חבל נחלתו ל הקדמה
הקדמה
שנה לשנה תביע אומר.
שנת תשפ"ד היא שנה מכוננת בחיי עם ישראל.
רשה וכואבת בראשיתה, עשירה מאמינה וחכמה יותר בסופה.
וישראל עושה חיל.
כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
כבר כשנה מתנהלת מלחמה. לכאורה זה 'קרה' לנו (=קונצפציה שגויה, רשלנות פעולות בזדון ח"ו), הפלסטינאים נהגו ונוהגים כפי דרכם. אבל צריך להתרגל שאנו בתהליך גאולה והיא אינה פוסקת לרגע, הכל משתלב ומתחבר לתוך ובתוך תהליך זה. איננו מבינים את כל העובר עלינו וכיצד כל הצלחה וכל כשלון וכאב מצטרפים לחשבון הכללי, אבל ידענו שאין מעשה נפרד שלא מתחבר. הכל קשור ומצטרף ופועל על סביבתו הרוחנית והחברתית והמעשית, ונפעל מסביבתו הרוחנית החברתית והמעשית.
מוטל עלינו לכוון את עינינו הסמויה לעין הא-לקית הצופיה ומכוונת היודעת אחרית מראשית ויודעת איך הכל מצטרף והכל בונה, ויודעת שכך צריך להיות ולא רק שכך הווה. ולא רק לכוין את העין השכלית אלא לבנות את רגשותינו ודמיונותינו לפי המטרה האלקית – לפי התכלית.
נאמר בישעיהו (נב, ח – י): "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו".
את חשיפת זרוע קדשו על ידי כח העמידה של כל בית ישראל, וע"י ההצלחות הצבאיות הגדולות שלנו אנו רואים ורואים כל הגויים. אולם איננו רואים מספיק בעינינו בשוב ה' ציון, ולכן איננו פוצחים ברינה. אין לנו עין של נביא הצופה למרחוק ורואה את האחרית. ויודעת איך כל מעשה אף הכואב לנו משתלב בישועה הגדולה ובגאולה השלמה.
אצלנו רק במבט לאחור אנו מבינים יותר את שעבר עלינו. ייקח עוד שנים מרובות עד שנבין את הטלטלה שעברנו. איך קידמה הטלטלה שעברה ושאנו עוברים, אותנו – העם כולו – במהלך הגאולה. אבל אנו יודעים שאנו צומחים וגודלים. ואף שאלה כזרעים הטמונים באדמה – הם ינבטו ויעלו אותנו למדרגה עליונה יותר.
אנו, כל העם היושב בארץ ישראל, מקריבים מטובי חיילינו לשם הכרעת המערכה. זאת אחת הדרכים בהן רבש"ע מרומם את דורנו. כאמור בשיר השירים רבה (פרשה א, ב) "רבי ברכיה אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, בשעה שאתה מיצר לי מימר לי דודי לי, את נעשה דודי ורואה אי זה הוא אדם גדול שיש בו שיכול לומר למדת הדין די, ואת נוטלו וממשכנו בעדי הה"ד אשכל הכפר, מהו אשכל איש שהכל בו מקרא משנה תלמוד תוספתות ואגדות, הכפר שמכפר עונותיהם של ישראל" (עי' ענף יוסף ויקרא פרשה כו סימן ז, פרשת אמור).
כל אותם קדושים שנפלו על הגנת ישראל הם המכפרים על האומה כולה במהלך גאולתה. ובהם ועל ידם מתעלים כולנו.
כדי שנדע שכל הקרבנות שאנו מקריבים אינם ח"ו בחינם, הדבר תלוי במודעות של העם כולו ומנהיגיו בהכרת תהליך הגאולה שהאומה עוברת, מתוך ההבנה וההפנמה שאנו נגאלים ושבים לעצמנו בתור עם ישראל – לארצנו, לעמנו ולא-לקינו.
כדי שלא נצטרף ללמוד את ה'שיעור' בשנית ולהקריב את כל הקרבנות שאנו מקריבים, עלינו לעמוד על כך שכל ההישגים שהשגנו לא יהיו הפיכים. כל חבלי ארץ ששחררנו, כל ההבנה הלאומית של עם ישראל ומה מוטל עליו לעשות ולהתקדם. וכל זה להעביר לשלוחי צבורנו.
רק עפ"י הבנה זו הם ידעו לעמוד על שלנו כנגד כל המתנגדים והמחרפים. אין זו רק מלחמה לתקן את העבר ולהגיע למה שהיינו לפני שנה, אלא מלחמה למען העתיד של העם כולו. לשם תפיסת מקומו של עם ישראל בעולמנו.
כתב הרמב"ן (עשין ששכח הרמב"ם בספר המצוות מצוה ד): "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה".
ארץ ישראל, ארצנו, אף היא דוחפת ולוחצת אותנו לגאלה מידי זרים. ואפילו שאומות העולם ינסו לכפות עלינו להישאר קטנים ומצומצמים – לא יעלה בידם. רבש"ע דרך המאורעות הרעים לנו והטובים לנו, ודרך בחירות בני אדם טובות ורעות משיבנו לגבולנו. עזה – ארץ פלישתים, והגליל עד הארנון (לפחות) הם חלק מארץ ישראל ויחזרו לידינו. אם נהיה חכמים ונעמוד על שלנו נזכה בהם כבר עתה, ואם לאו נילחם בעל כרחנו עליהם ונוציאם מידי אויבינו.
רק נצחון ונטילת כל ארצות המחבלים מידם כדיני מלחמה, ושלטון והתישבות ישראליים, הם ירוממו אותנו אל מקומנו האמיתי. להמשיך ולכבוש את ארץ ישראל, לקחת את שלנו מידם.
להיות מי שאנו – "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא).
כך נאמר בתהלים (קב, יד-כב):
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד:
כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ:
וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ:
כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ:
פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם:
תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ:
כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ ה' מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט:
לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה:
לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם:
בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה':
- * *
בכ"ז בשבט בשנת תשפ"ד, נפטר ידידי הרב זאב נוימן זצ"ל תנצב"ה. כרך כ"ט יצא ביום השלושים לפטירתו והקדשתי בו קונטרס לזכרו.
בר"ח סיון בשנת תשפ"ד נפטרה אמי הכ"מ. בכרך זה הכרך השלושים לספרי 'חבל נחלתו' הקדשתי קונטרס 'דרך יהודית' לזכרה. לדברי הזכרון הוספתי מבואות וסיכומים בספר יהושע שהיו תחת ידי כארבעים וחמש שנים.
הודאה רבה לרבש"ע שהביאני עד כרך זה, והנני מודה על לשעבר וזועק ומתפלל שימשיך ויעזרני גם להבא.
תודה רבה לכל הרבנים העוברים על תשובותי ומתקנים אותן. תודה לכל השואלים בדוא"ל, בטלפון ובע"פ.
תודה לכל משפחתי המעודדת, ותודה גדולה ומיוחדת לאשתי שמסייעת לי בכל צרכי, ומטפלת בכל צרכי ביתנו, ומסירה מעלי הרבה מעול דרך ארץ.
יעקב הלוי אפשטיין
תשרי תשפ"השומריה ת"ו
ברכת ראש ישיבת מרכז הרב
הרב הגאון אברהם אלקנה שפירא זצ"ל
(הברכה הזאת ניתנה לכרך הששי)