חובת התלמידים (מנוקד)/פרק ו
פֶּרֶק ו - מִמַּחֲלַת הַיֵּשׁוּת
[עריכה]הִנֵּה אַף שֶׁלֹּא נִפְרֹט בְּקֻנְטְרֵסֵנוּ זֶה כְּרוֹכְלָא אֶת כָּל מַחֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּתְרוּפָתָן, מִכָּל מָקוֹם כְּמוֹ שֶׁדִּבַּרְנוּ מִמַּחֲלַת הָעַצְלוּת וְהַהִתְרַפּוּת, מִפְּנֵי שֶׁעִקָּרִיּוֹת הֵן, וְהַמֻּכֶּה בָּהֶן לֹא יוּכַל לִפְסֹעַ אַף פְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה עַל אַדְמַת הָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ כֵן מֻכְרָחִים אָנוּ לְדַבֵּר בָּזֶה מִמַּחֲלַת הַיֵּשׁוּת, כִּי מַחֲלָה נוֹאֲשָׁה הִיא, וְהַמֻּכֶּה בָּהּ, חָס וְשָׁלוֹם, עַד שְׁאוֹל יֵרֵד. וּלְדַאֲבוֹנֵנוּ נִתְפַּשְּׁטָה כָּעֵת הַרְבֵּה בֵּין אוֹתָם הַנְּעָרִים וְהַבַּחוּרִים הַחֲסֵרִים דַּעַת, וְלֵב אֶבֶן לָהֶם. כָּל נַעַר וְכָל בָּחוּר כָּזֶה חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ וְדַעֲתוֹ לְיֵשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, הוּא מֵבִין מָה טוֹב וּמָה רַע לוֹ וּלְנַפְשׁוֹ. וְיֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהַמְּלַמֵּד אוֹ הָאָב אוֹמֵר לוֹ דָּבָר וּמַדְרִיכוֹ, וְנִרְאֶה בְּעֵינֵי הַתַּלְמִיד שֶׁהוּא מֵבִין יוֹתֵר. וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא מַבִּיט עַל מְלַמְּדוֹ כְּעַל אִישׁ עָרִיץ שֶׁבָּא לִכְפוֹתוֹ בְּכֹחַ לַעֲשׂוֹת דָּבָר, רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּכָךְ, וְלֵב הַתַּלְמִיד מִתְרַחֵק עַל יְדֵי זֶה מֵרַבּוֹ, עַד שֶׁכָּל דְּבָרָיו תּוֹרָתוֹ וְהַדְרָכָתוֹ, לֹא יוֹעִילוּ לוֹ. וְאִם לֹא יָחִישׁ הַתַּלְמִיד בְּעַצְמוֹ לְגָרֵשׁ מִדָּה רָעָה זוֹ מִלִּבּוֹ, לְהַשְׁמִידָהּ לְגַמְרֵי מִקִּרְבּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהּ שָׂרִיד, חָס וְשָׁלוֹם מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ. אֵין שׁוּם דָּבָר לְקַוּוֹת מִנַּעַר כַּזֶּה, וְלֹא שׁוּם מַעֲלָה טוֹבָה תַּעֲלֶה בּוֹ, וְאַף הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת הַקְּבוּעוֹת בְּלֵב כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בּוֹ יִתְקַלְקְלוּ יִתְעַקְּמוּ וְיַבְאִישׁוּ, וְכֻלָּם יִתְהַפְּכוּ בּוֹ לְרַע, חָס וְשָׁלוֹם. בְּדַעְתּוֹ יָבִין אַךְ הֹפְכִיּוּת, לֵאמֹר לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, וּבְמִדּוֹתָיו יְשַׁמֵּשׁ לְרַע, מָה שֶׁצְּרִיכִים לֶאֱהֹב יִשְׂנָא וּמֵהַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְרַחֵק יֹאהַב וְיִתְקָרֵב. וְגַם עָלָיו מְקוֹנֵן הַנָּבִיא (ישעיהו ה', ב'): וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. דַּעַת יִשְׂרָאֵל וּמִדּוֹת טוֹבוֹת קְבוּעוֹת בְּקִרְבּוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא בָּחוּר יִשְׂרָאֵל, וֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל קִוָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲנָבִים, אֲבָל וַיַּעַשׂ בְּאוּשִׁים, הַכֹּל נִתְקַלְקֵל וּלְעִנְּבֵי רוֹשׁ וְאַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת נִתְהַפְּכוּ. מִין גֵּאוּת הִיא זֹאת הַמַּחֲלָה, וּכְבָר חָזוּ לָנוּ קְדּוֹשֵׁנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (סוטה מ"ט, ב') שֶׁבְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא חֻצְפָּא יַסְגִּי. בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים הִרְגִּישׁוּ הַתַּלְמִידִים הַכְנָעָה וּבִטּוּל לִפְנֵי הוֹרֵיהֶם רַבּוֹתֵיהֶם וּמַדְרִיכֵיהֶם הַטּוֹבִים, הִכִּירוּ בְּעַצְמָם שֶׁקְּטַנִּים הֵם בְּדֵעָה קְצָרָה וּמַעֲטָה לְעֻמַּת הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם לְהַדְרִיךְ וּלְגַדֵּל אֶת עַצְמָם לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְאִישׁ הַבָּא אֶל הַתּוֹעֶה בַּיַּעַר בַּלַּיְלָה לְהַדְרִיכוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִן חֶשְׁכַת הַיַּעַר הָאָיֹם אֶל דֶּרֶךְ יְשׁוּב בְּנֵי אָדָם, הָיָה רַבָּם בְּעֵינֵיהֶם. אָהֲבוּ אוֹתוֹ וּבֵרְכוּהוּ, וְכָל הֶגֶה אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיו קֹדֶשׁ הָיָה, בְּלָעוּהוּ וְאֶל תּוֹךְ נַפְשָׁם וְלִבָּם הִכְנִיסוּהוּ, לֹא כֵן עַתָּה שֶׁהַנַּעַר מִתְגָּאֶה לֵאמֹר: אֲנִי דַּי לְעַצְמִי, דַּעְתִּי טוֹבָה וִישָׁרָה, עָלֶיהָ אֶסְמֹךְ וּבְדַרְכִּי אֵלֵךְ. שִׁפְטוּ נָא אַתֶּם נְעָרִים וּבַחוּרִים טוֹבִים, אֶת אָשֵׁר דְּבָרֵינוּ עַד כֹּה אֶל תּוֹךְ תּוֹכִיּוּתְכֶם הִתְחַלְתֶּם לְהַכְנִיס, וַאֲשֶׁר כְּבָר נוֹכַחְתֶּם לָדַעַת מַהוּ בָּחוּר יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ ד' קָשׁוּר בּוֹ מִבְּלִי לְהִפָּרֵד וְהָעֹל אֲשֶׁר עָלָיו לְגַדֵּל אֶת עַם קָדְשׁוֹ. אִמְרוּ נָא אַתֶּם, הַיֵּשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבֵי הַמִּתְגָּאִים הָאֵלֶּה וְנֶגַע כְּנִגְעָתָם. לָכֶם בַּחוּרֵי ד' אֵין אָנוּ צְרִיכִים לְהַזְהִיר עַל מִדָּה רָעָה זוֹ, בְּטוּחִים אָנוּ שֶׁדִּבְרֵי ד' (ויקרא י"ט, ג') אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם (אבות ד', י"ב) עַל לְבַבְכֶם חֲרוּתִים, יוֹדְעִים אַתֶּם הֵיטֵב שְׁד' הוּא הַמְּלַמֵּד אֶתְכֶם תּוֹרָה, וְקוֹל ד' בְּקוֹל וְדִבְרֵי רַבְּכֶם מִתְלַבֵּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֵלֵיכֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, עֲבוֹדָה, אַף דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ עַל פִּי הַתּוֹרָה. וְהַמּוֹרָא וְהַשִּׂמְחָה, הַפַּחַד וְהָאֵימָה שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי וְשָׁמְעוּ אֶת קוֹל ד' מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ, חֵלֶק מִזֶּה גַּם עַתָּה לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יוֹשְׁבִים בַּיְּשִׁיבָה, וּכְשֶׁאַתֶּם מַזְכִּירִים אֶת עַצְמְכֶם שֶׁהַחֶדֶר שֶׁבּוֹ אַתֶּם נִמְצָאִים עַתָּה, מָלֵא מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים הוּא, וּמִתּוֹכָם קוֹל ד' יוֹצֵא, מִתְלַבֵּשׁ בְּקוֹל רַבְּכֶם וְנִכְנַס אַל אָזְנֵיכֶם וְלִבְּכֶם, פַּחַד וְשִׂמְחָה, יִרְאָה וְאַהֲבָה מְחַלְחֵל אֶת גּוּפְכֶם וּמַרְעִיד אֶת לִבְּכֶם, וְאֶת כָּל עַצְמְכֶם מַכְנִיעַ לְתוֹרַת אֱלֹקֵינוּ הַנִּשְׁמָעִים בְּדִבְרֵי רַבְּכֶם. לָכֶם אֵין צְרִיכִים לְהַזְהִיר עַל מִדָּה רָעָה זוֹ, אֲבָל דְּעוּ נָא שֶׁהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת (אבות פרק ד', ד') מְאֹד מְאֹד הָוֵי שְׁפַל רוּחַ, אֶת הַגֵּאוּת צְרִיכִים לְהַרְחִיק יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְאַף צֵל מִמֶּנָּה לֹא יִשָּׁאֵר, לָכֶן פֶּן יֵשׁ בָּכֶם תַּלְמִיד אֲשֶׁר לֹא נִלְקָה הַרְבֵּה בְּגֵאוּת כָּל כָּךְ עַד שֶׁגַּם יִתְנַגֵּד לְרַבּוֹתָיו וּלְהוֹרָיו, אֲבָל שֶׁמֶץ מִן הַגֵּאוּת בְּקִרְבּוֹ, בְּלִבּוֹ אֵינוֹ נִכְנַע לָהֶם וְאֵינוֹ מַעֲרִיץ וּמוֹקִיר אוֹתָם וְאֶת דִּבְרֵיהֶם, אָז אַף אִם יָדָיו רַב לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל רָעַת הַגֵּאוּת אֲשֶׁר בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁמְּצַעֲרָהּ הִיא, וְאַף שֶׁשּׁוֹמֵעַ לָהֶם וּמִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתָם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבְּלִבּוֹ יֵשׁוּת חֲזָקָה וְעַצְמִיּוּת כְּאֶבֶן נִמְצָא, גַּם הוּא צָרִיךְ כִּבּוּס וּרְחִיצָה עַד אֲשֶׁר יְטַהֵר אֶת לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מִכָּל אֲבַק גֵּאוּת זוֹ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אַף מִי שֶׁמִּתְגָּאֶה נֶגֶד חֲבֵרָיו, אִם בְּשִׂכְלוֹ אֲשֶׁר יוֹתֵר חַד מֵהֶם אוֹ בְּלֹא שׁוּם דָּבָר, רַק סְתָם מִתְגָּאֶה, גַּם זֹאת מִצִּפָּרְנֵי הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁנָּעַץ בּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ. שְׁמַע נָא אֶת דְּבָרֵינוּ בָּחוּר כָּזֶה, קוּם מַהֵר, חַזֵּק וְהוֹצִיאֵם אִם חָס אַתָּה עַל נַפְשְׁךָ, רְחַץ וְטַהֵר אוֹתָהּ אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהַבְאִישׁ, חָס וְשָׁלוֹם, אֶת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ עַד עוֹלָם. וְלָמָּה בֶּאֱמֶת תִּתְנַשְּׂאוּ חֲבֵרִים יְקָרִים זֶה עַל זֶה, לָמָּה לֹא תַּכִּירוּ אֶת עַצְמְכֶם וְאֶת חַבְרֵיכֶם לְמַלְאָכִים טְהוֹרִים צְבָאוֹת ד', אֲשֶׁר שָׁלַח לְעוֹלָם הַזֶּה לְכָבְשׁוֹ לְמַעֲנוֹ. רָאוּ נָא אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּשֵׁם ד' צְבָאוֹת נִקְרָא, כְּלוֹמַר ד' שֶׁל הַחֵילוֹת, וְאֵיזֶה חֵילוֹת יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר עַל שְׁמָם נִקְרָא, אֲבָל זֹאת רָמְזָה לָנוּ חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ברכות ל"א, ב'): שֶׁכִּוְּנָה בַּשֵּׁם הַזֶּה לֵאמֹר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִכָּל צִבְאֵי צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁתִּתֵּן לִי בֵּן אֶחָד, כְּבָר רוֹאִים בָּזֶה אֶת הַכֹּל. אַתֶּם נַעֲרֵי וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, צְבָאוֹת וְחֵילוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם, וּבֵן אֶחָד מִצְּבָאוֹת אֵלּוּ בִּקְּשָׁה חַנָּה. כְּמוֹ מַלְאָכָיו בַּמָּרוֹם אַתֶּם טְהוֹרֵי הַנֶּפֶשׁ לְפָנָיו, אֶת הָעוֹלָם לְמַעֲנוֹ תִּכְבְּשׁוּ וְאוֹתוֹ יִתְבָּרֵךְ בּוֹ תַּמְלִיכוּ. לֹא בְּחֶרֶב וְלֹא בַּחֲנִית, רַק בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, עַם סְגֻלָּה עַם קָדוֹשׁ, מִכֶּם תַּעֲמִידוּ וְעַל יְדֵיכֶם אֶת אוֹרוֹ יָאִיר וְאֶת הָעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁתוֹ יְקַדֵּשׁ. וְלָמָּה תִּתְגָּאוּ וְתַרְחִיקוּ לֵב מִלֵּב אִם אֶת ד' בְּזֶה אַתֶּם מַרְחִיקִים, וּכְבָר אָמַר ד' עַל הַמִּתְגָּאֶה (סוטה ה', א'): אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לַדּוּר כְּאַחַת, וּכְאִלּוּ דּוֹחֵק אֶת רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה. אַתֶּם תַּלְמִידִים טְהוֹרֵי לֵב, אָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁאוֹמֶרֶת (אבות פרק ד', י"ב): יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וְלֹא תִּהְיֶה אַהֲבַתְכֶם זֶה לְזֶה רַק בְּהֶכְרֵחַ, כְּאִישׁ שֶׁאוֹהֵב רַק אֶת עַצְמוֹ בִּלְבַד, אַךְ כֵּיוָן שֶׁמֻּזְהָר וּמְצֻוֶּה הוּא לֶאֱהֹב גַּם אֶת חֲבֵרוֹ, מַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ שֶׁגַּם אֶת חֲבֵרוֹ לֹא יִשְׂנָא, וּכְמוֹ בְּתוֹרַת נְדָבָה יִתֵּן מֵאַהֲבַת עַצְמוֹ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ גַּם לַחֲבֵרוֹ. אַהֲבָה כָּזוֹ אֶפֶס הִיא גַּם בְּקִיּוּמָהּ וְעַד מְהֵרָה תִּתְבַּטֵּל וְתִמַּס. אַהֲבַתְכֶם תִּהְיֶה מִפְּנֵי שֶׁתֵּדְעוּ וְתִזְכְּרוּ שֶׁאַתֶּם כֻּלְּכֶם שְׁלוּחֵי ד', וְאֵין כָּל אֶחָד מִכֶּם יָכוֹל לוֹמַר: אֲנִי לְעַצְמִי וַחֲבֵרִי טַפֵל שֶׁבִּטְפֵלִים, שׁוּם דָּבָר לֹא בָּכֶם תָּלָה, רַק בְּמִשְׁלַח אִתְּכֶם אֲשֶׁר בַּמָּרוֹם. אַתֶּם בְּכָל כּוֹחֲכֶם תַּעַבְדוּ, וֶאֱלֹהֵיכֶם ד' צְבָאוֹת שֶׁלָּכֶם, אֶת כָּל אֶחָד מִכֶּם יַעֲלֶה וְיִגְדַּל בֵּין בָּרוּחָנִיּוּת בֵּין בַּגּוּפָנִיּוּת כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ וּמִדָּת עַנְוְתָנוּתוֹ. וְכַמָּה פְּעָמִים כְּבָר נוֹכַחְנוּ לִרְאוֹת נְעָרִים בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹנוֹת רַבִּים, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְגָּאוּ נִשְׁאֲרוּ בְּשִׁפְלוּתָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַף בְּגָדוֹל שֶׁכְּבָר זָכָה לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נ"ד, א'): אִם מֵגִיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, וְכַמָּה נְעָרִים רָאִינוּ שֶׁהָיוּ נְמוּכִים בְּקַטְנוּתָם וְאַדִּירֵי יִשְׂרָאֵל בְּגַדְלוּתָם.