חובת התלמידים/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כיון שכל תכליתנו הוא לקרבך לתורה ובדרך ד' תלך, לכן צריכים אנו להכשיר אותך כפי שהורה לנו התורה בעצמה, סור מרע ועשה טוב, כי א"א להכניס את המלך בלתי אם נקו את החדר מתחילה, וא"א לו לאיש להתקדש בלתי אם הסיר את הרע מלבו מתחילה, לכן עלינו לחפש בך כל שמץ אשר ימנעך מלמודך ומלהתקשרך בד', ולהרחיקו. אבל רק עמך יחד נחפש, ואתך יחד נבדוק את עצמך לראות ולמצא את פתיתי החמץ ואת גרגרי הרקב אשר בך ולהשמידם, כי מי הוא עיקר המחנך שלך אם לא אתה בעצמך, ומי הוא אשר עיקר האחריות עליו לחנך ולגדל מן נערי ובחורי ישראל, ארזי הלבנון אדירי התורה אם לא אתם נערים ובחורים בעצמכם, ומי יוכל לדעת כמוכם את חסרוניכם אשר צריכים לתקנם, ומי כמוכם מכיר היטב כ"כ את העקמימיות, אשר שונות ומשונות הן בכל נער ונער ולישרם. ואנחנו יכולים רק לעזר לכם, להכין לכם את הדרך הישר ולהורותכם לאמור, זה הדרך, השביל והנתיב *[1]) עקום הוא וההולך בו יגיע אל השאול תחתית והסט"א ר"ל, וזה הדרך השביל והנתיב ישר הוא וההולך בו יגיע אל זרועי ד' ואל תפארת הוד קדושתו יתברך, וכל אב, מלמד, ומדריך יכול רק לצותכם וליעץ אתכם, ובכם הדבר תלוי אם לשמוע לו, לפעל ולחנך את עצמכם בדרכו ובמצותו וכל הגה היוצא מפיו תכניסו בכל חדרי לבכם וגופכם, וטוב לכם. ואם ח"ו תמאנו ומריתם מי יועיל לכם ומה יועיל לכם להציל את נפשכם מן הקליפה החוטפת נפשות ישראל ר"ל. רק אתם בעצמכם יכולים לחפש בחורי לבכם ובסדקי נפשכם ולמצא את חסרוניכם כל אחד כפי עצמותו ולתקנם ואנו רק על אודות איזה מהם נדבר ואת תרופתן נבאר ומהם תלמדו אתם לכל עניניכם איך לבקש, למצא ולתקן.

ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים חסרון בקרבם, ואף אם מביט בספרי מוסר שמדה זו וזו רעה היא, מ"מ אינו עומד על דעתו שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך החולים אם תכבד חוליו לא ירגישה ולא ידע כי חולה הוא, (ועיין בשמונה פרקים להרמב"ם, פרק ג'). אבל ישנם אנשים ונערים גם במדה כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש כי חסרון זה בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממהר הוא לתרץ א"ע לאמר, הלא אין החסרון בי באופן גרוע כ"כ כמו שמיסר הספר, והמעט שיש בי כמעט מוכרח להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של היצה"ר הוא, ואחריתו זוהם הנפש וחושך הגיהנום הוא. יסוד מחלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א"ע, וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל איך על כל אחד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו גדוליו וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רק איש ישראל פשוט רוצה להיות, למה זה ישכח מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר התנה ד' עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט ז') זהו איש ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב"ה ועתה אם וכו' רק אם כך תהיו, ישראלים אתם ואם לאו ח"ו וכו'.

ומי בכם נערי ישראל אשר ימאן ח"ו מלהיות ישראל, ומי הוא אשר לא ידרוש מעצמו ולא יאמר ישראל אני, עבד ד' אני ובכל כחי ומוחי, אף עם כל חיי גופי ונפשי אעבוד לזכות להיות ישראל, וכיון שאת זאת ידרוש כ"א מכם מעצמו, כבר א"א שלא ימצא את חסרונותיו, לבו ידאב ולא יצטדק עליהם רק בכל כוחו ישתדל לתקנם ולישרם.

  1. ^ כי יש איש שבכל מעשיו הולך הוא בדרך התורה, ובאיזה דברים, הקלים לפי דעתו מתעקם ומקיל, הדרך שלו טובה היא, רק בשביל ובנתיב קטן מן הצד תעה, וגם הוא עד שאול ירד רחמנא ליצלן