חובת התלמידים/לא מוגה

הוסב אוטומטית מכאן‫

מי שיכול להגיה ולהעביר את המוגה לחובת התלמידים

‫ ‫פרק ב׳‬ ‫ראשית הסתגלות התלמיד.‬ ‫את דאגתו, עמד אנו דואגים, ואת משאו חנדול ממך עמד אנו‬ ‫למשא, וזח תכלית דברינו בקונטרס זח, ואם א ו תשמע ותרצח, אישיות‬ ‫גדולח תעלח ממך, מעינות תורתו יפיצו ואורו ימין ושמאל יפרוץ, אשר‬ ‫לא שערת אתה ואבותיך.‬ ‫אל תעצב בחור ישראל, ואל יפול לבך בקרבך מן אחריותך חגדולח,‬ ‫כי חעצבות מדח רעח היא ומקלקלת את חמוח והלב אף מביאה לידי‬ ‫חתרשלות, רק עשח זאת איפוא, חתגכר בבוקר לקום ממטתך וחשוב את‬ ‫תמצית דבריגו עד כח אליך, מן חאחריות חגדולח אשר עליך ותדאג, אבל‬ ‫רק דאגח ולא עצבות, העצבות שורח במי שאבד את כל חונו למשל, מתיאש‬ ‫הוא ועצב, והדאגה במי שיודע שבמקום חזה עמוק באדמת אוצר גמצא,‬ ‫דואג חוא על עבודתו חרבח לחפור כ״כ עמוק באדמה, אבל כמדה שתתרבה‬ ‫בו דאגתו במדת זו יתחזק ויתאמץ יותר בעבודתו, ישמח ויעבוד עד שימצא‬ ‫תחשוב מן גודל האחריות אשר עליך ותדאג, ומתוך דאגתר זו‬ ‫תתחיל ברכת התודה ומעומק לבך תתפלל אל ד/ חערב נא ד׳ אלקינו את‬ ‫דברי תורתך בפינו וכו׳. כי באמת ערבח ומתוקח חיא תורתך, הושיעני‬ ‫שגם אני ארגיש את נועם מתיקתח. ונחי׳ אנחנו וכו׳ כלנו יודעי שמך‬ ‫ולומדי תורתך לשמח, רחם נא עלי רבש״ע שאזכח לעלות אל אשר ראוי‬ ‫נער ישראל לעלות, ללמוד את תורתך לשמח ולדעת את שמך ד׳, שהיא‬ ‫המדרגה הכי גדולה וחאושר חכי טוב בין בעוח״ז בין בעוח״ב.‬ ‫ומעתה בטה בד׳ ששמע את תפלתך וימלא את המית לבך ויוסיף‬ ‫בך רצון לתורה ותשוקת הנפש אל נועם טוהר העליון ואל קדושת אביך‬ ‫שבשמים. תשמה ותתהזק בעבודתך עבודת הקודש, ובכל היום גס את‬ ‫הדאגה הנ״ל תרהק מלבך )כי הדאגה התמידית מהלשת את המוה וגם‬ ‫היא עצמה נהלשה, אין דאגה ולא השבון אם מתמידים בה תמיד (אבל‬ ‫גם בכל היום תזכור את תכליתך ומטרתך, רק תזכור ולא תדאג, רק כאיש‬ ‫ההולך בדרך ומזכיר עצמו כפעם בפעם את המקום אשר עליו ללכת שמה,‬ ‫למען לא יתעה אנה ואנה, ואת הדבר והמטרה אשר עליו להשלים למען‬ ‫יהיש ולא יתמהמה. למוד תורה והתפלל בשמהה על שזכית להיות נער‬ ‫ישראל קרוב לד׳, תדייק בכל כהך ומוהך בתורתך, תעמיק ותשכיל. כי‬ ‫דע נא שמי שמרמה א״ע בתורה ואינו מדייק להבין את כל דבר על בוריו,‬ ‫ובפרט מי שהושב מהשבות אהתת בשעה שלומד, הרי זה ה״ו מזלזל‬ ‫בכבוד ד׳, לאמור שה״ו, ה״ו, אין כדאי לו לעבוד לצמצם את מוחו ולהעמיק‬ ‫בדברי אש של מעלה אלו.‬ ‫תכוון בתפלתך כפי יכולתך, ואף אם קשה לך לכוון פירוש המלות‬ ‫בכל תפלתך, עכ״פ תזכור בכל עת תפלתך שעומד אתה לפני אביך אב‬ ‫הרהמן נורא מרום וקדוש. אכל, שתה, יישן ככל צרכיך, אף תשמה עם‬ ‫חבריך, חברים טובים לומדי תורה המתנהגים בדרך ד׳.‬ ‫ומעתה אם את דברינו עד כה הכנסת אל לבך ורוצח אתח לשמוע‬ ‫גם הלאה את הדרך, אשר תעלה בו אל ד׳ ואת האמצעים אשר על ידיהם‬ ‫תתקשר לתורה ועבודה, אז כבר יכולים אנו לקוות שסוף כל סוף תגיע‬ ‫אי״ה אל המצב אשר עליך יאמר ד׳, בן יקיר אתה לי, ילד שעשועים,‬ ‫כי מדי דברי בך זכור אזכרך עוד רהם ארחמך.‬ ‫פרק ג‬ ‫,‬ ‫מעהרי מחלות הנפש ותרופותיהן.‬ ‫כיון שכל תכליתנו הוא לקרבך לתורה ובדרך ד׳ תלך, לכן צריכים‬ ‫אנו להכשיר אותך כפי שהורה לנו התורה בעצמה, םור מרע ועשה טוב,‬ ‫כי א״א להכניס את המלך בלתי אם נקו את ההדר מתהילה, וא״א לו‬ ‫לאיש להתקדש בלתי אם הסיר את הרע מלבו מתהילה, לכן עלינו להפש‬ ‫בך כל שמץ אשר ימנעך מלמודך ומלהתקשרך בד׳, ולהרהיקו. אבל רק‬ ‫עמך יהד נהפש, ואתך יהד נבדוק את עצמך לראות ולמצא את פתיתי‬ ‫החמץ ואת גרגרי הרקב אשר בך ולהשמידם, כי מי הוא עיקר המחנך‬ ‫שלך אם לא אתה בעצמך, ומי הוא אשר עיקר האחריות עליו להנך ולגדל‬ ‫מן נערי ובהורי ישראל, ארזי הלבנון אדירי התורה אם לא אתם נערים‬ ‫ובהורים בעצמכם, ומי יוכל לדעת כמוכם את הםרוניכם אשר צריכים‬ ‫לתקנם, ומי כמוכם מכיר היטב כ״כ את העקמימיות, אשר שונות ומשונות‬ ‫הן בכל נער ונער ולישרם. ואנחנו יכולים רק לעזר לכם, להכין לכם את‬ ‫הדרך הישר ולהורותכם לאמור, זה הדרך, השביל והנתיב *( עקום הוא‬ ‫וההולך בו יגיע אל השאול תהתית והםט״א ר״ל, וזה הדרך השביל והנתיב‬ ‫ישר הוא וההולך בו יגיע אל זרועי ד׳ ואל תפארת הוד קדושתו יתברך,‬ ‫וכל אב, מלמד, ומדריך יכול רק לצותכם וליעץ אתכם, ובכם הדבר תלוי‬ ‫אם לשמוע לו, לפעל ולהנך א״ע בדרכו ובמצותו וכל הגה היוצא מפיו‬ ‫תכניסו בכל חדרי לבכם וגופכם, וטוב לכם. ואם ה״ו תמאנו ומריתם מי‬ ‫יועיל לכם ומה יועיל לכם להציל את נפשכם מן הקליפה החוטפת נפשות‬ ‫ישראל ר״ל. רק אתם בעצמכם יכולים לחפש בהורי לבכם ובםדקי נפשכם‬ ‫ולמצא את חםרוניכם כ״א כפי עצמותו ולתקנם ואנו רק על אודות איזח‬ ‫מהם נדבר ואת תרופתן נבאר ומהם תלמדו אתם לכל עניניכם איך לבקש,‬ ‫למצא ולתקן.‬ ‫ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים הםרון בקרבם, ואף‬ ‫אם מביט בספרי מוסר שמדד, זו וזו רעה היא, מ״מ אינו עומד על דעתו‬ ‫•שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא‬ ‫דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך חהולים אם תכבד הוליו‬ ‫כי יש איש בכל מעשיו הולך הוא בדרך התורה ובאיזה דברים, הקלים לפי דעתו‬ ‫מתעקם ימקיל, הדרך שלו טובה היא, רק בשביל ובנתיב קטן מן הגד תעה, וגם הוא עד‬ ‫ג׳(. אבל ישנם אנשים ונערים גם במדד• כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש‬ ‫כי חסרון זח בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממחר הוא לתרץ‬ ‫א״ע לאמר, הלא אין חחםרון בי באופן גרוע כ״כ כמו שמיםר הספר,‬ ‫והמעט שיש בי כמעט מוכרה להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה‬ ‫טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של חיצח״ר חוא, ואחריתו זוהם הנפש‬ ‫וחושך הגיהנום הוא. יסוד מהלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם‬ ‫גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א״ע,‬ ‫וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו‬ ‫מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה‬ ‫לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל‬ ‫איך על כל אהד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו נדוליו‬ ‫וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רסן איש ישראל‬ ‫פשוט רוצה להיות, למה זה ישכה מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר‬ ‫התנה ד׳ עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית‬ ‫עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע‬ ‫תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו׳ ואתם‬ ‫תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש )שמות י״ט ז׳( זהו איש ישראל ממלכת‬ ‫כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב״ה ועתה אם וכו׳ רק אם כך תהיו,‬ ‫ישראלים אתם ואם לאו ה״ו וכוי.‬ ‫ומי בכם נערי ישראל אשר ימאן ה״ו מלהיות ישראל, ומי הוא‬ ‫אשר לא ידרוש מעצמו ולא יאמר ישראל אני, עבד ד׳ אני ובכל כהי ומוהי,‬ ‫אף עם כל היי גופי ונפשי אעבוד לזכות להיות ישראל, וכיון שאת זאת‬ ‫ידרוש כ״א מכם מעצמו, כבר א״א שלא ימצא את הםרונותיו, לבו ידאב‬ ‫ולא יצטדק עליהם רק בכל כוהו ישתדל לתקנם ולישרם.‬ ‫<זוו71<ו11(^<11ז(^<ו111^‬ ‫פדק ד‬ ‫,‬ ‫מחלת העצלות וההמרפות וחרופתז.‬ ‫העצלות היא המהלה היותר מזיקה והיותר מצוי׳ בנערים, אבל‬ ‫כמו כל חחסרוגות כן גם היא שונה בין נער לנער. יש גער שהוא עצל גמור,‬ ‫)משלי כ״ו י״נ (תמיד חוא צדיק בעיניו כיון שמלא תירוצים חוא, ובבל‬ ‫איש נחל ממנו ועובד חוא מוצא תמיד חסרונות, כדי לישר א״ע כלבו‬ ‫ולא יתביש ולא יתקנא בהם על שאינו עובד כעבודתם. ואף אם מתחזק‬ ‫לפעמים ומתאמץ לעבוד, עד מהרה ילאה, רק שבוע או שבועיס מן חתחלת‬ ‫חזמן של חחורף או חקיץ לומד הוא בחתםדה ולא יותר. ואם ה״ו יש‬ ‫בר מדד. רעד. זו עקור נא אותח עד טחרח, עקור ושרש אחרי/ מאוסח‬ ‫ובזוי׳ חיא, וכרקב בעצמות את חכל היא מכלח.‬ ‫ענה נא לי בהוד עצל, במה יפר. כחך מכל חעולם, חשמש וחירח‬ ‫עובדים את עבודתם בלי חפטק, אף את חארץ חורשים משדרים וזורעים,‬ ‫והיא את כחד. ולשדח נותנת בעבודתה שפקד ד׳ עלי׳ לצמוח ולגדל. השור,‬ ‫חסום וכל בהמה כלם בכל כתותיהם עובדים ורק חבריות חמזיקות וחיות‬ ‫הטורפות הן חחולכות בטל, ורק לטרון* ולדרום זח את זד. יתאוו, ולמה‬ ‫זד. תחי׳ אתה כאחד טחן ללכת בטל. ראה נא, חז"ל בכל עבודתם הגדולה‬ ‫שעבדו במסירות נפש עוד הוסיפו לעורר א״ע ולקחת מוסר מן העולם,‬ ‫ור׳ אליעזר שמיטיו חקדים הוא לבוא לבית חמדרש קודם שבאו שאר‬ ‫הרבנן וחתלמידים ואיחר לצאת אחר שכבר יצאו כולם, וט״מ פעם אחת‬ ‫ראח בבוקר שמוציאי הזבל וחתבן ועובדי השדות השכימו לו לעבודתם,‬ ‫כבר יסר א״ע לאמה הם לעבודתם ההדיוטית כ״כ משכימים ואני בעבודתי‬ ‫את ד׳ למה זה אתרתי היום )מדרש שה״ש א׳( והתבונן נא נם אתה,‬ ‫הבנאי עובד בכל חיום על נפי מרומי חבנינים במסירות נפש, האכר‬ ‫עובד את אדמתו בזיעת אפו, וכטה זיע וכה טאבד אביך עד שטוצא את‬ ‫פרנסתו נם בשבילך, כל בני חאדם עובדים, זח בראשו וזח באבריו וכלם‬ ‫בעבודד. את כל נופם טפרכים, ואתר. תלך בטל, למד. זד. יקללוך חשמימ‬ ‫והארץ וקרא זח אל זח לאמור, ראח נא, אנחנו וכל צאצאינו, כפי אשר‬ ‫חפקדנו אלקינו אדונינו ובראנו לעשות ואעבוד, כלנו עובדים, וחבחור הזה‬ ‫מתעצל ועל כלנו טתגאד. ללכת בטל.‬ ‫אבל אף אם לא נלקית במחלה נרועח מחלת חעצלות, וגם לא נזהמו‬ ‫נופך ונפשך בזוחם חבטלח, עוד אינך חפשי מלבקש ומלנקות ממך גם את‬ ‫אבק רקב חעצלות אשר,‬ ‫ה ת ר פ ו ת שטו, ואם אינח מסוכנת בעצלות,‬ ‫מ״מ גם חיא אם תאחז באיש, להוציא מקרבו את אשר יכול לחוציא‬ ‫תפריעחו, ואת חדרך חעולח בית אל מלעלות תעכבחו. זכור נא שחתורה‬ ‫משמים נתנח, ולחיות ישראל לומד חתורח ועובד ד׳, עלי׳ לצל כנפי ש ד י‬ ‫היא, ורק ע״י עבודח חתחזקות וחתאמצות כל כחי חנוף וחנפש יכולים‬ ‫להגיע אלי/‬ ‫כמעט בלי עבודה נקנים, ודברים יקרים מהם, ביותר עבודה קונים אותם,‬ ‫וללמוד תורה ולחסות בצל קדשו רק בעבודה קשה יכולים להגיע. לא‬ ‫בעבודה שהיא קשה וגדולה מן יכולת האדם, כי ד׳ יתברר לא נתן לנו‬ ‫עכודח למעלח מכחותינו ויכלתנו, רק שצריכים להתאמץ ולהתחזק בה,‬ ‫לא לעבוד בלבד כשעה שבאח עבודה לידו, רק להיות איש עובד בעצם‬ ‫ולא מתרפה, ושלמה המלך אומר גם מתרפח במלאכתו אח חוא לבעל‬ ‫משהית )טשלי י״ח ט׳( העצל איגו רוצה לעבוד לגמרי והוא הבעל משחית.‬ ‫והטתרפה עושח חוא כשעה שכאה דבר עשיר. לפגיו, אכל חוא בעצטו אינו‬ ‫איש עובד, גרדם הוא בעבודתו, טאריר בה ללא צורר ורוצח רק בשטחיות,‬ ‫לא יתאמץ ולא יתעטק, וההרוץ שהוא בעצטו איש עובד, טבקש הוא את‬ ‫חעבודח טפני שא״א לו ללכת בטל, וכשנאנס ועברו עליו איזה שעות‬ ‫וטכש״כ יום שלם בלי עבודח, נטאס חוא בעיני עצטו וטביט ע״ע כעל‬ ‫איש מזוהם, העבודה היא חיותו ותענוגו מעבודה קלה לא ישבע ובשטחיות‬ ‫לא ישקיט את נפשו השואפח לעבוד. זריז ועובד שמח ומעמיק, וכזרם‬ ‫מים אשר בעכובו טתרנז, ובשטן לו, עוד כחו טתגבר לשבור ולשטוף, כן‬ ‫נם חוא על כל מניעה מתחזק וכל עיכוב רק את שאיפתו מרניז לשטוף‬ ‫ולעבוד.‬ ‫והנח אף שמחלת חעצלות יותר נרועח חיא מן חחתרפות, מ״מ‬ ‫יקשה יותר לרפא את המתרפה מאשר את חעצל. כלומר, נער חעצל אם‬ ‫רק ירצח יש לו יותר אמצעים להרחיק מעצמו את מדת העצלות מאשר‬ ‫מדת חחתרפות. כי בעודו בישיבה נס אביו נם חמלמד יעמיסו עליו עבודח,‬ ‫מוכרח הוא להשכים בבוקר ולבוא בזמן הקבוע לישיבה, מוכרח חוא ללמוד‬ ‫סכום כזה וכזה בכל שבוע וכדומה, ועי״ז יכול הוא להתרנל שלא להתעצל‬ ‫נם כשיגדל. משא״כ המתרפה אם הוא בעצם מתרפה או שהיתר. בו מדת‬ ‫העצלות ורחקד. טטנו ונשאר בהתרפות, קשה לו להטהר ממנה, כי נס‬ ‫כשמשכים גם כשעובד הכל הוא בהתרפות ושטחיות, חן בלטודו וחן בכל‬ ‫שאר מיגי עבודה. כשבא לגרש איזה מדד. רעד. מקרבו לא ידקדק לשרש‬ ‫אהרי׳ ולתקנה בכל תיקוני׳ בתפלה לא יתאמץ לכון פירוש המלות, כי רק‬ ‫בשטהיות ובקלות רוצה הוא, ונוה לו יותר להרהר בשטויות מאשר לצמצם‬ ‫את טוהו ולבו לכון את הדברים שטדבר לפני אדון עולם.‬ ‫לכן בהור ישראל, אם הס אתה על עצמך ועל שנות יטי הייך עד‬ ‫זקנה ושיבה, גרש את העצלות ממך, ושרש אהר רקב ההתרפות להשמידה‬ ‫מקרבו, זרז את עצמו והי׳ הרוץ, לא שתהפז בכל מעשיר כאותם נמתרי‬ ‫לב, כי נם בכל התהפזותם מתרפים הם, וע״פ רוב כל מעשיהם בשטהיות,‬ ‫.4‬ ‫בלי עבודה עמוקה שכל הנוף והנפש ישתעבדו לה, הי׳ מתון אבל הרוץ‬ ‫שתשכיל כעצטו לדעת איו ובטח לגרש ככל דבר וככל פרט את חחתרפות‬ ‫ממו ולחשתנות כולו לחרוץ.‬ ‫כל עגין עשי׳ כאיש, בין עשית חגוף כפועל כין עשית חמח כדעת,‬ ‫הנפש חיא חעושה ע״י המוח, חלב ושאר חלקי חגוף שמתלבשת כחם,‬ ‫והרכה חלקים ישגם במוח, וכשער. שחגפש מתלבשת בהם כלם מתעוררים‬ ‫ועומדים לעבוד את עבודתם לתכלית אחת לחכין דבר זח שמעמיק בו.‬ ‫וכן אם הוא דבר עשי׳ כפועל כאברים, כל האברים וכלי חמעשח מתעודדים‬ ‫לתכלית אחת לפעול פעולח זו וזו. וחמתרפח גפשו לא קמח ככח רב, רק‬ ‫בטצכ של מין תרדמה הוא גמצא. כי חגו רואח שגם חישן לא כל מוחו‬ ‫ישן ובטל, וגם אז עובד חוא טעט לדמות את חחלומות אשר ראתה נפשו‬ ‫או אותן חחלומות שחם רק מחרחורי לכו של יום חעכר, וחטתרפח גם‬ ‫בהקיצו חוא כמו שאטרו חז״ל יושכ כטל כישן דמי, לא ישן ממש, ערה‬ ‫נפשו יותר מאשר בישן ממש, אבל לא קמח ולא ערח לגמרי, גים ולא גים‬ ‫תיר ולא תיר, חלקי מוחו ואבריו איגם מתאמצים ומתיחדים יחד לעבוד‬ ‫עבודח, נפשו לא קמח לחתלבש ולחחיות את אבריו כחיים חזקים, חיי‬ ‫גבור המתחזק ומנצח בעבודתו, חתאמצות וחיים חזקים חסרים לו. וזח‬ ‫שמו‬ ‫מ ת רפ ח‬ ‫מלשון רפח וחלש, לא חולשת הגוף רק חנפש, שלא‬ ‫התאמצח לקום לאחוז ככלי חמוח והגוף לחכריחם לחתעמל ולדקדק. גם‬ ‫ציור ודמות מעבודתו אין לו, אף לא עוגג, ולא שמחח.‬ ‫אבל נשאל נא אותו כחור מתרפח, למח זח כשצריו אתר. לגסוע‬ ‫איזה נסיעה האהובה לו ושמח אתר. כה תתהפך עד טהרה לחרוץ, משכים‬ ‫אתה לקום כבוקר ובאיזה רגעים אתה מלכיש אותו, וכל מעשיו כדיוק‬ ‫ובזריזות. ולמד. זח כשבת ערב פסח אתה ממהר לעשות את מעשיו בזריזות‬ ‫אשר תמיד אתח מאחר ומאחר אותם כ״כ, עושה ומפהק, פועל וגרדם,‬ ‫ואין קץ ואין טעם ואין ריח להם. זה הוא מפגי שאהובה לך העבודה ונפשך‬ ‫שמחה בה, מתעוררת חיא בבח ואוחזת ככל חלקי מחך וגופך וכלם חיים,‬ ‫מתאמצים לא מתעלפים ערים ולא גרדמים. ולמח זח אין עבודתך עבודת‬ ‫הקודש כ״כ אחובח לך עד שתקים גפשך בח, תתעורר לחיות חיים חזקים,‬ ‫תתאמץ במוחך וגופך עד שכלם יעבדו בחריצות חתחזקות ושמחח.‬ ‫ישגס חרבח אגשים שלבם שלם עם ד׳ ותמיד משתוקקים לעבדו,‬ ‫ובשער. שמדברים עמחם דומח ששקועים חם מכף רגל ועד ראש בעבודח,‬ ‫ובאמת רק רצון לחם ובעצם חם גמוכים וקטגים, כי תמיד כאשר רק‬ ‫ישתוקקו ויקבלו עליחם לעבוד, חיצח״ר מזמין לחם מניעות וחם מתפתים‬ ‫ונדחים מיד, אבל באם חיו חזקים ואיתנים זריזים וחרוצים, כי אז לא‬ ‫בחם, חיו מתחזקים על כל ועלו. אבל ביוץ שהתרפות בקרבם עוד מילדותם,‬ ‫מתרשלים חם מלחתחזק ומלהתגבר על כל מניעח. וגם אתח לא תשמח‬ ‫על חרצון הטוב אשר בך בלבד, כי אם לא תעקר ותשרש מטר את חתרפותר‬ ‫ואם לא תטע בך זריזות וחריצות יטנעף יצרו וח״ו תכשל.‬ ‫האם דבריגו אשר דברגו אליך עד כח, איך כל עם ישראל, אף קדוש‬ ‫ישראל ממתין עליך, ובידך להיות ישראל לקדש את עם ישראל ולהשכין‬ ‫את אדון עולם בעולמו אשר ברא, עוד איגם מספיקים לך לעורר את גפשך‬ ‫שלא תחי׳ עצל ומתרפה רק זריז והרוץ, אם כן הוא שמע גא משל ומליצה.‬ ‫מעשה בסגדלר יחודי עני בארץ ישראל שדר על אם חדרך, כל‬ ‫פרגסתו היתה מן העוברים ושבים, אם יקרע לאהד מגדלו ויתקגהו, אם‬ ‫תפסק לאהד רצועתו וירצעגה. פרגסתו היתה מצומצמת אבל שלו הי׳‬ ‫תמיד גס חוא וגם אשתו ובגיו, כי חי׳ האיש ירא את ד׳ מאד, וגם את‬ ‫אגשי ביתו למד, שכל היי האיש עלי אדמות קצרים וארעיים, ועיקר חם‬ ‫ההייס הנצהייס אשר בעולם העליון, שתתענג חגפש בחתקרבותה אל‬ ‫תפארת יקר מלכות שטים זתחנה מזיו שכינתו ית׳. ומה יועיל לו לאיש כל‬ ‫הונו אם יתבטל, את אלקיו לא יעבוד ואליו לא יתקרב. למדן לא חי׳ אבל‬ ‫כפי יכולתו גם ביום גם בלילה כל שעה שהי׳ פנוי לטד והתפלל לדי, ויש‬ ‫אשר תתעורר גפשו ותתלהב מאד, להתפלל ולהשתפך לד׳ כאין םפריע‬ ‫ומבלבל, ויצא מביתו חצר ומדידתו בת חדר אחד אל היער, אשר לא רהוק‬ ‫ממגו. העוברים ושבים כאשר ראו מרהוק והנה איש עומד פניו בוערים,‬ ‫משבה, מודה ומתהלל ומדבר לד׳ כאלו גם בעיני הבשר שלו ראה את הוד‬ ‫כסא כבודו לפגיו, תמהו ופהדו, אבל מכיריו ידעו כבר, ואמרו בודאי‬ ‫הסגדלר ההסיד הוא, כי כן יבנוהו מכיריו מבין הגוים.‬ ‫ויהי בראשית ימי המלהמה האהרוגה כאשר שבת כל עובר אורה,‬ ‫וגפסקה גם פרגסתו הדהוקה, ויעבור יום ואין להם גם לו גם לאשתו ובניו.‬ ‫והנה גס יום השני כולם רעבים וילדיו הקטנים מתעגים ובוכים, הוי אבי‬ ‫תגה לגו להם ולא גגוע ברעב, והגה גם יום השלישי כולם כבר שוכבים,‬ ‫הלשים והומים כיוגים, אבי להם, רק שפתותיהם געות וקולם לא ישמע כי‬ ‫הזק עליהם הרעב וכה אין להם לצעוק וגם הוא גופו נהלש וברכיו כושלות‬ ‫מן הצום ומן גודל שברון לבו על אשתו ובניו ויתהזק ויצא ההוצה. אשתו‬ ‫צעקה, הוי בעלי אל תצא מזה, אם גמות ברעב, כלגו יהד גמות, אכל‬ ‫הוא גם אז לא סר בטהוגו מד׳, ויאמר לא אל המות אגי הולך רק אל אלקים‬ ‫היים, אל היער להתפלל אל אבי שבשמים אני הולך, שיעשה עמנו גס והיינו;‬ ‫וילך הלך ובכה, וישא את עיניו למרום ויאמר, אנא ד׳, עוד קודם‬ ‫שבראת את עולמך בהרת בנו להיות בניך, עבדיך הקרובים אליך. תמיד‬ ‫,‬ ‫דבר דברת עטנו, לא מן השמים בלבד השמעת את הוד קולך רק גם בנו‬ ‫דברת, נגלית בנביא ובאיש מבינינו שמענו את קול ה׳ מדבר עמנו, מוכיח‬ ‫ומישר אותנו, גם העולם כלו הל טפניך וטפנינו, כי מי כל בשר אשר לא‬ ‫יהת טפני האנשים אשר אדון העולם שוכן עטהם, טקיף אותם אף דר‬ ‫בקרב נופם ונפשם, וטה טאוד טר לנו עתה שהסתרת את פניך טטנו,‬ ‫חלב טתגעגע אל קדושתך אשר נסתרה והנפש צועקת קרבני אבי, ואין‬ ‫קשב, ואף בשעה שטתעורר הרהור תשובה באיש ישראל, וטתישב הלא‬ ‫על גודל עונותי רהקני ד, נשוב נא אליו ונעבדהו וגם הוא כאב רהטן‬ ‫אליגו ישוב, גם אז טר לנו, כי טאז הסתרת טאתנו תקפו עלינו כ״כ צרות‬ ‫רבות הן בעניני פרנסה והן בשאר ענינים, אשר כ״כ טטטטטות את הלב‬ ‫וטטרידות את הנפש עד שטעבירות אותנו על דעת קוננו ה״ו. רבש״ע‬ ‫לא עלי בלבד אני טתפלל רק על כל בניך בני ישראל. אב הרהטן, איר עזבת‬ ‫את בניך בעולם כ״כ עצוב ואיום לבדם, ואיך תביט כשהם טתבוססים‬ ‫בדם טכותיהם ותהריש, אבל לא את פרנסתנו בלבד אני טבקש, רק אותך‬ ‫אבי אהובי ואת קדושת טלכי וקדושי אני טבקש, קרב אותנו והתנלה‬ ‫לנו, רחם עלינו, פדה אותנו, ושלה לנו את משית צדקך עתה ונעבדך ביראה‬ ‫ובאחבח כאשר לבבינו משתוקקים וטיחלים.‬ ‫ויחי כי חרבח לבכות ולחתפלל וייעף ולא חי׳ לו במח לחשיב את‬ ‫רוחו אליו טן הצום וטן הבכי ויתעלף. והנח חריח ריח טוב חזק מאד ותשב‬ ‫אליו רוחו טעט, וירא וחנח פרח יפר. טאד אשר גדל ביער וטטנו נודף‬ ‫ריחו חערב. ויתחזק ויעטוד ויקצור את חפרח ואץ לביתו לחשיב טעט נם‬ ‫את נפש אשתו ובניו בזה עכ״פ. ויהי בדרך והנה טרכבה נוסעח ובח יושב‬ ‫אדון אהד, ותעטוד הטרכבה ויקרא אליו האדון, שטע לך עני לטה לך פרח‬ ‫כזה, תנה אותה לי ואתנה את שכרך כסף. ויען העני, לא אטכרנו בכסף‬ ‫רק אם תתן לי ככר להם בעד אשתי ובני הגועים ברעב זה שלשה יטים,‬ ‫אתן לך את הפרה ועוד אברכך לפני ד׳. ויטכור את פרהו בעד הלהם וירץ‬ ‫אל ביתו שטה.‬ ‫ויהי בלילה וירא את אביו בהלוטו והנה קורע את בגדיו צועק‬ ‫ובוכה וטכה על לבו, ואוטר דע לך שתפלתך אשר התפללת היום ביער,‬ ‫עלתה ברעש לטרום וכל טלאכי רהטים התעוררו וצעקו אל ד׳ עד טתי לא‬ ‫תרהם על צאניך הטדוכאים ועל בניך הטבועים כ״כ בצרות ואת שטך‬ ‫אינם שוכהים ובך כ״כ קשורים. טהיצת הברזל אשר בין ישראל לאביהם‬ ‫שבשטים כבר השבה להשבר, וכל התפלות שהתפללו ישראל טאז ולא‬ ‫עלו, עתה עלו, ועוררו רהטים מבעל הרהטים לגלות את הקץ. ויצא הכרוז‬ ‫את המתים*( ואותי שלהו לבוא אליך בחלום הלילה ולהודיעך שתלך‬ ‫למערת המכפילה ושאר קברות הנביאים לההיותם, ויביאו את משיה צדקנו.‬ ‫ככל השמים והיכלי עליון נעשה אורה ושמהה. מלאכי עליון ונשמות‬ ‫הצדיקים שמהו. ורעש גדול ויללה נעשה אצל השטן והכת דילי׳, מה יעשו‬ ‫מעתה. ויתיעצו לרטות אותך וליטל את הפרה הזה מידך, וזה האדון אשר‬ ‫קנה ממך את הפרה שליה השטן הי׳, שהתגנב להטוף את הפרה של‬ ‫תהה״מ.‬ ‫ועתה הוי ואבוי בני, לא לך לבד הרעות, רק גם לכל ישראל, אף‬ ‫לקדוש ישראל. הכל הי׳ בידך, גם האבות גם הנביאים וכל הצדיקים אף‬ ‫המשיח בידך חי׳ ואת חכל בעד ככר לחם אבדת. השטן וכל מלאכי הבלה‬ ‫עתה שמחים ועליגו מצחקים ומחתלים, בושים ובוכים אנחנו כלגו וכלם‬ ‫צועקים ועליך שואלים, מי הוא חאיש אשר את כל אלח חחריב ואת אור‬ ‫הקדושה כבה, האם יכול להיות שאיש יהודי הוא ובשם ישראל יכנה.‬ ‫ועתר. בחור ישראל דואג אתח חרבה על העני הזה שאיבד והפסיד‬ ‫את כל חקודש וחצדיקים וביאת חמשיח בעד דבר של מח בכך. ואם עליו‬ ‫תדאג שלא הי׳ לו לעשות אחרת, כי לא ידע שנסיון לפגיו, איך תדאג אף‬ ‫תקצוף עליך שתדע שתמיד עומד אתח כנסיון ומ״מ לפני כל דבר קטן‬ ‫תכרע ולא תעמוד בו. בידך לחיות גאון וצדיק, לחשדות את שכינתו ית׳ בך‬ ‫שגם אנשים אחרים ממך יתקדשו, ושעל ידך אל ד׳ יתקרבו, את דבר ד׳‬ ‫תלמד אותם ובדרכיו תדריכם ואתה וחבריך את הקץ ואת התגלות משית‬ ‫צדקנו תקרבו, ומה יועיל רצוגך לבד שתרצה להיות יהודי אמיתי אם‬ ‫תתעצל תתרפה ולא תעבוד, ומן כל מניעה תדחח ח״ו ואל כל דבר אשר‬ ‫יראה בעיניך טוב תקפוץ, ובכל נסיון קטן וגדול לא תעמוד. אין כונתנו‬ ‫שתהי׳ זריז ותעשה עבודתך רק כהרוץ כעל טלאכה של הול להבדיל כלבד,‬ ‫בשעה שרבו ממהר אותו, או שהוא דוהה את עצטו, שעבודתו יבשה עבודת‬ ‫אברי הגוף כלבד, רק עורר את נפשך רוה אלקים ישאך ויתרעשו גלגלי‬ ‫נפשך ואברי גופך, תתאמץ ותתהזק לעבוד את ד׳ בהזקה בהתלהבות אש‬ ‫קודש ושמהה.‬ ‫פרק ה׳‬ ‫איזה עצות פרטיות למתרפה.‬ ‫הרצון בלבד שתרצה להיות חרוץ עובד את ד׳ לא‬ ‫די לו, צייר‬ ‫אתה‬ ‫להעמיק ולמצא עצות ותהבולות לעקור ולשרש בהן את ההתרפות ולקבוע‬ ‫בו את ההריצות. וכן הוא בכל המדות, לא די ברצון לבד שתרצה שתעבורנה‬ ‫מדותיו הרעות‬ ‫ממו‬ ‫ותהלפנה על מדות טובות, רק‬ ‫צריו‬ ‫אתה להעמיק‬ ‫למצא עצות ותהבולות שונות להן. כי מהות רעות מין מהלת הנפש והנוף‬ ‫הן, והאם יתרפא ההולה ברצונו לבד להתרפא אם לא ישתדל ויעסוק‬ ‫ברפואות, ובענין העצלות וההתרפות שאנו עוסקים עתה בהן, כיון שאתה‬ ‫בעצמו עיקר המהנו אותו העמק במהלתו, התאמץ משול ופקוד עליו.‬ ‫קודם כל עבודה, התבונן כמה זמן צריכה היא לשהות, ופקוד עליו‬ ‫למשל דף נמרא זה ישהה שעה, או לחזור עליו בחצי שעה ולא יותר, ותפקוד‬ ‫ע״ע פקודה הזקה קודם כל מעשה עבודה, עשי׳ זו לא אתרשל בה רק‬ ‫במשו‬ ‫זמן זח אנמרנח, ואחר שנמרת תביט אם לא אחרת ותשמח. ואם‬ ‫אחרת, לא מפני איזח מניעח, תצטער ותכעס ע״ע מאד לאמר, נעוואלד‬ ‫וואס וועט פון מיר זיין, מיט מיין נעמיין פוילקייט בין איו דאו מיו מאכד‬ ‫פון ביידע וועלטען און ח״ו מכעיס דעם אויבערשטען, וכאשר תתרגל כו‬ ‫ופקודח זו תקבע בו ועול חזק יחי׳ על צוארו בזח, אז בכל עת למודו‬ ‫תרניש בקרבו כאלו עומד מי על נבו ודוהה אותו לאמר, אל תתרפה, ולא‬ ‫תתעד• בדעתו לחשוב מחשבות אהרות באמצע למודך‬ ‫בחור חמתרפח, אף אם חוא יכול כבר ללמוד בעיון יותר, מ״מ‬ ‫טוב שבשער. שלומד לבדו ילמוד יותר פשוט, ויקצוב לו זמן לכל דבר‬ ‫מלמודו, במשו שעד. ילמוד כו וכו נמרא ובמשו חצי שעד. ילמוד כו וכו‬ ‫תנ״ו וכר. כי כשילמוד בעיון יותר, הוץ מזה שלא יוכל לחקציב לו זמן‬ ‫לכל דבר ולמהר א״ע כי אין זמן קבוע לעיון עוד יתעה ויםתבו במהשבות‬ ‫אהרות. אבל נם מעיון בתורה לא ינוה כי זה הוא עיקר למוד התורה,‬ ‫להדור בכל כה ובכל המהשבה אל תוך קדושת התורה, ועיקר פתוי היצה״ר‬ ‫שמפתה את המתרפה הוא שילמוד רק בשטהיות בלא עבודה ובלא עיון.‬ ‫רק כשבא לעיין ילמוד עם רבו או עם איזה הבר טוב, וזה את זה יעיו*ר‬ ‫שלא לתעות ולא להתרפה, וכאשר יתרנל להיות זריז והרוץ לא עצל ולא‬ ‫מתרפה, יוכל כבר נם בלמודו בינו לבין עצמו ללמוד בעיון.‬ ‫הבהור שנמר כבר ויצא מן הישיבה ואין זמניו ושעוריו נקצבים מן‬ ‫יוסף בחם מעט. למשל כשקבל ע״ע ללמוד בבוקר במשך ב׳ שעות דף גמרא‬ ‫רש״י עם תום׳, אחר איזח ימים יאמר לעצמו חגר. פרשה חומש ורש״י‬ ‫אוכל להוסיף לי באותן ב׳ השעות מבלי שאחסיר מן חגמ׳ ותום/ אשנס‬ ‫את מתגי ללמוד יותר בחריצות בכה ברצון ובשכל ותשאר לי רבע שעה‬ ‫או יותר מעט על חחומש ורש״י, וכן יוסיף בכל חיום עד אשר מעט מעט‬ ‫יעמיס את כל היום בהרבה שעורים של תורד. ועבודה.‬ ‫טוב שתכתוב לך על נייר את סדר כל היום, למשל בבוקר בשעח‬ ‫זו אני קם, בשער. זו כבר לבשתי נטלתי את ידי אמרתי ק״ש וברכת‬ ‫־התורה, ואני מתחיל ללמוד עד שעה זו וכו׳, ובכל יום תביט ברשימה‬ ‫להשלים את חקר. אף התלמיד בישיבה אס רק ירצח, יוכל לדחוק ולהוסיף‬ ‫לו שעורים על שעורי הישיבה. ולמה זה תפנה ותבטל כ״כ בעת ארוחת‬ ‫־הצהרים ובלילה מן עת יציאתך מן הישיבה עד שאתה שוכב במטתך,‬ ‫ולמה זה לא תגזול נם מזו נם מזו איזה עת לד׳. והשעורים אשר תקבע‬ ‫לר בכל היום, בין תלמיד הישיבה בין לומד בעצמו, כ״כ תתרגל בהם‬ ‫זכ״כ יקבעו לר לכל יום לכל שעד. אף לכל רגע לחוק ולא יעבור, עד אשר‬ ‫אם תאנס ביום אחד מלהשלים איזח דבר, מעצמך תצטער ע״ז ותרניש‬ ‫בעצמר שפרצה פרצת בהומת היום הזה, ושיעור החומש או של חצי‬ ‫עמוד גמרא אשר חסרת ביום הזה צועק אליר למד. זנחת ורמסת אותי.‬ ‫בכל יום תביט ברשימה של חיום שלר אם לא חסרת אתמול מה,‬ ‫ואם נאנסת וזנהת, אז אם מפני התרשלות ח״ו זגחת, תצטער ותיכף‬ ‫ביום חב׳ תשלים את אשר חסרת ביום הא׳. אבל אם רק מפני שלמדת‬ ‫איזה ענין קשה, או העמקת ללמוד ובשביל זד. זנחת, אל תצטער, אף אין‬ ‫אתה צריך להשלים ביום הב׳ את מספר הדפים שחסרת ביום הא׳, כי את‬ ‫יכל שיעור הדפים שאמרנו שתקצוב לך כמה דפים תגמור בכל יום, זהו‬ ‫דק בלמוד הפשוט, או במי שלא גרש עוד את ההתרפות, שצריר להקציב‬ ‫לו מספר דפים לכל יום לכל שעה, כדי שלא יתרשל ויאדיר בעמוד אחד‬ ‫ללא צורר. אבל מי שלומד בעיון בלא התרפות ומאדיר רק מפגי שמוסיף‬ ‫•עבודה על עבודתו וחקר אלקי בגמרא תוס׳ וכו׳, אדרבה אשרי לו ומה‬ ‫טוב חלקו, וזה הוא עיקר למוד התורה שזוכים לחתדכק ע״י בד׳. ותלמיד‬ ‫כזה יקצוב לו את שעוריו של הלמוד בעיון, לא במספר הדפים רק מספר‬ ‫של שעות, כמה שעות ילמוד בעיון, וכמה דפים או רק עמודים, שיעלו‬ ‫לו בשעות אלו, יעלו לו. ואל תחשוב שכיון שתעמס עליך הרבה עבודה,‬ ‫תתרגל לרמות עצמך וללמוד כל דבר רק בשטחיות, כיון שתרצח להשלים‬ ‫את מספר הכמות של עבודתך הרבה שקבלת על עצמך, אדרבה את חכלל‬ ‫תתחזק ותתאמץ וכל עצמך יתהפך להרוץ לעבוד עבודה קשה אף המפרכת‬ ‫את הגוף, ולחפך אם לא תרגיש ע״ע אחריות ועול לגמור חרבח בכל יום,‬ ‫תתרפח, ואף חמעט שתלמד, בלא עיוז בלא שמחח אף בלא שכל יחי׳.‬ ‫את חכלל חזר. תדע, כמו שא"א לעור בשתי עיניו שיראח, ולחמור‬ ‫שישכיל, כך א״א לנער בלי עול שיזדרז וישכים, ולבחור בלא חובות לעצמו,‬ ‫שיהרץ וידקדק. וגם מעצמך צריך אתח כבר לחבין טעם חדבר. כחי חנפש‬ ‫אשר כמתרשל נרדמים חם, וצריכים לדוחח אשר יעורר אותם ויכריחם‬ ‫לעבודתם, והעול אשר עליך לגמור סכום עבודה כזח, מעורר מקיץ ודוחח‬ ‫אותם לעבודתם, וכיון שמתאמצים כחותיך בעבודתם, יעמיקו ויחקרו גם‬ ‫בעיון, משא״כ בלא עול וחוב של סכום עבודח, באין מעורר ודוחח נרדמח‬ ‫היא חנפש ולא מתאמצת, ולמודך דל בכמות ועני באיכות בלא עיון ובלא‬ ‫התעמקות.‬ ‫פרק ו׳‬ ‫ממחלת הישות‬ ‫חנח אף שלא נפרט בקונטרסנו זח כרוכלא את כל מחלות הנפש‬ ‫ותרופתן, מ״מ כמו שדברנו ממחלת חעצלות וחחתרפות, מפני שעיקרות‬ ‫הן, וחמוכח כחן לא יוכל לפסוע אף פסיעח חראשונח על אדמת חעכודח.‬ ‫כמו כן מוכרחים אנו לדבר בזח ממחלות חישות כי מחלח נואשח היא,‬ ‫והמוכה בח ח״ו עד שאול ירד. ולדאבוננו נתפשטח כעת חרבח בין אותם‬ ‫הנערים והבחורים חחסרים דעת ולב אבן לחם. כל נער וכל כחור כזה‬ ‫הושכ א״ע ודעתו ליש בפני עצמו, הוא יודע איך להתנהג, הוא מבין מה‬ ‫טוב ומה רע לו ולנפשו. ויש לפעמים שהמלמד או האב אומר לו דבר‬ ‫ומדריכו, ונראה בעיני התלמיד שהוא מבין יותר, ובשביל זה הוא מביט‬ ‫על מלמדו כעל איש עריץ שבא לכפותו בכה לעשות דבר, רק מפני שהוא‬ ‫רוצה בכך, ולב התלמיד מתרהק ע״י זה מן רבו עד שכל דבריו, תורתו‬ ‫והדרכתו לא יועילו לו. ואם לא יהיש התלמיד בעצמו לגרש את מדה רעה‬ ‫זו מלבו, להשמידה לגמרי בקרבו עד בלתי השאיר לו שריד, ה״ו מרה תהי׳‬ ‫אהריתו. אין שום דבר לקוות מנער כזה, ולא שום מעלה טובה תעלה בו,‬ ‫יתקלקלו, יתעקמו ויבאישו, וכולם יתהפכו כו לרע ח״ו. כדעתו יכין אך‬ ‫הפכיות, לאטד לרע טוב ולטוב רע, וכםדותיו ישמש לרע, מה שצריכים‬ ‫לאחוב ישנא ומהדברים שצריכים להתרחק יאהב ויתקרב. וגם עליו טקונן‬ ‫הנביא ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. דעת ישראל ומדות טובות‬ ‫קבועות בקרבו באשר חוא בחור ישראל, ואלקי ישראל קוח שיעשח ענבים,‬ ‫אבל ויעש באושים, חכל נתקלקל ולענבי רוש ואשכלות מדורות נתחפכו.‬ ‫מין גאות חיא זאת חםחלח, וכבר חזו לנו קדושינו ז״ל מראש‬ ‫ואמרו, שבעיקבתא דמשיחא חוצפח יםגא. בדורות חקודםים חרנישו‬ ‫התלםידים חכנעח ובטול לפני חוריהם רבותיהם וםדריכיחם חטובים,‬ ‫הכירו בעצמם שקטגים הם בדעה קצרה ומעטה לעומת עבודה חגדולה‬ ‫אשר עליהם להדריך ולגדל א״ע לגדולי ישראל. וכאיש הבא אל התועה‬ ‫ביער בלילח לחדריכו ולחוציאו מן חשכת היער האיום אל דרך ישוב בני‬ ‫אדם חי׳ רבם בעיגיחם. אחבו אותו וברכוחו, וכל חגח אשר יצא מפיו‬ ‫קודש חי׳, בלעוחו ואל תוך נפשם ולבם חכניסוחו לא כן עתח שחנער‬ ‫מתגאח לאטד אני די לעצטי, דעתי טובח וישרח, עלי׳ אסמוך ובדרכי אלך.‬ ‫שפטו נא אתם, אתם נערים ובחורים טובים, אשר את דברינו עד‬ ‫כח אל תוך תוכיותיכם התחלתם לחכניס, ואשר כבר נוכחתם לדעת מחו‬ ‫בחור‬ ‫י ש ר א ל, איך ד׳ קשור בו מבלי לחפרד וחעול אשר עליו לגדל‬ ‫את עם קדשו. אמרו נא אתם, חיש מכאוב כמכאובי חםתגאים האלה ונגע‬ ‫כנגעתם. לכם בחורי ד׳ אין אנו צריכים לחזחיר על םדח רעח זו, בטוחים‬ ‫אנו שדברי ד׳ איש אמו ואביו תיראו, ו מ ו ר א ר ב ך כ ם ו ר א ש מ י ם ,‬ ‫על לבבכם חרותים. יודעים אתם חיטב שד׳ חוא המלמד אתכם תורח,‬ ‫וקול ד׳ בקול ודברי רבכם מתלבש, בשעה שםדבר אליכם דברי תודח,‬ ‫עבודח, אף דברי דרך ארץ ע״פ חתורח. וחמורא וחשםחח, חפחד וחאימח‬ ‫שחיו לישראל בשעח שעמדו על תר סיני ושמעו את קול ד׳ מלחכות אש,‬ ‫חלק מזח גס עתה לכם בשעח שאתם יושבים בישיבח, וכשאתם מזכירים‬ ‫א״ע שחחדר שבו אתם נמצאים עתח, מלא מלאכים ושרפים חוא, ומתוכם‬ ‫קול ד׳ יוצא, מתלבש בקול רבכם ונכנס אל אזניכס ולבכם, פחד ושםחח,‬ ‫יראח ואחבח מחלחל את גופכם ומרעיד את לבכם, ואת כל עצםיכם מכניע‬ ‫לתורת אלקינו חנשםעים בדברי רבכם.‬ ‫לכם אין צריכים לחזחיר על מדח רעח זו, אבל דעו נא שהמשנה‬ ‫אומרת )אבות פ״ד (מאד מאד חוי שפל רוח, את חגאות צריכים לחרחיק‬ ‫יותר מכל המדות הרעות ואף צל ממנה לא ישאר*( לכן פן יש בכם‬ ‫תלמיד אשר לא גלקה הרבה בגאות כ״כ עד שגם יתנגד לרבותיו ולהוריו,‬ ‫•(‬ ‫אותם ואת דבריהם, אז אף אם ידיו רב לו להתגבר על רעת הגאות אשד‬ ‫בו מפגי שמצערה היא, ואף ששומע להם ומתגבר לעשות כמצותם, מ״מ‬ ‫פיון שבלבו ישות הזקה ועצמיות כאבן גמצא, גם הוא צריו כבוס ורהיצה‬ ‫עד אשר יטהר את לבו וגפשו מכל אבק גאות זו. ולא זו בלבד, אלא אף‬ ‫מי שמתגאה גגד הבריו, אם בשכלו אשר יותר הד מהם או בלא שום דבר,‬ ‫רק סתם מתגאה, גם זאת צפורגי היצה״ר הוא אשר געץ בו ובגפשו.‬ ‫שמע גא את דבריגו בהור כזה, קום מהר, הזק והוציאם אם הס אתה על‬ ‫גפשו, רהוץ וטהר אותה אם אין אתה רוצה להבאיש ה״ו את כל ימי‬ ‫הייו עד עולם.‬ ‫ולמה באמת תתגשאו הברים יקרים זה על זה, למה לא תכירו‬ ‫את עצמיכם ואת הבריכם למלאכים טהורים צבאות ד׳, אשר שלה לעולם‬ ‫הזה לכובשו למעגו. ראו גא אלקי השמים והארץ, בשם ד׳ צבאות גקרא,‬ ‫כלומר ד׳ של ההיילות, ואיזה היילות יש לקב״ה בעולם הזה, אשר על‬ ‫שמם גקרא, אבל זאת רמזה לגו הגה בתפלתה בשעה שהתפללה שיתן‬ ‫ד׳ לה בן. והזכירה בפעם הראשוגה ד׳ צבאות בתפלתה, והז״ל אמרו‬ ‫)ברכות ל״א ב׳( שכווגה בשם הזה לאמור, רבש״ע מכל צבאי צבאות‬ ‫שבראת בעולמו קשה בעיניו שתתן לי בן אהד, כבר רואים בזה את הכל.