חבל נחלתו כ נג
סימן נג
קבורה בזיווג שני
שאלה
[עריכה]איש ואשה בזיווג שני של שניהם, כאשר זיווגם הראשון נפטר (ולא מחמת גירושין), האם ראוי לקוברם ליד זיווגם מזיווג ראשון, או ליד זיווגם מזיווג שני?
תשובה
[עריכה]א. ככלל השאלה תלויה באיזה בתי קברות קוברים. כי יש הקוברים בשורות גברים לבד ונשים לבד, ואז אין כ"כ משמעות למקום הקבורה.
אולם יש הקונים חלקת קבר לו ולאשתו אחד ליד השני ואז השאלה ניכרת יותר וכש"כ לרוכשים חלקה משפחתית.
ב. ישנו הבדל עקרוני בין איש ואשה, לאיש יכולות להיות בו זמנית שתי נשים, לאשה אין שני בעלים בו זמנית. ולכן מצד זה אין בעית מראית עין ששתי נשים תיקברנה ע"י איש אחד (וכש"כ אם בזיווגו השני נשא בתולה שזה זיווגה הראשון). אולם לא נראה ראוי שאשה תיקבר בין שני אנשים זה מזו"ר וזה מזו"ש.
ג. נראה שצריך ללכת אחר רצון הנפטרים, ומה שסיכמו בחייהם. אם האשה אינה מעונינת במקום שנקנה עבורה בזו"ר, אלא דוקא במקום שנקנה עבורה בזו"ש ואף הצד השני הסכים לכך יכולה להיקבר כרצונה. ונראה שהכל לפי הסיכומים ביניהם ורק במקום ספק יש לדון עפ"י רצונם שהביעו בחייהם או בקשתם קודם מותם, או הערכה כללית שתובא להלן.
ד. כתב בגשר החיים (פכ"ז סי' ז ס"ב):
"אשה קוברין אצל בעלה (בכל סתם כשלא גלו דעתם אחרת). וגרושה שנתגרשה מבעלה נקברת אצל אבותי' ומשפחתה היא".
"אשה שהי' לה שני בעלים אם ידוע שהיתה דעתה נוחה יותר מהשני קוברים אותה אצל הב' ואם הי' לה בנים מהשני ולא מהראשון אף כל בסתמא קוברין אותה אצל הב'".
"ואם הי' לה בנים מהראשון ולא מהשני ודאי מסתבר שנקברת אצל בעלה הראשון".
"[והנה הגאון בעל שד"ח (אבלות ק"ע) הביא שקוברין אותה אצל הב' עפמ"ש החת"ס (שנ"ה) שהקדושין השניים הפקיעו קורבת הבעל הראשון, אולם עד כאן ל"א החת"ס אלא רק בחיי' שהיא ברשות הבעל הב' שאז אם לוקטו עצמות בעלה הראשון אינה מתאבלת עם אבליו, ואפי' כשכבר מת גם הבעל הב' אין לה להתאבל על הראשון שכבר נפקעה קורבת הראשון בחיי' אבל כשמתה היא אחר מיתת שניהם מסתבר אדרבה שזה שהי' לה בנים ממנו דעתה נוחה יותר להקבר אצלו]".
"ואפילו הי' לה בנים משניהם או שלא הי' לה בנים משניהם כל בסתם כשאין יודעים לשער רצונה נקברת אצל הראשון כמ"ש בעיקרי הד"ט (קבורה כ"ט) בשם מעבר יבק ובאה"ט. ואף שיש אחרים שכתבו שכל בסתם קוברין אותה אצל הב' [ויש להוסיף גם בסברא דלא מיבעי כשהבעל חי, שהוא חייב בקבורתה, שנקברת אצל משפחתו (ראה טוש"ע שס"ו) אלא אפי' כשהוא כבר מת הלא חלה קבורתה על נכסיו ויורשיו] – מ"מ יש לנקוט להלכה כמ"ש במעב"י ושגם דברי הזוה"ק (בראשית כ"א) מסייעים לדבריו, שהרי אמרו שם בזוהר: "נוקבא דמתנסבא לתרין, בהאי עלמא מהדרת לקדמאה", ומדאמרו שבתחה"מ תחזור לבעלה הראשון משמע שתקבר ג"כ אצל הראשון. אלא שכ"ז כשהי' לה בנים משניהם או שלא הי' לה משניהם".
עולה מדבריו שכל שיקול הדעת וההחלטה היא במקום שאין סיכומים בכתב או בע"פ בין בני הזוג ואז מנסים להכריע לפי המקורות ולפי הערכת דעת הנפטרים.
