון למלוה אז המלוה פטור אף בלא שבועה וא"כ בנ"ד דהוי משכון בידו לכן נאמן המלוה כפי דמי משכונו שבידו ואין להלוה שום טענה להמלוה כנגד דמי המשכון שביד המלוה אבל על המותר מסך ששוה משכונו הוי טענת מלוה כטענה בע"פ וע"י המותר נשבע הלוה ונפטר וכן משמע מסי' פ"ב בח"מ בש"ע ובסמ"ע שכתוב לפעמים טענת היתר לקחתי עדיף ולפעמים טענת להד"ם עדיף.
ומה מאד חשקה נפשי להאריך ולדייק מדברי הש"ס והפוסקים אבל מה אעשה שהכל כתבתי היום במהירות כי זה המבקש כתב זה עומד עלי שלא לעכב עוד כדי לשלוח זה הכתב עי"מ כי הפוש"ט נחוץ לדרכו לילך. ובכן אקצר לע"ע והי' זה שלום על דייני ישראל כ"ד הכותב יום ו' עש"ק פ' זאת חקת התורה תמ"ד לפ"ק
נאם ישעי' הלוי הורוויץ החונה פה ק"ק ורנקפורט: