חות יאיר/צב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צב[עריכה]
חיים וכבוד וזבד טוב יזובד. מאל המכובד. לאיש הנכבד נכבדות מדובר בו וחשן משפט על לבו וכו' כ"י ע"י פ"ה כבוד שמו מוהר"ר חיים נ"י יצ"ו:
הנה באתי מרעיד ומחריד לעורר הארי מתוך קופה של בשר בישרא שמינא אפתורא דדהבא לשאול שאלה אחת גדולה בעיני אעפ"י שהוא קטנה בעיני דמר ואולם מיום עמדי על דעתי ולמדתי וצללתי במים אדירים בי"ם הש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים ובתשובות חדשים וישנים לא מצאתי דמיון וחובר חיבור בענין עסק שאלה זו אשר אני שואל מאת הוד רום כ"ת לגודל חומרתה וכמה ענפים שרשים וסעיפים מסתעפים ממנה וזאת היא. ראובן שהי' מוחזק בכשרות ובישרות כל ימיו ותמיד היה יושב ועוסק בתורה ובמצות והו' כהן לאל עליון והיה לו שני בנים גדול וקטן שם הוא ועבד הרוצה להיות חפשי מאדוניו כאשר נבאר לפנינו וכאשר הגיע זמן חתנותו של הגדול רצה מאביו הנ"ל להלבישו ולפרנסו יותר מכדי יכולתו ואביו הגיע לתכלית העניות עד שכמעט לא הי' לו לחם לאכול ובגד ללבוש ועכ"ז נתקוטט עמו ובתוך הקטטה והמריבה גדולה קם בנו על אביו והכהו באגרפו בין כתפיו יותר מג' פעמים מכות אכזריות באין מוסר והנה אמם ובנותיו ואחיו הקטן קמו ונתבהלו חיל ורעדה אחזקתם חיל כיולדה ונתכרכמו פניהם ואלו לא היו יראים יראת ה' וישראלית מצד הטבע היו דוקרים אותו בעצי עריסותיהן שבידיהן אך לגודל החרדה אשר נפלה עליהם התחילו לבכות בכי גדול עד כי אביהם הגדיל לבכו' ואמר ראו גדולי שגדלתי ומשורש נחש יצע צפע כאשר יתבאר ואמו ובני' אמרו רשע הלא תראה גודל העניות שלפרנסת היום אחד אין יכולת אבינו מגיע אף כי להלביש רשע גדול כמותך לי"ב מי יכול להגיע ולא יכלו דברו אתו לשלום מיום ההוא והלאה כי גדלה אש התבערה בקרבם ובתוך כך קראו אביהם ואמם לבנם הקטן אל השדה שדה העיר ואמרו אליו אל תצער ע"ז מה שראו עיניך כי בוודאי אלקים אמת ותורתו אמת ואין הקב"ה עושה תורתו ח"ו פלסתר כלום יש בן שמורד ומכה לאביו אך כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש.
והמעשה שהיה כך היה שאמך הולידה בן ועמנו היה גר לעת הזאת עכו"ם פועל העושה מלאכת י"ש כנהוג בארצות האלה. ובשעת לידת אמך הגיע גם עת לידתה של הכותי' ליל שלאחריה ובליל שקודם המילה שקורין ווא"ך נאכט כידוע ויהי בחצי הלילה נתכשף הילד שקורין בינו"מין וכאשר הקיצה אמך וננער' משנתה כי מת הילד ותתחלחל ותצעק בקול מר ותתמרמר ותאמר אין זה הילד שלי רק כי הכותי' החליפה הילד המת שלה בהילד החי שלי והכותי' שתקה ולא ענתה דבר כי היתה מחזרת על הפתחים בעד ככר לחם ולא היה בידה אפי' שוה פרוטה ואמרה אחזיק פלך השתיקה יהיה מ"ש כי כבר גמרה בדעתה ודברה מי יתן ואראה כמות הילד וידי אל תהי בו ואולי אוכל ליקח