ה. וכך כתב בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' עב):
"ע"ד שאיזה אנשים בעירו רוצים להנהיג שיקברו איש אצל אשתו. וחפץ כבודו לדעת דעתי בזה. ומטרדותי אשיבו בקוצר. הנה מנהג ישראל במדינותינו לעשות שורות מיוחדות לאנשים ושורות לנשים. ולכאורה קשה למה לא נהגו לקבור אשה אצל בעלה. דהא בזמן הש"ס היה המנהג לקבור כל בני המשפחה במקום אחד כדאיתא בבכורות (דף נ"ב) וכתובות (דף פ"ד) וכדקיי"ל בפי"ד דמסכת שמחות ובטוש"ע ס"ס שס"ו שאשה תקבר אצל בעלה ולא אצל אביה. אבל ז"א דשם הכוונה כי בזמן הש"ס נהגו שהיה לכל משפחה מקום מיוחד לקבורה כדאיתא בכתובות (דף פ"ד) ובכורות (דף נ"ב). להכי קאמר שיקברו את האשה בקבר משפחת בעלה ולא של אביה. והא דאיתא בבכורות שם שקברו את האשה בקבר משפחת אביה. צ"ל דאיירי שעדיין לא היה לבעלה קבר משפחה מיוחד במקום ההוא. ולזה כשירש מאשתו קבר משפחתה רצה לקבוע שם מקום לקברות משפחתו ג"כ ולזה קבר שם אשתו. וקאמר שם דמ"מ חוזר הביה"ק ההוא למשפחת אשתו משום פגם משפחה עי"ש וע' חיבורי ח"א סי' צ"ו. אבל אצלינו שקוברים כל המתים בביה"ק אחד ואין קובעים מקום לכל משפחה לבדה. לזה עושים שורות לאנשים לבד ולנשים לבד. ובזה נדחה ג"כ מה שיש להעיר בזה מהא שנקברו אדה"ר והאבות הקדושים איש אצל אשתו כדאיתא בעירובין (דף נ"ג) וב"ב (דף נ"ח) ע"ש. אבל הענין כמש"ל כי היה המקום מיוחד להם לבדם. משא"כ אצלינו כנ"ל. וע' זוהר ח"ג קס"ד ע"א סדר קבורת האבות ע"ה".
"אכן הנה כתב המעבר יבוק במאמר שפת אמת פ"ט שיש נ"ר לאשה אם יקברוה אצל בעלה ע"ש בהסבר הענין. וא"כ יקשה למה אין נוהגין כן אצלינו. וגם דהכי מסתבר דהא קיי"ל בסי' שס"ב שראוי לקבור כל אדם אצל אוהבו. ומי יותר קרוב לו מהאשה אשר היתה קשורה עמו רוב ימי חייו. וזהו מעין מ"ש (בשמואל ב' א') הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ונראה דהנה איתא בסוכה (דף נ"ב) על פסוק וספדה הארץ משפחות משפחות משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. שאף בשעת הספד צריכים להיות אנשים לבד ונשים לבד שלא יבואו לידי קלות ראש ע"ש בפירש"י. והנה בקבורת איש עוסקים אנשים. ובאשה עוסקות נשים כדקיי"ל בסי' שנ"ב ס"ג. ולזה יש לחוש שיזדמן שיהיו בעיר שני מתים איש ואשה. ובעוד שהנשים יעסקו בביה"ק בקבורת אשה יביאו אנשים את האיש לקברו. ואם יקברו אנשים ונשים בשורה אחת. יזדמן לפעמים שיעמדו סמוכים האנשים והנשים באשר קבר האיש יהי' אצל קבר אשה שנקברה כבר או להיפוך. ויבואו לידי קלות ראש. ועוד דהא בזוהר ויקהל החמיר מאוד שלא יפגשו אנשים בנשים בעת קבורת מת וביותר בביה"ק ע"ש והובא להלכה בשו"ע סי' שנ"ג וע' מעבר יבוק מאמר שפתי רננות פ"י. ואם יקברו אנשים ונשים בשורה אחת יוכל להזדמן שיפגעו אלו באלו בעודם בביה"ק וכנ"ל. ולזה הנהיגו שיעשו שורות מיוחדות לנשים. וא"כ אף אם יזדמן שימותו איש ואשה ביום אחד. מ"מ יהיו הנשים העוסקות בקבורה בביה"ק במקום המיוחד לנשים. והאנשים יהיו במקום המיוחד לאנשים. אבל כשהיו קוברים בביה"ק רק משפחה אחת אין לחוש לזה. כי לא שכיח שבמשפחה אחת ימותו איש ואשה בעת אחת. וע' פ"ק דיומא וביבמות (דף כ"ו ע"ב) בתוס' דלא חיישינן למיתה דתרי בבית אחד בזמן מועט".
