חבל נחלתו ל לב
סימן לב
תבוא מארה למפרנס את אביו ממעשר עני
שאלה
האם מותר לתת לאביו כשהוא נצרך לכך, ממעשר כספים שלו?
תשובה
א. נאמר בתוספתא מעשר שני (פ"ד ה"ו): "שני אחין ושני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר רבי יהודה תבא מארה לאדם שנותן מעשר עני לאביו [אמרו לו מה אלו היו] שניהם עניים".
וכך בירושלמי (פאה פ"ה ה"ד): "תני אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני, ונותנין זה לזה מעשר עני. אמר רבי יודא תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני. אמרו: מניין שאם היו שניהם עניים".
באר הפני משה (פאה פ"ה ה"ד):
"אב ובנו וכו' פודין זה לזה מעשר שני. כלומר שאינן צריכין להוסיף חומש כדין הפודה מעשר שני שלו לפי שנחשבים כאחרים זה לזה והפודה מע"ש של חבירו אינו מוסיף חומש וכן נותנין זה לזה מעשר עני שלהן אם עניים הן".
"אמרי מנין שאם היו שניהן עניים. כלומר על מה דאמר ר' יהודה תבא מארה וכו' הש"ס מהדר ומנין לו לפרנסו אם שניהן עניים הן ואף אנו לא אמרנו אלא בכה"ג שאין לו לפרנס אביו ממקום אחר".
המדובר באב ובנו או שני קרובים אחרים והם נחשבים כְּזָרים זה לזה, ולכן מותרים לתת ממעשר עני1 לקרובם. רבי יהודה טוען שתבוא מארה2 לבן הזן את אביו ממעשר עני שלו, אם יכול לפרנסו מנכסיו.
לפי הירושלמי נראה שאין מחלוקת בין ת"ק לר"י. אם יש לבן אסור לפי שניהם לזון את אביו. ואם אין לבן משלו, מותר לזון את אביו ממעשר עני. (ואולי חלוקים אם תבוא מארה או לאו, אולם גם לת"ק נראה שלכתחילה, אם יכול כלכלית, לא יזון את אביו ממעשר עני.)
את הירושלמי הזכירו הר"ש (פאה פ"ה מ"ה) והמרדכי (בבא מציעא רמז רמב).
ב. בבבלי קידושין (לב ע"א) הגמרא מקשה על מי שסובר שבן חייב לכבד את הוריו משלו ולא משל אב: "ת"ש: ב' אחים, שני שותפין, האב ובנו, הרב ותלמידו – פודין זה לזה מעשר שני, ומאכילין זה לזה מעשר עני; ואי אמרת משל בן, נמצא זה פורע חובו משל עניים! לא צריכא – להעדפה. אי הכי, היינו דקתני עלה, אמר רבי יהודה: תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני; ואי להעדפה, מאי נפקא מינה? אפילו הכי זילא ביה מילתא".
פרש רש"י (קידושין לב ע"א): "ומאכילין זה לזה מעשר עני – אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם אביו עני וכן כולם אף על פי שחביב עליו כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו".
"להעדפה – עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה יאכילנו מעשר עני".
פירושו של רש"י הוא לתרץ דעת הסובר 'משל בן'. אולם להלכה שחובת כיבוד 'משל אב' אין צורך בהסבר של העדפה, אלא ניתן להסביר כמו בירושלמי3.
ג. כך באר המאירי (קידושין לב ע"א):
"כבר ידעת שהפודה מעשר שני לעצמו מוסיף חומש והפודה מעשר שני של חברו אינו מוסיף חומש והתבאר במקומו שמערים אדם ונותן לבנו ולבתו הגדולים מעות ואומר להם פדה בהם את המעשר והוא שאמרו: שני אחים שני שותפים אב ובנו רב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני ר"ל בלא תוספת חמש, וכן אם הוצרך אחד מהם והיה לו לשני מעשר עני הרי זה מאכילו. אפילו הבן לאביו שהרי עיקר חיובו להאכילו ולהשקותו אינו אלא משל אב, ואף על פי שאם אין לאב מוטל הוא על הבן אפילו משלו, מכל מקום הואיל ויש לו מעשר עני רשאי להאכילו ואין זה נקרא פורע חובו בשל עניים אחר שעיקר החיוב משל אב הוא אלא שאמרו תבא מארה שמאכיל לאביו מעשר עני אלא אם כן האכילו משלו כראוי והוא רוצה בהעדפות וזה מעדיף לו מן המעשר".
