חבל נחלתו כ י
סימן י
משחקים בהם רווח והפסד בשבת
שאלה
[עריכה]ילדים משחקים בגולות או כרטיסים או בסוכריות, כל אחד משתתף בגולות או בכרטיסים או סוכריות, ומי שמנצח נוטל מחברו את הכרטיסים או הגולות או הסוכריות שהשתתפו בסבב המשחק הנוכחי.
האם מותר בשבת לשחק כך, או שראוי שכל אחד בתום המשחק יטול מה שהביא, או עדיף שלא לשחק כלל במשחק?
תשובה
[עריכה]א. המשחק עצמו הוא משחק שיש בו אסמכתא. שהרי כל אחד מקוה ומצפה שהוא ירויח ואין לו גמירות דעת להקנות לחברו אם יפסיד, אבל כיון שהמדובר בילדים לא נעסוק בכך אלא בשאלה לעיל.
ב. כתב הרמב"ם (הל' שבת פכ"ג הי"ז): "אסור להפיס ולשחק בקוביא בשבת מפני שהוא כמקח וממכר, ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על מנה גדולה כנגד מנה קטנה מפני שאין מקפידין".
וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' שלח ס"ה): "ומותר לשחוק בעצמות שקורין טשי"ך, אף על פי שמשמיעים קול, הואיל ואינן מכוונין לשיר (הגהות אלפסי סוף עירובין). וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא (ב"י), אבל בשוחק כדי להרויח, אסור, אפי' שוחק בתם ובחסר (=זוג או פרט), דהוי כמקח וממכר (אגור ורמב"ם פכ"ג). ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים, דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני פכ"א)...".
הכוונה ב'לשחוק להרויח' שיש היוצאים מהמשחק עם יותר ממה שהיה להם ויש עם פחות, ולא משחק שבו אחרי המשחק מחזירים את כל הכלים/כרטיסים לקופסא וכל ההנאה היא מהמשחק ולא מהרווחים הממשיים (אף שהם רק שוה כסף).
ג. הברכי יוסף (או"ח סי' שלח) כתב: "ומותר לשחוק בעצמות שקורין וכו' הרב מהר"א ששון בתשו' סי' ק"פ צידד לאסור איסר שחוק האישקאק"י (=שחמט) שקורין סאנטרא"ג בשבת. ולזה נוטה דעת הרב כנה"ג ח"מ סי' ש"ע. ואף בחול שומר נפשו ירחק ממנו. ומצאתי תשובה שלימה להרב כמהר"ר יהודה חאמי הובאה בשו"ת הר' מהר"ר מאיר גאויזון כ"י בסי' ס"ו (בנדפס סי' ס) שאסר לשחוק בשבת, והסכימו עמו הרב החסיד המפורסם מהר"ר חיים כפוסי והרב מהר"ם גאויזון ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בח"מ סי' ש"ע כתב דגדולי ישראל נטפלו בו. הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים, דאפשר דהיו חולים בחולי השחורה, ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא דוא'ג ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי. ודי בזה".
והוסיף בסעיף ב: "אין למחות בנשים וקטנים דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. ארחא דמילתא נקטי, והוא הדין גדולים שאינם שומעין. וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו לקמן סי' של"ט. וכמבואר אצלנו לקמן סי' תר"ח (אות א) בס"ד". ודבריו בסתם משחקים שיש בהם ביטול תורה ומושב לצים.
ובדומה לו כתב המור וקציעה (סי' שלח): "ולשחוק באיסקק"י (שאך שוועל בל"א) יש מתירין ע"י שינוי שעושין אותן של כסף וזהב, דלא לתחזי כעובדין דחול, ודווקא דרך צחוק בעלמא לתענוג ולהרחיב הלב, אבל להרויח מעות פשיטא דאסור, אף באופן המותר בחול, ואפילו רק בעד פירות ודבר מאכל, אפילו שוחק בתם וחסר (=זוג או פרט) אסור. מ"מ אין למחות בידי נשים וקטנים, כל מין שחוק שאין בו מלאכה גמורה, ויש אוסרין לגדולים כל שחוק שלא נתנה שבת אלא לעונג טוב או לדברי תורה, לא לדברים בטלים והבאי. וכן נראה שהרי כל דברי שחוק ובטלה גם בחול מי התירם, אף על פי שאינו נפסל בכך לעדות ולשבועה, אם עושה באקראי, ובלי ריוח ממון, מיהת לא גריעי מדברים בטלים, שעוברים עליהם בעשה ול"ת, כ"ש במיני צחוק שיש בהם איסור מוסיף אפילו בראיה בעלמא, משום מושב לצים, כמ"ש רז"ל (בפ"ב) [בפ"א] דע"ז [יח, א], אם לא שצריך להרויח לנפשו העצובה (ואינה מיושבת לעסוק בפקודי ה' ישרים משמחי לב, מתגבורת השחורה) לשמחה להניח לה מעצבה ומרגזה, בטיול ושחוק, כה"ג ודאי בשבת נמי משרי שרי".
