חבל נחלתו כו נז
סימן נז
השומרים בבית המקדש
שאלה
מי היו הכהנים השומרים בבית המקדש, האם הם ישנו בלילה במשמרתם?
תשובה
א. כתב הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ח הל' א-ג):
"שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".
"ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, כלומר אתם תהיו שומרים לו, והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ונאמר והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש".
"ואם בטלו שמירה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את משמרת הקדש, ולשון שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה, וביטול שמירתו מצות לא תעשה".
ב. כך נאמר בתמיד (פ"א מ"א, כה ע"ב):
"בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: בית אבטינס, בית הניצוץ, בית המוקד. בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות – הרובים שומרים שם, בית המוקד כיפה, ובית הגדול היה, מוקף רובדין של אבן – זקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם. פרחי כהונה איש כסתו בארץ".
כתוב במשנה שהרובים היו שומרים במקדש ופרחי כהונה הם הישנים בבית המוקד על הארץ.
נשאל בתלמוד הבבלי (תמיד כו ע"ב):
"פרחי כהונה איש כסותו בארץ. אמאי התם קרי להו רובים, הכא קרי להו [כז ע"א] פרחי כהונה? אמרי: אין, התם דלא מטו למעבד עבודה – קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה – קרי להו פרחי".
שני הסברים לאבחנה בין רובים לפרחי כהונה בהסברת הגמרא. הסבר אחד שתלוי מה באו לעשות, רובים באו לשמור, פרחי כהונה באו לעבוד. והסבר שני: רובים שלא הביאו שתי שערות ופרחי כהונה שבאו לעבוד עבודה והם חייבים להיות גדולים.
רבינו גרשום (תמיד כז ע"א) הביא את שני הפירושים: "התם דלא מטו מיעבד עבודה גמורה. שהקטנים היו השומרים שלא הביאו שתי שערות להכי קרי להו רובין. הכא. דקרי להו פרחי כהונה בהני דכבר אייתו שתי שערות מיירי דחזו לעבודה".
היינו, קטנים הם הבאים לשמור במקדש והם מכונים רובין, וגדולים הם הבאים לעבוד וקורים להם פרחי כהונה.
והוסיף:
"ואית דמפרשי: התם דתחילת ליליא הוא דלא חזו לעבודה כשמתחילין שם לשמור להכי קרי להו רובים. והכא דכבר סמוך הוא לזמן עבודה לתרום המזבח קרי להו פרחי". ולפירוש זה מה שמבחין בשמות הוא מה תפקידם ומעשיהם: לשמור – רובין, לעבוד במקדש – פרחי כהונה.
ג. בפירוש המיוחס לרש"י1 (תמיד כז ע"א) כתב כרבנו גרשום: "אמרי התם – גבי שמירה דלא מטו למעבד עבודה שלא הגיעו לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג שנה קרי להו רובים כלומר נערים. הכא דמטו למיעבד עבודה שכל אותם שישנים שם בבית המוקד ראויין לעבודה דבשביל כך הם ישנים שם כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה ביום עבודתם... קרי להם פרחי בחורים שלא הגיעו עדיין לכלל זקנה"2.
כלומר חילוק בין שאינם ראויים לעבודה לבין ראויים לעבודה.
וכן בפירוש הרא"ש (תמיד כז ע"א): "דלא מטו למעבד עבודה. שלא הביאו ב' שערות אותן שהיו שומרים וניעורין כל הלילה שלא היה להם טורח העבודה למחר. דמטו למעבד העבודה. הם פרחי כהונה שהיו ישנים כדי שיכלו לסבול טורח העבודה למחר".
ובמיוחס לראב"ד (תמיד כז ע"א):
"דלא מטו למעבד עבודה. פי' שעדיין קטנים היו שומרים שלא הגיעו לעבודה עדיין שלא היה להם ב' שערות".
"קרי להו רובים. כמו רביה".
"והכא. דקרי להו פרחי כהונה דהיינו דמיירי דכבר הגיע לעבודה ובפ"ק דחולין פליגי בה רבנן ור' מאימתי כשר לעבודה".
הקשה על פירוש זה הבאר שבע (תמיד כז ע"א): "התם דלא מטו למעבד עבודה כו'. פירש המפרש (=המיוחס לרש"י), כגון פחותים משלש עשרה. ולא דק, דהא רבי אמר בפרק קמא דחולין (כד, ב) דאין כהן כשר לעבודה עד שיהא בן עשרים, ויליף ליה מקרא, ואף על גב דרבנן פליגי עליה ואמרו משיביא שתי שערות כשר לעבודה, הא מסקינן התם לחד לישנא והוא עיקר, דלא פליגי רבנן עליה אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודו רבנן לרבי, כדתניא איש מזרעך לדורותם (ויקרא כא, יז) מכאן א"ר אלעזר קטן פסול לעבודה ואפילו תם, מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים. לכן נראה לי לפרש התם דלא מטו למעבד עבודה כגון פחותים מעשרים".
היינו אם לפי הפירוש שהמבדיל בין רובים לפרחי כהונה הוא הגיל. מחלק בבאר שבע שמתחת לעשרים הם הרובים השומרים ומעל עשרים הם פרחי כהונה.
ד. הכסף משנה (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ה) נקט כדרכו של המפרש והרא"ש וז"ל:
"ומ"ש והרובין מפרש בגמרא פ"ק דתמיד (דף כ"ג) דהיינו נערים שלא הגיעו לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג".
היינו הרובים הם פחות מי"ג שנים ופרחי כהונה הם יותר מי"ג שנים שראויים לעבודה.
הקשה על זה המשנה למלך (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ה) ותרץ כבאר שבע:
"והרובין היו שומרים שם כו'. בגמרא אמרינן דמש"ה קרי להו רובין משום דלא מטו למעבד עבודה ופירש המפרש כגון פחותין מי"ג שנה וכ"כ מרן. ואני תמיה על זה דאיך יתכן דמצוה זו שהיא שמירת המקדש שהיא מצות עשה יניחו אותה לעשות לקטנים שאינן בני מצוה וכי תימא שהמצוה מתקיימת בשמירת הלוים הא ליתא דהא מקרא מלא הוא שהכהנים יהיו שומרים וכדאיתא בגמרא ריש מסכת תמיד. ומיהו לזה היה אפשר לומר דבבית המוקד השומרים לא היו קטנים דהא התם לא קתני רובין כי אם פרחי וכמו שעוד נעמוד על זה (יובא לקמן) וא"כ הרי מתקיימת מצות שמירה התם. ומיהו אין דעתי מתיישבת בזה דהא מקרא ילפינן דכהנים ישמרו בג' מקומות מדכתיב אהרן ובניו וא"כ מן הדין ראוי דהשומרים יהיו בני מצוה. והנראה אצלי דהא דקאמר הכא דלא מטו למעבד עבודה היינו שהם פחותים מעשרים שנה וכמ"ש רבינו בפ"ה מהלכות כלי המקדש דין ט"ו וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה אבל אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד עד שיהיה בן עשרים שנה ע"כ, ולאלו הוא דקרי להו הכא רובין דהיינו שהן ראויין לעבודה אלא שהכהנים אין מניחין אותן לעבוד והיו עושין אותן שומרים. והסמ"ג עשין קס"ה כתב דהרובין היו נערים שלא הגיעו לחינוך עבודה ע"כ ודבריו סתומים מהו חינוך עבודה. שוב ראיתי להרב באר שבע שכתב כן ודחה דברי המפרש. וראיתי בפסקי תוס' מסכת תמיד סי' ו' שכתב שם פחות מבן עשרים אין כשר לעבודה ולפי דעתי דבריהם הן על הרובין השנוי במשנתנו דאמרינן בגמרא דלא מטו למעבד עבודה ופי' הם דמיירי בפחות מכ' ומש"ה הוצרכו לימר דפחות מבן עשרים אין כשר לעבודה".
