חבל נחלתו כו יג
סימן יג - ברכת האילנות בשבת
א. בקיצור שו"ע עם דרכי הלכה לגר"מ אליהו כתבו בהערה בשמו, וכן הורו בשיעורים:
"ברכה זו בחדש ניסן בלבד לא לפניו ולא לאחריו. (עיין כה"ח רכ"ו ס"ק א). יש מדקדקים לברך בראש חדש משום זריזות, ויש מברכים בראשון של חול המועד משום רבוי עם, ושכלם לבושים לבוש נאה. במחזורים יש נוסח מיוחד לכך. וטוב לברך במקום שיש בו שני אילנות אפילו שניהם מאותו מין (כה"ח שם אות ב). ולא יברך ברכה זו בשבת1. טוב לצאת מחוץ לעיר כדי לברך ברכה זו. מנהגנו שאין נשים מברכות ברכה זו, אלא ישמעו את הברכה מבעליהן ויכונו לצאת ידי חובה".
ברצוני להעיר על שני המשפטים שהדגשתי: ברכה בשבת ומנהג שאין נשים מברכות ברכה זו.
ב. כתב במועד לכל חי (סי' א אות ח) שהוא המקור לכך שאין מברכים בשבת:
"בקושטא יע"א, נוהגין לברך ברכת האילנות אפילו בשבת ויום טוב, אכן פה עירנו אזמיר יע"א לא ראיתי ולא שמעתי מימי עולם דמברכין בשבת ויום טוב ברכת האילנות. וכנראה דהא בהא תליא, דכיון דהן נוהגין שלא לצאת החוצה (=מן העיר), לכן אפילו בשבת מברכין, אכן אנן דנהגינן לצאת, אם כן בשבת דאיתיה באזהרה דאל יצא איש ממקומו, לא מברכינן. אלא דאם נאמר דהוא משום חשש שמא יטלטל את האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם ושמא יתלוש, לזה אפילו בקושטא יש להם לחוש שלא לברך בשבת ויום טוב (ועיין בספר פתח הדביר ח"ב דף ק"ג ע"א וב')".
הלשון בגמרא הוא (ברכות מג ע"ב): "האי מאן דנפיק ביומי ניסן". אין בו שם איזכור לא של שבת ולא של יום טוב לא גברים ולא נשים. ולכן כל המסקנות של הגאון רבי חיים פלאג'י הן עפ"י הבנתו ועפ"י תורת הנסתר כמבואר סעיף לפני כן בספר מועד לכל חי, ואף הוא מציין מנהגים ולא פוסק לאיסור, ובקושטא אף רבניה ברכו בשבת ברכת האילנות ולא חששו לשום איסור.
וכך פסק רבינו ירוחם (תואו"ח ני"ג ח"ב): "הרואה אילנות בנץ שלהם כגון בימי ניסן מברך בא"י אמ"ה שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהן בני אדם כך פשוט בברכות". ולא הזכיר כלל יציאה מחוץ לעיר, אלא ברכת הראיה בלבד.
ג. לגבי הברכה בשבת כתב בספר מועד לכל חי שהוא משום חשש תלישה. ובכף החיים (או"ח סי' רכו ס"ק ד) הוסיף אף איסור בורר בניצוצות הקדושה וכתב: "ויום טוב אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש. מועד לכל חי שם אות ח'. ונראה לדברי המקובלים שכתבו שעל ידי ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר, ועל כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב וכן עמא דבר".
ולא זכיתי להבין, הלא פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שלו ס"י): "הדס מחובר, מותר להריח בו; אבל אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה, אסור להריח בו במחובר שמא יקוץ אותו לאכלו".
וכאן אלו פרחים בלבד, ומה חשש תלישה יש כאן?!
ואף המשנה ברורה (ס"ק מח) העיר: "מותר להריח בו – דלא שייך למגזר שמא יקוץ כיון שאינו רוצה רק להריח וזה יכול הוא לעשות אף במחובר ויש מחמירין בזה וכתב בא"ר דהעיקר כפסק השו"ע ולענין לטלטלו בידו דינו כמו לעיל לענין קנים הרכים בס"א".
ומותר אף להניע את העצים עליהם הפרחים כדי להריח בהם, עפ"י דברי הרמ"א בס"א (סי' שלו).
וא"כ מהיכן חידש איסור תלישה כשהשו"ע פסק שמותר.
ד. לגבי איסור בורר, רוב הציבור המקיים ברכת האילנות אינו מבין בברירת ניצוצות, ומדוע לפסוק לו לפי המקובלים?! בדברים של איסור וסכנה יותר מובן להדר אחר דעת המקובלים, אבל בברכת הראיה מדוע לפסוק לציבור הרחב עפ"י הקבלה? בפרט שהציבור דוקא בשבת ויום טוב פנוי מעיסוקיו ויכול לברך ובימות החול טרוד לגמרי והברכה נשכחת ממנו. לכן גם טעם זה לדעתי עדיף לדורשו לפני המבינים, אבל לכלל הציבור לא נראה לי שראוי לאומרו, כיון שיביא לביטול הברכה.
ה. לגבי ברכת נשים על האילנות כתב בספר ברכת ה' לגר"מ לוי זצ"ל (כרך ד' עמ' שי סעיף לד): "נשים רשאות לברך ברכת האילנות". והאריך בכך באותו כרך בפ"א (סעיף ה הערה 28). והוסיף: "וכ"פ בשו"ת הר צבי סימן רכו ובספר חזון עובדיה הגדה של פסח עמוד ז".
ואם כן מדוע להדריך את הציבור שנשים לא תברכנה?! ובשם הגר"מ אליהו לא הובא לכך אף מקור ולכן קשה לברר מה דעתו.
מסקנה
מותר לברך ברכת האילנות בשבת וכן נשים מותרות בה, והמחמירים לנהוג עפ"י המקובלים ינהגו כן לעצמן ולא יפסקו כן לאחרים.