בשחמט וכד' אין רווח והפסד אלא משחק בעלמא. וכאמור, דעת הפוסקים היתה שמן הראוי למעט בו בו כמה שניתן לפי בריאות האדם.
ד. וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' שלח סי"ג) לגבי משחק בשבת שבו יש רווח והפסד: "ודע דמיני שחוק אין היתר רק כששוחקין לשחוק בעלמא אבל בצחוק כדי להרויח אסור דזהו כמקח וממכר, ואפילו השוחקים בתם ובחסר שקורין או"ם גרא"ד אסור מטעם זה וכן המשחקין באגוזים להרויח אסור, ומה שהנשים והתינוקות משחקין כתב רבינו הרמ"א בסעיף ה' דאין למחות בהן דמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים עכ"ל כלומר דודאי לא ישמועו ובדרבנן אמרינן מוטב כדאיתא בביצה רפ"ד ע"ש, ואולי כפי הנהוג עתה שאין מתחייבין בהצחוק הזה בשום דבר אלא במה שצוחקין כמו מי שאגוז שלו ינקף את אגוזו של חבירו יזכה באגוזו של חבירו ובאם לא ינקוף יזכה חבירו בשלו וכן בצחוק תם וחסר שנוטל כמה אגוזים בידו וסותם היד ושואל לחבירו תם או חסר ומשיב תם או משיב חסר ופותח את ידו ומונים אם הוא כפי מה שאמר השני זוכה השני בהם ואם ההיפך על השני ליתן לו כך אגוזים כפי מה שהיה בידו ואין בצחוק הזה רק אסמכתא בעלמא ולא כדרך מקח וממכר ולמי שסובר דאסמכתא לא קניא אינו מחויב לשלם ולכן מה שמשלם אינו אלא מתנה בעלמא ואין בזה גזירת מקח וממכר [כנלע"ד ללמד זכות] וצחוק בכדור נתבאר בסי' ש"ח".
כל זאת לגבי מבוגרים שבמשחקם יש איסור מצד עצמם. לגבי ילדים שעדיין אינם חייבים במצוות, צריך לחנכם לקיום ההלכה כמה שניתן לפי יכולתם וכוחם. ונראה על כן שראוי למונעם ממשחקים אלו לפי יכולת הילדים להבין וליישם.
ה. כתב בשמירת שבת כהלכתה (פט"ז סל"ב) לגבי משחקי ילדים בשבת: "טוב להימנע ממשחקים שבהם משתמשים בכסף מדומה, כגון משחק הריכוז, והוא הדין לגבי כל משחק שעשוי להרויח או להפסיד, כגון משחק הסביבון או משחק זוג או פרט".
ובמקורות לפסקיו הביא את הרמ"א שהבאנו לעיל.
ו. כך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' שלח סע' יד):
"שם: אבל בשוחק כדי להרויח אסור, אפילו שוחק בתם ובחסר, דהוי כמקח וממכר. והוא משחק הנקרא היום 'זוג או פרט', שמנחש אם יש ביד הסתומה של חבירו מספר זוגי (זוג) או אי זוגי (פרט), ואם מנחש כהוגן מקבל מה שביד חבירו (ערוה"ש סעי' י"ג)".
"ונקיט הרמ"א לשון 'אפילו', לומר דלא מיבעיא כשמשחקין עבור ריוח ממון ממש שאסור בהחלט (ואין הכוונה שבשעת המשחק מתעסקין בכסף, שזה לכשעצמו איסור גמור מחמת מוקצה, אלא הבטחה והתחייבות לקבל כסף לאחר השבת), אלא אפילו בעד קבלת חפצים ומיני מאכל ושאר שווי כסף שאין בו מוקצה (כמבואר בב"י ובב"ח וש"פ), גם כן בכלל האיסור, ויש אומרים שיש בכל סוגי משחקים אלו משום איסור שכר שבת, וגם בימות החול יש לדון מדין 'משחק בקוביא' (ס' תורת שבת סק"י)".