ה. ממפרשי המשנה בתמיד (פ"א מ"א) משמע תשובה שלישית, והם זיהו את הרובים עם פרחי כהונה.
פרש הרמב"ם: "ונתבאר בתלמוד כי הרובין והם היורים הם אשר קראם פרחי כהונה".
וכן ר' עובדיה מברטנורא: "ופרחי כהונה – בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים" וכן בפירושו למידות (פ"א מ"ח).
לפי"ז המשנה צריכה ביאור חדש. שכן שתי השיטות הקודמות פרשו שהרובים היו השומרים ופרחי כהונה היו העובדים למחר, ואילו הרמב"ם ורע"ב פרשו שהם אותם כהנים בשינוי שם.
שאלה זו מביא בשושנים לדוד (תמיד פ"א מ"א):
"ד"ה והרובין וכו' שלא הגיעו וכו'. הכי איתא בש"ס התם קרי להו רובין הכא קרי להו פרחי כהונה אמרי אין התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובין הכא דמטו למעבד עבודה קרי להו פרחי כהונה ע"כ, ומזה קשה על הרמב"ם שכתב וז"ל ונתבאר בתלמוד שרובין הם הרובין ומורין בקשת הנקראים פרחי כהונה ע"כ, וכן הרגיש הב"ד ומכח זה כתב על פי' הרמב"ם שאינו מיושב ושהוא דלא כהגמרא עיין שם, ובאמת לשונו (=של הבית דוד) אינו מיושב ולא טוב הדבר במחילה מכבודו להוציא דבר כזה על תפארת גאון ישראל ואבי התעודה כי מימיו מימי המקדש אנו שותין ואף אם אשכח פרכא לפרושו הו"ל להקשות על פירושו דרך קושיא כדרך כל חכמי לב, ואמנם מן יציב ל"ק מידי דהרמב"ם דייק דממתני' נראה דבבית המוקד לא היו ישנים רק אנשי בית אב כדי שיהיו מוכנים לעבוד עבודתם בבקר ובשני מקומות אחרים היו שומרים שאר כהני המשמר, והש"ס ה"ק התם דלא מטו לעבודה כלומר שלא הגיעה אליהם העבודה שאינם מבית אב של אותו היום קרי להו רובים והכא דמטו לעבודה שהם מבית אב של יום שהגיעה להם העבודה קרי להו פרחי, ומיהו באמת היינו רובים היינו פרחי אלא דהכא במתני' התנא כדי לקצר בלשונו כיון להודיע ולחלק בשינוי זה בין היכא שמדבר על אנשי בית אב ובין היכא שמדבר על שאר אנשי המשמר, ולכי תידוק פירושו ז"ל דייק נמי טפי מפי' המפרש, דהא ילדים פחותים מי"ג לאו בני שמירה נינהו ואין זה דרך כבוד למקדש הקריבהו נא לפחתך, ומה שהכריח המפרש דאותן שיכולים לעבוד אין רוצים ולא מניחים אותן לשמור הא נמי ל"ק להרמב"ם דהני לאו בני עבודה נינהו באותו יום, ובלא זה להרמב"ם השמירה אינה אלא בלילה כמ"ש בפירושו וכ"כ ג"כ בחבורו בפ"ח מהלכות בית הבחירה (ועיין בתי"ט ז"ל לקמן בריש מדות), א"כ עבודה בליליא מי איכא, ישמרו בלילה ויעבדו ביום וכמו שעושין ג"כ אותם שבבית המוקד, אך הסמ"ג פירש גם הוא ז"ל כפירוש המפרש ז"ל עיין שם".
היינו בעל בית דוד3 מקשה על הרמב"ם שלכאורה רובים ופרחי כהונה הם שתי קבוצות נפרדות. משיב רבי דוד פראדו (בעל שושנים לדוד) כאשר מדבר על העובדים באותו יום בית האב המסויים קורא אותם פרחי כהונה, כאשר מדבר על השומרים שהם כהנים משאר בתי האב של אותו משמר אשר הם השומרים באותו שבוע קורא אותם רובים, ובכל מקרה כהנים קטנים אינם יכולים לא לעבוד ולא לשמור.
