חות יאיר/כד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כד[עריכה]
תשובה למחותני ה"ה המופלא ששאלני בדברי הב"י בח"מ סי' קצ"ח גם בדברי הר"ן כמובן מתוך תשובתי:
הנה על דבר שאלה דשאילנא קדמינו נראה להקדים מה שיש לדקדק בדברי ר' יוחנן פרק הזהב דף מ"ז ע"ב דמשיכ' קונה מתקנת חכמים ומסקנת הש"ס וז"ל אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת ליה ברשותי' מסר נפשי' טרח ומציל ווכ' דיש להקשות למה להו לרבנן לתקן בשביל כך דלא יקנה כסף הי' להם לתקן דאם יארע פסידא בדבר הנמכר לפני משיכת הלוקח יתחייב מוכר באחריות אם התעצל בהצלתו ולא טרח ואפשר דבאמת אף לפי דין תורה דמעות קונות דינא הכי דאם נפלה דליקה והיה אפשר לו להציל חייב [ולכן היה טוב אם תקנו חז"ל שאם לא הציל יחויב לשלם וכדמסיק.] דמידי דהוי כאבידת אחיך דאתרבי אבידת קרקע שאם בא היזק לחבירו חייב להציל כמ"ש טור סי' רס"ו וזה המוכר דהוי ממון הלוקח ברשותו הוי במקום פסידא כשומר אבידה דפסקו הרמב"ם והרי"ף דהוי כשומר שכר ואע"ג דאין זה ברור שהרי אפילו י"א דחייב לשפוך יינו להציל דבש חבירו כבסי' רס"ד ס"ח בהג"ה מ"מ להתחייב בנזקי חבירו ביכול להציל ליכא למ"ד מ"מ קשה יותר היה לחז"ל לתקן שיתחייב מוכר ביכול להציל באחריותו ממה שתקנה דלא יקנה כסף כלל ואזי אפי' באונס גמור חייב המוכר והוא נגד הסברא ולפחות באונס גמור ה"ל לחז"ל לפטרו למוכר ולקיים הקני' בדאפשר לקיימו.
ונ"ל בזה דראו חכמים שא"א לתקן באופן אחר וחשו על תקנת הלוקח פן המוכר יתעצל ויתנצל שלא היה יכול להציל כי דליקה קרוב לאונס היא כיוצא בה כתב הרא"ש גבי גניבה וזה מדוקדק באמרם מס"ר נפישי' דלכאורה מיותר ולפי מ"ש מיושב ואתי שפיר דר"ל נהי דטרח מ"מ לא מסר נפשי' שפיר באופן שיכול להתנצל ולומר טרחתי ולא יכולתי עי' סי' ש"ג סי' ג' מ"ש בהג"ה כל זה ברור לענ"ד ועל כן נקט הש"ס אונס דדליקה ולא אמר בקיצור דלא יטרח לשמרו מגניבה ואבידה וכה"ג ודו"ק. ואחר הנחה זו יפה כתב הב"י סי' קצ"ח דבתיר צא בתרא מסכימי' התוס' דפרק המפקיד דמ"ג ע"א לדעת הרי"ף דנהי דהתוס' הקשו קושיות' על רב הונא דלרב נחמן ל"ק מברייתא דבלן וספר די"ל לר"נ אע"פ דמותר להשתמש מ"מ כיון דמיפטר בנאנסו לא נפק מרשות גבוה בנתינה לספר כדמוכח בההיא שמעתתא ואי אמרת אפי' נאנסו וכו' וקושיות התוס' על רב הונא חזקה היא דיפשע המוכר במעות ולא ישמרנה אפילו שמירה פחותה מגניבה ואבידה גם משום דרב הונא גופי' ס"ל כר' יוחנן וכמ"ש מ"מ קשה גם לרב נחמן דס"ל אפילו היכא דמותר להשתמש במעות נאנסו לא א"כ יאמר נשרפו מעותיך בעליה והדליקה נפלה באונס ויגעתי ולא מצאתי הצלה ולר"נ ס"ל נאנסו פטור ומאי הועילו חכמים בתקנתם ונצרך או לתירוץ ראשון דתוס' דהנחת המעות בעליה גופי' פשיעה הוי או לתירוץ בתרא דכיון דדבר תורה מעות קונות חייב אפילו בנאנסו כדעת הרי"ף.