‬ ‫אתם נערי ובהורי ישראל, צבאות והיילות של הקב״ה אתם, ובן‬ ‫אחד מן צבאות אלו בקשה הנה. כמו מלאכיו במרום, אתם טהורי הנפש‬ ‫לפניו, את העולם למענו תכבשו ואותו ית׳ בו תמליכו. לא בחרב ולא‬ ‫בחנית רק ברוח ד׳ אשר בקרבכם, עם סגלה, עם קדוש מכם תעמידו ועל‬ ‫ידיכם את אורו יאיר ואת חעולם בקדושתו יקדש, ולמד. תתגאו ותרחיקו‬ ‫לב מלב אם את חד׳ צבאות בזח אתם מרחיקים, וכבר אמר ד על חמתגאח,‬ ‫,‬ ‫אין אגי והוא יכולין לדור כאחת וכאילו דוחק את רגלי חשכיגח.‬ ‫אתם תלמידים מחורי לב, אחבו זח את זח, חזחרו בדברי חמשנה‬ ‫שאומרת)אבות פ״ד (יהי כבוד חברו חביב עליו כשלו, ולא תחא אהבתכם‬ ‫זה לזח רק בחכרח, כאיש שאוהב רק את עצמו בלבד, או כיון שמוזחר‬ ‫ומצווה חוא לאהוב גם את חברו, מכריח א״ע שגם את הבריו לא ישוא,‬ ‫וכמו בתורת גדבח יתן מאחבת עצמו איזחו משחו גם לחברו. אחבר. כזו‬ ‫אפס היא גם בקיומה ועד מחדד. תתבטל ותמס.‬ ‫אחבתכם תחי׳ מפגי שתדעו ותזכרו שאתם כלכם שלוחי ד׳ ואין‬ ‫כל אחד מכם יכול לאמר, אגי לעצמי וחברי טפל שבטפלים, שום דבר לא‬ ‫בכס תלה רק במשלח אתכם אשר במרום. אתם בכל כחכם תעבדו ואלקיכס‬ ‫ד׳ צבאות שלכם, את כל אהד מכם יעלה ויגדל בין ברוהגיות בין בגופגיות‬ ‫בעלי כשרונות רבים, וע״י שהתגאו נשארו בשפלותם, ולא עוד אלא אן?‬ ‫בגדול שכבר זכה להיות תלמיד הכם אמרו חז״ל אם מגיס דעתו הקב״ה‬ ‫משפילו, וכמה נערים ראינו שהיו נמוכים בקטנותם ואדירי ישראל‬ ‫בגדלותם.‬ ‫^‬ ‫^ ^ 1^(‬ ‫פרק ז‬ ‫,‬ ‫מחלת השפלות המרומה ותדופתח‬ ‫תלמיד ישראל, אל תהשב שבדברינו בקונטרס הזה, רוצים אנו‬ ‫לפטרך כבר מללמוד בגמרא, מדרש, ש״ע ושאר ספרים הקדושים המורים‬ ‫לנו דרך הקודש העולה אל ד׳, הס מלהזכיר. אדרבה, כונתנו רק לתקן‬ ‫א״ע שתוכל לעיין בהם ולבלוע את דבריהם הקדושים אל נפשך ואל גופך,‬ ‫וכל אבריך ירטיבו מן המעין היוצא מבית ד׳ ומן היכלי קודש. לכן אין‬ ‫אנו מעתיקים בזה את כל דברי הז״ל הש״ע וספהי׳ק בעניני הנהגה, כי‬ ‫פתוהים הם וכל מי שהשקה נפשו להיות קרוב אל מי שהוא טהור ולהמצא‬ ‫בין משרתיו הצדיקים הטהורים, מתוכם ילמד, ורק את השייך לעניננו‬ ‫נעתיק.‬ ‫איתא בש״ע או״ח ס׳ א׳, ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו‬ ‫בעבודת השי״ת, עכלה״ק. אבן גדולה מאבני הנגף היא הבושה הזאת, כי‬ ‫איש זה בכלל אינו בדעתו וברשותו ורק אהר האנשים אנשי חוץ נגרר‬ ‫ונסהב. מאיש המלעיג הזה ירא שלא ילעג עליו, ובשביל זה מבטל עצמו‬ ‫לדעתו, ורק כפי אשר ייטב בעיניו יעשה, ודבר טוב ימנע מלעשות, כי‬ ‫אפשר ישהק עליו שכנו אהר הקרוב אליו, וגפ למצא הן בעיני השלישי‬ ‫והרביעי מוכרה להתאים את עצמו. הוי ואבוי לאיש כזה, אשר מסר את‬ ‫נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אהרים נשהתים, כולם מושלים עליו, ורק‬ ‫הוא אין לו שום שליטה על עצמו ובשרו. מהלה מאוסה היא הבושה מפני‬ ‫הטלעיגים עליו, אשר ראשיתה ויסודה ילדות וקטנות< הילד בקטנותו יודע‬ ‫שאין לו דעת לעצמו, ומתרגל הוא למדוד את כל דבריו במגהגי ודעת‬ ‫הנחלים הסובבים אותו, אם זאת אעשה, טוב אהי׳ בעיניהם, ואם כה‬ ‫אעשה ישהקו ממני וכו׳ עד שנשארה אצלו דעה זו אף כשיגדל ויזקין,‬ ‫להשגיח יותר על היופי בעיני האדם מאשר על הטוב האמיתי.‬ ‫מילדותו, עד עולם‬ ‫לעבוד ולתקן א״ע,‬ ‫תשאר בו ותזיקו. ואם יפתו‬ ‫עודו נער, לכן הסרונותיו בו,‬ ‫וכשתגדל בשנותיו, ממילא הם יכלו ודעתו גם מדותיו טעצטן תתהזקנה,‬ ‫רהם‬ ‫עליו‬ ‫ולא תאבה לו, כי רק השגים מזדקגות ולא האיש, ויש גדולים‬ ‫אף זקנים בשגותיהם, וגערים אן* ילדים הם בדעותיהם ועצמותיהם. והכל‬ ‫מפגי שבעבודתם התרשלו ועל התגדלות שנותיהם בטהו.‬ ‫נשוב גא עתה אל עגיגיגו, לעיין איו מהלה זו של כושה מרומה‬ ‫נשארה באיש מילדותו ובמה מתרפאים ממנה. הילד בראשית התפתהות‬ ‫דעתו כיון שאין לו דעת לעצמו, להבדיל בין טוב ובין רע ולא רוה בקרבו‬ ‫אשר ידהפוהו לאמר, כזאת וכזאת עשה ומזה תהדל, מוכרה הוא לקלוט‬ ‫בקרבו דעות מן ההוץ, כי מעצמו לא ידע מה לעשות, בלתי אשר ימדוד‬ ‫בדעת אגשים הגדולים מה טוב ומה רע בעיגיהם. וכשיגדל אם גם אז לא‬ ‫יקגה דעת לעצמו ולא רוה. אז דעת בגי אדם מקרבו לא תמוש ורק היא‬ ‫הטושלת היהידה בו תהי/ אף לפגי שמותיהם יכרע ולפגי דעותיהם יתביש‬ ‫שלא ילעגו עליו, וכל טעשיו רק כדי להתיפות בעיגי האדם הן. וראו גא‬ ‫פלא זה שישגם אגשים שבשגי הגגעים הגוגדים הם גלקמש. גם בשפלות‬ ‫והסרון דעת עצמית, וגם בגסות וישות שדברגו בפרק ר, מתגאים הם‬ ‫גגד רבותיהם וטלטדיהם הטובים, וגאותם היא, לאמר יש אגי לעצמי‬ ‫ודעת ברורה לי לדעת, שאגי צריו לבטל את כל עצטי לדעת העולם הגשהת‬ ‫ולהטשו אהריו כצאן לטבה יובל. שהקו גא אתם בהורים טובים עליהם‬ ‫ועל פיתול דעתם הגשהתה, גאות וישות כזאת לעשות טעצטו םטרטוט‬ ‫להתבטל ולהשהת.‬ ‫כו היא להם, גאות עם שפלות גשהתה, מפגי שגם הגאות לא‬ ‫בקרבם גצמהה, גאות ארורה ומעופשה כזו שיסודה גיצוץ עבודה זרה‬ ‫ר״ל, ופעולתה להרוס ולאבד את עם ד, אשר השאירו נבוזראדן נירון קיסר‬ ‫וטיטוס, א״א שמקרב נפש ישראל תעלה, מהלת העולם היא כעת, וכיון‬ ‫שהוא דעת עצמית אין לו ורק לפגי העולם הוא כורע, גם הרקב הזה מתדבק‬ ‫בו וגם הוא מורד גגד רבותיו ואביו.‬ ‫לכן לא די לו לאדם, הרוצה לגרש את מהלה זו הנשהתה בו עוד‬ ‫מילדותו, לקגות דעת בלבד, רק גם דעת עצמית יקגה וזהו העיקר. כי גם‬ ‫למתביש מפגי המלעיגים עליו ולכורע לדעותיהם יש דעת, וכבר גתגדלו‬ ‫והיו לאגשים, אבל גם כל דעותיהם לא של עצמם ורוהם היא ורק מן העולם‬ ‫באו. הקטן שרוצה להקות את הגדולים, לובש כובע ומעיל של גדול ויהי בזה‬ ‫העולם מבלי אשר ישהקו להם. אבל כמוהו וכמוהם רק דעת הקוף להם שבל‬ ‫חכמתו היא רק איך להתאים את מעשיו למעשי איש. אם יאמרו בני‬ ‫העולם לטוב רע, גם הוא כמוהם, יבזה את התורה ולומדי/ ואם ישתגעו‬ ‫ויתפלאו מן משהק הילדים בכדור, גם הוא לפניו יכנע, ולפני מהתליו יכרע.‬ ‫ואנו רוצים בזה לעורר בך דעת מעצמך, הלא עצטותך ישראל הוא ואת‬ ‫הרוה הישראלית שבך תגלה מקרבך, רוה האבות אשר אצור בקרבך יציץ‬ ‫ויגדל, היא תדיחך והיא תכריה אותך לאמר כזאת וכזאת עשה, את ד׳ אלקיך‬ ‫אלקי ישראל עבוד ואת מצותיו שמור, שמע אל קולו אשר בפי אביך ורבך‬ ‫הטובים, לאנשים הרהוקים מן התורה תלעג, בעניני התורה תהי׳ איתן,‬ ‫עז כנמר לא תהת ולא תבוש מפני כל.‬ ‫זהו העיקר אשר צריכים להזהירך ביותר, ידענו גם ידענו שנגד‬ ‫המסיתים אשר בפירוש יאמרו להדיהך ה״ו מדרך ד׳ אל שאול תהתית‬ ‫מקום הושך הםט״א ר״ל, גם מעצמך תדע להזהר. דבריהם יהיו לך כאש‬ ‫צרבת וכמטהוי הקשת מהם ומכל סיעתם תרהק. ורק מן הצבועים צריכים‬ ‫להזהירך ביותר, בפנים תמימים יבאו אליך לאמר, גם אנו את אלקי אבותינו‬ ‫יראים וכמוך כמונו עובדים, רק גם זה הוא רצון ד/ עתה, בעת הזאת‬ ‫צריכים לפשר מעט, תורה כבר למדת, למוד עתה מלאכה או מסהר, ועוד‬ ‫יעיזו לשמש בדברי קדושינו לאמר, גם המשנה אומרת טוב תורה עם דרך‬ ‫ארץ. ואף בעניני עבודה יפתוך לפשר ויאמרו, העתים נשתנו ובעת הזאת‬ ‫אין צריכים להזהר ולדקדק בכל מצוה ומנהגי ישראל ובההרהקה מן‬ ‫העבירות כ״כ כמו מלפנים, וכדומה. ואתה לא תריב ולא תתקוטט עמהם,‬ ‫רק בלבך השב אמריך להם, אם כדבריכם כן הוא שהעתים נשתנו הלא רק‬ ‫לרעה נשתנו, מלפנים גם הסוהר גם הבעל מלאכה עבד את ה/ ועתה רובם‬ ‫ככולם מבני הנוער כאשר אך יצא יצאו מן הישיבה לםהור ולעבוד מלאכה,‬ ‫אל שאול תהתית ירדו. האם תרצו לרצוה גם אותי, לשרוף את נשמתי‬ ‫הטהורה באש של הגיהנם הזה, ולהשליך את גופי, אפרוה יוגה זכה, ביורה‬ ‫של צואה רותהת זו. לא אשמע לכם, בשום אופן לא אובה לכם, אוהז אני‬ ‫בספר התורה אשר אלקי בה נמצא, ובשתי זרועותי הובק אני בה את‬ ‫הכביכול, וכל עוד נשמתי בי, ממנה לא אפרוש.‬ ‫ואשר לדבריהם שאומרים שצריך אני לדאוג לתכלית פרנסה‬ ‫לכשאגדל, מה יצפצפו ומה יהגו אנשים הללו, האם טה מראות עיניהם‬ ‫ומהשכל לבותיהם. האם לא יראו שכמו עתה בעת הדהוקה כמו מקידם בעת‬ ‫הטובה שהפרנסה היתה נוהה יותר, כלם שוים, הרבה מבעלי המלאכה‬ ‫רעבים, ולהפך הרבה מבעלי התורה עשירים וכבר אמרו הז״ל אין עשירות‬ ‫מן האומנות, ואין העניות מן האומנות. את אשר יהפוץ ד׳ יענה ואת אשר‬ ‫הוא יעזרגי יפרנםני והוא יושיעני.‬ ‫אבל אם ה״ו הי׳ לך מניעות חזקות כ״כ שלא יכולת עמוד בהן, ולא‬ ‫י?ולת לחשאר בן תורד. בלבד. אם ה״ו נאנסת לעזוב את הישיבה ולצאת‬ ‫לשוק למסחר ומלאכח בעודך בחור *(, גם אז אל תתיאש ח״ו מלחיות יחודי‬ ‫בלב שלם וגם אז את ד׳ אלקיך ח״ו אל תעזוב. דע גא שגםיוגות יותר קשים‬ ‫מאלח שגרשוך מבית אלקיגו מן חישיבח, עומדים לפגיך. חזק ועמוד בהם,‬ ‫קשור עצמך בד׳ ואז גם הוא יהי׳ עמך בכל עגיגיך. לא יעבור עליך יום בלא‬ ‫תורה. התפלל אליו מעומק לבך. שפוך את גפשך לפגיו בכל אופן שתרצה,‬ ‫אם באופן זח שאגו רושמים לך כאן, אם באופן אחר, בין בדבור ובין‬ ‫בחרחור חלב תחשב. אגא ד ׳ בוחן כליות ולב, אתח יודע כי לא במרד ובמעל‬ ‫ח״ו עזבתי את תלמוד תורתך ויצאתי לעסוק בדברי העולם, ולא בזדון‬ ‫יצאתי מעולם האמת אל עולם של חבל. יודע אתר. את כל חעיגוים אשר‬ ‫חתענתי בחם ואת כל חתלאות אשר מצאתני עד שנשבר כחי ונדכה רוהי‬ ‫וגאגםתי לצאת ולבקש פרגםה. אבל ד׳, גם עתה ח״ו אינני עוזב אותך, לא‬ ‫את תורתך ולא את עבודתך הקדושה. גם עתה אגי מתפלל אליך ולומד‬ ‫יותר מיכולתי, וכל תכלית מחשבותי רק בך. אנא ד׳ לבי יפחד ונפשי‬ ‫תתפלץ. כבשר. רכח אני ודרך רחוק ואיום לפני. נכנם אני בעולם הזח‬ ‫שמלא משטיגים ושוטגים, חיות טורפות וזדים אורבים לגופי ונשמתי, אבל‬ ‫אם אגי כשח גדח, הלא רועה שראל אתה, וזה כל תקותי, גוחג כצאן‬ ‫אותגו,‬ ‫אחת‬ ‫כבודך, וזח כל חזקי.‬ ‫מן‬ ‫חצאן‬ ‫ביער‬ ‫ופגע‬ ‫דרכו‬ ‫בח‬ ‫של‬ ‫חארי‬ ‫רועה‬ ‫וחדוב‬ ‫כאשר תתעד.‬ ‫לטורפח,‬ ‫שה‬ ‫ותפחד,‬ ‫ובכל גפשה תצעק, ויקשב הרועה, יהמו רחמיו ויחיש לחצילח כל עוד רוח‬ ‫חיים באפה, כן גם אגי מקבל עלי שבכל דרכי הרחוקה והמםובכה, אליך‬ ‫אצעק, אנא ד׳ חצל אותי, ואתח תשמע מן חשמים ותחיש לאחזגי בציצית‬ ‫ראשי ובמיתרי לבבי*( ולחצילני ולחדריכני אליך ד׳.‬ ‫דברים הללו יחיו לננדך תמיד. אל תתרחק מן חבריך חראשונים‬ ‫שזכו להשאר בתורה כל היום וכל הלילה, ולנשם אל קרבם אויר נ״ע ורוח‬ ‫היוצא מבין כנפי ההיות אופנים ושרפי אל. תתראה עמהם כפעם בפעם‬ ‫ובפרט בשבתות וימים טובים תקבע לך שיעור קבוע בכל יום לתורה.‬ ‫תאמר תהלים בכל יום תתפלל בבונה. תזהר להוםיףו מהול אל הקודש‬ ‫בשבתות וי״ט ויהי׳ חשבת וחיו״ט שלך כלו קודש. בכל חשבוע תחכה לו,‬ ‫זה חיום שבו אתר. משתחרר מן סאון ורעש הגיהגם וגכגם לג״ע בכל השבת‬ ‫•(‬ ‫כגון בחור שמוכרח לפעמים לפרנס את הוריו החלשים ר״ל‬ ‫•(‬ ‫התלמידים‬ ‫תלמד ותדבר דברי קודש עם חבריו מאז, כפעם בפעם תעיין בספרי מוסר‬ ‫וחסידות וכו׳.‬ ‫ואתם בחורים מאושרים שזכיתם להשאר בתורח תמיד, אל תרחיקו‬ ‫אותו. רחמו נא על נפש אומללח זו, שנדחח אל תחת זרם ברד מצרים ואש‬ ‫מתלקחת בתוך חברד אשר מכד. את כל נפש אשר לא יפלח ד׳ להצילה.‬ ‫אתם הוםים בצל כנפי השכינה קרבו גם אותו, כל עוד שתראו שלבו שלם‬ ‫עם ד׳ ומתגעגע אל מצבו הקודם שהי׳ מיםב עמכם יהד בג״ע. ואם תכירו‬ ‫בו איזה סימן של המוץ, דברו אתו בטוב ובנהת פעם ושתים ושלש דברים‬ ‫היוצאים מלבכם. אבל אם לא תועילו גם אז, רהקו אותו למען לא תכוו ח״ו‬ ‫גם אתם בשרפת נשמתו, כי אף אהר שקרא את דברינו אלו עד כה ואהר‬ ‫שהזהרנוהו וזרזנוהו,‬ ‫צריו‬ ‫הוא נסים ורהמים רבים שישאר יהודי נאמן,‬ ‫כי האם זרזנוהו יותר מאשר מצוים ומזרזים את הנשמה קודם ירידתה‬ ‫לעוה״ז, ומ״מ מה רבו הנדהים והנאבדים, ד׳ ישמרנו מהם ומהמונם.‬ ‫;וווןן;ןון^‬ ‫פרק ח׳‬ ‫נתיצת עליות הנפש וה&דות.‬ ‫תלמיד ותיק, הזור נא את דברינו עד כה וקה לו בפרוטרוט כל‬ ‫תקון שרשמנו‬ ‫לו‬ ‫לתקן‬ ‫את עצמו.‬ ‫הכניםהו‬ ‫אל קרבו ותקן עצמו‬ ‫בו. ואס‬ ‫לא יעלה לו בפעם אהת אל יפול לבו בקרבו, כי רק ליפול ולרדת לבאר‬ ‫שהת יכולים מהר, אבל להתקן צריכים עבודה רבה, קשה ומתמדת.‬ ‫אדרבא, אם ידעת בו איזה מדד. שהיא נפגמת, ועיינת בדברינו, והתהלת‬ ‫לתקנה ודומה לו שבפעם אהת כבר תקנתי׳ דע לו שמרמה אתה עצמו,‬ ‫הרבה פעמים והרבה זמנים‬ ‫צריו‬ ‫אתה לעבוד בה ולתקנה מעט מעט עד‬ ‫שתוכל לה. אבל בכלל דע לו, כי דברינו עד כה עוד לא דים לו שתוכל‬ ‫לעלות ע״י אל מה שצריו אתה לעלות. דברינו עד עתה הם רק מין נקוי‬ ‫ההדר למשל מן האבק ומן העכברים, שקננו בו, אבל עוד לא הוכשר בזה‬ ‫ההדר לבקש את המלו שיבא וישכון בתוכו, עוד‬ ‫צריו‬ ‫ליבון, עוד צריכים‬ ‫לציירו בפרהים, ליפותו בכלים נאים וכו׳ לפי משפט המלו ורוהו.‬ ‫מי שיש בו אהת מכל המדות והנטיות הרעות כגון שהוא עצל מתרפה‬ ‫או מתבטל לדעת העולם וכו׳ נשהת הוא עד שא״א לו להגיע אף אל קצה‬ ‫צריכים התיפות, עלי׳ והתקרבות גם אהר שינקה א״ע מםהי ומאום הנ״ל.‬ ‫הלא תראה את דברי המדרש )קהלת פ״א (מי נברא בשביל מי, ישראל‬ ‫בשביל התורה או התורה בשביל ישראל, ומסיים המדרש שהתורה בשביל‬ ‫ישראל. השתאה והשתומם, התורה שהיא כ״כ קדושה, תורת ד׳ שכ"כ‬ ‫השתוקקו המלאכים אלי׳, כל עצם ותכלית בריאתה בשביל ישראל היא.‬ ‫האין סוף לסיני בא ועמו מרבבות קודש, הרעים את השמים והרעיש את‬ ‫הארץ והכל בשביל ישראל. להעמיד אותר ואת הבריר שתהיו ישראלים‬ ‫עם קרובו קרובים ממש, הי׳ תכלית ביאתו וטרהת קדשו. וזאת תהי׳ גם‬ ‫מטרתר אשר אלי׳ תמיד תשתוקק, שתהיי קרוב אליו, לבר ונפשך ירגישו‬ ‫אף הם את קדוש ישראל אשר שוכן בקרבם וכו׳ כנ״ל. א״כ גם אתה‬ ‫-צריר לפעול בזה, צריר אתה לעורר את נפשר ממסגרתה, אשר היא סגורה‬ ‫בגופך ולקרבה אל אביה המצפה אלי׳. עבודה ופעולה והרגל רב צריכים‬ ‫לזה.‬ ‫תלמיד ותיק, הוששני שנבהלת מדברינו אלה, עד עתה השבח‬ ‫שכל עליותיר שדרשנו ממר עד כה ואמרנו לר שאין אתה בן הורין‬ ‫להפטר מהן, הן רק איר לנקות את מדותיר ואיר לרהק את האבק‬ ‫המרעיל הנ״ל ודי לר בזה להתעלות ולהיות איש ישראל אמיתי, והבנת‬ ‫אותנו. לא כן עתה שגם אהר הנקיון ותיקון רעת המדות שוב דורשים‬ ‫ממר עלי׳ והתקרבות, עלי׳ יותר גדולה שכל עצמותר יתקרב לד׳, דבר‬ ‫שהוא רק מין תוספת בעיניר ורק אנשים מבני עלי׳ וצדיקים גדולים אחד‬ ‫בעיר וב׳ במשפהה צריכים להשתדל ולבא אלי׳ וכל איש ישראל פשוט‬ ‫פטור ממנה. טעות גדולה טעית. כי הן אמת שצדיקים גדולים התקרבותם‬ ‫ועלית נשמתם גדולה הרבה מאד מן השגת האיש הפשוט, אבל גם כל איש‬ ‫ישראל איר שהוא, כמעט א״א לו להיות ישראל עובד את ד׳ בלב יבש‬ ‫ובנפש ישנה וטמונה, אם לא יעלה את עצמו עכ״פ לפעמים למעלה מעצמו‬ ‫ולמעלה מכל העולם. משה רבנו אמר לישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא‬ ‫האלהים אין עוד מלבדו. לא לדורו בלבד אמר זאת, כי התורה נצהית היא‬ ‫ומשה רבינו מנהיגנו הנצהי הוא, וגם עתה מכריז ומשמיע לכל לב ונפש‬ ‫ישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. הידיעה‬ ‫שנהשוב שד׳ ית׳ נמצא במרום מהוצה לנו לא די׳ לנו, רק הראת לדעת,‬ ‫שנראה ונרגיש אותו ית׳ הוא העיקר, וגם אתה תלמיד ותיק, כבר הראת‬ ‫מעט לדעת זאת. ואם לא תראה כנביאים והצדיקים הגדולים את שכינת‬ ‫כבודו לנגד עיניך, כבר רמז לנו מש״ר וידעת היום והשבות אל לבבך כי‬ ‫ד׳ הוא האלקים, בשמים ממעל ועל הארץ מתהת אין עוד. והשבות אל לבבך‬ ‫י‬ ‫אשר בלבך לד׳ ותשוקתך לתורה ומצות ולתפלה אמיתית, ולמה זה כאשד‬ ‫מעלה אתה במהשבתך, מה טוב הי׳ לי לו הייתי צדיק גדול קרוב לד׳‬ ‫כצדיקים אשר מלפגים, ומה מאושר הייתי לו התפללתי את תפלותי כהמגיד‬ ‫מקאזניץ זצלל״ה למשל, וגתדבקתי ונתאהדתי בטהרה עלאה ע״י, לבך‬ ‫כ״כ מזדעזע וכל גופך מפרכס מן תשוקה זו אשר יוקדת כאש בך, מאין כל‬ ‫אלה בך, אם לא שלפגי אדון ד׳ צבאות אשר לגגדה תהיל גפשך ואליו‬ ‫תשתוקק ותתמוגג, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים,‬ ‫כשתשיב אל לבך אז תדע כי ד׳ הוא האלקים.‬ ‫אבל מש״ר לא לבד וידעת שד׳ הוא האלהים בשמים, אמר, רק‬ ‫גם מתהת אין עוד, וזה הוא העיקר, לראות ולדעת שגם למטה בארץ אין‬ ‫עוד זולת ד׳ ית׳ וקדושתו, ואיך יכול האדם לומר זאת אם בלבו אל זר ח״ו‬ ‫גמצא, והגמרא אומרת, איזה אל זר שיש בגופו של האדם, הוי אומר זה‬ ‫היצה״ר )שבת ק״ה(, ואיך יכול האדם לומר, ישראל אגי ואת ד׳ אגי עובד,‬ ‫אם גם לאל זר אשר בקרבו, להבדיל הוא עובד, אליו שומע ואת רצוגו ח״ו‬ ‫ממלא. ואיך יגש לד׳ לאמר, ברוך אתה ד׳ אלקיגו, גוכה ד׳ אומר ד׳ אלקינו‬ ‫אתה, ובלבו להבדיל אל זר מתקגן ואליו ח״ו א״ע מכגיע.‬ ‫זה הוא העיקר, שתגרש את האל זר והיצה״ר מקרבך. לא שדורשים‬ ‫אגו ממך שבפעם אהת תגרשהו כלו, תשכים ותמצא טהור מכל שמץ והלי,‬ ‫זה א״א. רק שעכ״פ תתהיל בעבודתך זו, תתהיל אבל גם תתמסר כלך לה.‬ ‫משל למה הדבר דומה, למלך שהתגגב אויבו ובא והתקגן בארמונו, והי׳‬ ‫אם שר הארמון יתאמץ בכל כהו לגרש את האויב, המלך לא יכעס ולא‬ ‫יעזבהו, עוזר הוא לו עוד במלהמתו וכל חדר וכל פסיעה מן הארמון אשר‬ ‫ידהה האויב משם ימהר המלך לבא ולשכון בהם, אבל אם יתרשל השר,‬ ‫לא יריב ולא ילהם, ואף אם ירגיש המלך שעוד משלים הוא עם האויב בסתר‬ ‫ואליו שומע, תקוד כאש המתו, יקצוף ויהרפהו לאמור, גוכל ובוגד, את‬ ‫דירתי לאויבי מסרת ועוד עמו השלמת ואיך תעיז עוד לרמות אותי ולאמר‬ ‫לי, מלכי אתה ואותך אני עובד. את הגמשל בטח אתה מעצמך מבין, גופך‬ ‫ונשמתך, הארמון של האין סוף הוא, אשר בו ישכון, אבל האל זר היצה״ד‬ ‫אויב המלך, התגנב ובך התקנן, ומח תגדל חמת מלכו של עולם בראותו‬ ‫שאתה שר הארמון לא לבד שגתת לאויב ולאל זר לשכון בקרבך, דק עוד‬ ‫השלמת אתו, תכגע לפגיו ואליו תשמע. יקצוף ויקרא לך גוכל ובוגד, איך‬ ‫עוד תרמה אותי לאמר לי ברוך אתה ד׳ אלקיגו. לכן ההל גא לגקות את‬ ‫מדותיך ומהשבותיך שלא תהייגה בור רפש, עבוד גא בכל לבך לקדש‬ ‫אותן, המלך את ד׳ עליהן שרק כדבורו ומצותיו תעשה, תדבר אף תהשוב.‬ ‫והגה כל יכולת האיש הישראלי לגרש את הרע מקרבו, להפוך‬ ‫ד׳ בהירה שיוכל לבהור את דרך ההיים או ההפך ה״ו, וכאב רהמן מבקש‬ ‫את כל אחד מאתנו ובהרת בהיים למען תהי/ אבל האיש אשר רוצה לבהור‬ ‫באהד מב׳ הדרכים, צריך הוא להיות למעלה והוצה להם. המדרש )בראשית‬ ‫כ״ב (אומר, אשרי לאיש שהוא גבוה מפשעו, אוי לו לאיש שפשעו גבוה‬ ‫ממגו. האם יוכל השכור בעודו בשכרותו לבהור בטוב ולהחליט בדעתו שלא‬ ‫ישתכר יותר, מי הוא אשר יבהר דעתו המטורפת ותהו המבולבלת ביין,‬ ‫ובמה יתגבר האיש לבהור בדרך הקודש, אם ברוהו רוה גפש הבהמה‬ ‫היורדת מטה, או בדעתו המלא מגגעי יצרו ומבין לרע שהוא טוב ולטוב‬ ‫שהוא רע. ובכן מוכרה האיש להתעלה עכ״פ לפעמים שיהי׳ גבוה מפשעיו,‬ ‫מיצרו, מגגעותיו וטכל העולם. וברגע של עלי׳ וטהרה זו רואה ומרגיש‬ ‫א״ע לישראל קרוב לד/ ואת כל מעשי גערותו, לשטותים, ויצרו עם‬ ‫גטיותיו, לגהש ופתן, אשר מעצמו יתבייש ויפהד לאמר, הוי, מה כ״כ בזוי‬ ‫ומשוקץ אגי במדות ושטותים גרועות כאלו, הוי איך אגי קוטף א״ע ואת‬ ‫שורש אבותי גשמת ישראל אשר בי ממקור חחיים והקדושה, ומשליך‬ ‫עצמי בקן של גהשים פתגים מקום העפוש וחמות ר״ל. כלו יתחלחל וכלו‬ ‫ירעד, בכל כהו יתהזק יגער את גפשו וגופו מן הרפש ומן הנהשים הכרוכים‬ ‫בו, ויתגבר לבחור טעתה בהיים בטהרה וקדושת ד׳. והאם גם אתה בהוד‬ ‫ישראל איגך מרגיש שביום שאתח לומד בחתמדח ומתפלל בכוגח לפי‬ ‫יכולתך ובשעה שאתח מתקרב מעט אל חקדושח, בוש אתח מעצמך מן‬ ‫שטותיך ומזוהמים הם בעיגיך, וקל לך יותר למשול ע״ע ולישר את כל‬ ‫עצמותך. וזהו אשר אמרגו לך להעלות א״ע, לא טין תוספת לצדיקים‬ ‫גדולים בלבד חיא, רק כ״א לפי מצבו מוכרח להעלות את כל עצמו עכ״פ‬ ‫לזמגים ולפרקים.‬ ‫)1111(‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫£‬ ‫פרק ט׳‬ ‫איזה עצות להתעלה ולתק *״ע בהן.‬ ‫תלמיד ותיק, בטח שאלה גפשך, הלא התורה חיא חכל אף מדור‬ ‫הקב״ה היא, וחלא לומד אגי, ולמח איגי מתעלח. ואף שיש לי זמנים‬ ‫שמרגיש אגי א״ע גבוה טעט, אבל האם מעט מן המעט הזה כל העלי׳‬ ‫שלומדים תורה ופורשים ממנה ה״ו ויורדים אה״כ לבאר שהת. ואיפה‬ ‫היא הבטהת קדושינו ז״ל שאמרו, שהמאור שבה מהזירו למומב. אמנם‬ ‫כן, בלמוד התורה מתקשרים הלומדים במלמד תורה לעם ישראל, הוא‬ ‫האלהי ישראל. אבל צריכים לדעת איך ללמוד תורה, ובזוה״ק )ה״נ קנ״ב>‬ ‫איתא מאן דהשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלא אוהרא,‬ ‫תיפה תהי׳ ולא יהי׳ לי׳ הולקא בעלמא דאתי, עכ״ל הק׳ *( זאת אומרת‬ ‫שמי שלומד את התורה רק בשכל אנושי יבש בלבד, כמו להבדיל שמעיין‬ ‫בדבר שכל אהר, אומר הזוה״ק שאין לו הלק לעולם הבא. השכל הפשוט‬ ‫אשר בתורה רק לבוש התורה הוא ומי מתלבש בלבוש הזה, ד׳ ית׳,‬ ‫וכשלומדים תורה צריכים להשתדל לבוא אל האל מסתתר שהסתיר עצמו‬ ‫בתורה. רצונך לטהר את נפשך, כבר אטר ר״ע טה טקוה טטהר את‬ ‫הטטאים אף הקב״ה טטהר את ישראל, אבל רק טי שבא אל הטקוה ונכנס‬ ‫בה יטהר. הדור איפוא דרך לבוש התורה אל הקב״ה שנטצא בה, ואו‬ ‫תטהר. הן אטת שבשעה שאתה לוטד תורה קשה לך לעורר את נפשך‬ ‫במחשבות עילאות, טוכרה אתה להעטיק בה בראשך וכל עצטך לעבוד‬ ‫עבודה קשה הטתשת את חכח, אבל עורר את נפשך טרם שתבא ללמוד,‬ ‫גלה אותה וקשרה בד׳. ואז כשתבא ללטוד תורה, אתה תעבוד בפשט השכל‬ ‫הפשוט, והגפש הגלוי׳ שלך תרוץ ותחדור דרך הלבוש אל טלכה וקונה‬ ‫אשר בה ותתיהד עטו ית׳.‬ ‫אבל הדבר הזה לא טוב הוא טה שגם הנפש שלך שבה אתה רוצה‬ ‫להתעלות ולהתקרב, נעלטה טטך, טוסתרת היא בגופך וישנה היא‬ ‫בגשטיותך, ואם לא תקיץ אותה טשינת עולם, ולא תגלה אותה טן טהצלת‬ ‫הקנים אשר היא קבורה בה, בטה תתעלה ובטה תתקרב אל קדוש ישראל.‬ ‫אבל דע גא שהקיצת גפש הקדושה לא כהקיצת גוף הישן היא, אותו‬ ‫מקיצים בפעם אהת, ואת הנפש רק בהתטדת העבודה שטכריהים אותה‬ ‫לעבוד יכולים להקיץ. כי יכול האיש לעשות מצות, בידיו, בכל אבריו אף‬ ‫בפיו, להתפלל, והנפש גם אז תישן אף תתעלף, צריכים להכריה את הנפש‬ ‫שהיא תעבוד והיא תפעל ובזה תתעורר ותתגלה. לכן גם בכל היום, אף‬ ‫בשעה שאין אתה לומד תורה תזכור שעבד ד׳ אתה ועליך להתקשר בו.‬ ‫הזק את אמונתך בד׳, השוב כמה פעמים ביום. אני מאמין בד׳ ית׳ באמת‬ ‫ובלב שלם. אבי ומלכי, ברור לי שאתה אדון העולם אשר בראת את כל‬ ‫העולמות וכל אשר בהם, המלאכים בשמים אף הבריות הקטנות אשר מתהת‬ ‫״( מי שחושב שהתורה היא רק הלבוש שבה ולא יותר, תיפח רוחי׳ ולא יהי׳ לו חלק‬ ‫מסור הפוך והפוך במחשבה זו דכולה בה‬ ‫תרגיל את לבך ונפשך להשתפך לד׳ בשיה ותפלה הנער אף הגדול‬ ‫אם יש לו אך דעה קטנה, חושבים שבל עצמה של התפלה היא הדאגה‬ ‫וחצרות שעלי׳ מתפללים, כמו שמבקש העני מן העשיר או כל איש מן‬ ‫מלך בו״ד אשר בידו להושיעו באיזה דבר. אבל רק איש בער ולא ידע‬ ‫יכול לחלל כ״כ את התפלה ולחשבה רק צורך הדאגות, ולולא צרכיו לא‬ ‫הי׳ מתפלל ח״ו. כי באמת התפלה בעצמה, חתקרבות חלב והשתפכות‬ ‫הנפש לד׳ בתפלה, זו היא העיקר אשר בתפלה. וראו. גא במדרש עוד‬ ‫יותר, לא בלבד שאין התפלה מסובבת מן הדאגות והצרות, רק שלפעמים‬ ‫את הדאגות שולח ד׳ כדי שנתפלל אליו ית׳. איתא בשמות רבה )פ״א(,‬ ‫אמר ריכ״ל למה הדבר דומה למלך שהי׳ בא בדרך והיתד, בת מלכים‬ ‫צועקת לו בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר‬ ‫ימים ביקש לישא אותה לאשה, הי׳ רוצה שתדבר עמו ולא היתד. רוצה,‬ ‫מה עשה המלך, גירה בה הלםטים כדי שתצעק וישמע המלך, עכ״ל הק׳.‬ ‫את הנמשל בטח אתה מעצמך מבין הנפש שלך בת מלכים רוצה‬ ‫הקב״ה לישא אותה, כלומר שתתקרב ותתיחד בקדושתו, וצריכה לדבר‬ ‫ולהתפלל אליו, כי ע״י התפלה הפנימית הבאה מקירות הלב הנפש מתעוררת‬ ‫משנתה, הומה ומתיחדת במלך מלכו של עולם, והיא עיקרה ותכליתה של‬ ‫התפלה, עד שישנן דאגות שד׳ שולח אותן לאיש הישראלי כדי שיתעורר‬ ‫ע״י להתפלל ולצעוק לד׳ מקרב לבו ונפשו, כמו אותו המלך שגירה את‬ ‫הלסטים בבת המלך כדי שתצעק אליל. ואף אתה כשבאת לעורר את‬ ‫נפשך שלא תישן ותתעלף בשעה שאתה^ומד לפני אביך שבשמים ומתפלל,‬ ‫מתחלה עורר עצמך בעניני התפלה שכואכים לך ואתה צריך להם,‬ ‫במו באתה חונן לאדם דעת, השיבנו אבינו לתורתך, שאתה משתוקק‬ ‫שיפתח ד׳ את לבך ונפשך לתורה ולעבודה. וכן בברך עלינו את השנה‬ ‫הזאת, שלא בלבד על ברכת התבואה היא, רק בכלל תפלה על הפרנסה‬ ‫היא. וחאם לא יחם לבבך ולא תשפוך נפשך להתפלל לד׳ שיפרנס את‬ ‫הוריך, ואז נפשך תתעורר תתגלח ותתיחד במלכה וקונה. ולא בשעה שאתה‬ ‫מתפלל בעניני צרכיך לבד, רק כיון שתתרגל נפשך לקום ולהתעורר, אז‬ ‫בשעה שתדבר עניני ד׳ עוד יותר תתלהב בהתלהבות האמיתית וכשתאמר‬ ‫לד׳ אתה קדוש ושמך קדוש תתפעל נפשך ותרגיש איך היא עומדת לפני‬ ‫מקור הקדושה ומדברת אליו בלשון נוכח ומשבחת את קדושתו בפניו‬ ‫ואומרת אתה קדוש ושמך קדוש וכו׳. ותתלהב ותמס בנועם קדושת קדוש‬ ‫ישראל, וכן בשאר עניני התפלה ולא בתפלה של חיוב שחרית מנחה‬ ‫יתרכך לבך, רוהר יתגשא וגפשר תתקרב יותר לד/ אבל לעורר את גפשך‬ ‫שתדבר לד/ תוכל רק אם תהזק את מהשבתך הנ״ל באמוגתך שד׳ מלא כל‬ ‫הארץ כבודו, ואף אם אתה אינך רואה אותו, בו ובקדושתו אתה עומד.‬ ‫ולא במחשבח אחת יצאת ידי הובתך בזה, רק ככל שתכפול ותתמיד‬ ‫לחשוב במחשבח חזקח את עניני חאמונח, יותר יקל לך לעורר את נפשך‬ ‫•שתדבר לד׳ העומד לפני׳.‬ ‫ואם עוד יקשה לך לצייר לעצמך איך אתה עומד לפני ד/ ונפשך‬ ‫תתפעל ותתלהב בתפלה בעודה לפניו ית׳ אשר כבודו מלא עולם, מפני‬ ‫•שבעולם גשמי אתח נמצא, עיניך רק גשם רואות וידיך חומר ממשמשות.‬ ‫•הבט גא חשמימח וחתבוגן, אמץ את מחשבתך וחשוב, אגי עומד מעבר מזח‬ ‫•ומעבר חשמים חשגי, עולם אחר לגימרי הוא, מלאכים שרפים וכל גשמות‬ ‫חאבות חגביאים וחצדיקים ובתוכם כםא־חכבוד גמצא, וד׳ חגדול הקדוש‬ ‫והגורא עליו שוכן. האל המסתתר בעולם הזה, שם חדר כבודו כ״כ גגלח.‬ ‫התהזק הבט והשוב. עומד אגי מעבר מזה ואומר אליו ית׳ ברוך אתה‬ ‫-ד/ אותך ד׳ שעיגי גשואות אליך אני טברך, בין אם אגי רואה בין אם‬ ‫.איגי רואה אותך, את עיגי אגי מאמץ ובך מסתכל ומברך וטדבר אליך ד/‬ ‫ואם רצוגך לדעת עד כמה ראיתך זו גוגעת למעלה, עמוד ושמע‬ ‫-את דבר ד. איתא בספר היכלות וקצת מזח טובא בטור או״ח ם׳ קכ״ה,‬ ‫שאמר ד/ ברוכים אתם לד׳ שמים ויורדי מרכבה, אם תאמרו ותגידו לבגי‬ ‫מה שאגי עושה בשעה שמקדשים ואומרים קדוש קדוש קדוש, ולמדו אותם‬ ‫שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם )היינו לשמים, וזה שער‬ ‫השמים (ונושאים עצמם למעלה, שאין לי הנאה בעולם כאותה שעה‬ ‫שעיניהם נשואות לעיני ועיני בעיניהם, באותה שעה אני אוהז בכסא כבודי‬ ‫כדמות יעקב ומהבקם ומנשקם )היינו לכל אהד מישראל (ומזכיר גלותם‬ ‫״וממהר גאולתם, עכ״ל הק/ מה נאמר ומה נדבר. שער נא, עינינו מסתכלות‬ ‫במרום בעיגיו כביכול, והוא ית׳ מסתכל בגו, וכבודו מתעגג מן ההסתכלות‬ ‫״הזאת. כביכול, האב והבן טביטים זה בפגי זה, ומתוך אהבה ומגודל חחבה‬ ‫לא יוכל האב להתאפק ואוהז ומהבק ומגשק אותי הבן. הלב מתמוגג,‬ ‫-והגפש מתפרצת, מתלהבת וקוראה, אל אבי, אל קדושי, אגי עולה, אני‬ ‫עפה.‬ ‫בדברים הללו תעיין מתוך ראי׳ בשטים ותאטץ עיגיך ולבך להבט‬ ‫ולכון. ובכלל כשאתח מדבר לד׳ בלשון נוכח, לטשל אתה הוא אלהיגו או‬ ‫ברוך אתה וכו/ אף אם אין אתה טביט בשמים בשעח זו תדייק את‬ ‫ה א ת ה, ותצייר בדעתך שלד׳ אשר לגגדך אתה א־מר א ת ה. אבל אל‬ ‫ולהשוב מכל הבא בידם, כל איש שעובד עם עצמו, כפעם בפעם ימציא‬ ‫לו אופנים ואמצעים לעורר את נפשו בהם להתלהב ולצאת מתוך מהבואי‬ ‫גופה להתקרב לד׳ ויש גם פעמים שתבואנה לך מהשבות והתעוררויות‬ ‫מעצמן אשר לא שערת ולא הכיגות אותן, למשל בימים הנוראים בתפלה‬ ‫כשמרננים השבה לד׳, אתה הוא אלקיגו וכוי, וגם אתה התהלת עמהם‬ ‫לרנן, ויבא מורך בלבך, הלא עתה העליונים והתהתונים שרים שירה להאל‬ ‫הגדול המתנשא עליהם, ואיזה שייכיית לי השפל עמהם, ואיך אתהצף‬ ‫להתערב עם משוררי אל ומשמהי אלהים ופתאום כאלו נפה בך רוה היים‬ ‫רוה התהזקות, הלא כך דרכה של שמהה, הכלי זמר והמנגנים הולכים‬ ‫ברהוב ומנגנים, ועמהם המהותנים וכל ההשובים ששים ושמהים, וילדי‬ ‫העיר הבזוים היהפים שה רי פנים ומלוכלכי בגדים אהרים אצים ורצים,‬ ‫מוהאים כף ועמהם שמהים ומזמרים, וגם זהו מכבודי ההתונה והשמהה.‬ ‫ונפשך רואה אז מקהלה גדולה מש ררי אל, מלאכיו במרום, יהד עם ישראד‬ ‫למטה, שריש ומזמרים עתה שירה למלך הכבוד אשר עומד עליהם, שומע‬ ‫ומאזין, שמה ומתפאר, ואתה כילד יהף ומלוכלך בכל כהך רצת ואליהם‬ ‫נתהברת, ויחד עם המקהלה הקדושה אתה מרנן שירה לאלהיך שהשתוקקת‬ ‫אייו שמהתך מתדקדת ורוהך גשברה ומתלהבת עד מאד, עד שלפעמים‬ ‫לבך נמס ובובה בזה יותר מאשר בכל גדרי.‬ ‫וזהו רק אש אתה תעבוד הרבה פעמים לעורר את נפשך ולא תישן‬ ‫ע׳ שנות היי׳ בתיך לב אבן, ואז גם מעצמה תתעורר ודע לך שגם מצדיקינו‬ ‫ומקהשינו זי״ע, שרפי אל שעלו והתקרבו לד׳ יותר מכפי שאנו משיגיש,‬ ‫גם מהם בראשית עבודתם השתמשו לפעמים באופנים ואמצעים לעורר את‬ ‫נפשותיהם הקדושות והטהורות למשל בבית אהרן איתא, שהצדיקים הי,־‬ ‫משעריש בעצמם קודם התפלה שהם שוכבים ביסורים בקבר ובא אהד‬ ‫ואמר לו, קים עמיד והתפלל, ע״ש *(, ודעת לנבון נקל, כמה האיש מתעורר‬ ‫בתפלתו אש רק מצייר זאת במחשבה הזקה ונם אתה תלמיד ותיק אם‬ ‫בראשיתך תשתמש באמצעים שונים ותעבוד בהם, יכול אתה להגיע‬ ‫לגדלות אי״ה למעלה מהשגת עצמך.‬ ‫ומעתה זה ה,א יסיר הבהירה שדך, שתתעורר ותגבי׳ א״ע ותתקרב‬ ‫טעט לקד! שה, ובשעה זו של התרוממות, בנפש גבוהה וטהורה תםתכי*‬ ‫ע־ נמיכיותיך אשר אתה קבוע בהן תמיד, על העצלות, על שאר המדות‬ ‫הרעות, עד מהשביתיך ועל רצונך הנמוכים שאתה הושב ורוצה, ומעצמך‬ ‫*(‬ ‫וכנראה שם שדק מתחלה התעוררו בזה ואח״כ לא היו צריכים לזה, כי איחא ש 5‬ ‫רפש, ממש בבית הכסא של ילדות ושטותים, מקבל אני ע״ע להיות יהודי‬ ‫עבד ד׳ מעתה. כ׳וויל זיין 8 יוד, רבש״ע כ׳בין אוי]* מיר מקבל צו זיין‬ ‫דיין אמת׳דיגער עבד. מהשבות אף דבורים כגון אלו תכפול כמה פעמים,‬ ‫ובעזרת ד יועילו לך הרבה. כי זאת הקת הגפש, גכגעת היא לפגי דבורים‬ ‫היוצאים בהזקה מן הלב. גם את זולתו יכול האיש לפתות בדברי הלב‬ ‫והגפש וכש״כ א״ע, אם רק דלוריו יוצאים ממגו בשעה שהוא מתרומם‬ ‫וגבוה מן עצמו.‬ ‫אבל בקבלה בכלל בלבד, שתהשוב שאתה מקבל עליך להיות יהודי‬ ‫עבד ד/ לא תוכל להסתפק. רק גם בפרטיות מדות הרעות וההסרונות, אשר‬ ‫אתה מכיר בך השתדל לתקן בשעה זו של התרוממות. הן אמת שבשעה‬ ‫שמתלהב האיש ישראל בתפלה, טוב שלא ירבה בהשבוגות, לא יטפל ולא‬ ‫ילכלך את ידיו אז בהסרוגותיו, רק יתפלל וילמד ויתלהב ויתקרב, כמו‬ ‫שאיתא בספה״ק מזה. אבל תיכף אהר תפלתו ואף בהזרת הש״ץ בשמ״ע,‬ ‫וכן אם מתעורר לפעמים שלא בשעת התפלה ישתדל לתקנם בפרטיות.‬ ‫כי א״א לבדוק ההמץ בלתי אם לאור הנר, וכשנתעוררת וניצוץ של קדושה‬ ‫הלהיב אותך עתה, כל עוד שלא כבה בדוק א״ע לתקנך. למשל אם כעסן‬ ‫אתה ה״ו, התבונן, האם נה לי לכעוס ולהיות מושלך מעל פני ד׳. הגמרא‬ ‫אומרת כל הכועס אפילו שכינה אינה השובה נגדו, כל הכועס כאילו עובד‬ ‫ע״ז *( והאם אכעוס ואעשה נבלה זו ה״ו. האם באלהי ישראל אלהי נפשי‬ ‫וגשמתי שאגי מרגיש עתה בקרבי אמרוד ה״ו. מקבל אני ע״ע שלא לכעוס‬ ‫מעתה, בלב שלם מקבל אגי עלי זאת. רבש״ע, עזור גא לי לעמוד ברוחי‬ ‫שלא אכעס. וכ״כ תקבע בלבך ובגפשך מהשבה וקבלה זו, עד שכאשר יבא‬ ‫מעשה של כעס לידך ותתהיל לכעוס, תזכור בגגות שגגית את הכעס‬ ‫ואת הקבלה שקבלת ע״ע שלא תכעוס ויקל לך למשול ע״ע ולהרגע.‬ ‫ומעתה בשעת התעוררות הכעס עיקר עבודתך תהי׳ להתעקש לזכור‬ ‫ולצייר לעצמך באופן ההזק ביותר, ובמהשבה ברה ביותר, את שעת‬ ‫התרוממותך ואת הקבלה שקבלת אז עליך, וכן תעשה בשאר ההסרונות‬ ‫שאתה מרגיש בך.‬ ‫אבל אל תדמה שמעתה תוכל כבר לתקן את כל הסרוגותיך ותתעלה‬ ‫אף בלא עבודה לא תטעה טעות מגוגה כזו, כי בלא עבודה יכולים רק‬ ‫לרקוב בקבר, ולא יותר, ולהתקן ולהיות ישראל עבד ד׳ יכולים רק בעבודה.‬ ‫ולא עבודה פעמית ובאקראי, פעם עובד ופעם עוזב, רק בעבודה תמידית.‬ ‫ובכל ימי הייך, ימי הייך הימים כל מי הייך הלילות, אסור לך להסית‬ ‫•(‬ ‫תקל לך הרבה, ולא תהי׳ כאותן אנשים שאף שיש להם רצון טוב להיות‬ ‫יהודים אמתיים, מ״מ נשארים עומדים בכל ימי חייהם על מצב אהד,‬ ‫וביומו האהרון מביט ע״ע וצועק, במה גדול אני עתה מן המצב שהייתי‬ ‫בנערותי. במה בליתי את כל שנותי כי בתהבולות כגון אלו וכיוצא בהם,‬ ‫אי״ה תעלה אתה ותלך מהיל אל היל.