חות יאיר/פח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן פח[עריכה]
יועץ ונשוא פנים וחכם חרשים. היכל דביר קרית ספר וקודש קדשים. בפלפולו עוקר הרי הרים וטרשים. בחכמתו יגלה רזין דאורייתא ובתבונתו יבאר דברים עלמים וקשים. עץ רענן ועליהו לא יבול ועל פלגי מים יובל שרשים. כל צמא ילך למימיו חד וקל וכל מבקשי דבר ה' אליו נוגשים. המופלג בתור' ובחכמה וביראה ובענוה ד' הראשים כו' [הגאון מוהרר"ג נר"ו].
הנה במ"ש כדעת הרמ"א עישור נכסי דבוגרת עדיין צד התמיהות לע"ד במקומו עומד כי דרך רמ"א אפי' במקום שלא נחלקו הפוסקים לכתוב אם נשתנה הדין ע"ד שינו' מנהג דורות האחרונים מכ"ש לכתוב דעת יחידי בלשון י"א אם אינו נוהג בימיו ודי בזה. רק אחר האחרון והוא דדב"מ אני בא שכ' מכ"ת וז"ל האמנם אעיקרא דדינא פירכא שמכ"ת תפס במושלם שאם זבן שוה ק' בר' והלוקה לא נתן עדיין המעות שצריך המוכר לישבע ולענ"ד שזה אינו כי אין למוכר עסק עם המצרן כלל אע"פ שעדיין לא קיבל המעות רק המוכר תובע את הלוקח שיקיים מקחו ויתן לו מעותיו והלוקח מחויב ליתן לו ואח"כ יש דין בין הלוקח והמצרן וזה נלע"ד פשוט ואם יש למכ"ת ע"ז יודיעני וכו'. הנה מכ"ת בענותנותי' הרשני לדבר דבר אף כי יש ה' במקום קדשו שהלכה כמותו בכל מקום אנכי לא ידעתי שותא דמכ"ת בדבר הזה כי ידוע וברור שסתם מצרן המערער הוא בשכבר פרע הלוקח המעות למוכר ולכך כתבו בדין קנאה במאתים וכו' נשבע הלוקח ונוטל ובכה"ג מוכח בכל דברי הפוסקים בדד"מ ומפני דאיהו המוכר שתיק והמצרן מקרקר להוציא הקרקע מיד הלוקח לכך הלוקח נשבע ונוטל המעות כי כבר נעשה הלוקח שלוחו של זה המצרן כארז"ל מש"כ במכר המוכר בק"ס וזכה הלוקח ועדיין לא פרע המעות רק מפני שנתפרסם המכר הוצרך המצרן להביא המעות לב"ד והלוקח שותק כי עדיין לא נתן המעות ומודה למצרן או שטען לוקח נגדו וזכה מצרן בדין ומוכר מבקש מאתים מי מכריחו למוכר שיתבע ללוקח אם רוצה להמתין לו ימים או עשור או יותר רק המצרן שהוצרך להשליש מאתים ורצה שמי מקבל המעות ישבע ואם לא ישבע יחזור לוקח ק' ודאי דעל המוכר לישבע דמי מכריחו ללוקח לחזור אחר מעות בטרחת חנם להיות שלוחו של מצרן אחר שיודע שהבית של מצרן אם כבר נעשה שלוחו בקניה בלא דעת וכי משום הכי נכריחו לטרוח עוד לחזור אחר מעות ולפרוע למוכר ולחייבו אח"כ שבועה ללא תועלת אין הסברא נותנת זה ואין קולשת שכלי הולמתו דהפוכי מטרת' למה לי. מכ"ש אם מכר בהמתנת המעות דשאילנא קדם ריבוני דהמוכר אינו רוצה להמתין למצרן והלוקח יש לו זמן שנה או יותר לפרעון מעות דלא שייך לומר דהמוכר יתבע ללוקח ולוקח יפרע למוכר שאין מקום לומר שישבע לוקח לתועלת המוכר שיטול מאתים רק המוכר ישבע רק דלענ"ד דבהא סגי בשבועת היסת מפני דמצי למימר לא לך מכרתי ומעותי בטוחי' אצל הלוקח יעוין בב"י וצ"ע: