חות יאיר/עז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עז[עריכה]
ראובן היה לו משרת נאמן כמה שנים ולא נמצא אתו דבר רע והיה לו חוץ לביתו מרתף גדול של יין ומפתח של המרתף ביד המשרת והיה מביא מן המרתף לפעמים יין לסעודה כרצון בה"ב גם הלך בכל יום א' למלאות כל החביות המלאים כי נחסרו קצת בכל שבוע כידוע ובכל חודש. פעם א' או לעת הצורך היה לו אומן גוי מיוחד המתקן חביותיו או נרקבו או נשברו עקלים והמשרת הלך בכל פעם עם האומן. והנה יומיים לפני ר"ה הגיד המשרת דרך וידוי לבה"ב שלו הנ"ל ואמר את חטאי אני מזכיר נגד יום הדין כי ביום ב' תחילת חודש זה הייתי במרתף עם האומן ושמעתי קול המון ברחוב ורצתי בבהלה החוצה לתוך הרחוב ואמרו כי יש שריפה ברחוב פלוני ורצתי עמהם לראו' עד שבאתי לאותו רחוב ובראותי כי לא גדלה המדורה חזרתי למרתפי והרגשתי שהיה האומן שכור וכעסתי עליו וכיחש. ואחר צאתי בדקתי החביות ומצאתי שתי חביות המופלגות במדה ובטעם שהיו חסרים כ"א לערך מדה מה שאין בדרכן כי יום א' שלפניו יום א' מלאתים עד פיהם ושאר החביות היו עדיין כמעט מלאים וחפשתי ומצאתי כד גדול עדיין מלא חציו יין וממורא כעס לא הגדתי עד עתה כי לבי נוקפי וחרד אני מיום הדין הגדל אמרתי להגיד לך לבל אכשיל רבים ויעבור עלי מה. ולא אדמה שתדינני במזיד כי מחמת בהלת השריפה רצתי לראות ונשכח ממני לפי שעה היין והנה חביות א' משתי חביות הנ"ל מכר בה"ב לאיש ישראל בקהיל' רחוקה ממנו קרוב ל' פרסאות והשני עדיין במרתף. ילמדני רבינו איך דין שתי חביות הנ"ל.
והנה בדבר השאלה הלא דין נתנסך יינך ידוע בש"ס ובפוסקים וכללם הרב המשביר בי"ד סי' קכ"ז ואינני ידוע לחדש בנדון דבר שלא נזכר שם שהרי היינות היו גם בשעה שאמר שנתנסך היין בידו וברשותו ונאמן ובאשר הדברים ניכרים מאד שהאמת אתו והבעלים מאמינים לו נ"ל דכ"ע מודים שאין מלמדין לבעל היין לומר אני מאמינך או שיאמר איני מאמינך אע"פ דבלבו מאמין לו ואע"פ שלא הגיד לו כמה ימים אחר המעשה הלא נתן אמתלא נכונה ומקובלת על בלי הגיד לו תיכף.
אבל לולי זה לא היה מספיק להאמינו במגו דמפסיד שכרו כי עיקר שכר המשרת לא היה בשביל שימור היין רק בשביל שאר צרכי בה"ב המרובים ולכן לא ירא ולא חרד המשרת שיפסיד שכרו כמ"ש שלא ידינינו במזיד גם אין ההפסד מרובה כ"כ בזמן הזה דיי"נ מותר בהנאה וה"ל כדמי שמות שנכתבו שלא לשמן בש"ת לדעת הסופר בפרק הניזקין. וכל זה באותו חביות שעדיין במרתף שהוא ביד המשרת ואי בעי היה מרשה להגוי לשתות ממנו. מש"כ אותו חביות שכבר מכר לפני שהגיד המשרת ודאי אינו נאמן לאסרו על בעליו שאינו בידו ושפיר פלגינן דיבורי' כבסנהדרין ס"ד ט' ור"ד יוד [עי' תשו' ק"ד] והא עדיף טפי שב' החביות הם נפרדים ושתי נגיעות נפרדים אוסרתן ושם מעשה אחד הוא ומ"מ פלגינן דיבוריה.
ובאשר כל הדברים אלו לא נתנו לכתוב מרוב פשיטותם למעיין בש"ס ופוסקים אמרתי לחדש בו דבר שבאם לא הגיד המשרת רק על חביות אחת גדולה שנתנסך ומכר בעל היין חציו לאיש אחר ונלקח חוץ למרתף אותו החצי לפני שהגיד המשרת מהמכשלה בזה היה מקום לשאול אם נימא פלגינן דיבורי' הואיל דק"ל בתרי גופי פלגינן כדמשני בש"ס דב"ב פי"נ ס"ד קל"ד. או דלמא נימא דלא שייך בכה"ג שום ענין לומר פלגינן דשם תרי גופא דפלגינן דהיינו בגוף המעשה יש תרין גופא כמו פלוני בא על אשתי דהוא ואחר מצטרפין להורגו כי יש לומר שפלוני בא על אשה אחרת וכן פלוני רבעני לרצוני מה שאין כן בנדון דידן אי אפשר לפלג דיבורי שהרי חביות אחת היתה ואיך נפליג בין קצתו לקצתו דבמנ"ש או נגע או לא נגע.