נראה שהמאירי פסק כת"ק שמותר להאכיל את אביו מ"ע אלא שתבוא לו מארה, ובהעדפה לכו"ע מותר ממ"ע. ופסק כמ"ד משל אב.
וכך כתב בפסקי תוספות (קדושין פרק א – האשה נקנית אות סב): "אסור ליתן מעשרותיו לאביו אפילו להעדפה" [ד"ז בגמרא]". משמע שפסק כר' יהודה שבכל מקרה אסור לתת מעשר עני לאביו אפילו להעדפה.
מי שאינו מזכיר כלל שתבוא מארה הוא הרמב"ם שלא נזכר בו המונח מארה במעשר עני. ועולה שסבר שהלכה כת"ק ואין בכך שום פגם ולא תבוא לו מארה4.
ד. הטור – לא הזכיר כלל דין מארה כרמב"ם, ומשמע שיכול לזון אביו ממעשר עני ואף ממעשר כספים.
הבית יוסף (יו"ד סי' רמ אות ה) הביא את דעת המהר"ם מרוטנברג:
"כתוב בתשובות הגהות מיימון דשייכי להלכות ממרים (סי' טו) דאם יש לו בנים הרבה כל מי מהם שנכוף לזונו ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזר על הפתחים אין לכופו אלא אותם שלא יצטרכו כדמשמע לשון אמיד כלומר אומדין אותו שיכול לעשות יציאה זו משלו, וכיון דיש לו בנים שיכולים לפרנסו בלא סיבוב תבא מארה לבנים שיש להם משלהם לפרנסו ויגרמו לו לחזר על הפתחים כדאמרינן פרק קמא דקידושין (לב.) תבא מארה וכו'. ואף על גב דמשמע התם דאי בעי לקבל עליה לטותא שפיר מצי יהיב מעשר עני לאביו הני מילי מעשר עני דיליה דמיקלע ליה, אבל לחזר על הפתחים בשבילו לא, שאנו אומרים כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה כדאיתא בפרק פותחין (נדרים סה:) והקרוב קרוב קודם לזונו. ונראה לי דבבנים שיש להם נכסים מחשבין לפי ממון כשאר צדקות. כללא דמילתא לדידן דקיימא לן משל אב אפילו היכא דאית נכסים לבן ובעי למיזייניה ממעשר לא מחינן ביה אבל אמרו תבא מארה וכו' אבל להעדפה אין לנו כח לכופו אבל מצוה איכא. מדברי מהר"ם (ד"פ סי' תקמא) עכ"ל".
עולה מדברי מהר"ם שפסק שיש לחוש לדין מארה.
וכן פסק בדרכי משה הקצר (יו"ד סי' רמ ס"ק א)
"וכתוב בהגהות מרדכי דב"ב (דף ר"ס ע"א) (סי' תרנז – תרנח) אמר רבי יהודה תבא מארה למי שמאכיל אביו ואמו מעשר עני וכו' עד והא הברייתא מתיר ליתן לאביו מעשר עני והוא השיב דוקא אם הם שניהם עניים אבל אם הבן עשיר תבא מארה לו מכאן אני למד דאם אדם עשיר הפריש צדקה לא יפרנס אביו ממנו שלא תבא לו מארה עכ"ל. וכן הוא במרדכי פרק קמא דב"מ (דף קל"ה ע"ב) (סי' רמב) ובחידושי אגודה במסכת פיאה (סי' א)".
השו"ע5 לא הזכיר דין מארה עפ"י הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם. והרמ"א לדרכו פסק:
"הגה: וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמיחייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש, וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין). ומ"מ אם ידו משגת, תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה). ואם יש לו בנים רבים, מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחויבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף)".
ה. עד כאן עסקנו במעשר עני, ושאלנו בראש דברנו מה הדין במעשר כספים.
לפי הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע שאף במעשר עני מותר לזון את אביו ולא הזכיר מארה ק"ו במעשר כספים שהוא מנהג חשוב6, אולם לפי המאירי ותוס' צריך לעיין.
כתב האו"ז (ח"א הלכ' צדקה סימן כו): "מיכן אני המחבר למד דאדם עשיר שהפריש מנכסיו לצדקה, ויש לו אב עני אל יפרנסהו מצדקה שהפריש כשם שלא יפרנסהו ממעשר עני כי היכי דלא תבוא לו מאירה, אלא יפרנסהו מנכסיו בכבוד. מיכן אני למד על שני בני אדם עניים שחייבים ליתן צדקה כגון בעבור החולים או שהזכירו הנשמות כמו שאנו נוהגים שיכולין כ"א ליתן צדקה שלו לחבירו ולא אמרי' דהוי כלוין ופורעין זה לזה מידי דהוה אמעשר עני שנותנין זל"ז ולאו דוקא נקט איש וקרובו דהוא הדין לכל עני אלא אורחא דמילתא נקט, ודוקא צדקה גמורה אבל צדקה הבאה מכח קנס כגון בני העיר שתיקנו ביניהם מי שיעשה כך וכך יתן כך וכך לצדקה לא מצי ליתן כאו"א לחבירו הואיל ועבור התקנה קנסו אותם אם יתנו כ"א לחבירו לא ימנעו מלעשות שוב".
עולה מדבריו שאין ראוי לבן לפרנס אביו מן הצדקה, אם יכול שלא לפרנס מן הצדקה. ומשמע שאף ממעשר כספים. וכן הביא דברי האו"ז בהגהות מרדכי (בבא בתרא רמז תרנז-תרנח).
כתב הסמ"ק מצוריך (סי' מח):
"שני אחים שני שותפין האב ובנו הרב ותלמידו מאכילו זה לזה מעשר עני – פ"ה אם יש לו [לבן] מעשר לחלק לעניים מאכילו לאביו אם הוא עני וכן כולם אף על פי שחביב עליו כגופו ואם לא היה לו מעשר זה היה נותן לו מזונותיו משלו, – אמר ר' יהודה תבא מאירה למי שמאכיל אביו מעשר עני ומוקי לה [אפילו] להעדפה – פ"ה עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה מאכילו מעשר עני ואפילו הכי ר' יהודה מקללו דאפילו הכי זילא ביה מילתא. אמנם בשניהם עניים מודה ר' יהודה לתנא קמא. יש אומרים שאסור ליתן מעשרותיו לאביו ואפילו להעדפה וכן אסור ליתן לו מעשר שהוא קבלא7 ויש אומרים דדוקא שלהן שהיה ידוע שהיא מעשר אבל משלנו אין ניכר המעשר מן הקרן ואין חששא ליתנן לאביו ולא זילא ביה מילתא, עכ"ל התוס' פ"ק דקידושין [פסקי תוס' סי' ס"ב].
היינו, הסמ"ק מצוריך סובר שהמחלוקת בין ת"ק לר"י היא בין במ"ע ובין בהעדפה. ומביא מחלוקת בין הראשונים מה דין מעשר כספים. יש אומרים שדינו כמעשר עני ויש אומרים שכיון שאינו ניכר יכול לפרנס את אביו במעשר כספים שלו.
כתב בשו"ת מהרי"ל (סימן נד):
"ומהאי טעמ' במעשר כספים דרבנן התיר הגדול מהר"י אופנהיים בתשוב' להאכיל לאביו ולאמו, דבדאורייתא תבא לו מאירה והמרבה מעשרותיו מקולקלי' ומאכיל הלוי או העני טבל, והכא במעשר דידן משובח ותבא לו ברכה עד בלי די, וכן המקדימו".
ו. פסק בשו"ת תבואות שמ"ש (לג"ר שלום משאש, יו"ד סי' סב):
"שאלה מי שקבע לעצמו להפריש מנכסיו מעשר בסתר גדול ולחלקו לעניים ע"י ת"ח אחד, באופן שאינו ניכר לגמרי אצל בני אדם שהוא עושה דבר זה ויש לו אב שפרנסתו דחוקה אם יכול לסייעו וליתן לו ממעות מעשר או לא".
"תשובה. הנה ידוע דההלכה היא משל אב ולא משל בן, ורק כתבו הפוס' ראשונים ואחרונים דאי אית לבן ולית ליה לאב כופין את הבן לזון את אביו מתורת צדקה וכמ"ש הטור והב"י וש"ע סי' ר"מ ס"ה ע"ש, וכן משמע להדיא בקדושין דל"ב אמתני' דאב ובנו מאכילין זל"ז מעשר עני, הקשה הגמ' ואי אמרת משל בן נמצא פורע חובו בשל עניים, ותי' בהעדפה ע"ש, משמע דאי אמרי' משל אב וכמו שכן הלכה ניחא המתני' כפשטה, וא"ץ לאוקומי בהעדפה, אלא אפילו בעיקר הפרנסה מאכיל אותו מעשר עני ואין כאן משום פורע חובו, שהרי אין עליו חובה מצד כבוד אב ואם, רק מתורת צדקה, וממילא יכול להאכילו ממעשר".
"אלא דמצאתי למור"ם סי' ר"מ שם שכתב דאם ידו משגת תבא מארה למי שמאכיל אביו ממעות צדקה שלו ע"ש, והוא מדברי הגמ' קדושין שם שכתבו זה אפילו במי שנותן לו רק להעדפה ממעות צדקה שלו, וכ"ש בנותן עיקר הפרנסה דיש בו משום מארה ע"ש".
"ואך לזה יש תרופה בנד"ד, כפי מ"ש בשאלה דאדם זה מעשר בסתר גדול באופן שמזה כמה ועד עתה עדיין לא הרגיש בו שום אדם, וגם אביו בעצמו לא הרגיש בו כלל, ועוד שגם קודם שיקבע לעצמו להפריש מעשר היה נותן לאביו ומפרנסו כמו שהוא עתה, ואין שום הוכחה שנותן ממעות מעשר, וגם אם היה ידוע שמעשר הלא אין נותן חשבון הוצאות המעשר בפומבי לבני אדם כדי שידעו שהוא נותן לאביו מן המעשר, וכ"ש עכשיו שכל מעשיו בסתר, באופן זה נ"ל ודאי דאין כאן שום מארה, שהרי מידי הוא טעמא כמ"ש בגמ' דזילא ביה מילתא, וא"כ כאן דליכא שום זילותא שאין שו"א יודע, ונוסף ע"ז שלגבי ב"א נראה להם שהאב אינו צריך כלל אף לבניו שהרי יש לו מעט קרקעות ועדיין מכניס מעט מעות וגם אין לו הוצאה כלל, וגם יש לו בנים אחרים וכולם נותנים לו ואין ניכר ממי האב מתפרנס אם מזה או מאחר, בזה נר' פשוט דליכא שום חשש לטותא כלל, רק עליו תבא ברכת טוב".
"ועוד י"ל דכיון דאב זה יש לו מעט הכנסה כמ"ש, ועוד י"ל בנים אחרים העוזרים אותו, א"כ מה שנותן לו הבן הזה, הוי כמו העדפה, ואף שבש"ס משמע דגם בהעדפה איכא משום מארה, דמ"מ זילא ביה מילתא, י"ל דזה דוקא כשרצה לדחוק ולאוקומי מתני' בשל בן, ודוקא בהעדפה הוא דמאכיל מעשר עני, בזה הוא דהוצרך לדחוק דמה שאמרו תבא מארה קאי גם אהעדפה, אבל לפי המסקנא וההלכה דמשל אב דוקא א"כ מעתה המתני' כפשטה דלא קאי אהעדפה אלא אעיקר הפרנסה הוא דאיתמר עלה תבא מארה, אבל בהעדפה ליכא שום מארה, וכסלוק דעתין דגמ' שהקשה מאי נ"מ ע"ש, וזה נ"ל נכון. וכן משמע מדברי הפוס' שלא אמרו מארה אלא למי שמפרנס ולא למעדיף".
"ועוד מצאתי להרב כנה"ג סי' רנ"א הגב"י אות כ"ג שכתב וז"ל נ"ב ובתשו' מהרי"ל סי' נ"ד ונ"ז כתוב בשם מהרר"י דלא אמר בירושלמי תבא מארה וכו' אלא במעשר דאורייתא, אבל מעשר כספים דרבנן מותר להאכיל לאביו ולאמו ותבא עליו ברכה עד בלי די עכ"ל. ואף שמדברי מור"ם וכל הפוס' משמע בהיפך דאפילו במעשר כספים כתבו תבא מארה וכו', מ"מ דברי הרבנים הנז' יהיו סניף למש"ל דאין כאן זילותא והוי כעין ס"ס, שמא הלכה כדברי מהרי"ל, ושמא באופן כזה לא אמרו. ועוד נלע"ד דראוי להקל בענייני' אלו גם בחילוק כל דהו במידי דרבנן כזה כדי לקרב הבריות להפריש מעשר ולא להכביד עליהם המשא כ"כ עד שיברחו ממצות אלו, אחר שעיקר הטעם הוא חלוש משום זילותא, שאין כאן זילותא כ"כ לאב המתפרנס מנכסי בנו, וגם סתם אבות מוחלים על כבודם לגבי בניהם, בפרט כשיגיע למדה זו שיתן לו הבן כ"כ ממון שיתפרנס ממנו ודאי שימחול לו בדקדוק זה, וגם הוא לא ירצה להפסידו הפסד גדול כ"כ שאחר שיתן מעות מעשר עוד יוציא משלו כ"כ קרוב למעשר אחר, אשר מכל זה נ"ל דהבן הזה פטיר ועטיר ואין לו חשש מארה כלל ועליו תבא ברכת טוב על התעוררות לבו הטהור לתת חלק לאלהי ישראל. ושוב אחר שקריתי את כל הכתוב על האיש הזה לא רצה להכנס גם בריח ספק זה, וקבע לעצמו להפריש המעשר לעניים מלבד פרנסת אביו, אשריו ואשרי יולדתו. ומ"מ לענין דינא נר' ברור כמ"ש".
ז. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' צב) השיג על הגר"ש משאש.
"בסי' ס"ב אודות מזונות האב ממעות מעשר כספים, כותב סברא לומר דאם נותן בסתר באופן שלא מרגיש בזה שום אדם י"ל דבכה"ג אין כאן שום מארה האמור בזה בקדושין דף ל"ב וברמ"א יו"ד סי' ר"מ סעי' ה', דמידי הוא טעמא משום זילותא, ובכה"ג ליכא שום זילותא שאין שו"א יודע, ע"כ.
"ולדעתי נראה דהזילותא היא משום כלפי עצמו של הבן, שנתינה כזאת לאב ממעות מעשר כשלעצמה היא כאילו מזלזל עי"כ בכבוד אביו, ולא קובע על כן אם מי שהוא יודע מזה, או לא, דאיסור הזלזול הוא אף באין רואין".
"ומצאתי בספר שו"ת תשורת שי ח"א סימן ע"ר שהשיב לשואל שרצה לחלק בכזאת דצדקה לא מפרסמא כמו מעשר עני מן התבואה וליכא כ"כ זילותא, דזה אינו וכו' ואם המארה משום דמפורסם הו"ל להתיר גם במ"ע בצנעא וכו' אע"כ כיון דחייב בכיבוד אב צריך ליזהר אף בזילותא בפני הבן לבד, כקימה בפני האב ושאר כיבוד דמחויב אפילו אין רואה ע"ש, הרי כנז'".
"ומ"ש עוד כת"ר בדבריו להסתמך ע"ד שו"ת מהרי"ל המובאים בכנה"ג שמביא לומר דלא אמרו תבוא מארה, אלא במעשר דאורייתא אבל מעשר כספים דרבנן מותר להאכיל לאביו. יש להעיר, דמלבד מ"ש בעצמו, שאבל מדברי הרמ"א וכל הפוסקים משמע בהיפך דאפילו במעשר כספים דרבנן כתבו תבא מארה וכו', עוד זאת יעוין באור זרוע ה' צדקה סי' כ"ו שכותב בהדיא להשוות בזה דין צדקה לדין מעשר עני, ובלשון זה: מיכן אני המחבר למד דאדם עשיר שהפריש מנכסיו לצדקה ויש לו אב עני אל יפרנסהו מצדקה שהפריש כשם שלא יפרנסהו במעשר עני כי היכי דלא תבוא לו מארה וכו' ע"ש, וכ"ה בד"מ בטור בשם הגה' מרדכי, ע"ש".
"כן קשה גם חילוקו שכותב עוד לחלק ולומר דאנן דפסקינן משל אב תו זה שאמרינן תבא מארה וכו' קאי רק אעיקר הפרנסה ולא על העדפה, כי מאי שנא, ומכיון שנתחדש לנו בגמ' הך סברא דזילא ביה מילתא הרי ממילא שייכא סברא זאת גם בנוגע להעדפה, כי עצם נתינה כזאת מכסף מעשר המיועד לעניים הוה זילותא באב ונובע זה מתורת כיבוד אב אשר מחויב בה אפילו אין רואה, וממילא אין נפ"מ גם לשם מה הוא נותן לו זה אי אעיקר פרנסה או על העדפה כי עצם נתינה כזאת מכסף צדקה זילותא היא, ומהוה פגיעה בכיבוד אב".
ולדעת הצי"א הזלזול באב הוא אף שלא בפרהסיא ואפילו רק הבן יודע שמפרנס אותו ממעשר כספים או צדקה שלו – יש בכך זלזול כלפי האב ותבוא לו מארה. וכותב שאף בהעדפה תבוא לו מארה.
בשו"ת שמ"ש ומגן (לג"ר שלום משאש ח"א יו"ד סי' ד) משיב להשגות הצי"א ונשאר בדעתו.
מסקנה
מצד הדין מותר לתת מעשר כספים להוריו כאשר אין בידם לספק את צרכי עצמם. ובודאי במעשר כספים לא תבוא עליו מארה. ואם ביכולתו לפרנסם משלו שלא ממעשר כספים – הרי זה משובח.
הערה
בדורנו ב"ה אנו זוכים לאריכות ימים של הרבה הורים. הורים אלו זקוקים בשנות חייהם האחרונות לסיעוד, אם במוסד סיעודי ואם במטפל בביתו (או שניהם יחדיו). שתי הדרכים עולות הון רב. בדרך כלל הבנים אינם יכולים לבצע את פעולות הסיעוד בגופם. בנוסף, רבים הבנים ששנות הסיעוד של הוריהם נופלות עליהם לאחר שיצאו לפנסיה, כאשר הפנסיה היא מוגבלת והם אינם יכולים להוסיף עבודה ולתמוך בעוד אנשים. לכן חשיבות מעשר הכספים המשתלם מן הפנסיה שלהם נותן להם אפשרות לתמוך בהוריהם ללא הוצאה גדולה שלהם. ואם יש להורים כמה ילדים התומכים בהם על ידי מעשר כספים הם מאריכים ימים והבנים, מכבדי הוריהם, זוכים לברכת "למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' א-לקיך אשר נותן לך" (שמות כ, יב).