חבל נחלתו כה יא
סימן יא
הדלקת נרות שבת על ידי בעל ואשתו במקומות שונים
שאלה
אדם סועד בליל שבת סעודת בר מצוה באולם שמחות. באולם סועדות כמה וכמה משפחות. כל משפחה שסועדת באולם חוזרת לביתה. היכן הן צריכות להדליק נרות שבת?
תשובה
א. נאמר בשבת (כה ע"ב): "הדלקת נר בשבת – חובה". הרמב"ם פסק כן (הל' שבת פ"ה ה"א) ולא הסביר מה טעם תק"ח של נר שבת. אבל הוסיף הרמב"ם (הל' שבת פ"ל ה"ה): "וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן".
וכך הסביר המאירי: "הדלקת נר בשבת חובה מדברי סופרים מפני שהיא ראש לכל עונג שאין עונג בלא אורה, וכתבו הגאונים שמאחר שכן מברכים עליה להדליק נר של שבת כשאר מצות שמדברי סופרים"...
אמנם רש"י (שבת כה ע"ב) כתב: "חובה – כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, בפרק בתרא דיומא (עה, ב)".
וכ"כ תוספות (שבת כה ע"ב): "הדלקת נר בשבת חובה – פי' במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג".
וכן בתוספות הרא"ש (שבת כה ע"ב): "הדלקת נר שבת חובה. פי' צורך הדלקת הנר כלומר מה שמדליקין בשבילו הנרות דהיינו הסעודה חובה היא שיסעוד במקום הנר בשביל עונג שבת, דאם תמצא לומר הדלקה ממש וכי אביי סבירא ליה שהיא רשות והא תנן על שלש עבירות נשים מתות על שאינן זהירות בהדלקת הנר".
לכאורה, מחלוקת בין הרמב"ם וסיעתו לרש"י ותוספות וסיעתם, לרמב"ם חובת ההדלקה היא חובה גמורה ללא קשר להנאתו מן הנר. בעוד שלרש"י וסיעתו ההנאה היא לצורך מעשי של אכילה.
ב. אולם כתב הכל בו (הל' שבת סי' לא): "וכיון שהדלקת נר שבת חוב, מדליק אפילו אין לו לסעוד, כגון בליל יום הכפורים או בליל פורים, אם סעד מבעוד יום, כל זה דעת ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל פרק במה מדליקין. וכתב הר"ם1 שמותר להדליק נר בעששית בבית ולאכול בחצר או באי זה מקום שירצה ואומר שרבינו ברוך אמר לו שאביו רבינו שמחה היה רגיל בקיץ לעשות כך להדליק נר בביתו ולאכול בחצר, והר"ף ז"ל כתב מיהו היינו דוקא ארץ אשכנז שאוכלין מבעוד יום, אבל כבר פירשו כל גדולי צרפת שאין אוכלין מבעוד יום כל כך, כדאמרינן ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, לפי זה אין לאכול כי אם במקום הנר, ועוד סמך מדאורייתא, משום שלום הבית, ואם היה מותר להקל כל כך ולאכול מבעוד יום, מה שלום הבית איכא, והר"ם כתב כי אותן בחורים ההולכים ממקום למקום שלא אכלו אצל נשותיהן, צריכין להדליק נר השבת ולברך עליו, משום דהדלקת נר שבת חובה, משום שלום הבית, פירוש, שלא יכשל באבן או בעץ או בשום דבר, אבל מי שהוא אצל אשתו אינו צריך להדליק בחדרו נר, לפי שאשתו מברכת בשבילו".
הכלבו (עפ"י ראשונים אחרים) מבאר שאין חובת הדלקת הנר תלויה בסעודה, אעפ"י שנתקן לסעוד לאור הנר. ואפילו מי שאינו סועד ואינו לן בביתו צריך להדליק נר שלא יכשל בשבת באבן או בעץ או בשום דבר.
וכן בערוך השולחן (או"ח סי' רסג ס"ג) הסיק: "ואין לדקדק מדברי רש"י שאם אין אוכלין בחדר זה אין לברך על הדלקה זו שהרי רש"י עצמו כתב שם על דרשא דותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת ופירש"י [ד"ה הדלקת הנר] דבמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפלה עכ"ל וזהו עונג הרי שגם רש"י לא תלה הטעם באכילה בלבד וזהו כמ"ש דצריכים שני הטעמים ועוד ראיה דרבינו משולם הקשה איך מברכינן על הדלקת נר בשבת והא אמרינן במנחות [מ"ב:] דכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה לא מברכינן עליה והכא הגמר מצוה הוה בעת האכילה, ותירץ לו ר"י בעל התוס' דהכא נמי גמר מצוה היא שרואה בה לשמש הבית ולישא כלים על השלחן [הובא בקרבן נתנאל ברא"ש פ"ב אות ל"ג] הרי דהמצוה היא גם לשימוש הבית".