ו. הרמב"ם כתב בהלכה (הל' בית הבחירה פ"ח הל' ה-ו) כפירושו במשנה: "והיכן היו שומרים, כהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד, בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות בנויות בצד שערי העזרה והרובין היו שומרים שם, בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם".
"לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן ולובשין בגדי עצמן וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצירות המלכים שלא יישנו על המטות".
מדברי הרמב"ם האלו שהמשנה של בית המוקד מדברת בשומרים מוכיח האבני נזר ששמירה לגבי כהנים היא עבודה (אבל לגבי לויים שאינם בני עבודה ודאי אינה עבודה), וז"ל שו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' תמט):
"ח) והנה בהרמב"ם פ"ח מהלכות בית הבחירה הלכה ו' לא הי' הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש כו' יע"ש במל"מ דהשומרים הי' מקצתם שומרים ומקצתם ישנים וחוזר חלילה. ומבואר מזה דדוקא ישנים לא הי' בבגדי כהונה אבל שמירתן הי' בבגדי כהונה. והרי האבנט פסק הרמב"ם שהי' כלאים ומינה דייק הש"ס ביומא (ס"ט ע"א) דקשין הם ולדעתו אסור ללובשו שלא בשעת עבודה. אלא דלטעמי' דשמירה הוי עבודה וצריך בגדי כהונה. ואין לדחות כדברי הש"ס ביומא (ס"ח ע"ב) לענין הא הלוכי מהלכי. דהרמב"ם בתרא והי' לו לפרש. ובודאי דס"ל דבעינן בגדי כהונה".
"ט) וכן נ"ל מהתוס' מנחות מ"א. שהביאו תוספתא דכלאים בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים בגדי כהונה שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור. והעלה שם התוס' דחייב מדאורייתא. ואין לדמות מקדש למדינה דבמדינה ליכא שום היתר. והקשו ע"ז מפרק בא לו [יומא סט ע"א] דלא הי' מקפלין אותן ומניחין אותן תחת ראשיהם אלא כנגד ראשיהם משום כלאים [יע"ש מה שתי']. ומאי קשיא להו והא השינה ע"כ לא הי' בעזרה דאין ישיבה בעזרה כ"ש שכיבה [כביומא דף (ו' ע"א) מביתו למה פירש יע"ש ברש"י ובתוס'] ובהר הבית אין שום עבודה לכהן וליכא שום היתר. ודומה למדינה דחייב. אלא ודאי ס"ל דשמירה עבודה ובעי בגדי כהונה. והרי דשמירה הי' בהר הבית וע"כ דמיא למקדש כיון דיש שם היתר".
"י) מעתה שזכינו מהכתוב ומהרמב"ם ומהתוס' דשמירת כהנים עבודה ובעי בגדי כהונה. הדבר ברור דאסור בטמאי מתים. ואף אם יעמוד חוץ להר הבית וישמור. ודומה לעומד בחוץ והפך בצינורא באברים בפנים דחייב כמ"ש הראב"ד פ"ד מהלכות ביאת המקדש הלכה ד'. וה"נ אף שכהן עומד בחוץ מ"מ העבודה נעשית בפנים. וא"כ בזמה"ז אזדא לה שמירת כהנים".
