חבל נחלתו כט טז
סימן טז
אכילה בחצי שעה שקודם עלות השחר של תענית
שאלה
כחצי שעה לפני קיום מצוה נאסר לאכול סעודה. בתענית אסור לאכול מעלות השחר, מצד דיני התענית. האם מותר לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר בתענית ציבור1?
תשובה
א. בספרי (בחלק ד סימן ב) עסקתי בענין אכילה קודם הנחת תפילין, וכך כתבתי שם:
המקור לאיסור אכילה קודם קיום מצוה המוטלת עליו הוא בסוגיות בשבת ובסוכה. הסוגיה בשבת (ט ע"ב) עוסקת במשנה: "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו – אין מפסיקין". וטעם האיסור הוא "שמא ישכח ולא יתפלל" (רש"י).
וכך מסיק הרא"ש (שבת פ"א סי' יח): "הא דקתני אם התחילו אין מפסיקין מיירי דוקא כשיש שהות ביום שיתפלל אחר שיגמור מלאכתו. והכי נמי אמר בהדיא במס' סוכה (דף לח ע"א) גבי מי שהיה בא בדרך ואין בידו לולב נוטלו על שולחנו, ופריך מהא דקתני מתניתין ואם התחילו אין מפסיקין, ומשני הא דאיכא שהות ביום הא דליכא שהות ביום. ואיירי נמי במתניתין אפילו התחילו באיסור".
במסכת סוכה (לח ע"א) במשנה: "מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול – לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו. לא נטל שחרית – יטול בין הערבים, שכל היום כשר ללולב".
ומבאר הרא"ש (סוכה פ"ג סי' כז): "ומסיק רב אשי דמתני' ביו"ט שני איירי מדקתני מי שבא בדרך, והא דמפסיק סעודתו ונוטלו על שולחנו איירי כשאין לו שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אינו מפסיק כי ההיא דתנן פ"ק דשבת (דף ט ב) גבי תפלה ואם התחילו אין מפסיקין ודוקא ביו"ט שני אבל ביו"ט ראשון אפילו יש שהות מפסיק, והכי אמרי' התם דמפסיקין לקרות ק"ש שהוא דאורייתא".
מתבאר משתי הסוגיות כי למצוה דאורייתא מפסיק מסעודתו (ושיטת הרמב"ם שאם יש שהות ביום לקיימה אי"צ להפסיק), ובמצוה מדרבנן אם התחיל אין מפסיק, ובתנאי שיש שהות ביום לקיים את המצוה.
והב"י (סי' תרנב) הוסיף: "וכתב הר"ן (יח:) דהא דאמרינן דלמידי דאורייתא אפילו אם התחיל מפסיק הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא או סמוך לו דהיינו חצי שעה, אבל אתחיל מקמי הכי אפילו בדאורייתא כיון דאיכא שהות לא מפסיק, והביא ראיה לדבר".
ופסק בשו"ע (או"ח סי' תרנב ס"ב): "אסור לאכול קודם שיטלנו; ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום הראשון, שהוא מן התורה, יפסיק, אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל; ומיום ראשון ואילך, אם יש שהות ביום לא יפסיק; ואם לאו, יפסיק.
ורמ"א הגיה: ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום (ר"ן פ' לולב הגזול)".
ועפ"י מסקנות אלו פסקו האחרונים לגבי שופר, מילה, תפילה, בדיקת חמץ ועוד מצוות.
לגבי טעימה לפני מצוה המוטלת עליו, כתב הטור (או"ח סי' רלב): "אבל לטעום פירות מותר דאין הלכה כרבי יהושע דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לטעום עד שיתפלל. וה"ר יהודה כתב בשם ר"י שהיה מתיר ג"כ סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. ונ"ל דאף לר"ת שאוסר סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה דוקא כשקובע עצמו לסעודה אבל אם אוכל כביצה כדרך שאדם אוכל מעט בלא קבע מותר כמו אכילת פירות. ורי"ף כתב אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור וכ"כ ה"ר יונה המחמיר תע"ב".
ובשו"ע (או"ח סי' רלב ס"ג) פסק: "והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר".
המג"א (ס"ק ד) העיר לגבי טעימה: "אסור לאכול – משמע דטעימה בעלמא שרי כמ"ש סי' רל"א וססי' רל"ב וסי' תל"א, אך מדברי התוס' שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה מוכח דטעימה אסור, דאל"כ ה"ל לשנויי דר"ח (סוכה לו ע"ב) טעימא בעלמא טעים, ויש לדחות דלשון מטביל משמע דרך טיבול בסעודה וצ"ע". אמנם משמע באחרונים שלא קבלו את חומרתו הנובעת מקושייתו.