‬ ‫ויכול אתה להשתמש נם בפעולות ממשיות לצורך תקוניך, ובענין‬ ‫הכעס למשל תקבל ע״ע שכאשר רק תרגיש בקרבך נדנוד של כעס, תאמר‬ ‫בפיך איזה דבר תורה. תאמר למשל תנא דבי אלי׳ כל השונה הלכות ובו/‬ ‫ואם אפשר לך עוד לאמר איזה ענין שאתה צריך לעיין בו מעט בשכל, יותר‬ ‫טוב. ראשית, דבר התורה שתעמיק בה תגין ותצילך מן יצר הכעס,‬ ‫וגם פשוט בדרך טבע הגוף הוא כך. מין שגעון ברגע זה על אותו דבר‬ ‫הוא הכעס, לכן קשה לו לאיש להתגבר בשכלו הבריא אז, שלא לכעוס‬ ‫מפני שאין לו אז שכל בריא, דעת השגעון דהתהו. לא שנעשה ה״ו משוגע‬ ‫לכל דבריו, רק לאותו דבר. לכן רק דעה שכנגד הכעס א״א לו להעלות‬ ‫אז, ולאמר שלא לכעוס כיון שמשוגע הוא לאותו דבר, אבל מהשבה‬ ‫אחרת שאינה נגד כעסו יקל לו יותר להשוב ויכול לאמר את דברי תורה‬ ‫שאינם מתנגדים לכעסו. וכשיסיח דעתו על רגע ויעמיק בשכלו בדבר‬ ‫התורה, יעבור השגעון מעליו, ולשכלו הבריא יקל להתגבר גם נגד כעסו‬ ‫ולמשול ולא לכעוס.‬ ‫בכלל יש להתאונן על שבעתים הללו כנו את הכעס בשם הולשת‬ ‫העצבים )נערוועיש(, ובשביל זה מתפטר האיש כבר לבטל את רעת מדה‬ ‫זו, לאמר הולשת הגוף היא ולא מדה רעה היא אשר בו תלוי׳. הן אמת‬ ‫שגרוי העצבים מעורר את הכעס, אבל נתבונן נא למה זה באינו יהודי‬ ‫כשמתגרה כעסו על מי, מוכן אף לרצהו נפש, והיהודי הנמוך יכהו, והיותר‬ ‫זך לא יהרוג אף לא יכה, רק יקצוף ויהרף את זולתו, ואף שהולשת‬ ‫העצבים בכולם שוה, מ״מ לא כולם ראוים לעשות מעשים גרועים ש ים‬ ‫בשעת כעסם. הדבר הוא פשוט, איש הער יכול להגביל את נפשו אה‬ ‫לזמן שנתי, וכשהוא מתגלגל בשנתו אנה ואנה, כשיגיע לקצה מטת‬ ‫לא יתגלגל ההוצה ארצה, רק יהיש לשוב ולהתגלגל אל תוך מטתו, ולא‬ ‫יפול. ישן הוא ואין בו דעת בשעה זו, אבל דעתו הקבועה בנפשו בשעה‬ ‫שהוא ער מגבלת אותו גם עתה גם לשעת העדרה וכן הוא בכל דבר,‬ ‫הדעה והמהשבה הקבועות באיש תמיד, בכהן להגביל את כל עצם האיש‬ ‫גם על שעה שהסרה לו דעתו בישראל בדעה נמוכה, מגבלתו שלא יהרוג,‬ ‫אף אם יכעס ויתגרו עצביו, וביותר זך ובדעת יותר גדולה גם שלא יכה.‬ ‫דעתו בשעה זו ממנו, מ״מ דעתו הקבועה בו תגביל אותו, שנם לא יקצוף‬ ‫ולא יחרף אף בהתעורר כעםו.‬ ‫ואם יש בקרבו שנאה כבושה על אחד מחבריך ורוצה אתה להסירה‬ ‫ולא תוכל. וכידוע, בשביל שנאתו אותו כבר רואה אתה עליו חסרונות‬ ‫וחטאים, הסר כעסו מלבו, ורק אז תראח אם באמת בו חסרונות יותר טבו.‬ ‫אבל כאמור רוצח אתח לדחות את שנאתך מלבך ולא תוכל. עשה זאת‬ ‫איפה, כתוב אליו מכתב, לא תשלחהו רק תטמנחו בצלחתך, ובו תזלזלחו‬ ‫ככל אשר שואף הנחש הכועס אשר בלבו. ואיזה ימים תקרא את המכתב‬ ‫בפיו, ותצייר לו שאתה עומד נגדו ואתה מחרפו בחרופים וגידופים אלו.‬ ‫אז אחר איזח ימים בטח יסור כעסו מלבו עליו, ואם בעל נפש אתה עוד‬ ‫תרוץ לפייסו. אל תתמה על עצתנו זו, ולא תאמר אחד מב׳ חדברים היא,‬ ‫או שקר היא, או מעשה להט וקסם היא, וכי אפשר כן, שכאשר אכתוב‬ ‫מכתב ואהרפהו ועוד אקראהו אתרצה לו ועוד אפייםהו. לא שקר ולא מעשה‬ ‫להט היא רק חוק חנפש חיא, שכאשר מחרף ומנדף האיש את שונאיו‬ ‫ישקוט מעט כעסו מעליו*( אבל כיון שחברו עונה לו בשעה שמחרפהו,‬ ‫לכן תגדל שנאתו בזח. ואתח שכתבת טכתב חריף לפי מדת שנאתך‬ ‫חנדולח וקראתו בפיו ותזלזלחו, וישקוט מעט כעסו בחר^ו אותו, וכשתבא‬ ‫לקראתו בפעם חב׳ ביום חשני, אשד כבר נתקטן כעסו, ועוד אתח מזלזלחו‬ ‫בזלזולי מכתבו שנכתב לפי מדת כעסו מאז, שחי׳ כעסו יותר נדול, יתחיל‬ ‫כבר לבו לחתיסר מעט מעצמו ולאמור בכ״כ זלזולים גדופים וחרופים‬ ‫חרפתיחו, וכבר א״א לו לקרא את כל חחרופים בכעס גדול כדאתמול,‬ ‫אבל חלא קבלת עליו לקרותו ועוד לא נח כל כעסו מעליו לכן עוד אתה‬ ‫מכריח א״ע וקורא, ויחי ביום חשלישי כעסו עוד יותר נשקט מקריאת‬ ‫יום חב׳ וא״א לו כבר לקרותו. כבר מתחרט אתח בחתגלות לבו, כ״כ‬ ‫לזלזל וכ״כ לחרף. מבקש אתר. כבר תחבולות איו לחתפיים עמו ותתפיים.‬ ‫איש בעל לב טוב ימהר להתפייס, וחקשח עורף יצטרו לקרותו פעמים יותר.‬ ‫אבל בעזרת ד׳ כלם יתפייסו עי״ז. אבל רק לפעמים רהוקות תעשה עצה זו‬ ‫במכתב, ותזהר מאד בו שלא תאבדחו ולא יראוחו אף חבריו היותר קרובים‬ ‫לו, כי פן יודע הברו מזה שכתבת עליו ועוד יגדל כעסו עליו.‬ ‫כאמור, תוכל לבקש ל ו עצות ממשיות בכל דבר, וכן למשל אם‬ ‫עובד אתה לתקן את מדת העצלות בשינה, כי אוהב אתה לישון הרבה,‬ ‫או שעבדת ביום הזה יותר ונתיגעת, ותירא שתאהר לישן מהר יחתר‬ ‫משעתו הקבועה. תוכל לנסות כך. לא תשכב באורו מטתו רק ברהבה ואת‬ ‫רגליך תסמוך על כסא, ובבוקר כשרק תתעורר, תדחוף ברגליו את הכסא‬ ‫•(‬ ‫עיף בכל היום על שלא ישנת במנוהה בייילה, וגס אז לא תעשה כך יותר‬ ‫מפעמים בשבוע.‬ ‫)1111( )1111( )1111(‬ ‫11(‬ ‫)11‬ ‫פרק י׳‬ ‫להפוך המרות הרעות למאורי אור.‬ ‫הרבה פעמים רואה האיש סתירות, רק מפני שאינו מסתכל אל‬ ‫תוך הענין פנימה, רק על לבושן מכהו ! מביט והי׳ אם יהדור אל פנימיות‬ ‫,‬ ‫ואל נפש הענין, יראה שאין סתירה, אין קושיא ואין תרוץ, הכל ענין ישר‬ ‫רק שמסתעף! להרבה דרכים ,גם עתה היות שבטה מתקשה אתה בדברינו,‬ ‫לאמר הלא סתירות רואה אני בזה, מתהלה הבטיח איתי להתעלה ולהתגדל‬ ‫לגדול בישראל, אף אם איני מרגיש בקרבי גדלות ולא הכשרה יתרה, מפני‬ ‫שבי אוצר עליון טמון, וקדושה עילאה צפונה ונעלמה גם ממני בעבודת‬ ‫גופי תתגלה ובעמל נפשי תתעלה ואה״כ מודה הוא שמדות רעות בקרבי‬ ‫ויורני לתקנם. הא תינה שאיני מרגיש את קדושתי אשר בקרבי, אבל‬ ‫למה זה עוד הנני רע ויודע הלאים בנפשי‬ ‫ומאין מדות רעות האלה‬ ‫קבועות בנפשי כאלו הן עצם הנפש וטבעה, אם אוצר קדושה בי.‬ ‫וכאמור סתירה היא, רק אם מסתכלים בחיצוניות ענינינו לבד, אבל‬ ‫א״א לנו להשאר בלבוש ההצוני, ולא נגיע אל תכליתנו בזה לבד. כי בענין‬ ‫תקון המדות אשר דברנו עד עתה רק איך להתאפק מהן ואיך לכבשן ולא‬ ‫ישחית בהן האיש את עצמו ולא את זולתי, לא יספיק לנו לבא אל‬ ‫תכליתנו, אם לא נהפוך אותן מדות רעות בעצמן למאירי אור ולמדורי אש‬ ‫של מעלה לעבוד בהן את יוצרנו, ולעשות גם מכל תוכיותנו עם קדוש,‬ ‫סגלה וממלכת כהנים כפי שרוצה והתנה ד׳ עמנו מראש‬ ‫כי אם אמנם השכל האנושי רואה רק לעינים בחצוניות מדותינו‬ ‫כי רעות הן, שלה ד׳ לנו את הבעש״ט זצ״ל איש אלהים קדוש, ואת‬ ‫,תלמידיו הקדושים אהריו מאורי ישראל, והם למדו אותנו שהמדות באיש‬ ‫ישראל קדושות הן, ממרום הן מופיעות ומשתלשלות ורק בעוה״ז ובגוף‬ ‫של עוה״ז אם אין יודעים איך להתנהג בהן, נשתנה מראיהן ונראות‬ ‫לרעות, משל למים זכים בצלוחית מזוהמה, שגם המים נראים מווהמים‬ ‫אם לא ידעת, הלא שמעת, שישנן מדות וספירות קדושות בטרום,‬ ‫שבהן אור ד׳ וקדושתו מתלבש ועל ידיהן מתגלה ופועל בעולמות אשר‬ ‫ברא. ואם לא תדע מה הן הספירות כי לא לפי‬ ‫ערכו‬ ‫עוד ללמוד ספרי‬ ‫קבלה. אבל הלא בתפלתו אתה אומר לו ד׳ הגדולה והגבורה והתפארת‬ ‫והנצח וההוד וכו׳, ומי בכם שלא יאמר אהר ספירת העומר, מה שפגטתי‬ ‫בספירה הסד שבהסד, הסד שבגבורה, הסד שבתפארת וכו׳. ומן אותן‬ ‫ספירות קדושות, המשיו קדוש ישראל הארה גם אל תוך קרבגו, עם קרובו.‬ ‫וכמו הםדות אשר במרום, כן גם המדות אשר האיר בנו, רצוגו בהן להתלבש,‬ ‫ואת קדושתו בהן לגלות. במדת ההסד אשר בגו, שהיא השתלשלות מן‬ ‫ספירת הסד ואהבה עליוגה אהבת ד׳ לישראל ואהבת המלאכים בעבודת‬ ‫בוראם, כמ״ש וגותגים באהבה רשות וכו׳, גם בגו רק קדושה תראה, ורק‬ ‫בקדושה בה גפעל, לאהוב את ד׳ ית׳, את תורתו הקדושה ואת ישראל.‬ ‫ובמדת הגבורה ניראהו ביראה אמיתית. ולא אהבה ויראה נרדמת בלבד,‬ ‫שיש בעצם וטבע איש ישראל לד׳, אהבה ויראה שאינו מרגיש אותן, ואין‬ ‫לבו מפרכס ולא מזדעזע מהן, רק שיעשה לו האיש עכ״פ זטנים שיעורר‬ ‫את אהבתו לד׳ בתשוקה וגעגועים אליו ית׳ ויתפלל, אנא ד׳, קרבני נא‬ ‫אליו,‬ ‫למה זה הסתרת‬ ‫פניו‬ ‫ממגי, ולמה הרהקתגי מקדושתו. תשוקתו‬ ‫וגעגועיו יחיו בתשוקות וגעגועי חבן אל אביו שנתרחק ממנו, שכלו מתפעל‬ ‫ומפרכס אל אביו עד שלבו כואב לו. וכן ביראה לא יסתפק האיש חישראלי‬ ‫ביראה אשר בטבעו לבד אשר לא גגלתה בקרבו ואינו מרגיש זעזועי הנפש‬ ‫טטנח, רק צריו‬ ‫לפני חטלו‬ ‫אשר לפניו.‬ ‫להתעורר בזטן טן הזטנים, ביראה נגלית, כטו טי שעוטד‬ ‫חגבור. כלו יפחד ויזדעזע טן חדר כבודו וטן גדלות גבורתו‬ ‫וראה נא את דברי הרמב״ם ז״ל המובאים באו״ח ס׳ א׳ וז״ל,‬ ‫כשישיג‬ ‫האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב״ה, אשר מלא כל הארץ כבודו,‬ ‫עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שגאמר, אם יסתר איש במסתרים ואגי‬ ‫לא אראגו גאום ד/ מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפהד השי״ת ובושתו‬ ‫ממנו תמיד, עכ״ל הק׳. וזהו העיקר, לא יראה נרדמה בקרבו כמלפני המלך‬ ‫שרהוק ממנו, שרק בדעתו יודע הוא ששם מרהוק נמצא מלך, וצריכים לירא‬ ‫מטנו, טפני שלו היכולת להרע ולהטיב עמו, רק יראה הכנעה ופהד לפני‬ ‫ד׳, אשר עוטד עליו ורואה את טעשיו. כלו יזדעזע ואיבריו דא לדא ינקשו,‬ ‫יכנע ויתבטל טהדר כבודו אשר לפניו. ויראה כזו, לא תהי׳ קלושה והלושה‬ ‫לא תדהר. ולא תתבטל טפני כל רצון ותאור. גופנית. ולא עוד אלא אף‬ ‫בשעה שלא תהי׳ יראתו כ״כ גלוי׳ בקרבו, אם רק יזכור טן הפהד והזעזוע‬ ‫שהי׳ לו לפגי שעה או שעתיים ג״כ יברה ויתרהק טן כל שטץ הטא אף תאור.‬ ‫יהרה ויכעס ע״ע ויאמר אוי געוואלד, וואם האב איך געט, הען קעגען*‬ ‫אויבערשטען, כ׳בין דאך ערגער ווי דער געמיינםטער נושע ישראל ח״ו‬ ‫רבש״ע זיי מיר מוחל, כ׳נעם אויף מיר פון היינט אן צו זיין א יוד מיט‬ ‫מיין גאנץ לעבען‬ ‫הן הנה המדות אשר בנו, ספירות עליונות הן שנמשכו בנו והרבה‬ ‫הרבה יש להתאונן על היכלי קודש אלו שנשהתו, ועל מאורי אור אשר‬ ‫בנו שנהבלו ובאותה האהבה שהמשיך ד׳ ממעון קדשו לנו, שבה נאהבהו‬ ‫ונעבדהו ובה נהי׳ כמלאכי אלהים, אנו מרגישים אהבה לשטותים ובמדת‬ ‫גבורה זו, שנראהו ונפהדהו יראת המלאכים, אנו מרגישים יראה לא טובה,‬ ‫כעס ושנאת הנם‬ ‫בן יקיר, כיון שכבר אמרנו וכפלנו לך, שעיקר המהנך שלך הנך‬ ‫אתה בעצמך, ואם לא תקום אתה לקהת את רסן הממשלה בידך למשול‬ ‫׳גליך ולהיות קברניט הספינה להנהיגה, מי יודע אם לא תשבר ותטבע בים‬ ‫הזועף! ובעולם הגשמי עם השאיפות הגרועות של האנשים, וכל מוריך‬ ‫ורבותיך לא יועילך אז ה״ג לכן מוכרהים אנו להשתדל להבינך דבר זה‬ ‫יותר גם לפי דעתך ושנותיך, איך אף! מדותיך אשר אתה מרגיש אותן‬ ‫לרעות, מאורי אור הנה בעצמותן וספירות עליונות שנצטמצמו ונשתלשלו‬ ‫בך, כדי שיקל לך לתקנן ולהשיבן לקדושתן הראשונה כי זה הוא ראשית‬ ‫כל רפואה, להכיר את מקור המהלה מוצאי׳ ומהבואי׳‬ ‫כי זהו ההילוק בין התעוררות המדות, לבין התעוררות שאר כוהות‬ ‫האיש כהכמה וכה גבורתו את כה הגבורה יכול האיש לעורר מעצמ־ אף‬ ‫אם אין דבר זולתו שיעורר אותו, יכול הוא להלוץ את עצמותיו ולאמץ את‬ ‫אגרופו ולאמר, באם הי׳ בא עתה שונא נגדי הכיתיו לרסיסים ומרגיש‬ ‫בשעה זו התגברות כהו, אף שאין שונא נגדו אף לא במהשבתו שיעורר‬ ‫גבורתו ולא עוד, אלא שהגבורים מוכרהים להתאבק כפעם בפעם, לא‬ ‫משנאה זה לזה ולא להראות את גבורתם רק מפני כה גבורתם אשר עצור‬ ‫בהם הדוהה אותם להתגלות. כלומר, לא הגבור אשר מתאבק עמו עורר‬ ‫את גבורתו להתאבק, רק להפך גבורתו תעורר את האיש שתוכל להתגלות‬ ‫בגבורה, ודוהה אותו להתאבק, כידוע. וכן היא התעוררות החכמה, יכול‬ ‫האיש לפעמים להתעורר לעיין באיזה דבר הכמה לא מפני שדבר ההכמה‬ ‫לנגדו ומעוררתו לעיין בו, רק להפך, ההכמה העצורה במהו, מתעוררת והיא‬ ‫מכריהתו לבקש דבר לעיין בו. וזאת היא סבת אי הבטלה אשר להכמים,‬ ‫ההכמה אשר בקרבם דוהה אותם לעיין ולהעמיק ללמוד ולהתגלות.‬ ‫לא כן היא התעוררות המדות הן אינן מתעוררות מעצמן בלתי‬ ‫ואם לא אותו הדבר לא חי׳ כועס ולא מפחד. ומי שכועס או מפחד מעצמו,‬ ‫סימן שהולה רוה הוא כנודע. וכן האהבה, רק אם יש דבר שמעוררתו לאהוב,‬ ‫מתעורר לאהבה ולא מעצמו, יכול הוא להיות רק במצב שנוה עתה‬ ‫ייעורר אותו לאהבה מלכעם, או לכעס מלאהבה. וכן נמצא איש זה שנוח‬ ‫לו יותר להתעורר לאהבה והשני לכעם, אבל שניהם רק על ידי דברים‬ ‫המעוררים אותם יתעוררו, ולא יצויר אצלם כמו בחכמח וכח גבורה,‬ ‫שיתעורר זה בכעס מעצמו ויבקש לו מי שיכעס עליו, וזה באהבה מעצמו‬ ‫ויבקש לו מי שיאהבהו*(. וגם זאת היא סבת הדבר שהמדות נתלבשו‬ ‫בזוהמא באדם, וכשהוא מרגיש מדה ממדותיו לא מדה קדושה מרגיש,‬ ‫אהבה ויראה של קדושה, אף לא סתם אהבה וסתם יראה וחוא יבחר אם‬ ‫לשמש עמה לקדושה או להפך, רק מתהילתו הוא מרגיש מדות גרועות‬ ‫בקרבו, אהבה לשטותים, ויראה וכעם ושנאה רעה, ואין הרגשתו אותן‬ ‫בהרגשתו את ההכמה והכח, שמרגישן םתם הכמה וסתם כה בקרבו והוא‬ ‫משתמש אתם בבחירתו. כי חחכמח והכח מתגלות ומתעוררות בו מעצמן‬ ‫לכן מרגישן לעצמן םתם. וחמדות כיון שרק ע״י דבר זולתן עולות ומתראות‬ ‫בו, וחאיש מילדותו רק דברי עוח״ז דברים גשמיים מעוררים את מדותיו,‬ ‫כיון שבעוח״ז שקוע, לכן רק בתבניתם תאר. אותן, מדות גשמיות. וכפי‬ ‫שמקדימים לחנך ולהרגיל את הילד לעורר ולגלות את מדותיו בדברים‬ ‫קדושים, כך משתנות צורתן לטוב וחוא מרגיש אותן מתחילתן לטוב,‬ ‫אהבה לד׳ לתורה וישראל ויראה ממנו ית׳, וכעם על עוברי רצונו ומכש״כ‬ ‫על עצמו אם רואה בקרבו איזה נמיכות. ולא בקטנותו לבד מועיל ההרגל‬ ‫והשמוש במדות הקדושות, רק בכל ימי היי האדם, כל כמה שמוסיף לשמש‬ ‫במדותיו ללא טוב, מוסיף להמשיך את מדות העליונות הנמצאות בקרבו‬ ‫ללבושים מגואלים, ומדות יותר גרועות מתרגשות בו, ובמה יתקדש לד׳,‬ ‫ואיפה הם הלבושים אשר יתלבש בהם אור ד׳ לשכון בקרבו. וכל שמוסיף‬ ‫לתקן את מדותיו ולקדשן לא ישאר במדות בלתי מזיקות לבד, כשור יגח‬ ‫הקשור והאסור, שרע הוא בעצמו רק שא״א לו עתה להזיק, אף לא במדות‬ ‫מתוקנות גופניות לבד, רק גם העלוי אשר במדותיו יקל לו לגלות. ספירות‬ ‫העליונות אשר נמשכות בו תתגלנה, ממרום באות ואת המרום וקדוש בהן‬ ‫יעבוד, והוא ית׳ כמו במדות אשר במרום כן גם במדותיו יתלבש, ועל ידן‬ ‫בו ישכון, את נפשו יאיר, ואת נשמתו כביכול יחבק אף ישיח.‬ ‫•( הא דאיתא בספ״ק טעם לבריאת העולם שמטבע הטוב למטיב, ונתעורר מעצמו וברא‬ ‫הוא ית׳ ברואים להטיב עמהם זה רק אצלו ית׳, שכל התעוררותו מעצמו ולא מזולתו, כי אין‬ ‫הנה כבר נ, כהת לדעת, שאין אתה איש פש ט בע!ה״ז לבד, אף‬ ‫יא פרמי לעצמך בעבודת־ נתאחד אתה בעולמות העליונים, וגש ספירות‬ ‫יכש הא, רות בך נמלאים. לבן הכל בך תלוי, כשתפגם את מדותיך ועצמך,‬ ‫ככל היכלי מרום תפגום וכשתתקן אותם את כולם תתקן, וגש אתה ע״י‬ ‫ע, לה ומתקרב לפני מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים, עד שגם מלאכי‬ ‫השרת יקנאו בך, ,את אור שוכן עד מרום וקדוש בהם תמשוך ובהם תשכן‬ ‫תלמיד ותיק, בהגיעך בדברינו עד כה, בטח כבר מרגיש אתה איזה‬ ‫שינוי לטובה בך בי כבר תדע שלא לדרשה לבד קאתינא, רק להראותך‬ ‫לד־^ת שעיקר התורה ותכליתה אתה הוא, שתעשה אתה לישראל אמיתי.‬ ‫הרבה מדרגות ישנן בקדושה, ואהת מהן והיא העיקרית היא, הישראל,‬ ‫שתהי׳ אתה הישראל אשר ממך לעשות וכיון שעיינת בדברינו, לא במהך‬ ‫לבד רק התהלת גם לעבוד בהם, אף אם לא גמרת את עבודתך ואת תקוניך‬ ‫עוד, כי א״א לגמרם בפעם אהת, שתים וכו׳, מ״מ לבך נתרכך, ובכל עצמך‬ ‫כבר התהלת לעבוד לתקן ולגלות מעט ממך את קדושתו העליונה, וכו׳.‬ ‫וע״ז שמה אביך שבשמים, ומעט האור שמאיר ממך, יהל אור גם בשמים‬ ‫גש בארץ ישראל נמשלו לכוכבים הכוכב בשמים ומאיר לארץ, ואתה איש‬ ‫ישראל בארץ וארך מבהיק בארץ ובשמים אבל העיקר הוא שתיזהר שלא‬ ‫תהי׳ פוםה על שתי הסעיפים, ברגע אהד תתפעל ותתקרב להיושב בשמים,‬ ‫וברגע השני תפול ה״ו מתהת לארץ לשאול תהתית, לשטותים, לבטלה,‬ ‫לליצוות להוללות הן אמת שא״א לו לכל אדם לעמוד תמיד במדרגה‬ ‫גבוהה, א״א לו לכ״א לחיות כל היום באותו מצב שהוא בתפלה, אבל הלא‬ ‫גם א״א לו להיות כל השנה באותו מצב שהוא בר״ה ויוה״כ, מ״מ אם לא‬ ‫יתאזר ברצונו ובקדושתו אשר בו בר״ה ויוה״כ על כל השנה, שלא יתרשל‬ ‫מכל אשר קבל עליו אז, ומן אותו הדרך שדרך בה בהופיע עליו ענן ד׳‬ ‫בר״ה ויוה״כ, לא יםוג אהור אף בשעה שאינו מדגישו, גם את כל השנה‬ ‫שלו יפיל וגם את הר״ה ויוה״כ עם מעט האור אשר האיר עליו, אל בור‬ ‫שהת ה״ו יםהוב וגם בזה אף שא״א לך לעמוד תמיד כבשעה הרוממה‬ ‫שנפשך מתקרבת בה ומשתפכת בהיק אביך שבשמים, עכ״פ קשור ואזור‬ ‫עצמך אל הדברים הקדושים ועשיות טובות וכו׳ שקבלת עליך בשעח‬ ‫הטובה, בשעה הרוםמה, ועשה אותן‬ ‫תמידית אס לא יבקש אותה תמיד. ראה נא, דוד המלך בקש מד׳, הורגי ד'‬ ‫דרכך, אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך )תהלים פ״ו(, את היצה״ר כבר‬ ‫הרג כמו שאמרה הגמרא, ולקדושה עלאה עלה עד שזכה להיות רגל מרגלי‬ ‫כסא הכבוד, ועם כל זה, כאיש אשר מבהוץ ולא התהיל עוד בעבודה כקש‬ ‫מד׳, הורני ד׳ את הדרך אשר בו אליך אלך. ולא לפעמים ובשעות מיוהדות‬ ‫לבד בקש זאת, רק תמיד בקש זאת, כמשה״ב כי אליך אקרא כל היום.‬ ‫ומה נענה אנן בתרי/ צייר לך, בן מלך התועה בהרים במדבר שממה בין‬ ‫היות טירפות ורוצהים אורבים, ויודע שיש כאן דרך המובילה אל אביו‬ ‫המלך אבל נעלמה ממנו הדרך ולא ידעה, ומה מאוד גדולים ותמידים‬ ‫בקשתו והפושו את הדרך, ומה מאד גדלה צעקתו אל אביו הורני אבי את‬ ‫דרכך. רק אם כבן המלך התועה תראה את עצמך מרוהק מן המלך אביך‬ ‫שבשמים תועה בשממת עוה״ז גשמיות ושטותים מהבלים את הגוף‬ ‫וממיתים את הנפש, רק אז תתמיד לבקש את הדרך לד׳ ובעומק לבך‬ ‫תצעק תמיד, הורני ד׳ דרכך. ובמדד. שתתמיד לבקש, תתמיד לעבוד‬ ‫אותו, ואם לא תתמיד לבקש מעומק לבך א״א שתתמיד לעבדו ג״כ.‬ ‫ועוד דברים בגו, כבר ידעת שעליך להמשיך אור עליון ולגלות קדושת‬ ‫מדות העליונות בך, וזהו כה של רצון איש ישראל, מעורר הוא את הרצון‬ ‫העליון להאיר בו, רצונך ובקשתך התמידי לא דבר ריק הוא, ממשיך אתה‬ ‫בו אור וקדושת מדת העליונות, ודי לך בזה.‬ ‫בן יקיר, הן כבר אמרנו לך שלא לצותך בלבד שתלך כדרך ד׳‬ ‫באנו בזה, כי גם אתה כבר יודע וגם נפשך משתוקקת לזה, רק גם לעזור‬ ‫לך ולהרגיל אותך ללכת בו באנו. והנה אמרנו לך שתתמיד בעבודתך בין‬ ‫בשעה שתעלה מעלה בין בשעה שתנוה, אף בשעה שתפול, וכי זה תלוי‬ ‫בהתמדת בקשתך את דרך האמת, מן הגשם אל ד/ אבל בדברינו אלה עוד‬ ‫לא יצאנו את ידי הובותינו אליך, הובת העוזר והתומך, כי איך מעוררים‬ ‫גם את זאת, ואיך מסתגלים להיות דואג ומבקש תמידי. דרכו של האיש אף‬ ‫שיודע שישראל הוא ועליו לנער את הרפש ואת הטיט המנבלתו, להכבס‬ ‫להטהר ולשוב אל מלכו וקדושו קדוש ישראל, מ״מ רק במהשבתו יודע הוא‬ ‫ולבו אין כואב לו על זאת, אפשר עוברים עליו רגעים שמרגיש איזה דאגה‬ ‫בלבו מזה, אבל קלה היא ורק לפעמים רהוקות מרגישה, כאב הלב ובקשה‬ ‫תמידית הוא מרגיש רק על העוה״ז, איך ישיגו, איך יתאמץ בו ויתגאה‬ ‫אתו וכו׳ ולא יותר. ומה נועיל בדברינו, שתבקש ולבך ידאג ע״ז, אם לא‬ ‫נעזור לך ולא נרגילך איך לדאג ואיך לבקש. הן כבר אמרנו שנינו ושלשנו‬ ‫לך, שבלא עבודתך ובלא התאמצות בהוזק בכל כהך לעבודתך, כל דברינו‬ ‫התמידית הזאת‬ ‫הסבת ושמע, כאב הלב והתמדת בקשתך, בהשקפתך תלוי׳ העשיר‬ ‫שנתרושש, כל זמן שהשקפתו על עצמו כעל עשיר, וחושב הלא עשיר‬ ‫הנני, ולמה עשירים אחרים יש להם רב טוב, ולמה מק־דם גם הוא וכל‬ ‫ביתו היו רהבים ומעונגים ובו׳, אז דאגת לבו קשה, ותמיד לא יהדל מלבקש‬ ‫עצות איך לשוב ולהתעשר בעזרת ד׳. ואם מהליף הוא את השקפתו העשירה‬ ‫אשר מקודם, ומביט ע״ע מעתה כעל עני ככל העניים, אז לא ידאג אף‬ ‫לא יבקש עצות לשוב ולהתעשר. הן גם אז יברך את עצמו שיזכה בגורל‬ ‫וימצא מציאה ויתעשר, אבל רק במהשבתו יתברך ויארוג דמיונות עשירים‬ ‫אבל בלבו לא יכאב ולא יבקש בלתי אם להרויה על פת הרבה ודירה‬ ‫יפה במרתף הם כן כל עצמך תלוי׳ בהשקפתך מהו ישראל, ואל מה צריך‬ ‫אתה להגיע, יודע אתה כבר זאת וכבר דברנו מזה אבל גם העני שההליף‬ ‫את השקפתו להשקפה עני/ זוכר את עשרו ומתברך להתעשר. אך כיון‬ ‫שרק במחשבתו יודע זאת ובלבו כבר לא קבועה, ובתוכיותו השקפה אהרת‬ ‫ע״ע נמצאה, לא ידאג ולא יבקש ולא ישתדל למצא שוב את עשרו ואף‬ ‫במלאכתו ומםהרו יתעצל. כן ידיעתך בדעתך בלבד לא די לך בזה. ד׳ אמר,‬ ‫ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו)הושע י״א(, האב הרחמן משתוקק‬ ‫לקהת את כל איש ישראל על ידי נביאיו אליו, אבל צריכים להרגיל את‬ ‫הנפש התועה ואת הבן הנדה בגשם העולם, לשוב ללכת אל אביו ולקפוץ‬ ‫אל זרועותיו כביכול. ואנכי תרגלתי לאפרים קהם על זרועותיו, ד׳ מרגיל‬ ‫אותנו וגם אנו צריכים להרגיל א״ע בזה אמור מעתה, שאמונתך בד׳ לא‬ ‫תה׳ טמונה ומוסתרת בך, רק ברורה וחזקה, זכור אל תשכה הזהר והתמד‬ ‫בזה שרשמנו לך לעל פרק ט׳ שכמה פעמים ביום תהשוב שד׳ ית׳ מלא כל‬ ‫הארץ כבודו, ותמיד אתה נמצא לפניו ית׳ ובו׳, ובפרט בשעות הפנויות‬ ‫תוסיף לחשוב זאת. ולטח לך לחבל ולחבל את טוחך בשטותים, השוב בו‬ ‫מאמונת ד׳. ובמדח שתוסיף לחשוב בזח, תתרגל באטונח עד שלא תהי׳‬ ‫כאמונה הנעלמה מידיעת האיש, רק ידיעה ודאית וראי׳ ברורה ואיתנה,‬ ‫ידיעה יותר ברורה לך מידיעתך שהשמש מאיר, כי זאת תורת הישראל,‬ ‫אף הדברים שלמעלה משכלו, כמדד. שמרבה לכגיול ולחשוב אותן, ודאיות‬ ‫והזקות נעשות לו, יותר טן הדברים שרואה בעיניו פשוט הוא, כי הלא‬ ‫נפשו רואה גם את הדברים שלמעלה משכלו, רק שהנפש נעלמה טטנו,‬ ‫וככל שמרבה להשוב בהם, את נפשו עם ראיתה מרגיל בזה לצאת ולהראות‬ ‫בו, ובראיתה רואה את אמיתת הדברים. ולא את אמונת ד׳, וכי הוא מלא‬ ‫כל העולמות בלבד, תתרגל להשוב תמיד, רק גם את תכליתך ותכלית כל‬ ‫ממלכת בדמים וגוי קדוש וכו׳, תהשוב כפעם בפעם עד שלא יהי׳ תכלית‬ ‫הזה בעיגיך כדבר היוצא מן הכלל, כאילו דרשנו ממך דברים נוספים‬ ‫שאפשר גם בלעדיהם, רק בעיניך תראה שבאופן אחר א״א להיות ישראל.‬ ‫ובמדד. שתתרגל במחשבות אלו תשתנה כל השקפתך על העולם, על עם‬ ‫ישראל ועליך, להיות אחרת. קדושה עליונה וישראל, לא יהיו אצלך כב׳‬ ‫דברים שוגים ורחוקים, רק דא ודא אחת היא, וכשתרבה להתרגל בזה,‬ ‫וכשתעלה השקפתך זו, אז מעצמך גם בלבך תדאג כשתרגיש בך איזח נדגוד‬ ‫גשם ושטות, ותתמיד לבקש הורני ד׳ דרכך אהלך באמתך, הושיעני שאעבדך‬ ‫באמת ביראה ואהבה, וכל שתתמיד לבקש, תתמיד לעבוד.‬ ‫תתרגל במחשבותיך הקדושות ובהשקפה עלאה כנ״ל, השוה נא‬ ‫את םצבגו הרם אשר לפגים גגד מצבנו השפל עתה, כי כפי הנראה בדברי‬ ‫הנביאים וכתובים, לא היתד. הנבואה אז כדבר היוצא מן ההרגל לא הידוש‬ ‫ולא פלא. כשרצה ד׳ להודיע למגוח ואשתו את לידת שמשון בנם, לא‬ ‫הודיעם בחלום ולא ע״י בת קול, כי למד, כל אלח אם יכול לשלוח אליהם‬ ‫מלאך. ואם לא די להם פעם אחת שלחהו פעם ב׳, אף שמנוח ואשתו לא‬ ‫היו גדולי ישראל, כמו שאמרו חז״ל, אבל הלא ישראלים היו, אנשים מאנשי‬ ‫קודש חיו וכבר יכלו לראות ולדבר עם מלאך כדבר איש אל חברו, זה שואל‬ ‫וזה משיב. שאול המלך שלא הי׳ גביא ועוד טרם שמלך, בין להקת גביאים‬ ‫ג״כ ניבא, ולא הוא בלבד אלא גם שליחיו ששלח לרדוף את דוד המלך‬ ‫כשבאו לשמואל הנביא ותלמידיו בני הנביאים, גם עליהם הי׳ הרוח ונם‬ ‫הם נבאו, אשר כנראה לא כדי להציל את דוד בלבד השרה ה׳ את רוח‬ ‫הנבואה עליהם, כי כדי להצילו לא הי׳ מהפך רודפי דם נקי לנביאים רק הי׳‬ ‫עושר. לו נס אחר כמו בשאר הצלותיו. אבל למה עתה לנסים, ולשנות הטבע,‬ ‫הקב״ה אינו עושה נסים בכדי, אס יש עתה דבר כל כך פשוט לעשותם‬ ‫לנביאים, הלא ישראלים הם כשמתרהקים ממקורם מתגשמים, אבל כשבאים‬ ‫בין הנביאים גם בהם מתפרצת נבואתם. ואף שאול שרדפו כשבא אליהם,‬ ‫ניבא כל הלילה. והז״ל עוד אמרו שנביאים כפלים כיוצאי מצרים, היינו‬ ‫ק״כ רבוא נביאים היו בישראל, ולא נתפרשו בפס קים, מפני שנבואה‬ ‫שהוצרכה לדורות נכתבה. נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה )מגילה‬ ‫י״ד א׳(. ובמדרש שה״ש איתא שמספר זה של נביאים הי׳ בדורו של‬ ‫אליהו הנביא בלבד, הוץ מן הנביאים שהיו בשאר הדורות. וגדלות הנביא‬ ‫על שאר ישראל היתד., שהי׳ תמיד גביא, ומדרגת נביאותו היתה‬ ‫יתרה הרבה עליהם. למשל עתה ישנם צדיקים שהם תמיד צדיקים‬ ‫עובדי ד׳ במדד, מרובה כ״א לפי מדרגתו, אבל גם כל איש ישראל לא ימלט‬ ‫שלא תהי׳ בו איזה צדקה ואיזה עבודה, ואם לא תמיד עכ״פ לפעמים, ואס‬ ‫כ״א לפי מדרנתו נביאים תמירים, כמו שאמר הכתוב נביא לנוים נתתיך.‬ ‫אבל לנבואה פעמית לעת הצורך, כנון במנוח ואשתו או כשבא בין הנביאים‬ ‫גם כל איש ישראל הי׳ יכול לזכות, כי הלא בנ"י מלפנים היו קרובים אל ד׳‬ ‫וארוכות השמים פתוחים היו, ובכל צורך דבר האב עם בניו.‬ ‫במצב רם וקדוש כזה היינו אז ואיך מצבנו עתה, ירד ירדנו, נטמטמנו‬ ‫ונתרחקנו. מתהלה פסקה הנבואה, ואהרי׳ נם רוה הקודש. ועתה מה נדולה‬ ‫העזובה ומח רב חחסתד, עד שאפילו לעורר איזח ניצוץ של התעוררות,‬ ‫איזה שביב של התלהבות, שהיא הארה דחארח ניצוץ דניצוץ וכו׳ של‬ ‫גבואה, כמה טרהות וכמה יגיעות צריך איש ישראל לטרוה ולהתינע עליו.‬ ‫לא נביא אנו רוצים לעשות ממך, אף לא בעל רוה הקודש )בפעם‬ ‫אהת(, אבל כמה מושחת ומזוהם הוא בן המלך שנשלך אל מרתף! מנואל‬ ‫וירד להיות מגושם ומתהולל, שעכ״פ אינו דואנ לעצמו, ואינו מתנענע לשוב‬ ‫אל מצבו הראשון, אל זכות נפשו והתקרבותו אל אביו. השקפתו העדינה‬ ‫השקפת בן מלך שנשתנתה להשקפה בזוי׳, שמביט ע״ע לא כעל בן מלך זך‬ ‫וטוב, רק כעל מנושם ומזוהם, היא בורו, והיא עוכרתו. ומי יודע אם בשביל‬ ‫זה לא יהליט ולא ישאר עד עולם בזוהמתו.‬ ‫שעו מני ומר אצעק, רוהי הציקתני ע״כ אשאל, מי ידאנ לעם ד׳ כי‬ ‫ירד אם לא אתם, בהורי ישראל, ומי ישאף! ויתמסר כלו לעבוד, להשיב את‬ ‫ישראל אל רום קדושתו ואל טוהר רוהו, אם לא אתם הפנוים כל היום‬ ‫מן כל מסהר ומלאכה ורק תורתכם אומנותכם עודכם רכים, עוד אפשר‬ ‫לכם להפוף את בשרכם לבשר קודש, את רוהכם לאש אכלה ואת כל עצמכם‬ ‫לתפארת ישראל ולבני היכלא דמלכא.‬ ‫בהור ישראל, למה זה תשקיף! על עצמך ועל כל איש ישראל כעל‬ ‫חי׳ בעלת דעת רק איך לבקש ולמצא טרף, ובהם ובשטותים אהרים כל היום‬ ‫תשקע. בחעדרותיחם תדאנ ובחשנותיחם תשבע ואת כל חייך בחם תאבד.‬ ‫למה זה לא תדרוש ממך גדלות ותצטדק אם רק לא תננח ולא תחטא. אמור‬ ‫לנפשך, לא הדשות אני מבקש ממני, רק את אשר כבר הי׳ שוב יהי׳, אל‬ ‫טוחר וצחצוח גופנו ונפשנו נחזור, ואל אבינו אשר מאז נשוב.‬ ‫השקיפה בחור ישראל, אל זוחר תפארת ישראל, ואל עצמותם עצם‬ ‫השמים לטוהר אשר מלפנים ותדאג על השכתנו הנוראה עתה, דאג‬ ‫והשתוקק לעבוד, לשוב, לעלות ולהתקרב עכ״פ מעט לאלקינו. עורר בזמן‬ ‫מן הזמנים את נפשך, תשאף, תשתפך ובשיה כעין זה תתעטף. אנא ד/‬ ‫מעולם אתה אבינו ואנו בניך, ומעולם ומעת אשר רק יניה ילד וילדה‬ ‫קטנה מאתנו כבר פושטת את צוארה בשבילך, אין קץ למוקדי אש אשר‬ ‫שרפונו ואין הקר לצרותינו התמידיות במשך כל ימי היינו המוצצות את‬ ‫לשד חיינו, ובשבילך וכדי שלא להפרד ממך את הכל באהבה ושמחה‬ ‫מקבלים. כן אנו כלנו וכן הנני גם אני. כן אני עתר. וכן אחי׳ תמיד. אבל‬ ‫אבי ומלכי, מעולם אותגו נהגת, עין בעין את שכינת עוזך ראינו, ועמנו‬ ‫כאב אוהב עם בניו דברת, ומה טוב הי׳ לנו אז. לא כן עתה גרמו עונותינו‬ ‫ועלית למרום, את השמים בעדך סגרת, אין רואה ואין שומע, לא מדבר ולא‬ ‫עונה, לא נביא ולא הוזה. אנא ד׳, על מי נטשת את מעט הצאן, שארית‬ ‫ישראל במדבר שממה כזה מקום מזיקי הגוף והנפש. אבי שבשמים יראה‬ ‫נפשי להיות בלעדך אף רגע, קרב אותנו והתקרב אלינו כמאז.‬ ‫)1111( ) 1 ( )וטו{ )1111(‬ ‫פרק י״ב‬ ‫דברים אחדים בדבר החסידות וההתהשרות‬ ‫בתורה על ידה.‬ ‫הנה כבר חראת לדעת שחאיש אף חבחור הישראלי, לא עצם‬ ‫מגושם כחי׳ ובהמה הוא, ברי׳ רוחנית הוא, בן שמים אשר נתנו ד׳ בארץ.‬ ‫ואף גופו לא כגופי שאר ברואים המגושמים הוא, זך ורך הוא, גוף חמתאים‬ ‫לנשמה מרוממה כזו. אבל בעוה״ז מסבות שונות מהטאו של אדה״ר‬ ‫ומבהירות רעות של שאר בגי האדם וכו׳ נתגשם אף הוא, ומכסה ומסתיר‬ ‫את נשמתו וכל עצמותו, עד שאיגו מכיר א״ע ואיגו יודע מאוצר השמים‬ ‫אשר בקרבו ועיקר עבודתו היא שיעורר את נפשו ויגבירנה על גופו, ואז‬ ‫אף הוא יהפוך את עורו ישוב אל עצמותו, ואת אלהי השמים והארץ‬ ‫כמלאכי עליון שרפי אל בבהירתו יעבוד. וכבר הראנו לך בפרקים הקודמים‬ ‫אמצעים, איך להתעורר, איך להגביה את השקפתך ואיך לעורר את‬ ‫דאגתך ע״ע ולבקש את הדרך העולה בית אל, ללכת בו בנשמה מרוממה.‬ ‫אבל דע לך, תלמיד ותיק, שכל דברינו אלה הם רק אמצעים להתעורר‬ ‫בהם, והעיקר הוא שתעבוד אה״כ בעצמך בזה בכל פרט. משל לאיש‬ ‫מתעלף ונתנו לו טיפות שונות ושב רוהו אליו, והי׳ אם מעתה יאכל להם,‬ ‫הלב וכו׳ אז בעזר ד׳ יתקיים. ואם ישתטה ויאמר, הן הטיפות כהן רב‬ ‫לחחייני מהתעלפותי, כש״כ שיהזקוני בהיותי, ולמה לי לרדוף ולעבוד‬ ‫תעבוד בדרכים שהתונו לך, ובאופנים שרשמנו לך, אז בעהשי״ת תעלה‬ ‫להיות איש ישראל קרוב לד׳. את זכותך בקרבך תרגיש, ובכל דבר מדברי‬ ‫התורה תפלה ומצות תתפעל מרשפי אש הקד! שה המתנוצצים מהן בקרבך.‬ ‫אבל אם לא תעבוד, לא במדותיך לנקותן מזוהמתן ולקדשן ולא בכל גופך‬ ‫עבודת פרך כעבד לרבי, ורק על התעוררויות אלו או כיוצא בהן תסמוך, אז‬ ‫ה״ו כמתעלף שרוצה להזין א״ע בטיפות תהי׳, את הכל תאבד אף‬ ‫בקדושה עילאה ה״ו תפגום אבל בטוהים אנו בך שלא תפגר ולא תתרשל‬ ‫מלעבוד, ולא בפעם אהת רק מעט מעט, ותמיד, כנ״ל בפרק י״א, וזאת‬ ‫כונתנו בכל אלה ובזה כבר התהלת להיות הסיד.‬ ‫ואם תשאל מה זאת הסידות, ובמה גדול כה ההסיד העובד את ד/‬ ‫על עובד ד׳ שאינו הסיד. דע לך שא״א לבאר לך עוד את הדבר, מפני שאין‬ ‫ההסידות דבר של שכל לבד לבארו, השכל אשר בהםידות הוא רק הלק אהד‬ ‫ממנה, ובא רק עם העבודה, וכמו שא״א לבאר בשכל את ענין הנבואה, כי‬ ‫רק הנביא ידע מה היא, ואצלו היתה כ״כ פשוטה עד שלא הבין למה גם‬ ‫זולתו לא יראה, כמו שאמר הנביא ד׳ אלקים דבר מי לא ינבא )עמוס נ׳(,‬ ‫שלא הבין מי הוא אשר לא ינבא כשד׳ דבר כן גם ההסידות שהיא התגלות‬ ‫איזה ניצוץ מניצוץ הנבואה אשר באיש ישראל )כמו שאיתא בנמרא‬ ‫פסהים ישראל וכו׳ בני נביאים הם (א״א לבארה בשכל לבד לא עבודתה‬ ‫ולא ראיתה, איך הסיד אמיתי מתפלל, מתלהב ומקשר את נפשו אז‬ ‫בקדושה עילאה ואיך מסתכל הוא בתורה ומצות את ההדור נאה זיו העולם‬ ‫וכי ניצוץ שכינת עוזו גם על העולם כלו פרוש ואף ההסיד בעצמו בשעה‬ ‫שמתעלה ומתלהב, מסתכל ורואה והדבר אצלו פשוט וודאי, ואה״כ אם‬ ‫גופל גם א״ע ואת ראיתו הקדומה אינו מבין. אבל כל זה עוד ממך‬ ‫והלאה בהור ישראל לע״ע, רב וגדול יותר מערכך לדעת אף להפוץ ענינים‬ ‫כאלה אבל לקצה ההסידות כבר באת ובקצה המטה מיערת הדבש כבר‬ ‫טעמת אם התהלת להכניס את דברינו אל קרבך, וכשתתמיד לעבוד בזה,‬ ‫תהי׳ אי״ה הסיד, בצל ש ד י תהסה, ומזיו שכינתו עליך יפרוש.‬ ‫הנה אמרנו לך לעיל, אשר בתורה כל הקדושה נמצאת ובה עם‬ ‫קדושת האין סוף תתהבר, רק שצריך אתה לדעת איך ללמוד תורה, וראשית‬ ‫כל צריך אתה לגלות את נפשך אשר טמונה בך, ישנה אף מתעלפת, ובה‬ ‫תכנס בתורה וכבר הראת מעט לדעת בפרקים אלו איך ובמה לעוררה‬ ‫ולגלותה, והי׳ כי ישאלך מי לאמר מה תועיל לך הסידותך אם תבטל ע״י‬ ‫מזמני התורה, ומה תרויה בנפשך המגולה אס בתורה לא תעמול, ואף אל‬ ‫ההסידות לא תבא. כי לא עם הארץ הסיד. ענה נא בטעותו, שכל דברינו‬ ‫ממך, אך ורק את הקוצים יבערו ממך, את רביעיות השעות הפנויות אשך‬ ‫אתה בטל בהן, ואת המהשבות הבטלות וההבלות אשר בך, יהמםו ממך‬ ‫וימלאיך תהתיהן הכמה קדושה אור והסירות, ואיך יוכל ההי להכהיש את‬ ‫החי. הבט נא וראה האם מחנה ההםידים אשר בכל דור ודור עני מלומדי‬ ‫תורה מאשר שאר המהנות בישראל, ואם בדורות אשר לפנינו רק לא‬ ‫פהותים היו בני התורה אשר בין ההםידים מאשר בין שאר ישראל לפי‬ ‫מספרם, עתה בדור הזה רואים בעליל כי עוד יגדל מספר בני התורה אשר‬ ‫כהסידים על זולתם. כלומר בדור היורד הזה ר״ל, לא גפהת כ״כ מספר בני‬ ‫התורה ולא יגדל כ״כ מספר המתרהקים מד׳ ומתורתו מבין הדור הצעיר‬ ‫במהגה ההםידים מכפי ערך שאר מהגות ישראל, כמו שזכיתי לשמוע מרב‬ ‫אהד ירא שמים בלתי הסיד שאמר, שבפולין ההםידות עוד מקיימת את‬ ‫התורה ועבודת ד׳. ומכש״כ אתם תלמידים ותיקים, כאשר תהזירו עטרת‬ ‫ההםידות ליושגה ותשובו להיות מן ההסידים הראשוגים בלב משכן‬ ‫השכיגה ובגשמת ישראל הי׳ ובוערה בלפיד אש של מעלה, עליכם ועל‬ ‫כיוצא בכם, ההסידות מכרזת, מי לד׳ אלי. ולא מספר האגשים לבד יתרבח,‬ ‫שמספר יותר גדול מן בהורי ישראל יהי׳ אשר יתגדב לתורה ולעבודה,‬ ‫רק גם ערך כמות ואיכות התורה בכל בהור ובכל איש תתרבינה ותגדלגה.