חבל נחלתו כה יז
סימן יז
הבדלת נשים במוצאי תשעה באב שחל ביום ראשון
שאלה
האם ראוי ומותר לאשה הממתינה לבעלה במוצאי תשעה באב שחל ביום ראשון להבדיל בעצמה בצאת הצום ולשבור רעבונה וצמאה או שתמתין לבעלה שיוציא אותה בהבדלה?
תשובה
א. כתב הבית יוסף (או"ח סי' רצו, ח): "כתוב בארחות חיים (הל' הבדלה סי' יח) נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה (פסחים קו.) אקרא (שמות כ ח), וה"ר יונה כתב דכשם שחייבות בקידוש חייבות בהבדלה".
אף שהב"י הביא את האורחות חיים בראשונה ואחר כך את רבינו יונה, רוב הראשונים סברו כרבינו יונה כאמור במאירי (ברכות כ ע"ב): "נתגלגל הדבר וביאר בכאן שהנשים חייבות בקידוש היום מן התורה אף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא וטעם הדבר דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ונשים הואיל וחייבות בשמירה חייבות בזכירה. הבדלה אף היא בכלל קדוש וגדולי המחברים מנאוה מצות עשה עם הקדוש ובכלל זכירה ולדעת זה הבדלה מן התורה כקדוש ונשים חייבות בה כקדוש ויש מפרשים שאין חיוב הבדלה אלא מדברי סופרים אף לאנשים. ומ"מ נשים חייבות בה מדברי סופרים כאנשים שתקנת חכמים בהבדלה כמצוות התורה בקידוש ואף על פי שהזכירה מן התורה זכירה על היין או על הפת אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים".
וכ"פ הריטב"א (פסחים נד ע"א), וכן כתב המאורות בשם רבו ובשם איכא דאמרי שפטורות (ברכות כ ע"ב), וכן ספר החינוך (מצוה לא), וכן אבודרהם (סדר תפילות חול שער שלישי).
ב. יש להוסיף שאף לפי הרמב"ם נשים חייבות בהבדלה כאמור (הל' שבת פכ"ט ה"א): "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר [שמות כ'] זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה".
ובאר המגיד משנה (הל' שבת פכ"ט ה"א): "מצות עשה מן התורה וכו'. מדברי רבינו נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה ג"כ דבר תורה והכל בכלל זכור. וראיתי המפרשים ז"ל חלוקים בזה יש סוברים כדברי רבינו ואף על גב דבגמרא פ' ערבי פסחים (דף ק"ו) אין שם אלא זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה וכו' מ"מ ילפינן ליה מדכתיב ולהבדיל כמ"ש פרק ידיעות הטומאה (שבועות י"ח:) ולשון מכילתא זכור את יום השבת קדשהו בברכה ובביאור אמר זכרהו על היין ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו. וי"א שההבדלה אינה אלא מד"ס אבל הקידוש הוא דבר תורה. ודע שלדברי הכל אחד אנשים ואחד נשים חייבין הם בקידוש היום ומימרא מפורשת היא נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. ונפקא לן מזכור ושמור והבדלה נמי אם היא דבר תורה נפקא לן חיובא דנשים מהתם ואם היא מדבריהם דומיא דקידוש תקנוה ורבינו ז"ל סתם כאן וכיון שלא הזכיר בהן פטור מכלל שהן חייבות ופרק י"ב מהלכות עבודת כוכבים ומזלות וחקותיהם כתב רבינו וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי פסחים ואכילת פסח והקהל ושמחה שאף הנשים חייבות ע"כ".
וא"כ רוב מנין ורוב בנין של הראשונים סברו שנשים חייבות בהבדלה. כתב בכנסת הגדולה (הגב"י או"ח סי' רצו אות ד): "והרב יונה כתב, דכשם שהם חייבות בקדוש היום חייבות בהבדלה וכו'. נ"ב: מדרבנן. הרד"א ז"ל בתחלת ספרו בשער השלישי".
ולפי"ז לכ' אינן מוציאות גברים י"ח. אמנם הבדלה על הכוס היא רק מדרבנן (כאמור בברכות לג ע"א), וא"כ לשיטת רוב הפוסקים מוציאות בה אף גברים.
ג. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רצו ס"ח): "נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק". ורמ"א הגיה: "ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים". ניתן לומר שכל דברי הרמ"א הם בגדר עצה טובה להוציא מפלוגתא, אבל במקום שאין איש תבדלנה לעצמן ותוצאנה את עצמן כדעת רוב הראשונים, ולא תבטלנה מצות הבדלה שחייבות בה לפי רוב הראשונים.
ד. כתב הב"ח (או"ח סי' רצו):
"...הנה בעל ארחות חיים בסברא הראשונה שכתב אינו סובר כן אלא דאם הוא מדבריהם לא תקנוה אלא באנשים ולא בנשים כלל ואינן חייבין כלל בהבדלה כשהן לעצמן".
"אבל בשלחן ערוך (ס"ח) כתב וז"ל נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ויש מי שחולק וכתב הרב בהגה"ה על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים עכ"ל, מבואר שהבין שמ"ש הארחות חיים בסברא הראשונה נשים אין מבדילות לעצמן היינו לומר דאסורין לעצמן ולכן אמר על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים, ושארי ליה מאריה למה לא יבדילו לעצמן דבין שהנשים חייבות מן התורה ובין שהן אינם חייבות מדבר תורה אלא מדברי סופרים ואפילו אינם חייבות כלל אפילו מדברי סופרים למה לא יבדילו להוציא את עצמן מה שהן חייבות מדבר תורה או מדברי סופרים ואפילו אינם חייבות כלל מכניסות עצמם בחיוב כמו בשופר ולולב וכי היכי דמזמנות לעצמן כדלעיל בסימן קצ"ט הכי נמי מבדילות לעצמן במכל שכן, אלא הדבר ברור דאינן מבדילות לעצמן פירושו אינן צריכות להבדיל לעצמן דחיובא דרבנן אינו אלא באנשים ולא בנשים ומיהו המנהג הוא דאפילו כשהן לעצמן חייבין בהבדלה ושומעין הבדלה מפי אנשים ומכל מקום אם האשה יכולה להבדיל בעצמה מבדלת בעצמה ואפילו יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם אפילו הכי רשאה ושלטאה להבדיל לעצמה כדפרישית".
הב"ח חולק על הרמ"א וכותב שנשים יכולות לחייב עצמן אפילו למ"ד שפטורות לגמרי, כי לא מצאנו שום איסור עליהן מלהבדיל.
ה. כתב בשיירי כנסת הגדולה (הגב"י או"ח סי' רצו אות ד): "כתוב בארחות חיים נשים אין מבדילות לעצמן כו'. נ"ב: בספר הקצר (=שו"ע) כתב שתי הסברות. וכתוב בספר המפה (=הג' הרמ"א), על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים. והב"ח כתב, דאף על פי שהמנהג ששומעין הבדלה מן האנשים, מכל מקום אם האשה יכולה להבדיל לעצמה מבדלת בעצמה, ואפילו יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם. ונראה לי דהמנהג אינו מנגדו, מפני שהמנהג נתייסד על רוב הנשים שאינן יודעות להבדיל, וממילא נתפשט אף על היודעות להבדיל".
ועולה לדברי כנה"ג עפ"י דברי הב"ח שאמנם נשים יכולות להבדיל לעצמן.
העיר הט"ז (או"ח סי' רצו ס"ק ז): "...ובחנם חלק מו"ח (=הב"ח) ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה". ועי' פרי מגדים (מש"ז, או"ח סי' רצו ס"ח) שהקשה על דברי הט"ז.
המגן אברהם (או"ח סי' רצו ס"ק יא) ניסה לומר שלדעת הרמ"א נשים אינן יכולות לחייב עצמן במצוות שענינן דיבור ודחה סברא זו, וסיים: "והעיקר כדברי ב"ח".
אף הפרי חדש (או"ח סי' רצו ס"ח) חלק על הרמ"א והסיק: "וזכינו לדין דבהבדלה נמי חייבות מיהא מדרבנן ויכולות להבדיל לעצמן, ודלא כמור"ם ז"ל בהגה כנ"ל ודוק".
המשנה ברורה (או"ח סי' רצו ס"ח ס"ק לד-לו) הסביר את שתי הדעות לגבי הבדלה (ס"ק לד) ופסק כב"ח ומ"א שאם אין לה מי שיוציאה תברך בעצמה, והביא שמי שכבר יצא בהבדלה לא יוציא נשים כדי להימנע מספק ברכה לבטלה לפי שיטת האורחות חיים, אלא היא תברך לעצמה.
ו. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' נא) נשאל "אם צריכה אשה להמתין במוצאי ת"ב שחל ביום א' לשמוע הבדלה עד שיבוא בעלה מביהכ"נ או שתבדיל בעצמה".
והשיב:
"הנה כמנהג בית אביו ז"ל המנהג בכל בתי יראים, או שממתינין על הבעל, או ששומעין הבדלה מאיש אחר שבא לביתו במוקדם, כי אם מקפידין הנשים שלא להבדיל בעצמן כל השנה, כש"כ שיש להקפיד בהבדלה במוצאי יו"כ, ובמוצאי ת"ב שחל ביום א', דכן מפורש במטה אפרים לענין מוצאי יו"כ (סי' תרכ"ד סעי' ז') וז"ל הנשים אין להם להבדיל בעצמם במוצאי יוה"כ אלא ישמעו הבדלה מן האנשים ואפילו כשחל בשבת, ומכש"כ כשחל בחול שאין להם להבדיל בעצמן על הכוס וכו' עכ"ל"...
והסיק:
"וממילא הה"ד דהוי כש"כ במוצאי ת"ב שחל ביום א', דהנה הא שכתב בשו"ע או"ח (בסי' תקנ"ו) דבליל מוצאי ת"ב מבדילין על הכוס, הוא עפ"י הרא"ש (סוף תענית) דנהגו העם כדברי ה"ג דמבדיל והולך כשלא הי' רשאי לשתות בליל מוצאי שבת ואינו דומה לאונן עיין שם, אבל הרמב"ן כתב שלא להבדיל בליל א', וברשב"א בתשו' (סי' קי"ז) הסכים להרמב"ן, וכ"כ בב"ח בשם רבינו ירוחם שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה, וכ' כרדב"ז (ח"ב סי' תרמ"ב) שמנהגם שלא לברך אף על גב דדברי גאונים דברי קבלה, מ"מ רוב האחרונים הסכימו שאין ראוי כיון שנדחה, וכ"מ שיש מחלוקת שב ואל תעשה עדיף עיין שם, אמנם אנן סומכים על רוב הפוסקים והש"ע שמבדיל במוצאי ת"ב בלא שום ספק כמוש"כ בס' תו"ח. (פעסט, בסי' תקנ"ו אות א') עיין שם, וא"כ אם במוצ"ש אמרינן דנשים לא יבדילו לעצמן, מכש"כ במוצאי ת"ב שחל ביום א', דגם באנשים לכ"פ אינן מבדילין כנ"ל, דנשים לא יבדילו לעצמן, והיכא דא"א בענין אחר צ"ע".
ז. אחר בקשת המחילה, לא נראו לי דבריו.
כיון שנשים חייבות כאנשים ודאי יכולות להוציא עצמן במוצאי ת"ב, שכל ההבדלה היא דרבנן לגמרי (מדברי הגאונים), שהרי יש סוברים שאין מבדילים על הכוס במוצאי ת"ב, כפי שהביא המנח"י. וכן אין הבדלה של מוצאי יו"כ דומה להבדלה שבמוצאי ת"ב, שהרי ביו"כ היה אסור במלאכות ובאכילה וההבדלה היא כקידוש היום בכניסתו, ואילו בת"ב כבר הבדילו אנשים ונשים בצאת השבת וברכו על הנר, וא"כ ההבדלה על הכוס היא רק לזכר בעלמא, ואין שום מקום לחייבן להמתין לגבר שיוציאן במוצאי ת"ב. וכן אשה שצריכה לאכול בת"ב עושה הבדלה לעצמה, ומדוע שהנשים ימתינו לגברים שיחזרו מבית הכנסת?! ויש מקומות שעושים הבדלה לגברים בבית הכנסת, ומכינים טעימה קלה ביציאה מבית הכנסת, כדי שיברכו ברכת הלבנה לאחר ששברו מעט את הצום. ונמצא שהנשים בבית ממתינות, ולבסוף יוציאו אותן י"ח הבדלה גברים שכבר יצאו י"ח הבדלה בבית כנסת (דבר שהמשנ"ב שהובא לעיל פקפק בו). מכל הטעמים שהובאו, לא נראה לי שיש לחייב את הנשים לסיים את הצום אחרי הגברים אלא עם צאת הכוכבים יבדילו על הכוס ויוציאו י"ח את כל הנשים, ויאכלו וישתו לאחר הצום.
מסקנה
תשעה באב שחל ביום ראשון, אין הנשים צריכות להמתין להבדלה של גברים, אלא תבדלנה בעצמן1.