עולה שחובת ההדלקה היא בבית אם אוכלים בו – במקום אכילה, אולם אף אם אין אוכלים בו, קיימת חובת הדלקת נר שבת מחשש להתקלות בעצים ואבנים או מצד עצם עונג שבת.
ג. באשר לברכה על הדלקה כתב האבודרהם (סדר תפילות השבת): "ומברכין על הדלקתה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת. אבל הדלקת נר יום טוב לא נהגו לברך, שאינה מצוה וחובה כמו בשבת, שהיא מכלל עונג שבת, אבל ביום טוב, שמחת יום טוב מצאנו, עונג יום טוב לא מצאנו עד כאן. ובעל משמרת המועדות כתב שצריך לברך על הנר בלילי ימים טובים. וכתב הרא"ש כי בלילי יום הכפורים צריך לברך על הנר כמו בשבת, משום שלום הבית".
ור' יחזקיהו ממגדיבורג (שבת כה ע"ב) כתב: "יש חכמים שמצוין לברך כשמדליק נר של שבת, ויש שמצוין שלא לברך משום דחובה. כדאמרינן הדלקת נר שבת חובה. עיין בסמ"ק בדין רפ"ה2. ולייט עלה רבינו תם ז"ל למאן דלא מברך כשמדליק. אבל רבינו משולם ז"ל אומר שאין לברך על נר של שבת, ומביא בתוספות".
ואף הכל בו (הל שבת סי' לא) כתב: "וכתב ה"ר יצחק יש חכמים שמצוין לברך ויש חכמים שמצוין שלא לברך משום דחובה היא אך נהגו לברך על פי רבינו תם. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל שמברך קודם שידליק ברכה זו בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר שבת. ואחד האיש ואחד האשה מברכין בהדלקתן ואחר כך מדליקין, וכן הדין בימים טובים".
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רסג ס"ב): "אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא".
והסביר הלבוש (או"ח סי' רסג ס"א): "ויהא זהיר לעשות נר יפה לשבת, שזהו גם כן מעונג שבת כשהבית מלא אורה, וזהו נקרא שלום בית"... וחובת ההדלקה היא בבית מצד עונג שבת ושלום בית, ולא משום תשמיש בנר אלא עצם זה שהבית מואר.
ופסק השו"ע (סי' רסג ס"ה) שמברכים 'להדליק נר של שבת'.
ד. השאלה היא מה עושים כאשר לנים בבית, אבל אוכלים במקום אחר לגמרי, ואחר כך חוזר לביתו ללון. האם חייב להדליק נר שבת אף במקום סעודתו, ואם מדליק נר שבת במקום סעודתו, האם חייב להדליק בברכה.
ונראה פשוט שבמקום לינתם חייבים להדליק כי זהו ביתם ועליו תוקנה מצות הדלקת נר שבת.
ולגבי אם צריך שהנרות ידלקו עד שחוזרים ממקום סעודתם. כתב הב"ח (או"ח סי' רסג): "כתב באגודה (פ"ב סי' מה) שאם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה עכ"ל פירוש כיון דמשום שצריך לאכול סעודת ליל שבת במקום הנר משום שלום בית הוי הדלקת נר בשבת חובה כמו שפירש רש"י (ד"ה חובה) ותוספות (דף כ"ה ע"ב ד"ה הדלקת נר בשבת) ועל כן חייב לברך, אם כן לפי זה אם אינן דולקים עד הלילה שאז מקדשין ואוכלין סעודתן אם כן הוי ברכה לבטלה, ולפי זה היכא שמדליקין בבית ואוכלים בחצר נמי הוי ברכה לבטלה".
וכ"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' נג) שהנרות צריכות להיות ארוכים או עם כמות שמן מספיק גדולה כדי שיהנה מאורם כשנכנס לביתו ללון.
הוסיף הב"ח: "אבל במרדכי (סי' רצד) כתב על שם מהר"ם שהתיר משום דנר שבת אינו אלא משום שלא יכשל בעץ או באבן והרי יש לו אורה גדולה (=במקום סעודה) ואומר בשם אביו רבינו ברוך כי גדול אחד הנהיג כן בגרמייז"א עכ"ל נראה דדעת המתירין דאין הדלקת הנר חובה בשביל הסעודה והקידוש אלא משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן בחושך ובלילה ועיין לקמן סוף סימן רע"ג ובמה שכתב בית יוסף לשם".
אמנם בכנסת הגדולה (הגהות טור, או"ח סי' רסג, א) כתב: "דקע"א ע"ב שטה ט': ויהא זהיר לעשות נר יפה וכו'. נ"ב: ידליק על השלחן במקום שאוכלין, ולא ידליקו הנרות במקום אחר ואח"כ יטלטלום על השלחן. מהר"י ווי"ל ז"ל סימן קצ"ג, וע"ש". ונראה ממנו שאם אוכלים ולנים במקום אחד הנרות צריכים להיות על השולחן.
ה. כך הסיק בערוך השולחן (או"ח סי' רסג ס"ד): "ולכן נלע"ד דהאשה המברכת אם יכולה לברך במקום שאוכלין וודאי יותר טוב אמנם אם במקום האכילה אשה אחרת מברכת יכולה לברך גם בחדר שאין אוכלין שם. וכן אורח באכסניא שיש לו חדר מיוחד יכול לברך שם אף שאוכל במקום אחר, וזהו שכתב רבינו הב"י בסעי' ט' המדליקים בזוית הבית ואוכלים בחצר אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה עכ"ל ומשמע דהקפידא הוא כשאוכלין בחצר אבל אם אוכלין בבית לית לן בה ולכאורה אינו מובן מה בין זל"ז ולפי מה שבארנו א"ש דכשאוכלין בבית אף דלא הוי עדיין לילה גמור מ"מ כבוד שבת הוא להיות אור בשעת הסעודה אבל כשאוכלין בחצר ואין הנר אלא מפני עונג ושלום בית שלא יכשלו אין זה רק בלילה ממש ולא קודם הלילה אף שאור היום נתמעט ולכן אם באמת היה אותו מקום קצת חשוך באופן שיש תועלת בהנר גם קודם הלילה יצא ידי חובתו [מג"א סקי"ז וע"ש סקט"ז וזהו כמ"ש ודו"ק]".
ו. ולכן במקרה דילן שכל האנשים באים מבתיהם ראוי שידליקו בבתיהם בנרות שידלקו עד שיחזרו. אמנם, במקום האכילה ג"כ ראוי שידליקו. אם יש מישהו שאינו מדליק בביתו כגון בעל האולם הוא יכול להדליק בברכה. אולם אם כולם ללא יוצא מן הכלל מדליקים בבתיהם – ידליקו באולם אבל ללא ברכה. כאמור לעיל שהוכרע לברך על נר אבל חובת הבית היא אחת, ולכן כשברך עליה יצא ידי חובה ואין הנר חובת המקום אלא חובת האדם, והוא כבר יצא ידי חובה בהדלקתו בביתו או בהדלקת אשתו, ואין לברך בשנית.
ז. טעם נוסף שהתחדש בימינו הוא שבעצם התאורה כולה מבוססת על חשמל, וכבר דנו פוסקים רבים בשאלת נר שבת במנורת תאורה (עי' בס' 'החשמל בהלכה' ח"א פרק א, בהוצ' מכון מדעי טכנולוגי לבעיות הלכה ירושלים שם הובאו עשרות אחרונים בעלי דעות לכאן ולכאן). במקרה דילן שכולם יוצאים חובת הדלקת נר שבת בביתם, אף אם הם חייבים להדליק במקום אכילתם נראה שלא יברכו על הנר מפני שאור לצורך אכילה יש להם על ידי החשמל, וכל אחד כבר יצא ידי חובה בביתו, ועל כן יש בשאלה שלפנינו שלשה טעמים שלא לברך: ראשית מחלוקת הראשונים אם בכלל מברכים על הדלקת נר שבת, שנית כל אחד יצא כבר י"ח בביתו בברכת אשתו, ושלישית אור החשמל שבודאי יש בו עונג שבת (אף אם לא יוצאים בו ידי חובה).
מסקנה
אם בעל האולם אינו מדליק בביתו, יכול להדליק בברכה באולם. אם כל המשתתפים מדליקים נר שבת בביתם, צריך להדליק נר שבת באולם אבל ללא ברכה, וכל המדליקים בביתם ידליקו נרות שידלקו עד שישובו מן הסעודה באולם, לביתם.