‬ ‫הרבה דפים ושעות יותר כ״א ילמוד, ויותר ישגם את מתגיו לעבוד ולהעמיק‬ ‫כהן בעיון ובעמקות.‬ ‫הרבים‬ ‫הדבר פשוט הוא, כי אם באגו לפתור את ההידה, למה בעוגותיגו‬ ‫כ״כ‬ ‫יתרבו המתרהקים מלמוד‬ ‫תורת‬ ‫אלהיגו‬ ‫שהיא‬ ‫יסוד‬ ‫התקשרותיגו בד׳, ולמה כ״כ הרבה הרבה מרפים את ידיהם מעבוד בתלמוד‬ ‫תורה, מעצלות ומהתרשלות בלבד, ותהתיה בוחרים בעבודה ובמלאכה‬ ‫גופגית יותר קשה ממגה. ואף עתה בעת המשבר, שכבר גוכהו גם כלם‬ ‫לדעת שאין המלאכח ולא חמםחר מעשרים ורבים יותר מהם רעבים גם‬ ‫צמאים ר״ל, ומ״מ עבודת התורה עבודת אלהיגו, תכבד להם מעבודת ההול‬ ‫להבדיל, ועוזבים את עבודת התורה הקדושה ורצים אל עבודת טיט ההומר‬ ‫חחמורה וההומרית. ואם גם את הפלא הזה באנו להבין למה גס כגי‬ ‫התורה ומכש״כ האברכים גם מבגי התורח, חגכגסים למסחר, מתבטלים‬ ‫שעות אף ימים מתורה בלא שום סבה לפעמים. ועם שיודעים את דברי‬ ‫המדרש איכה, שותר הקב״ה לפעמים על עבירות המורות ולא ותר על‬ ‫מאסה של תורה, מ״מ הם מתבטלים, אף שגם מעבירה קלה הם גזהרים.‬ ‫אז רואים שהדבר חוא מפגי שטבע חאיש חוא שיותר ממה שכח נופו‬ ‫מהזיקו, דעתו והגאתו מהזיקים אותו, והעבודה שגהגה ממגד• או שבדעתו‬ ‫חושב שיהגה ממגה, יהזיק כהו לעבדה בכובד פי עשרה ויותר, מאשר‬ ‫ועשב לפניו לקצור, אף חצי שעה לא יוכל, כי ילאה, וההנאה אשר לו‬ ‫מקצרו את קצירו תהזק את כהו לעבוד נם כל היום, לכן האיש בנפש‬ ‫יבשה, את התורה ילמד רק בזמן שהושב שירויה בה, אם כקרדום להפור‬ ‫בה או םתם מפני שיתכבד בעיני האנשים, וכיון שלדאבוננו בדורנו כבוד‬ ‫התורה נתמעט, אין הרבה להריח בה בעולם הזה וגם כבוד לומדיה נתמעט‬ ‫ועוד ישחקו הזדים וההוללים עליהם, לכן בדור הצעיר אף אם רוצה מי‬ ‫מהם ללמוד, ילאה לעבדה, אם יבשה נפשו כיון שאין הנאה ולא דעת לחרויח‬ ‫בה, שיהזיקו אותו, ואף מה שלומד רק בשטהיות לומד, הםר אונים הוא‬ ‫מלהתאמץ להעמיק ותהתה יבחר בעבודה נופנית קשה וא תה יוכל ולה‬ ‫יתהזק מפני שהושב שתרייחהי‬ ‫לא כן אתם תימידים באשר בדרכי ההםידות תסתגלו, נפשכם‬ ‫תתעורר ותתתגלה, נצי־צי הגן עדן בכם יבריקו, את קדוש ישראל אשר‬ ‫בתורה תרגישו ומזיו שכינתו תהנו, והי׳ זה שכרכם ומזה כהכם יתהזק‬ ‫ויתאמץ ללמ־ד שעות הרבה ובעמקות רבה אל תדמו שטועים אנו לאמור,‬ ‫שעד מהרה תתהפכו לאנשי קודש ללמוד תורה לשמה בלא שום תקוה לקבל‬ ‫פרם, לא להרויה בה אף לא להתכבד בה, שרק הצדיקים הנדולים זוכים לה,‬ ‫אין אני טועים בזה אבל דימה הדבר, לאב שאוהב את בנו ומרוב אהבתי‬ ‫רואה בו הרבה מעלות, עד שאינו מבין למה גם אהרים זולתי אינם‬ ‫איהבים איתי בשביל מעייותיו ובאמת יכיל להיות שגם מעלה אהת מכל‬ ‫אלו אין בו, רק אהבת נפשו פנימה מתלבשת במוחו ימגרה את דעתי‬ ‫לטיבת בני שיראה בי טעייות טובות הן בתורה ישנן כל התקוות הטובות‬ ‫אף הגופניות, אבל לא בשבייין אתה הוגה אף קשור בה, ואף אם בדעתך‬ ‫רק בשבילן אתה קשור, מ״מ ים־ד ראיות ותקוות אלו, אהבתך והתקשרות‬ ‫נפשך בתירה היא, אשר תתלבש במוהך יתגרה את דעתך לטובת התורה‬ ‫שתראה בה רב טוב גם גופניות צדיקים גד, לים אשר גם את נפשם גם‬ ‫את גופם קדשי ייתורה ועבודת ד׳ מסירים הם בנפשם וגם בדעתם, רק‬ ‫בשביל אהבתם לתירה ועבודה ילמדו ויעבדו ואתה בהיר שעוד בדעת‬ ‫מוה גופך, את עצמך תדע וטובת עצמך וגובך תהש־ב, לכן גם אהבת‬ ‫נפשך פנימה אשר לתורה ולעבודת ד/ במוהך במחשבות ודעת עצמך‬ ‫יתלבש, לראות בה מעלות ותקוות חטובות לך, ונם בשלא לשמה שלך‬ ‫הלשמה מלובשת‬ ‫יאפשר רמזו הדיי בזה, לעולם יעסוק אדם בתורה‬ ‫ומצוות אע״פ שלא לשמה, שמתוך שיא לשמה בא לשמה, תיבת בא קאי‬ ‫על הלשמה,‬ ‫כאילו הי׳ כתיב ב א ה, באיזה שייא לשמה יעסוק, בזי שגם‬ ‫הלשמה באה עמה וממון בה‬ ‫מתמה, שבפנימיותו מהשבה לצורך עצמו, כאשר באמת תחדל נניעתו,‬ ‫ויראה שלא ירויה כ״כ הרבה מלמודו, או שידמח לו שממסחר אחר להבדיל‬ ‫ירויה יותר, מהר ישליך את תלמודו עם הלשמה המרומה שלו. והתלמיד‬ ‫שמתקשר בפנימיותו, אף אם בהיצוניות דעתו שלא לשמה, לא יהדל אף‬ ‫אם יאפסו תקותיו הגופניות, אם יבדה לו נניעות אהתת או לא, ישאר‬ ‫קשור לתורה ועוד יוסיף להתקשר תמיד יותר‬ ‫בעוד זאת אנו רוצים להבינך, את סבת חתרשלות הבחורים גם‬ ‫האנשים הגדולים מלמוד התורה, כדי שתשביל לדעת את מדל היתרון‬ ‫אשר יגיע לך מחסידותך אף לתורה כי דע לך שהוץ מן ההתהזקות גם‬ ‫עצם כובד העבודח וקלותח לא בכח לבד אשר יוציא בח חאדם נמדדת,‬ ‫רק נם בההתאמה, אם מתאימה העבודה לתהו ותוכנו או לא. והמדרש‬ ‫אומר על עבודת הפרך של המצריים שמש״ר ראה בסכלותם, משוי נדול‬ ‫על קטן ומשוי קטן על נדול, משוי איש על אשה ומשוי אשה על איש‬ ‫)מדרש רבה שמות א׳(. ופשוט קשה להבין, בשלמא משוי נתל על קטן‬ ‫ומשוי איש על אשר. כבדה מכחם היא, אבל משוי קטן על נדול ומשוי אשר.‬ ‫על איש, אדרבה קלה היא מכחם ומה ראה משה רבנו כ״כ את סכלותם‬ ‫גם בזה, ועיין בע״י שמקשה זאת. וכנ״ל כובד העבודה נם לפי ההתאמה‬ ‫נמדדת. אם יצוו לאיש פראי לשאת אבנים על ההומות, לא יתיגע כ״כ,‬ ‫כיון שלפי תהו היא ומתאימה לו, ואם יצווהו לפתה פתוהי הותם ילאה אף‬ ‫אם יכול הוא לה, ואם יצוו לחכם לשאת אבנים אף קלות, ילאה יותר מלעבוד‬ ‫עבודה קשה ונקי׳. אם יצוו לאיש להרוש ולזרוע ולעשות מלאכת אנשים,‬ ‫לא ילאה כ״כ מאשר יכפוהו לאפות ולבשל ולעשות שאר מלאכות נשים.‬ ‫והמצריים שכונו למרר את היי ישראל ולההליש כהם, הפכו את מלאכת‬ ‫נשים ואנשים וכו׳ משוי נדול וקטן ובו׳, עבודה שאינה לפי רוהו של כל‬ ‫אהד. לכן האיש בן העוה״ז יותר רץ לעבודת עוה״ז אף הקשה, ולחכמת‬ ‫העוה״ז וללמודיו מפני שמתאימה לו ולרוחו, והתורה שהיא מן השמים מן‬ ‫הג״ע ועוד קדמה לעולם, ולגופו ולרוהו המנושםים אינה מתאמת, קשר.‬ ‫היא לו ונלאה בה. אבל רק לאיש נופני בלא לב, ובנשמה מעולפה וקבורה‬ ‫בנשמיותו, התורה ועבודה מן השמים אינן מתאימות לא כן אתם תלמידים‬ ‫חסידים, נשמות חיות ומעט מגולות, לכם העבודה הגופנית מן העוה״ז‬ ‫עם הכמותי׳ אינן מתאימות ובה תלאו, ורק התורה והעב דה מן השמים‬ ‫לנפשותיכם מן השמים מתאימות, בה תתחזקו, תהיו, תתענגו, יתאזרו חיל.‬ ‫כך הוא הדבר, התורה מן השמים היא, ובלמודך את התורה אתה‬ ‫עולה השמימה אל ד׳ אתה עולה ובו אתה מתיהד, והוא יתברך נמשך‬ ‫מפני שכן רצה ד/ וכיון שעוררת את נפשך, מעט נלית ובה אתה מתינע‬ ‫בתורה ומעיין בה, מדבק אתה את נפשך ומותר לד/ וכשאתה מבין דבר‬ ‫מדברי התורה, אז שכל ד׳ כביכל בך נמצא עתה, כמו שאיתא בםפה״ק‬ ‫מזה. וכשאתה מעורר את רצונך לתורה ולמצות, הרצון הזה לא שלך הוא,‬ ‫רק הכביכל רוצה עתה בך את התורה ומצות, כי זהו עצם התורה ומצות‬ ‫שד׳ רוצה אותם, ועתה נתנלה רצונו זה בך ואתה מרגיש את רצון ד׳ לתורה‬ ‫ומצות בך. והיש יהוד נדול מזה, הוא ית׳ אשר למעלה מכל העולמות, אין‬ ‫םוןז ואין תכלית, ואןז המלאכים שואלים אי׳ מקום כבודו, מתיהד בך ושוכן‬ ‫בקרבך. ולמה תתפלא מעתה על דברי המשנה, יפה שעה אהת בתשובה‬ ‫ומע״ט בעוה״ז מכל היי עוה״ב )אבות פרק ד׳ משנה י״ז(, כי היש יותר‬ ‫התעלות וגן עדן יותר מזה וזאת היא הנאתך ועונג הרוהני שאתה מרגיש‬ ‫בשעת למודך ואהר למודך את התורה, אתה בדעתך הגופנית לא תדע, אבל‬ ‫נפשך פנימה מן התקרבות אבי׳ שבשמים תתענג ותשמה. ואהר ענין קשה‬ ‫בתורה תתענג יותר כשתבינהו מאשר אהר למוד ענין קל, כי כיון שהענין‬ ‫יותר קשה ויותר הצרבת לקבץ את כל כהות נפשך א!כ גופך בעבודה זו,‬ ‫חלק יותר נדול מנפשך וכהך, דבקת באב הנשמות ואדון הנפשות ויותר‬ ‫תתעננ, ודבר היותר קל ורק יניעה מעטה ינעת בו, רק חלק נפש יותר סטן‬ ‫הוצאת ודבקת בהתדבקות עלאה, ועונג נפשך יותר פהות הוא. והתלמיד‬ ‫אשר יתעננ יותר אהר למודו דבר קל, מאהר למודו דבר קשה, סימן ה־א‬ ‫שאין תענונו אמיתי תענונ נ״ע, רק מן מיעוט עבודה ומן מנוהתו‬ ‫והתרשלותו תענונו. ובאמת האם יש דבר קל בתורה, למשל כשהתהלת‬ ‫ללמוד נמרא למדו עמך בראשונה בב״מ שנים אוהזין שהוא קל לילד, והאם‬ ‫באמת קל הוא, וכמה טרהו כרו והעמיקו בעלי התום׳ ושאר המפורשים‬ ‫הראשונים והאהרונים בזה וגם לך יש עוד מקום להתגדר בו, וכשתתיגע‬ ‫ותזכה, עוד הרבה תגלה בו. ובכל מקום ובכל ענין, יכול אתה להתינע‬ ‫להעמיק ולהוציא הלק יותר נדול מכוהך ומנפשך ומנשמתך לדבקם בתורה‬ ‫ובהאין םוףז הנמצא בו.‬ ‫לכן כל ענין שאתה בא ללמוד, אם תקל את הענין בעיניך לאמור,‬ ‫זה ענין קל ונוה להבין, אז קשה כבר שתרד לתוך עמקו, ולפעמים אןז בפשט‬ ‫הפשוט תטעה, והז״ל אמרו עתיקתא קשיא מהדתא מפני שהושב הוא‬ ‫בטה אבין את הענין בנקל, כיון שכבר למדתי וכיון שאינו משנס את מתניו‬ ‫ומתהזק בכל כהו לדבר, ואין נפשו יוצאת לאהזז בענין לעבוד ולהעמיק‬ ‫בו, אינו מבינו. אבל מי הוא האיש אשר לא יבין כי כל ענין בתורה עמוק‬ ‫עמוק הוא, וכשיתינע וכשיעמיק יניע אל עמק המלך מלכו של עולם. •מי‬ ‫אלהים. בטה יש לך זמנים שאהד שלמדת איזה הדוש טוב ונתפעלת ממנו,‬ ‫עובר עליך דוה קנאה של קדושה על התנאים אמוראים ועל שאר הגאונים‬ ‫והצדיקים זי״ע, לאמור, הלא גם הם ילידי אשה היו ומ״מ זכו לגלות כ״כ‬ ‫תורת ד׳ בעוה״ז, את כל בית ישראל האירו ואף בעולם העליון ד׳ יתברך‬ ‫אומר בישיבה של מעלה הלכה משמם, ואני נמלה קטנה, מה ערכי בין‬ ‫אריות של המרכבה האלה. אבל למה תסתפק ברוה הקנאה לבד ולא תרצה‬ ‫גם לצאת בעקבותיהם. ראה נא, בכל נדלות נשמתם וצדקתם שאין לנו‬ ‫השגה בהם, כמה התיגעו ועבדו, מכל העולם התרהקו ולעבודת התורה‬ ‫התמסרו. ובשעה שלמדו כמה יגעו, והגמרא )שבת דף פ״ה (אומרת, שרבא‬ ‫הי׳ מעיין בשמעתא ופצע את אצבעותיו והדם הי׳ שותת ולא היה מרגיש,‬ ‫ומהאר״י ז״ל איתא שגם כשלמד פשוט בתורה, כ״כ התיגע עד שזיעה רבה‬ ‫שטפה ממנו. ואתה נמלה קלה בערכם, אף להתיגע לא תהפוץ. לכן כל ענין‬ ‫בתורה תכבד עליך, וטרם באת ללמדו יהי׳ בעיניך כהמור וקשה אבל לא‬ ‫תהמיר את הענין עליך כ״כ עד שתתיאש ממנו, וכן אף כשאתה בא אל‬ ‫ענין שגם בפשטותו המור הוא, לא תפול רוהך בקרבך לאמו!/ קשה הרבה‬ ‫ממוהי והשגתי הוא, כי עי״ז תתרשל נפשך וירפה שכלך ולא יעבוד, רק‬ ‫השוב, ענין המור הוא אבל גם בי רוה ודעת אלהים, אתהזק ואוכל לו‬ ‫בעזהשי״ת.‬ ‫וכן הוא בענין ספרי המפרשים, אם בפשט התורה או בחסידות‬ ‫ומוסר. כשאתה בא לעיין וללמוד בספר, השוב שמלאך ד׳ הושיט את ראשו‬ ‫מן השמים ובשם ד׳ מדבר אליך את הדברים האלה, כי מה הי׳ הצדיק‬ ‫במרום טרם שלהו ד׳ לעוה״ז ואיפה הוא עתה. מלאך שלה ה׳ לעוה״ז לקרא‬ ‫את הקריאה ולדבר את כל דבריו אשר שלהו ד׳, ובכלותו לדבר את דבריו,‬ ‫שב ועלה לדרכו השמימה והאם לא יתאמץ רוהך ולא תעשה את אזניך‬ ‫כאפרכסת לשמוע בכל כהך ולדייק בכל אות המדוברת אליך מן השמים.‬ ‫והאם לא תהפוץ להיות תלמיד המהבר, המלאך מן השמים, הזה או הזה.‬ ‫ראה נא הגמרא ברכות אומרת, כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם‬ ‫בעזרו וכשמת אומרים עליו וכו׳ מתלמידיו של אברהם אבינו, ועל הלל הזקן‬ ‫אמרו תלמידו של עזרא, אף שהי׳ איזח מאות שנים אחריו מפני שכל‬ ‫השומע את דברי צדיק הקודם לו והולך בדרכיו תלמידו הוא. ומי הוא‬ ‫אשר לא ישתוקק להיות תלמיד הראשונים והאהרונים, תלמיד הבעש״ט‬ ‫המגיד הגדול, המגיד מקאזניץ ותלמידיהם זצללה״ה.‬ ‫אם מרניש אתה עיפות באמצע למודך, אם מפני שלמדת איזה זמן,‬ ‫או מסבה אהרת ובשביל זה אינך לומד בהתהזקות כל כהי נפשך וםוהך,‬ ‫למודך שוד. מאומה, מוטב שתתבטל הרבע, או ההצי שעה וייםרוך כליותך‬ ‫לאמר הלא בטלתי מן התורה, אתהזק מעתה, ואפשר באמת יתהזק כהך‬ ‫מן מנוהתך זו ותתהדש מעתה לעבוד ולהעמיק בתורה.‬ ‫נבון שבעת הלימוד תעשה איזה שינוי מעשה בגופך בגון שנוי‬ ‫מק ם, אש אפשר לך שלא תלמד בביתך תשתדל בכל יכולתך ללכת אל‬ ‫מק,ם אהר, ואם אין לך מקום אהר ללמוד או שבמקום ההוא נמצאים אנשים‬ ‫בטייים אשר יבטלוך, עכ״פ בביתך יהי׳ קבוע לך הדר מיוהד או עכ״פ‬ ‫מקום מיוהד ללמוד ודברים בגו, כ׳ הוץ מזה שהמקום שאתה מיהד לתורה‬ ‫מתקדש ומסוגל יותר לתורה, העשי׳ בעצמה והשנוי שתעשה עתה בפועל‬ ‫בגופך לתורה, פועלת לשנות גם את מהשבותיך וכל רעיונותיך, ולהפסיק כל‬ ‫פתיליהן אשר הבת אותן עד עתה לעניני העולם, וכמו הגוןז גם נפשך‬ ‫ומהשבותיך תקומנה מתרדמתן או מעסקי העולם שהיו עוסקות בהם לאמר‬ ‫לעצמן די, נתהזק מעתה לעבודת התורה.‬ ‫1 1 ! 1 1 ( )1111( 11111(‬ ‫)11 )11‬ ‫פרק י״ג‬ ‫שלא להחמיא את עצמו.‬ ‫ישנס דברים שאזהרה א!ס הקלה עליהם, די׳, וישנם שצריכים להזהיר‬ ‫ולכפול ולבאר אותם פעמים יותר*( גם הענין הנוכחי שמתהילים אנו‬ ‫לדבר עתה ממנו, לא די באזהרה קלושה, אןז רק באיזה דבורים בודדים,‬ ‫אשר נתזו מדברינו עד עתה אותתו, צריכים אנו לבארו ולצוות עליו ביותר.‬ ‫הגמרא אומרת שאם באה מצוד. לידך אל תהמיצנה‬ ‫אבל אם‬ ‫לההמיץ עשי׳ אהת של מצוד. ענין רע ה, א, ועוד יש עליו תשובה, לההמיץ‬ ‫את כל ע*מו ואת כל עשיותיו, רע הוא אשר כמעט אין תשובה נגד זאת,‬ ‫ולדאבוננו הרבה בהורים לוקים בדבר הזה כבר הזהרנו לעיל בפרק ז׳ שלא‬ ‫תסמיך עצמך על שנותיך אשר תתרבינה ועל גופך אשר יגדל, ולא תקוה‬ ‫שמתתיך הרעות גם מעצמן תסורנה ממך כשתגדל, כי רק השנים מזדקנות‬ ‫ולא האיש, ע״ש והנה לא בטהרת המדות הרעות בלבד, רק גם בקגית‬ ‫•(‬ ‫וכמו שאומר רש״י ז״ל פרשת צו, ביותר צריך הכתוב לזרז במקוט שיש בו חנידון‬ ‫התלמידים‬ ‫המרות העילאות ודרכי החסידות. ולא לבד מי שסומך עצמו על שנותיו‬ ‫מבלי עבוד לגמרי, רק גם מי שרוצה לעבוד רק מאהר ומחמיץ הוא את‬ ‫עבודתו, מושהת הוא לכן תלמיד הסיד, אם רוצה אתה להשמר ממהלה,‬ ‫אשר כמעט ה״ו לא תוכל להרפא ממנה, השמר והזהר שלא תאהר שום‬ ‫דבר, ולא תאמר מהר או אהר איזה זמן אעשה זאת וכי תלמד את דברינו‬ ‫אליך עד עתה לא תשלה, ענינים, הנהגות, וצווים לאמר, הדבר הזה לא‬ ‫למעני הוא, נער אנכי, לכשאגדל אבהר בזה, וכשאזדקן גם בזה אעבוד‬ ‫הזדעזע מדברים כאלה, רתע לאהוריך ממהשבות כאלה, כי דע לך שדברי‬ ‫יצרך הם אשר קם עליך להרגך ולאבדך ה״ו מב׳ העולמות‬ ‫הלא דברנו אליך לאמור, שלא די לך שתעשה מעשים טיבים‬ ‫בלבד, רק שגם אתה תהי׳ טוב, וללא שתתנהג במדות החסידות רק שגם‬ ‫אתה הסיד תהי׳. אי לזאת כל אשר תקדים לעבוד בנערותך אף במדותיך‬ ‫כפי אשר רשמנו לך, יותר טוב תהי׳ ויותר יקל לך להפוך אף את הוטי‬ ‫בשרך וגרגרי עצמותיך לטוהר וזכות ההסידות וככל אשר תאהר ותהמיץ‬ ‫את העבודה, את כל עצמך אתה מהמיץ וקשה שתבא אל התכלית אשר‬ ‫למדנו לך מראש. הלא תדע שהילד כאשר יעקמו אבר מאבריו על איזה‬ ‫זמן, למשל שישיבו -דו אהת ויקשרוה אהור, אז תתעקם אף בשיתירו את‬ ‫קשרה, לא כן אצל הגדול, כי אל מקומה תשוב אהר שיתירנה מפני שהקטן‬ ‫גדל ומוסיף בשר על בשרו ועצם על עצמיו, והלקי הבשר והעצמות‬ ‫אשר גדלים בזמן אשר ידו קשורה עקומה, בעקמימיות מתהדשים ונבראים‬ ‫לא כן הגדול, שאין בשרו ולא עצמיו מתגדלים ונוספים לו עוד, לא תפעל‬ ‫הפעולה כ״כ מהרה לשנות את עצם בנין וצורת בשרו ועצמו, כפי רוהה‬ ‫ואופנה, רוה ואופן הפעולה‬ ‫ההםידות‬ ‫כ״א כפי‬ ‫שנותיו,‬ ‫כן אם בנערותך תתהיל להתנהג בדרכי‬ ‫אז‬ ‫הוטי‬ ‫מוהך ולבך‬ ‫נושאי‬ ‫רעיונות‬ ‫ורצונות ההסידות האהבה והיראה וכו/ וכל הלקי גופך ועצמותיך, כאשר‬ ‫יתגדלו ויתוספו, בחרכי קשרי ורשמי ההסידות יתוספו ויבראו וכמו שלכל‬ ‫מין בהמה, הי׳, רמש וצפור כל כנף, נטיתו וטבע רוהו לעצמו, מפני שמבנה‬ ‫מוהו חוטיו וכל גווני אבריו לעצמו הם ושונים מצורת מין אהר כן גם‬ ‫מוחך, לבך וכל אבריך אשר בחסידות יגדלו, לטבעם ורוהם תהי׳ ההםידית,‬ ‫להתנהג באהרת ובגסות יקשה לחם, וכל עבודתם יותר נקי׳ תחי׳, י. תר‬ ‫אמיתית ויותר ישרה.‬ ‫"י ^‬ ‫זכור נא תלמיד הסיד, כמה אנשים גדולים וטובים מקנאים בך‬ ‫ובשהרותך לאמור, מי יתנני עתה נער וכהור ואת כל היום לד׳ הקדשתי‬ ‫ומסרתי. כמה מהם משתוקקים להיות בגוף נקי ובנפש כוספת לד/׳‬ ‫ובשנותיהם כבר קשה להם ועתה עוד הכל בידך, והאם תאבד מרגלית זו‬ ‫הדש והלומד זקן לדיו כתובה על נייר מהיק. כן הוא בכל הענינים, הן‬ ‫בלמוד הפשוט והן בחסידות ותקיז הנפש כי הרבה אנשים יודעים מה‬ ‫היא עבודה ותקון הנפש ומשתוקקים אלי׳ וגם כופים א״ע לעשות, ומ״מ‬ ‫מבלים את כל שנותיהם רק בכפי׳ ובהכרה להכריה א״ע, ותמיד פוםהים‬ ‫הם על ב׳ סעיפים, מכריה איש כזה א״ע לעבודה לרגע להצי שעה או לשעה‬ ‫ונופל אהור לכמות שהי׳, ושוב מכריה עצמו ושוב נופל ושוב מכריה, ובזה‬ ‫מבלה הוא את שנותיו לא יתקדם, אף פסיעה אהת לא יעלה למעלה ממצבו,‬ ‫בי את מבהר כהותיו ואת מיטב שניתיו על הפםיהה ועל הנפילה הוא מוציא.‬ ‫לא כן אתם בחורי המד, אם מילדותכם תתהילו ומנעוריכם בזה תעבדו,‬ ‫לבשרכם ודמכם תהי׳ ההםידות אף אס תפלו, לא תשובו אהור, ואף אם‬ ‫תפסיקו לפעמים לא תשקעו בבצה, ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק‬ ‫״ בלי לנפול ורק להקימכם מעפר וטיט עיקר עבודתכם רק לעלות תהי׳,‬ ‫6‬ ‫גם נפילתכם גם זמני קטנותכם, רק כאיש העולה בהרים והדורך על במתי‬ ‫־עולם יהי׳, גם הוא לפעמים ייעף אף רגלו לפעמים יפצע, אבל גם אז לא‬ ‫יפול ולא ירד, נה ושוב עולה, היבש הוא את רגלו מעט ושוב דורך, תמיד‬ ‫תעלו ותמיד גדלות מקרבכם תגלו. ובאמת תוכל אתה בהור ישראל, להוציא‬ ‫מקרבך נטיות ותקינים אשר לא שערת להם ובעצמך לא תבינם. יבול אתה‬ ‫למשל לבוא לרצון טוב והזק, ההזק גם ממך, אשר כל עצמך משועבד לרצון‬ ‫הטוב הזה ומוכרה אתה למלאותו בעל כרהך בלא שום תרוץ ובלא שום‬ ‫סברות. מרגיש אתח בקרבך כאלו פתאום רוח ד׳ חזק מפרק הרים ומשבר‬ ‫סלעים פגע בך דשאך על עבודה זו וזו, את כל המניעות יפרק ואת כל‬ ‫העכובים ישבר. ד׳ הוא האלהים ואתה עבדו ומוכרה אתה לעבדו.‬ ‫ואף הרבה פרטים מעניני העבודה יתקון הנפש, יכול אתה לתקן‬ ‫א״ע בהם עד שיעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר עצמך בהם,‬ ‫אם מילדותך תתהיל בהם למשל יכול אתה להגיע שבשעה שאתה עובר‬ ‫ברהיב, לא תצטרך לעצום את עיניך מראות ברע, רק גם מעצמך לא תראה‬ ‫אותם העבר עיני מראות שוא, שהעינים בעצמן לא תראינה את השוא‬ ‫אל תדמה שטועים אנו להשוב עליך שכ״כ תתקדש מהרה, עד שאף אם‬ ‫עיניך על דבר אסור תבטנה לא תראינה איתו, כמו שבקש דוד המלך.‬ ‫דע‬ ‫יך בן יקיר, לא שאנו טועים רק‬ ‫בני העולם טועים, לחשוב‬ ‫על עוה״ז אשר ד׳ בראו, כי מין אוצר של תאות מהשבות ונטיות‬ ‫רעית הוא, ומי שרוצה לעבוד את ד׳ מוכרה לצאת ולהתרחק מן העולם‬ ‫כלו, ובשביל זה כל ימיהם רהוקים הם מעבודה וקדושה ובשטותי העולם‬ ‫שקועים דומים הם למי שראה איש שטבע א״ע בנהר ויגזר אימר, שהמים‬ ‫אפשר להיות בלא מים, וכי בשביל שמש יגע זה לא השתמש במים כראוי,‬ ‫ותהת לההיות בהם את הצומה, הי, ומדבר, המית א״ע בהם, רעים הם‬ ‫המים. כן הוא גם עם העולם כלו. עולם שבראו ד׳ הוא, ואף בתהתית‬ ‫העולם בכל עקמימותיו ובכל פתלתוליו נמצאים דרכים, מהילות ומערות,‬ ‫אשר אל בוראו ואל אדונו אדון העולם מובילים, וכל החסרון הוא רק‬ ‫באדם, שאינו משתמש עם דברי העולם לטוב רק לרע. והפסוק מכריז ואומר,‬ ‫אולת אדם תסלף דרכו ועל ד׳ יזעף לבו )משלי י״ט(. חלא יש לך דרכים‬ ‫שמובילים אותך לד׳ ורק אתח הוא שמסלף אותם. ולמד. עוד תתרעם ותדבר‬ ‫סרח שח״ו ד׳ ברא עולם של נשם, עולם שא״א לעבוד בו את בוראו.‬ ‫וכן בענינינו, יכול אתה לבוא לנדלות זאת, שלא תראח את חשוא‬ ‫ואת חרע אף בעודך בעוה״ז, ונם כל עוד שלא נתעלית להיות צדיק גדול‬ ‫כזח, ולא נתקדשו עיניך שתבטנח ברע ולא תראינח אותו תובל לחגיע‬ ‫לח, אם בילדותך תתרגל בחסידות באופנים אשר רשמנו לך. כי פשוט‬ ‫הוא ודבר ידוע שחוק חוא, אשר מוחו של חאדם הוגה מחשבות קטנות‬ ‫אף בלא ידיעת האדם, למשל יש שעוקצו יתוש בפניו ומרים את ידו‬ ‫לחכך בה והוא לא ידע מכל זה, ולא בשעה שהוא ער דוקא, רק נם בשעה‬ ‫שחוא ישן ולא ידע אף בחלומו מכל חנעשח, ולא עברו מחשבות אלו‬ ‫במוחו, הרניש עקיצה בפניו וחושב לחפעיל את ידו לעמוד ולחכך. )לא באנו‬ ‫לבאר איך נעשתה פעולח זו במוח, אבל כך היא העובדא (ולא בדברים‬ ‫שמוטבעים בו מתולדתו בלבד כנון זה, רק אף דברים שבקטנותו לא היו‬ ‫מוטבעים בו ורק אח״כ הסתנל בהם, נם כן משתקעים במוחו שיחשוב‬ ‫לבדו אף בלא ידיעתו, למשל בילדותו יכיל חי לפול ממשכבו בלילח‬ ‫וכשיגדל מתהפך הוא מצד אל צד וכשמגיע אל קצח מטתו, שב ומתהפך‬ ‫אל עבר השני והוא לא ידע אף לא ראה אם שוכב הוא בקצה מטתו או‬ ‫באמצעה. בצדדיו, בשכמו ובכל בשרו מרניש הוא זאת, ובאה ידיעה זו‬ ‫כמוהו והשב ופקד שמעתה ישוב ויתנלנל אל אמצע מטתו והוא לא ידע‬ ‫אף בחלומו ממחשבה הזקה כזו שהגיעה את כל גופו. ואף אם בקטנותו לא‬ ‫חשב כזאת, מ״מ כיון שנתגדל בידיעח זו שישמור עצמו שלא יפול,‬ ‫נקלמה חמחשבח בבשר מוחו, בעורקיו ובעצביו ויחי לחם לטבע, שמעצמם‬ ‫חושבים, אף פועלים ומניעים אותו, כמו שאמרנו לעיל המשל מסיבוב יד‬ ‫הילד וכוי.‬ ‫וכאשר מתגדל אתר. בטחשבות טחורות ובחסידות מילדותך, ותחרת‬ ‫ותצמייר במוחך ולבך^ בעצבי ובעורקי עיניך אשר תתגדל בם שאסור‬ ‫לך להסתכל על דבר האסור, אז כשתגדל, עיניך כאשר רק יתחיל להתקרב‬ ‫לפניהן דבר האסור להסתכל בו, עוד מרם תראיגה ראי׳ בהירה ועוד טרם‬ ‫לא תראה אבל זהו רק אם לא תסובב בשוקים וברחובות םתם, כאנשי‬ ‫הוי; ויושבי קרנות, ואך לצרכך תעבור את הרהוב ידבר הנחוץ לך, ועולך‬ ‫עול עבודת הקו דש מעל צוארך לא ימוש לא שתחשוב שאסור לך להסתכל‬ ‫כי מחשבות כגון אלה אינן מועילות לך הרבה, ובכלל צריך מוחך להיות‬ ‫טהור ולא יטפל ולהתפתל במחשבות להסתכל או שייא להסתכל גש הלאה‬ ‫מן מחשבות אלו, רק שסתם תזכור שאתה יהודי ולא הפקר ה״ו, ומכש״כ‬ ‫כשתתרגל לחשוב איזה דבר של קדושה או עכ״פ דבר מסחר בהתהלכך.‬ ‫ואש תסתפק ויא תבין את אמתת דברינ׳ אלה, שאל לזקנים ויגידוך,‬ ‫יהבמים חכמי תורה ויאמרו דך אבל למה לך לשאול נסה בפי שאמרנו‬ ‫יך ותראה בעצמך, שדברינו איתנים והזקים המ‬ ‫תלמיד ותיק, השמר בילדות והזהר בבחרות שלך מה נעימה היא‬ ‫הילדות ומה ערבה היא הבחרות מבירכת ד׳. כנחל דבש וכנהר היוצא‬ ‫מעדן, את האדם בבל שנותיו היא מרוד, עסיס, גם עד זקנה וגם עד שיבה‬ ‫בי־שדה יהי׳ ומשקויה יגדל אף יצמה, הגוף יזדקן אף כחו יחלש ואשה‬ ‫יתקיים, בחומה •תהמם ובלהבתה יתלהב‬ ‫מי פתי אשר יאבדנה, ומי‬ ‫המשוגע אשר את מקור היין יטנף אף יסתום‬ ‫לא שאנו אומרים בזה, שמי אשר בנערותו לא התחיל בעב!דת‬ ‫החסידות ובקטנותו לא הרגיל את נפש, שתתעודד מן מהצלת הקנים ותנער‬ ‫עצמה מערמות עפר אשר מכסיש אותה, א״א לו אח״כ בשום אופן לבוא‬ ‫אלי/ הס מלהזכיר תמיד שערי שמים פתוחים לכל איש ישראל אס רק‬ ‫משנס הוא את מתני,־ ירוצה לשעבד את כהותיו לעבוד ולמשא והאם‬ ‫המשנה שאומרת )אבות פ״ד> הלומד זקן דומה לדיו כתובה על ניר מחוק‬ ‫ח״ו תנעל השער בפני בעלי תשובה שרוצים לשוב לת־רה בזקנותם ההלוק‬ ‫הוא רק בםכיש העבודה, שחזקן הבא ללמוד תורה, לעבוד בחסידות, צריך‬ ‫יכפ י את עבודתו פי עיטרה, פי מאה, ועוד יותר מאשר הילד המשכים‬ ‫לימודי (וכי,ן שבעונותינו הרבים אף לעבודה קלה בקודש, אין בל אדם‬ ‫מקדיש עצמו לה בכל כחותיו ומבש״כ לעבידה הכי כבדה והכי קשה, לבז‬ ‫אש לא תשכימו ולא תתקדש׳ לה אתם בהורים, עתה בנערותכם, בטח‬ ‫ובהחלט שלא תגיעו לה ה״ו. ולא נשמותיכם לבתה, אך גם נשמות כי‬ ‫1‬ ‫ישרא־ , הנביאים והצדיקים מן העולש ועד העולם, עליכם תתאבלנה ואת‬ ‫6‬ ‫ה״רבנכם תבכינה ואף את אדון הנפשות •אב בל הנשמות בהתרשלותכם‬ ‫כביביל תעצבו, ובעצלותכס תכעיסו, בי חשכת נשמתכם, השכת ואימת‬ ‫*(‬ ‫בשמינה פרקיט להרמב״ט ז״ל איתא, שאף מי שמטבעו נושה לחסרונות בלמודו יוכל‬ ‫כל העולמות היא, ואורן אור כלם זאת ועוד אחרת יכולים לאמור, שאך<‬ ‫המתמסר כלו לעבודת ההםידות בשנות זקנותו, אף! אם יגיע לה ע״י עבודתו‬ ‫הרבה והקשה, מ״מ תקופותיו אשר עברו טרם שהתהיל בעבודתו, כל ימי‬ ‫הייו תהםרנה לו, הרן מן ההסידים הראשונים אשר היו בימי הבעש״ט‬ ‫הרבי ר״ב וכו׳ זצוקלה״ה כיון שנם מקודם היו קדושים למעלה מהשנותינו‬ ‫ובכלל הם וכל עבודתם היו למעלה מן הזמן והטבע אף שבהםידות רק‬ ‫בשנות הזקנה התהילו לעבוד, הניעו אל מה שהניעו.‬ ‫כלומר, המשנה )אבות ה׳( אומרת בן ארבעים לבינה בן המשים‬ ‫לעצה. זאת אומרת שהיי האיש נבדלים בתקופותיהם כשהוא בן ארבעים‬ ‫דעתו מוכשרת לבינה, וכשנתוםפים לו עוד עשר שנים הניע לתקופה אהרת,‬ ‫לעצה ולא בתקופות אלו של ארבעים והמשים בלבד, רק כל מספר שנים‬ ‫של המש או עשר משנותיו של האיש מתהלקים בתקופותיהם ואל מה‬ ‫שמוכשר בתקופת הבהרות, בתקופות אשר אהריהן אף! בתקופת הזקנה‬ ‫לא יכשר, ואל הדברים אשר מוכשר בתקופות הזקנה והשיבה בתקופות‬ ‫הקודמות לא יכשר וראה נא פליאה זו שהנביא )יואל נ׳( כשבשר בדבר‬ ‫ה׳, והי׳ אהרי כן אשפוך את כל תהי על כל בשר ונבאו בניכם ובניתיכם.‬ ‫נם אז הלק ואמר, זקניכם הלומות יהלמון בהוריכם הזיונות יראו, ראית‬ ‫הזקנים בהלום תהי׳ והבהורים בהזיון לא שאומרים אנו בזה להבהין בין‬ ‫ראית ההלום לבין ראית הזון, אבל מ״מ הלוק יש ביניהם והלקם הנביא‬ ‫לתקופותיהן, הבהורים בתקופותיהם והזקנים בתקופותיהם מובן מאליו‬ ‫שהפסוק הזה אינו נונע לנביאי ה׳, שהיו למעלה מנופם למעלה מהזמן וכל‬ ‫העולם, ואל הלזדרנה אשר זכה הנביא בנבואתו, בכל תק, פותיו הי׳ מגיע‬ ‫לה, ולא הי׳ משועבד לשום תקופה. רק הפסוק אומר בזה על כל עם ישראל,‬ ‫כמ״ש ואף! על העבדים ועל השפהות וכו׳ אשפוך את רוהי, וכל העם הם‬ ‫אף בנדלותם, לתקופותיהם ישתעבדו. זאת אומרת, שאף! בעבודתו את ד׳‬ ‫הלק האיש לתקופותיו ובכל אהת מהן מוכשר לאהרת למשל ישנן תקופות‬ ‫עלומים שמוכשר האיש בהן יותר להתלהב, וישנן תקופות זקנים יותר,‬ ‫שמוכשר להתעננ בהן יותר מנועם עליון. ישנן תקופות שבשעה שאינו‬ ‫מתלהב אינו מרניש מא מה, וישנן שאף בשעה שאינו מתלהב, מרגיש‬ ‫ערבות ומתיקות אף מכל דבר פשוט, אף מכל אות בתורה ותפלה שאומר.‬ ‫ישנן תקוכות שהתלהבותו כמו כל עבודתו מתהלת יותר במוהו ע״י‬ ‫שמתעמק בדעתו, וישנן שמוכשר להתהיל גם בלבו וכו׳ לכן אם משכים‬ ‫האיש בנערותו לעבוד את ד׳ בדרכי ההםידות ולהוציא את כל הכשרות‬ ‫נפשו לעבודתו, אז כלן תקבענה בו ולעת זקנתו תהי׳ עבודתו מין כלילת‬ ‫יופי שכל הגונים והצורות מתקופותיו השונות, בה מתראות, אבל אם יאהר‬ ‫והנורא אתם עובדים, וצבאותיו של הרם על כל רמים של האין סוף ואין‬ ‫תכלית להיות, זכיתם מלאכי מעלה אותו ית׳ לא יראו ואי׳ מקום כבודו‬ ‫ישאלו, ועליכם ישכון ובתוככם ידור, ואף שמו, בשמכם צבאותיו, ד׳ צבאות‬ ‫נקרא אמרו אליו, אבינו מלכנו לך אנו, את כ ל י ו ת י נ ו ונשמותינו לך אנו‬ ‫מוסרים ולתורתך ולעבודתך אנו נתונים.‬ ‫הכבוד.‬ ‫ומעתה תלמידים ותיקים, לכו וכבשו את העולם לאביכם מלך‬ ‫11111(‬ ‫צוויים ואזחדות‬ ‫רבות מהן תמצית פרסים ההודמים הן.‬ ‫בכוז שיתרגלו התלמידים בהז לזכרך‬ ‫העודר שוכב על מטתך בבוקר, וד׳ אלקי השמים והארץ כבר מצפה‬ ‫עליך בישיבה ללצזדך את תורתו באהבה ובשמחה אל תתעצל, קום מהר,‬ ‫שנס את מתניך ורוץ אל חיק אביך שבשמים‬ ‫אבל אם בלילה בלי עול ובלא שמהר. תשכב, גם בבוקר בלא עול‬ ‫ובלא זריזות ובלא שמהר, תקום. צפה בלילה, מתי אקום ואהי׳ שקוע‬ ‫בתורת ד׳ ומוקף! מאור קדושתו. העמד מים סמוך למטתך. קרא את שמע‬ ‫בכוגה, והוי מעמיק במהשבה זו עד אשר תישן ואז גם בבוקר תזדרז,‬ ‫תשמח ותקפוץ לתורת אלהינו.‬ ‫למח זח תלחש את ברכת חתורח וק״ש בבוקר, כדברים שאין ממש‬ ‫בהם ח״ו, וחלא צל חיום בראשיתו תלוי. זכור גא את העול אשר עליך, כל‬ ‫העולמות אף קדושת ד׳ בעוה״ז עליך תלוים, דאג על זה, ומתוך דאגה זו‬ ‫השוכ או אמור, רבש״ע לעבודתך את כל עצמי אגי מוסר, הושיעה שאזכה‬ ‫להיות עבדך ולמלא את רצונך ומתוך מהשבה זו אמור ברכת התורה ובקש‬ ‫מד׳ הערב גא וכוי, שיטעים גם לך את מתיקות התורה, )עיין פרק ב׳(.‬ ‫זכור שאתה מצבאותיו של הקב״ה ואת גדלותו בראשית פתיחת‬ ‫עיניך עליך להכריז ואת אדון העולם על העולם להמליך, ובאומרך אדון‬ ‫עולם הוי מדייק ומתפעל מכל תיבה שבו.‬ ‫קדם ק״ש חפסק איוח רגעים וחשוב, הגגי מקבל ע״ע עול מלכות‬ ‫שמים וחנני מבטל עצמי לגדלותו וקדושתו יתברך, ומתוך מחשבח זו אמור‬ ‫שמע, וחוי מכוין כמו שאמרו חז״ל )ברכות י״ג ע״ב (לחמליכחו בשמים‬ ‫וארץ וד׳ רוחות חעולם, ושאתח מוכן לחשליך א״ע באש לשם קדושתו ית׳.‬ ‫הוי מדייק במעשיך ובהתנהגות*,״ כל היום, כי האם רוצח אתח‬ ‫ח״ו לחלל את חשם, ויאמרו חבריות, ראח נא את חתלמיד חזח מצבאותיו‬ ‫של חקב״ח ומלומדי תירתו, איך חוא שפל וגרוע בכל מעשיו ח״ו.‬ ‫אל תתחבר לחבר רע. אף טשיחח קלח שלו כטטח־י קשת תתרחק‬ ‫כי בדבור אהד של ליצנות, אף בקריצה אהת מעיניו, את כל הון חתורח‬ ‫תדאג בלבך על הטאך זה והוי מקבל על עצמך להתקדם מעתה. באימה‬ ‫ובשמהה שב בישיבה, כי ד׳ גמצא עתה עמך ללמד אותך את תורתו.‬ ‫כשאתה שב לביתך מן הישיבה, הוי מרגיש געגועים אלי׳ וחשוב,‬ ‫מה טוב בישיבה, ומה נעים לי להיות תלמיד הקב״ה.‬ ‫מאד מאד הוי נזהר מלדבר דבר שקר ודברי נבלה ה״ו, כי המדבר‬ ‫דברי שקר נם הוא נעשה שקר, ואןש תורתו לא תורת אמת ולא טהורה היא,‬ ‫והשומר את פיו ולשוגו, גם הוא גם תורתו טהורים ואמתיים.‬ ‫אם ידעת בך שעשית איזה דבר שלא כהוגן, או שלא למדת ביום‬ ‫הזה כהוגן, הוי מיםר את עצמך בפה ואמור, וואם האב איך געטוהען, וואם‬ ‫איז עפעם מיין נאנץ פיהרוגג אזוי גידריג, כ׳ווארף דאך מיך בידים אויף‬ ‫מיין נאנץ לעבן אריין אין שאול תחתית ח״ו כפול את דברי התוכהה עליך‬ ‫בכעס איזה ©עמים, והוי מקבל על עצמך להתנהנ מעתה הנהנה טובח.‬ ‫אם קשה לך לפעמים להתגבר באיזה דבר, כנון להתהזק ולא‬ ‫להתעצל, או ללמוד ובל להתרשל, או באיזה דבר אהר, השוב האם בשביל‬ ‫הדבר הזה בלבד אאבד ח״ו את כל עולמי. האם לכל כך גמיכות הגעתי‬ ‫שגם בדבר אחד לא אוכל להתהזק, מאמץ אגי את שארית כהי ומבעט‬ ‫באבן היצה״ר אשר עלי ולרםיםים אפוצצגו.‬ ‫ואם תשוקה לעשות איזה דבר אהזה אותך, הן לא דבר אסור הוא,‬ ‫אבל כיון שלבן תורה הטא ונבלה היא שיחי׳ מסור ביד תשוקותיו הנמיכות‬ ‫וביד תאות יצרו, לכן רוצה אתה להתאפק ממנה, וקשה לך, נם בכל‬ ‫התהבולות כבר נסית וקשה לך עשה זאת איפוא, השוב, הן אעשה זאת,‬ ‫אבל לא עכשיו רק לאהר שעה שעתיים, והאם כ״כ מנוול הנני ח״ו, שגם‬ ‫לשעה ושעתיים לא אוכל לאהר את תאותי ובטה עכ״פ זאת יעלה לך‬ ‫לאהרה על איזה שעות, ובפעם הא׳ והב׳ תעשה אהר שעה ושעתיים את‬ ‫אשר הבטהת לך, אבל הי׳ בטוה שאהת משתי אלה יעלה לך, או שכ״כ ימאס‬ ‫הדבר בעיניך שמעצמך לא תרצה לעשותו נם בפעם הא׳ והב׳, או שעכ״פ‬ ‫תתרגל בפעם הג׳ למשול עליך כ״כ עד שלא תצטרך להבטיחך לעשותו‬ ‫אהר שעה, רק לגמרי תשברגה.‬ ‫מאד מאד הוו זהירים באהבת הברים תלמיד בן עשיר לא יתגאה‬ ‫בעשרו ותלמיד בן עני לא יהי׳ שפל בעיני עצמו בעניותו, בי כלכם בגי ד׳‬ ‫ובמדד, שתתחבר, יהד זה אל זה באהבה, ותצמודנה נפשותיכם יחד‬ ‫,‬ ‫להיות אחת ממש, במדח זו גם ד׳ אליכם יתחבר. וכן להיפך כל פגם וכל‬ ‫פרוד אשר ביניכם גורם לכם התרהקות והשלכה מד׳ ה״ו.‬ ‫נכון שכפעם בפעם ידברו התלמידים ביניהם מגדלות ה׳ ועניני‬ ‫עבודתו ושעבודי האדם אליו ית׳, ואף שאן להם להגיד הדשות זה לזה‬ ‫ומה שיאמר זה גם הברו יודע, גם כן יגידו ויספרו.‬ ‫רעת כל הרעה היא, ההצטדקות שהאיש צדיק בעיניו, וכמו שאמר‬ ‫הפ׳ )ירמי׳ ב׳( הנני נשפט אותך על אמרך לא הטאתי. סבתה היא העדר‬ ‫ההסתכלות, שאין האיש מסתכל בעצמו על עצמו. ועוד גרוע מזה הוא,‬ ‫כשאינו דורש גדלות מעצמו, ומתברך בלבבו לאמור, כבר הסתכלתי בקרבי‬ ‫ולא מצאתי ש־ם עבירה המורה בי ודי לי. אבל האם לא תרצה להיות עכ״פ‬ ‫איש ישראל פשוט האם אין אתה צריך לקיים את תנאו של הקב״ה שהתנה‬ ‫עמנו בקבלת התורה, שרק באופן זה נהי׳ ישראל גדלות וקדושת עיקרי‬ ‫הישראלות דרוש ממך, ולא תהי׳ צדיק בעיניך, את הםרונותיך תראה‬ ‫ותשפיל, ואת מתניך תשנם ותעלה )ועיין פרק ג׳ מזה(.‬ ‫לא החונק עצמו בלבד מאבד עצמו לדעת ר״ל, רק גם העצל‬ ‫והמתרפה כמוהו הם הזמן והשעות הלק הייהם, לריק ולבטלה הם מאבדים.‬ ‫ואם העצל אפשר עוד יתעשת בראותו את השעות אשר ביטל, ויביט על‬ ‫חלקי הייו כשהם מורקבים ברפש, גרוע ממנו היא המתרפה כי מרמה‬ ‫הוא את עצמו לאמור, עובד ועוסק בתורה אני, אבל הכל בהתרפות, יאת‬ ‫זמני והלקי הייו גם הוא מאבד, ורק כשיגיע לעת זקנתו יקיץ וימרט את‬ ‫שערות ראשו ויצעק, הוי ואוי איפה כל שנותי. המון שבועות, ימים ושעות‬ ‫עד אין מספר אי׳ הם במה בליתי אותם, אין בי לא תורה ולא עבודה, לא‬ ‫קדושה ולא דעת ד׳. הכל הי׳ בידי ואת הכל אבדתי. גם לכל עם ישראל‬ ‫אף במרום פגמתי לכן קום בעוד מועד, השלך את עצלותך אף את התרפותך‬ ‫ממך, עבוד את ד׳ בשמהה ובהתהזקות, ובמהיר שנותיך קנה את אשר‬ ‫אפשר לך לקנות בהן, ואשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב )עיין פרק ד׳(.