"ודע, כי יש שני סוגי משחקים: א. משחקי גורל. שאינם תלויים בחכמה כלל (וכהא דלעיל זוג או פרט), וכן משחקי סביבון (דריידל), משחקי קלפים למיניהן (רמי, סקארבעל). ב. משחקי חכמה וכשרון. או אימון ידים וכיוצב"ז (וכגון כל סוגי משחקי קליעה למטרה, משחק 'דוק', חידונים למיניהן)".
"ובכל אלו וכיוצא בהם, אלו אשר דרכם לשחק בהם עבור ריוח כסף או שווה כסף, אסור בהחלט לשחק בהם בשבת ויו"ט, וכן אלו הרגילין לרשום את נקודות הזוכים, יש אוסרים משום גזירה שמא יבוא לכתוב אפילו אין המשחק למטרת ריווח כלל (חיי אדם כלל ל"ח סעי' י"א)".
"ואלו אשר דרכם לשחק רק בשביל להעביר את הזמן גרידא בלא ריוח ובלא רישומים, אין בהם איסור מדינא (אלא יש לימנע מגיל בר מצוה, מחמת ביטול הזמן, וכדלעיל אות י"ג, וכמבואר ברמ"א הכא בשם בית יוסף)".
"אמנם לדברי הב"ח הכא (ד"ה כתב בית יוסף) יש לאסור משחקי גורל (סוג א' הנ"ל) אפילו כשמשחקים בחינם, משום איסור הטלת גורלות בשבת ויו"ט, וכמה מהפוסקים הביאו דבריו (עולת שבת סק"ה, כה"ח סקמ"א), אמנם המשנ"ב לא הביאם (וע' לעיל סי' שכ"ב אות י' עפ"י הפוסקים דאיסור הטלת גורל היינו דווקא כשיש איזה ריווח ממנו)".
"ובערוך השלחן (סעי' י"ג) מצינו שלימד זכות על אלו המשחקים גם עבור ריווח דבר מה, כי בדרך כלל כפי שרגילים עתה, משחקים אלו אינם בהתחייבות גמורה, אלא אסמכתא בעלמא, שהרי אם לא ירצה המפסיד לתת מה שהבטיח אין ביד המנצח לעשות לו כלום, ואין לו עליו אלא תרעומת, ואינו כדרך מקח וממכר".
ז. וכך כתב (שם סט"ו) לגבי משחקי מונופול, דמוי כסף ושטרות:
"שם: אבל בשוחק כדי להרויח אסור וכו' דהוי כמקח וממכר. ולא גזרו חכמים אלא במשחקים כשהמטרה לשם ריווח, אבל כשאין מטרת ריווח כלל (לא כסף ולא שווה כסף) אין איסור מדינא, ואפילו דומה מאד למקח וממכר, וכדלעיל (באות הקודם)".
"ולכן משחקי ריכוז ומונופול, למרות שיש בהם דמוי שטרות, ודרך המשחק שעושין כעין עסקאות בקניה ומכירה, אין איסור מדינא לשחק בהם, ובפרט לילדים קטנים (ע' בזה בס' תורת שבת סי' ש"ח סקס"א, שו"ת באר משה בח"ו סי' ק', שש"כ פט"ז סעי' ל"ג והערה צ"א בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שו"ת אור לציון ח"ב פמ"ב סק"ה)".
"אמנם למעשה ראוי ונכון לימנע ולמנוע ילדים שהגיעו לחינוך מלשחק בזה, כי מכוער הדבר ויש בו משום זילותא דשבתא, כי מדברים כנוסח הסוחרים, ומזכירים שם וסכום מטבעות ושטרות אשר רגילין לסחור בהם בימות החול".
ח. תרצו לפני בטעם אחר להיתר – שאין החפצים דמויי הממון שהילדים משחקים בהם שלהם – אלא של ההורים. ונראה לי שטעם זה גורם להחמיר שאם המדובר בכרטיסים או סוכריות של ילדים צד הרווח וההפסד הוא בשלהם, ולכן ניתן להקל להם ולאסור לילדים המבינים שיש בכך מעין מקח וממכר, אבל אם המדובר בממון של ההורים ויש בו רווח והפסד יש כאן עוד יותר צד להחמיר, שכאילו ההורים משחקים בהם בשבת, ועל כן זה אסור מצד פסקו של הרמ"א ולא רק מצד חינוך הילדים.
מסקנה
[עריכה]ילדים המשחקים בכרטיסים או בגולות או בסוכריות משחקי רווח והפסד, שהמנצח נוטל את של חבריו ונהנה יש לחנך את הילדים לא לשחק בהם בשבת משום מקח וממכר1.