ובמשנה ברורה (סי' תרנב ס"ק ז) פסק עפ"י דברי המג"א: "וטעימא בעלמא מדינא שרי, מ"מ אין להקל בזה אם לא לצורך גדול". ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ז וח"ז סי' לב) לגבי טעימה קודם תק"ש.
היינו, מצד חצי שעה לפני קיום מצוה צריך שלא לאכול לפני תפילה, אם כי בתענית הטעם של שכחה לא קיים, שכן מעלות השחר אסור לאכול. ואין שום חשש שהאכילה תשכיח את מצות תפילה עה"ש (לפי הספרדים היא 72 דקות לפני הזריחה2 בשעות זמניות ולפי בני אשכנז 90 דקות לפני הנץ).
ב. בכל יום ישנו איסור לאכול מעלות השחר מפני שהוא זמן תפילה.
כך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' פט ס"ג): "אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח... ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר".
והוסיף השו"ע בס"ה: "ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק. וי"א שא"צ להפסיק".
באר ערוך השולחן (או"ח סי' פט סכ"ג):
"אסור לאכול או לשתות קודם התפלה וכך אמרו חז"ל [י':] לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם וכל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך. אמר הקדוש ברוך הוא לאחר שנתגאה זה קיבל עליו מלכות שמים. וכתבו הטור והש"ע דמים מותר לשתות קודם התפלה, דמים לא שייך גאוה ומותר בין בחול ובין בשבת ויו"ט דאע"ג דקודם קידוש אסור לטעום מ"מ קודם התפלה לא חייל עליו עדיין חובת קידוש וכן עשה הרא"ש למעשה כמ"ש הטור וכ"כ בהגמ"י ועוד גדולים וטעמם דכיון שדרשו חז"ל גאיך לא שייך זה במים דאין כאן גאוה. אבל מדברי הרמב"ם שכתב אסור לטעום משמע דשום טעימה אסור אבל רוב רבותינו לא ס"ל כן. וכן המנהג הפשוט לשתות מים חמים עם עשב שקורין טה קודם התפלה וע"פ רוב מועיל לנקיות כידוע ויש שאסרו לשתות עם צוקע"ר ואיני יודע הטעם דאטו שם אכילה יש בזה והרי אינה אלא להטעים את החמין קצת ויש שהתירו לשתות עם צוקר כשהצוקע"ר בפיו אבל להטילה בהחמים ולעשות מים מתוקים אסור [עבאה"ט סקי"א ומ"ב] ואינו עיקר. אבל עם חלב נ"ל דאסור דחלב משביע ועוד דבא מדם דדם נעכר ונעשה חלב ושייך בזה קודם שתתפללו על דמכם. והעולם נוהגים היתר גם בחלב לפי שאינו בא אלא להטעים המים, וגם קאוו"א מותר לשתות אף על גב דנראה דקאוו"א משביע. מ"מ כתבו הגדולים דמותר [ע"ש בבאה"ט] ויש להסתפק אם מותר לשתות מימי סעלצי"ן או לימינא"ד כשאינו שותה לרפואה, דלרפואה פשיטא שמותר כמו שיתבאר ונראה שאין חילוק בין סתם מים למים אלו".
ומשמע שטעימת פירות ושתיית משקין על בסיס מים, הוא מתיר אף סמוך לעלות השחר. וזה מותר לדעתו אף בתענית.
הוסיף בבאור הלכה (סי' פט ס"ה):
"צריך להפסיק – היינו כשעולה עה"ש כ"כ הרא"ש ועיין לקמן בסימן רל"ה דאם התחיל לאכול בתוך החצי שעה שקודם צה"כ משמע שם מהפמ"ג דצריך לפסוק תיכף (=משום זמן ק"ש של ערבית), ואם כן לכאורה ה"ה הכא ואפילו את"ל דמשום אכילה קודם התפלה אין לעשותו כדאורייתא אפילו לדעה הראשונה מ"מ משום ק"ש של שחרית דהוא דאורייתא צריך להיות הדין דאם התחילו סמוך לה מפסיקין ואפשר דהכא משום דאפילו לאחר שיגיע עה"ש ג"כ אין לצאת בזה ידי ק"ש לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח ס"ד לכן לא החמירו כ"כ א"נ אפשר דהרא"ש נקט הכי משום דזה הדין כולל אפילו בהתחיל בהיתר".