שכר שאהי' מנקת אצל היה' מי שיהי' למען החיות את עצמה ובניה הנותרים. ולבסוף אמרה בקול רם אבל מה אעשה כי עשיתי תמור' והאמת אתכם כי בני המת והערימה בתחבולות כו' ואין להאריך בדברים אלו ללא צורך וד"ל. ואביו שמר את הדבר כי אע"פ ששתק לא האמין בבכיית אשתו ולא להודא' הערילה וגם המשרתת הסכימו עמו כי אמר אלכה לי אל המאורות הגדולים אל החכם אשר הי' בימים ההם בקהילתו לשאול שאלה משפט הנער ומעשיהו. והרב החסיד אמר לפי הנשמע בחכמתו לאבי הילד ואמרו מה לך לעשות אפי' אם כדברך הוא כי לכל צד יש ספק סכנה למה לא תקריבו בן הנולד מז"א ולחסותו תחת כנפי השכינה. וא"ת ומה נעשה במת הלא ידעתם המנהג הנהוג בישראל כמוזכר בפוסקים ובפרט בס' הכלבו למולו על קברו ולכנותו בשם ישראל ולקברו בקברי ישראל והחי תתנו על לבבכם לגדלו ולחנכו ולחכמו וללמדו ספר והלא אין דאגה מדבר הכותי' מה יולד יום כמובן מתוך דבריה וכן עשו והצליחו ואין שום שטן יפגע רע ואין פוצה פה ומצפצף ע"פ דברי הרב ע"כ ועתה ניכר מתוך מעשיו כי האמת אתי וגם אז בשעת מעשה ידעתי זה בט"ע יפה יפה רק שלא היה בכחי לעמוד נגד קול אשתי והודאת הערילה. והנה הגידול הרע הזה אשר נתגדל וטבעי גיותו עמו כאשר עינינו רואות מורה על רוע המעשה אשר עשה כו'.
והנני שואל היום שאלה אחת שהם שתים ושתים שהן ארבע אבות ותולדות'. הא' אלו היו הסנהדרין יושבים בלשכ' הגזית והי' בא מעשה כזה לפניהם ואלו בא אביו לקבול על בנו על המקרה בלתי טהור הזה בוודאי פשוט שהיו דנין את בן סורר ומורה הנ"ל ע"פ דין התורה אשר יורוך מכה אביו ואמו שפי' במ' בבא מציעא וא"ו פי' או אמו ולאו דוקא אביו ואמו יענש ואלו יצא דינו ליסקל ובא אביו אח"כ בטענות אלו [צ"ע איך ס"ד זה וכבר אמר הוא ואשתו בנינו זה סו"מ] להצילו ממיתה באומרו דלאו אביו הוא כי הוא בן תמורה כנ"ל הנאמין אותו להצילו ממיתה משונה זו א"כ לקתה מדת הדין. או דוק לאידך גיסא הנאמין אביו לפסלו מן הכהונה ומן התרומה בזמן הזה מלעמוד לדוכן ומלברך ראשון ומליטול מנה יפה ראשון ולהעבירו מנחלתו ואף גם כי אביו צוה לבנו הקטן לפני מותו ואמר גלוי וידוע לפני אלהי אבי ולכל העולם כולו מפורסם הוא כי עבד נאמן אני לה' וירא את ה' מנעורי יראתי זחלתי ונבהלתי על רוע המעשה אשר נעשה וכן לא יעשה והתפללתי לה' אלהי שלא יצא קלקול מתחת ידי ושמע ה' בקול עבדו בשני דברים הא' דלותי ולי יהושיע שלא אניח נכסים לירושה אחרי פן מחמת ירושה יבואו ח"ו להחזיקו לכהן עומד ומקריב ע"ג המזבח ומחמת שלא יירש כלום יעמוד הדבר כאשר קם ושב ואל תעשה עדיף בכל התורה כולה גם אקוה לאל שלא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות וכן היה שנפטר אותו צדיק בעוני גדול ואף גם לבנו הגדול היו לו רק חמשה בנות ואין לו אפי' בן אחד ולקטן היו לו בנים עד שבעה.