‬ ‫אבל מה יועיל לו לאיש כל התהזקותו, אם את זמניו לא יגביל‬ ‫ואת שעותיו לא יקציב כ״א לעבודתו ולפעולתו, כהיום והלילה של ימי‬ ‫התהו גם זמניו משמשים בערבובי׳ ונאבדים ממנו בערבובי׳. בכל לילה‬ ‫יתמה ויאמר, לא אדע במה עבר עלי היום, אף לא הרגשתי בעברו וכאילו‬ ‫התגנב ממני ויברה, אבל גם יום השני השלישי וכו׳ כמוהו בהבל ובטלה‬ ‫דברי החוד שלך, אף כשאתה בא לשוהה עם זולתך הקצב מקודם כמה זמן‬ ‫תשוהה כל שעה לא תהי׳ מופקרה רק מסוגרה בעבודתה כתוב לך על נייר‬ ‫את סדר היום שלך וממנו לא תזוע, ואז לעת זקנתך בכל ימיך תבא )עיין‬ ‫פרק ה׳(‬ ‫מקרה אהד למתגאה ולמתרופף, למקשה ערפו ננד מוריו ורבותיו‬ ‫ולשפל המרומה. זה שונא את מוריו, את התורה, אף את הכביכול, וזה‬ ‫טבטל את כל, אף לפני שטות אהד משטותי העולם. מקרה אהד להם, שום‬ ‫דבר טוב אין לקוות טהם, אף שביב אהד של אור בל יראה בהם, שניהם‬ ‫בהושך ידטו, ויהד באופל וצלטות ירקבו.‬ ‫שמע בני את יסוד מהלתם ויאירו עיניך, התהזק והשמר טהש וחי־ה‬ ‫האנכיות הישראלית הסרה להם והיא מהלתם האנכי ניצוץ אנכי‬ ‫ד׳ אלהיך של קבלת התורה יסוד של הישראלות נעדרה מהם, והיא רציצת‬ ‫כל עצמותם אף רמיסתם וכאני׳ בלא קברניטה מכל רוח רעה נסהבת‬ ‫ומגלי הים הזועף טושלכת וסופה שבטצולתו טובעת, גם הם מרוהות רעית‬ ‫העולם, כהפקר מוסהבים, ומכל נגעי ופגעי העולם עמהם נפגעים ואם‬ ‫איזה רוה שטות אף של עבירה, גאות הוצפה רעה ושנאת הק,דש יעבור‬ ‫בעולם, והיו לו לטרטס.‬ ‫הוי טקיץ את האנכיות הישראלית שבך והנצל, הוי הסיד ותעבוד.‬ ‫)עיין פרק ו׳ וז׳(‬ ‫האם עבודת חטקום לפניך, רק כדבר לבלות בו עתות חפנויות ה״ו,‬ ‫או אפשר רק לגרש בה דאגת עצמך על הסרונותיך, לאמור עובד וטתקן את‬ ‫עצמי אני, אם כי לא תקנת א״ע מאומה, ולאמור עולה אני, ורק כגטבע‬ ‫בבצח כל עליותיך, ששמח על רגלו האהת שהרים ממנה, ואינו נותן לב‬ ‫לרגלו חשני׳ שנטבעח תחתח, ושוב שמח על רגלו חשגי׳ שגם זו חגבי/‬ ‫ואינו נותן לב ששוב הראשונה שקעה, וכיון שאת עיקרו ועצטותו איגו‬ ‫יכל לחגבי׳, כל חיום יעבוד ויעלח, וכל היום ילך ועל עטדו ישאר ובבצה‬ ‫עד צוארו ישקע‬ ‫ואתה אם מן עלי׳ דמוי׳ תפהד, ורק לרוץ באמת אל אלהיט אמת‬ ‫תשתוקק, הרם את עיקרך, את גפשך הגבה. כי איך תעלה אם היא בבצה‬ ‫היים בה, היש הוציאה כל עוד לא נחנקה מתלי תלים שטותים אשר צברת‬ ‫עלי׳.‬ ‫הוי מעוררה בתפלה‬ ‫הוי מעוררה בתורה בעבודה ובכל דברי‬ ‫התעוררות אשר יעלו לך כי את הכלל הזה הקוק על לבך, אף הפשוט‬ ‫מישראל אם יאזין לקולי נשמתו, ויקשב לנניהות יםורי׳, ולזמרי שמחיתי',‬ ‫לתרועת טפוםי עליותי׳, ולרעש ידידותי׳ אז אף מן מאורעות יום אהד, ספר‬ ‫עב ונמל חי׳ יכול לרשום אבל מי ישמע להמייתה ומי יקשב לפרכוםי עני׳‬ ‫זו הקשב אתה לה ומעצמך תתעורר, מחשב־ת עצות ורצונות מעצמם יעלו‬ ‫לך וע״י תתעורר.‬ ‫אבל יסוד ראשית ואהרית כל, היא האמונה, לא שבמהשבתך בלבד‬ ‫תדע מאמונתך, רק גם כלך להיכלי האמונה תכנס.‬ ‫כי את ההקה הזאת מהקות הנפש הקוק על לבך. ההזרה, לא לזכרון‬ ‫בלבד מועלת, רק נם להרהיב את הידיעה ולהבליט אותה אף ננד עיניו‬ ‫ולבו, מועלת היא והידיעה והמהשבה שרק בצמצם האיש את דעתו הושב‬ ‫אותה, ורק במהשבה מעטה, כאשר יהזירנה וירבה להשוב ולדבר אותה,‬ ‫כ״כ תהי׳ ודאית וכ״כ ברורה ובולטת ננד עיניו, עד שנם הדרו אף כל‬ ‫סביבו מתמלאים מן מחשבה זו, והוא נתון כולו בתוכה.‬ ‫לכן חוי מרבח לחשוב ולדבר לעצמך ולחבריך מאמונתך, שד׳ ית׳‬ ‫מלא כל חארץ כבודו, ואז גם במוחך ובלבך תראח ותרגיש, שכל עצמך‬ ‫בהיכלי קודש .׳בהדרי האמוגח גתון וככל שתחי׳ אמוגתך יותר חזקח, וככל‬ ‫שתמלא אותך יותר מבית ומחוץ, יותר יקל לך לעורר את גפשך.‬ ‫הוי מרגיל עצמך לכוון ולהתעורר בתפלה, מתהלה בדברים המדברים‬ ‫מצרכיך כגון באתה הוגן לאדם דעת, השיבגו לתורתך, ברך עליגו, שהיא‬ ‫בקשת הפרגםה וכדומה, ואה״כ גם בשאר עניני התפלה תתרגל לכוון.‬ ‫אם רצוגך לבהון את התעוררותך אם אמיתית היא, התגלות הגפש‬ ‫והתקרבותה מעט אל טוהר עליון, או רק התרגשות רמוי׳ היא הוי מסתכל‬ ‫במדותיך, אם עכ״פ מעט נתקנו, אז תדע שמן רעת לבושיהן מעט הסירות‬ ‫ואת מקורן וקדושתן מעט נלית, ובהן, במדות הרעות, מקודם לאהבה‬ ‫וליראה נתעוררת ואם לא נרעת מאומה מן רעתן ומן נמיכותן לא הסרת,‬ ‫אז בכל התעוררות!־ מאומה לא פעלת, ואפשר עוד ענין רע לדמותך בהן‬ ‫היא.‬ ‫תמהר אהר התעוררותך, ואהר תפלתך ההנונה, בעוד רוהך הם‬ ‫רמוס אות; והתקן, את רעת לבושן בטל ,את עצם קדושתן גלה )עיין פרק‬ ‫ח׳ וט׳(.‬ ‫אבל קשה לקנות את ההחלטה הרבה יותר מאשר את הרצון כי לרצון‬ ‫עוזרים גם אחרים, כגון שכל ומחשבה חזקה, וחחחלטה בתורת החלטה‬ ‫עיקר קיומה בשעה שכל זולתה אפסו, לא רצון חזק אף לא שכל, חחלטה‬ ‫רק לשם חחלטה‬ ‫כלומר, כפי רצונו של האיש כך עשיתי. ובחזקתו הכל אף בטול‬ ‫כל המניעות תלוי, אם חזק רצונו ישבר ויבטל הוא אותן, ואם הלוש הוא‬ ‫תבטלנה הן אותו ח״ו, וזח אושרו שיי האיש שלקנות רצון יש גם עוזרים,‬ ‫כי גם ע״י ההתבוננות במהשבה ודעת שכן צריכים לרצות ולעשות יכולים‬ ‫לעוררו, אף להחזיקו ולהאריכו כאשר כבר נתעורר אבל אם ברצון ישמש‬ ‫העובד רק לשעה, בשעה שמתעורר, בההלטה צריך הוא להשתמש תמיד‬ ‫אף בשעה שנשתתקה התעוררותו ועמו גם דעתו כי כך דרכו של האיש,‬ ‫המהשבה מעוררת את רצונו, ורצונו את מחשבתו להבין כפי שרוצה,‬ ‫יכששניהם נשתתקו, לא יעשה ולא יפעל אף אותו הדבר שהי׳ ראוי למסור‬ ‫נפשו עליו מקודם בעת שהי׳ רצונו ומהשבתו הזקים והי׳ אם יעורר בו את‬ ‫הההלטה, שיאמר לעצמו, כ ך‬ ‫מוכרה‬ ‫אני‬ ‫לעשות,‬ ‫החלטתי‬ ‫לעשות‬ ‫מקודם‬ ‫וכן‬ ‫אז יעשה יפעל ויקיים, ואם לא, גם רצונו גם‬ ‫מהשבת׳ לא יועילו למו, כי,ן שאינם תמידיים‬ ‫מדה לעצמה היא ה ה ח ל ט ה, שצריך האיש להוציאה מעט מעט‬ ‫מקרבו, שאף אהר עבור התעוררות רצונו אף כשאיני מבין את הוב עבודה‬ ‫זו עליו כמו שהבין בעת התעוררות רצוני, ג״כ יעשנה רק משוש שכן‬ ‫החליט קשה לקנותה מפני שאין שכל ורצון אז שיעזריה, אבל הכרחית‬ ‫היא לעובד וא״א בלעדה, ומעט מעט יכול הוא לחצמיחה ולגדלה‬ ‫וכשש שאי׳א לעשות שום דבר בלא רצון וי־א להתמיד בלא החלטה,‬ ‫כן א״א לבא לשום עלי׳ בלא אמונה גם בעצמ, ובטח,ן בבה עבירתו.‬ ‫כל, מר, כבר נוכהת לדעת שלא די שיעשה האיש מעשים טובים‬ ‫ביבד, רק שגם הוא בעצמו יהי׳ טוב, ממדותיו, מד,ת טיבות יעשה, ,׳בגדלות‬ ‫ועליות ישראל גם ה א יתגדל אבל דרכו של האיש כשהוא בשפלותו‬ ‫יתעלה, ובשביל זה יתרשל ולא יתאמץ, רק יעשה מעשים טובים, ולא יתהזק‬ ‫להפוך גם א״ע לטוב. והלא כבר דברנו, שנינו ושלשנו לך, שאת עצמך‬ ‫אינך מכיר ורק בקנקן אתה מסתכל ומה שיש בו גם ממך נעלם. ולמה זה‬ ‫בלא ראי׳ ובלא ידיעה תסתפק על יכולתך ותאבד בזה את כל עתידך הגדול.‬ ‫הוי רוצה, הוי מהליט, והוי מאמין בכה הישראלי אשר בך ובעבודתך,‬ ‫ותראה אם גם אתה לא תתקדש וככוכב מאיר לא תאיר.‬ ‫גם מן האדמה גם מן האדם אשר ממנה לוקה א״א להוציא את כהם‬ ‫ולגלות את מטמוניהם בלא יגיעה ובלא זיעת אפים ולאיש אשר ידמה‬ ‫לעבוד את עבודת הקודש בלא יגיעה ובלא כפי׳ עצמית, גש הלאה מן‬ ‫מהנה שכינה נאמר לו, איש בליעל עד יום מותך תשאר, נהרפהו.‬ ‫ובמה עובד אדמה כופה את עצמו ליגיעתו, בידיעתו שבלעדה ברעב‬ ‫יגוע כן כל עוד מהשבה דקה נמצאת בך שהתגלות נפשך והתדבקיתה‬ ‫בקדושתה בפועל, בתורה תפלה ושאר עבודה, רק מין תוספת היא שאפשר‬ ‫גם בלעדה, אז לא תתיגע ואת עצמך לא תכפה, ובשביל זה אף שביב‬ ‫מנפשך לא ת ציא.‬ ‫רק אם זכור תזכור שלהיות עם סגולתו התנה הקב״ה עמנו, ולהיות‬ ‫ישראל בנפש מזוהמה אי אפשר בשום אופן, רק אז להוציא את מטמ,ן‬ ‫נפשך תתיגע ולטהרה בטהרה עילאה את עצמך תכפה.‬ ‫גם טרוף המהשבות ובלבול המוה בתפלה ועבודה, רוב פעמים מן‬ ‫העדר היגיעה הן כי טבע המהשבות אהת אל אהת מרוכסה, והבורה‬ ‫בהבורה מס, בכה וכך כמוה האדם מעצמן שוטפות, ובאין מפריע זורמות,‬ ‫הללו עוברות הללו באות וכו׳ ואין קץ להן, )ובפרט בבעלי המסהר (וכשבא‬ ‫להתפלל אף אם מתעוררת בו איזה מהשבה טובה, כיון שהיא בלא יגיעה‬ ‫ובלא התהזקות, לכן באות אלו כזרם מים, ושוטפות אותה.‬ ‫לכן הפסק קודם כל תפלה ועבודה וחשוב, הנני משנס את מתני‬ ‫ובכל כהי הנני מיגע להזק את אהבתי יראתי ואת מהשבתי בד/ עד שהמים‬ ‫הזדונים של שטף מהשבות רעות לא ישטפוה, ועל כלן בד׳ אתחזק ובאלקי‬ ‫אתגבר.‬ ‫בלא יגיעה א״א להגיע לשום דבר, וביגיעה אפשר להגיע אל הכל.‬ ‫ועבודה.‬ ‫אבל הוי מסתגל למשול על מהשבתך, עד שלא תצטרך לה בתפלה‬ ‫ישנן הרבה מהשבות שאוהב האדם להשוב אותן ולהתמיד בהן‬ ‫דוהה אותח בע״כ וברעש וחשוב מהשבה אחרת, לא לשום דבר, רק כדי‬ ‫להסתגל למשול על מהשבותיך גם בתפלה ועבודה‬ ‫זכור אל תשכח שתמיד לא תטפל בדחיות מחשבות לא טובות בלבד,‬ ‫כי לא יעלה לך הרבה מזה, רק גם בהתהזקות איזה מחשבה טובה, ושקיעת‬ ‫אהבתך והתעוררות יראתך וכל מהשבתך בדבר של קדושה, ועי״ז מחשבה‬ ‫לא טובה מעצמח תדחה, א״א לדהות את ההושך בלתי אם באור.‬ ‫ואם קשה לך לכוון את דעתך, ואף בתפלה קשה לך להתחזק על‬ ‫המון בלבוליך ולכוון אז צייר בדמיונך שרוצה אתה להדהק דרך הטון‬ ‫עם רב אל המקום אשר שם האלהים, וגם בפועל ממש, כאיש הדוהק א״ע‬ ‫הוי מאמץ את נופך אבריך ונידיך, אף את פניך כווץ וחשוב, ד ר ך‬ ‫כלם‬ ‫א ל ד׳, בחזקה אל ד׳, ובלבד שלא תשמש את מוהך להתאמצות והתכווצות‬ ‫גופך, רק גופך יתחזק באשר יתחזק ומוחך במחשבתו, אל ד׳, יתחזק.‬ ‫ובפועל ממש תרגיש חתקרבות המהשבה והבונה אל הקדושה.‬ ‫אבל אם ינעת להעמיד עצמך ננד טהשבותיך ההדיוטות ולא תוכל‬ ‫ואם נתעקשת להעמיק את מהשבתך בקודש ולא עלה לך, הוי רואה בשעה‬ ‫זו את הלק נפשך במרום כשהיא רצה מן המון מלאכי הבלה והיות טורפות‬ ‫איומות אל שערי הגן עדן, היא רצה והם רודפים אהרי׳, זה נושך לה וזו‬ ‫שוברת לה עצם זה מפילה וזו סותמת לה הדרך, ומנודל הפהד ומגודל‬ ‫פרפורי׳ זועקת הנפש זעקה גדולה ומרה, אנא ד׳ הצילנו וקרבנו. השמים‬ ‫והארץ מזדעזעים, שערי הנ״ע מזדעזעים, ואף המון הפראים לקול צעקתה‬ ‫נזדעזעו פחדו ועמדו, והיא אל הג״ע ברהה‬ ‫וכמו חלק נפשך במרום כן גם בחלקך בקרבך מן חמין מחשבות‬ ‫חמטרפות תפחד, ולד׳ זעקח נדולח ומוסתרת בקרב לבך, נפשך תזעק הם‬ ‫תעמודנח ואתח אל תפלח קדושח תתקרב, וחבן.‬ ‫גדולים ולא&רכי‬ ‫המדברים בעניני חסידות ומעט בעני‬ ‫הנחוצים לעבודת החםידו‬ ‫קבלה‬ ‫ההוגה בהם ידייק וגם יזכור כל עניו וענין׳ כי כל‬ ‫השלשה מאמרים עניו ידיד אחד הם, ואס לא יזכור‬ ‫איזה דבר מהם, יקשה לו להביו הלאה.‬ ‫נבון לחזור אחר כל מאמר או אחר כל ענין אשר בכל‬ ‫מאמר ומאמר. אבל אם יש איזה דבר פרטי שאינו‬ ‫מבינו אף אחר ששנה ושלש ובפרט אחר איזה הגה״ה,‬ ‫לא יחדל מללמוד בשביל זה, רק ילמוד הלאה, כי‬ ‫אפשר אחר שיתרגל עם העניניס יבין גם את אשר‬ ‫לא הבין מקודם‬ ‫נבון שלא לקרות הרבה בפעם אחת, רק מעט מעט בל‬ ‫אחד כפי יכולתו.‬ ‫דברי ההתעוררות שבהם, כגון ענין הפסח, רקידת שמחת‬ ‫תורה, ושבת, אין לקרות כמו שקוראים דבר מאיש‬ ‫זולתו, רק לצייר בעצמו שממנו יתאים הדברים‬ ‫ונפשו מתגוללת בהם, בי לא דברים בלבד דק מאורעות‬ ‫בעזרה״י יופ א׳ שמיני תרצ״ט‬ ‫חיים שלום וברכה לכבוד א-״:ו .... ד׳ עליהם יחיו.‬ ‫אתדשה״ט‬ ‫אליכם אישים אקרא ואל נשמותיכם אדבר, ימי הפסח הקדושים באים,‬ ‫בקדושתם, אותנו מבית ומבחוץ יקדישו. ובאורם אותנו ימלאו אף יקיפו, אבל‬ ‫הפסוק אומר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה האור והשמחה של מעלה בחי׳‬ ‫זריעה היא שצריכה השתדלות והרבה התעסקות בתחילה, כגון החרישה, השידוד‬ ‫וכו׳ וגם אחרי־ה כגון נכוש ועדור וכו׳ ובלעדם לא יעלה ולא יצמח, כן גם אנו‬ ‫צריכים להכין א״ע קודם החג, אף לא להסיח דעתנו מעצמנו, ומקדושת החג אשר‬ ‫בנו גם אחריו והעיקר הוא בחג עצמו ובפרט בפסח שניתן לנו רק להודות ולהלל‬ ‫לשמו הגדול שזהו תכלית כל הבריאה ושלימות דרי מעלה עט דרי מטה ותיכף‬ ‫כשמגיעה תפילת הערב בלילה, ישמח האיש בגודל זכותו, ויחשב מה מאושר אני‬ ‫שזכיתי אל השלימות ועליתי אל העולם העליון, הן אמת שיש לי דאגות גופניות‬ ‫ורוחניות, אבל עתה את הכל השלכתי ממני, גם את כל העולם אף את עצמי פשטתי‬ ‫ממני, ואין לי עתה רק לעמוד בתוך המחנה הגדול של מלאכים אופנים וחיות הקודש,‬ ‫לברר ולהלל לשמו הגדול, לגלות ולהאיר את איר אין סופו ית׳ גם בארץ וגם‬ ‫בקרב נשמתי וגופי, וכ״כ תרב שמחתו וכ״כ תגדל התלהבותו עד שרק בקושי‬ ‫יעצור את גופו מבלי רקד מן הארץ עד לרקיע, ומבלי התפרק והתפקע כמעט ואח״כ‬ ‫כשבא אל הסדר יצייר לו עתה שהוא בג״ע והסעודה מעין הסעודה של סעודה‬ ‫לעתיד לבא היא הכל מתערב לקדושה אחת אכילת מצה ומרור אמירת הגדה, שתיית‬ ‫יין של הד׳ כוסות הארת יין המשומר, ושיב הלל ושוב שירות ותשבחות לד׳ המשובח‬ ‫והמפואר, מלאכי מעלה עומדים צכופיס להקשיב לרנתני ואבינו מלכנו עומד ושמח‬ ‫ומתענג לקבל את שירתנו ותהלתגו, כנודע מזוה״ק וכל תיבה שאומר האיש‬ ‫הישראלי על הסדר מרגיש בעצמו את קדושתה, אהובה וענוגה לו, שמח ומתקדש‬ ‫בה עד שממש חבל לו על שכבר נשמטה ממנו, רוצה הוא לכופלה עד אלף פעמים,‬ ‫ולא להנתק ממנה, בטל הוא כולו אלי־־ה וכורע לפני מתיקת הדבורים חתיכות‬ ‫יריעות ספר התורה של הקב״ה אשר בפניו, וכאמור צריכים להשאיר קדושה זו‬ ‫על כל השנה, ובאורה נסע תמיד ונלך, תתיחדו יחד יותר ויותר באהבת חברים‬ ‫שהוא כלל הכל, כלל קדושת ישראל וכלל התקדשות בקדוש ישראל, תעשו לכם‬ ‫שעורים ללמד יחד ולדבר מעניני העבודה אף מעניני צרכיכם, זהו הסוף תוף וראש‬ ‫ובריח התיכון המחבר אותנו יחד לאחד המיוחד׳ ולה ש? מאדון הטוב בכל מילי‬ ‫מאמד א‬ ‫איך להגות בספרי חסידות.‬ ‫*ו.‬ ‫הנה אהר שב״ה הגענו עמר תלמיד ותיק עד כה, ראינו צורך אןן‬ ‫הכרה לצעוד עמר עוד פםיעה למעלה בקודש דברנו עמר כבר איך צריר‬ ‫אתה להרים את השקפותיר, וגם רמזנו שצריך אתה לעלות תמיד, דע נא,‬ ‫שכמעט א״א לאהת בלא הברתה, א״א להשקפה מרוממה בלא עלי׳‬ ‫תמידית, כי כר דרכו של האיש, שכאשר יתמיד במהשבה ובהשקפה אהת‬ ‫זמן רב ולא יעלה יותר למעלה, תתישן אצלו, ולא יתפעל ולא יתרגש ממגה.‬ ‫ומה יועיל לגו אם תדע שהאיש הישראלי ברי׳ עילאה מן בגי הגביאים הוא,‬ ‫אם גפשר וגופך לא יזדעזעו מידיעה וממהשבה זו, ולא תתגבר גפשר ע״י,‬ ‫להדריכר כדרר העולה בית אל.‬ ‫עוד זאת, בעברך את דבריגו עד כה, לא בקריאה לבד כי אם גם‬ ‫בעבודה כפי שרשמגו לך, בטוהים אגו בד, שגם מעצמך יצמהו לך כגפים‬ ‫לעלות יותר, רצון ומחשבות טחורות יציצו בלבך ומוחך, להגות בדברי‬ ‫קדושגו זי״ע ולדעת מה דיבר ד׳, ואם גם בזח לא נעזור לך ולא גצייר לך‬ ‫מעט את חדרך, איך לעיין ואיך ללמוד, ה״ו אהת משתי אלה יעלה לך, או‬ ‫שלא תוכל לכגום ולדעת כל עיקר, ואז כגפי גפשך יתקצצו ותפול לגמרי, או‬ ‫שתלך בדרכים עקומים ובדעות מסובכות כי א״א לו לאיש הישראלי‬ ‫המזכך את גופו שלא תתעוררנה בו מהשבות יותר עילאות ותשוקות יותר‬ ‫מרוממות, להסתכל גם מהרן למסך גופו. הן כבר דברגו לעיל מהגמ׳‬ ‫)פםהים ס״ו (ישראל אם איגן גביאים הן בגי גביאים הן, וגראה שאין‬ ‫הפשט כפשוטו בלבד שבגים של גביאים הם שאביהם גביאים היו. כי האם‬ ‫מי שאבי אבי וכו׳ זקגו גביא הי׳ גם בו מקצת גבואה גמצאת עד שידע את‬ ‫הדין שלא ידעו הלל, וכל כך הי׳ הלל בטוח בחלק נבואתם, עד שלא התהיל‬ ‫אפילו לחתפלפל בדבר, רק כבטחון אמר הגה להם לישראל, מעצמם יעשו‬ ‫כדין אבל רואים בפסוק שהגביאים חקטגים שלא גתפרםם שמם, גקראו‬ ‫בגי גביאים, כמו ואיש אהד מבגי הגביאים )מלכים א׳ כי (ובעוד מקומות,‬ ‫והתרגום מתרגם תלמידי גבייא, לא שהיו רק תלמידים בלבד, כי נם גבאו‬ ‫לפעמים וגם באן שאמר אל רעהו בדבר ד׳ הכיגי וכר. אך משמעות תיבית‬ ‫בני הנביאים שלא נקראי תלמידי נביאים כפשטן, אפשר, שהוא כמו‬ ‫שקוראים לאיש שיכול ללמוד הרבה, ל מ ד ן, ולשאר אנשים שאינם יכולים‬ ‫שאביו כעוה״ב וחוא בגו, רק על העצם שלו, שחוא בן עוה"ב. וזהו גם‬ ‫חעגין ככגוי בני תורח, את חאגשים שיכולים ללמוד חוטש וטעט גטרא,‬ ‫שקוראים אותם ב ג י ת ו ר ח, לא את מעט תורתם בלבד מציין ומגביל‬ ‫חכגוי חזח, רק גם את כל עצטותם שאיגם טתגחגים כאגשים גסים ועטי‬ ‫חארץ. וכיגוי זח בגי תודח כגגד חכגוי עטי חארץ הוא, שג״כ לא חעדר‬ ‫ידיעתם כתורה בלבד טציין, רק את כל חתנחגותם שגוחגים כגסות, כטו‬ ‫שמבארת חגמ׳)כרכות ם״ז ע״כ (איזחו עם חארץ, לא כחוסר ידיעתו בלבד‬ ‫רק גם בחתנחגותו, שאינו מניח תפילין שאינו מגדל את בניו לתורח וכר.‬ ‫ואף שעיקרו על העדר ידיעתו כתורח נקרא ע״ח, מ״מ כיון שבשביל זה כל‬ ‫עצמו והגהגתו גרועה, על שם כל עצמו גקרא. והכגי תורה אף שאיגם לומדים‬ ‫ולא יודעים כ״כ תורה חרכח, מ״מ כיון שהתורה אשר בהם, פעלה ככר‬ ‫על עצמם וחתגחגותם לשגותם משאר העם שיהיו כתורח, גם כן בשם‬ ‫שמציין את כל עצמם ומגבילם מזולתם גקראים ב ג י‬ ‫ת ו ד ח. םשא״כ‬ ‫הלמדן שכהתגהגותו ועצמותו אין תורתו היתירה גראת כ״כ, ולא מוגבל‬ ‫ומובדל בה הרבה מן שאר בני תורה, כי גס בני תורה כדרך התורה‬ ‫מתגהגים, לכן שוב על תלמודו גקרא למדן. כדבר שמצוין ומוגבל הוא משאר‬ ‫בגי תורה. ותלמידי הגכיאים כל עוד שלא היתד. גכואתם גדולה, על שם‬ ‫עצמם גקראו בגי גביאים, שהיי בהם מעט גכיאות וכל עצמם והגהגתם‬ ‫נשתנתה משאר העם בעצם והנהגה נכיאית, והגביא הגדול על שם גבואתו‬ ‫חגדולח נקרא כמו חלמדן חגדול כנ״ל. וכשרצח חלל לאמור שאף שהוא‬ ‫בידיעתו, איגו יודע את הדין, וגם חם כשישאלו אותם כיום הזח בערב יו״ט‬ ‫לא ידעוחו, ומ״ם כחתנחגותם כשיבואו למעשח וחגחגה כשעת הכאת‬ ‫הקרבן ידעוהו, אמר בני נביאים חן, שבעצם ובהתנהגותם דוה נביאות‬ ‫נמצא. וכשיבואו למעשה והנהנה, בדוח הנביאות שבעצמם וחתנהגותם‬ ‫ידעו.‬ ‫וזח חוא גם חחילוק בין נביאי ישראל לנביאי שאר האומות, כמו‬ ‫בלעם להבדיל, בבלעם כתיב ויקר, מקרה הי־ה שעלה מחם נביא, אבל‬ ‫כישראל, שזהו היותם ועצםותם של כל העם, כשנתנלה בהם נביא גדול‬ ‫אין זה מקרה, רק דבר תמידי ועצמי למשל אם מן עמי ארץ ינדל למדן,‬ ‫דבר טקרה ויוצא טן הטבע הוא ואם מבני התורה יצא למדן, אף שאין שאר‬ ‫בני התורה למדנים, מ״מ אין זה טקרה רק טבעי ועצטי. ואפשר עוד שהא‬ ‫שאין הקב״ה גגלה על נביאי או״ה אלא כלילה כמו שמדייק המדרש‬ ‫)כמד״ר פ״כ(, הוא מפני שאצלם הנביאות וחם עצמם, ב׳ דברים נפרדים‬ ‫הם לכן כיום הוא ותהלוכותו אהרת, וכלילה כאשר התנהנותו ומהשבותיו‬ ‫ועצמם היתה, גם ביום גם בשעה שמחשבותיו והתנהגותו ערות ופועלות‬ ‫גגלת להם נבואה גדולה, והתרגום שמתרגם את בגי נביאים תלמידי נכייא,‬ ‫מפגי שהגביאים הגדולים כשדבר ד׳ אליהם ידעו מה דיבר, ואל מה ירפד,‬ ‫ובני הנביאים כיון שהתגלותם לא היתה גדולה, ולא כ״כ בולטת וגם לא‬ ‫התרגלו עוד בדבר ד׳, הוצרכו לרבם הנביא שילמדם איך לנלות ולהוציא‬ ‫את נבואתם מקרבם ולדעת מה דיבר ד׳. ומי לנו נדול משמואל הנביא ומ״מ‬ ‫בראשיתו לא ידע להבחין בין קול ד׳ ממרום לקולו של עלי הכהן.‬ ‫לא שאנו אומרים בזה, שבני הנביאים אשר בזמני הנביאים, רק‬ ‫ככל המון ישראל היו, אשר קרא אותם הלל בני נביאים, ולא שהמון ישראל‬ ‫בני‬ ‫הנביאים,‬ ‫אשר‬ ‫בזמן הלל רק‬ ‫כדורינו הזה היו‬ ‫כי‬ ‫הדורות‬ ‫יורדים בכל פעם יותר, ובעונותינו אין לנו נביאים נתלים, ואף רוה הקודש‬ ‫הדל ואין גביא ואין הוזה, וגם בני הנביאים שהוא עצם ^חיות וקדושת‬ ‫ישראל ירד פלאים, אבל זאת גוכל לאמור, שגם עתה היות ועצם ישראל אם‬ ‫יהי׳ רק קומץ, מ״מ גביאות הוא וכמו שהחילוק בין הי לצומה, עצם היות‬ ‫אשר בו, ובין המדבר לחי דבורו ודעתו חיא, כן חחילוק בין ישראל לסתם‬ ‫אדם, עצם חנביאות חיא ובו נבדל מחם. וכל המהשבות הטובות, רצונות,‬ ‫תשוקות ורעיונות טובים ומיני חתלחבויות, אף חרחור תשובח פשוטה‬ ‫שעולים בקרב איש ישראל, של בני הנביאים הן כי חאם גם בנביאי חקדש‬ ‫הנדולים רק דברי העתידות בלבד שאמרו נבואה היתה, והלא הרבה הרבה‬ ‫דברי מוסר והדרכה שאמרו חנביאים, לא דברים בלבד חיו ה״ו רק בשם ד׳‬ ‫דברו אותם, שבא להם דבר ד׳ ואת הוד קולו שמעו בדברי מוסר והדרכה,‬ ‫והודיעו והדריכו את ישראל במה שאמר ד. אבל הם נבואתם היתד• רבה,‬ ‫את קול ד׳ שמעו בפועל ואת מראות נבואתם ראו באופן שאין לנו השנה‬ ‫בו. ועתה כל איש ישראל בני נביאים ורק השיריים של בני הנביאים,‬ ‫בהתעורר בהם התעוררות טובה איגם מבהינים לדעת אם ניצוץ נביאות‬ ‫הוא מפגי שרק מעטה היא. אבל מי הוא אשר לא ידע את דברי הבעש״ט‬ ‫ז״ל, שאמר שמן הבת קול היוצאת בכל יום מהר הורב, כמו שאומרת‬ ‫המשגה )אבות פרק ו׳ מ״ב (מתעורר האיש הישראלי בלבו בהרהור, תשובה,‬ ‫והרהור תשובה זה ניצוץ הבת קול הוא אף שנדמה לאיש שרק מק4בו הוא‬ ‫אבל כמו שנם בנביאי הקודש מלפנים, לא כולם שוים היו בנבואתם‬ ‫וכפי שהתקדש והתבשר הנביא, במדה זו שרה עליו הנבואה, )ועיין מזה‬ ‫בשמונה פרקים להרמב״ם ז״ל(, כן נם בענין בני הנביאים של כל ישראל,‬ ‫לא כולם שוים בזה, מי שמנשם את נופו ומטמטם את נפשו וקוברה תהת‬ ‫ערמות עפר וטיט של שטותי גופו, הרוה של בני הנביאים בו מעט ולפעמים‬ ‫לא גשמע ולא גרגש לגמרי ח״ו, ובמדד. שמזכך את גופו יותר ובציצית‬ ‫בעבודה כפי שרשמגו‬ ‫לו,‬ ‫בטוהים אגו בד׳‬ ‫שגם מעצמו‬ ‫יצמהו‬ ‫לו‬ ‫כגפים‬ ‫לעלות יותר למהשבות ורצוגות טהורים, ותשוקין ורעיוגות יתעוררו ב ך‬ ‫ועל ידי זה מעצמו‬ ‫תתהיל לבקש את דברי ד׳ בספרי קדושינו זי״ע, ובשביל‬ ‫זה טוכרהים אגו להורות‬ ‫לו‬ ‫טעט,‬ ‫איו‬ ‫להגות‬ ‫ואיו‬ ‫להבין טעט את דברי‬ ‫קדשם. וכבר אטרגו לו שבגי הגביאים טתרגם התרגום תלטידי גבייא, על‬ ‫שהוצרכו להתלטד לדעת ולהבין את רוה ד׳ אשר פעם בהם טפגי שטצער‬ ‫הי׳ ומת געגה אגן בתריהם, בדור הנמוך הזה, דור העקביים בטעט טן הטעט‬ ‫של הניצוץ דניצוץ אשר מתעורר בגו.‬ ‫הגה המשגה )אבות פ״ג מי״ז (אומרת כל שהכמתו מרובה ממעשיו‬ ‫לטה״ד, לאילן שעגפיו טרובין ושרשיו טועטין והתה בא ועוקרתו וכוי.‬ ‫וגבין ע״פ פשוט, טה היא הטדה לטדור בה את הכטתו אם טרובה היא‬ ‫או טעשיו טרובין. כי ע״פ פשוט קשה איו טותר לגו ללטוד זוה״ק ושאר‬ ‫ספרים קדושים שטדברים טעגיגים גבוהים ועולטות אצילות בריאה ויצירה,‬ ‫האם געלה בעולטות אלו, ולטה אין גם לטוד זה הכטתו טרובה טטעשיו.‬ ‫אבל ידוע טםפה״ק שיש לאיש ישראל גפש, רוה, גשטה, הי׳, יהידה.‬ ‫הנפש תה וגשטה םשבגן בגוף האדם, הגפש בכבד, הרוה בלב והגשמה‬ ‫בטוהו, אבל ההי׳ ויהידה גדולות וקדושות הן הרבה טגופו וא״א להן‬ ‫להתלבש בו, רק טטעל לגופו שורות וטקיפות אותו, לא שהן טיותרות‬ ‫ואין האיש‬ ‫צריו‬ ‫להן ה״ו, אדרבה עיקריות הן לו ולכל הנפש תה וגשטה‬ ‫שלו. ובטשל גופני תבין יותר, אף! אם אינו דוטה לגטרי לנטשל. הטשפו‬ ‫שע״י שופכים טים ויין וכו׳ אל הצלוהית, רק סופו בפיו הצר גכגם הוא אל‬ ‫תוך הצלוהית וראשו הרהב שהוא עיקרו, אשר שם כל הטים או היין גטצא,‬ ‫מטעל לצלוהית נשאר. כן האור והקדושה, אשר נטצא בקרב איש ישראל‬ ‫והוא עיקרו ועצטותו, קדושה עילאה טעולטות הכי עליונים היא ונתקטנה‬ ‫ונצטטצטה עד לרוה בני הנביאים, ועוד לניצוץ קטן של בני הנביאים הטעט‬ ‫של דורגו וגכגם בו, רק הטעט אשר הגוף בטדת זכותו וטהרתו יכול להכיל‬ ‫ולקבל אותו נכנם ונתלבש בו ויהי בו לנשטה בטוה, לרוח בלב ולגפש‬ ‫בכבד, כל כלי כפי טדת קבולו טדה זו של קדושה טקבל, הכבד ושאר‬ ‫בלי הגוף הגסים, רק הלק קטן טקבלים ויהי בהט לנפש שכהה רק לההיות‬ ‫את הגוף, והלב כלי יותר טזוכו, הלק יותר של אור טקבל ויהי בו לרוה‬ ‫וטדות, והטוה כהו גדול לקבל יותר ויהי בו לגשטה ודעת קדושה. וטראשו‬ ‫ועד סופו מין משפו הוא, ממעל לו עיקר אירו וקדושתו וחן היהידה וההי׳‬ ‫והוא כמו הרהב שבמשפו שא״א לכגם בו מהרבה אור וקדושה, וחנשמה‬ ‫הרוח והנפש אשר נצטמצמו יותר נכגםים בו.‬ ‫מן עולמות הכי עליונים אף מן אבינו מלכנו, נמשך נשתלשל ונצטמצם עד‬ ‫היהירה והי׳ שלו. אבל כיון שאנו טדברים עתה טפרטות כל איש ישראל‬ ‫לבדו, לכן על אורות וקדושה היותר גבוהים טהי׳ יהירה, אין השם הפרטי‬ ‫נופל לאמור עליו של ראובן או של שמעון הוא, כמו שאוטרים על נשמתו‬ ‫וכו׳ נשמת ראובן ורוהו של שמעון, וכמו במשל הנ״ל במשפך אף שלמעלה‬ ‫מן המשפך יין יותר הרבה נמצא בהביות והוא העיקר, שממנו שופכים‬ ‫אל המשפך, מ״מ לא של הצלוהיות הפרטיות הוא, ולא אליו מתיהם, ההבית‬ ‫לעצמו הוא, ואף היין אליו מתיהם לאמור היין שבהביות, וגם הקילוה‬ ‫היורד ממגו אל המשפך מתיהם להבית ולא לצלוהית הפרטית, וקילוה‬ ‫ההבית קוראים אותו, ורק המשפך לצלוהית מתיהם, מפני שגצטמצם כפי‬ ‫פרטיות הצלוהית כתוכגו וגוו. כן כשאנו טדברים טפרטיות איש ישראל‬ ‫וטגשטתו הפרטית )מגשמת הכלל ישראל עוד גדבר בטאטרים האהרים‬ ‫אי״ה (כשבא אורו וקדושתו לכלל יהידה והי׳, אף שעודם למעלה מהגוף‬ ‫כמשפך שלמעלה מהצלוהית, מ״מ כבר גופל השם הפרטי בהן לומר הי׳‬ ‫ויהידה של ראובן ושל שמעון, אבל מה שלמעלה מהם למעלה מפרמיות‬ ‫האיש הוא ואין לקראותו בשמו.‬ ‫ב.‬ ‫וכדי להבינך יותר את עצמך, את המקום אשר ממנו גהצבת ואת‬ ‫התקשרותך בעולטות העליונים, צריכים אנו להרהיב טעט את הדיבור‬ ‫בזה, ולדבר מעט מענין הצמצום ובריאת העולמות בכלל. אבל כלל זה תדע,‬ ‫בין כשתעיין בדברינו, בין כשתזכה ללמוד בדברי קדושינו שרפי אל מאורי‬ ‫עולם זי״ע. המדברים מעגיגים גבוהים, רק את הדברים שמדברים אליך‬ ‫תרצה להבין, ולא תבוא מזה לשאול גם על שאר הדברים הרוהגיס. משל‬ ‫למה הדבר דומה, לילד שהתהילו ללמוד עמו אלף בית, ונזדמן ביד המלמד‬ ‫הומש או גמרא והראה לו בהם את האותיות, ורצה הילד לדעת תיכף את‬ ‫כל מה שכתוב שם, והשכיל אותו המלמד לאמור, אם תזכה, אז אהר כך‬ ‫תלמד גם את כל אלה, ובלבד שעתה תסתפק לדעת רק אשר אגי מראה לך‬ ‫אות זה וזה, ואם תמהר ותהטוף, אף גם את האלף בית לא תדע ורק‬ ‫בקושיות וסברות של הבל תמלא את מוהך, כן גם אתה כשתזכה תבין יותר,‬ ‫אבל לע״ע רק את אשר לפגיך תבין.‬ ‫עוד מאברהם אביגו וטן הגביאים, התגאים, ובפרט ר׳ שמעון בן‬ ‫יוהאי, מן האר״י ז״ל ושאר המקובלים זי״ע, קבלה בידינו, שכשברא ד׳ את‬ ‫העולם ג״כ צמצם אותו במדרגות וצמצומים שונים. כי לא הרי בריאת‬ ‫עץ או מתכות ועושח ממנו כלי. את העץ ואת המתכות, לא עשה רק את‬ ‫צורתם שינח, מעץ פשוט שלחן, וממתכת פשוטח מפתח, וכדומח. אבל ד‬ ‫,‬ ‫ית׳ אשר ברא את חעולם טאין נטור וטאפם טוחלט, את עצם כל דבר מן‬ ‫אור אלחותו צטצם וברא, וטלא כל חארץ כבודו. וכטו שהורנו קדושנו‬ ‫הבעש״ט ותלמידיו הקדושים זצלל״ח פשט חדבר, שלא בלבד שבגוף כל‬ ‫דבר גתלבש חיות אלחות לחחיותו ככח חצמיחח בצומח, וחחיות בחי׳ וכר,‬ ‫רק גם גופם, גם לבושם חגם שאגו רואים וממשמשים בו, גיצוץ חארת‬ ‫אלהותו ית׳ הוא, כי בכהו הפלא והבלתי נגלח, צמצם מאורו צמצום אחר‬ ‫צמצום, עד שעשה גם גופם הנראה לנו וממשיכים בו. ומלכותו ככל‬ ‫משלה, שכל העולם רק הארת אורו היא, וע״ז היא קבלתגו אשר‬ ‫אמרגו, שצמצום זה שגתגלה עולם מוגבל כזה מן אור אין סוף ואין תכלית,‬ ‫במדרגות ובחינות עשהו ד/ והרי זה כעין הצמצום, יהידה, הי/ גשמה,‬ ‫רוח ונפש באדם, שגתפשט כ״כ בגופו עד שגם אצבעות רגליו יונקות‬ ‫את חיותם לפי ערכם חיות אלהות, חיות קדושת ישראל, ועל ידי זח נם‬ ‫כל חגוף של חאיש חישראלי, טשוגח בקדושתו טגוף איגו ישראל וגוף חלוים‬ ‫משוגח מגוף ישראל וגוף חכחן משוגר• מגוף חלוי וחישראלי טיוט חולדו,‬ ‫כיון שמדרגות נשטתם טשוגות זט״ז גם גופיחם טשוגימ מפגי שחיע!‬ ‫כל גופם מן מקור גשמתם יוגקת. ואם תשאל א״כ מה החילוק בין קדושת‬ ‫ד׳ אשר גצטמצמה בישראל לבין קדושתו ית׳ אשר בעולם, כיון שגם בעולם‬ ‫מלכותו ככל משלה. המתן עד שתבא אל טאטרגו הלאה אי״ה ובפרט‬ ‫למאמר ב׳ אות ג׳ ותבין.‬ ‫והגה את שמות מדרגות צמצומי נשמתך כבר אתה יודע גפש רוה‬ ‫וכו׳, ושמות מדרגות הצמצום בכלל הורו לנו קדושינו שהן עשר ונקראות‬ ‫ספירות והן, כתר, חכמח, ביגח, חסד, גבורח, תפארת, נצח, הוד, יסוד‬ ‫ומלכות. אבל לא באגו לדבר מזה יותר, וכשתזכה תבין מלמודך בםפה״ק.‬ ‫כי בכלל לא ללמדך קבלה באנו, רק לדבר אודות עיונך ולמודך ככלל, הן‬ ‫בספרי חסידות והן כספרי קבלה כשתזכה להם, שלא יחיו לך כחכמה‬ ‫ושכל לבד לחקור בשכלך. ואם תבין איזח דבר או איזח ענין מחם, לא‬ ‫תברך בלבך לאמור שככר אתר. יודע מח פעל אל, לכן לא נאריך לדבר‬ ‫בעניני חםפירות, רק בעניני הד׳ עולמות, שג״כ מיני מדרגות חצמצום חן,‬ ‫ודומות למיני חצמצום אשר באדם וחלקי נפשו. עולם חאצילות חוא חכי‬ ‫גבוח ושוב צמצום וברא ד׳ את עולם חבריאה, ושוב צמצום ויצר את עולם‬ ‫היצירה, ושוב צמצום יותר עד שעשה את עולם העשי׳ זה עולם גס, וכמו‬ ‫גוף חאדם בן גם גוף חעולם יונק חיות אלחות ע״י צמצומי הד׳ עולמות זה‬ ‫ואמרו שהנפש כשמשתלשלת מן האור האלקי אשר במרום עד הגוף, כמות‬ ‫הצמצום ואיכות האור שביהידה והי׳ כמות הצמצום ואיכות האור של‬ ‫האצילות היא, ואור של הנשמה מהבריאה היא, רוה מיצירה ונפש מעשי/‬ ‫׳מי אשר זוכה להי׳ ויהידה אז קדושתו וערך זכותו קדושת וזכות עולם‬ ‫האצילות היא, והנשטה שנצטמצמה יותר, אורה מבריאה שנתמעט אורה‬ ‫בצמצומה היותר על צמצום עולם האצילות וכו/ ואל תדטה שלכל אהד יש‬ ‫נפש רוה נה״י שוות, כי האם לכל צלוהית יש משפך אהד שור• בגדלו,‬ ‫וכשרוצים לשפוך בגוד גדול לא נשתמש באותו משפך שדי לנו בצלוהית‬ ‫קטגה, משפך הגוד צד הצר שבו שגכגס בו יכול להיות רהב כמו הצד הרהב‬ ‫של טשפך צלוהית קטגה. כן גם האיש הטגושם יותר איגו יכול לקבל כל כך‬ ‫אור עליון כמו איש המזוכך יותר, ומה שאצלו הוא בבהי׳ הי׳ יהידה, טטעל‬ ‫לגופו שאיגן יכולות להכגס בו, אצל המזוכך ממגו הוא גשמה אף רוח או‬ ‫גפש, והרבה עגיגים בזה, אבל לך לעת עתה די מה שאמרגו.‬ ‫ג*‬ ‫תוצאות דברינו אלה הם, שהאיש הישראלי עצמו וקדושתו ממרום‬ ‫נמשך, ונשתלשל בו ביחידח, חי/ נשמח, רוח ונפש והם עולמות אצילות,‬ ‫בריאח, יצירח, עשי׳, ואף שחי׳ יחידח שחן אצילות אינן נכנסות בו, מ״מ‬ ‫שלו חן, לכ״א כפי מדרגתו, כמו כל מדת משפך לפי מדת צלוחיתו זאת‬ ‫אומרת, שיש לכל אהד הלק עולמות יצירה, בריאה אף אצילות, ואף שאין‬ ‫מביגם ורק למעלה ממגו שרויים, מ״מ שלו הם וקויהם וגצוצותיהם גמשכות‬ ‫בו, ע״י הגשמה תה וגפש אשר בו, ובלעדן גם לגפש רוה וגשמה לא הי׳‬ ‫קדושה. לכן איש ישראל הלומד מעגיגי עולם האצילות בריאה יצירה, רק‬ ‫מהלק העולמות שלו לומד, ואף שגם הלק העולמות שלו איגו מכיר, ואף‬ ‫בעולם האצילות בריאה שהוא מבין איגו עולה וגכגס, אבל כך דרכן של‬ ‫עולמות אלו שגשארות ממעל ממגו. וכשאתה מבין איזה דבר שראית בספר‬ ‫מספרים קדושים מעגינים העליוגים, השמר והזהר שלא תהשוב שאתה‬ ‫יודע כבר דבר זה מעולם היצירה הבריאה והאצילות, כי רק הלק מהלקך,‬ ‫אשר בעולמות אלו ומן רוה גשמה הי׳ ויהידה שלך הכגת, ואיש הגדול‬ ‫ממך, הבגתך שהבגת אתה, בעיגיו קטגה היא מאד, כי הוא מבין את‬ ‫נרנה״י שהן אבי״ע שלו, שהם גדולות הרבה משלך. וכשאתה רואה‬ ‫איזה פשט למשל על הפסוק, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם‬ ‫עליו מלמעלה )יהזקאל א׳( ואתה טבינו, לא יעלה הרהור בלבך שכבר אתה‬ ‫מבין את דברי הנביא שראה ואמר בזה, הס מלהזכיר, כי רק ניצוץ מניצוץ,‬ ‫בקרבה גם הארה מדברי הגביא. ורק באופן כזה תסתכל ותלמד בדברי‬ ‫קדושיגו.‬ ‫ולהביגך יותר, גמשיל לך משל, יודע אתה שיש בגוף האדם כהות‬ ‫והושים שוגים, הוש הראי׳ בעינים, שמיעה באזגים, כה ההלוך ברגלים וכר,‬ ‫וכולם מקבלים את היותם מן הגפש ההיוגית אשר בו, כי אהר כלות שגות‬ ‫הייו, גשאר הגוף עם כל כליו ואבריו בלא הושיהם ובלא כהותיהם. והאם‬ ‫כל כך הרבה גפשות ישגן באדם, גפש הרואה לעצמה, גפש השומעת לעצמה,‬ ‫גפש ההולכת וכו׳. אך גפש אהת היא המהי׳ את הגוף היות פשוטה רק‬ ‫שלפי הכלים אשר היא מתלבשת בהם, הוש וכה זה מתגלה בהם, כשהלק‬ ‫ממגה מתלבש בעיגים גתגלה הוש הראי׳ בהם, כשמתלבש באזגים אז‬ ‫כלי האזנים אשר בנינם והכשרותיהם אהרות מבנין והכשרת העינים, את‬ ‫הוש השמיעה מגלות בו, אף אם הי׳ הכה הזה מתלבש בעינים הי׳ מתגלה‬ ‫בו הוש הראי׳, וכן הוא בשאר הכהות כגודע מםפה״ק.‬ ‫ובמשל הזה תבין יותר גם את דבריגו הג״ל, בעגין השגות האיש‬ ‫בעגיגים הגבוהים, כי הוץ מזה מה שעגיגים אלו כלם קודש, גם הבגת‬ ‫האיש בזה לא הבגד. בלבד היא, כמו שמבין בהכמות אהרות כהשבון‬ ‫והכמת תקופות ומזלות, שהושב בדבר הוץ ממגו בהילוך המזלות למשל,‬ ‫שגם כשמביגם גשארים המזלות הוץ ממגו בשמים ולא במוהו, ובשביל זה‬ ‫יכול להשוב גם בדברים שאיגם גמצאים כלל בעולם, כמו שרוב הכמת‬ ‫ההשבון למשל יסודה רק על היכא תמצאות, באם הי׳ כך וכך איך עלה‬ ‫ההשבון, כידוע. אבל הבגד. זו הבגת הקודש, ההשגה אשר בקרבו, המשכת‬ ‫אור כל הלקי גשמתו בו בפועל היא, וכל אהד מההלקים מתגלה בו לפי‬ ‫הכלי מכלי הגוף אשר גתלבש בו. כשמתלבש בכבד ובכל הגוף, גפשו‬ ‫גתגלתה להיות גופגית פשוטה, אבל לא כבהמה והי׳, רק שיהי׳ גם גופו‬ ‫גוף ישראל קדוש, כטו שאטרגו לעיל שזה גם ההלוק טתולדה בין ישראל‬ ‫לשאיגו ישראל ובין ישראל לכהן וללוי. כשטתלבש בלב, הרוה גתגלה ובו‬ ‫הטדות של קדושה אהבה ויראה וכו׳, ולא אהבה ויראה םתם לשטותים רק‬ ‫כטו שאטרגו בפרק י׳ בקוגטרם הג״ל, שטדות עילאות טתלבשות באיש‬ ‫הישראלי, רק שטטוגות ולא גראות בו טטעטים הג״ל. וכשטתלבש במוהו‬ ‫כלי יותר זך גתגלה בו היא גשטתו להבין דברי תורה ועבודה. וככל אשר‬ ‫יתוםפו חלקי הגשטה להתלבש בו, יוסיף האיש כהותיו אלו, וכשגתוםפו‬ ‫החי׳ ויחידח לשרות עליו, יתוסף ברצון ותשוקח לדברים יותר קדושים,‬ ‫אשר לטעלה גם טן השגתו, לא שרק אל הגםתר ישתוקק וסתם להיות‬ ‫להתקדש יותר בעבודה בפועל, אף במוהו יכסוף להשיג יותר, הן בלימוד‬ ‫התורה פשוט והן בדברי המידות ועלית הנפש‬ ‫וזה פשט המשנה הנ״ל, כל שהכמתו מרובה ממעשיו וכו׳ וכל‬ ‫שמעשיו מרובין מהכמתו וכו/ נם בדברים העליונים יכולים אנו לעיין‬ ‫וללמוד, ובלבד שלא נהשב ה״ו שהוא לנו רק השנה כשאר השנות לעיין‬ ‫ולדעת‬ ‫טרובה‬ ‫בעולמות‬ ‫טטעשיו‬ ‫העליונים‬ ‫היא ולא‬ ‫אשר‬ ‫טובה,‬ ‫הוץ‬ ‫רק‬ ‫ממנו בלבד,‬ ‫שהשנתו‬ ‫כי‬ ‫תהי׳‬ ‫אז הכמתו‬ ‫כנזכר‬ ‫לעיל‬ ‫אצילות בריאה ויצירה הי׳ יהידה ונשטה, אשר לטעלה טטנו, אבל שלו היא,‬ ‫וממילא התלבשות האור העליון תהי׳ בו ממעל לראשו ועד רגליו, ובכל‬ ‫אבר מגופו ובכל הלק מנשמתו יתיסף אור וקדושה, הגוף יתקדש, הלב‬ ‫יתפעל יותר באהבה ויראה, והמוח במהשבותיו ועיוגיו. ואף אם בעגיגים‬ ‫גבוהים אף בעניני אצילות ובריאה לומד, אין הכמתו מרובה ממעשיו,‬ ‫כיון שאצילות שלו ומשפך שלו הוא, והתפשטותה נם בנופו נמצא בנשמה‬ ‫רוה ונפש.‬ ‫וזה בזה תלוי מי שעובד בנופו לקדשו ולזככו בדרכי ההסידות,‬ ‫אז כיון שהמשיך תוספות אור בקרבו, גם מוחו יקים ברעיונות יותר‬ ‫עילאות, והי׳ אם לא ידע איך ללמוד ואיך להשוב במוהו, ח״ו אהת משני‬ ‫אלה יעלו לו, או שהסרון תוספת המהשבה נם את עליות נופו יפיל, כי‬ ‫בטוהו לא נתן את יתרת הנשטה להתפשט, והרי זה כאילו ה״ו כרת ראשה‬ ‫של הנשטה היתירה, ונשאר רק בהלק נשטתו הקטנה אשר לו מקודם,‬ ‫או שזיכך עלית גופו, בע״כ ידיהו את רצוניו וטהשבותיו הנוצצים עתה‬ ‫בטוהו, ובאין דרך ישרה להם יתעקלו, ואם יבין איזה דבר מה, תזוה דעתו‬ ‫עליו ויהשוב כי כבר הוא בעולם האצילות, ובכלל לא יכיר את דרכיהם‬ ‫הקדושים והישרים. אבל אם יוסיף ללכת מעלה גם בטוהו, אף לגופו יתוסף‬ ‫טעם עריבות הרגשה והתלהבות, הן בהבנת מהשבתו בלבד לא הי׳ מרגיש‬ ‫עריבות והתלהבות, אבל חלא לא מחשבה גרידא היא, רק ראש הוא מוסיף‬ ‫בזה לרוהו ונפשו אשר בגופו, ומרבה אותם להתפשט בקרבו, והאם נם כל‬ ‫בר בי רב לא ירניש זאת, אם ילמד איש אשר לא מזרע ישראל הוא את‬ ‫הלכות הפסח, אפית חמצות והסדר, רק שכל יבש יראה בו, ולפעמים עוד‬ ‫יתקשח מח חרבו כ״כ דינים באפית לחם עוני זח, ובסדור שלחן האוכל‬ ‫בליל פסח, וכמר. מתפעל אחד מכם בלמדו דינים חללו, כמה חן מוצאים‬ ‫עניני הדינים האלה בעיניו, נחת רוח ושלוח חם מפיחים בו, גם בפיו‬ ‫דומה לו שכבר מרגיש הוא את טעם חמצות ובעיניו כאלו רואה את הסדר‬ ‫הסדור לפניו, עם כל עניגי ההגדה וחחירות של יציאת מצרים. לא דמיון‬ ‫בלבד הוא זה, רק המוח מוסיף להשוב, בדעתו אשר נתוםף לו תוספות‬ ‫ללמוד בימי אלול דיגי סליחות ותפלות של ר״ה ויוח״כ וכר לא שכל יבש‬ ‫כלבד בו, רק את חדין של ימים אלו ככר מרגיש בלמודו, עד שלפעמים‬ ‫מתעורר מן חריגים חללו שלומד, כמו מאיזח ספר מספרי מוסר.‬ ‫כן הוא חדכר וכן תעשח גם אתח, בעיונו ובלימודו כענינים יותר‬ ‫גבוהים תדע, שרק את חלקי אצילות כריאח יצירח שנשתלשלח לו יהן‬ ‫ממעל לו, אתח לומד ומבין, ולא שאתח מבין את עולם חאצילות וכו׳ לעצמו.‬ ‫וכשיעזור ד׳ לו ותעלח יותר ותרצח לחבין איזח דבר מזוח״ק או משאר‬ ‫ספח״ק אשר לא מצאת את פרושו בספר, תצייר את חדכר כעצמו, וע״י‬ ‫עצמו רצונו חלקי נשמתו מדותיו וחד׳ עולמות שלו, תנסח לחבין את‬ ‫חדבר, כיון שבין כו ובין כו את חאורות חעולמות וחמדות שנשתלשלו‬ ‫לו, אתר. מבין.‬ ‫וכן תביט בקרבו, אם גם נופו נתעלח ונתעורר ונתקדש על ידי‬ ‫עיונך ולמודך, אז למודך לא ממך וחלאח, לא חכטת חוץ חטרובח ממעשיך‬ ‫ח״ו חיא, רק אור נמשך לך ממעל לראשך עד כפות רגליך, ואם א״א‬ ‫לחכיר זאת אחר כל למוד ולמוד ואחר כל עכודח ועבודח, תבחין זאת אחר‬ ‫כל הצי שנח, עכ״פ בכל שנח, ואז אשריך וטוב לך.‬ ‫םאפרד ב׳‬ ‫תורה, תפילה ושירה לד׳‬ ‫א.‬ ‫דוד המלך צוה את שלמה בנו לאכזר, דע את אלחי אביך ועבדהו‬ ‫בלב שלם ונפש חפצה וכו׳)דברי הימים א׳ כ"ה(, גם מעט הידיעה מידיעת‬ ‫ד׳ ית׳ אשר יוכל האיש לזכות לה, לא בהקירות ולא בשכלו האנושי בכלל,‬ ‫רק ע״י העבודה שעובדים אותו ית׳ יזכה לה אף התורה שאנו לומדים‬ ‫בידיעת המצות בפשטותן, גם בידיעות יותר עילאות וההםידות, שכל‬ ‫נונתגו לדעת אותו ית׳ המסתתר בה, כמו שאמר הזוה״ק בהאי ברא‬ ‫שמהפש בגגזי דמלכא, ידועות הן רק מפגי שהן עבודה, שכן צרנו אלהיגו‬ ‫שנעבדהו בעשותגו את המצות באברי גופנו, וגעבדהו גם במוהגו ודעתנו‬ ‫בלמוד התורה ופשטי המצות.‬ ‫והנה כבר דברנו במאמר הקודם שאין ידיעת חמוח בתורה ועבודה‬ ‫שכל כשאר שכליים ה״ו רק השתלשלות והמשכת הנשמה כמוהו היא.‬ ‫•<בל שם דברנו בעיקר מפעולה העילאה מן ההשתלשלות ממרום, איך חאיר‬ ‫מצטמצם ומשתלשל ממרום ביהידה הי׳ וכר. ועתה רצוננו לדבר יותר‬ ‫מהפעולה אשר באדם, מה נעשה בו, איך הוא ממשיך את האור ואיך‬ ‫הוא מתקשר בו ומגלה אותו. כי אף שדברנו שהנפש הקדושה שבישראל‬ ‫נמשכת לכבד, אף לכל גופו וגם גוף הישראלי מובדל בקדושת היותי מן‬ ‫האינו ישראל, מכל מקום רואים שכאשר מתגשם האיש הישראלי, נעלמת‬ ‫היות קדושתו ממגו וגשאר רק כאדם לכדו, וגם אם איגו מתגשם כ״כ‬ ‫והישראליות גמצאה בו, לא כ״א שוה בדבר, הצדיקים הגדולים כל גופם הי׳‬ ‫קודש גם הושיהם גם היותם, גם בעיגי הבשר ראו אורות גשמות ומלאכים‬ ‫וגם באזגיהם שמעו קול ד׳ ממרום, והאגשים שאיגם צדיקים כמוהם,‬ ‫הישראליות שבהם מעטה, והבהי׳ אדם שבהם יתרה עליהם, ואף שגם‬ ‫בהם היות כל גופם מנפש הישראלית היא, ואף גפש הבהמיות שלהם שהיא‬ ‫נפש המהי׳ אותם ג״כ לא כבכל מדבר הוא, רק תהתית הגשמה ירוח‬ ‫הישראלית שלו היא, מ״מ הבהי׳ אדם שבו נראה יותר מפני שסוף כל סוף‬ ‫בני אדם אנהנו ובעוה״ז אנו נמצאים. והרי זה דומה לשושנה שריחה‬ ‫ערב, אף שריחח אינו חלוק מן כל עצמח וחיותח, ולא נוכל להוציאה מכלל‬ ‫שצמיהתו אשר בה ריהה ערב. כעין זה היא בחיגת ישראל, גם חיות גופו‬ ‫קודש היא ומ״מ בן אדם הוא, וכטו שטבע גופו לא נשתנה מטבע גופי שאר‬ ‫בגי אדם וגם הוא כמוהם אוכל שותה וכר, רק שאכילתו שתיתו וכל‬ ‫מהותו יותר זכה היא, כמו כן לא גוכל לומר גם בשכלו של הישראלי שהוא‬ ‫מנשמתו שאינו תלוי במאורעות הגוף, ואם יהלש מוהו ה״ו גם אז בנשמתו‬ ‫יבין וילמד, כיון שסוף כל סוף גשמתו על גופו שוכנת ותלוי׳ בו, ובהולשת‬ ‫חמוח אף שלנשמתו לא יאונה כל רע, מכל מקום התקשרות מוהו בגשמתו‬ ‫נתקלקלה, וזאת היא הבהי׳ אדם אשר באיש הישראלי. לכן אם רוצים אנו‬ ‫להעלות את האדם הישראלי ולקדשו, לא די לנו מה שדברנו בענין‬ ‫ההשתלשלות הישראלית העילאה לבד, רק צריכים לדבר גם בפעילות‬ ‫האדם אשר בו ובאופגי השגתו, למען ידע איר לקהת את רסן הממשלה גם‬ ‫עליהם ולהפעילם בפעולות קדושות, וידריכם ויכריהם לקבל את האורות‬ ‫של גפש רוה גשמה הי׳ יהידה אצילות בריאה יצירה עשי׳ אשר משתלשלות‬ ‫אל קרבו.‬ ‫את הדברים היותר עילאים שאין הושי הגוף משיגם ולא מודיעים‬ ‫את האדם, יש מהם שמשיג בשכלו. אבל כד תדקדק בדבר תראה, ששכל‬ ‫האדם בתור אדם לא משיג שום דבר רוהגי ולא יראהו, רק משער אותם.‬ ‫ולא רוהנים שלמעלה מן העולם לבד רק גם המהנים שנתלבשו בעולם‬ ‫הזה לא יראה אף לא ידע מה המה רק משער אותם, אף הכהות אשר‬ ‫בעולם לא יוכל רק לשער את מציאותם, איר להשתמש בהם ולא יותר.‬ ‫כי האם ידע האדם טהו כה אלקטרי, אף שמשמש עמו כרצונו. כה‬ ‫הוא אשר ברא ד׳ ששיער האדם וטצאו שישנו ולא יותר. וטכש״כ בענין‬ ‫הנפשות אף שבעולם, שכ״א יודע שישנה נפש הצומהת שצטצם ועשה ד׳‬ ‫והיא מתגלה באלפי מיני הצמה בעולם, וכל מין ברבבות אין מספר אישי‬ ‫צמהים, ונפש ההי במיני ההי׳ ובהמה צפור כל כנף וכו׳, והאם רואה האיש‬ ‫ויודע בשכלו מה היא נפש זו או זו, אף שיודע בעליל שישנן, בראותו שמן‬ ‫אז ברא ד׳ את העולם, רק בסוגים ומינים אלו בראם ונמצאים בעולם, וכל‬ ‫איש פרטי מהם שומר את מינו שיתקיים בעולם, ואף הרמש וכל שרץ בסוף‬ ‫הקיץ קודם שיטות טטיל את ביציו בטקום טשוטר בארץ או בסדק איזה‬ ‫ענף, לטען יתקיים בחורף ובקיץ הבא, וכאשר טטנו אף גרגיר אבק לא‬ ‫ישאר, שוב רמשים ושרצים הדשים יברא טהם. לא ידע ולא יתבונן הרמש‬ ‫והשרץ מכל אשר עשה, אבל נפש מין השרץ והרמש אשר ברא ד׳ ואשר‬ ‫מתגלה במינים ואישים אלו, היא העושה על ידיהם והדוהה אותם למעשיהם‬ ‫בלי ידיעתם. והאם רואה אדם או יודע מהי הגפש הזאת, רק משער הוא‬ ‫אשר בעולם לא תוכשר דעתו להשיג ולראות, איך ידע בדברים רוחנים יותר‬ ‫עליוגים ולמעלה םן העולם, וכמה טפשאי הגי אינשי, הרוצים בשכלם לחקור‬ ‫ולדעת דברים רוהגים, רק בדעות כוזבות אף אפיקורסיות ואל שאול תחתית‬ ‫ח״ו יפול ולא יותר. אבל ישגה עוד ידיעה באדם יותר עילאה טעט, הבאה‬ ‫לו בהרגשה בהתרוממות וטעט התגלות גפשו,‬ ‫הנה אנו בנמיכיותינו ובדורנו הנמוך, אין לגו רשות לדבר אף להשוב‬ ‫בעגיגי הגבואה, אשר למעלה הרבה הרבה מהשגתנו, אבל הלא כבר‬ ‫דברגו שפשט הגמרא ישראל בגי נביאים הן, שעצמותגו והיות הקדושה אשר‬ ‫בנו ניצוץ נביאיות היא, ובניצוץ הנביאיות הזה הרשות לגו לדבר. הגטרא‬ ‫אוםרת הכם עדיף טנביא )ב״ב י״ב ע״א(, ובתיקוני זוהר הק׳ )תיקון ל׳(‬ ‫איתא שמדרגת יגיקת חחכם לטעלה טםדרגת יניקת הנביא היא, וזהו רק‬ ‫בעגין מדרגת היניקה במרום, בצדיקים אשר לפגים, שההכמה שלהם‬ ‫נשתלשלה מספירת חחכמה הבינה והדעת, מאצילות בריאה שבמרום,‬ ‫אבל אנהנו שיכול להיות שאף ההכמה אשר בנו מבהי׳ העשי׳ וספירה‬ ‫התהתונה מלכות של מרום היא, כמו שדברנו במאמר א׳, במשל שמשפך‬ ‫צלוהית קטגה הצד הרחב שבו שממעל לה, צד הקצר של משפך גדול של‬ ‫נאד היא, א״א לגו לדעת בשכלגו והכמת מוהגו גם מה שםשיגים אגו בעצטגו‬ ‫לפעמים ברוח הלב והתרוממות הנפש שלגו.‬ ‫כלומר, הצדיקים אשר מלפנים, שקדושתם ואורם ששרה עליהם‬ ‫ובהם, הי׳ הרבה קדושה והרבה אור, עד שהלק האדם והאנכיות שלהם‬ ‫נתטעט אף נתבטל, לכן גם דעתם לא דעת אנכיות של האדם היתה, רק‬ ‫השראה ממרום הכמה של בהי׳ גבואה, כמו שגראה שם בגמרא, שמביאה‬ ‫ראי׳ על שגם אחר חחורבן לא נטלה הנבואה מן חחכמים, מזה דאמר גברא‬ ‫רבא מילתא ומתאמר משםי׳ דגברא רבא אחריגא כוותי׳, או ומתאטרא‬ ‫הלכה למשה מסיגי מותי/ שגראה שלא על הכמה פשוטה של שכל אגושי,‬ ‫רק על חכמה שהיא מין נבואה אמרו, שהנבואה לא בטלה מהם ועדיף‬ ‫מגביא*(, והיו משיגים בדעתם דברים עליונים ע״י השראת יהידה הי׳‬ ‫ונשמה שלהם, וגם דברי השכל שלהם קדושים, וחכמה שברוח הקודש הם,‬ ‫וכשלומדים אנו את דברי קדשם, ובפרט בענינים שלמעלה מעוה״ז, לא‬ ‫•(‬ ‫ואגב נבין בזה, שהתדע שאומרת הגמרא שם, דאמד גברא דבא מילתא וכר היא דק‬ ‫דאי׳ שגם בהכמים ישנה נבואה כזו, ומה הסברא בשכל שעוד עדיף מנביא, אבל לפי דברינו‬ ‫אלו, כיון שהביאו דא־׳ שחכמת החכמים לא שכל אנושי הי׳ דק מץ השראה נביאית ממרום,‬ ‫א״כ כבד גדולה היא במדרגתה ממדרגת הנביא כדברי זוה״ק שמדרגת יניקת החכמים מחכמה‬ ‫בחם את חדברים הרוחנים, רק בחכמח חנבואית שלחם, וברוח הקודש‬ ‫ועבודת חקודש שלחם אנו חוגים ועובדים. אבל לא די מח שדבריחם לבד‬ ‫חכמח גבואית חיא וממרום ידברו, כי תלוי חדבר גם בנו, איזה כח אנו‬ ‫מפעילים ומשקיעים בעבודח ובלמוד דברים רוחגיים, ועליגו ודעתגו בכלל‬ ‫׳גאמר חראשוגים חרשו וזרעו ואגו אין לגו פח לאכל )שקלים י״ג ב׳( כי‬ ‫כיון שחאור נתמעט בנו וצד האדם עם האנוכיות יתר בגו, קשה לגו בכלל‬ ‫לחבין בשכל שלנו דברים רוחנים, כי כשאנו מעיינים אז עם האנכיות שלנו‬ ‫מעיינים לאמור, אני מעיין, חיינו חאני והאנכי הגופני, ושוב שכל אנושי‬ ‫חוא, לכן מבין יותר את חאנושיות ואת חלבוש שבדברי קדשם ויכול‬ ‫לחיות איש שאף! דברי קבלח לומד כל ימיו, ומ"מ יודע חוא רק את עמידת‬ ‫חעולמות וחםפירות זח לזח, למשל שחםד קודם גבורח, ותפארת מכריעח‬ ‫בין חסד וגבורה וכדומח, מפני שסדר עמידתם גם שכל אגושי יכול לחשיג,‬ ‫ואם ירצה לדעת מה הוא חעולם זח וזח, וםפירח זו וזו, ימשיל לעצמו במשל‬ ‫מעולם חזח שחושיו ושכלו תופסים, ומסיים, כעין זה הוא במרום ברוחניות,‬ ‫אבל מחו, חכעין זח, ־ומחו חגמשל לא ידע ולא ירגיש. ולמח״ד לסומא שלא‬ ‫ראה המאורות מימיו והמשיל לעצמו את מראח חשמש, שעגול ככדור וחם‬ ‫כפי תנור פתוח, וכעין זה באופן יותר טוב ויותר יפה היא השמש. והאם‬ ‫זאת ידיעה היא אם אין לו עיגים ר״ל במח לראות. ואף! שדרך התמידות‬ ‫של תלטידי הבעש״ט ז״ל היא להמשיך דברים עליונים אל נפש רוה נשמה‬ ‫הי׳ ויהידה של האדם, ולהבינו בו ובהם דברים עליונים, כמו שנדבר אי״ה‬ ‫מזה עוד בסוף! מאמר זה, גם בזה רק את ההיצוניות ואת המשל ולא את‬ ‫הגמשל יבין אם רק בשכלו לבד יהגה. מה שאין כן בשעה שהגפש והרוה‬ ‫מתעוררים לפעמים בו, מתרוממים ומתגלים מעט, ובערך זה האגכיות וצד‬ ‫האדם מתבטל בו, אז אפשר לו להרגיש מעט בהרגשה בלתי אגכית אגושית.‬ ‫ימן התעוררות הנפש והתה והתגלותם מופיע גם לדעתו שידע מעט גם‬ ‫את פגימיות דברי קדשם ועגיגי הרוהגיות לא בהשגה זו וזו כמו שיודע‬ ‫בפלפולי שכל אגושי שלו, או בראי׳ זו וסברא זו, כי באופגי ידיעה כזו יכול‬ ‫לדעת רק את הלבוש ושכל אנושי, אך בהרגשה ובידיעה בלתי אנושית‬ ‫יודע הוא מעט גם מהו מבעד לשכל האנושי ולפנים מן הלבוש. גם על זיהרת‬ ‫עולם זה וספירה זו זעיר שם זעיר שם מציץ, והבן.‬ ‫ובכלל כן הוא אןש בכל עגיגי עבודה, יותר יקל לאיש לעורר את‬ ‫עצמו כשיתהיל לעורר את הגפש והתה, מאשר יתהיל לעורר את נשמתו‬ ‫ומחשבח*(, כי דמיון ומחשבה עולה לפעמים מן הרוח והנפש, מהמדות‬ ‫ורצונות אף חושים, וכחם לא יקשח כ״כ לחתעורר כמו בשכלו וחכמתו‬ ‫שע״פ רוב, חוץ מחצדיקים חגדולים שנפשם ונשמתם גלויות תמיד ועומדות‬ ‫הכן להתקרב ולחתדבק בד׳ ומתעוררים מכל דבר שחוא, אצל כל אדם אף‬ ‫כשיעיין בדברים עליוגים אף בקבלה וחסידות ורואה בשכלו את גדלות‬ ‫ד׳ ורב חחשתלשלות עד עולם חעשי/ וחוא ית׳ גמצא בחם ומרומם עליחם,‬ ‫מתלבש בחם ומובדל מחם, אז בשעת זו שמעיין בשכלו ופועל בחכמתו‬ ‫לחוסיף חכמה אף שמתפעל מ״מ קשח שיתעורר אפילו באחבח ויראח‬ ‫בחתגלות לבו כמי שעומד לפגי חמלו, ורק אח״כ כשפוסק מלעיין, ומרחיב‬ ‫את תבוגתו, כל עוד שמוסיף לחוריד אותח לדעת שחיא חתקשרות חביגח‬ ‫במדות יכול יותר לחתעורר באחבח ויראח, וגם אז לא דבר קל חוא לאיש‬ ‫פשוט לחתעורר בחכמתו ביגתו ודעתו ביראח ואחבח בלתי אגושית חתגלות,‬ ‫וחתלחבות של גפש גלוי׳ וטרוטטח, אם איגו טוסיף לחתעורר אחר זה‬ ‫גם בעגיגי חרוח וחגפש בפועל כתפלה שהיא עבודה שבלב וכדומה.‬ ‫חעגין חזר. שקל יותר לאדם לחתעורר ברוחו וגפשו טאשר בחכטתו,‬ ‫טובן טעט בזח שדברגו לעיל בקוגטרס פרק י׳ שיוצא טשם, שהמדו^‬ ‫גבדלות בזח טן חחכטח וחכח, שחחכטח וחכח טתעוררות באיש גם‬ ‫טעצטם, וחטדות רק ע״י זולתו. זאת אוטרת, שחחכטח חאנושית באיש‬ ‫עוטדת יותר תחת רשות חאנכיות שלו טאשר חטדות, וכן רואים שלפעטים‬ ‫חאיש טתעורר באחבח יראח ורחטגות אף גגד רצונו, שלא רצח טעצטו‬ ‫לאחב ולרחם ורק בריות זולתו עוררוחו ולא גכריחחו כן בחכטתו, שירצח‬ ‫לעיין בתורח וחכטח אם איגו רוצח טעצטו. וכיון שההכמה יותר טשועבדת‬ ‫לצד חאדם ולאגכיות שלו, לכן קשר. יותר שתתגלח בח חחשראח, ואף שיש‬ ‫בה המשכת הנשמה טמרום, יותר צד האדם המושל עלי׳ ומכסה אותח‬ ‫•(‬ ‫אין לטעות ולומר שהמחשבה שאמרנו בזה שעולה מן הרוח ונפש, בחי׳ בינה שבאדם‬ ‫היא, כי הבינה התרחבות החכמה והבנתה, ורק את דברי חכמה מרחבת, והמחשבה כאן‬ ‫דברים אף שאינם דברי חכמה חושבת. מין דמיון היא המחשבה של האדם שאנו מדברים עתה‬ ‫ממנה, דברי צורה שיכול לצייר בדמיון כגון צורת בית איש וכו׳ רואה בדמיון, והדברים‬ ‫שאינם בגי צורה כגון אם להטיב לזה, והדיבורים שדיבר חברו וכו׳ חושבם ואף בחלומו‬ ‫כשע"פ רוב חכמתו נחה וישנה ומ״מ המחשבה ודמיון פועלים בו, וכפי שאיחא בספר בונה‬ ‫ירושלים מהרב ז״ל מאמר אי, שהיא מלכות שבתבונה, ששורשי המדות נתגלו כבר והוא‬ ‫חושב מהן לאהב או לשנא וכר. וע״ם רוב כפי מדותיו של האדם כן חלומותיו ובפרט החלומות‬ ‫שהן מהרהורי הלב, וכשאין לו התעוררות שום מדה בימים אלו, אז גם חלומותיו קלושים‬ ‫או נעדרים לגמרי המדות מעוררות את המחשבה, והמחשבה מעוררת את המרות בשורשן עד‬ ‫הנפש, וככל שמרבה לחשוב מאוהבי או שונאו מטובותיהם ודעותיהם שעשו לו, יותר מתעורר‬ ‫שיתעוררו בהשראה והלא ראי׳ ברורה לנו ממעשה דהלל שאמר, ישראל‬ ‫אם אינן נביאים הן בני נביאים הן למהר וכו׳, ולא אמר שישאלו אותם‬ ‫ויאמרו להם ע״י הבהי׳ בני נביאים שבהם, מפני שגם הם בדעתם לא ידעו,‬ ‫כי בעשייתם ורוהם קל יותר שיתלבש רוח בני הנביאים מאשר בידיעתם‬ ‫והכמתם.‬ ‫ב.‬ ‫וכיון שרוצים אנו לדבר עתה מעט בעניני התעוררות הרוה והנפש‬ ‫לא בשכל, לא נוכל לבאר את דברינו בשכל וסברא כ״כ, רק לקהת דברים‬ ‫מן העובדות. כי האם יכולים לבאר עובדא זו למשל בשכל, יש שהאיש‬ ‫נפשו פזורה, וטהשבותיו נפרדות וקטנות בלא קשר אהד קשר עליון, רוצה‬ ‫חוא לעורר ולחגבי׳ את נפשו ולאחד את מחשבותיו אל אהד וקשה לו,‬ ‫ובא אל ההקפות בשמ״ע ושמה"ת ורוקד הרבה בכל כחו ורפא לו. אילו לא‬ ‫הי׳ רוקד הי׳ גשאר בהולשת גפשו גם אף אהר ההקפות כמקדם, וכשרקד‬ ‫אף אם לא הי׳ לו כל כך מוהין דגדלות ורק כונה אהת פשוטה היתד. לו,‬ ‫לאםור הגה התורה של ד׳ שאגו שופכים את דמיגו עלי׳ תמיד, אשטה‬ ‫וארקד באלהי שלי ובתורת גפשי והיי, ואז כבר הרגיש בעצמו שכמו‬ ‫שמגערין את הבגד מן ההול והאבק, שההול והאבק גופל והבגד מתגהץ,‬ ‫כן גם הוא, ההולניות ברקידותיו גפלה, וגפשו נזדככה ועלתה, ופגימיותו‬ ‫ומחשבותיו וכו׳ כעצם השמים גטהרו. ומה פעלה בזה פעולת הגוף‬ ‫ברקידותיו גם על גפשו גם על מחשבותיו, לא דבר שכל חוא וא״א לבארו‬ ‫בסברא רק עובדא חיא שפעולות גופגיות מעוררות את גפש חאדם, מחזקים‬ ‫וטעט מגלים אותר..‬ ‫או האם יכול טי להבין ולהשכיל טח זאת, שלפעםים כשרוצה חאיש‬ ‫להתפלל בהתעוררות הלב והנפש ולא יכול כי אטומים הם, וטתהיל להתפלל‬ ‫בקול, כמו שאיתא בסה״ק מזה, לא להגביה קולו בתפלתו לבד, רק כטי‬ ‫שרוצה לגול בהוזק את האבן ממקור לבו וגפשו, ומכוון את הדברים אשר‬ ‫הוא מדבר בתפלתו כמו שהם בעצם לא את פירושם בלבד, היינו כשאומר‬ ‫הודו לד׳ קראו בשמו לא פירוש כל מלה ותרגומה לבד הוא מכוון, רק כאילו‬ ‫עומד הוא עתה גגד כל העולם פגים מול פגים ובקול קורא הוא להם ומכריז‬ ‫הודו לד׳, האם ישגים אתם, קראו כשמו וכו׳. ואילו הי׳ מכוון את הדברים‬ ‫חללו בלבו בלבד או אמרם בלחש לא חי׳ מועיל לו, וכשקראם בקול הקיץ‬ ‫את גפשו טעט, עוררה והלהיבה לתפלה טובח. ובמה יפר. כחו של הקול‬ ‫הנפש והרוה למטה ולמעלה מן השכל האנושי הם למטה מפני שהם מהרוח‬ ‫והנפש, והשכל מהנשמה היא, ולמעלה, מפני שכה בהם לנלות מעט את‬ ‫הנפש יותר מכה חכמתו.‬ ‫כך הוא הדבר, אנו במצבנו ובדורנו, לא מבעיא שבשכלנו שכל אנושי‬ ‫א״א לנו להקור ולדעת מהות שום דבר רוהני, אלא אף לעורר את עצמנו‬ ‫ולנלות מעט מפנימיות נפשנו מהוץ למכסה נופנו, יכולים בדברים האוהזים‬ ‫את הרוה ואת הנפש יותר מאשר בדברי עיון. אין כונתנו שבעבודת הגוף‬ ‫ובעשיתו לבדו את תמצות נם בלא מחשבה וכונה, יכול הוא כבר לעורר‬ ‫את נפשו ולגלותת, רק כשעבודתו תיא עם מתשבת כי גם בשתי עובדות‬ ‫חג״ל, אם תי׳ מרקד לבד לא תי׳ עושת ולא כלום, רק כשגם תשב במתשבת‬ ‫חזקח מן ד׳ ותורתו כנ״ל ובח שמח ורקד עורר את רוחו ונפשו, וכן בתפלתו,‬ ‫בצעקה לבדה לא הי׳ מתעורר רק כשגם דאנ מקודם על אוטם לבו‬ ‫והתרהקותו מד׳, והשב במהשבה הזקה איך הוא עומד עתה לפני ד/ אז‬ ‫תפלתו בקול ע־ררתו. א״א לעשי׳ שתפעל בלא מהשבה, ולמהשבה בלא‬ ‫עשיות המתאימות לה, אבל רק המהשבה ההזקה יכולה לעזור לעשי׳ בעת‬ ‫העבודה והתפלה ולא העיון בשכל, ואין עומדים להתפלל אלא מת־ך הלכה‬ ‫פסוקה. ועיין באנרת השלוהה בסידור הרב זצ״ל שבפרטיות כונית התפלה‬ ‫אף מי שיודע לכוון ג״כ לא כל אהד יכוון אותן, בשעת התפלה יכוון רק את‬ ‫תמצית הענינים, ואת פרטיהם ילמד בשעות הלימוד, הוץ מכונת ק״ש‬ ‫שצריך לכוון ע״ש, כי המהשבה הרהבה שיהשב בהוזק מד׳ ית׳ ושהוא‬ ‫מלא כל הארץ כבודו עם פה״מ העיקר בזה‬ ‫וכבר דברנו לעיל איך‬ ‫שהמהשבה ג״כ מן הרוה והנפש היא, ואהת היא עם עשיותיו ובהן הנפש‬ ‫והתה מתגלים ולא הם בלבד רק גם הנשמה מתעוררת ע״י ולמה לנו‬ ‫להתהכך בזה הרבה והלא רואים בפרדם שער י׳ פ״א )הנ״ל בשיה (איך‬ ‫גם ההוש יכול לעורר את האיש עד נשמת־ וכר, כי אומר הוא בקדשו‬ ‫שראית הנפש על נוון לבן או שהור מעוררת את הרוה והרוה את הנשמה‬ ‫וכו׳. וזהו מטעם הנ״ל מפני שבהי׳ הישראלית מצטמצמת גם לבהי׳ האדם‬ ‫שבו, ובהתעורר הלק האדם נם הלקי נפשו רוהו נשמתו וכו׳ מתע ררים‬ ‫לכן בבל דברי הנפש והתה צריכים לדעת את הכלל הזה, האיש מדורנו‬ ‫ובפרט איש המתהיל בעבודה כשרוצה לנלות את נפשו ורוהו, אז בהלק‬ ‫האדם שבו יתב,נן ובו יאחז לעורר, כמו במשל השושנה הנ״ל עם ריחה‬ ‫הערב, כי האם מי שרוצה להבין את תוכנה לא יצטרך לעסוק בהלק חצמח‬ ‫שבה, ורק אז יוכל להניע ולהבין נם את תוכן ריהה הערב.‬ ‫לא שאומרים בזה שיכול האדם להתקדש ולהתעורר אף אם לא‬ ‫ישעבד את הכמתו ובינתו בקד! שה ובתורה, הם מלהזכיר, רק כשבא‬ ‫להעביד את עצמו, לא הלקים ממנו בלבד רק בבלו, בגופו ונפשו בעשיותו,‬ ‫במדות שברוהו ובמהשבתו, ובדעתו בשכל ועיון ישקיע א״ע בתורה‬ ‫וקדושה, תרב רוהניות ספירות ועולמות העליונים להתגלות בו, מתהילה‬ ‫ביראה ואהבה סתמית כמי שעומד לפני המלר, כמו שדברנו לעיל בקונטרס‬ ‫ואהר כך ביראה ואהבה גם בהתלהבות, כי כיון שנתרבה אור קדושת ד׳‬ ‫עליו אז אף שאיהו לא הזי מזלי׳ הזי שעומד הוא יותר קרוב לדי, ומתלהב‬ ‫בתה בוער באהבה וביראה ומתבייש מלפגי עיגי ד׳ המביטות בו והודרות‬ ‫בכל גופו וגפשו, ויש פעמים שמשתוקק לדי" כ״כ, עד שמרגיש בפועל באב‬ ‫הלב מגודל תשוקתו לד׳ עתה. וישגם זמגים שכל כך מוסיף רוה בגי‬ ‫הגביאים לשרות עליו עד שגם גיצוץ מתפארת עליון מופיע עליו וגשמתו‬ ‫מצצת בזוהר יופי עליון ובהארה מן ההדור גאה זיו העולם. בדעתו לא ידע‬ ‫מה אצלו, רק מרגיש הוא התרגשות נפשו פנימה, התבטלות ועוגג, ערבות‬ ‫ושמהה הבאה אליו ממרום ומושכתו למרום, עד שמוכרה הוא לאמד שירות‬ ‫ותשבהות לו יתברך. א״א לבאר את הדבר בשכל מפגי שאיגו דבר שכל‬ ‫כמו שאמרגו, אבל בקצת משל גאהז, הילד כשמתעוררת אהבתו לאביו‬ ‫ביתר שאת ואי אפשר לו להכיל בקרבו אהבה רבה כזו רץ אליו וגושקו,‬ ‫ועוד לא גתקררה דעתו ומתדפק עליו ואומר אבי יקר, אבי מתוק, אבי הכם‬ ‫וכו׳. לא שבא עתה לספר את גדלות אביו לזולתו, ולמה זה מייקר את אביו‬ ‫וטדטהו לטעם נופת מתוק. התלהבות -נפשו שהתעוררה בו מאהבת וקרבת‬ ‫תהו של אביו עד בלתי נשוא, טוכרה הוא עתה להוריק, וטוריקה בטהשבות‬ ‫ודבורים טובים שיודעת נפשו מהם, כטתיקת הנופת ודוטיהם.‬ ‫וזה ההילוק בין השבהים שאסור להוסיף על אלו שאמרם משה‬ ‫רבגו ואגכה״ג תקנוהו בתפלה, ובין השירות ותשבהות שמוסיפים בנשמת‬ ‫באגעים זמירות, שיר היהוד וכדומה. לספר רק את גדלות ד׳ אסור לנו‬ ‫להוסיף, כמו שמדויק בדברי ר׳ הגיגא )ברכות ל״ג ב׳( שאמר לו סיימתיגהו‬ ‫לכלהו שבהי דמרך, כי הכיר בו שרק את שבהי ד׳ הוא בא לספר ואסור.‬ ‫אבל השבהים והשירות ששרים מגודל התלהבות ותשוקת גפשגו אליו,‬ ‫מוסיפים ואומרים. ובראשית אגעים זמירות אגו מקדימים אגעים זמירות‬ ‫וכו׳ כי אליך גפשי תערוג, גפשי המדד. וכו׳ הומה לבי אל דודיך, ע״כ‬ ‫)בשביל זה (אדבר בך נכבדות וכוי, לא לתאר ולסייצז את שבהי ד׳ באגו,‬ ‫רק לגלות את הנצוץ שהתלהב בנו, ולא סיפור לבד הוא שמספרים עתה,‬ ‫ולא את התוכן לבד שיש במשמעות הדבורים והתיבות אגו מספרים, גשמה‬ ‫יתירה הופפת על הדבורים הללו, לספר את המעשה הי׳ די בשתים ושלש‬ ‫תיבות, אבל כדי להוציא את רוה העליון אשר למעלה מן התיבות והדיבורים‬ ‫שיש איר גדול שמאיר במקום פלוגי רחוק, וחאומר שירח משבחי וגדלות‬ ‫ד׳ דומח, למי שמביא את חגר מחתם לחכא, ראי׳ יתירח של בחי׳ בגי‬ ‫נביאים שבגו התעוררת בו, ובשירתו וברוחו מגלח הוא קצת ממגח ועל‬ ‫הפסוק )שמואל א׳ י׳ י׳( והנח חבל נביאים לקראתו, ותצלח עליו רוח אלהים‬ ‫ויתגבא בתוכם, מתרגם התרגום ושרת עלוחי רוח נביאה מן קדם ד׳ ושבח‬ ‫ביניחון, רוח בגי הגביאים התעורר בו ועמו הסתכל וראה גיצוץ מן ההדור‬ ‫נאת ונפשו סוערת מן תראי׳ עד בלתי נשוא ומדברת ומוציאח בדבורים‬ ‫אלו, ובשבחים ותוארים אלו. לא שזחו כל ענין תנבואת, רק כנ״ל מן רוח‬ ‫של בני חנביאים שבכל ישראל אנו מדברים עתח‬ ‫יש שאיש ישראל מתעורר לומר שירת בלי שום סיבת וטעם, רק‬ ‫מפני שנתלחנח נפשו עתח, כמו שמתלתבת נם לשאר עניני תעבודות,‬ ‫ובפרט בשבתות וימים טובים שקדושה יתירה שורה עליו והוא נם בשמחח,‬ ‫שחיא אחת תנאי חשירח. ויש שאומר אחר חנם שחוץ מח שחייב להודות,‬ ‫נפשו בעצמח דוחח אותו לחלל ולשבח לד׳, לא בעבור חנם בלבד כמו‬ ‫שמודים גם לאדון בו״ד על נדבתו, רק כיון שע״י חנם נתקשר יותר באמונח‬ ‫ואחבח ושמחח לד׳, חרוח וחגשמח חיתרח שגתוםף עליו ומתגוצץ מעט‬ ‫בחארת יופי וחדר עליון, מוכרח הוא לגלות עתר. בדברי שבח לד׳. וכמו‬ ‫שאומר חמדרש רבח )בשלח כ״ג (על שירת חים, ובזכות חאמונה שרתח‬ ‫עליחם רוח חקודש ואמרו שירח, לא מעשר. בלבד סיפרו בזח ח״ו, רק רוח‬ ‫הקודש הוצרכו לזד. שיוכלו לומר שירח עוד זאת, חישועח שד׳ מושיע את‬ ‫ישראל, ג״כ חשפעת אור וקדושח חיא וגשתלשלח בו בכל כליו וצרכיו אף‬ ‫חגופגים, עד שנם רצונו וצרכיו בעניני פרנסה וכדומח גתמלאו, כמו שדברגו‬ ‫שקדושת חישראלית גם לבחי׳ אדם שבו משתלשלת, וכמו שאיתא בקדושת‬ ‫לוי, שחישועח חבאח ממרום בחי׳ היולי היא בלא צורח, ובעוח״ז מתלבשת‬ ‫בצורתח כפי צרכיו, וכיון שבישועתו אור ממרום נתוםף לו, שירח לד׳‬ ‫מפעמת בקרבו.‬ ‫הנביאים וחצדיקים אשר מלפנים, שראיתם אשר ראו באיר יקרת‬ ‫ד׳ וחדר גאונו חיתה ראי׳ מפורשת, מפני שאור רב הי׳ שורה עליהם‬ ‫והתגלות רבח גתגלתח לחם, יכלו לאמור שירח חדשח ולבאר בחן ברוח‬ ‫הקודש שהופף על דבריהם, את אשר ראו, ושבהו את הדר נאונו והללו את‬ ‫תפארת יקר גדלותו, זה אלי ואגוהו, מי שרואה איזה מדרגה של קדושח‬ ‫בראי׳ ברורה עד שיכול לאמור זה, ויודע מה הוא רואה אז ואגיהו, יכול‬ ‫לפארחו ולשבחחו בשירח חדשח. לא כן אגחגו ברורגן הנמוך שראיתגו כל‬ ‫כך מעטח, שחיא רק חרגשח וחתלחבות תשוקח ועוגג, שא״א לגו לבאר‬ ‫ולומר בזח ־בזח ראיתי, ובפרט בחו״ל שגם קדושת א״י חגורמת תוספת‬ ‫ו‬ ‫א רו המופיע מרהוק, וכבר הגיע אי־ בדיקת המין דריכה ראשונה עי מפתן‬ ‫החג קדושינו ז״ל אמרו שהג הבכה הוא בהי׳ אהבה, ואיש בי־ב אט ב‬ ‫ישב ויחקור דמצא טעם, סברא ימה דוקא אהבה, אבי הוא אינו צריך‬ ‫4‬ ‫להקור ולבקש רמזיש, בעלי־ מרגיש הוא ביבו את כי־ מצ,'ות הכסה זהירותיו‬ ‫ודקד קיו לא בלבד כמלך שגהר על עבדיו, רק גם כאב ההובק את בנו‬ ‫הקטן, ומתוך חביבות ומת ך דברי אהבה ושידוי איטר לו עשה נא זאת‬ ‫־זאת, והבן בכל כה‬ ‫ר ;, עושה ומביט עי אביו ואין דעתו מתקררת ‫,‬ ‫בעשיותיו מן אהבה ויראת הכבוד, ומוסיף בעצמו ־כריס במצות אכיר,‬ ‫־׳.ימה עושה, מוסיף אהבה כבי הב:,ת הכסה מוסיף הומרות ודקד קי דיניש‬ ‫מהרגשת נפשו את אהבת אבי׳ שבשמים ואת עיני ההמיה המביטית עי״‬ ‫ועי כל מעשיו גם במקום שמבניםין גם במקום שאין מכניסין בו המין,‬ ‫בכדש הוא בודק ומהכש, רוצה הוא יהכניס גש כלו דה ריש ויסדקיש, ק כיו‬ ‫הוא על התנור, מכניע ודוהק עצמו אי מתהת המטה, כי היב עורג ודעתו‬ ‫אינה מתקררת ומעתה כמעט קשה לי בבר דדבר דבריש שאינם מעניני‬ ‫הפסה, להכין עד הכסה, יהגעיל הכייש, דקנ ת מה עי פסה וכוי, זהו כי‬ ‫דבורי־ ומהשביתיו ובכיו בבר שקוע ה,א כבשה, ומוסיף עתה ידמוד דיני‬ ‫פסה עניניו, רמזיו, רמז• הכ־ר ובו׳ וממהר יגיכב ויקום ־שריף החמי; וע־‬ ‫כיש יאבות מ*,ת מ^,ה יש י ׳ כבר מצה בבית־ אל שיי שמירד, אבי בזמן‬ ‫שביהמ״ק ה״ קייש ובכ־־טרין המיך דרנו באנו בשעה זו אי היכי־ קזשו‬ ‫והקרבני י קרבן, את הוד קדישת אבינו מדכני עין בעין ראינו, ויהד עם‬ ‫חבצלת השר ן כנסת ישראל כמרוש שירה שרנו, והדד א־ מ״ך הכבוד‬ ‫זמרני ועתה הכלי נלקה מאתנו אבד אבינו מאז גש עתה לנו, את אהבתי‬ ‫יאת יראתי, מן האש ימן ההרב הצלני ובי־בנו ממני, את ההלל כמו מלפנים,‬ ‫גם עתה לבניי נשיר, לא אבלות ילא עצבות מתע, ררת עתה, רק געג עיש‬ ‫אל ראית היד קדושתי ואיי משבן כבידי מאז מתעירריס בנ, הנפש מתגברת‬ ‫ואת כל המחיצית שיברת, הבדל המקים לא יעצרוה,‬ ‫מרחק הימן דא‬ ‫יפריעהו אין גשש ולא גביי לה, ויהד עש י. עאי מצריש מלפנים ועם מקריבי‬ ‫הפשה במקדש, אנ, עבדים עתה את עבודת קד•שנו, גיפנ, את המ^ית‬ ‫אופה ונשמתנו עירגת ב׳סכת ואת ההלל שרה‬ ‫כן היא הדבר, רק מי שגס בכל השנה מתעורר ונפש. קמה וע לה‬ ‫מעט, מרגיש את הפסה מהו אבל בכל השנה יש זמניש שיבר שד האיש‬ ‫ניפל בקרבו, במה אני ישראלי, ואף ששומר אני את התירה, אבד מי יערבני‬ ‫שת־רתי מתקבלת במרים, ימי יבטיחני שיאני עכ״פ מקטני הקטניש שיי‬ ‫איתי ישראל, שהתנה הקב״ה עמני יהייתם לי סגולה ממלכת כחניש גיי‬ ‫הצורר, וטי יודע איזה צורר הוא בשעה שטעוררים אותי טטרום. אפשר ח״ו‬ ‫עוטד אני בשעה זו לשקוע לגטרי בטיט היון, ולבלתי ידה טטנו נדה בא‬ ‫טלאר ויאהזני בציצת ראשי וטעלני, ונפשי טרגשת אז טעט טאור העליון.‬ ‫ואס כבלעם לעבירות ת״ו אינו נופל אה״כ, אבל ט״מ הלא נופל אני ואור‬ ‫נפשי היתירה נעדר טטני, ובטח יודע איפח שכלן גם ידידותי עבודה חן,‬ ‫טיני עליות וירידות קטנות וגדלות העובד הן, ולא ה״ו להיפר שגם עליותי‬ ‫רק טיני חצלח חן, חצלה טלשקע ה״ו לגטרי.‬ ‫זחו רק בכל השנה, אבל בימי חפסה יודע הוא כבר בקרבו כי‬ ‫ישראל חוא. לא די לו חלל אחד שאמר ובשירח אחת לא שקטח נפשו‬ ‫הסוערת, הימים ימי קדם הם, חגן עדן ירד לו לעוה"ז וחוא יושב בו, וכלו‬ ‫נהפר לאיש אחר עכ״פ לעקבי לאיש ישראל אמיתי הגיע, לא זהו המוח‬ ‫ולא זחו חלב של כל חשנה, ליל פסח כבר בא והוא נעשח להר בוער, האש‬ ‫מתפרץ וא״א לו לחתאפק עד חסדר, ומוכרח תיכף במעריב לאמר חלל.‬ ‫וכמח חזק חוא חגוף שעומד על עמדו בשעה שהלב והגשמה כל כר מרקדים‬ ‫ומפזזים, הומים ורועשים בשירה לד׳. וכשמסיים את חחלל ואומר נוכח ד/‬ ‫כי לר טוב להודות ולשמר נאה לזמר, כמעט נמס לבו בקרבו, רבש״ע זהו‬ ‫באטת חטוב חאטיתי חטוב שבכל חעולטות חעליונים וחתחתונים לחודות‬ ‫לר ולזטר לשטר, ויושב על חסדר, מקדשי ואוטר חחגדח ועורר חשלחן,‬ ‫הסעודה אשר טעין סעודת עוה״ב. גם אברי הגוף עוזבים כבר את גופם‬ ‫וההושים את הושיהם וכלם טשתהוים וטתכטלים לד׳ שכ״כ התקרב אליגו‬ ‫עתה, אף השלהן הנרות והכתלים כלנו יהד נעשים הטיבה אהת וכלנו‬ ‫כורעים, בוכים, שטחים וטהללים להודו ותפארתו ית׳, טעין עוחי׳ב נעשה‬ ‫בחם, יעלוז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער, כלם נשטות טחורות‬ ‫וכלם יחד עובדים וטשבחים לחוד קדושתו אשר נתגלח לעיניחם. וכטח‬ ‫גדול האיש חישראלי, שטטשיר חלילח חזח לכל חשנח ותטיד שקוע הוא‬ ‫בטחרח, קדושח, וצחצוח עליון כזה.‬ ‫ואף אז בפסח, שהזטן נורם לחסתכלות בחוד עליון יותר טבכל‬ ‫השנה, ט״ט קשח לו לאדם לבאר אחר חפסח טח ראתח נפשו, וטח חרגיש‬ ‫גם בגופו, לכל חיותר יכול הוא רק להבחין בין התעוררות נפשו התלהבותה‬ ‫וחרגשתח בראש השנח ויוה״כ לבין חתעוררותח וחתלחבותח וחרגשתח‬ ‫בליל הפסח, שאז בר״ח ויוה״כ גם האור גם השטחח כלם ביראח איטה‬ ‫זפהד היו, ובפסה גם היראה באהבה היא. בר״ה ויוה״כ צורת כל חהרגשות‬ ‫והתלחבויות חנפש חיתח יראח, ובפסח חוד ויקר טלכותא עילאה. ויותר‬ ‫מזה קשה לו כבר לבאר, טפני שטעטה היא ראייתו, לכן קשה שיאמר‬ ‫שירות קדושינו הוא מפאר ומשבה, ובהם את ראייתו ראיית בני הנביאים‬ ‫הוא נותן. הן לפעמים אומר הידוש חדש בתורה ומבאר בו את גדלות ד׳‬ ‫ואת קדושתו, וגם בכל השנה אומר איזה שכל הדש איך צריכים לעבדו‬ ‫ית׳ והדרכים איך להתקרב אליו, והוא גם כן מגיצוץ שירה הדשה אשר‬ ‫בקרבו, כי אי אפשר לו להוציא בשירה את גדלות ד׳ שהציצה גפשו ומעורר‬ ‫ניצוץ זה את מוהו ולבו לבאר בשכל איך להתקרב אליו. אבל געלם הוא‬ ‫הניצוץ ומתהת לשכלו הוא מסתתר, וניצוץ שירה הדשה הוא הבאת האור‬ ‫וראית בני הנביאים לעולם הזה ולגלותה במקום הזה כנ״ל, וזהו קשה‬ ‫לדורנו ובחו״ל.‬ ‫ד.‬ ‫היוצא מדברינו אלה, שכמו שהוא ית׳ לא ישיגוהו משיגי הגוף,‬ ‫כן נם כל ניצוץ מן קדושת אורו ית׳, אף הנמשך ונצטמצם לנו ובקרבנו, אי‬ ‫אפשר להשינ בשכלנו שכל אנושי, כי רק לשער שיש כאן קדושה ודבר‬ ‫רוהני מוכשר השכל ולא לראותו ולדעת את מהותו. רק בהתעורר נפשנו‬ ‫והבהי׳ בני הנביאים שבני, עמה, יכולים אנו להסתכל לפעמים מעט בניצוץ‬ ‫אור עליון וצריכים אנו להכשיר את עצמנו שיוכל רוה הקודש הזה של‬ ‫בהי׳ בני הנביאים להכנס ולשרות בקרבנו, ואת כל עצמנו צריכים לשעבד‬ ‫לעבודתו ולטהר בקדושתו, הגוף בהרחקה מעבירות ואבקי/ ובקיום המצוות‬ ‫בפועל, הלב בעבודת המדות וקול התורה ותפלה, והמוח במהשבות קדושות‬ ‫ועיון התורה וזהו דע את אלהי אביך ועבדהו, רק על ידי עבודה תדעהו‬ ‫אותה ידיעה המעטת הנמשכת לך כגזכר לעיל.‬ ‫אבל זה ההילוק בין עבודה לשמוש וכמעט בכל מקום עבודת האדם‬ ‫לד׳ לא שימוש רק עבודה נקראת, כי עבודה היא הפעולה המוציאה הלק‬ ‫מכה העובד ומינעת אותו, ושימוש הוא רק שמשמש ועושה דברים אלו‬ ‫בלא עבודה ואינו נותן את כהו לו, ובזה לבד אי אפשר לדעת את ד׳. כי‬ ‫במאמר הא׳ דברגו במשל המשפך, איך שכל אשר ישיג האיש הישראלי‬ ‫מענינים רוהניים, רק את הנפש רוח נשמה חי׳ ויחידה שלו הוא משיג,‬ ‫ולפי זה הי׳ נראה שצימצומו של חנפש דוח נשמה חי׳ ויחידה של הישראל‬ ‫רק לו הוא, רק לעצמו נונע ואליו בלבד מתייהס וכיון שבעזרת השם‬ ‫הגענו בדברינו עד כה, רוצים אנו להכנס יותר בענין הנזכר לעיל ולבאר‬ ‫בעזרת ד׳ יותר מעט, איך שהאיש הישראלי לא איש פרטי הוא, רק גשמת‬ ‫ויסוד העולם הוא, ולא של עולם זה בלבד רק אף גשמת ויסוד כל העולמות‬ ‫העליונים והתהתונים, כי כליו וצמצומי נפשו של הישראל לא לעצמו בלבד,‬ ‫רק גם בכלל את התגלות ד׳ פ עלים ובלעדיהם לא היתד. ההשגה אפשרית,‬ ‫הימין ושמאל שאנו מציירים למעלה, כמו שאומרים בפתח אלי/ הסד‬ ‫דרועא ימינא, גבורח דרועא שמאלא וכר, ואין אומרים להיפר חסד בשמאל‬ ‫של מעלח וגבורח בימין, כי כן דרר חאיש חבא נגד חבירו, ימין של זח שמאל‬ ‫חבירו הוא ושמאלו ימיגו, כמו בכריעות שמשתחוים גגד שמאלנו, שחיא‬ ‫ימין של מעלה. ומתרץ על זה איזה תרוצים. ובתור תרוציו הקדושים אומר‬ ‫בזה הלשון, ולפי האמת למעלה למעלה וכו׳ אין ימין ושמאל, והכל אחדות‬ ‫עצם אחד יחיד ומיוחד יחוד אמיתי בחחלט וכו׳. ועוד, האדם הוא דמות‬ ‫צורח עליוגח בכל אבריו וחוא צל עליון שגתגשם דמות בבואח עליוגח‬ ‫שנדחית בעולם חזח וצל ימינו חוא גגד ימין שורשו, אם כן חאדם ימיגו יחי׳‬ ‫גגד ימין העליון ושמאלו נגד שמאלו ע״ש. לא באנו עתח לבאר את תרוצו‬ ‫ז״ל בין הכריעות לבין הספירות, רק להבין את דבריו הקדושים שאומר‬ ‫בתרוץ אחד, שלמעלח אין ימין ושמאל וחכל אחדות וכר, ודברים אלו‬ ‫גם לכל חתירוצים וגם לכל חעגיגים כגיס ואמיתים חם, וחם יסוד כל‬ ‫אמוגתגו. ובתרוץ חאחר אומר שחאדם חוא צל עליון, דמות צורח עליונה‬ ‫בכל אבריו וצל ימיגו גגד ימין שורשו וכר, אם כן יש ימין ושמאל למעלח‬ ‫ונראה כסותרים דבריו חקדושים אלו את אלו ח״ו, ונוכל לחבין מעט זאת‬ ‫לפי ד י ר חבעש"ט ותלמידיו חקדושים זצ״ל.‬ ‫כי הנה בטאטר חב׳ אות ג׳ דברנו בטשל טן חאדם וח׳ חושיו ראי׳‬ ‫שטיעח וכר, ועתח נרחיב בזח טעט את חדיבור, כי אןז שכל חחושים‬ ‫וכחות האדם טן הנפש חם, טכל טקום לא נאטר שיש כ״כ חרבח נפשות‬ ‫בו, נפש הרואה לבדח ונפש חשוטעת לבדח וכו/ רק שאחדות פשוטח חיא‬ ‫הנפש, לפי ערר כלי הגוןז הפרטיים, וכל כחות הפרטים של חגוןז כלולים‬ ‫בה בהעלם ובפשטות, וכשהכלי הפרטית בהכשרה פרטית טפרשת ממנה‬ ‫כח וטגלח אותו, לפי חכלי חפרטי חזח כח וחוש פרטי כזה םתגלה על ידה,‬ ‫חעיגים בכשרוגותיחן טגלות םן חלק חגפש ראי/ חאזגים בכשרונותיחן‬ ‫הפרטיות את השמיעה וכר, וכידוע ההמשכה וההלבשה עס הפעולה‬ ‫געשית, ואם יםתם טי את עיגיו לזטן רב יאבד את ראיתו, שטפגי שלא‬ ‫פעל ולא חטשיר כח טגפשו לעיגיו זטן רב כל התקשרות וכה ההטשכה‬ ‫מהנפש להכלים גפסק, ולא החושים וכחות חגופגים של האדם חשוים גם‬ ‫בבהמה והי׳. כראי׳ שמיעה טעם ומשוש בלבד, מתגלים על ידי כלים‬ ‫גופנים, רק גם כהות נשמתו אשר באהדות נפשו וגשמתו כלולים, על ידי‬ ‫כלים ופעולותיהן בדברים גופגים שוגים מתגלים. למשל ההכמה מתגלה‬ ‫על ידי טוהו, וכדי שתתגלה הכטתו הפשוטה טגפשו הפשוטה להכמות‬ ‫ושכלים פרטים, להבין שכל של הגטרא טענין נזיקין, ושכל של קדשים,‬ ‫אם ירצה ואם יגדל ילד ביער, רחוק מישוב אנשים ובשום חכמה לא יבעל,‬ ‫אז גם הכמה פשוטה אנושית לא יבין, י־א שאין שכד לנכש אדרבא עיקר‬ ‫השבי, ההבטה בה, רק שנעלמה היא בה בכשט תה וצי־יבים ״העביד‬ ‫ולהב;״־ את המוה, שיוציא את חלקי החכמה ממנה כצ רות ברטיות, לדברי‬ ‫הכמה ברםיים, והילד הגד־ ביער הכמת,־ נשארה נעימה, כשי טה בו מכני‬ ‫שיא נתגיו כחותי׳ ממנה בצירות שונות לחכמה ז,־ וז ורק זהו החיידק‬ ‫בין הכהות הרשי הג ה המתגלים מהנבש, יכין הכהות הי־תר רוחנים‬ ‫המתגלים ממנה כשבי ,כ,״, העין למש״ תמיד דברים נראים לפניי ובעולתה‬ ‫תמיד מצוי׳, לכן אין מכירים כ״כ שרק בפעו־תה הלק מהנכש נמשו­‬ ‫, נתגלה, ורק אם יסתם עיני לזמן יראה שתעדר אה״כ ראיתי, ,׳השבי כיון‬ ‫שאין דברי הכמה מצ,ים לפניו תמיד, ר, אים שגם מתהילה רק ביגעיבד‬ ‫,פועל בדברי הכמה, ממשיך מהכמה הפשוטה שבנכשו לדברי הכמות‬ ‫פרטיות‬ ‫ובבל דברי הנכש כן הוא, אבד בי אה־ מבין שלא בי אבר כאדם,‬ ‫1‬ ‫או בשאר בעי הי וכן בצ מה כיי יעצמ היא, רק הלקים מכי׳ אהד הם‬ ‫הצ־מה ימשל, שרצה ד׳ שנפש הצ־נזה תתגלה בי, עשה את בי רדקי־,‬ ‫־,שורש, הע ן, הענפים וכו׳ מתאימים ומכוונים לתכיית אחד, שמכין כלם‬ ‫יתגיה צומה אהד בנפש צ מהת, ובן הה׳ אה שבי אבר ממנו מגלה כה‬ ‫יעצמו, מ״מ רק הלקים הם אבריו מכיי אהד, שמבין כים נכש החי׳‬ ‫מתניית‬ ‫׳דרגות דרגות בדבר, וכי אהד דפי יתרת התגד ת נפשו כן‬ ‫התבטל־ת אבריו להתגלות האחת יתירה בו הד־מט שהיות מעט מתגלה‬ ‫בו, אז אין כל כך התבטיות יאהד ת אהת נראה בו, ־האבן שנהיקה יהצאין‬ ‫לא נראה בכל אהת מהצא״ ה, סר, אבן היא לעצמה כמק, דם רק שמדת‬ ‫כמותה נתקטנה אבל הצומה בכ״א ר אין כבר שהוא אבר מדבר אהד‬ ‫שלם, והעלה הענף וב ׳ כשיק^רו הסרים הם כבר, מפני שהי,ת יתירה‬ ‫מתגלה בצומח והתבטלות אברי יתירה לחי, ת שממדיה ע״י כלם‬ ‫אם‬ ‫בצומח עוד יש תקנה לנט,ע את הענף וש ב עץ שים י^מה ממנו, בהי אין‬ ‫שום תקנה לזה אבר אהד ממנו ישאד הסר על תמיד, מכני שה׳,ת יותר‬ ‫הרבה מתגלה בו והתבטיות אברי, לנפש הזאת יתירה בו והתכייו !.אדת‬ ‫היא תכלית הפרטי של כל דבר ודבר *(, והאדם תכליתו היא שיהי׳ אדם‬ ‫בדעת ורצון וכו׳, רק זהו מותר האדם מן הבהמה, שתכלית,׳ זהו תכלית‬ ‫האדם בידו ובבחירתו הוא לגלותו, אם אינו מגלהו, אז דומה הוא לבהמה‬ ‫•(‬ ‫רק תכלית הפרטי לעצמו דיא כי ליקר תכלית הכללית של כל דבר הוא הישרא?‬ ‫ועבודת ד׳, אז מגלה הוא מנפשו גם את נפש הישראלית והיא תכליתו. ולא‬ ‫עוד אלא שגם כלי גופו המגלים רק את הנפש ההיונית שלו שנקראת נפש‬ ‫הבהמית, והמקדימים לגלותה קודם שגילה את עיקר תכליתו, הנפש‬ ‫הישראלית, ג"כ מכמלות ומכניעות עצמן, מתאימות ומכוונות לתכלית‬ ‫זו, שמכין כלם נפש הישראלית תתגלה. וכמו ככל דבר, כן גם כו מדת‬ ‫התבטלות והכנעת אבריו לפי ערך התגלות תכליתו הישראלי היא, אם‬ ‫דק מעט ממנו גילה, אז אברי גופו לא נכנעו והם לעצמם רק נפש הבהמית‬ ‫מגלים, אף שגם הלק הישראליות גילה, ואם מרבה לגלות את תכליתו‬ ‫אשר בכהירתו תלה, מכניעים גם אברי גופו את עצמם. ומבין כלם‬ ‫הישראליות מתגלה, עד ששמיעתו ראיתו אכילתו וכו׳ זכות, לא כבהמה‬ ‫ולא כאדם הדומה לבהמה, וגם כל גופו מזדכך עד שהכםת אדם תאיר פניו,‬ ‫שגס כשרו עצמותיו ועורו משתגים לטובה.‬ ‫היוצא לנו מכל זה, שהנפש פשוטה היא והכלים מגלים אותה, וכלם‬ ‫בטלים ומכוונים לתכלית אהת לנפשו לגלותה, וכאיש ישראל המגלה את‬ ‫תכליתו שהיא נפשו הישראלית, כל אבריו וכליו המגלים אף את כהו ונפשו‬ ‫ההיונית נם כן לתכלית זו מכוונים, מפני שכמו ככל דבר, נפשו לא באבר‬ ‫אהד רק דרך כל ההלקים והאברים מתגלים לכן כלם מתבטלים ומכוונים‬ ‫לגלותה, כן גם בו לא באבר אהד רק דרך כל אבריו וכהותיו הנפש‬ ‫הישראלית מתגלה, על ידי התורה ומצות שמקיים ככלם וכלס אמצעים‬ ‫לתכלית אהת שנפשו הישראלית תתגלה ע״י.‬ ‫ואם כנפש האדם שאינה פשוטה ואהדות כ״כ, כי כין כך פרטית‬ ‫היא כבר וגם נצטמצמה כבר דרך כל העולמות ספירות יהידה הי׳ גשמה‬ ‫דוה ונפש עד הגוף, וכמו שדברנו לעיל במאמר הא׳ במשל המשפך, שאף‬ ‫ההי׳ ויהידה אשר ממעל לו נקראות בשמו הי׳ יהידה של ראובן ושמעון‬ ‫מפני שכבר נצטמצמה בשבילו ומ״מ אינה מתגלה רק על ידי כלי גופו,‬ ‫ועל ידי דברי תורה והמצות הפרטיות שעושה כגופו ומוהו, איך יתגלה‬ ‫אור ד׳ הפשוט כתכלית הפשטות עד שאין לנו שום השגה בפשטותו,‬ ‫אשר אפילו לכנותו ית׳ כשם פשוט ואהדות לא נוכל, מפני שלמעלה היא‬ ‫גם מכל מיני פשטות ואהדות, שיש כיכולת שום נברא לקרות לתאר ולשכה‬ ‫כמו שאיתא כספרים הקדושים מזה. ועל זה אמר ד׳ לפי מעשי אני נקרא‬ ‫)מדרש רבה שמות ג׳(. אותו יתברך אין משיגים ואינו מתגלה, רק אור‬ ‫הקו הנמשך מאורו לעולמות, ונצוצות מן הארת כבודו ית׳ הנמשכים ככלימ‬ ‫של עולם האצילות בריאה יצירה עשי׳ וגם כעולם העשי׳ ככלים מכלים‬ ‫שונים ובגופים שונים מגופי העולם, האור הזה קוראים בשם משמות‬ ‫אל, ואם גבורה אלהיס ״בו/ וכמו שאומרים בפתה אלי/ וכל ספירין כל חד‬ ‫אית לי׳ שם ידיע וכו׳ ואנת לית לך שם יריע, דאגת הוא ממלא כל שמהן וכו׳‬ ‫אבל זאת צריכים לדעת, שאין המשל מהתגלות נפש האדם דומה‬ ‫לגמרי לגמשל דהתגלות אור העליון, ובהרבה דברים אינו דומה ובפרט‬ ‫באילו, שהאדם עכ״פ הנפש רוח ונשמה נתפשות בגופו ומוקפות ממנו,‬ ‫והוא ית׳ אינו נתפש בהם ולא ה״ו מוקף מן העולמות, כי הוא ית׳ למעלה‬ ‫ומרומם הרבה מן העולמות ורק הארה מאורו מאיר בעולמות *(, וגם בזה‬ ‫אין המשל דומה לנמשל, כי האדם כליו ואברי גופו עוד הקדימו לנשמתו‬ ‫להתגלות בעוה״ז והכרהים הם לו, ואצלו ית׳ גם הכלים הרוהנים בעולמות‬ ‫העליונים, גם של עוה״ז, את בלם הוא ברצונו יתברך בראם‬ ‫וכיון שאחזנו במשל מן האדם להבין מעט את הענינים האלה, ובמו‬ ‫שאיתא רמז בספרים הקדושים מהפסוק מבשרי אחזה אלוה )איוב י״ט(‬ ‫שמן האדם יכול האיש להבין, איזה רמז דרמז לפי ערבו באורות הקדושה‬ ‫דמרום, לכן צריכים להתבונן בזה גם הלאה הנה במעשי, יתברך אשר‬ ‫בעולם הזה רק כהו נתגלה, כמו במשל האדם בכלי גופו, חושיו יבע, לותיו,‬ ‫בחי חנפש חמהי׳ אותו מתגלה, ועצם נשמתו הישראלית, דעת־ ש־ קדושה‬ ‫שהושב מעניני קדושה ועניני אלהות, רצונו ותשוקת־ לתירה ועב, דת ד׳‬ ‫שהם עצמות נשמתו הישראלית, על ידי עשייתו המצות ועניני התורה‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה מתגלים, והם כלים לה, לזה רמזה התירה מתהילת‬ ‫בריאת העולם, בראשית בשביל ישראל ובשביל התירה שנקראים ראשית,‬ ‫כי על ידי העולם רק כהו ית׳ נתגלה, ועל ידי הישראל נתגלה גם הארת‬ ‫קדושתו ית/ כי הוגה הוא ומקיים את התורה ומהשבות קדושות והארות‬ ‫ממרום באות בקרבו, שכל אהת מן המהשבות ורצונית העולות במוה ולב‬ ‫האיש הישראלי התגלות קדושה ממרום היא ואם באגו לדבר בלשון המשל,‬ ‫נוכל לומר שבענין התגלות ד׳ שנתגלה בכלים של העולמות, אז העולם‬ ‫מגלה את הבהי׳ גפש של אור ד׳ המתגלה בעולם הזה *(, ואיש ישראל את‬ ‫הרוה ונשמה, והיא התגלות מן הארת עצמותו כביבול ומקדושתו והוא‬ ‫של ההתגלות, כנ״ל שרק נשמת כל דבר היא תכליתו לכן בראשית בשבי־י‬ ‫ישראל העוסקים בתורה, וישראל עלו במחשבה )מדרש רבה בראשית אי(,‬ ‫מפני שהכינה והתכלית של כל הבריאה וההתגלות, הישראל הוא, שעל‬ ‫ידו נשמת הארת ד׳ שבאח לידי חתגל ת, מתגלח ואד תשאינו הא גם על‬ ‫״( כשתיימד יורד בספרים הקדושים תביז יותר את העניו גל אינו נתפש בגדר עלמין‬ ‫ועתה די לך בזד,‬ ‫•(‬ ‫אנו מדברים רק מן הנפש ינשמי. שבהארת ד׳ הבאר, ל־די התגלות, ולא מעצם אורו‬ ‫גדול אדוננו ורב כה לתבונתו אין מספר, משמע שמתגלה גם בו כהו ית׳‬ ‫וגם הכמתו ותבונתו. אבל הלא כבר דברנו לעיל שיש הבדל בין מי שמספר‬ ‫מן אור גדול שנמצא במקום אהר, לבין מי שמביא את האור לכאן, כעולם‬ ‫ניצוץ רק מכהו נגלה, וכל אהד הרואה את העולם רואה הארת כהו ית׳‬ ‫אבל הכמתו ית׳ העולם רק מספר, כי עולם הנראה א ו כגשם הוא, רק‬ ‫שמעיד שבמרום חכמת יוצרה ובוראה נמצאה, ובהכמתו את העולם ברא,‬ ‫ובאיש ישראל בשעה שהושב מהשבות קדושות ורוצה רצונות של קדושה‬ ‫ממש בו במוהו ולבו וכו׳ הכמת ד׳ וקדושתו נמצאת.‬ ‫ואם בצומח וחי, שהיות שניהם לא כ״כ הרבה ומכל מקום כל עצמם‬ ‫ואבריהם מכוונים לגלות את תכליתם. ואם באדם שכלי גופו וחושיו עוד‬ ‫חקדימו לחתגלות בו מן נשמתו כנ״ל, מכל מקום כאשר מגלה את תכליתו‬ ‫את נשמתו חישראלית, גם חם מכוונים א״ע לחתגלות נשמתו ומתבטלים‬ ‫אלי׳, נוכל לשער איו העולם ומלואו מגלים כח ד׳ כביכול, שברצונו יתברו‬ ‫בכוונה לתכלית חתגלות הנשמה של כל הבריאה ושל כל חחתגלות בראם,‬ ‫איו חם טתבטלים ומכוונים א״ע לתכלית חזו לחתגלות שבישראל, ובאיש‬ ‫כזה שמתגלה בו פניטיות אור עליון שלפנים טן חגשם, בחי׳ בני נביאים, כל‬ ‫גופו טתבטל ומתהפך להיות קודש. ולא גופו בלבד רק גם כל העולם מכוון‬ ‫עצטו לקדושתו, עד שעל כל חעולם רק אורות וקדושה רואה הוא, ולעתיד‬ ‫שכל ישראל יתקדשו, גם כל עטי הארץ על העולם רק אור ד׳ יראו, וראו‬ ‫כל עטי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך, שאתה תתקדש, ואז גם בעולם,‬ ‫ומלאח הארץ דעה את ד׳. גם הארץ וגם מלואה כלם יתאיטו עצטם לחיות‬ ‫אמצעים לגלות עצם קדושת הנשמה של כל ההתגלות, כי הלא כלים חפ‬ ‫לגלות את כהו הגדול, ואם באיש דעתו ותכליתו חמתגבר ונראה בו, משנה‬ ‫גם את בשרו ואור פניו עד שגם בהם תאיר הכמתו כמשה״כ הכמת אדמ‬ ‫תאיר פניו, לא כל שכן שעל העולם קדושת ד׳ תאיר באור הרב שיתגלה,‬ ‫לעתיד ע״י ישראל.‬ ‫וכיון שאמרו קדושינו ז״ל שגם תכלית העולמות העליונים, הוא•‬ ‫הישראל בעבודתו אשר בבהירתו, א״כ ההתגלות שנעשה מן העולם ועד‬ ‫העולם, העליונים והתהתונים לפי דיוקן וצורת ישראל מתגלה, כיון•‬ ‫שהישראלי הכלי הוא אשר בו התכלית ונשמת כל ההתגלות מתגלה. כמו‬ ‫בטשל שנפש האדם פשוטה, וכיון שהתגלותה על ידי כלי הגוף, לכן לפי‬ ‫צורות חכלים כחות אלו טתגלים, ההוש הסתגלה בעינים הוא ראי׳, ובאזני©‬ ‫נבדל טטנו בכח חשטיעח, אף שנפש כלם רק כח פשוט חוא, ועל אחת כמח‬ ‫וכטה בפשטות של טרום שאין פשטות ויהירות כמוהו, ואת כל הכלים גם‬ ‫בישראל בלכו מ הו וכו׳, שצורת כל ההתגלות לפי דיוקן וצורת ישראל הוא‬ ‫״מעתה דברי הפרדס הקדוש פשוטים לנו גם לפי שכלנו הקטן‬ ‫שאומר, ולפי האמת למעלה למעלה וכר אין ימין ושמאל והבל אהדות‬ ‫אהד יחיד ומיוהד יהוד אמיתי בההלט וכר, ואה״כ א, מר בקדשו ועוד‬ ‫האדם הוא דמות וצורה עליונה, בכל אבריו, והוא צל עליון וכר וצל ימינו‬ ‫הוא נגד ימין שורשו וכו׳ ימינו נגד ימין העליון וכו׳ לא סתירה היא ה״ו‬ ‫אדרבה הכל ענין אהד, למעלה אהדות פשוטה ואין ימין ושמאל, אבל כיון‬ ‫שהאדם הוא הכלי המגלה את א ר עליון אז לפי הכלי צורה כזו מתגלה,‬ ‫וכשיש בו ימין ׳שמאל גם במרום אור של ימין ושמאל מגלה, שם ברוהניות,‬ ‫ובו בגשמיות ואם תשאלנו, הלא האדם אהרון ביצירה הוא ואיך נתגלו‬ ‫בעולמות העליונים ימין ושמאל ספירת הסד בימין וגבורה בשמאל קודם‬ ‫שנברא האדם, לא מהכמה שאלת זאת, כי אנ. מדברים מהתכלית שעלה‬ ‫במחשבתו ית׳, שיברא אדם כזה הי׳ התכלית במהשבת הבורא כשעלה‬ ‫ברצ נו לברוא אה העולם וכבר אמרו קדושינו ז״ל על בגלל אבות שעשו‬ ‫רצונך, שכביכול האבות וכל ישראל העובדים אותו עוררו את רצונו ית׳‬ ‫י־בריאת העולמית, כי לפניו יתברך, עבר, הוה ועתיד שוים, וקודם בריאת‬ ‫הע למות כבר ראה את עבודתם ולמה לא נבין בזה מעט מן המעט‬ ‫גם את דברי הנביא שאומר, ועל דמית הכסא דמות כמראה אדם עליו‬ ‫מ־מעלה )יהזקאל א׳( לא את אשר ראה יהזקאליהנביא באנו להבין, אשר‬ ‫רק נביא במרה׳ יכול לראות ולדעת אבל לעניננו מרמז הנביא, שלא תהשוב‬ ‫שאת ד׳ יתברך בעצמו הפשוט בתכלית הפשיטות ראה, על זה כבר אמר‬ ‫ד׳ כי לא יראני האדם, רק התגלות האלהות שנתגלתה בכל העולמות מריש‬ ‫בל דרגין עד ם כא דבל דרגין ע״י הבלי, האדם, בדיוקנו דיוקן אדם רוחני,‬ ‫זאת ראה וזהו שאמרנו מקודש שצמצום כלי הנפש רוה נשמה הי׳ ויהידה‬ ‫של איש ישראל לא לעצמו בלבד נוגעים רק גם בכלל את התגלות ד׳ פועלים‬ ‫ובשתלמד בספרים הקדושים תבין מעט בזה למה תלמידי הבעש״ט‬ ‫ז״ל נוטים לבאר הרבה פעמים עניני קבלה, איך הם באיש, מפני שהוא‬ ‫גורם להתגלות ובצורתו מתגלה הימין השמאל והאמצע וכר׳‬ ‫וזהו גם‬ ‫ענין הדרכים השונים דרכי הצדיקים גש בהבנת העניניש העליונים לא‬ ‫בעמקות השגיתיהם לבד, שאין לנר ידיעה ולא מדה למדדן, רק גם בצ רות‬ ‫ההבנה רואים למשל, שהרן מזה שקבלת האר״י זצ״ל עמוקה יותר מן‬ ‫קבלת הרמ״ק זצ״ל, ומבארת יותר גם מה שאהר השבירה, גם הדברים‬ ‫ששניהם בקדשם מבארים ושניהם באוכן וסדר אהד, מ״מ צורות הבניתיהם‬ ‫משתנות, ובפרט מהמקובלים דתלמידי הבעש״ט וגם בין תלמידי הבעש״ט‬ ‫זצ״ל, בין קבלת הרב זצ״ל ובין קבלת המגיד מקאוניץ זצ״ל ואף שכולם‬ ‫לא כצורת ההשגה שמשיגים בקבלת המגיד זצ״ל וכר, ומכש"כ במקום‬ ‫שמבארים איזה ענין קבלה בדרך החסידות, עד שכששומעים איזה ענין‬ ‫אף אם אין יודעים מי מהצדיקים אימרו, יש שיכולים להכיר אם ד י ר קבלת‬ ‫הרמ״ק, האר״י, הרב, או של המגיד מקאזניץ זצ״ל הוא. והוא כנ״ל, כי‬ ‫כל דבריהם ז״ל לא שכל אנושי הם רק התגלות ממרום בהם היתה, והם‬ ‫פעלו את ההתגלות, כלי הקודש היו הם בקדשם, שאור ממרום כשנמשך‬ ‫בחם צורת חחתגלות זו נתגלח בחם, לכל אחד בדיוקנו וצורתו, וכמו שכל‬ ‫האנשים מספר אבריהם וגידיחם שוים ומ״מ צורותיחם משתנות זו מזו,‬ ‫כן גם צורות חשגותיחם משתנות אף שכלם בדרך אחד הלכו, ואף בדבר‬ ‫שכלם מבארים בסדר אחד. ואפשר רומזת חגמרא )ברכות נ״ח ע"א(‬ ‫בזח, כשם שאין פרצופיחן שוים כך אין דעתן שוות, צורות השגר.‬ ‫משתנות כצורת חפרצוף מפני שדיוקנם את חשגתם מגלח, וכשפרצופיחן‬ ‫ודיוקנם משתנים גם דעותיחם משתנות. וכן חוא בכל איש ישראל, אם רק‬ ‫מוסיף בעבודתו וחשגותיו, אז מכל דבריו יחד, איזח צורח לעצמח נראח,‬ ‫ואף בשעח שאינו מחדש דבר רק מבאר איזח ענין מחדרי אל צדיקים‬ ‫הקודמים, גם כן כבר נרגש איזח טעם לעצמו ואיזח צורח לעצמח, אף אם‬ ‫אינה בצורה בולטת לעצמה כצורות ודרכי הראשונים זצ״ל.‬ ‫ה.‬ ‫ומעתח גוף, נפש, רוח, ונשמה וכו׳ של איש ישראל, כלים להתגלות‬ ‫נשמת ההתגלות העילאה הם, כי על ידיהם ובחם מתגלח קדושתו ית׳. לכן‬ ‫איש ישראל בעבדו את ד/ אם בכח חוא עובד ומוציא את כחי גופו רוחו‬ ‫ונשמתו ככל עבודה חמיגעח ומוציאח את חכח, ומעלח איתם ומחברם לד/‬ ‫אז בחתחברות הזאת אור עליון מתלבש ומתגלה בהם, ואם רק שימוש‬ ‫הוא עשיתו את חתורח ומצות, לא עבודה חמיגעת, לא מוציא לא מעלח ילא‬ ‫מחבר אותם אז אין התנלות ולא אור, כי האם תנלח חעין את כח חראי׳‬ ‫מחנפש אם לא תתחבר עמה, וחאם איזח דבר מושכל יגלח שכל מחנפש‬ ‫אם לא יתיחד עמה ע״י עיון והעמקת הדעת. נם את הספירות של מעלה‬ ‫פוגם איש כזח, כיון שאינו מנלח אותן, וכנ״ל מחפרדס למעלח אין ימין‬ ‫ולא שמאל וכו׳ ורק חאיש חוא חמגלח, ומין מרכבח חם נפשו רוחו וכר‬ ‫שעליחם וכפי שחם אור קדושתו ית׳ מתגלח. דע את אלחי אביך ועבדחו לא‬ ‫בחקירה אנושית רק בעבודה תיכל לדעתו, אבל עבודח בכה לא בשימוש‬ ‫בלבד.‬ ‫את ענין התפלה לפי ערך דברינו אלה, כי איתא בזוהר הקדוש )פקודי רס״ח‬ ‫ב׳(, הביתין וכל שאר מנחות לאתערא רוהא דקדשא ברעותא דכהנא,‬ ‫ושירתא דליואי וצלותא דישראל, לעורר את רוח הקודש ברצון חכחנים‬ ‫ושירת חלוים ותפילת ישראל. משמע שג׳ מדרגות חן, רוה הקודש היא‬ ‫חא׳, וחשירח צמצום וחתקטגות של רוח הקודש, והתפלה צמצום והתקטגות‬ ‫השירה היא. וכבר דברנו שגם השירה מין ראי׳ חיא, שמתפעל מן ניצוץ‬ ‫הוד עליון והארת הקדושה שראתח נפשו ומדברח בשירות ותשבחות, ירק‬ ‫חנביאים ובעלי רוח הקודש יכלו לאמור שירה חדשה, מפני שראייתם‬ ‫היתה בתרח ומפורשת וידעו לאמור מח ראו, ואנו שראיתנו קטנח‬ ‫והתלהבות נפשנו מעטה, אין אנו יכולים לבאר אותה בשירה הדשה ולתאר‬ ‫ולפאר את אשר ראתה נפשנו, ורק בשירת נביאינו את הניצוץ הקטן שבנו‬ ‫אגו טכגיםים וטלבישים. והאם גם הניצוץ הקטן הזה תטיד ער בנו, האם‬ ‫אין זמנים שרוצה האיש להתעורר ולגלות את טוהר לבו ונשטת הישראל‬ ‫אשר בו ולא יוכל, כאילו שוכב הוא אז בבור חשוך אין אור ואין לב.‬ ‫שני דברים בגו, כי לפי דברינו אלה שבארנו טעט את דברי קודש‬ ‫של הפרדס, יוצא לנו, שלא נפשו בלבד מתנוצצת בקרב האיש הישראלי‬ ‫בשעה שמתעורר ומתעלה, ולא בחלק הקדושה שנשתלשל ונמשך להיות‬ ‫נפש רוח נשמח חי׳ ויחידח שלו בלבד נפשו מסתכלת בשעה זו שמתלהבת,‬ ‫רק בחי׳ מרחוק ד׳ נראח לי, כיון שע״י נפשו, רוחו, נשמתו וכו׳ הארת ד׳‬ ‫מתגלה והם נעשים המרכבה וחבלים שע״י וכעין צורתם ברוחניות מתגלח,‬ ‫יכול חוא ע״י נפשו רוחו׳ וכו׳ לחסתכל מרחוק גם בהארת הוד הקדושה‬ ‫חמתגלח בכלל על ידו, ולא חצדיקים אשר מלפנים בלבד שאת כל נפשם‬ ‫וגופם וכו׳ עשו מרכבת חקדושח, רק גם כל איש ישראל לפי ערכו, אם‬ ‫שומר את כל גופו וגפשו מגמיכות עכ״פ, יכול לעשות מרכבח מחלקים‬ ‫חטובים חבודדים שבגופו גפשו וכו׳ שעובד מקדש ומעלה. ותלוי בכמות‬ ‫חמרכבח שלו, כמד. תורח למד וקיים, ואיך קיים, אם בשימוש לבד, או‬ ‫בעבודה, וכמה עבודה וכלי עשר. מגופו נפשו רוחו וכו׳ שיתגלח חוד קדושתו‬ ‫בחם, כי אם לא שמר את שאר גופו וכחותיו שלא יתגאלו, או אף אם שמד‬ ‫אותם רק שלא השתדל בעבודד. יותר עילאח לחוציא חלקי נפשו בעבודה‬ ‫ורק בשמוש ובקרירות חיו כל מעשיו, אז אי אפשר לו לא לחסתכל ילא‬ ‫להתפעל בשירה. אבל יש גם מי שלמד ובעבודה עבד את התורה כנ״יל,‬ ‫ומ״מ קשה לו לפעמים לעורר מעצמו את הלק המרכבה של עצמו, שעל‬ ‫ידו הוד עליון יתגלה ויתפעל ויתלחב.‬ ‫וגם בזה, במשל האדם גוכל להבין מעט את הדבר. יש אדם חלש‬ ‫שאין לו כה, ובשביל זח לא יוכל להתאבק עם זולתו, ויש איש גבור בכח,‬ ‫אז מוכרח הוא לאמץ עצמו מקודם )אנשטרענגען*, לעורר, לחזק ולגלות‬ ‫את חכח אשר בקרבו כרוה הגבורה. כן גם בענין התרוממות חנפש, מי‬ ‫שאיגו עובד בתורח ומצות ואיגו עושח מרכבח מעצמו אף לא בחלק ממגו‬ ‫ולא יגלח בכלל איר עליון, חלש חוא, ואי אפשר לו לעלית חגפש והסתכלות‬ ‫השירה. ואף אם יתלחב לפעמים, לא יחי׳ בטוח שאין זח רק דמיון שוא‬ ‫וגירוי העצבים בלבד, ורק כקצף על פגי הטים כל התלהבותו שעד מהרה‬ ‫תאפס, ולפעמים יכול מיד אחר התגרותו שהיא התלהבותו הדמוי׳ להתגרות‬ ‫מדבר גמוך ר״ל. אבל גם חעובד ועושח מן חלקי גפשו מרכבח, גם אז‬ ‫הרבה פעמים כעין גבור המתרשל הוא, שגפשו עם הלק המרכבה שעשר•‬ ‫נעלמה ומתגמגמת בקרבו, וצריך הוא אז להבר את הלקי הגפש שתיקן טעט‬ ‫טעט בעבודתו עד עתה, ובפרט במעל״ע הזה, להתאמץ, להתהזק‬ ‫)אגשטרעגגען (ולהתעורר, עד שתתפעל, תתלהב ותסתכל נפשו ותתיהד‬ ‫באור עליון לפי מצבה.‬ ‫וזהו עגין התפלה, השירה אהת ממדרנות רוה הקודש. והתפלה‬ ‫אהת טהשירה היא, אור עוד יותר פהות ויותר קטן בו, עד שגם לומר שירה‬ ‫ולהסתכל ולהתלהב בה צריך הוא לעבוד ולהתאמץ, וכמו שאמרה הגמרא‬ ‫)סנהדרין מ״ד (כל המתאמץ עצמו בתפלה וכו׳, עבודת הגוף והנפש היא‬ ‫התפלה להתאמץ ולעורר את רוה השירה שהיא נצוץ רוה הקודש שבו.‬ ‫ואם בנביא אומר הזוהר הקדוש )תרומה קל״א ע״ב(, שמשא שהיא‬ ‫מדרגה התהתוגה דשש טדרגות התגלות הנבואה, כד טטא ההוא נהורא‬ ‫בטורה םגי ואיטרה מלה עלוי דלא יכול לאתגלייא לי׳ וכו׳ ובג״כ משא‬ ‫וכו׳, ואיהו נבואה בלהישו וקיימא בלהישו עי׳ שם, היינו שמפני שהיא‬ ‫התגלות המעטה שבהתגלות הנבואה לכן היא בטורה רב, וקשה להתגלות‬ ‫לו, כמה טורה והתאטצות צריכים אגו לגלות את הגצוץ הקטן בגו והשכיב‬ ‫של רוה התלהבות השירה שגמצא בקרבגו עתה. וכשבא האיש הישראלי‬ ‫לתפלה צריך הוא לאמץ את דעתו ולצייר במהשבתו, איך כל העולם‬ ‫ומלואו הכל אור אלהות הוא וכבודו מלא עולם ואני בתוך אלהותו ית׳‬ ‫עוטד. כטו שדברנו לעיל בקונטרס בענין מהשבה זו. ויוסיף לאמץ את‬ ‫דעתו, הלא יסוד הבריאה היא רצון ד׳ לנלות את אורו נם בעולם הזה,‬ ‫ותכלית ההתגלות הזאת היא בלבי ובמ־הי, שלא הכה בלבד רק גם הארת‬ ‫עצמותו, קדושתו, מהשבתו ורצוגו ית׳ בהם מתגלים, ולא עוד אלא שאגי‬ ‫יסוד התגלות גס עולמות. העליוגים וכדיוקגי וצורתי גם במרום ברוהגיות‬ ‫מתראה )כנ״ל מהפרדס (והכל על שעה זו של התפלה תלוי ועומד, והאם‬ ‫אתרשל מעורר את נפשי ואחריב בשכיל זה ה״ו את כל העולמות ואף את‬ ‫במחשבח חזקח יותר תעלח לו תפלתי, אבל לא שכמחשבח בלבד יחשוב‬ ‫כן, כי לא תועיל לו, רק גם יאמץ עצמו)אנשטרעגנען (בחשבו מחשבח זו,‬ ‫ולא במוחו בלבד רק גם בכל גופו יאמץ ובפרט בדברו את דברי התפלה‬ ‫בקול ידברם, לא בצעקח בלבד רק גם בצעקת חלב, בראשית תפילתו‬ ‫יכריח א״ע ואח״כ תתעורר נפשו ומעצמח תתפלל ותתלחב בדבורי חתפלח‬ ‫דבורי ד׳ חוצבי לחבות אש.‬ ‫לא דבורים בלבד רק עבודה היא חתפלח, איזח עבודח שבלב‬ ‫זו תפלח, ובזוה״ק )ויקהל ר״א (איתא, אית פולהנא דקב״ה וכו׳ דקיימא‬ ‫בעובדא דנופא וכו׳ ואית פולחנא דקב״ח דאיחו פולחנא פנימאח יתיר‬ ‫דאיחו עקרא דכולא וכו׳ תקונא דרוחא דאיחו פולחנא יקירא פנימאד.‬ ‫דקב״ח וכו׳ צלותא דבר נש איחו פולחנא דרוחא וכו׳ ע״ש. חיינו שיש‬ ‫עבודת ד׳ שחיא עבודח בגרןש ויש עבודת ד׳ עבודח פנימית שחיא עיקרת חבל‬ ‫עבודת הרוה והיא התפלה. וכמו שהעבודה שהיא בנוןז לא שמוש חיא רק‬ ‫עבודה בכה כנ״ל עד שתורה מתשת כה, כן עבודת הרוה בתפלה צריכה‬ ‫להיות בכה ובהתאמצות, ואז יוכל לגלות את הלקי הנפש שתיקן עד עתח‬ ‫ובפרט בהמעל״ע הזה בתורה מצוות ומעשים טובים במהשבה דיבור‬ ‫ומעשה, ויהברם יהד להיות כלי שאור אלהי יםשך ויתגלה בהם לפי ערכם‬ ‫ערך המרכבה שלו, ובבהי׳ אע״ג דאיהו לא הזי מזלי׳ הזי, נפשו מסתכלת‬ ‫בהוד וזיו עליון ומזמרת בשירה וזמרה לד. וזה שהרב בעל התניא זצ״ל‬ ‫כותב )במכתב שנדפס בסידורו (וז״ל הקדוש, עיקר ענינה ומהותה )של‬ ‫התפלה (הוא יסוד כל התורה, לדעת את ד׳, להכיר גדלו ותפארתו וכו׳ עד‬ ‫שתתעורר נפש המשכלת*(, לאהבה את ד׳ לדבקה בו ובתורתו ולהפוץ‬ ‫מאוד במצותיו, אשר כל ענין יה נעשה לנו בזמן הזה ע״י אמירת פסוקי‬ ‫דזמרה וברכת ק״ש לפני׳ ולאהרי׳ בפה מלא ובקול המעורר כונת הלב‬ ‫עכ״ל הקדוש היינו שהתפלה היא לעורר את הנפש להכיר גדלו ותפארתו‬ ‫של מעלה, לאהוב אותו ית׳ ולדבקה בו וכוי, וכל זה נעשה ע״י פסוקי‬ ‫דזמרה וברכת ק״ש וכוי. ואןז שהזוהר הקדוש מבאר את ענין התפלה ע״פ‬ ‫סוד והתקונים שנעשים במרום, מ״מ משמע שכל התפלה וכל התקונים‬ ‫נעשים ע״י השירות ותשבהות וג׳ ראשונות ואהרונות שבתפלה ושמ״ע,‬ ‫שהן נם כן שירות ותשבהוו} לד׳.. ועי׳ זוה״ק )פ׳ ויקהל ר׳ ע״ב (כן, ואןז‬ ‫את ברכות האמצעיות שהן צרכי האדם יכולים אנו להתפלל מפני שעשינו‬ ‫מקודם את התקונים ואת היהודים בשירתנו, ונעשה עת רצון לבקש את‬ ‫צרכינו ע״ש בזוה״ק.‬ ‫*(‬ ‫אץ כונת קדשו שכל האנושי, רק בכלל נגד נפש הבהמית החיונה, נפש הקדושה‬ ‫הסודות ואת הכוונות לכוון ולתקן במרום ומה תועיל'תפלתי, ויש שירשל‬ ‫אותך יצרך יותר ועוד ישתמש בדברי תז״ל שאמרו)מדרש תהלים מזמור‬ ‫צ״א (מפני מה מתפללים ולא נענים על שאין יודעין בשם המפורש, והבעל‬ ‫שערי אורה זצ״ל אומר, שהיודע לכוון את השמות דומה למי שמפתהי‬ ‫השערים בידו, ואתה שאינך יודע לכוון מה לך להתאמץ ולהתעוהר בתפלה.‬ ‫אבל נמשיל ע״ז משל הדיוט, האומן העושה מורה שעות יודע את כל‬ ‫פרטיו גלגליו וכד׳, והוא בקי בו יותר משאר כל אדם ואם יתקלקל יודע‬ ‫לתקנו, אבל האם גם שאר כל אדם אינו יכול לסבב את השעון שילך, אף‬ ‫אם אינו יודע איר ולמה בסבבו בראשו פועל בו שילך, וזהו מפני שכבר‬ ‫תקנו האומן באופן זה, גגם האומן אף אם יודע הוא הכל מ״מ לא תועיל‬ ‫לו כל ידיעתו אם לא יסבבהו, מפני שכל הכמת מורה השעות ויכולתו‬ ‫בסבובו תלוים. כן להבדיל בהנ״ל, הן אמת שמי שיודע לכוון את הכוונות‬ ‫והיהודים יותר מועיל בתפלתו, אבל הלא כל התקונים והיהודים, בהתעוררות‬ ‫נפש הישראלית ובהתגלות האלהות, שפועלת על ידי עצמה ומנלה אותה‬ ‫בשירתה, תלוים. וכבר תקנו לנו הז״ל סדר ודברי התפלה שהם כמפתה‬ ‫המורה שעות, ובמפתה המנעול שכל הכוונות וכל היהודים בהם, ואיש‬ ‫ישראל המתפלל את תפלתו בלב ונפש גלוי׳, פותה הוא את שערי מעלה‬ ‫ומתקן את התקונים עליונים בה, כיון שהגוף הנפש רוה נשמה הי׳ ויהידה‬ ‫הס הפועלים את כל ההתגלות אף את הימין ושמאל של מעלה כנ״ל, ואף‬ ‫תפלת המכוון לא תועיל ה״ו אם לא תתעורר נפשו כג״ל. והוץ מזה אפשר‬ ‫שגם לזה כוונו הז״ל באמרס בקדשם )מד׳ תהלים צ״א (על שאין יודעין‬ ‫בשם המפורש, היינו לכוון בתפלתם, כי איתא בקדושת לוי על הפסוק‬ ‫ויקרא ד׳ ד׳, שאיש ישראל המעורר את קדושת האלהות אשר בקרבו‬ ‫ובו צועק לד׳, אז ד׳ קורא לד׳, היינו בהלק האלהות שבו קורא לד׳, עכ״ל‬ ‫הק׳. ומעתה גרש מלבר את יצרר המרשלר, התהזק ואמור לנפשר, רק‬ ‫המתפלל בנפש יבשה ולא גילה את הלק התגלות הקדושה בקרבו הוא‬ ‫הוא אשר אינו מתפלל בשם, כלומר עם הלק ד׳ אשר בקרבו אינו מתפלל,‬ ‫אבל אני אם כנ"ל אתעורר אז בשם אתפלל, ועם הארת השם יתברך‬ ‫אשר בי אצעק, ובטה יענני ואליו ית׳ יקרבנו ויושיענו ברוחניות ובגופניות.‬ ‫וכאמור למעלה רק אם גם שלא בשעת התפלה האיש הישראלי‬ ‫בעבודתו בתורה ומצוות, ורק בעבודה לא בשמוש, מכשיר עצמו להיות‬ ‫מרכבה ולגלות על ידו אור וקדושה עילאה, תפלתו תפלה, ואף אם עוד לא‬ ‫נתקדש לנמרי, רק עובד את ד׳, שומר עצמו מעבירות ובכל יום ויום עובד‬ ‫לגלות על כל פנימ הלק ממנו בקדושה, גם כן כבר יכול להתפלל, ולא מי‬ ‫משמוע תורה גם תפ׳־תו תועבה, כי אין לו נפש גלוי׳ ,*לא הסתכלות, לא‬ ‫שירה ולא תפלה אבל כשם שהתפלה צריכה לתורה, התורה גם לתפלה‬ ‫צריכה, כנזכר לעיל במכתב הרב ז״ל שעל ידי התעוררות נפשו בתפלה‬ ‫תתעורר לאהבת ד׳ ולדבקה בו בתורה ומצות ולא משום הרצון יבד‬ ‫שמתעורר בו לתורה, רק גם בשעת למוד ועיון התורה, צריכה התורה‬ ‫לתפלה, כי כבר דברנו לעיל שבשכל לבד שהאיש מעיין בתורה אינו בטוח‬ ‫עוד בשכלו שקשור הוא בו בד׳, כי האם אין האדם חושב לפעמים גם את‬ ‫שכל שונאו שהשב עליו לרעה, והאם גם בזה נאמר שקשור הוא בשכל‬ ‫שונאו, אשר באמת רהוק ממנו ומתננדו הוא, צריכים אנו בתורה, שבשעה‬ ‫שאנו מעיינים בה, הלק הארת ד׳ הכמתו ורצונו ית׳ ימשך מן עולמות‬ ‫העליונים למוהנו ולבבנו, ורק אם עשה האיש מהלקי עצמ,תו מרכבה, יעם‬ ‫נפשו עבודתו עבד ובתפלתו התאמץ וגילה התגלות אלהית בדיוקנו, אז‬ ‫כשבא לתורה הוא עוסק בשור שנגה את הפרה ומעיין בה בשכלו איזה‬ ‫שעות, ואחר כך מוצא עצמו נתעלה ורוה ד׳ פעם בו, על כי אלהיו בקרבו.‬ ‫ו.‬ ‫נהזור לנ״ל, בתפלה נפש האיש הישראלי מתרוממת ואור ד׳ מגלה‬ ‫מסתכלת ומתיהדת בו יתברך, וזהו רוה הטהרה העונג ושמחה הרוהני׳‬ ‫שמרגיש האיש בתפלתו ואהר תפלתו אם עלתה לו והתפלל כראוי לכן‬ ‫הבוקר, קודש יהי׳ לך, תלמד בו תאמר תהלים בכונה, ובכלל יעבור עליך‬ ‫הבוקר בכובד ראש, לא תדבר בו דברים שאינם נהוצים לך, תרגיש עצמך‬ ‫בו כאיש המכין עצמו לדבר עם המלך, וגם אהר התפלה בכל היום תשמור‬ ‫שלא תאבד את תפלתך ולא תפסיד את מה שהשגת ד׳ אלהי ישראל משמי‬ ‫השמים בא אליך, השמר בנפשך שלא תרהקהו הס ושלום, הן אמת שאי‬ ‫אפשר לך שתהי׳ בכל היום כמו בשעת תפלתך אבל על כל פנים השמד‬ ‫שתתנהג גם בכל היום במחשבה דבור ומעשה שלך, כאיש ישראל שד׳‬ ‫שורה עליו.‬ ‫1 1 ( 11( ^1( 11(‬ ‫?11‬ ‫מאמר ג׳‬ ‫הצת מעניני שבת הדש‬ ‫א*‬ ‫איתא בפסיקתא דעשה״ד, זכור את יום השבת לקדשו, הכא כתיב‬ ‫זכור ולהלן)במשנה תורה (שמור, ר׳ יודן ור״א בשם ר״ש בן לקיש, למלך‬ ‫ששלה את בנו אצל חנוני ומסר לו איםר ונתן לו צלוהית, שיבר את הצלוהית‬ ‫ואיבד את האיםר, תלש בשערו וצרם באזנו ונתן לו פעם שני׳ ואמר לו,‬ ‫הזהר שלא תאבד את אלו כשם שאבדת את הראשונות, כר על ידי שאבדו‬ ‫ישראל את זכור במדבר )ע״י ההטא (נתן להם שמור, לכר נאמר זכור‬ ‫ושמור עכ״ל הק׳. ונבין נא, ולמה לא כתיב גם בפעם הב׳ זכור כמקודם,‬ ‫כמו במשל שגם בפעם הב׳ שוב נתן לו איםר כמו שנתן לו בראשונה,‬ ‫הגם שאפשר מפגי ששמור אזהרה היא שישמור שלא לאבד כמו שאבד,‬ ‫אבל גם תיבת זכור משמע כן, כמו שכתיב בתורה, זכור אל תשכה את‬ ‫אשר הקצפת וכו׳, שגם כן על אותו ההטא מזהיר וכתיב זכור.