חבל נחלתו כט יא
סימן יא
השלמת וזאת הברכה בפרשת בראשית
שאלה
בגלל פרוץ המלחמה בשמחת תורה בבוקר, בהרבה מאד קהילות נאסרו תפילות בציבור משחרית והלאה. פרשת 'וזאת הברכה' לא נקראה בציבור. האם צריך לקוראה בשבת שלאחריה – פרשת בראשית, ואם כן באיזה אופן?
א. חובת ההשלמה
בספרי חלק כג סימן ט עסקתי בחובת ההשלמה של פרשיות שלא נקראו בציבור בימי הקורונה.
הביא הדרכי משה הקצר (או"ח סי' קלה, ב): "כתב באור זרוע (הל' שבת סי' מה) אם עבר שבת ולא קראו הפרשה הראויה לאותו שבת יקראוה (לאותו שבת) [לשבת] הבאה עם הפרשה הראויה לאותו שבת ואל יבטלוה ואין אומרים בזה עבר זמנו בטל קרבנו עכ"ל".
וכן פסק בחידושי דינין והלכות (למהר"י וייל סי' סו). והובאו דבריהם בס' מנהגי טירנא (הגהות ומנהגים, מנהג של שבת סי' מא, והביא אף תשובת מהר"ם מינץ סי' פה).
מהר"ם מינץ ומנהגי טירנא חלקו מה הדין אם הסידרא (פרשה) שלא נקראה היתה סוף אחד החומשים, מהר"ם מינץ סבר שאין להשלים, ומנהגי טירנא סבר שיש להשלים.
טעמי מהר"ם מינץ מתשובתו הם אלה:
"ועוד יש גריעותה הכא, כיון דפקודי הוי סיום הספר, אין סברא בשבת אחד לקרות מספר לספר, דזה לא מצינו בשום דוכתה, ובפרט למנהגינו דאנן נהגינן כשיש ב' סדרות דבוקות אז חד גברא קרי סוף סידרה ראשונה ותחילת סידרה שנייה יחד, ויפה מנהג' כדי שלא להפסיק בין סידרה לסידרה כדי שיהא נרא' כאלו הוא חד סידרה, א"כ כי קורין הכא פקודי עם ויקרא אז היה צריך לקרות לחד גברא סוף פקודי ותחילת ויקרא, [אין] זה מן הנכון לקרות מתרי חומשי לגבר' חד לחברם יחד, כי תיקון סופרי' להפרידם בארבע שיטי' שיש חלק בין חומש לחומש כדאיתא במסכת סופרים. וכן אנו נהגינו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק, וטעמא של אותו מנהג, כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרין עלך, כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת השמר לך פן תשכח את הדברים כו', חזור בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן ישר כחך, כלומר גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות, וה"נ פי' סיימת החומש יישר כחך, א"כ הקהל קוראים בקול רם שנסיים החומש, לכן אין סברא ונכון לקרא עוד לאותו גברא תוך החומ' השני, וכן מסתברא שלא לקרות מחומש לחומש בשבת אח', ותו לא מידי".
נראה מדברי מהר"ם מינץ שהסיבות שהוא אוסר הן שאין משנים מכללי הקריאה, ולכן אין קוראים ומחברים סוף חומש לחומש הבא. ולדעתו הקריאה של הכהן מקיפה את הפרשה שלא נקראה ואת הפרשה 'שלו' בפרשת השבוע. וכאן צריכים לחבר בין חומש לחומש. והרי יש הפסק ארבע שורות ביניהן וגם נוהגים לברך את המסיים מיד כשסיים 'חזק חזק ונתחזק' או ברכות אחרות1.
כדברי מהר"ם מינץ פסק המג"א (סי' קלה ס"ק ד): "ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה)".
ויש להעיר כי מהאו"ז, מהר"י וייל, ומנהגי טירנא נראה כי לא כללי ההשלמה מעסיקים אותם אלא עצם ההשלמה של קריאת הציבור, ולכן יכול להיות שהם יסכימו שלכהן יקראו פרשה והלוי יתחיל פרשה שניה. או השלמה אחר תפילת מוסף של הפרשה ללא ברכות. ואולי יסברו שיקראו בשני ספרים. כל שאמרו שאין מבטלים את קריאת הפרשה שדלגו עליה. ולכן אף שמהר"י מינץ פטר ואף המג"א פסק כמותו, נראה שהראשונים האחרים חלקו עליו.
ומצאתי כדברַי בערוך השולחן (או"ח סי' קלה ס"ו): "וכן יש מי שאומר דאם בטלו הסדרה שבסוף ספר לא יקראוה בשבת הבא עם הסדרה של הספר השני מפני שהרביעי צריך לקרות משני הסדרות וא"א לחבר משני ספרים קריאה אחת [מג"א שם] ותמוה הוא דאטו לעיכובא הוא שיהא אחד מחבר השני סדרות ועוד איזה איסור יש בזה אם יחברום והעיקר נראה דבכל אופן החיוב להשלים בשבת הבא"...
בניגוד למהר"ם מינץ ולמג"א, בערוה"ש מדגיש את עצם חשיבות ההשלמה, ואין 'מקדשים' כללי קריאה רגילה כאשר יש צורך בהשלמת פרשה.
בסוף ספר אשי ישראל (לרב אברהם ישעיה פפויר, סי' רנ) כתובה תשובת הגר"ח קנייבסקי:
"סי' קלה סע' ב ברמ"א אם דילגו פרשה צריכים להשלים. יל"ע אם דילגו פרשת וזאת הברכה האם יכולים להשלים בפרשת בראשית לסוברים שיכולים להשלים מספר לספר כיון שכבר נסתיים הקריאות של שנה זו".
תשובה: "מסתבר שא"א".
לשון התשובה מהוססת מעט, וכנראה שסבר כמהר"ם מינץ והמג"א, אע"פ שראשונים אחרים חלוקים עליהם. ונראה שלסוברים כן אין צורך להשלים במקרה דנן.
ב. אופן ההשלמה
כאמור באו"ז ובמהר"ם מינץ דרך ההשלמה היא שהכהן קורא את הפרשה הקודמת ומעט מחובת היום ואחריו לוי. אמנם מערוה"ש עולה שהרביעי מחבר בין הפרשות כמו בצירוף פרשות כגון תרומה–תצוה, אולם בשני ספרים חומש אחד יסיים עולה אחד וחומש אחר יתחיל עולה חדש.
ולכן אם קוראים את 'וזאת הברכה' ואח"כ את 'בראשית' נראה שראוי לסיים את 'וזאת הברכה' בברכת עולה ואח"כ להתחיל בפרשת בראשית בעולה חדש. אולם עולה השאלה האם לגלול את ספר התורה מסופו לתחילתו ויש בכך טירחא דציבורא, או כאפשרות נוספת להוציא שני ספרים הראשון גלוּל על 'וזאת הברכה' והשני על 'בראשית'.
נראה שאם ניתן ראוי להוציא שני ספרי תורה, אחד גלול על 'וזאת הברכה' ואחד על 'בראשית', לסיים את 'וזאת הברכה' לומר חזק, ואח"כ לקרוא בספר השני את בראשית.
ונראה שמותר לקרוא בשני ספרים ואין חשש שיאמרו שהראשון פגום שהרי מוציאים שניהם כאחד. וחילא דידי מעדות הנוהגות לקרוא את הבאת רבקה ליצחק ('ואברהם זקן') ולא חששו ללעז וכד'. ולכן זאת הדרך הנראית להשלמת ו'זאת הברכה' בשנה זו.
ג. עידוד הציבור
בפסקיו של הגרשז"א לציבור הוא נותן משקל גדול לרוח הציבור ובמקרים מסוימים התיר איסורי שבת מן התורה, כדי שלא לפגוע ברוח הציבור (פינוי חללים בשבת).
מלחמה שפורצת בשמחת תורה היא אירוע שלא קרה בעם ישראל כבר הרבה דורות (מלחמת יוה"כ נמשכה גם בשמחת תורה). ולא קרתה בישראל בארצו בשלבי גאולתו. ולכן עצם הקריאה של 'וזאת הברכה' היא מעין חזרה למקומנו בבניין חיינו בארצנו, ואי ההשלמה היא אי הבנה של רוח הציבור של התגברות על כל המכשולים והמהמורות.
ועל כן, אפילו המחלוקת בין הראשונים שקולה, דוקא ההשלמה היא הדרך הנכונה להנהיג במקרה זה.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א – רב העיר רמת–גן (לשעבר)
לענ"ד אין בעיה של השלמה של קריה"ת של שנת תשפ"ג בשנת תשפ"ד. אין הדבר דומה למעשר מפירות של שנה זו על פירות של שנה שעברה. שם יש הלכה של היוצא השדה שנה בשנה. בקריה"ת אין הלכה המחייבת לסיים את התורה בשנה. צריך לקרוא בתורה בכל שבת. בא"י נהגו לסיים את התורה אחת לשלש שנים (או שלוש וחצי כדי לסיים בסוכות של מוצאי שביעית בזמן הקהל). גם מנהגנו לסיים בכל שנה אינו בסיום השנה, בסוף חודש אלול, ואיננו מתחילים מחדש בר"ה, אלא שלושה שבועות אחרי כן, בשמ"ע. א"כ אין כאן השלמה משנה אחת לאחרת, אלא סיום מחזור הקריאה, שבגלל מלחמת שמ"ע התאחר בשבוע.
ויפה כתבתם שיש להתחשב ברצון הציבור, ששמחתו בתורה נקטעה ע"י ההתקפה הרצחנית של החמאס. תשובת הציבור לכך היא – מיגור החמאס, שבא גם להשכיח חלילה את תורתנו הנצחית (הם רואים את עצמם מצווים עפ"י האסלאם לחסל את היהדות). על אפו ועל חמתו נמשיך לקרוא בתורה, ללומדה ולקיימה. חשוב לרומם את הציבור בימים קשים אלו, ולהשלים את שמחתה של תורה ע"י העלאת חתן תורה ("ואתה על במותימו תדרוך") וחתן בראשית ("יהי אור") ובעיקר בעליית כל הנערים שהילדים כה מצפים לה.