וק"ו הוא ממ"ש בב"ב שם בחד גופא לא פלגינן אף ע"פ דאשר לצייר חילוק לומר שגירשה היום מ"מ לא אמרינן מכ"ש בנדון זה שא"א לתת אפשרות לחלק ואם היינו מדתנין נדון זה לההוא דב"ב דבעל אמר גרשתי את אשתי לשעבר היה נראה כאן להתיר גם יין הנשאר כי שם פליגי רב מארי ורב זביד ח"א פלגינן וח"א לא פלגינן ופי' רשב"ם דלא פלגינן ומדלא מהימן לשעבר לא מהימן גם להבא ואף כי לא דיבר שום פוסק הלכה כמי מפני דאנן ק"ל בכל גוונא בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וכמסקנת הש"ס אפי' להבא וכ"פ טור וש"ע א"ה ר"ס קנ"ב מ"מ היה נראה ממה דמקשה הש"ס על מ"ד אינו נאמן מש"כ מדרבא וכו' ומה קושיא דגברא אגברא קרמית מכלל דס"ל הש"ס כמ"ד לא פלגינן וכדמשני ליה מפני שהוא חד גופא (והיה אפשר עוד לומר דא"א לומר כמ"ד פלגינן מפני שנשארו בתימא בתוס' אבל אין זו סוגיא לדחות דברי אמורא מהלכה מפני קושיית התוס' דלא הקשה בש"ס כמו שהקשה באמת בש"ס עליה מדרבא וברחת ורעדה אני אומר במחילה מעצמת הקדושים דאין כאן תימא ואפי' קושיא שהרי סוגיא זו הוסבה על דין פיטור מיבום שהדין נולד אחר אמירתו וא"כ גם כל נאמנות דבהלכה נוכל לפרש לענין יבום או גם לענין זנות אשתו ור"ל אחר שאמר שגירש אשתו למפרע נודע שזינתה אחר זה. וכן דקדק הרשב"ם ע"ה בפירושו אם יבואו עדים אקרי כן ע' בד"ה למפרע.
מש"כ אחר שזינתה ודאי אינו נאמן לומר שגירשה מקמי הכי אפי' היא מודית להציל נפשה מש"כ אם גט בידה בלי זמן ודאי נאמנים הוא והיא לומר שגרשה אפי' זמן רב לשעבר כמ"ש התוס' בגיטין די"ז ע"א ד"ה משום בת אחותו וא"א לפרש שם שיחפה אם ידע שזינתה טרם יצא הקול ממורא פן יצא הקול דמלבד דוחק הגדול גם הוא נסתר דשם זנות בעדים והתראה מיירי כמ"ש תוספות שם רע"ב). ולכן כשם דשם אמרינן מדלא הימנינן ליה לשעבר לא מהימנינן לי' גם להבא ואינו נאמן לגמרי ה"נ נאמר בנדון דידן וא"כ הכל שרי. אבל באמת אין ענין דמיון לשם אא"כ היה בעלי היינות שניהם אומרים איני מאמינך דאז היה ממש דומה לשם כמ"ש בפי' הרשב"ם וז"ל כיון דלא מהימנין ליה בגירושי למפרע וכו' והשתא נמי לא גירש דאיהו לא טעין אלא גירושי למפרע ה"נ בנדון זה וכשם ששם לחומרא אמרינן כך ה"נ כאן לקולא (אף עם כל זה לא דמי דשם הזמנים מחולקים ואפשר להעלות על דמיון שגרשה לשעבר והיתה פנויה בשזינתה אח"כ או גרשה עתה וכשזינתה אז א"א היתה רק להבא פנויה היא ובאנו ואסרה בכח מיגו דלא מהימן להמיתה גם בזנות דאח"כ דלא פלגינן דיבורא מש"כ כאן נגיעה אחת וחביות אחת אין ציור לחלק כלל וכמ"ש) מש"כ באשר פה אין בעל היין ששרת זה אצלו מכחישו רק בלבו מאמינו וניכרים דברי אמת ודאי לדידיה היין אסור בשתיה וגם לשני אם בעל נפש הוא. ומ"מ מצד הדין מצי השני למימר אין אני מאמינו ויין שמחביות הנזכר שרי. ופלגינן דיבורי' דגבי עבד פ"ק דגיטין ס"ד ח' אינו ענין לזה וכן בכמה דוכתי שארז"ל דלאו לכל מילי מהימנין לה כמ"ש תנשא ולא תיטול כתובתה ובגיטין נאמן אתה להפסיד שכרך וע"ע ח"מ סי' רע"ט ובכמה דוכתי ואין זה ענין לפלגינן דיבורי'. כנלפענ"ד:
נאם יאיר חיים בכרך.