‬ ‫ואפשר כי איתא בספרא בהקותי, זכור את יום השבת לקדשו,‬ ‫יכול בלבד, כשהוא אומר שמור את יום השבת הרי שמירת לב אמורה‬ ‫וכו׳ הא איגו אומר זכור אלא להיות שוגה בפיר עכ״ל נזק/ וזהו העגין,‬ ‫שמור הוא בלב וזכור בפה, ואת שגיהם צריכים לשבת גם הלב וגם הפה,‬ ‫וכשאבדו את זכור אשר גיתן להם מקודם מפגי שהי׳ רק בפה, גתן להם‬ ‫שמור שהוא גס בלב, ובזה יהי׳ השבת יותר בטוה בידם. וגם בדורגו‬ ‫שלדאבון נפשגו גתרבה כ״כ הילול שבת ר״ל, ראשית קלקולו הוא מפגי‬ ‫שעזבו את השמור בלב ורק כיום מנוהה הי׳ להם השבת, וכיון שלטפשותס‬ ‫דק לטובת עצמם ומנוחתם נתן ד׳ להם את השבת, לכן אם טובתו של זה‬ ‫לישא וליתן עד רבע שעח אחר חדלקת וערות בערב שבת, וטובתו של זח‬ ‫לחקדים רבע שעח לפתוח את חנותו במוצאי שבת, לטח זח יחסר נפשו,‬ ‫הלא כל חשבת לטובתו ועתח זאת חיא טובתו, ולמד. זח יענח את עצמו‬ ‫אם גחרן לו שגם בכל יום חשבת תחי׳ חנותו פתוחה. זהו הדרר של יורדי‬ ‫שאול תחתית ר״ל, אבל כמד. סמויות עיגיחם ואטום מחשכל לבותם, אס‬ ‫כשטותם שרק לטובת עצמם, מגוחתם ותעגוגם צותח חתורח על חשבת,‬ ‫איר אמרה מחללי׳ מות יומת, חאם יאמרו לאיש אכול גא כי אהבתיר,‬ ‫בהרב אמיתך באר היטב מבארת התורה את טעם השבת, כי בו שבת‬ ‫מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ד׳ יתברך שמר וגם עתה שומר‬ ‫את השבת, וגם הנשמות בעולם העליון שומרת אותו ועמהם גם אנהג,‬ ‫בני ישראל צריכים לשמור את השבת, ענוגא דע־לאין ותתאין הוא )זוהר‬ ‫הקדוש בשלה מ״ז (השבת נועם הנשמ ת והשביעי עונג המהות ועדן‬ ‫הנפשות להתעדן באהבתך וביראתך )זמר מהר״א הגדול ז*וקלל״ה(,‬ ‫כששו,מר איש ישראל את השבת, נפשו ר! הו ונשמתו נכנסות אל הג׳יע,‬ ‫ויהד עם הנפשות הטהורות במרום ועם נשמ,ת הצדיקים שם, באור הג״ע‬ ‫מתעדנות ובזיו האהבה והיראה עילאה מתענגות ולא עונג עיי-דן, מה. •ן‬ ‫לנופו בלבד, ולא רק זיו עידן אהבה ויראה הרחק מן עולם הזה, רק נם‬ ‫לעוה״ז אף לגופו עונג העליון וזיו האהבה והיראה נמשכות, ולא עוד אלא‬ ‫שנם במאכלי שבת מאכלים של עוה״ז טעם השבת נמשך, והיך הבשרי‬ ‫מדגישו, תבלין אהד יש לנו ושבת שמו וכר, כל המשמר את השבת מועיל‬ ‫לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו)שבת קי״ט(.‬ ‫ורק אנחנו בני ישראל מחויבים לשמור את השבת ויכולים להתענג‬ ‫בעונג ג״ע זה, ועכו״ם ששמר את השבת הייב )סנהדרין נ״ח(, והמדרש‬ ‫)בשלח כ״ה (אומר ע״ז משל, למלך יושב והמטרונא כנגדו העובר ביניהם‬ ‫חייב מיתה עכ״ל הק׳ כל עיקר השבת במשל הזה נרמז, כי מי היא‬ ‫המטרונא, ישראל או השבת, אם תאמר ישראל, א״כ השבת איפה נרמז,‬ ‫הקב״ה יושב, ישראל כנגדו, ולמה דוקא בשבת אם תאמר השבת היא‬ ‫המטרונא, ישראל איפה נרמז, הקב״ה והשבת יושבים, ולהבדיל העכו״ם‬ ‫לא יעברו, ומדוע יעברו ישראל הא לא נמצאים גם הם בזה אבל המטמנא‬ ‫לשניהם מרמזת, לשבת ולישראל, ישראל נקראת כנסת ישראל מלכית‬ ‫מטמנא כנודע הרבה מזוה״ק, וכן השבת, שבתא איהו מלכותא, )זוה״ק‬ ‫דברים רע״ב ועוד (וכן בתבלה בואי כלה שבת מלכתא‬ ‫וכדי להבינך מעט לפי שכלך ומצבך את הענין, צר־כים להבינך‬ ‫מקודם מעט גם את ענין מלכות וכנסת ישראל והנה כבר הזהרנוך לעיל‬ ‫שכאשר מבארים לך או תראה באיזה ספר מספרים קדושים מאיזה ענין‬ ‫עליון, לא תהשב שכבר יודע אתה את כל הענין כמו שהוא ובמאמר הב׳‬ ‫אות א׳ הוספנו לבאר איך שבשכל לבד בכלל א״א להשיג עניני ממם‬ ‫אבל שם בעיקר דברנו והבדינו בין ההשגה אשר בשכל לבד, לבין ההשנה‬ ‫המממה השגה נפשית בלתי שכלית, ואם יבין מי בשכל לבד רק את הסדר‬ ‫בעניני עולמות העליונים יוכל להבין, שעולם הבריאה למשל הוא בין אצילות‬ ‫ליצירה וכדומה, ומה היא בריאה ומה היא יצירה לא ידע‬ ‫עתה כונתינו‬ ‫״הודיע שאף בהבנת השכל הפשוט לא באנו לבאר עתה את כל הענינים,‬ ‫דרכם בעזרת חשם יתברך. אבל לא תהשוכ נמ להיפר שכיון שמבארימ‬ ‫אנו רק לפי ערך שכלך, שח״ו אומרים לך דבר שלא נכתב כספרים הקדושים,‬ ‫ואתה תדע אחרת וכספ״ק אחרת.‬ ‫הדבר דומח לאיש שראח הרים שונים נדולים וקטנים וכחם הורים‬ ‫וחלונות, כנינימ ומנדלים שונים, ושאל מח כל אלה, ואמרו לו זחו מבצר.‬ ‫ובחרים יש מערות והדרים ובשעת מלהמה מתבצר החיל כחמ ודרך החורים‬ ‫, וחחלונות יורים על חשונא. וחאם אחר שאמרו לו יודע חוא כבר את תוכן‬ ‫כל המבצר כמו ששר חמבצר יודע אותו. שר חמכצר יודע את כל פרטיו‬ ‫וכל מיני הנשק שבו, מיני אוכל שחכינו שם, וחמקום שבו הטמינו כל מיני‬ ‫תהבולה לרמות בחם את חשונא, חשיהות והבורות שכרו להפילו וכוי.‬ ‫הן נם איש הפשוט לא ידע בזה ידיעה אתרת מאשר שר המבצר, ידיעה‬ ‫אחת לשניחם, רק שחשד יודע את כל תוכנו ובשביל זה נם את כל פרטיי.‬ ‫,‬ ‫יודע חוא, וחאיש תפשוט כיון שלא ידע את חכל, רק ככלל איזח ידיעח הוא‬ ‫יודע שזחו מבצר מוכן ליום קרב, לכן לא בלבד שאין ידיעתו שלימח, רק אף‬ ‫מח שיודע ידיעתו כהה וקלושה חיא, עד שחמושנ שלו מחו עצם מבצר,‬ ‫פתותה, ולפי מושנו, כל מקוט טמון ומרתף חזק גם כן מבצר חוא, ואלו חי׳‬ ‫יודע מכל התכמות והסודות שבו, היתה כל ידיעתו מתתלפת בקרבו והי׳‬ ‫רואח שמקודם לא הי׳ לו מושג ברור בעצם מבצר מחו. לכן עתח כשיודע‬ ‫הוא רק ידיעח מועטת רק ידיעח כללית שזחו מבצר לא פרטית ולא מדויקת,‬ ‫ישארו לו תמיד שאלות בלתי נפתרות לו, מחו עץ זח ולמח כור זה דוקא כאן‬ ‫ולמח זח וזח וכוי. אכל אמ כר דעת חוא, ועכ״פ מכיר שאין ידיעתו שלימח,‬ ‫לא יקשה על כל ההידות אשר לעיניו. וכעין זה חוא בעניננו, חכחי׳ מלכות‬ ‫וכנסת ישראל אשר רוצימ אנו לבאר כזה, הוא הוא ענין מלכות וכנסת‬ ‫ישראל שאיתא כזוהר הק׳ וספ״ק, אכל רק קצהו תראה, לכן כשנרצה‬ ‫,‬ ‫לבאר מעט מפסוקי אשת היל שאומרימ כליל ש״ק או כנונא, לא נוכל‬ ‫לבאר כל פסוק וכל תיבה בהם, כיון שרק ככלל אנו מבארימ לך ורק איזה‬ ‫פסוקים מהם נבאר בעזרת ד׳, אף שמה שאנו מדברים לך אמת הוא נם לכל‬ ‫ההכמים ולכל הזקנים יודעי תורה כנ״ל במשל.‬ ‫3.‬ ‫הנה במאמר הא׳ בארנו מעט את ענין הצמצום שצמצם ד׳ ית׳‬ ‫אלהותו עד שברא ממנו עולם זה, ואף שהצמצומים רכים, מ״מ דברנו רק‬ ‫בענין הד׳ עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשי׳. מפני שדומים הם לצמצום‬ ‫העולמות לארבעה, ובמשל המשפך ההתקצרות וההצטמצמות אחת חיא‬ ‫מן צד הרהב לקיר, וא״א להבדיל בינם ומכש״כ להלק ביניהם באיזה‬ ‫הבדלות וליתן לכ״א שם מהולק לעצמו כמו בד׳ עולמות אצילות בריאה‬ ‫יצירה עשי׳.‬ ‫אבל לא אם הבדילם ד׳ יש לנו רשות לשאול, כי כן קבלה בידנו מן‬ ‫אברהם אבינו הנביאים התנאים וכר, ולא למה הבדילם, כי כן עלה ברצונו‬ ‫ית׳, אף לא להבין את תוכן הלוקיהם לערך הבנת האדם ובמה הם נבדלים‬ ‫באנו עתה, כי כבר ביארו לנו קדושינו ז״ל ברוה קדשם בספריהם הקדושים,‬ ‫רק להראות את דוגמתם בעולם, רוצים אנו בזה. כלומר כך דרכה של‬ ‫ידיעת האדם שכאשר רואה בעולם דוגמתו, מבינה יותר, וכשגראה בעולם‬ ‫איך נבדלות נפשות הגבוהות מהנמוכות מהן, ומחולקות בשמותיהן גבין‬ ‫מעט גם את הלוקי העולמות.‬ ‫וההילוק הפשוט בהלוקי הנפש הוא בד׳ סוגי העולם, דומם, צומה,‬ ‫הי ומדבר, שכפי שדברנו במאטר הב׳ )אות א׳( נפשות הן בטרום. נפש‬ ‫הדומם שעשה ד׳ מתגלה על ידי כל דברי הדומם שעשה, נפש הצומהת,‬ ‫המתגלה בכל רבבות מיני הצומה, הייגו שםוג הזה של גפש הצומה וכן‬ ‫גפש ההי מסתעפות לעגפי גפשות של מיגים וכל מין לעצמו שומר את‬ ‫טיגו, וגפש המין טתגלה ברבבי רבבות אישיים הפרטים שבכל מין, עד‬ ‫שכל איש פרטי מן הצומה וההי עבד לגפש המין שלו הוא המכריהו בלא‬ ‫דעתו ורצונו ורק נפש הצומה וההי, ועגף גפש מין הרמש היא העושה את‬ ‫הכל ומקיימת את מצוות ד׳ לגלות עצמה על ידי כל המינים ואישים‬ ‫הפרטים, וכלם כל נפשות הפרטיות המינים והסוגים הנמצאים בעולם‬ ‫תכלית אהד להם, לגלות כה אלהי ית׳ אשר כ״א הארת נצוץ כהו ית׳ הוא,‬ ‫כי מלא כל הארץ כבודו, ע״ש. ולמה זה הלק ד׳ את כל הנפשות האלו לארבע‬ ‫ולכל אהת שם מיוהד לעצמה, כי אף שבעולם הזה אנו רואים אותם לגופים‬ ‫מחולקים ובתאים נבדלים לעצמם, מכל מקום נפשותיחם צמצום מכח ונפש‬ ‫אהת הן הכלולות זח בזח, וכמו חד׳ עולמות צמצום אחד שנצטמצם בכל‬ ‫פעם יותר עד עולם העשי׳ הוא, כן בעולם העשי׳ הזה הכה אלהי שנתגלה‬ ‫בו נצטמצם לכל הצמצומים ולכל הדרגות, למדבר, להי, לצומה ולדומם,‬ ‫ועי׳ בעץ היים )שער הנ׳ פ״א (מפורש כן. וכטו שרואים שנפש הטין רק‬ ‫התקטנות והלק היא מן גפש הסוג, חיינו שנפש מין בחמח זו אחת היא‬ ‫עם סוג גפש ההי בכלל, ומין אילן זה הלק טן סוג נפש הצוטה הוא, רק‬ ‫שנצטמצמו וגסתעפו להלקים קטגים.‬ ‫והגך רואה כבר דוגמתו בעולם, שאף שגפשותיהם בכלל כמשל‬ ‫וההצטטצטות פעלה כ״כ עד שכשנפשותיהם באות להתגלות בפרטיותיהן‬ ‫נשתנות זו מזו, ונפש חחי שונח מנפש חמדבר וכן הצומח מן החי אף‬ ‫שבכללט אחת חן, כעין זח חוא גט בד׳ חעולטות וכן גט בח׳ חלקי נפש‬ ‫ישראל, וע״י שרואים אגו את דוגטתו בעולם, גם בד׳ עילטות אף שכל‬ ‫חאגושי משער עצמו מעט את עגין חלוקיהט. והוא טפגי שהוא ית׳ לטעלח‬ ‫מכל העולטות הצטצוטימ וההתגלות, ורק חלק חארתו יתברך כשצטצם‬ ‫נתגלה ממגו העולמות ומלואם, וכיון שלפי ערך הצמצום התגלויות אלו‬ ‫טתגלות טן אורו הפשוט, ילא הרי זה התגלות אור הרב בעולם היצירה‬ ‫עט הטלאכיט כהרי זה התגלות אור הטיעוט בעולט העשי׳ ויושבי בה,‬ ‫ולא חרי זח חתגלות חלק גפש יותר גדול אשר במדבר בעולט העשי׳‬ ‫כהתגלות חלק גפש יותר טעט בחי, בצומח ובדומם, ולפי מדת חאור‬ ‫רב או טעט עולם וגפש כזה נתגלה, לכן כל טצב צטצוט גבדל בגפש ובשט‬ ‫לעצמו, לא כמשל המשפך שאותו היין חגטצא בצד רוחב הטשפך, הוא הוא‬ ‫הנמצא בצד הקצר ורק במדת כמותו גבדל, הרבה או פחות.‬ ‫וחנה במאמר חב׳ אות ד׳ בארגו החלוק שבין התגלות אלהית‬ ‫אשר בעולם, לבין התגלות אשר בישראל, שאף שנם בכל העולם אלחותו‬ ‫ית׳ מתנלה וטלא כל הארץ כבודו, רק כחו ית׳ נגלח בו, כי כל הנפשות‬ ‫של הסוגים המינים והפרטיים הכוללים את כל העולם רק נצוצות הארת‬ ‫כחו ית׳ הם, משא״כ הארת עצמותו קדושתו ית׳, רק בישראל היא. הן‬ ‫גם בעולם נמצאת חכמתו יתברך וקדושתו. אבל רק בהתבוננות הדעת‬ ‫והנפש יכול האדם להבינם שהבורא עולם זח רק בחכמח בראו, ואם לא‬ ‫יתחכם האדם בזח לא יבין, כיון שרק עולם נופני לפניו אשר כחו ית׳ בו‬ ‫נתגלח, ומן דעתו וקדושתו רק כמספר ששם במרחק חאור נמ$א. אבל‬ ‫בישראל במוחו ולבו נמצא כבר הארת עצם קדושתו ודעתו ית׳, כי חושב‬ ‫הוא את התורה שהיא דעת ד׳, חושב הוא שאר מחשבות קדושות ורוחניות‬ ‫מד׳ ומעבודתו, זוכר היא אותו יתב׳ ומשתוקק להתקרב אליו וכו׳, וכל‬ ‫הרצונות ומחשבות קדושות אלו התנלות אור ד׳ בו חן, בחי׳ הר סיני‬ ‫הוא חאיש חישראלי שבו חארת עצם קדושתו וחכמתו מתגלח, )ועיין בת״ז‬ ‫תקונא תנינא ת״י מזה(. וכיון שהראנו לדעת בהלוקי הדומם צ*מח חי מדבר‬ ‫ובהלוקי הד׳ עולמות שהארת התנלות ד׳, הוא יתברך בנפשות נפשות‬ ‫מאציל במרום כל גפש בהלוקה, המתגלות בעוה״ז בגופים שונים, א״כ‬ ‫כ״א מבין שגם בגשמת ההתגלות המתגלה בישראל ג״כ גשמה אהת אצל‬ ‫במרום והיא נשמת כלל ישראל הנבדלה בהתגלותה מן ההתגלות ששאר‬ ‫הנפשות דומם צומה הי ומדבר מגלות ממנו ית׳, והיא מתלבשת ומתראה‬ ‫עצם קדושתו והכמתו כג״ל, לכן כיגו קדושיגו ז״ל את הגשמה הזאת בשם‬ ‫אשה, כביכול כי מאיש לקהה זאת עצם מעצמות בעלה ובשר מבשרו גם‬ ‫הכמתו וגם דעתו ואף הלק מוהו האשד. של בשר ודם מן בעלה מגלה ע״י‬ ‫הבגים אשר תלד, והן מהדברים שהאב מוריש את בגו, ומוה הבן ממוח‬ ‫האב, והיא הכגםת ישראל גשמת ישראל במרום המטרוגא של המלך‬ ‫המתגלה באגשים הפרטים מישראל, וכל ההתגלות אשר בכל העולם וכל‬ ‫הגשמות המתגלות בו הכל בשבילה, כי על ידה כביכול הארת עצם •המלך‬ ‫מתגלה, וזה הי׳ עיקר תכלית בריאת העולם וההתגלות בכלל.‬ ‫ומעתה כל עגיגו ומהותו של איש ישראל אשר הוא חידה לכל‬ ‫העולם כבר מובנים. המדרש איכה )פ״א (אומר שאומות העולם תמהים‬ ‫ושואלים מה זה שבגי ישראל כ״כ גהרגים ונשהטים עליו, וברצונם על‬ ‫קדושת שמו ית׳ לסקילה, שרפה, הרג והגק, את עצמם מוסרים, ע״ש,‬ ‫ואם על זה בלבד אתם אוה״ע תמהים, גוםיף לכם אגו תמי׳ על תמיהתכם‬ ‫וחשתוממות עד כדי לדחוס על חשתוממותכם, למח גם כל חייו של איש‬ ‫ישראל חיים של מסירות גפש חם, לא בלבד כאשר ח״ו יתגמד. לכפור באלחיו‬ ‫מדלג הוא כאיל על המוקד, רק גם כל חייו חיים של גםיוגות חם. מן צאתו‬ ‫מרהם אמו עד גשימתו האהרוגה גרדף הוא, כל ראשו להלי וכל לבו דוי ומן‬ ‫קדוש ישראל אף כחוט השערה לא יזוז, כן הוא כלו וכן הוא כל מהותו,‬ ‫גם דפיקת לבו וגשיטת גשטתו טםירות גפש טלאים, לוטד הוא את חתורח,‬ ‫שוטר שבת, טחגך את בגיו לתורח וכל שאר עבודתו לד׳ לא בשטחיות ולא‬ ‫כלאחר יד רק הכל בטםירות גפש, ולטח זח אתם אוח״ע תטחים ושואלים‬ ‫עליגו, חאם לא תדעו שלא כח פשוט טכחות חעולם טתגלח בנו, חאם לא‬ ‫לא תראו שחטטרוגיתא עילאח, חאשת חיל עטרת בעלה העליון, בנו‬ ‫מלובשת ובקרבגו פועלת, למעלה היא מן העולם, וכל גםיוגות העולם עב1‬ ‫כל צרותיו לא יפריעוה ואת מעשי׳ מעשה ד׳ לא יעצרו לה. אבל קרוב‬ ‫היום אשר בעלה יבא להושיעה, מהלי׳ יקימנה ומעפרה יגערגה ואורה מן‬ ‫סוף העולם ועד סופו יופיע, כל יושבי תבל יבושו וכל שוכגי ארץ יפחדו‬ ‫ויאמרו, אוי נא לנו כי את חמטרוניתא עילאח ברגלינו רמסנו וחלקי גשמת‬ ‫שדי וקדושתו בזדוננו חרפנו.‬ ‫ויש לפעטים בליל מלילי שבת קודש, כאשר רוד!ך מתרומם ומתבונן‬ ‫אתח בקדושת ד׳ וישראל, אז לא אנשים פרטים אתח רואח בישראל, רק‬ ‫המלכה עילאה האור המאיר מעצם קדושת ד׳ כשהוא טלובש בגופים אלו,‬ ‫ובנשמתך היתירה כאילו רואה אתה בסקירה אחת את כל עם ישראל‬ ‫כשחם כפופים עד חציים תחת סבל צרותיהם, טיוזעים ומושהרים, מתענים‬ ‫הארת קדושתך דעתך רצונך אף עצמותך כביכול בכל העולם נמלא.‬ ‫ואתה מתפעל ומתלהב מאוד מן ראית נפשך זו, לא שבורה היא^ ולא‬ ‫נדכאה עתה נפשך, אדרבה מרוממה היא ומנושאה בגאות עליון על חבחי׳‬ ‫מלכות כנסת ישראל אשר במרום ואשר בכל ישראל אף בך, ומשתוקקת‬ ‫נפשך לשיר לה שירה ולדבר לד׳ עלי׳. הן כבר אמרת אשת היל וכבר‬ ‫עשית קידוש, אבל עוד לא נתקררה דעתך, הולך אתה אל החלון ועיניך‬ ‫נשואות למרום אל היושב שמים, וכאילו לא בבהירתך נפשך מעצמה‬ ‫מקרבך מזמרת לד׳. רבש״ע, אשת חיל )כזו (מי ימצא ורחוק מפנינים‬ ‫מכרח, בטח בח לב בעלח וכר )במוח בח ד׳ בעלח כביכול כי באמונח‬ ‫ובמסירות נפש את עבודתו חיא עובדת וארדכל חעולם לו יתברך מכניעח‬ ‫ולשלל לו חיא מביאח(, גמלתחו טוב ולא רע כל ימי חיי׳, )לא בלבד בשעח‬ ‫שטוב לח, רק (ותקם בעוד לילח וכו׳)גם בנלות חמר וגם בצרותיח חחשכות‬ ‫תקום (ותתן טרף לביתח וכו׳)מקדושת ית׳ לכל אנשים מישראל אף לכל‬ ‫העולם תתן, לא בשטחיות ולא בדרך חעברח, רק (חגרח בעוז מתני׳ ותאמץ‬ ‫זרועותיי)תורתח ועבודתח חכל בטסירות נפש חיא, כי אין עבודתח ביבשות‬ ‫ולא כשפחח גכרית, חארת עצם ד׳ בח וגם חיא (טעמה כי טוב סחרח,‬ ‫)את טעם קדושתו ועבודתו גם חיא מרגשת (לכן לא יכבח בלילח גרח,‬ ‫)וזאת חזקתח בחשכת צרות גלותח (גודע בשערים בעלח, )רבש״ע, מי‬ ‫מודיע את שמך בעולם אם לא כגסת ישראל, ומי מקדש את קדושתך אם‬ ‫לא אנחנו בניך, ולא בחכרח את סכלותך אנו סובלים ולא בתוגח בשביל‬ ‫קדושתך אנו מתענים רק בשםחח וכחתחזקות(, עוז וחדר לבושח ותשחק‬ ‫ליום אחרון )של חיי׳, כידעח שכל ימי חיי׳ את עבודתך באמונח עבדה‬ ‫ואת שמך חקדוש קדשח(, פיח פתחח בחכמח )חכמת ד׳( ותורת חסד‬ ‫)תורת ד׳ תמיד (על לשונח, )וע״ז לא אוכל לחתאפק ונפשי שרח לח(,‬ ‫קמו בגי׳ ויאשרוח וכו׳ )ולא אגו בלבד רק גם (בעלח )במרום (ויחללח,‬ ‫חן רכות בגות עשו חיל, )כל חגפשות שגילח ד׳ בעולם מגלות את כבודו‬ ‫יתברך, אבל (ואת עלית על כלנח, )כי כלן רק ניצוץ חארת כחו ית׳ מגלות‬ ‫והיא את עצמו דעתו וקדושתו כביכול (אשח יראת ד׳ חיא תתחלל, )לכן‬ ‫רבש״ע (תנו לח מפרי ידי׳)חקים אותח מעפרח ותמחר לחושיעח מצרותי׳‬ ‫ונלותח(.‬ ‫לא שפלות ישראל כשחם בזוים ושפלים אתח רואח עתח, ולא‬ ‫מרחמגות עליחם, ממעמקי גפשך שירת חאשת חיל עולח עתח, רק גדלות‬ ‫אתר. רואח, חכל בטל אין עולם ואין גשם, מלא כל חארץ כבודו וזהו‬ ‫הכל, חשכינח עם אברי׳ שחם גשמות ישראל, חם חעיקר וחיא חכל. אגי‬ ‫אתה רואה. השכינה כנסת ישראל שוכנת ק־ ואתה בה, לא עונג ולא שמהה‬ ‫אתה מרגיש בשעה זו רק בטול העצמיות לפי מצבך״ טהרה ועלי׳ יותר‬ ‫מערכך ואשריך וטוב לך בזה ובבא.‬ ‫הן את כל פרטות הפסוקים באשת תיל לא תבין מפני שאת כל‬ ‫עגין הבתי׳ מלכות וכנסת ישראל לא תבין, אבל כבר משלנו לר משל מן‬ ‫איש פשוט הרואה טבצר, שאף שאת כל פרטיו לא ידע ואין ידיעתו שלמה‬ ‫מכל טקום את הקוטץ אשר הוא יודע, ידיעה אטיתית היא. וכשאתה אוטר‬ ‫הדברים הללו, אם בלב ונפש כנ״ל תאמרם, יהוד גדול אתה מיהד בזה‬ ‫למעלה, כי הבהי׳ מלכות כנסת ישראל המתגלה באנשי ישראל, בעבודתם‬ ‫תלוי׳, אם עובדים הס את ד׳ ומקדשים את שמו בקרבם ובכל אבריהם אז‬ ‫קדושתו ית׳ מתגלה בהם ונשמת ישראל בטרום נשטה טהורה מתיתדת‬ ‫בד׳ ית׳, אורו נאצל בה ועל ידה באנשי ישראל כנ״ל. ואם ת״ו אינם‬ ‫עושים רצונו של מקום, ואין קדושתו דעתו ורצונו יתברך מתגלה בישראל,‬ ‫אז לא בו ובנשמתו בלבד פוגם האיש, רק גם בנשמת ישראל במרום כבתי׳‬ ‫מלכות כנסת ישראל, והתרחקות הבהי׳ כנסת ישראל מן יהודה העליון גורם‬ ‫חוא, וחוא ענין גלות השכינה.‬ ‫ומעתח תבין מעט כשתראח בספרים חקדושים שהסמ״א פוגעת‬ ‫בבחי׳ מלכות על ידי חמאי ישראל, כי משח רבנו אמר לד׳ קוכ$ ד ויפוצו‬ ‫,‬ ‫אויביך וינוסו משנאיך מפניך ופרש״י שכל חשונא את ישראל שונא את‬ ‫מי שאמר וחי׳ חעולם. שנאת ישראל ושנאת חכביכול אחת חיא, וכל‬ ‫היסורים וצרות ישראל כלם להסתיר את אורו ה״ו הן, וכל איש חעובד‬ ‫יותר לגלות את אור ד׳ יותר מורדף ומעונח חוא, ולעתיד שתעבור הסט״א‬ ‫אז לא ירעו ולא ישחיתו בכל חר קדשי כי מלאח הארץ דעח את ד׳ כמים‬ ‫לים מכסים, אין חסתר ואין רע.‬ ‫ע״פ פשוט חדבר חוא כך, רצון ד׳ חוא שנעבדחו בבחירח שנבחר‬ ‫טרצוננו, את חטוב ולא את חרע. ואם חי׳ גם בעולם חזח חתגלות אלחית‬ ‫באותח טדח כבעולטות אצילות בריאח ויצירח לא חי׳ שום חטא ונטיכות‬ ‫חיפך טרצון ד׳ אפשרי, לכן עשח חוא ית׳ צטצום וחסתר כ״כ עד שיחי׳‬ ‫אפשרות לעשות רע ח״ו, ומ״ט לא יעשר. חאיש את חרע רק יבחר בטוב.‬ ‫ולא עוד אלא שעשח ד׳ את חיצח״ר שיפתח לרע, וכונתו לטוב שלא ישמע‬ ‫לו חאדם. וא״כ גם חרע שחוא חחסתר וגם חיצח״ר, בראשיתם טוכ חיו‬ ‫ורק לבושם חי׳ רע, ולא רע בעצם רק טוסתרים חיו בלבוש שחי׳ נראה‬ ‫לרע, אבל טסיבת חטא אדם חראשון וחטאי כל איש שחם באטת רעים‬ ‫חיפך מרצון ד׳, ומסיבות עוד אחרות חאמורים טחאר״י ז״ל, נעשח חסט״א‬ ‫באמת רע, עד שלעתיד הרע הזח שנתוסף בחם ובחיצח״ר, יעביר ד׳ וישחט‬ ‫אורו ית/ לפעמים עושים את מעשיהם בדבר מדברי העולם ולפעמים על‬ ‫ידי אומה ואומות העולם ה״ו לעגות את ישראל וביותר את עובדי ד/‬ ‫ושונאי ישראל שוגאי ד׳ המה. וכל שאיש ישראל ה״ו פוגם ומוסיף הסתר‬ ‫בקרבו ה"ו, טתגברת הםט״א ופוגמת את הבהי׳ מלכות המטרוניתא שכל‬ ‫עיקרה היא להיפר לגלות את אור ד׳ בישראל. וכל עבודתגו היא לגלותה‬ ‫ולטהר אותה, בין הלק המטרוגיתא אשר בקרבגו ובין עיקרה אשר במרום‬ ‫וליהדה ביהוד עליון, ואור ד׳ יתגלה בה ובקרב ישראל במהשבות ורצונות‬ ‫ועבודות קדושות, וכל עגיגי התגלות הקדושה שדברגו בקוגטרם ובמאמרים‬ ‫הג״ל כלן התגלות בהי׳ מלכות הן, והיא גקראת טראה בזוהר הק/ שכל‬ ‫מראות הקודש וגצוצות עילאות המתראות באיש הישראלי ומתעורר על‬ ‫ידן לאהבה, ליראה, לשירה ובו׳ כלן בה הן מתראות, כי התגלות קדושת‬ ‫ד׳ בגשמת ישראל באופנים הללו, הן הן מראות הקודש.‬ ‫והגה בעגין היהוד גודע שיש יהודא תתאר. שהיא התאהדות של‬ ‫הבהי׳ מלכות לעצמה, וכמו שאומרים גם בכגוגא, קודשא ב״ה אהד לעילא‬ ‫לא יתיב על כורסיא דיקרי׳ עד דאתעבידת איהו ברזא דאהד, שהקב״ה אינו‬ ‫מתגלה על בהי׳ נשמת ישראל במרום, שהיא הבהי׳ מרכבה והכסא שלו‬ ‫שבה מלכותו ית׳ מתגלה, עד שנעשית היא בעצמה באהדות. לא את עגין‬ ‫אהדות הבהינות והקצוות שבבהי׳ מלכות במרום באנו לפרש בזה, רק את‬ ‫האיש הישראלי ועבודתו והבהי׳ מלכות והלק נשמתו אשר בו, והי׳ כי יבין‬ ‫האיש את עצמו וידע איר ליהדו, אז בין אם יבין עי״ז גם את הבהי׳ יהודא‬ ‫תתאה, בבהי׳ מלכות במרום )ובפרט אהר שהבאגו את דברי קדשו מהפרדס‬ ‫שהימין ושמאל וכו׳ במרום מן האיש הישראלי געשים (בין אם לא יבין, מכל‬ ‫מקום בעבודתו זו בעוה״ז באהדות גפשו, את הלקו ביהודא תתאה בכנסת‬ ‫ישראל מלכות במרום יגרום הוא לתקן, ועי״ז גם את יהודא עילאה,‬ ‫ולתכלית זו צריכים אגו לדעת מה שתקגו לנו קדושיגו ז״ל לאמר‬ ‫קודם כל מצוד. לשם יהוד קוב״ה ושכיגתי׳ הייגו יהוד הג״ל של המלכות‬ ‫בקב״ה, שמשמע שכל איש ישראל אף מי שלא תיקן את כל גפשו, גם כן‬ ‫גורס את היחוד בעבודתו, כי לא לצדיקים בלבד תקגו לומר את הלשם יהוד‬ ‫רק גם לכל ישראל, ובמה הדבר תלוי. הן כבר אמרנו בקוגטרס הג״ל בפרק‬ ‫ה׳ ובמאמר ב׳ אות ה׳, שאף מי שלא תיקן את כל נפשו, אם רק שומר‬ ‫עצמו בכל כהו מהטא ונמיכות אז ההלקים הטובים שבנפשו אשד מעלה‬ ‫בעבודתו עושה מרכבה להשראת השכיגה, אבל עתה שהגענו לענין היהוד‬ ‫צריכים אגו להגביל יותר, למה איש זד. בעבודתו גורם יהודא תתאה ועילאה‬ ‫אף שלא תיקן את כל עצמו ולפעמים עוד בו כשלוגות אשר לפי ערכו פגמים‬ ‫והנה במאמר ב׳ אות ד׳ דברנו, איך שיש בכל דבר תכלית אשר‬ ‫כל חדבר אף גופו משועבד לו, וכל חלקיו מתאימים עצמם לגלות על ידמ‬ ‫את עצם זה שהוא ניצוץ מחארת כחו יתברך, וחאיש חישראלי תכליתו‬ ‫לגלות את קדושת ד׳ על ידו, ובידו ^בבחירתו הוא תכליתו, וככל אשר‬ ‫יחליט בדעתו וישעבד את עצמו לד׳ ולעבודתו, במדח זו כל חלקי נפשו‬ ‫ורוחו ונשטתו אף אברי גופו יתבטלו ויתאחדו לקדושת ה/ וזח חדבר, אס‬ ‫טאחד הוא את עצטו בתכלית אחת שכלימחשבח, דיבור וטעשח שלו יהיו‬ ‫טכוונים לתכלית עבודת הקודש גם באכילתו גם בטסחרו וכו׳, אז אף אם‬ ‫נכשל ח"ו באיזה דבר שלפי ערכו פגם הוא אף אם ה״ו יענש עליו, ט״ט רק‬ ‫כשלון הוא היוצא מהכלל כלו שלו, ואין חדבר חזח טקלקל את כל עצמותו,‬ ‫כי כלו משועבד לקדושח וזהו עצמותו, רק שבדבר זה נפגם בשגגה, כנ״ל‬ ‫שכל דבר טשועבד ובטל לתכליתו, והאיש שבבחירתו מוציא את תכליתו‬ ‫אז בדעתו מחשבתו ורצונו משעבד את כל עצטו לתכליתו תכלית האיש‬ ‫הישראלי, ואף אם לא תיקן עוד את כל תאותיו שגם בקרבו לא יתאוו‬ ‫תאוח, אם רק עובד בחן לתקגן, כבר יכולים לאמר עליו טח הוא ומה‬ ‫עצטותו, עובד ד׳ הוא, וכל הלקי נפשו המתפשטים באברי גופו ובעשיותיו,‬ ‫טתאהדים בזה, והיא בהי׳ יהודא תתאה שבהלק כנסת ישראל אשר‬ ‫בקרבו. מה שאין כן טי שהוא כהפקר שאין לו תכלית אהד בכל מהדו״מ‬ ‫שלו ולא כונה אהת בכלם, רק מכל הבא בידו עושה, מדבר והושב, אף אם‬ ‫גם את המצוות הבאות לידו עושה, ט״ט אי אפשר לאטור על עצמותו מה‬ ‫הוא כי אין עצטותו טתאהדת באהדות אהת ולא טשועבדת לשום דבר,‬ ‫מופרדות הן כל אהת לעצמה, ואף אם טעורר לפעטים הלק טהלקי נפשו‬ ‫באיזה התלהבות טובה, רק מין פרכוס של הלק אהד שבנפשו היא, כמו מי‬ ‫שה״ו נפל עליו גל גדול של אבנים ומכסהו, שאבר זה ולפעטים אבר זה‬ ‫מפרכס ורוצה להתגבר מתחת הגל. אף בבהמה מתה כשכבר אין לה‬ ‫שלימות ההיות בלבה ומוהר. רואים פרכוסי אברים בודדים כאלו, אבל‬ ‫שלימות הנפש אין לאיש הזה ולא שלימות ואהדות המראה, וליהד יהוד‬ ‫עליון כנסת ישראל בד׳, צריכים מקודם ליהודא תתאר. יהוד הלק כנסת‬ ‫ישראל שבו כנ״ל.‬ ‫ולא יחוד של הלקי נפשו רוהו ונשמתו אשר בקרבו די לו, רק ליהד‬ ‫גם את נשמתו עם חלקי חנשמות אשר בכלל ישראל צריכים כי הלא הנשמת‬ ‫אשר בו שוב רק ענף ואבר טן בחי׳ כנסת ישראל חטתפשטות בכל ישראל‬ ‫היא, ואיך יגרום יחוד למעלח בכנסת ישראל אם שונא חוא את ישראל‬ ‫חברו, ונשמתו רק אבר קרוע ממנח היא, וכשאומרים את הלשם יחוד קודם‬ ‫המצוד. אומרים גם בשם כל ישראל כנ״ל כדי לעשות את כל חיחודא תתאר•‬ ‫עילאה אןז בק"ש, ע״פ העבודה אשר בך. אף להכין מעט איזה רמז בהרזא‬ ‫דשבת שאומרים בכגוונא לא יקשה לך כ״כ לפי מצבך בעבודה, איהו שבת‬ ‫דאתאחדת ברזא דאחד למשרי עלח רזא דאחד, היא מתאחדת מקודם ברזא‬ ‫דאחד ואז שורח עלי׳ ד׳ אחד וכו/ וכל דינין מתעכרין מנח, ואיחו אשתארת‬ ‫ביחודא דנחירו קדישא וכו/ וכבר דברנו מח חיא חםט״א חנוגעת בבחי׳‬ ‫מלכות וממרונא קדישא, ובשבת קודש קדושת ד׳ מתגלח יותר והאור‬ ‫מנרש את החושך ואת חחםתר וכל דינין מתעברין מנח ומתעטרת לתתא‬ ‫בעמא קדישא וכלהון מתעטרין בנשמתין תדתין וכו׳ ובשמתלבשת בהתגלות‬ ‫קדושתה בעם הקודש בישראל, אז נתוסןז לכלם נשמות הדשות והבן. אבל‬ ‫עוד רב ממך הדבר לדעת את כל הענין ודי לך בזח, והעיקר לך לעבוד,‬ ‫ובשבת שעבודת ד׳ אתה עובד ולשבת קודש א״ע הכנות ואשת היל לה‬ ‫תזמר אז ביהוד עליון יהדת אותה.‬ ‫ג.‬ ‫היוצא לנו מדברינו, שאור ד מתנלה בעולם ומלא כל הארץ כבודו,‬ ‫אבל בעולם רק כתו ית׳ ננלה ועצמותו וקדושתו יתברך מוסתר, ובאיש‬ ‫הישראלי נם אור קדושתו ועצמותו מתנלה והיא הנשמת ישראל אשר‬ ‫במרום מלכות מטרונא המתגלה בנו. וכמו בעולם כן גם בזמן שברא ד/‬ ‫בששת ימי המעשה יותר את כתו ית׳ נילה ועצם קדושתו מוסתר בהם,‬ ‫כי בהם את העולם שהיא התגלות כתו ברא, ובשבת קודש שבת, כי בו‬ ‫שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, לא שביתה מכל, רק מן‬ ‫מלאכתו לעשות שבו/ אבל תכלית הבריאה דוקא בשבת גילה, אל אתד‬ ‫ברא את הכל, והתגלותו בכלס באופן אהד רואים *(, התגלות כתו יתברך‬ ‫בדברי העולמ, והתגלות קדושת עצמו בתי׳ מלכות בישראל. התגלות כחו‬ ‫בכל ארצות והתגלות קדושתו בארץ ישראל שהיא בתי׳ מלכות. וכן בזמן‬ ‫ששת ימי המעשה, ושבת קודש היא בתי׳ מלכותא כנ״ל מטרונא. וזהו‬ ‫פשמ המדרש הנ"ל, על השבת שרק ישראל ישמרוהו. משל למלך יושב‬ ‫וחמטר^א כננדו חעובר ביניחם חייב מיתה, ישראל והשבת הם המטרונא‬ ‫בתי׳ ז*זת היל ובשבת בקב״ה המלך מתיחדים, ואין לזר חלק אתם.‬ ‫אבל זהו ן־זהילוק בין התנלות הקדושה בשבת וארץ ישראל לבין‬ ‫התנלותה באיעי• הישראלי, הזמן בקדושתו בשבת והמקום בא״י, נעדרי‬ ‫הבהירה הם ואם יתללמ מי אןן אם עודם בקדושתם מ״מ נפנמה קדושתם,‬ ‫והאיש הישראלי קדושתו בידו ובבהירתו, אם ירצח יתקדש ואת נשמת‬ ‫ישראל ימשיך ובקרבו ינלה, ואם לא, ה״ו נם לו נם לזולתו יהשיך. וכשבא‬ ‫יום חשבת נשמח יתירה נתוספת באיש ישראל, נם בו נם בזמן, בהי׳‬ ‫מטרונא קדושח עילאח, קדושתו יתברך, מתנלח עתח ביתר שאת, וגם‬ ‫בפועל אף בנופו מרניש חוא את ביאת חשבת קודש. ואם בכל חשבוע‬ ‫כשירצח לנוח יום אחד ולנרש את מחשבות חחול עם דאנותיו יקשח לו‬ ‫בעודו עומד בחן, בערב שבת כאילו בחזקח לוקחים את כל חול חחול עם‬ ‫כל חאבק, ומשליכים אותם ממוחו ולבו, חאור וחארת מלכות ממרום חממלא‬ ‫עתח אותו, דוחח את חחושך מקרבו וגם חוא וגם כל חעולם משתנים. לא‬ ‫יום מורכב חוא חשבת יום פשוט שאליו קדושח מורכבת, רק יום‬ ‫שעצמותו הוא קדושתו, וקדושתו הוא עצמותו, אורח שאין אנו רגילים‬ ‫בו בכל ימות השבוע הוא השבת, ואף הוא האיש, לא האיש שבכל השבוע‬ ‫הוא, הכל נשתנה אף העולם נהלף עולם קדוש נמשך לו והוא נכנס בו.‬ ‫וכהנשמות טרם שנכנסות לגן עדן, בנהר דינור, גם הוא מוסיף לטהר עצמו‬ ‫במקור. ומרגיש יותר את התקרבותו לד׳ ותשוקתו אליו, תשוקת בהי׳‬ ‫מלכות אשר בקרבו אל ד׳ הוא מרגיש עתה ואומר שיר השירים, הן בדעתו‬ ‫אינו יכול ליישב כל פסוק איך הוא בקרבו, אבל הלא כבר יודע הוא מה היא‬ ‫חכוונד. באשת חיל ונם בקרבו כבר מרניש חוא את הברקותי׳ ופרכוסי׳‬ ‫אל ד׳, ומשתוקק ואומר ישקני מנשיקות פיחו וכו׳, משכני אחריך נרוצה.‬ ‫לא את העבר בלבד הוא מספר עתה איך עיקר דירת ד׳ חיתח בקרב‬ ‫ישראל, רק גם עתה משתוקק ומתפלל הוא, רבש״ע משכני ואז אחריך‬ ‫נועצה, וכמו אז הביאני המלך הדריו בהיכלי קדשו, כן נם עתה הביאני נא‬ ‫וננילח ונשמחח בך.‬ ‫מה היא כל חהתרגשות, ומה היא חחשתנות אף בגופו, אף בחלק‬ ‫עולמו סביבותיו. אבל כן הוא האיש הישראלי, השכל האנושי לא את עצם‬ ‫הקדושה אשר במרום בלבד אינו משיג, רק גם את מעשי האיש הישראלי‬ ‫ואת תקוניו אשר חוא בעצמו מתקן מייחד ומאיר במרום במצותיו ועבודתו,‬ ‫א״א לו להשינ.‬ ‫הנח חסברנו לך מעט מן בחי׳ מלכות כנסת ישראל, וזעיר שם מן‬ ‫פירוש המלות של כגוונא, אבל לא אתה ולא הגדול הרבה ממך משיגים‬ ‫בשכלם מעין הבתי׳ מלכות כמו שהיא במרום, ולא מן הרעש וחתקונים‬ ‫שתפעל בשמים בליל שבת בשעה שאתה מקדשו. והיובל אנוש עלי אדמות‬ ‫לדמות אף מקצת מן היהודים ושמהת הקדוש ב״ה בשעה שישראל אומרים‬ ‫כנוונא ביראה אהבה ושמהה.‬ ‫אלמלי משמרין ישראל ב׳ שבתות כהלכתן מיד הן נגאל>ן )שבת‬ ‫שמי׳ רבה, גם במרוט גט בארץ רק ד׳ יהי׳ למלך, רק אהדות וקדושה‬ ‫אהת מד׳ אהד. ובאמת אף כשעוד לא כל ישראל שומרים את השבת‬ ‫כהלכת־, כל איש פרטי בשמרו את השבת מקרב הוא לפי ערכו את הקץ,‬ ‫והאט ישיג זאת שכל אנושי, ומי הוא האיש אשר בניצוץ הגאולה שהוא‬ ‫עצמו גילה יביט, עין לא ראתה אלהיט זולתך‬ ‫רזא דשבת וכו׳ צלותא דמעלי שבתא וכו׳ ברזא דאחד, סוד הוא‬ ‫השבת, ואף הצלותא התפלה שהוא בעצמו מתפלל סוד הוא, מתאחדת היא‬ ‫בחי׳ מלכות וליל חשבת באחדותח בד׳ אחד ברזא דד׳ אחד ושמו אחד,‬ ‫ואתעטרת לתתא בעמא קדישא, לטעלח בד׳ ולמטר. בנו עט קדשו, והכל‬ ‫מתאחד בקדושח אחת והבן.‬ ‫ומד. חתמי׳ אט גס גופו של חישראלי אף מקומו סביבותיו, משתנימ‬ ‫בליל שבת ומתרגשיט כל כך, גט האבז היתד, משתנח בחופיע עלי׳ כ״כ‬ ‫אור יקרות ורוהו של חמשיח‬ ‫ואף בשבת עצמו אין זמנו של זה דומה לשל זה, הליל שבת כטעמו‬ ‫מראיתו וקדושתו, יוט חשבת כטעמו מראיתו וקד, שתו וחשלש סעודות‬ ‫כטעמו מראיתו וקדושתו. כי כנשמח בג״ע גט חוא חולף מחיל אל חיל‬ ‫ומחיכל אל חיכל, וכשלש סעודות יש שלבו נשבר בקרבו ומתפלל על צרכי‬ ‫נפשו אף גופו, לא שבירות חלב של נפילח חיא, ולא של דכאות חרוח ח״ו,‬ ‫אדרבח, של חתרפקות חבן על אביו חיא. משל לבן מלך שנתרחק מאביו‬ ‫וחסר לו חכל, באמת עיקר חסרונו וצרכו הוא אביו, אבל כיון שכל כך‬ ‫מוטרד ומורדף, אי אפשר לו לחבחין בין דאגח לדאגח לדעת מד. חסר לו‬ ‫יותר, סבך אחד של יגונות מעיק על לבו ונפשו מרח לו, וכששב אל אביו‬ ‫על יוט או יומיט ומביט עליו, אז כל דאגותיו מתבטליס וכל צרותיו נמסיס‬ ‫וחולכימ ממנו ורק אורח וישועד. בלי מצרימ ממלאיט את לבו. אבל כששוחח‬ ‫איזח זמן יותר בקרבת אביו ובפרט כשרואה שהתקרבותו זו אינח תמידית,‬ ‫כי שוב יתרחק ושוב יסהב ממנו, אז נופל הוא בחיקו של אביו מתיפח‬ ‫ושופך את לבו לפניו לאמר, אבי, חלא כל כך צר לי על שאני רחוק ממך,‬ ‫גט לבי אטום וכל עצמי כגתון בחושך, חכל חסר לי גם לאכול גם לשתות,‬ ‫ומרוב טרדותי בהם דעתי מטורפת וגפשי כל כך מסובכה עד שאת מהות‬ ‫עצמי האמיתי, מהות בן מלך שוכה אני ואף את קדושת כבודך ואת‬ ‫עבודתך איני מכיר.‬ ‫הן אמת שבמצב כזה שמגיע אליו האיש הישראלי כשלש סעודות‬ ‫אהר עליתו בכל השבת, הבל לאבד אף רגע בבקשות גופניות, אבל הילד‬ ‫אפשר לו אז להעלים איזה דאגה שהיא, הלא כל הרצובות הנפש מתראות‬ ‫כשעה שהיא משתפכת.‬ ‫ובכל השבוע מרגיש האיש הישראלי את השבת וקדושתו, כי האם‬ ‫אפשר שמי שאיר עליון מתגלה בו ועל ידו בהי׳ כנסת ישראל המלכא‬ ‫עילאה ביהוד עליון בד׳ יתברך מתיהדת, שגם גופו לא ישתנה על כל‬ ‫פנים שגוי כל שהוא, ואם בכל השבוע על כל פגים שומר עצמו שלא יהבל‬ ‫ויאבד את הכל שהוא התקדש בשבת זה וכן אהר שבתות של כל השנה‬ ‫וכן בכל שנות הייו, אז כלו יתקדש. ואפשר זה רמז אלמלי משמרין ישראל‬ ‫ב׳ שבתות כהלכתן מיד הן גגאלין)שבת קי״ה(, אם לא הרגשת בימי ההול‬ ‫קדושה מן השבת שעברה כי מעמה היתה, שמור עוד שבת כהלכתו ועוד‬ ‫קדושה תתוסף לך לימי ההול, וכבר תמצא את עצמך לאוצר של קדושה, עד‬ ‫שגם תגאלו.‬ ‫ומעתה תלמידים ותיקים, יהיו נא דבריגו אליכם על כל פגים‬ ‫לראשית ולפתה כהודה של מהמ, כי גם את ראשית ועיקרי ההסידות‬ ‫והקבלה ובפרמ איך הם בעבודה כבר הראתם לדעת, וכל דבר לא יבצר‬ ‫מכם מעתה. התהזקו ועבדו את ד׳ ויפתה את לבכם כפתהו של אולם,‬ ‫ובשערי היכלי קודש לכו מהיל אל היל עד שתראו אל אלהים בציון בקרוב‬ ‫ב"ב מתוך שמהה וישועות ישראל בכלל ובפרמ אמן‬ ‫