"יא) אך מדברי הרא"ש והמפרש [תמיד כז ע"א] דסוברים שהשומרים הי' קטנים. מוכח דלאו עבודה הוא דקטן לאו בר עבודה הוא בין בכהנים בין בלוים [ואם נאמר דלאו עבודה הוא אין מקום לתמיהת המל"מ [ביה"ב פ"ח ה"ה] דאף שהיא מצוה יכולה להתקיים בקטנים כמו אכילת קדשים ותרומה ויבום בחרש ושוטה. שוב ראיתי שזה שבוש דאין ראי' ממידי דאכילה והנאה דאפי' מתעסק חייב ומצוה עי' רש"י ר"ה [כח ע"א] ואין להאריך]. אולם מטעם אחר יש לתמוה דקטן לאו בר שימור הוא כמבואר בפוסקים [או"ח סי' ת"ס] בענין שימור של מצה בליל ראשון של פסח. מ"מ יש להוכיח מהם דס"ל לאו עבודה הוא. קיצור4 הדברים דשמירת כהנים הוא במחלוקת שנוי' דלהרמב"ם ותוס' וכן משמע מהכתוב אזדא לי' שמירת כהנים לדידן דכולנו טמאי מתים. ולדעת הרא"ש והמפרש דלאו עבודה הוא איתא גם בטומאה".
ז. המל"מ ברר האם הכהנים השומרים היו מותרים לנמנם – בניגוד ללויים שאיש הר הבית היה רשאי לשרוף בגדיהם אם נרדמו על משמרתם. עפ"י שיטת הרמב"ם שרובים וכהנים הם אותם כהנים, אולם במלאכה שונה, מבאר המשנה למלך (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ו): "...ומיהו לכל הפירושים נראה לי שגם הכהנים השומרים לא היו ישנים דכיון דעיקר מצות השמירה הוא שיהיו נעורים מה נשתנו הכהנים מן הלוים. אלא דקשה לי ההיא דתנן בריש תמיד ופרחי כהונה איש כסתו בארץ לא היו ישנים בבגדי קדש משמע דפרחי כהונה שהם השומרים היו ישנים אלא שלא היו ישנים בבגדי קודש. הן אמת שמתוך דברי המפרש שכתב דהטעם שהיו הרובין שומרים הוא משום דאותם שיכולים לעבוד אינם רוצים לשמור. ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותם לשמור כו' נראה מתוך טעמים אלו דגם בבית המוקד היו הרובין שומרין והפרחי כהונה לא היו שומרים אלא שיהיו שם כדי שיהיו מוכנים שם וכן כתב הרב בעל באר שבע דלדברי המפרש גם בבית המוקד לא היו שומרים אלא הרובין והכריח כן ממ"ש המפרש עלה ההיא דאמרינן בגמרא התם דלא מטו למיעבד עבודה כו' התם גבי שמירה דלא מטו וכו' משמע דהכא גבי פרחי כהונה אין בהם שמירה כלל כו' ואם כן כפי סברא זו לא קשה מידי, דלעולם השומרים לא היו ישנים ומאי דתנן ופרחי כהונה איש כסתו בארץ הני לא היו שומרים אלא שהיו ישנים שם כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה וכמו שכתב המפרש".
"ומיהו אעיקרא דדינא סברא זו שיחסנו למפרש היא תמוה דפשטא דמתניתין דקתני והרובין שומרים שם משמע דדוקא התם היו הרובין שומרים אבל בבית המוקד לא היו הרובין שומרים וכן כתב בפי' רבינו עובדיה דבבית המוקד פרחי כהונה היו השומרים וכן כתב הסמ"ג במצות עשה סי' קס"ה וכן הוא דעת רבינו שכתב לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה כו' הנה דעת שפתיו ברור מללו דמאי דתנן לא היו ישנים בבגדי קדש קאי על השומרים ופשיטא שאינם רובים דהרובין דהיינו שלא הגיעו לעבוד עבודה בגדי כהונה מאי בעו גבייהו? אלא ודאי דס"ל דהשומרים דבית המוקד לא היו רובין כי אם פרחי כהונה וכתב בפירוש דהשומרים לא היו ישנים בבגדי קדש משמע דשלא בבגדי קדש היו ישנים. והדרא קושיין לדוכתא דמה נשתנו כהנים מלוים דלוים מוכח ממתניתין דלא היו ישינים וכדכתיבנא".
