חבל נחלתו כ לט
סימן לט
מתנה או רבית
שאלה[עריכה]
אדם מילא דלק למכוניתו והבחין באישה מישובו שמתעכבת בתדלוק בגלל שכרטיס האשראי שלה לא תקין. הוא הלוה לה כסף והיא הודתה לו ואמרה שתשיב לו בערב בישוב. הוא חזר לביתו מאוחר בערב, וחיכה לו בביתו – הכסף עם צלחת עוגיות מאותה אשה.
המלוה שואל: האם העוגיות אינן רבית?
תשובה[עריכה]
א. ברור שאין במקרה שלפנינו רבית מן התורה שהרי היא כלל לא נקצבה לא על ידי המלוה ולא על ידי הלווה. גם עדים לא היו להלואה... ולכל היותר יש כאן רבית דרבנן.
ב. מצינו שמתנה נחשבת רבית. כתב הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ה הי"א): "אסור להקדים הרבית או לאחר אותו, כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו סבלונות בשביל שילוהו זו היא רבית מוקדמת, לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו סבלונות בשביל מעותיו שהיו בטילין אצלו זו היא רבית מאוחרת ואם עבר ועושה כן הרי זה אבק רבית".
במקרה הנוכחי היתה הלואת ממון ונשלחו סבלונות (=עוגיות), אמנם המעות היו בטלות זמן קצר מאד מן הבוקר ועד הערב ולא חסרו כלל למלוה, ולכן צד ההלואה במקרה חסר ומועט. ואם אין זו הלואה אין זו רבית.
ג. כתב בהגהות מיימוניות (הל' מלוה ולוה פ"ה הי"א אות כ): "ואין רבית מוקדמת ומאוחרת אלא במפרש מפני הלואה אבל בסתם מותר ודוקא מתנה מועטת שאין שם פרסום אבל מתנה מרובה אפילו בסתם אסור לשון ס"ה". וכן כתב גם המ"מ בשם רש"י (בהלכה זו).
במקרה שלפנינו לא נאמר כלום, ומתנת העוגיות היא מועטת, אמנם אין זו רבית מאוחרת שהרי העוגיות ניתנו עם תשלום ממון ההלואה, ועל כן אולי אף ללא מפרש יש כאן איסור מעצם ההוספה בזמן התשלום.
אמנם ניתן לומר להיפך, מכך שבשעת החזרת ההלואה הרבית היתה שלא בממון כעין ההלואה אלא בדבר אחר (=עוגיות), משמע שלא ניתנו כהחזר להלואה ורבית, אלא כמתנה מועטת
ד. מצד אחר, הלווָה לא עשתה זאת לשם רבית, ולא בגלל המעות של המלוה שהיו בטלות אצלה אלא משום הכרת טובה על שסייע לה להיחלץ מן המיצר ואיפשר לה למלא דלק ברכבה לנסיעותיה. היא כלל לא חשבה על רבית ואולי אינה יודעת כלל מאיסור רבית (במקרה זה) אלא נתנה לשם מתנה כהכרת טובה, ולכן אין זו רבית.
יתר על כן, אם המלוה ישיב לה את העוגיות בטענת רבית היא תיפגע, והלבנת פנים היא איסור תורה בעוד שהרבית שלפנינו היא לכל היותר איסור דרבנן, וודאי איסור דרבנן נדחה מפני איסור תורה של הלבנת פנים.
ה. וכיון דאתינן להכי נראה לי לומר שגמילות חסד אינה הלואה. כל המעשה שלפנינו אינו הלואה אלא גמילות חסד שנעשתה על ידי ממון, הנותן לא התכוין להלואה, והמקבל אינו מסתכל על ההלואה שבדבר אלא על הצרה שנחלץ ממנה. אמנם נכון שהלווה קיבל מעות על מנת להשיב אבל כל המעשה הוא גמילות חסדים ולא הלואה. ועל כן גם העוגיות שהתווספו לתשלום החוב אינם רבית, אלא מעין אמירת תודה לנותן המעות שעמד לה בשעת דוחקה.
נתינת העוגיות נעשתה לא כתוספת לתשלום, אלא מפני שמי שנעשתה עמו גמילות חסדים אינו רוצה להרגיש 'חייב'. לאדם קשה לשאת חוב מוסרי לאדם אחר, ולכן חושב איך לפרוע את חובו. ואפילו הכסף לתדלוק היה ניתן לה בחינם כמתנה – העוגיות היו ניתנות מאותה סיבה, או אף מתנה גדולה יותר.
עד כמה חוב מוסרי קשה לנושאו ניתן ללמוד מאחי יוסף כאמור (בראשית נ, טו,טז): "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו. ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר". וברש"י: "אביך צוה – שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו".
מסקנה[עריכה]
העוגיות אינן רבית ומותר לקבלן.