מתבאר כי המשנ"ב מסתפק האם צריך להפסיק כחצי שעה לפני עה"ש, משום שהנץ החמה הוא הזמן הראוי לסיים ק"ש ולהתחיל תפילת עמידה, ולכן אולי אם התחיל לא יפסיק. דיון זה אינו נוגע כלל לתענית ציבור שהרי מעה"ש אסור לאכול.
ג. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקסד ס"א):
"כל תענית שאוכלים בו בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן (שינת קבע) (טור), אבל אם ישן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אא"כ התנה לאכול או לשתות".
ורמ"א הגיה: "ויש אומרים דבשתייה אין צריך תנאי, דמסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה, והוי כאילו התנה (טור ומרדכי והגהות מיימוני והגהות אשירי)".
וא"כ הן השו"ע והן הרמ"א לא הזכירו כלל חצי שעה קודם עלות השחר בתענית, אלא זמן הפסקת אכילה בעה"ש.
באר בערוך השולחן (או"ח סי' תקסד ס"ב):
"ואמרו חז"ל בתענית [י"ב.] עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר וזהו בין בתענית יחיד בין בתענית ציבור שלבד ט"ב ואפילו אכל סעודת הלילה יכול לאכול עוד כשירצה אך אם ישן שינת קבע הוי כהפסקה ואסור מלאכול. אבל כשישן שינת עראי דהיינו נמנום לפי שעה קלה חוזר ואוכל ובתוך הסעודה אפילו ישן שינת קבע חוזר ואוכל אלא דזה לא שכיח, וכן לשתות י"א שאסור כשישן שינת קבע וי"א דשתייה תמיד מותר דמשתייה אין האדם מסיח דעת אבל לאכילה צריך תנאי שיתנה שרצונו עוד לאכול ולשתייה א"צ תנאי וכן המנהג משום דאנחנו רגילים לשתות אחר השינה, ויש מי שאומר דתענית חלום אסור לו לטעום כלום מיד כשייקץ [מג"א] דתקנתו היא שמיד יתחיל להתענות ועמ"ש בסי' רפ"ח".
משמע שמותר לאכול עד עה"ש ולא הזכירו כלל את חצי השעה שלפני עה"ש, או משום שלא שייך בתענית ציבור או מטעמים אחרים.
ד. לגבי אכילה תוך חצי שעה שקודם עמוד השחר בתענית ציבור, כתב במשנה אחרונה (סי' פט ס"ק נט; ושנה באותם מילים בסימן תקסד ס"ב):
"[משנ"ב סקכ"ז] הִתְחִיל לֶאֱכֹל. אֲפִלּוּ הָיָה בְּהֶתֵּר דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר, דִּבְתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה אָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל".
"להלן כתב השולחן ערוך (סימן תקסד) שבתענית ציבור מותר לאכול ולשתות עד שיעלה עמוד השחר. ויש שכתב (הגר"ש ואזנר במכתב [הובא בקובץ שימוש חכמים שיו"ל ע"י כולל חזו"א, קובץ ח עמוד קכה], הגרי"ש אלישיב שם במענה לשאלה) שמלשון זה (שהוא לשון הגמ' בתענית יב ע"א 'עד מתי הוא אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר') משמע שבתענית ציבור מותר להתחיל לאכול אף בחצי שעה שקודם עלות השחר, והטעם, שכיון שלאחר עלות השחר אסור מעיקר הדין לאכול מחמת התענית, שוב אין חשש שמא ימשך באכילתו עד לאחר זמן האיסור (והוסיף הגר"ש ואזנר שהרי חזינן שלא אסרו לאכול בעיוה"כ וערב ת"ב חצי שעה קודם השקיעה, וע"כ משום שלחומר האיסור לא חיישינן שמא ימשך. ועיין בשו"ת בצל החכמה [ח"ג סימן נב] שכתב ג"כ שיש סברא לומר שבליל התענית מותר לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר, שכיון שכל מטרת אכילתו כדי להקל מעליו התענית, נמצא בשעה שאוכל זוכר הוא את התענית ואין לגזור שמא ימשך ויאכל עד לאחר עלות השחר. דוגמא למה שאמרו בפסחים [יא ע"א] 'הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה'. ובספר משברי ים (עמוד רטז) כתב המחבר שהציע לפני הגר"נ קרליץ את הסברות הנ"ל, וענה הגר"נ שהדברים נשמעים ומסתברים, אך צריך ראיה לזה). אולם יש שכתב (אשי ישראל פי"ג הערה עא בשם הגר"ח קניבסקי) שהוא הדין בתענית ציבור שאסור להתחיל לאכול בחצי שעה שלפני עלות השחר, ומה שכתב השו"ע כאן שמותר לאכול עד עלות השחר, מדובר שהתחיל קודם לכן (או באופנים שמותר כגון פת פחות מכביצה או פירות אפילו הרבה)".
