חבל נחלתו כט א
סימן א
ברכות השחר למי שלא ישן בלילה
שאלה
מי שלא ישן כל הלילה, אלו ברכות השחר יכול לברך, אלו מברכות השחר אין לו לברך, ואלו ברכות עדיף שישמע ממי שישן בלילה?
תשובה
א. נראה שבכל הברכות שמברכים בשחר, ישנן לגבי חיובן דעות שונות, ולכן גם אם אינו חייב לברכן לדעה אחת יכול לברכן לדעה אחרת. וע"כ ראוי מצד ספק חיוב, לשמוע ממי שמחוייב בדבר ויתכוין להוציאו והלה יתכוין לצאת.
ב. נטילת ידים וברכתה – כתב המשנה ברורה (סי' ד ס"ק א):
"ירחץ ידיו וכו' – יש ע"ז שני טעמים (=לנטילת ידים שחרית) הרא"ש כתב לפי שידים של אדם עסקניות הן וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילה לק"ש ולתפלה. והרשב"א כתב לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה וכדלקמן בזה הסימן. ואם לא בירך ענט"י קודם התפלה שוב לא יברך אחר התפלה לכו"ע [ח"א]".
שני הטעמים יוצרים את הספק במי שהיה ניעור כל הלילה.
כך פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' ד סי"ג): "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו. הגה: ויטלם בלא ברכה (הרא"ש כלל ד' ורשב"א סי' קצ"א)".
ובאר המשנה ברורה (או"ח סי' ד סי"ג):
"(כח) להתפלל ולהעביר – דהיינו לתפלה יש ספק אם הטעם של נט"י שחרית כהרשב"א לעיל במ"ב סק"א וא"כ אף על גב דהשתא לא נעשה בריה חדשה לא פלוג רבנן וצריך נטילה או שמא עיקר הטעם כהרא"ש שם ובניעור ולא נגע במקום מטונף א"צ נטילה. ולהעביר הרוח רעה יש ג"כ ספק אם בעלמא השינה גורם הרוח רעה וא"כ אפילו ישן ביום שורה ר"ר וצריך ליטול ידיו וניעור בלילה א"צ ליטול ידיו או הלילה גורם הרוח רעה וא"כ יהיה הדין בהיפוך".
"(כט) ויטלם – ר"ל ג"פ מחמת ספק וכן בשני הסעיפים שאחר זה".
"(ל) בלא ברכה – יש מהאחרונים שחולקין על הכרעת הרמ"א בזה וסוברים דצריך לברך ויש שמסכימים עמו. וכ"ז בלא עשה צרכיו אבל אם עשה צרכיו קודם התפלה הסכמת אחרונים דבזה צריך ליטול ידיו ולברך. וכן נכון לעשות לכתחילה במי שניעור כל הלילה כגון בליל שבועות יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף שאז לכו"ע יתחייב לברך ויברך ענט"י ואשר יצר".
ג. ברכות התורה – פסק השולחן ערוך (או"ח סי' מז סי"ב):
"אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן".
ובאר המשנה ברורה (סי' מז ס"ק כח):
"שלא ישן – ר"ל שינת קבע אבל אם ישן שינת קבע על מטתו אפילו בתחלת הלילה חשיב הפסק ואפילו הי"א שבסעיף י"א מודו בזה. ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו. ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון רע"א דבזה לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפלה".
ד. ברכות השחר – פסק השולחן ערוך (או"ח סי' מו ס"ח):
"כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם".
ורמ"א הגיה: "וי"א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג, ואין לשנות. (טור ותוס' והרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו)".
פסק המשנה ברורה (סי' מו ס"ק כד):
"דאפילו – עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת ואם ישן בלילה ששים נישמין לכו"ע יש לו לברך אותם".
באר בפסקי תשובות (או"ח סי' מו אות טו):
"ברכות השחר, אלהי נשמה והמעביר שינה למי שהיה ער כל הלילה".
"מ"ב סקכ"ד: בס' אליהו רבא כתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה וכו'. ואפילו לשיטת הרמ"א דברכות השחר על מנהגו של עולם מברך אפילו הוא עצמו לא נהנה (וכנ"ל אות י"א), נשתנו ברכות אלו שנוסחתם פרטית על עצמו (המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי, א' נשמה שנתת בי וכו')".
"והנה, אם כי לכתחילה בודאי יש לחזר אחר מי שיוציאנו בברכות אלו, וכהכרעת הפמ"ג והשערי תשובה ומשנ"ב ועוד מגדולי הפוסקים, מכל מקום בדליכא, המברך לעצמו שפיר יש לו על מי לסמוך, ובצירוף קבלת האר"י ז"ל שגם ברכות אלו מודה בהם להשי"ת שהוא בכלל הנהגת העולם הכללית של התחדשות הבריאה בכל יום תמיד, אף על פי שביום זה לא נתן לעפעפיו תנומה, אמנם נכון מאד שימתין מלברכם עד לאחר עלות השחר (ולענין ברכת על נטילת ידים למי שהיה ער כל הלילה לעיל סימן ד' אות ב', ולענין ברכת התורה – לקמן סימן מ"ז אות ט"ז)".
"ואם יוכל להביא עצמו לידי שינה אפילו רק למשך כמחצית שעה, ודאי שפיר עביד שיוכל לברך ברכות אלו לדברי הכל, ואפילו שינתו לאחר הנץ החמה, ואפילו אם שינתו תהיה לאחר התפילה אם משער שקימתו תהיה כשעדיין לפני חצות היום, יעדיף להמתין ולברך בעצמו שני ברכות אלו לאחר שינתו (ובעת תפילתו שמו"ע בברכת מחיה המתים יכוין שאינו רוצה לצאת בזה ברכת אלהי נשמה)".
סיכום
ראוי למי שהיה ניעור כל הלילה ולכן חיובו בברכות לעיל מסופק, שיחייב עצמו (נט"י וברכה) או שיבקש מאחר שיוציא אותו ידי חובה ויענה אמן אחר כל ברכה וברכה.