"וראיתי בפסקי תוספות דריש תמיד וז"ל כהנים ולוים נחלקו למשמרות וזמן קבוע היה להם לישן ואם מצאו ממונה שישן יותר חובטו במקל ושורף בגדיו אם לא שעומד תחלה ואומר שלום עליך גם במשמר אחד ישן משמר שני נעור ושומר ע"כ. והנה אין ספק שיש ט"ס בסוף דברי התוס' הללו. והנראה אצלי דהתוס' הוקשה אצלם מה שהקשינו דאיך היו השומרים ישנים ולזה תירצו בשני אופנים האופן הראשון הוא דלעולם דהיו ישנים אלא דזמן קבוע היה להם לישן ואיש הר הבית היה מחזר ואם מצאו שישן יותר מהזמן הקבוע היה חובטו במקל ומאי דתנן לא היו ישנים בבגדי קדש היינו בזמן הקבוע להם לישן, עוד כתבו דבכל משמר ומשמר לא היו כולם נעורים אלא היה א' ישן ואחד נעור והיו חוזרים חלילה ולפי זה מאי דתנן דאיש הר הבית היה מכה למי שהיה ישן היינו למי שהיה זמנו להיות נעור ומאי דתנן לא היו ישנים בבגדי קודש הכוונה היא במי שהיה זמנו להיות ישן לא היה ישן בבגדי קדש".
"ומה שסיימו התוספות וכתבו ומקומות יש שלא לישן בהם ולכאורה דברי התוס' הללו אין להם מובן דבאיזה מקום מיירי דאי בעזרה הא אפי' ישיבה אסורה וכל שכן שינה והנראה דהתוס' הוקשה להם דכפי מה שכתבנו דבכל משמר ומשמר לא היו כולם נעורים אלא היה אחד ישן ואחד נעור א"כ איש הר הבית כשהיה מחזר איך היה יודע שזה שהוא ישן היה זמנו להיות נעור ואפשר דזמנו היה להיות ישן ואם כן איך היה מכה אותו. לזה כתבו דמקומות יש שלא לישן בהם כלומר דהיה להם בכל משמר ומשמר מקום קבוע שלא לישן אלא לישב שם לשמור וכשהיה זמן אחד מהם לשמור היה יושב שם ובמקום אחר היה הולך חבירו וישן וכשהיה מחזר איש הר הבית והיה מוצא בן לוי במקום שלא היו ישנים שם והוא היה ישן היה מכה אותו לפי שישן במשמרתו. שוב ראיתי להרב בעל באר שבע שהקשה קושיא זו שכתבנו וכתב ונראה בעיני דזמן קבוע היה להם לישן בלילה ואם מצאו הממונה שישן יותר חובטו במקל ושורף בגדיו אם לא שעמד תחילה ואמר שלום עליך ומשמר אחד היה ישן ומשמר שני היה נעור ושומר כדרך כל שומרי אוצרות המלכים וכן דייק לשון המשנה דמדות דקתני קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן לו על משמרו מדנקט על משמרתו משמע שאינו נלקה אלא על שישן על משמרתו אבל בלא משמרתו היה ישן בהיתר דאם לא כן על משמרתו למה לי. והשומרים היו מתחלפין על פי משמרות עד שיגמרו כ"ד משמרות וחוזרים חלילה כמו בשאר עבודות והשתא לא קשיא מידי עכ"ד. והנך רואה שדבריו הם לקוחים מפסקי התוס' אלא שהרב נראה דפירש לדברי התוס' באופן אחר ממה שכתבנו ודבריו צריכים תלמוד ועוד אנופף ידי בדינים אלו אם יגמור ה' בעדי".
עולה מדבריו כי בבית המוקד היו שומרים פרחי כהונה, והיה להם עת לישון ולכן היו פושטים את בגדי הכהונה.
ח. מחבר ביאור הר המוריה5 (הל' בית הבחירה פ"ח ה"ה) הסביר שהמחלוקת בשינה היא לפי שיטות המפרשים מתי חובת שמירה בלילה או אף ביום:
"וזקני בית אב וכו' מדברי המפרש מבואר דהיה להם מטות בנויית בכתלים והיו עולים שמה ע"י הרובדין, והפרחי כהונה היו ישנים על הארץ איש כסתו בארץ והפרחי כהונה לא היו השומרים רק הרובים היו השומרים אבל השומרים לא היו רשאים לישן עיין שם בתמיד כ"ה ב' וכ"ז א'. וכן דעת הר"ש בריש מדות רק שכתב דהרובדין היא רצפה חלקה שהיו ישנים עליה יעו"ש, והא דחילק בין רובים לפרחי וכתב שם הטעם כי הפרחי כהונה לפי שהיו יכולים לעשות עבודה לכן לא היו שומרים יעו"ש י"ל דאזיל לשיטתיה דס"ל דהשמירה היתה בין ביום ובין בלילה וא"כ אם היו עסוקים בשמירה לא היו יכולים לעבוד לכן לא היו עוסקים בשמירה. אמנם רבינו פי' שם בריש תמיד כי הרובים הם פרחי כהונה והם היו השומרים בבית המוקד ורק בבית הניצוץ ובבית אבטינס לא היו שומרים רק הרובים אבל בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ומש"כ רבינו שם וז"ל ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורים בקשת הנקראים פרחי כהונה עכ"ל לאו ממש פרחי כהונה רק הם הרכים בשנים אבל מ"מ הרובים הם רכים יותר ולפי שס"ל שהשמירה לא היה רק בלילה ולכן היו יכולים לעבוד עבודה ביום ועוד דאין השמירה מעכבת את העבודה כי הרבה היו כדי לזה וכדי לזה. ונמצא שלרבינו היו יכולים השומרים לישן וכדמשמע מלשונו בהלכה ו' יעו"ש וכ"מ קצת ממשנה ח' פ"ק דמדות דאיתא שם ובן לוי ישן לו מבחוץ".
וממשיך הר המוריה בדברי המל"מ:
"אמנם המל"מ בהלכה כתב דצ"ל וישב לו מבחוץ יעו"ש וי"ל בגי' זו פליגי רבינו עם המפרש וק"ל. וממה שלא הזכיר רבינו פרחי כהונה כאן כלל לכאורה י"ל דס"ל דאיש כסתו בארץ קאי נמי על זקני בית אב וכן על הרובים דבית הניצוץ ובית אבטינס דכלם היו שוכבים לארץ וכסתו בארץ רק דבבית המוקד היה מוקף רובדים ולא כן בבית אבטינס ובבית הניצוץ. וקמ"ל דבכל אותן המקומות היו זקני בית אב ישנים וכן היו שם בכל המקומות פרחי כהונה וכולם היו שוכבין לארץ. א"נ י"ל דזקני בית אב היו ישנים בבית המוקד על הרובדים ולא על הארץ והם היו השומרים בבית המוקד אבל בבית הניצוץ ובבית אבטינס היו הרובים שומרים והם היו ישנים על הארץ ומה דאיתא במשנה לא היו ישנים בבגדי קדש קאי על אלו ועל אלו וזה שכתב רבינו דהפרחי כהונה הם הרובים. והם היו השומרים בבית הניצוץ ובבית אבטינס ולפי"ז מאי דפריך הש"ס שם בתמיד כ"ו ב' מ"ש התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי ר"ל כיון דהכל אחד ומשני דמיירי הכא אפי' בהגיעו לעבודה (אמנם לפי' המפרש וכן למש"כ מתחלה בכוונת דברי רבינו שהרובין לאו הם פרחי כהונה ממש כי בבית המוקד היו השומרים פרחי כהונה ובבית אבטינס ובבית הניצוץ היו הרובים השומרים ניחא יותר. שוב פקח ה' עיני וראיתי כי גם המל"מ העיר בזה בכמה דברים שכתבנו יעו"ש היטיב").
מסקנות
א. שלשה פירושים לחילוק בין רובים לפרחי כהונה: גיל, תפקיד במקדש, או שאין חילוק ביניהם.
ב. יש אומרים שהכהנים השומרים בבית המוקד היו פרחי כהונה דוקא.
ג. נחלקו האם כהנים ולויים יכלו לישון על משמרתם.