חלק מפרויקט ספר החוקים הפתוח

חוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק בתי־דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ״ה–1965


1.
הגדרה
בחוק זה ”בית־דין“ – בית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דתי דרוזי בשבתם על־פי סמכותם הקבועה בחוק.
2.
איסור הפרעה [תיקון: תשל״ט]
(א)
אדם העושה אחד המעשים שלהלן בעת דיוני בית הדין, באולם בית הדין, בלשכתו של דיין, קאדי או קאדי מד׳הב או סמוך למקום הדיון, רשאי בית הדין לצוות על הרחקתו, ורשאי הוא, לאחר שהתרה באדם להימנע מהפרעה והוא לא שעה להתראה, להענישו על אתר בקנס או במאסר עד שלושה חדשים:
(1)
מתנהג בדרך של אלימות או איומים או בדרך פרועה או מבישה;
(2)
מקים רעש כדי להביע הסכמה או אי הסכמה לפעולה משפטית או להחלטה של בית דין;
(3)
מאיים על פקיד בית הדין או מפריע לא בצורה אחרת למלא תפקידו;
(4)
מפריע בדרך אחרת לדיוני בית הדין.
(ב)
על עונש שהוטל לפי סעיף קטן (א) יתן בית הדין מיד הודעה בכתב לנשיא בית המשפט העליון; הנשיא, או שופט אחר של בית המשפט העליון שהנשיא קבע לכך, רשאי, לאחר שזימן את הנידון אם ביקש זאת, לבטל את העונש או לשנותו לקולה.
(ג)
סעיף זה לא יחול על מי שנתון באותו ענין לשיפוט משמעתי על פי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א–1961, והוא נמצא באולם בית הדין לרגל תפקידו.
3.
גביית קנס
קנס שהוטל לפי חוק זה ייגבה כדרך שגובים קנס שהוטל על־ידי בית־משפט.


נתקבל בכנסת ביום ה׳ באדר ב׳ תשכ״ה (9 במרס 1965).
  • לוי אשכול
    ראש הממשלה
  • זרח ורהפטיג
    שר הדתות
  • שניאור זלמן שזר
    נשיא המדינה
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.