חות יאיר/עא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · חות יאיר · עא· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן עא[עריכה]

שאלה: דוד בר אשר ז"ל גינצבורג נסע דרך אניה בלב ים עם אביו אנשיל מאמשטרדם לפורטיגאל ונאבד זכרונם לגמרי כעשר שנים ונשארו נשיהם עגונות ואחר עשר שנים בא לפני ב"ד דאמשטרדם שטר מקוים וניכר שם ועד אחד מעידי שטר דוד בר אשר ז"ל גינצבורג הכ"מ אם זה מספיק להתיר העגונה מאת אנשיל. וכבר רבו המתירין כדע' הרמב"ם שפסק שאם כ' ישראל הוא משיאין אשתו גם ק"ל דשלי"ט הוי סי' כמ"ש הרשב"א גבי ב' שטרות של יוסף בן שמעון ובשו"ת ראב"ח מדמה לה לסידור גט. ובקשנו לעשות למכ"ת סניף לאריות להסכים ג"כ לשריות' דעגונה:

ע"ד בקשתכם להיו' מסכים למתירין עגונה ע"פ מ"ש בשטר לשון ז"ל מימי לא נטפלתי להתיר עגונה אפילו לסניף כי אפי' למטיה לי שיבא מכשירא לא בעינא כ"ש הדבר הגדול והנורא הזה שלא בלבד שאיני מסכים רק אני מערער על המתיר אם אמת הוא שעלה כזאת על לב אדם מה שלא אאמין כי לא התיר הרמב"ם רק בשנכתב בשטר בפירוש איש פלוני מת איש פלוני נהרג והוא ירושלמי זכרוהו הרי"ף והרא"ש והטור א"ה סי' י"ז.

ומ"ש דשליט הוי סימן מה ענין היתר עגונה לבירור איזה משני יוסף בן שמעון הוא הלא האומר כן קשה לעולם יותר מדור המבול וא"כ הוא נאמר דאפי' אין דוד בר אשר חתום בעד רק שנזכר בשטר אמר לנו דוד בר אשר גינצבורג ועדים חתומים מקויים על השטר נמי' נשיא אשתו .ולהרב כש"כ אפילו כתב בשטר אני פב"פ שלי"ט וכו' ועדים חתומים אמרינן עדי' אכולי מילתא מסהדי כמ"ש בש"כ סי' מ"ט ס"ק ט"ו ואם נדמה לשם ג"כ נתיר עגונה ממלת ז"ל הם כי לא להזכיר ומה שמדמה בשו"ת ראב"ח אינו רק לסדר כתיבה והש"כ מייתי ליה בס"ק י"ד יע"ש לא ללמד דברי לדינא כמ"ש להתיר א"א.

וגם שם נ"ל לחלק בין שליט דהוכחה הוא ולעולם לא יתכן על מי שמה לכתוב שלי"ט שהוא נוטריקון שיהי' לאורך ימים טובים וכן נר"ו ענינו כך מש"כ ז"ל לא ימנע מלכתוב על החי דקרא דזכר צדיק לברכה בחי מיירי ורז"ל למדוהו מקרא המכסה אני מאברהם ואברהם היה יהיה וכן אלה תולדת נח נח איש צדיק וגו' אע"פ שהמנהג פשוט שלא לכתוב על החי מ"מ אם השקר בא ממרחק במדינה אחרת אפשר כי שם יש שנוהגין כך אף כי לא שייך נרגא זו בנדון דעגונה הלז שנכתב גם הכ"מ שנוהגין לכתוב אחר מיתת אביו תוך שנה אף כי בזכירה בפה לא נהגו וע"פ הדין נהפך הוא ואין זה מקומו. ונחזור לענינינו כי להסיר עגונה אין לסמוך כלל על מלת ז"ל והכ"מ כי אף דילפינן קילתא מחמירת' שכל הנאמן להתיר עגונה נאמן לאבילות כמ"ש הרמב"ן ובטור יורה דעה סי' שצ"ז [ודברי ספר תומת ישרים קכ"ז צל"ע].

מ"מ להיפך לא כי ודאי אם טבעה ספינה שהוא שם בים מתאבלים ואין משיאין אשתו במים שאין להם סוף וכמה בחינות כאלה וזכרנו זה מפני שקרוב להיות כך שהיו אב ובן מורגלים לרכוב ימים ואפשר שיצא הקול שנטבע הספינה שאשר אנשיל שם ולכן נהג בנו אבילו' וחתם עצמו ז"ל והכ"מ כי הכתיבה הלז אינה מעלה ואינה מורדת לכן לא ירד בני עם המתירין אם ישנם במציאות. והדבר פשוט כל כך בעיני כי אפי' ניתן הגט לא עלה מורא חרם ר"ת על ראשי. והייתי קורא תגר על הגט כי חלילה לומר שהחרים על דבר ברור ופשוט ולא נקרא בשם לעז רק מוטל עליו ותע"ב.