כדעה הראשונה שבה נקטו רוב הפוסקים שמותר לאכול בתענית עד עלות השחר משמע מפסקי רי"ד (תענית יב ע"ב): "אמ' ר' זעירי אמ' רב הונא, יחיד שקיבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה אוכל והולך כל הלילה ולמחר מתפלל תפלת תענית, לן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפלת תענית. פי' רבותא אשמעי', דאם קיבל תענית מבעוד יום אף על פי שכל הלילה כולו אוכל ושותה ולא פסק עד עלות השחר, תענית מעליא הוי, ומתפלל תפלת תענית".
ה. וכך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' תקסד ס"א בענין אכילה ושתיה בלילה שקודם התענית:
"סעי' א', שו"ע: כל תענית שאוכלים בו בלילה וכו' הרי זה אוכל ושותה עד עלות השחר. עלות השחר לאו דווקא, אלא חצי שעה קודם עלוה"ש אסור לאכול יותר מכביצה פת ומזונות, ופירות ושתיה מותר אפילו הרבה, (מ"ב סי' פ"ט סקכ"ז בשם דה"ח והגרע"א, ומש"כ דאף מזונות אסור ביותר מכביצה – עיין בזה לקמן סי' תרצ"ב אות ח' ובפס"ת סי' תל"א אות ו', ובתשובות והנהגות ח"ב סי' רנ"ד מקיל בשעת הדחק כשאין מספיק לו פחות מכביצה מזונות לאכול יותר משיעור זה בהסתמך על אלו הסוברים דאין קבע למזונות ומציין לעיין בשע"ת סי' תרל"ט סק"ה. ומש"כ המ"ב שם דאף משקין אסור ביותר מכביצה, היינו במשקין המשכרין כמבואר במ"א סוס"י רל"ב) ואם התחיל לאכול פת או מזונות קודם חצי שעה מותר (כמבואר בשו"ע בסי' רל"ה לענין תפלת ערבית, ובאורחות רבנו ח"ב עמ' קס"ב שכן נהג הגרי"י קניבסקי זצ"ל, וע"ע ביה"ל סי' פ"ט (ד"ה צריך) לענין אם עבר והתחיל לאכול תוך חצי שעה קודם עלוה"ש דאפשר שא"צ להפסיק מיד ומותר עד עלוה"ש) להמשיך עד עלות השחר".
ובחלק זה ערב כל עה"ש – עם עה"ש של תענית ציבור. ודבריו אינם מוכרחים כמבואר לעיל באחרונים שהביא המשנה ראשונה. ובדברי השו"ע והרמ"א.
והמשיך שם בפסקי תשובות:
"ודע, כי לפי הזוה"ק והמקובלים (הו"ד במג"א סי' פ"ט סקי"ד ומ"ב שם סקכ"ח וש"א) אין לאכול אחר השינה מחצות הלילה ואילך, ואפילו טעימה בעלמא אסורה, וכתב המ"ב (שם) שנכון לכתחילה ליזהר בזה אם אינו מוכרח מחמת חולשה או חיזוק גופו, ולכן בתעניות יש להתיר לאכול (ולענין שתיה – עיין מ"ב שם, ולדידן דמקילים בזה לפני התפלה וכמבו' במ"ב שם סקכ"ב, א"כ ה"ה קודם עלוה"ש וכ"ה בשד"ח מע' ר"ה סי' א', ואם צריך תנאי קודם השינה לענין שתיה – עיין להלן אות ב'. ובמ"ב שם בשם סידור האר"י ז"ל שהרח"ו ז"ל כשהיה חלש אכל או שתה קודם עלוה"ש לחזק גופו דלא אסרו כ"א אכילה למלאות תאוותו, אמנם לענין ליל תענית צריך להתנות קודם השינה וכדלהלן, וע"ע בזה בשו"ת מהרש"ג ח"ב סי' ל"ד ושו"ת בצה"ח ח"ג סי' נ"ב) קודם עלות השחר ע"י תנאי כדין (וכדלהלן אות ב') רק למי שמוכרח לכך מחמת חולשת גופו, ויאמר (ובמ"ב סי' פ"ט סקכ"ב שיאמר עכ"פ פרשת שמע ישראל לפני שתייתו משום קבלת עומ"ש וע"ע מה שאכתוב שם בעזה"י) ברכת התורה קודם אכילתו".