"ועוי"ל בטעם הדבר דהנה בזוהר פ' משפטים נתבאר שלפעמים יזדמן שאדם נושא אשה שאינה זיווגו ממש שהוכרז עליו בת פלוני לפלוני ומכ"ש בזיווג שני יעו"ש באורך. והמעבר יבוק פ"ט מאמר שפ"א כתב שאין לקבור אשה אצל בעלה רק כשהיא זיווג ראשון שע"פ רוב היא זיווגו האמיתי. ולזה באשר הרבה אנשים יש להם זיווג שני. ואם יקברום אצל זיווגם הראשון יהי צער לאלמנתו זיווג השני. וגם דהא זיווג ראשון אפשר שאינה זיווגו האמיתי. ובפרט בעתים הללו אשר רבו הנושאים אשה שלא לשם שמים רק לשם נוי או לשם ממון וכדומה ע"י סיבות שונות אשר יסודם ביצה"ר. ודאי שיש לשפוט שאינם מכוונים לזיווג האמיתי. ולזה הפליגו חז"ל בקדושין (דף ע') שהנושא אשה לשם ממון מוליד בנים שאינם מהוגנים. והיינו לפי שודאי אינה זיווגו האמיתי. ובאשר שנפשותם אין מתאימים בעיקר יצירתם. לזה מולידים בנים שאינם מהוגנים. ובדרושי הארכתי לבאר בזה פ' אהובה ושנואה. ועכ"פ י"ל שזהו הטעם שנמנעו מלקבור איש אצל אשתו. וע' רמב"ן פ' ויחי מ"ש על שלא קבר יעקב את רחל במערת המכפלה ואכמ"ל בזה. ובזמן שנהגו לקבור כל משפחה בביה"ק שלה. ודאי שקברו אף זיווג שני באותו ביה"ק כדקיי"ל שקוברין אשה אצל בעלה. וצ"ל שלא קברוה ממש סמוך לבעלה רק בזויות אחר. ועכ"פ היה קבר אחד מפסיק ביניהם. ועוד נראה דרק כשקוברים אותה אצלו בשביל שהיא אשתו. יש קפידא שלא לקבור אצלו זיווג שני. אבל כשקוברים אותה אצלו בשביל שהמקום ההוא מיוחד לביה"ק למשפחתו. אין קפידא בזה. דהא עכ"פ היא עתה ממשפחתו".
"ונראה שאם יקנה איש בביה"ק מקום מיוחד עבורו ועבור אשתו ויקיף את המקום ההוא במחיצה קבועה. אזי הרשות בידו לעשות כן. דבזה ליכא כל הני חששי שהזכרנו. ואין לחוש שביום שתמות אשה זו ימות איש אחר ויפגשו האנשים והנשים בביה"ק. דזה הוי דבר רחוק. ואף דמצוי שימותו בעיר איש ואשה ביום אחד. מ"מ רחוק לחוש שיארע זה ביום שתמות אשה זו. ודמי להא דאיתא בב"ב (דף קע"ג) דחיישינן לנפילה דרבים ולא לנפילה דיחיד וע' יבמות (דף קט"ו) ובתוס' שם. ועוד דאף אם יארע שימות ביום זה אשה אחרת. בכ"ז הרי העוסקים בקבורת איש זה יהיו בתוך המחיצה שסביב קברו. ויוכלו לשהות שם עד שיצאו הנשים מביה"ק לגמרי. ואין לחוש שמא ימותו האיש הזה ואשתו ביום אחד. דזה ודאי לא שכיח. וגם כי אז ודאי לא יקברום ביחד בשעה אחת. ובאמת בכל מתים מבואר בסי' שנ"ד שמוציאים אחד ואח"כ השני. ורק יש לחוש שיתחילו לעסוק בקבורת השני כשידעו שכבר הגיע הראשון לביה"ק. ועי"ז יפגשו העוסקים בשני עם העוסקים בראשון בעת יציאתם מביה"ק. וגם דהא אם כבודם שוה מוציאים שני מתים כאחד יעו"ש בטור סי' שנ"ד. ועכ"פ בעשיית מחיצה סביב מקום שני הקברים ש"ד. ורק שיעשו הפסק בין שני הקברים כנהוג. ויעשו זה לש"ש ולא בשביל כבוד וכדומה. ועכ"פ בשעה שעוסקים בצרכי מתים ראוי שיעזבו הבלי עוה"ז. דזכירת יום המיתה הוא הבחינה האחרונה בברכות (דף ה') לבטל היצה"ר. ושמעתי שיש מקומות שאין מקפידים בסדר הקברים וקוברים בשורה אחת אנשים ונשים. ונהרא נהרא ופשטיה".
נראה לענ"ד שמן הראוי שלא לשנות ממנהג המקום, ואיש ואשה הבאים בזיווג שני ראוי שיכתבו הסכמה ביניהם, היכן כל אחד ייקבר, ואם הם מרגישים צורך בכך יכולים לקבוע הסכמה ביניהם, ולהחליט שלאחר כמה שנים מאושרות של הזיווג השני, יעיינו בכך מחדש ויקבעו הסכמה חדשה, והכל מתוך התחשבות וכבוד הדדי של שני הצדדים.