ומפני שאין בה"מ בלא חידוש ובמ"ש אין כל חדש ומרוב פשיטתו לא ניתן לכתוב אעתיק לך מ"ש בדיני ממונות שזכרתי שכ' רמ"א שם אב' אם כתב בשטר אני יוסף בן שמעון שלי"ט וכו' שנ"ל שיפה כתב ואין בהשגת הש"כ כלום וז"ל בחידושי ש"ע חושן משפט סי' מ"ט [ובשפתי כן שם ס"ק ט"ו אבל אם כתוב בשטר אני יוסף בן שמעון שליט או כיוצא בזה וכו' דלאו אכולי מלתא קא מסהדי עיין מה שהשיג הש"כ על הרשב"א ולעד"נ דמ"ד בש"ס אמנה שבשטר קא מסהדי ס"ל שאין העדים מקפידים וחוקרים כלל על שאר דברי הבעל דבר ונהי דאין חותמין עד שיקראו כל השטר ועל דבר שקר אינם חותמים מ"מ כאשר הלוה כותב אני פלוני הכהן סבורים מה שהוא כהן ומאמינים לו ואינם חוקרים אחר זה. ומעשה בכל יום בירידי' שב"ב ממרחק מקבלים קנין ואומרים מה שמם וכינויים ושהם כהנים. גם בבהכ"נ אם יקראו לס"ת ע"פ עצמן קוראים אותן לכהן אף שבימיהם היו מעלין אותו מזה לכהונה. ומה דפשוט לן דמעלין משטרות ליוחסין הוא משום דמ"ש אני פלוני כהן לא גרע ממסיח לפי תומו אף בלי העדאת עדים כלל ואף דהרב בש"כ דחה לזה מ"מ הר"ן כתב כך להדיא.

ומזה נסתרו דברי רבינו בש"כ דאם כדבריו דאין העדים חותמין על מ"ש כהן רק במוחזק תיפוק לי' דמעלין לתרומה משטרות משום דמוחזק ומה יתן ומה יוסיף השטר ועדיו הלא נדע כהן זה שנרצה להעלותו לתרומה אם מוחזק הוא אם לא. ותימא על הרב דמייתי דברי הר"ן ולא השגיח בפתח דבריו ומה שהביא הרב ראיה ממ"ש הר"ן על דברי הרמב"ם וטעמא דמלתא לפי שאפשר שהסופרים סומכים על שמות בני אדם כפי שהן מוחזקים וכו' ראיה לסתור הוא דמדכ' הר"ן זה הטעם על מ"ש הרמב"ם דאפי' בלשון עדים נמי מספקא לי' משמע הא אם הוא לשון הלוה לא נצרך לטעם זה ואם כדברי הרב גם אם הוא לשון הלוה ועדים חתומים נצרך עכ"פ לסברא דמוחזקים שהוא כהן ותדע שהרי בש"ס סתם קא מבעי' לי' אם מעלין משטרות ליוחסין ולא פלוג בין לוה למלוה ואע"פ דנקט ליה הש"ע בלשון לוה י"ל דמשום דמעיקרא נקט הש"ס בלשון אני פלוני כהן חתמתי נקט הש"ס גם במסקנא הכי וכיוצא בזה כתב הרב בש"כ וכ"כ בטור א"ה סי' ג' פלוני כהן לוה מנה מפלוני כהן ואחר דק"ל דבשטר שיש בו קנין א"צ שיכיר כלל שם המלוה ואם יאמר ראובן כתבו וקנו ממני שאני חייב לראובן בר יעקב הכהן כותבין ש"מ דלא נתברר כלל דברי השטר אפי' מצד החזקה שהרי אינם יודעים ראובן בר יעקב מנו ואין לחלק כלל בין לוה למלוה. וא"ת הא גם לדידי קשיא איך מעלין משטרות לתרומה בשם של מלוה.

י"ל דדברי הלוה הם עד א' דק"ל דמעלין ע"פ עד אחד לתרומה מ"מ נשאר קשה מ"ט דמ"ד מעלין משטרות ליוחסין אם גם אמלוה קאי הא א"צ שיכירו העדים כלל את המלוה נקוט מיהא דאף דסהדי לא חתימו אשישקרא (ועוד הא תניא בירושלמי נאמנים העדים לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו וע"כ אזלא תמיהת "כ וע"ע ש"כ סי' מ"א ס"ק ל"א ע"ב) מ"מ הם מאמינים בדברים שאין להלואה לדברי לוה ומלוה ויפה כתב הרשב"א שאם כתוב אני יוסף בן שמעון שלי"ט אין זה סימן דאפשר שסבורים היו שאביו חי ולא חקרו אחר זה וכן דעת הרמב"ם ואין כאן המלוקת מעתה.

ומ"ש הרמב"ם שאפי' מדברי העדים פלונ' כהן אין מעלין כבר כ' הר"ן דטעמא הוי משום דיש לחוש שם דסמכו אחזקה וכך נכון כדי להשוות דברי חכמים אף כי היה מקום לומר טיעם הרמב"ם דיש לחוש דדברי עדים הן לפי מ"ש להם הלוה אבל מ"ש התוס' דבשני יוסף בן שמעון אמרינן אכולי מלתא קא מסהדי הוא נגד דברי הרשב"א.

ומ"מ ל"ק כלל מה שהקשה התוס' לדעת הרשב"א דס"ל דדברי עדים הוי סי' ועד כאן לא פליגו רק בדברי לוה ואם כן מ"ש שם יכתבו כהן ר"ל בשטר שיכתבו העדים אמר לנו פלוני הכהן ואז ודאי אכולי מלתא קא מסהדי. כך נלפע"ד].

ואתה ידעת אשר השבתי לך על כי אגרתיך לפנים ומעתה לא תקוה עוד תשובה ממני על שום כתב עד שתודיעני אם אמת הוא שעלה על דעת אדם להתיר העגונה שכתבת ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ובזה תנוח השקט שאנן כזית רענן ממני ד"ש וטובתך הטרוד.

יאיר חיים בכרך