"ודע עוד, כי (עיין טור וב"י סי' תק"נ) בתעניות ציבור דיני התענית מתחילים מבערב אלא שנהגו היתר באכילה ושתיה לפי שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ולפיכך אף שהותרה האכילה (כדכתבינן לעיל סי' תק"נ אות ח') אין לאכול בשר ולשתות יין, ויש שהוסיפו לומר שלא יאכל בלילה שקודם התענית יותר מההרגל שלו דאז לא יועיל התענית שהרי יתר אכילתו ישמר ביום התענית, (כה"ח סי' תקמ"ט סקי"א בשם קיצור של"ה וא"ר סי' תקס"ג סק"א ועוד ורק באדם חלוש מתיר שם לאכול יותר כדי שלא יזיק לו התענית, ושו"ר בבה"ט סי' תקס"ח סקכ"ב מביא כן בשם חסד לאברהם שלא לאכול לפני התענית יותר מהרגלו, וכתב עליו שם באשל אברהם בוטשאטש תנינא שלדעתו אין הדברים אמורים אלא לענין תענית יחיד שאדם מקבל על עצמו לתשובה ולכוף יצרו שהעיקר הוא הצער, אבל בתעניות ציבור הוא דוגמת יוה"כ שאין העיקר להצטער אלא העיקר העינוי דאי אכילה ביום התענית ותו לא, וכמ"ש בשע"ת לרבינו יונה שטעם שצותה התורה לאכול בעיוה"כ הוא כדי להכין כח ליוה"כ וה"ה בשארי ת"צ עכתו"ד (אם כי יש לכאו' עדיין לחלק בין יוה"כ שהוא יום טוב ואפשר דלכן צותה תורה להוסיף כח קודם כדי שלא יהיה כ"כ ענין של צער ביום טוב משא"כ שאר תעניות ציבור אינם יום טוב עדיין בעו"ה ואפשר שיש להצטער על החורבן ולא להוסיף כח מקודם זולת באדם חלוש, ובדורותינו אמרי' בסתם שכולם בגדר חלושים לענין תענית). ובשם השל"ה הק' מובא (בשעה"צ סי' תק"נ סק"ט) שבעל נפש יחמיר לעצמו להתחיל הצום כבר בליל התענית כמו בט"ב".
והחמיר בלא צורך וללא הוכחות לגבי תענית ציבור.
ו. כך סיכם בתשובות והנהגות (כרך ד סי' קכה) לגבי אכילה בתענית ציבור חצי שעה קודם עלות השחר: "ומכל דברינו נראה שאם נוטל ידיו לפת לפני חצי שעה גומר הסעודה עד עה"ש, ואם אוכל פירות לבד אוכל עד עה"ש וכ"ש לשתות טה או קפה, ואם אוכל לעקיך יצמצם לשיעור כביצה, ואם אוכל תפוחי אדמה וכדומה שמשביע יאכל ולא ישביע וכמש"נ".
וכך העלה לדינא בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' נב):
"העולה להלכה: א) אסור לאכול יותר מכביצה בחצי שעה שלפני עמוה"ש (אות ב')". (=והיינו בכל יום חול רגיל).
"ב) בלילה שלפני התענית אולי לא אסרו לאכול בחצי שעה שלפני עמוה"ש (אות ו')".
ויש להוסיף שלא ראיתי מישהו שלפני עה"ש של תענית אוכל סעודה שלמה אלא טועם מזונות ושותה כדי להקל עליו את התענית. (בניגוד למוסלמים שאוכלים סעודות גדולות כל בוקר בימי הרמאדאן, וכל ערב בסיום הצום, להבדיל בין ישראל קדושים לטמאים).
מסקנה
נלענ"ד שמי שהתנה לפני השינה שיאכל וישתה לפני עה"ש בתענית ציבור, מותר לו לאכול ולשתות כפי צרכיו (ולא להפריז), כיון שבתענית מפסיק לפני עלות השחר ולא שייך שישכח את התפילה.