לדלג לתוכן

חבל נחלתו ל טו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · ל · טו · >>

סימן טו

סעודת מצוה בתשעת הימים

שאלה1

אשה מתחזקת ב"ה בצניעות והחליטה לעבור לבגדים צנועים בתשעת הימים, האם מותר לה לקנות בגדים חדשים צנועים בתשעת הימים וללובשם? וגם לברך בשמחה – שהחיינו?

והבעל שואל: אם זו הפעם הראשונה שאשתי תלך בצניעות אמיתית, האם מותר לעשות למשפחתי סעודת מצוה עם עוף בשלשת השבועות?

א. קניית בגדים צנועים בבין המצרים

קניית בגדים צנועים ללבישה מיידית היא הצלה מעבירה של הכשלת אחרים, לכאורה היינו יכולים לתבוע ממנה שתשב בביתה כל 'בין המצרים', ואז לא תכשיל אחרים. אולם בימינו ישיבה שבוע וחצי בביתה בלא לצאת לקניות עבור הבית, וק"ו אם זו אשה עובדת הנמצאת בזמן עבודתה עם בני אדם אחרים, וצורת בגדיה מכשילה אותם בהרהורי עבירה, לכן מותר לה לקנות בגדים צנועים המכסים את כל החלקים שהם ערוה לאחרים, וללובשם בתשעת הימים.

ב. ברכת שהחיינו על קניית ולבישת בגדים חדשים בבין המצרים

הקונה בגדים חדשים מברך שהחיינו (ברכות פ"ט מ"ג). ונהגו לברך לא בקניה אלא בלבישה, שאז עיקר השמחה וכן הרבה פעמים הבגד צריך תיקון. וכך כתב המרדכי (סוכה פ"ד רמז תשעא): "כשאדם אוכל פרי חדש מברך שהחיינו, וכן כשלובש בגד חדש מברך שהחיינו ומלביש ערומים".

אמנם כתב המגן אברהם (סימן תקנא ס"ק כא): "מר"ח ואילך. והב"ח כתב דאסור מי"ז בתמוז ואילך דהא אין מברכין שהחיינו כמ"ש סי"ז ולזה מ"ש שם דבשבת שרי לברך שהחיינו א"כ מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים. אבל מר"ח ואילך אסור ללבוש אפי' בשבת א"נ מיירי שקנה בגד מתוקן כמו שהוא ובירך שהחיינו בשעת קניה קודם י"ז בתמוז דאז מותר ללבוש בין המצרים. אבל מי שקנה בגד שאינו מתוקן ונתן לאומן לתפור מברך בשעת לבישה עמ"ש סי' רכ"ג ס"ד".

אמנם כאן שהבגד נקנה כדי להציל אחרים מעבירה, והיא צריכה ללובשו כדי להציל אחרים מעבירה, נראה שמותר לברך כבר עתה בבין המצרים, כי היא צריכה ללובשו מעתה. וכמו שאם נולדה לו בת שמברך כשנולדה שהחיינו ולא אחרי שבוע, או במילת בנו מברך עתה שהחיינו.

ולכן אם החליטה ללבוש בגדים צנועים מעתה, וקנתה עתה, מברכת שהחיינו עתה, ואפילו זה בתשעת הימים (ולשם בטחון שהמהלך שעושה אינו הפיך ראוי שאת הבגדים הלא צנועים תוציא מביתה).

ג. סעודת מצוה על התחזקות בצניעות בבין המצרים

סעודת מצוה לפענ"ד אינה יכולה לעשות.

צניעות היא נושא גדול (עי' סי' כא, כב באבן העזר בטור ושו"ע) שמתחיל מכוונת הלב של צניעות פנימית, ומתפרס על הרבה הלכות מעשות של כיסוי שער וכיסוי חלקי גוף, והלכות יחוד. ובעיקר התנהגות צנועה כלפי כל המעגלים הסובבים את האדם. ולכן אף אם אשה זו עשתה צעד ראשון ודאי לא הקיפה את כל ענייני צניעות, בכל ענייני חובת הלב ובכל הלכות התלויות בה. ועי' נתיב הצניעות למהר"ל שכלל אינו עוסק בהלכות צניעות אלא במהות הצניעות שהיא הסתרת הפעולות הגשמיות ודבקות ברוחני הא-לקי הנסתר.

ואנשים קוראים צניעות לבגדים וכד' משום ש'אחרי המעשים ילכו הלבבות' (ספר החינוך מצ' ז) אבל זאת רק התחלה שתביא בע"ה לצניעות בכל ההלכות, ובעיקר לצניעות הנפשית שכה נדרשת לאדם מישראל.

על התחלת עיסוק במצוה אין עושים סעודת מצוה.

ועוד, הלכות הצניעות שהיא קבלה על עצמה – אלו פעולות שלא להכשיל אחרים, והן בעיקרן תלויות בלאו של לפני עיוור. על מניעת אחרים מלעבור עבירות אין עושים סעודת מצוה. כגון מי שעישן סיגריות הרבה שנים והפסיק ב"ה, אינו יכול לעשות סעודת מצוה על שאינו נכשל ב'ונשמרתם לנפשותיכם'. (וכן גנב שהפסיק לגנוב וכד'.)

עי' בפרטי דיני סעודת מצוה בספרי, חכ"ג סי' נד.

הקשו עלי מדברי הגמרא (קידושין לט ע"ב): "ישב ולא עבר עבירה – נותנים לו שכר כעושה מצוה! אמר ליה: התם, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה". ואיני חושב שיש בכלל קשר בין הדברים. השכר הא-לקי דבר אחד, ורבש"ע שומר על זכויותיו ומשלם שכרו, ודיני סעודת מצוה הם דבר אחר רק כשסיים מצוה יכול לעשות סעודת מצוה, ואין להשוות כלל.

ניתן לקיים סעודה אחר בין המצרים לשם התחזקות במצוה ולשם הודאה – כפי שעושים סעודות לנשים לשם התחזקות עם דרשות והפרשת חלה וכד'. אף אשה זו יכולה לעשות סעודה לכל חברותיה עם דרשות על חשיבות הצניעות, עם בשר ותזמורת וכד'. ולמצוא ולהמציא כל מיני אופנים המושכים את הנפש לקבל עליהן הלכות צניעות (בשי קטן, או בתעודה וכד').

חשיבות סעודות כאלו היא בהתחזקות הציבורית לעשיית מצוה מסוימת. אם לה היה קשה להתגבר על יצרה, ועתה התגברה, יש חשיבות גדולה לחזק נשים נוספות מחברותיה וידידותיה. ובכך שכמה נשים מקבלות עליהן – 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'. בעשיית הסעודה והזמנת הנשים יוצרים הד ציבורי לדבר, ובכך הקבוצה כולה 'נרתמת' להתחזקות זאת.