חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה מתוך

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש״ט–1949

2000240

ס״ח תש״ט, 37; תשמ״א, 272; תשמ״ז, 24; תשנ״ז, 194; תשס״ה, 6; תשע״א, 94; תשע״ו, 628, 1078.

פירושים [תיקון: תשס״ה, תשע״ו]

(א)

”דגל המדינה“ – פירושו הדגל שמועצת־המדינה הזמנית הכריזה עליו ביום כ״ה בתשרי תש״ט (28 באוקטובר 1948) כעל דגל מדינת ישראל, או דגל, בכל גודל שהוא, שדמותו כדמות הדגל האמור, וכולל כל דבר שיש בו דמות דגל המדינה.

(ב)

”סמל המדינה“ – פירושו הסמל שמועצת־המדינה הזמנית הכריזה עליו ביום י״א בשבט תש״ט (10 בפברואר 1949) כעל סמל מדינת ישראל.

(ג)

”המנון המדינה“ – השיר ”התקווה“ בנוסח המובא בתוספת.

(ד)

”שם המדינה“ – פירושו השם ”ישראל“ כפי שמועצת העם הכריזה עליו ביום ה׳ באייר התש״ח (14 במאי 1948) כעל שם המדינה.

1א.

חובת רכישת דגל המדינה מתוצרת הארץ [תיקון: תשע״א]

(א)

לא ירכשו המדינה וכל גוף אחר שחוק חובת המכרזים חל עליו או רשות מקומית את דגל המדינה, אלא אם כן הוא דגל מתוצרת הארץ.

(ב)

הוראות סעיף קטן (א) יחולו ככל שאינן סותרות התחייבויות של המדינה באמנה בין־לאומית.

(ג)

בסעיף זה –

”אזור“ – כהגדרתו בסעיף 3א לחוק חובת המכרזים;

”דגל מתוצרת הארץ“ – דגל המדינה שיוצר בישראל או באזור בידי יצרן שהוא אזרח ישראל או תושב קבע בישראל, או תאגיד הרשום בישראל, ובלבד שמחיר המרכיב הישראלי בו מהווה 35% לפחות ממחירו; לעניין זה, ”ייצור“ – הפקה של טובין או שינוי מהותי בהם, שכתוצאה ממנו התקבלו טובין חדשים או שונים;

”חוק חובת המכרזים“ – חוק חובת המכרזים, התשנ״ב–1992;

”רשות מקומית“ – עירייה או מועצה מקומית.

2.

שימוש בדגל המדינה לשם מסחר וכו׳

(א)

לא ישתמש אדם שימוש כל שהוא בדגל המדינה לשם מסחר, עסק או משלח־יד, אלא על פי רשיון או כתב־היתר מאת שר הפנים, אך הנפת דגל המדינה, ייצור דגלי המדינה ומסחר בהם אינם בגדר שימוש בדגל המדינה כאמור בסעיף קטן זה.

(ב)

העובר על סעיף זה דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמשים לירות או שני הענשים כאחד.

2א.

חובת הנפת הדגל והצבתו [תיקון: תשמ״ז, תשנ״ז]

(א)

דגל המדינה יונף במקומות אלה:

(1)

על המשרד הראשי של משרדי הממשלה ושל הרשויות והתאגידים שהוקמו בחוק;

(2)

על הבנין שבו נמצאת לשכתו של ראש רשות מקומית;

(3)

על בנין המינהלה של המוסדות להשכלה גבוהה;

(3א)

על הבנין הראשי או בחזית הבנין הראשי של מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש״ט–1949;

(4)

על בנייני ציבור אחרים ובנינים של תאגידים המספקים שירותים לציבור, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

(ב)

דגל המדינה יוצב בלשכות שרים ומנהלים כלליים של משרדי הממשלה, באולמות בתי המשפט ובלשכות נושאי משרה אחרים בשירות הציבורי, כפי שיקבע שר הפנים בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

(ג)

העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה.

(ד)

לביצוע ההנפה וההצבה בכל מקום מהמקומות המנויים בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) יתמנו אחראים; נעברה עבירה על הוראות סעיף זה, ניתן להאשים בה גם אחראי שנתמנה כאמור.

(ה)

נאשם אדם בעבירה על הוראות סעיף זה, תהא זו הגנה טובה אם הוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לקיום ההוראות האמורות.

3.

שימוש בסמל המדינה

(א)

לא ייצר אדם דבר ובו סמל המדינה, אלא על פי רשיון או כתב־היתר מאת שר הפנים.

(ב)

לא ישתמש אדם שימוש כל שהוא בסמל המדינה, אלא על פי רשיון או כתב־היתר מאת שר הפנים.

(ג)

העובר על סעיף זה דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד מאה וחמשים לירות או שני הענשים כאחד.

4.

תנאי רשיון או כתב־היתר

(א)

רשיון או כתב־היתר הניתן על פי חוק זה יכול להיות כללי או לאדם מסויים או לסוג מסויים של בני אדם, ושר הפנים רשאי לקבוע בו תנאים והגבלות כטוב בעיניו.

(ב)

שר הפנים רשאי לבטל בכל עת רשיון או כתב־היתר שניתן על פי חוק זה.

5.

פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה [תיקון: תשע״ו־2]

הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו – מאסר עד שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 או שני הענשים כאחד.

6.

ביצוע ותקנות [תיקון: תשמ״א, תשמ״ז, תשע״ו]

שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו ובכלל זה תקנות –

(1)

הקובעות את דרכי חלוקת כבוד לדגל המדינה;

(2)

הקובעות תנאים, הגבלות ואיסורים על השימוש בפומבי בדגל המדינה;

(3)

(נמחקה);

(4)

הקובעות את דרכי השימוש בדגל המדינה, בשם המדינה ובסמל המדינה בידי מוסדות המדינה ובני אדם בשירות המדינה;

(5)

באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת – המסדירות את הנפת דגל המדינה על מוסדות ציבור או סוגים מסויימים מהם ואת דרכי הביצוע.

פורסמו תקנות הדגל והסמל (השימוש בדגל המדינה), תשי״ג–1953.

7.

העברת סמכויות [תיקון: תשמ״ז]

(א)

שר הפנים רשאי להעביר לאדם אחר את הסמכויות הנתונות בידיו על פי חוק זה, כולן או מקצתן, חוץ מן הסמכויות הנתונות בידיו על פי סעיפים 2א ו־6.

(ב)

הודעה על כל העברת סמכויות על פי סעיף זה תפורסם ברשומות.

8.

דגלים וסמלים דומים

(א)

דגל, או דבר שיש בו דמות של דגל, הדומה לדגל המדינה עד כדי שאפשר לטעות בו ולראותו כדגל המדינה – דינו כדין דגל המדינה לצורך סעיפים 2 ו־6.

(ב)

סמל, הדומה לסמל המדינה עד כדי שאפשר לטעות בו ולראותו כסמל המדינה – דינו כדין סמל המדינה לצורך הסעיפים 3 ו־6.

[תיקון: תשס״ה]

תוספת

(סעיף 1(ג))

(המנון המדינה)

התקווה

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת־שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

נתקבל בכנסת ביום י״ט באייר תש״ט (18 במאי 1949).

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.