חבל נחלתו כו מו
סימן מו
גר שנתגייר והוליד בנים בגיותו
א. נאמר ביבמות (סב ע"א): "איתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, ר' יוחנן אמר: קיים פריה ורביה (רש"י: בני נח – בני פריה ורביה נינהו דכתיב ויאמר להם פרו ורבו [בראשית ט]1), וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה, דהא הוו ליה; וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, רבי יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה (רש"י: בן בכור שיולד לו משיתגייר אינו נוטל פי שנים), דהא הוה ליה ראשית אונו; וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה, גר שנתגייר – כקטן שנולד דמי. וצריכא, דאי אשמעינן בההיא קמייתא, בההיא קאמר רבי יוחנן, משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו, אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו – אימא מודי ליה לריש לקיש (רש"י: בנכריותן – לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט אבל ירושה נהגא בהו כדאמרינן בקדושין [דף יז:] עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה); ואי איתמר בהא, בהא קאמר ריש לקיש, אבל בההיא – אימא מודה ליה לר' יוחנן, צריכא. איתיביה ר' יוחנן לר"ל: בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל (רש"י: בלאדן בן בלאדן – אלמא בנים מיקרו) וגו'! א"ל: בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס (רש"י: חייס – מתייחסין אחרי אביהם), נתגיירו לית להו חייס (רש"י: מראשונים דכקטן שנולד דמי)". (וכן בדומה בבכורות מז ע"א).
עולה כי לפי רבי יוחנן העבר של הגוי לא נמחק ובנים שהיו לו בגיותו נחשבים אף לאחר שהתגייר הן לגבי חיובו בפריה ורביה והן לגבי בכור לנחלה2. ואילו לר"ל הרי הוא כקטן שנולד וע"כ לגבי פ"ו חייב במצוה והנולד ראשון ביהדותו הוא בכור לנחלה. על פניו מסתברת לנו שיטת ריש לקיש שכן מקובל לנו שגר כקטן שנולד אפילו לגבי דיני עריות (פרט לגזירה דרבנן שלא יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה).
תוספות (יבמות סב ע"א) מסביר את שיטת ר' יוחנן (ד"ה רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה): "אף על גב דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר".
ובד"ה הבא: "בני פריה ורביה נינהו – וא"ת דבפ' ד' מיתות (סנהד' נט: ושם) משמע דבני נח לא מיפקדו אפריה ורביה וי"ל דהכא לאו בני חיוב אפריה ורביה קאמר אלא כלומר שבניהם נקראים על שמם כדאמרינן בסמוך".
היינו, לפי ר' יוחנן, בנכרי כיון שזרעו מתייחס אחריו וכן בניהם נקראים על שמם – זה משפיע על הלכותיהם לאחר גיורם.
ב. בבכורות (מז ע"א) מובאת המחלוקת בצורה הפוכה, מתחילה בבכור לנחלה ועוברת לחיוב פ"ו בגירותו:
"איתמר, היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, רבי יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה, ור"ש בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה. רבי יוחנן אומר: אין לו בכור לנחלה – דהא הוה ליה ראשית אונו, ור"ש בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה – גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר, היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, ר' יוחנן אמר: קיים פריה ורביה, ור"ש בן לקיש אמר: לא קיים. ר' יוחנן אמר: קיים לא תוהו בראה לשבת יצרה, ור"ש בן לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה – גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וצריכא, דאי איתמר בהא קמייתא – בהא קאמר רשב"ל, משום דבהיותו עובד כוכבים לאו בני נחלה נינהו, אבל בהא – אימא מודה ליה לרבי יוחנן דלא תוהו בראה לשבת יצרה, והא עבד ליה שבת; ואי איתמר בהא – בהא קאמר רבי יוחנן, אבל בהא – אימא מודה ליה לר"ש בן לקיש, צריכא".
בשתי הסוגיות הצריכותא נעשתה בין פריה ורביה שקיימת במקצת בגיותו לבין בכורה לנחלה שאין כלל בגיותו אמנם יש להם אף בגיותם ראשית אונו.
וכרש"י פסק הרמב"ן (הל' בכורות פ"ח דף נה ע"ב) :
"איתמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר, רבי יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה, ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה, ר"י אומר אין לו בכור לנחלה דהא הוי ליה בני, ר"ל אמר יש לו בכור לנחלה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדו לטעמייהו דאתמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר, ר"י אמר קיים מצות פריה ורביה וכו', והלכתא כר"י, ואיתא בהלכות בפרק הבא על יבמתו".
וכן בפירוש הר"י אלמדארי כותב מפורש שלא נתגיירו בניו עמו ואעפ"כ לר' יוחנן קיים בהם פ"ו.
ג. הרא"ש (יבמות פ"ו סי' ח) מביא גירסא שונה בתחילת הסוגיא, וז"ל: "[דף סב ע"א] איתמר היו לו בנים ונתגיירו ר' יוחנן אומר קיים פריה ורביה ר"ל אומר לא קיים פריה ורביה היו לו בנים ונתגייר ר' יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה ר"ל אמר יש לו בכור לנחלה והלכה כר' יוחנן".
היינו, הרא"ש גורס 'ונתגיירו' ולא ונתגייר.
וכן פסק הרמב"ם (הל' אישות פט"ו ה"ו): "היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו, היו לו בנים והוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר, שהעבד אין לו יחוס".
אמנם בהל' נחלות (פ"ב הי"ב) פסק הרמב"ם: "היו לו בנים כשהיה עכו"ם ונתגייר אין לו בכור לנחלה, אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה ומן העכו"ם הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים".
משמע כי לגבי בכור לנחלה סבר הרמב"ם שאין הוא צריך להתגייר עם אביו אלא בעצם לידתו בגיותו הוא קובע שהבא אחריו אף בגירות אביו אינו בכור לנחלה.
נראה שהמחלוקת בין הרמב"ם לרש"י מלמדת על תפיסת מצות פריה ורביה. לפי רש"י עצם זה שעסק בפ"ו (=שבת) בגיותו מספיקה לפוטרו בגירותו. לפי הרמב"ם זה נצרך אולם אינו מספיק וצריך שיהיו לו בנים בתוך ישראל כדי לקיים פ"ו.
המגיד משנה (הל' אישות פט"ו ה"ו) תמך בשיטת הרמב"ם: "היו לו בנים בגיותו וכו'. שם מחלוקת ר"י ור"ל וידוע שהלכה כר"י ופירש רבינו שהבנים נתגיירו ג"כ ונכון הוא שאל"כ היה מחוייב לישא כדי להיות לו בנים ישראלים ולא יאמר ר"י דבבנים עכו"ם די לו".
ובמעשה רקח (הל' אישות פט"ו ה"ו) העיר:
"ודע דרבינו בפ"ב דהל' נחלות דין י"ב כתב וז"ל היו לו בנים בגיותו ונתגייר אין לו בכור לנחלה ע"כ ולא ביאר שנתגיירו בניו עמו כי הכא ואילו בגמ' הושוו אלה השני דינים כאחד ואפשר דסמך אמ"ש כאן ויותר נראה לפרש כפשטן של דברים דהכא יש נפקותא דבעינן שיתגיירו ג"כ הבנים דוקא כדי שיקיים המצוה כנז"ל אך לענין נחלה לא צריכה להא דדי שנאמר כיון שכבר הוליד מ"מ הרי אין כאן ראשית אונו ומה לי אם נתגיירו הבנים או לא והוא פשוט. אך אכתי קשה דבפ' שני דהלכות אבל דין ג' פסק דאף שנתגיירו בניו עמו אין מתאבלין זה על זה לכך נראה דלענין פריה ורביה איכא שבת ולענין נחלה איכא נמי ראשית אונו עכ"פ משא"כ לענין אבילות דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכמ"ש הכ"מ שם".
ד. ר' אברהם מן ההר (יבמות סב ע"א) התייחס לשתי השיטות והכריע כרמב"ם, וכתב: "ונתגייר. פירש הר"ם בנשים פרק ט"ו שנתגייר הוא והם דוקא. ולענין נחלה בנחלות פרק ב' לא כתב אלא ונתגייר. ואית דמפרשי אפילו לא נתגיירו הם, דהואיל דשייך בהו פריה ורביה כדלקמן מפטר בהו. ומדנתגייר דנחלה אפילו בשלא נתגיירו הם, דטעמא דראשית אונו שייך אפילו כשלא נתגיירו בניו, הכי נמי נתגייר דפריה ורביה. והעיקר דעת הר"ם דכיון דפריה ורביה אין בני נח מצוים עליה, הא דקאמר ר' יוחנן דהא הוו ליה דוקא כשנתגיירו, שהרי יש לו בנים ישראלים שפוטרין אותו מפריה ורביה. אבל אם לא נתגיירו, הואיל והוא נתגייר הוא מצווה לפרות. ואיך יפטר בגוים. אבל לענין בכור לנחלה בראשית און תליא מילתא, והנולד לו משנתגייר אינו ראשית אונו, וכן עיקר".
לפי ר"א מן ההר ראיית רש"י מכך שבנחלה אמנם אי"צ שיתגייר זרעו מפני שבפועל מה שיוולד בגירותו לא יהיה ראשית אונו וה"ה לגבי פ"ו אי"צ שיתגייר. אולם הוא מכריע כרמב"ם שבנים גויים אינם פוטרים אותו מפריה ורביה כי אין בני נח מצווים בה, אבל לגבי נחלה כיון שהתורה תלתה זאת בראשית אונו זה היה לו בגיותו, ובגירותו אינו ראשית אונו.
ה. כתב בס' בני אהובה (לר"י אייבשיץ, הל' אישות פט"ו ה"ו):
"היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו. במסכת יבמות דף ס"ב ע"א כתבו התוס' בד"ה רבי יוחנן אמר וכו' דאע"פ דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותו שעה מפטר נמי כשנתגייר, והקשה הרב בית הלל והביאו הבית שמואל סי' א' ס"ק י"ב א"כ מה טעם יש לענין בכור דאין הנולד אחריו ביהדותו בכור, ולא הבנתי קושייתו דכיון דזרע ראשון שהיה לו בגיותו זרע מעליא מיקרי עד שיוצא ידי פו"ר איך יעלה על הדעת דהשני יהיה בכור ואיך יהיה נקרא ראשית אונו עד שהרמב"ם דבעי כאן לענין פו"ר שיהיו הבנים ג"כ גרים (מודים) [מודה] לענין בכורה בפרק ב' מהלכות נחלות דאף דלא נתגיירו בניו אין הנולד ביהדותו בכור וטעמו הוא דבשלמא כאן בעי לשבת ואין ישיבתם בגיותם קרוי ישיבה, משא"כ לענין בכור דמ"מ זרע מיקרי והבא אחריהם לאו ראשית אונו מיקרי, ואף על פי דבגמרא עביד צריכה מהך דפו"ר להך דבכור ולפי דעת הרמב"ם הא דינו של זה לא כשל זה, אפשר דלזה אין צורך מימרא בפני עצמו דבזה לא נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש וכו"ע מודים דבעי לגבי פו"ר גירות בנים דלא שייך לשבת בעודן בגיותן, רק עיקר מחלוקתם הוא אם שייך קריית זרע בבנים בגיותן וזה חד דינא אית ליה לקיום פריה ורביה וירושת בכור בכל אופן ושפיר עביד בגמ' צריכתא".
היינו הצריכותא נראית מעט צולעת לפי הרמב"ם, שכן בפו"ר לא די בהיו לו בנים בגיותו וצריכים בנים אף בגירותו, ואילו לגבי בכורת נחלה אין צורך בכך כדי לפוטרו. ומסביר שמחלוקת ר"י ור"ל היא האם ניתן לקרות זרעו על בניו בגיותו. ועל כך נעשתה הצריכותא, ובכך נקודת המחלוקת בין ר"י לר"ל.
ו. בן דורו של הר"י אייבשיץ – הקרבן נתנאל (יבמות פ"ו סי' ח אות מ) הסביר באופן שונה: "ונתגיירו. מזה הלשון משמע שנתגיירו הוא ובניו עמו וכן פי' הרמב"ם וטור. וה"ה כתב ונכון הוא שאל"כ היה מחויב לישא כדי שיהיו לו בנים ישראלים, ולא א"ר יוחנן דבבנים עובדי כוכבים די לו, ובשו"ת מהרי"ל חולק על זה ע"ש".
לפי רש"י ותוס' לעיל גיור הבנים אינו מוסיף מאומה, ואינו נצרך, ולא רק לר"ל שגר כקטן שנולד אלא אף לר' יוחנן מחמת שרק עברו כנכרי הוא הקובע, ולא גיור הבנים.
אבל לפי הרא"ש ובנו הטור והרמב"ם לגבי קיום פ"ו צריך את גיור הבנים כדי להחשיבו שקיים פריה ורביה. ומהרי"ל נראה שגרס וסבר כרש"י ותוס'.
המשיך הקרבן נתנאל: "ובאידך פלוגתא דר"י ור"ל נראה לי דגורס (=הרא"ש) נמי 'ונתגיירו' דאלת"ה ה"ל לתלמודא לומר צריכא דאי אשמועינן בבכור לנחלה ה"א התם אמר ר"ל יש לו בכור לנחלה כיון דלא נתגיירו בניו עמו אבל הכא מודה ליה לר"י וכו'".
מוסיף הקרבן נתנאל שלגירסת הרא"ש אף לגבי בכור לנחלה צריך לומר שבכורו התגייר עמו. וראייתו שאל"ה היו בצריכותא לדעת ר"ל מבחינים בין אם התגיירו בניו עמו לבין אם לא התגיירו בניו עמו. ודבריו תמוהים שכן מה איכפת לי גיור הבנים לגבי ראשית אונו. הלא דנים על העבר האם הוא נחשב לגביו או לאו.
ז. השולחן ערוך (אה"ע סי' א ס"ז) פסק כלשון הרמב"ם: "היו לו בנים כשהיה עובד כוכבים, ונתגייר הוא והם, ה"ז קיים מצוה זו. אבל אם היו לו בנים כשהוא עבד, ונשתחרר הוא והם, לא קיים מצוה זו עד שיוליד אחר שנשתחרר". וכן בחו"מ (רעז ס"ט) הביא את לשון הרמב"ם.
העיר על דבריו הבית שמואל (אה"ע סי' א ס"ז ס"ק יב): "בנים בהיותו עכו"ם. אף על גב דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ כיון דבנכרותו כבר קיים פ"ו דאז היה זרעו מיוחס אחריו לכן הוא פטור כ"כ תוס' ועיין בח"ה סי' רע"ז לענין בכורה קשה ג"כ קושיא זו ושם לא שייך תירוץ זה ב"ה (=בית הלל), ומשמע מתוס' אפילו לא נתגיירו בניו עמו קיים פ"ו וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' (רכ"ג) [קצ"ו], אלא המחבר פוסק כרמב"ם והטור דס"ל דוקא שנתגיירו הבנים, אף על גב בח"ש פוסק כמהרי"ל וטעמו מבואר בתשו' דמדמה ח"ש לעכו"ם משום דס"ל אפילו לא נתגיירו הבנים ג"כ קיים פ"ו מ"מ המחבר בח"ש לא פוסק מטעם זה אלא מחמת שאר טעמים שכתב שם בתשובה".
וכך באר הט"ז (אה"ע סי' א ס"ז ס"ק ט): "ונתגייר הוא והם. כ"כ הרמב"ם פט"ו ה"א והטור ומהרי"ל סי' (רכ"ג) [קצ"ו] כתב דאפילו לא נתגיירו בניו עמו קיים פו"ר, וכן משמע קצת בגמרא דיבמות דף ס"ב דקאמר התם היו לו בנים בגיותו ונתגייר כו' עכ"ל. אבל נראה להוכיח משם דמיירי דוקא שנתגיירו בניו עמו דקאמר שם: ר' יוחנן אומר קיים פו"ר ריש לקיש אומר לא קיים ואזדו לטעמייהו דאתמר היו לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר רי"א אין לו בכור לנחלה דהא הוי ליה ראשית אונו ור"ל אמר יש לו בכור לנחלה כו' וצריכא דאי אשמעינן בהא הו"א בהא קאמר ר"י משום דמעיקרא בני פו"ר נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודה לר"ל קמ"ל ופירשו רש"י ותוס' לאו בני נחלה נינהו נחלת בכורה דבת כבן ובכור כפשוט אבל ירושה נוהג בהו דנכרי יורש אביו דבר תורה כדאי' בקידושין והוא מילתא דתמיה טובא אם ס"ל ר"י דבבנים שהיה לו בגיותו קיים פו"ר דמקרי זרעו למה לא יקרא ליה ראשית אונו ואי משום דאינו בני נחלה לענין דין בכורה סד"א דלהכי אין להם דין בכורה משום דאינם נקראים ראשית אונו א"כ גם הנולד אחר הבת יהיה בכור לנחלה דגם בבנות אין להם דין בכורה, אלא ודאי דמיירי בנתגיירו בניו עמו אבל בלא נתגיירו בניו עמו לא קיים פו"ר דמחויב להיות לו בנים ישראלים כמ"ש החלקת מחוקק שם א"כ גם ראשית אונו לא מקרי ביש בנים בגיותם וכיון שמצינו חילוק בין פו"ר לענין דין בכורה אחר שנתגיירו בניו עמו דלענין פו"ר יוצא בזה שנתגיירו עמו ולענין בכורה אעפ"כ אין להם דין בכורה ואדרבה גרועי טפי דאין יורשים אביהם לא מד"ת ולא מדברי סופרים כדאיתא בקידושין דף י"ח ע"ב דלא נקרא כלל ראשית אונו אפילו לאחר שנתגיירו בניו כמו קודם שנתגיירו קמ"ל דאין לו בכור לנחלה דנקראים ראשית אונו והכא דלא שייך לחלק בין נתגיירו בניו עמו או לא דוקא לענין פו"ר מחויב להעמיד בנים ישראלים איכא חילוק זה ולענין נחלה לא שייך זה".
ח. בביאור הגר"א ישנו הסבר שונה לגמרי בשיטת הרמב"ם.
נלמד את ביאור הגר"א עפ"י הסברו של הגר"ב רקובר ב'ברכת אליהו' (אה"ע סי' א ס"ז)3.
הוא מביא כהקדמה את הגמרא ביבמות וממשיך לצטטה: "וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בהדיא קאמר ר' יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה לריש לקיש כו'. איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש כו' א"ל בהיותן נכרי אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס. ויש ראיה לדברי הרמב"ם – דמיירי שנתגיירו גם בניו –דאם לא כן מאי קאמר וצריכא כו' דלאו בני נחלה נינהו. וקשה הא נכרי יורש את אביו דבר תורה. וע"ש ברש"י ד"ה בנכריותן ובתוס' ד"ה דלאו בני נחלה נינהו, שדחקו עצמם לפרש לענין נחלת בכורה, אבל לפירוש הרמב"ם – דמיירי שנתגיירו גם בניו – ניחא".
וראיית הגר"א כדברי הט"ז לעיל, שהרי גויים הם בני נחלה כי גוי יורש את אביו.
ומבאר את שיטת הרמב"ם:
"דהכי קאמר – וריש לקיש אמר לא קיים פו"ר גר שנתגייר כו' – ר"ל הבנים שנתגיירו אינם בנים שלו, אבל משום גירותו עצמו לא, כיון דבנכריותו קיים – דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה – מפטר נמי כשנתגייר, כמ"ש תוספות שם ד"ה ר"י ואף ריש לקיש מודה לסברה שמחמת גירות עצמו לא נפקע קיום פריה ורביה, אלא דפליג משום גירות הבנים דהוה כאילו מתו הבנים – דכקטן שנולד דמי. ועל זה קאמר: וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בההוא קאמר ר"י משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו. – ר"ל קודם שנתגיירו ואפילו אחר שנתגייר הוא. כלומר – דקודם שנתגיירו הבנים ואפילו אחר שנתגייר הוא בני פריה ורביה נינהו, כמ"ש לעיל דכיון דבנכריותו קיים – דזרעו מיוחס אחריו – מפטר נמי כשנתגייר, משא"כ בנחלה – כשהאב נתגייר והבנים לא נתגיירו – דלאו בני נחלה נינהו, דנכרי אין יורש את הגר כמ"ש בקידושין יז, ב: נכרי את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. וזש"ש "נתגיירו ל"ל חייס" לשון רבים דבלא נתגיירו בניו עמו קיים פריה ורביה".
הגר"א מסביר את מחלוקת ר"י ור"ל עפ"י הרמב"ם, ששניהם מסכימים שאם לא נתגיירו בניו בגיותו עם אביהם – קיים פריה ורביה מכח 'שבת' ומכח זה שלנכרים יש יחוס. מחלוקתם היא רק אם נתגיירו הבנים – ואז לפי ר' יוחנן, הגר לא איבד את פ"ו שקיים בגיותו, ולפי ר"ל כיון שהבנים אף הם התגיירו הרי הם כקטן שנולד ולכן מצבו של הגר כמי שקיים פ"ו אבל מתו בניו ולכן לא קיים. וכן לגבי בכור לנחלה, בפירוש שיטת הרמב"ם – ר"י סובר שכיון שנתגיירו בניו עמו אין לו בכור לנחלה אבל אם לא נתגיירו בניו עמו יש לו בכור לנחלה, ואילו לר"ל אע"פ שנתגיירו בניו עמו כיון שאינם מתייחסים אחריו יש לו בכור לנחלה.
עולה שהרמב"ם – לפי שיטת הגר"א – מעביר את כל נקודות המחלוקת של ר"י ור"ל רק למצב שהבנים נתגיירו, ודוקא במצבו כגר ללא גיור הבנים שניהם מסכימים, שקיים פ"ו ושיש לו בכור לנחלה.
ממשיך בהסבר בברכת אליהו:
"וזה דלא כדברי הב"י והאחרונים בשיטת הרמב"ם דאם לא נתגיירו בניו עמו לא קיים פריה ורביה. ולפי מ"ש בדעת הרמב"ם לענין נחלה סובר ר"י דרק אם נתגיירו בניו עמו אין לו בכור לנחלה, אבל אם לא נתגיירו בניו עמו גם ר"י מודה שיש לו בכור לנחלה".
היינו הב"י והאחרונים הבינו ברמב"ם הפוך מן הגר"א, כי לפי הגר"א אפילו נתגיירו הבנים קיים פ"ו, והם הבינו (וכך הסברנו לעיל בשיטת הרא"ש והטור והשו"ע) שרק אם נתגיירו קיים פ"ו. כמו"כ הם הבינו שאין לו כלל בכור לנחלה (לפי ר' יוחנן), ואילו הגר"א הסביר שאם לא התגיירו אף לר' יוחנן יש לו בגירותו בכור לנחלה.
ממשיך בביאור הגר"א (עם הסבר ברכת אליהו) בדחיית שיטת הרמב"ם:
"ואין הסוגיא דבכורות מוכחת כדברי הרמב"ם דפריך בבכורות מז א על ר"י: תנן מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה, ולדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן כו' אלא לאו מגר שהיו לו בנים ונתגייר וקתני בכור לנחלה. ואם איתא כדברי הרמב"ם שרק בנתגיירו סובר ר"י שאין לו בכור לנחלה מאי מקשה הגמרא מנ"ל דמתניתין מיירי שנתגיירו הבנים גם כן, וכן בחשן משפט סימן רעז סעיף ט – לענין בכורה – לא כתב דנתגיירו הבנים, וגמרא שם וביבמות עביד צריכותא על שתי הפלוגתות של ר"י וריש לקיש – לענין פריה ורביה ולענין בכורה – משמע ששתי הפלוגתות הן באופן שוה. ולדברי הרמב"ם בנחלה בלא נתגיירו מודה ר"י לר"ל ובפו"ר בלא נתגיירו מודה ר"ל לר"י. וגם לא נזכר כלל בגמרא במחלוקת אלא "ונתגייר", משמע שרק הוא נתגייר ולא בניו. וגם אי אמרת דבלא נתגיירו לא פליג ר"י ומודה שיש לו בכור לנחלה, א"כ למה בנתגיירו אין לו בכור לנחלה, לר"י הא בודאי לגבי דידהו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וכמ"ש בבכורות שם עמוד ב : תנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן, ואמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה, ומשני: שאני נכרי דל"ל חייס (לגבי ישראל לית ליה שום יחס ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי – רש"י). ולא קאמר שם בגמרא: הניחא לריש לקיש אבל לר"י מאי איכא למימר. ר"ל דיקשה לר"י דאית ליה דבנתגיירו מתייחסים הבנים אחריו לענין בכורה. ומדלא קאמר הכי אלמא פשיט לגמרא דבכה"ג ודאי ל"ל חייס. והוא פשוט בלא שום הוכחה, וכן דעת כל הפוסקים דלא כרמב"ם".
הגר"א דוחה את דעת הרמב"ם וסובר שאין משמעות לגיור הבנים, אלא הדרן לשיטת רש"י שאם נתגייר והיו לו בנים בגיותו קיים פ"ו. וכן אם היו לו בנים בגיותו אין לו בכור לנחלה. על אף הדיחוקים שהגר"א הראה בתחילת דבריו בשיטת רש"י.
עולה להלכה שהגר"א חולק על השו"ע וסובר כרש"י וסיעתו, כמו"כ הוא אינו מקבל את גירסת הרא"ש.