וגדולים צדיקים במיתתם וכו' וא"כ מבואר' השאלה כשמלה חדשה שטוחה ומפורש'. אף גם זאת במי שאלה אלו מת בנו הגדול מבלא בנים האם ראוי לאחיו הקטן ליורשו זה פשוט דקי"ל דגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו כל הקודם בהם זכה לא יהא כאיש אחר וממון שאין לו תובעים הוא. אך לאידך גיסא אלו זכה בהן אחר היוכל אחיו הקטן להוציאו מהם באומרו אחיו אנא ואין אני מאמין את אבי כנ"ל ואיך נוציא ממון מיד המוחזק בלא טענה ובלא ראייה. גם הפך בה אלו היה ח"ו מת בנו הקטן בלא בנים הראוי שאחיו זה הגדול יירשנו וליבם אשתו וכל הדינים השייכים להם ישמע חכם ויוסיף לקח ויבאר לנו כל הצורך כי לא רציתי להאריך ולהטריח להרב הגדול במקום קל ההבנה שיוכל בעצמו להשיג כל הדינים השייכים והמסתעפים ממנו גם בתוך שאלו' אלו יש לשאול אם אביו נאמן בכל אלה או לא וא"ת נאמן הוא הנאמין לבנו אחריו שקם במקום אביו לאמר כי כן צוה אותי אבי לפני מותי ע"פ הדברים האלה הן לזכותו או לחובתו בכל פרטי הדברים האלה. ובבקשה מאת הוד רום עלת יקר' הדר' תפארת קדושת מעלת כה"ר שאל ישיבני רק מתוך עומק סוגיו' הש"ס או מהפוסקים המפורסמים כגון הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכיוצא בם ולא מתוך ספרים ותשובו' חדשים וחי הכותב אלו באתי לפשפש ולחקור בהם כי הייתי יכול למצוא מקום מושב לשאלה זו או לבנות או לסתור אך כי ראיתי ספר הנחמד מה שהי' מונח בזויות ורום מעלת כת"ר שלח לפנינו להחיות עם רב ומצאתי אל תועלת גדול ומה ששמעתי מאז ומקדם כשהייתי על קברי אבות ינוחו על משכבותם בעודנו אביו הגאון מורי מוהר"ש ז"ל חי ומה גם ראיתי כוכב אחד עולה מן המזרח בשפרפרא וממנו אור גדול לעולם ואמרתי אלך לאורו כמה פרסאו' ומילין מי יוכל לעצור והואיל דאית לי רב איזל ואחמינא. ומשלחן גבוה קא זכינא. בשרא שמינא מפתורא דדהבא קא אכילנא. וחמרא דפרגותא קא שתינא.
גם באתי כמתמיה על רום מכ"ת אחרי אשר מילא את לבו בתור' ובחכמה וזה דור דורשיו ואבותיו אשר כולם הרביצו תור' בישראל ומה גם ראיתי כמה רבנים בקהלות גדולות אשר קטנו דמר עבה ממתנם וא"א לי להבין עומק כוונתו דמר כי בוודאי אלו היה כוונתו ורצונו לבוא לארץ פולין כבר היה יקרת שמו הולך וגדול כמעין המתגבר ע"כ יודיע לי רום מעלת זיו כת"ר רק רצונו ואהיה לו לעבד ממש על התמימות והחסידות שראיתי מאביו הגאון ז"ל ולפי הנשמע מרום מעכ"ת ובפרט שגיסי היניק החכם השלם הכולל האלוף מוהר"ר טוביה כ"ץ [היה אחי חורגי בן הגאון מוהר"ר משה נהראל שהיה ג"כ אב"ד דק"ק מיץ וא"א הגאון נשא אלמנתו מרת פיגא בזיווג שני שנת כד"ת] כמו כן הפליג אותו ומה גם שלח לי ספר חוט השני מה טוב ומה נעים ממש הי' לי למשיבת נפש כמים קרים על נפש עיפה. ע"כ ראוי ונכון לאיש נבון וחכם כמותו י"ב לכתוב לי בהיותי ת"ל יושב בין ראשי מנהיגי שלש ארצות והנני נתבררתי זה שלש שנים לר"מ מתשע קהילות גליל העלם ואגפי' יצ"ו ויש בידי ת"ל להטיב מי שראוי לקבל ההטבה.
ע"כ מעט נדבר עם רום מעלת כ"ת ויסמוך על המבין ובבקשה שעל המעיין לתקן מה שנכתב בנחיצה רבה מגודל טרדתי ובפרט שאיני שומר המלות רק הענייני' ועל כל פשעים תכסה אהבה ובכן אצא ואשתשחוה מרחוק על הרצפה רצופה באהבה שבע פעמים ארצה כתלמיד לפני הרב וכעבד לפני רבו דברי הצעיר שבדיינים וקטן שבתלמידים משה בלא"א מוהר"ר שלום דמתקריי פרידמן זצ"ל היושב לע"ע בדיינות פה והגליל ביריד לבוב והגליל יצ"ו: