חבל נחלתו ל כז
סימן כז
ספר תורה שמומן מבקבוקים למיחזור
שאלה
לפני מספר שנים קרו בעיר מעלות כמה אסונות ברצף. הרה"ג ציון בוארון פוסק חשוב ודיין בבית הדין הגדול, כתב לתושבי העיר מכתב חיזוק והמליץ לקבוע יום תענית בעיר ולפזר צדקה לעניי העיר לביטול הגזרות.
בשולי מכתבו הוסיף הרב כי ספר תורה שנכתב בעיר מבקבוקי מיחזור אולי מהווה חוסר כבוד.
הערת הרב באה בעקבות אירוע יוצא דופן, בו הנהלת בית ספר עודדו נערים לאסוף בקבוקי מיחזור שנועדו לאשפה. ומהכסף רכשו ספר תורה.
כבר אז היה מי שעורר, שעם כל הכוונה הטובה והרצון לשמור על איכות הסביבה, כסף שנאסף מפחיות בירה ומבקבוקי וודקה שנועדו לזבל, מוטב שיתחלק לנזקקים, ולא לדבר מכובד כמו ספר תורה.
וכעין שנצטווינו (דברים כג, יט): "לא תביא מחיר כלב בית השם א-להיך"
כעת סיכם הרב במכתבו, כי אולי אינו מכובד מה שנעשה בעיר לפני כחודשיים, שרכשו ספר תורה אשר נקנה מבקבוקי מיחזור.
האם יש לחשוש לכך?
תשובה
א. נזכרתי בהערתו של הרה"ג בוארון כאשר חזרתי על פרשת השבוע (ויקהל) בה מסופר שהכיור במשכן נעשה במראות הצובאות. פרש רש"י (שמות לח, ח): "במראת הצובאת – בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה, ותדע לך, שהן מראות ממש, שהרי נאמר (שמות לח כט ל), ונחשת התנופה שבעים ככר וגו', ויעש בה וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת התנופה, כך דורש רבי תנחומא, וכן תרגם אונקלוס במחזית נשיא, והוא תרגום של מראות מירידויר"ש בלעז [מראות]. וכן מצינו בישעיה (ישעיה ג כג) והגליונים, מתרגמינן ומחזיתא".
מכאן רואים שאף משה רבינו חשש לדעתו של הרב בוארון, אלא שהקב"ה השיב לו שאלו חביבין עליו מן הכל. וכאן במקום שבקבוקים אלו ייזרקו החליפו את ערכם בממון – וכי מה איכפת לן שהמקור הוא בקבוקים?! וכי מי שמוכר בגדים ונותן תרומה לספר תורה עדיף מבקבוקים, תמיהני מאד. וכי מי שהרויח ממון בהימורים – אין מקבלים ממנו בגלל שהוא משחק בקוביא?!
ב. הביא בדרכי משה (הקצר, או"ח סי קנג): "כתב בתולדות אדם וחוה נתיב כ"ג ח"א (קצב סע"ב) אסור לעשות מאתנן זונה ומחיר כלב דבר של מצוה כגון בית הכנסת או ספר תורה וכדומה לזה ולא מיקרי זונה אלא איסור ערוה ולא פנויה, ואינו אסור אלא כשהביא האתנן עצמו לדבר מצוה, אבל נתן לה מעות מותר לקנות מהן דבר אחר לצורך מצוה ואפילו בהמה לגבי מזבח ואין אלו הקדשות בכלל זונה, והארכתי בזה מפני הטועים האומרים שאלו הקדשות [הפנויות] מה שנודרין לצדקה הוי בכלל אתנן זונה". והביאו בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף או"ח סי' קנג).
רבינו ירוחם מלמד שמהאתנן עצמו אסור לעשות חפצי מצוה, אבל ממון שניתן מותר לקנות ממנו ספר תורה או בהמה לגבי מזבח. (ומוסיף שאין נחשב אתנן אלא מביאה האסורה באיסור ערוה ולא מפנויות.)
ג. פסק הרמב"ם (הל' איסורי מזבח פ"ד הי"ח): "נשתנה המחיר כגון שהחליף כלב בחיטים ונעשו סולת ה"ז מותר, אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, אתנן זונה ומחיר כלב מותרין לבדק הבית שהרי הן משתנין, אבל גופן של אתנן לא יעשה ריקועין לבית שנאמר לכל נדר להביא את הריקועים".
כלומר אתנן זונה או מחיר כלב שהחליף בסולת – הסולת מותרת למנחה על גבי המזבח.
באר הכסף משנה (הל' איסורי מזבח פ"ד הי"ח): "אתנן כלב ומחיר זונה מותרים. משנה שם. ומ"ש אתנן זונה ומחיר כלב מותרים לבדק הבית שהרי הם משתנים. זה פשוט שאפי' למזבח שינוייהם מותרים. ומ"ש אבל גופן לא יעשה ריקועים לבית וכו'. שם תנו רבנן בית ה' אלהיך פרט לפרה שאין באה לבית דברי ר' אלעזר וחכמים אומרים לרבות את הריקועים ופסק כחכמים"...
ואם כן, אם דברים שבאו בעבירה, שינוייהם מותרים וכן חליפיהם לקרבנות על גבי מזבח – מה החסרון במכירת בקבוקים ריקים שהם דבר רשות, ושימוש בחליפיהם לצורך קנין ספר תורה?!
ד. כך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' קנג סכ"א): "אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט, לתשמיש קדושה".
ורמ"א הגיה: "אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב (דברים כג, יט) דבר של מצוה, כגון בהכ"נ או ס"ת; ודוקא מהאתנן עצמה, אבל אם נתנו לה מעות באתנן, מותר לקנות בהן דבר מצוה; ולא מקרי זונה, אלא איסור ערוה, אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר, מותר לקבל מהן. (ר' ירוחם נ"ג ח"א)".
ודבריו ברורים שאין בממון אפילו בא מאתנן זונה שום איסור. טעם הדבר נראה שבניגוד לאתנן עצמו שיש בו צד מאוס, הרי ממון הוא רק אמצעי חליפין, ולכן לא רוכב עליו שום צד איסור.
ה. אמנם בערך לחם (או"ח סי' קנג סכ"א): "יש אומרים שאתנן הפנויה מותר לקבלו לבית הכנסת, רבינו ירוחם ז"ל [חלק חוה] נתיב כ"ג [ח"א]". והביא זאת בשם יש אומרים. אולם הוא דיבר באתנן עצמו מפנויות.
ו. כך כתב באליה רבה (סימן קנג ס"ק לד): "אסור לעשות [מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה] וכו'. ומזה תמה אני על מ"ש רא"ם בתשובות סי' (ע"ט) [פ"א] וזה לשונו, הא דכתיב [דברים כג, יט] לא תביא אתנן זונה וכו' דרשו בפ"ק דע"א [יז ע"א] אבל עושה מדמיהן בית הכסא לכהן גדול, משמע דאף דמיהם אסירי לדבר מצוה ע"כ. גם משנה מפורשת פ' כל האיסורים [תמורה ל ע"ב] דדמיהן מותר. ועיינתי בש"ס ע"א דף י"ז ליתא כן אלא ז"ל, מהו לעשות הימנו בית הכסא ע"כ, משמע דמיירי כשנתן לה עצים ואבנים כדפרש"י בתמורה דף למ"ד [ד"ה אחורי], מיבעיא ליה אם עושין מעצים עצמן בית הכסא, אבל מדמיהן ודאי מותר וצ"ע. והנה הלבוש שהשמיט לזה אפשר דס"ל דדוקא בבית המקדש אסור, אך מש"ס שם לא משמע הכי גבי מאתנן זונה קבצה וכו', וכ"מ בתשו' רא"ם שם. ואפשר דס"ל ללבוש דלרבנן דדרשי מאתנן זונה קובצה דלסוף שוכרתה פליגי, וס"ל דאין אסור אלא לבית המקדש. ועיין בתשובה שם וצ"ע. מיהו לכ"ע מבואר שם דאינו אלא מדרבנן. וברבינו ירוחם [נתיב כג ח"א קצב ע"ג] שם דאפילו לנר או שמן וכיוצא לבדק הבית או לדבר מצוה אסור. ומ"ש רמ"א מעות וכו', הוא הדין כשנתן חטין ועשה מהם סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין שכבר נשתנו. וכן במחיר כגון שהחליף כלב בחיטין ונעשה סולת, וכן וולדותיהן מותרין".
וא"כ כל הדיון הוא באתנן עצמו אבל בדמיהם או חילופיהם ליכא מאן דאסר.
ז. הברכ"י (או"ח סי' קנג בשיורי ברכה אות ב) כיוון לשו"ת הרשב"ש (סי' קמג) שנשאל:
"בענין המפה שהתנדבה המשומדת המופקרת לספר תורה שבמסתגאנים ולקחוה בזרוע יהודי תמזגראן, ושאלת אם היא אסורה משום אתנן זונה או אפילו לא תהיה אתנן אם מקבלים אותה מידה, ואם מותר לקבל אותה מידה אם חייבים קהל תמזגראן להחזירה".
"תשובה. לענין אתנן אין שום בית מיחוש, שאתנן לא נאסר אלא למזבח והוא שנתן לה טלה באתננה אבל אם נתן לה כספים מותרים כדאיתא בפרק מרובה. א"כ זאת המפה משני טעמים אין בה משום אתנן. האחד, שהמפה בעצמה לא נתנה לה באתננה אלא מעות. והשני, אעפ"י שנתנה לה באתננה לא נאסר אתנן בקדשי בדק הבית אלא למזבח, כדמוכח במסכת תמורה בפרק כל האסורים. ולענין אם מקבלים מידה אעפ"י שאינו אתנן משום דהויא גויה שאין מקבלים מידי גויים דבר כזה, כדאיתא בפ"ק דערכין ובפ"ק דבתרא, ובענין זה כבר הורה אדוני אבי מורנו הרב כמה פעמים להיתר דחיישינן לאיבת האנוסים או המשומדים".
ואף הרשב"ש הסכים שאם קנתה את המפה במעות, אין סיבה לאסור משום אתנן.
וכל העיון לעיל היה בדבר איסור עצמו כגון אתנן או מחיר, אבל בממון שהשתלמו עליהם אין שום סיבה לאסור. ותמיהה רבה על הערת הרה"ג ציון בוארון שליט"א.
ח. יש מצבים של ממון האסור, כגון האמור בבבא קמא (פ"י מ"א): "אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק". ועוד שם (פ"י מ"ט): "אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכולן שאמרו להטמין אסור ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום". אולם המדובר בממון גזול שאין מקבלים מהם, אולם מה הפסול בממון שהופק מאיסוף בקבוקים?! ואף אם היה מדובר בבקבוקים שנשתו במסיבה עם חילול שבת גדול מאד, ואפילו שתו לשכרה, וכי חילול השבת דבק בבקבוקים?!
כש"כ במקרה זה, שאספו כמיליון בקבוקים1 שתמורתם הממונית תשמש לקניית ספר תורה, וכמה 'בקבוקי עבירה' יש בתוך כל הבקבוקים שנאספו?!
ט. עוד קשיא לי נאמר בבבא קמא (נ ע"א): "תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה – אמר להם: שלום, שניה – אמר להם: שלום, שלישית – אמר להם: עלתה. אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?"
וא"כ וכי בגלל שאוספים ממון לספר תורה בדרך לא שגרתית – יענשו על כך?! וכי אם היו מוכרים דברי מתיקה לילדים לשם כתיבת ס"ת – ג"כ יענשו ח"ו2. נראה לי שבעצם הדבר יש אונאת דברים כלפי אנשי מעלות. תשובה, תענית, צדקה, כל אלה ודאי חשובים מאד והם עיקר תעניות ציבור, ואין בהדרכה לכך שום אונאת דברים. אבל בתליית האשם באיסוף בקבוקים לשם קניית ספר תורה איני מוצא שום פגם.
מסקנה
אין שום איסור באיסוף בקבוקים ריקים ושימוש בפדיון הכספי לשם כתיבת ספר תורה.