ובדברינו אלו מתורץ ג"כ מ"ש הר"ן דלפי תירוץ ראשון דתוס' הוי כש"ש דאע"פ דהתוס' כתבו דהוי ש"ח היינו בשיטת רב הונא מש"כ לפי ההלכה דק"ל כרב נחמן דסל נאנסו לא ואפשר דס"ל גבי מוכר כמו בפקדון דמותר להשתמש וכ"ש הוא. ומ"מ הי' קשה קושיא התוס' דיאמר המוכר נשרפו מעותך באונס בעליה וא"כ נצרך לומר כתירוץ ראשון דתוס' דשם הנחתם בעליה הוה פשיעה ונשאר ההלכה כר"נ לגבי מקפיד ומוכר ישתמש בהם לפיכך אם אבדו חייב באחריותן כש"ש ונאנסו לא ודו"ק.
כך עלה ברשת עיוני ואגב ריהטא לפי גודל הטרדות ולפי מיעוט שכלי וגודל הענייה הוא לפי רוב הענוה ומטיבותן דמר לא לגודל השיט"ה ובדברינו מדוקדק מ"ש גזירה שמא יאמר נשרפו חטיך בעליה ומה אמירה זו משמשת אלא ר' למה הוה לי' למעבד ואע"פ שהתוס' כתבו וז"ל דודאי לא תקנו אלא משום שאינם מהוגנים שיניחו פירות וכו' וכן משמעות הטור ה"ק דלא יטריחו ומ"מ יתנצלו בטענת אונס:
תשובה לן בעומקה של הלכה בצלה מתלונן. יושב בסתרה בסוד אהלה מקנן. אגב חורפי מחליא לשבח בפילפולו חריף כצונן: לפני שמש שמו ינון. ה"ה אהו' כנפשי הרב הגדול המופלא החריף והבקי כבוד מוה' חיים נר"ו. אותיותיו שניות חמודות הגיעו אלי ואענדם עטרה לראשי ואף אני כמוהו משכתי ידי בעט סופר מהיר במלאכתי לפני מלכים מלכי רבנן ולא אסתייע מלתא ועתה באתי בד"ת להשיב על מכ"ת ראשון מה שעלה במצודתי ראשון.
מכ"ת בקש להחכים על גזירות חכמינו וז"ל יותר טוב ונכון היה להם לתקן בשביל החשש דאם יארע פסידא בדבר הנמכר לפני משיכת הלוקח והתעצל בהצלתו יתחייב באחריות. ע"כ דברי מכ"ת נ"ל דאין זו תמיה כלל פשיטא לפירוש הגמרא דתקנה היה בשביל בני אדם שאינם מהוגנים. אבל אם נשרפו אין הלוקח יכול לחזור אליבא דר"ש. פשיטא שכל דבריו נפל בבירא. ואפילו לפי' ר"ת דיכול הלוקח לחזור אפי' אליבא דר"ש כדאיתא בפ' הזהב. מ"מ ל"ק מידי משני טעמים. חדא דאם הי' נשאר מקח כדין תורה דמעות קונות ואפ"ה אם היה נשרף המוכר חייב בהצלתו. היו מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא תרתי מילי דסתרי אהדדי אע"כ שויא רבנן דמעות אינם קונות עד שימשוך. וכל זמן שלא משך עדיין לא נגמר המקח וא"כ אם נשרף יכול הלוקח לחזור כדין. דעדיין לא נגמר המקח. ועוד לו יהיה כדברי מכ"ת בכל פעם יקום המוכר בדינא ודיינא כי המוכר יאמר עשיתי מה דאפשר לי מאי הוי לי למעבד. ואחרי טענה זו לא יכול הלוקח להתנצל כו' ואפי' שביעות היסת לא היה יכו הלוקח להטיל על המוכר כי אין להלוקח טענת ודאי על המוכר שלא הציל ובאמת עיקר תקנתם היא לטובת הלוקח. ע"כ תקנו חכמים דמעות אינן קונות וא"כ המוכר מחויב בדין להציל דבשלו הוא טרח וכל כמה דלא טרח איהו דאפסיד אנפשי'. דעדיין לא יצא המקח מרשותו.
גם מה שכתב מכ"ת אחר הנחה זו יפה כיון הרב ב"י עד מעתה לדידן דק"ל כרב נחמן קשה ג"כ אחר דס"ל אפילו היכא דמותר להשתמש נאנדו לא א"כ יאמר המוכר נשרפו מעותך בעליי' ולא יכולתי להציל ויפטור עצמו בשענת אונסין עכ"ל: אין קושיא כלל לרב נחמן דאפילו אם המוכר אינו אלא ש"ש מ"מ לא יכול להתנצל בטענת נאנסו. כדאיתא בסי' קצ"ט סעיף ט' עיין בסמ"ע כיון דבגניבה ואבידה חייב כש"ש ואינו נפטר אלא בשריפה ובשאר אונסון והוא דבר שאינו שכיח לא חששו לזה ולא תקנו משום חשש שיאמר נשרפו חטך בעליי' אלא כשיש זולתו עוד שאר חששות והיזקות השכיחות שיהיה לו מתוך הקניי' ע"ש. ובר מיניה כל זה אינו קושיא כלל. דבשלמא משום חשש שמא נשרפו חטך בעליי' דאי מעות קונות אם כן אם יפול דליקה בבית המוכר. אזי מן הדין לא יציל המוכר דהמקח קאי ברשות הלוקח ואין ללוקח שום טענה או תביעה על המוכר שלא הציל.
ע"כ העמידו חכמים דבריהם שיהא האחריות על המוכר והוא ש"ש מאחר דאי מתרמי' ליה מקח רשאי המוכר להשתמש בו כמאמר רב נחמן ול"ק אליבי' מה הועילו חכמים בתקנתם דלמא יארע בו אונס. דאם יארע אונס דלא יכול המוכר להציל אין עליו שום אשם. דמאי הוה ליה למעבד. רק חכמים חשו דאי אמרת מעות קונו' אזי אפי' אם היה המוכר יכול להציל לא יציל כדין ע"כ קושיות' דוקא אליבא דרב הונא דאין המוכר אלא ש"ח א"כ קשה מאי הועילו חכמים בתקנתם דהשתא נמי אם יפול דליקה יאמר המוכר נשרפו מעותך בעליי' ואינני מחויב להציל. אבל לרב נחמן דמשוי לש"ש. א"כ כל כמה שהוא ביכולתו להציל מחויב כדין להציל. ואם אינו יכול להציל מה הוה לי' למעבד דוק בדברי כי המה נכונים.
ועוד לו יהי' כדברי מכ"ת לא הציל הרב ב"י מהשגתי. דאפי' אם נאמר דלדעת הרי"ף אליבא דרב נחמן נמי קושיותא. וצריכי' לתי' שני דתוס'. מ"מ קושיתי על הב"י במקומה עומד' דהאמ' הוא כמו שמתרצים בדבריהם לרב הונא ג"כ יתורץ אליבא דרב נחמן. מ"מ עיקר דבריהם מיוסדים על רב הונא וק"ל. ומעתה נפסיק מלדבר בדברי אלה כי כבר דברנו מה שהוא מן הראוי לדבר ושאר דברים המה שפת יתר להג הרבה ויגיעת בשר. וכעת אסיים בכי טוב קרנ"ך ירומם בגן רטוב. ועלהו לא יבול ויקטוב. כ"ד אהו' כנפשו הצעיר מאיר בן לא"א המנוח מוהר"ר יהודא זעלקלי גראטוואל זצ"ל: