חבל נחלתו כד ח
סימן ח - משאבת חלב בשבת
שאלה
אשה חייבת להוציא חלב בשבת לתינוק בן כמה שבועות שאינו יכול לינוק ישירות ממנה. ישנן שלש אפשרויות: חליבה ביד או חליבה במשאבה ידנית לתוך בקבוק, ואפשרות נוספת חליבה במכונה חשמלית שהיא מפעילה כאשר היא צריכה להניק, מה עדיף?
[משאבת חלב חשמלית הפועלת ע"י מתג ניתן לחבר לשעון שבת, ולשאוב חלב כאשר היא פועלת. אמנם היום המשאבות מופעלות על ידי לחיצה ולכן אין משמעות לחיבור לשעון שבת חשמלי.]
תשובה
א. שלש האפשרויות שהוצגו בשאלה ודאי מותרות מפני פיקוח נפש של התינוק שזהו מאכלו היחידי. השאלה איזו מהן עדיפה מצד מיעוט בחילול שבת.
פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ב ה"א): "דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום, ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך מחללין עליו את השבת שספק נפשות דוחה את השבת".
באר הכסף משנה: "דחויה היא שבת וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים ע"ז) איפליגו תנאי טומאה אם דחויה היא בציבור או הותרה ופירש"י דחויה אף על גב דאכשר רחמנא למיתי בטומאה לאו היתר גמור הוא אלא היכא דלא משתכחי טהורים וכיון דלאו היתר גמור הוא בעיא ציץ לרצויי. ומשמע בגמרא דהלכה כמ"ד דחויה היא, וכן פסק רבינו בפ"ד מהל' ביאת המקדש ומשמע דכי היכי דאיפליגו בטומאה ה"נ איפליגו בשבת לגבי חולה אם היא דחויה או הותרה וקי"ל כמ"ד דחויה וכ"כ הרשב"א והר"ן שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה".
משמע שמלכתחילה גם במקום פיקו"נ יש למעט באיסורים ככל הניתן, ועל כן צריך לדון מה דרך שאיבת החלב העדיפה מבחינה הלכתית.
וכ"כ במעשה רקח (הל' שבת פ"ב ה"א): "דחויה היא שבת וכו'. יומא דף פ"ג ומדברי מרן ז"ל מוכח דר"ל דהיכא דאפשר למעוטי באיסורא ממעטינן ולא אמרינן הואיל והותרה לגמרי הותרה עיין עליו". ועי' מרכבת המשנה (אלפנדרי) (הל' שבת פ"ב ה"א).
ב. חליבה ביד אסורה מן התורה (עי' בספרי ח"ו סי' ו), חליבה במשאבה ידנית לרוב הפוסקים אסורה מן התורה, לפי הגרשז"א בכל מכונה בודקים אם דרך פעולתה דומה לדרך המלאכה מן התורה (עי' להלן). ולכן יש להבחין שדרך חליבה רגילה היא הפעלת לחץ על הדד וריקון החלב שבו (כעין שקית עם חור שלחץ על השקית מרוקן את האצור בה), בעוד שמשאבת חלב על ידי הואקום הנוצר במיכל הגומי שבה מושכת את החלב מהדד ולא לוחצת על הדד. ועל כן לפי דרכו של הגרשז"א יכול להיות שמשאבה אפילו ידנית היא מדרבנן.
ג. האם מכונה חשמלית היא גרמא?
כתב החזו"א (או"ח סי' לו, א): "החורש או זורע בשבת במכונה המתוקנת לכך והאדם לוחץ לחיצה הראשונה ועי"ז מוציא כח חום הגורם לאדים שיבואו ויניעו את הגלגל ותנועת הגלגל ממשכת יצירת האדים וכן חוזר חלילה, נראה דכל החרישה והזריעה חשיבא גירא דילי' ומעשיו וכמו שכתב הנ"י באש דכל ההמשך הוא מעשיו אלא שמלאכת הכל נעשה בשעה ראשונה. ואם מסיר את המונע אפשר דדוקא כח ראשון הוא מעשיו ואפשר דגם כח שני חשיב מעשיו וכמש"כ לעיל"...
לפי החזו"א משמע שאדם המפעיל מכונה חשמלית שעושה מלאכה בשבת כל פעולתה נחשבת כפעולת האדם שלחץ על מתג ההפעלה ולכן הוא מביא קרבן או נסקל על מעשה המכונה שהפעיל. לפי דברי החזו"א, אין הבדל אם שואבת ביד או במכונה בשבת, בשני המקרים היא עושה מלאכה בידים (כמובן, לצורך פיקו"נ של בנה). ואולי יש עדיפות למכונה, מפני שבמכונה, לפי החזו"א הכל אחר לחיצה ראשונה, ואין הפסקה של המכונה אלא לאחר הסרתה מן הדד, ועל כן היא עושה רק מלאכה אחת, בעוד שבחליבה ידנית או במשאבת יד היא עושה הרבה יותר מלאכות.
ד. אמנם משו"ת הר צבי (או"ח א סי' קכה) משמע שהמכונה עצמה היא בגדר גרמא אבל חייב על הכוונתה. ומכונה שאין בה הכוונה אבל עושה לאחר הלחיצה הראשונה פעולה בעצמה היא גרמא ופטור עליה. וז"ל: "אולם בעיקר הדבר אם קצירה ע"י מכונה חשמלית היא מלאכה דאורייתא, או שהיא רק גרמא ואסור מדרבנן – כתבתי במקום אחר [לענין הקפת הראש במכונה חשמלית, הר צבי, יו"ד סימן קמג] שאין זה גרמא שהרי הוא מוליכה בידו וכל זמן הגילוח הוא מצדד ומכוון אותה בידים שתוכל לגלח. ואם כי יש לחלק ולומר שמכונת חשמל של קצירה אינה דומה ממש למכונת חשמל של גילוח, דהתם הוא מוליכה ממש בידים, מ"מ גם בקצירה צריך עכ"פ להנהיגה ולכוון הילוכה. וכעין זה בחורש ע"י בהמה בשבת שאעפ"י שעיקר החרישה היא בכח הבהמה, והיא רק מונהגת ע"י האדם, מ"מ חייב האדם משום חורש מפני שהוא מנהיגה ומכוונה לתלמיה ומסייע בגוף המלאכה נחשב הוא לעושה המלאכה ונסקל על זה, ועדיין צ"ע".
נראה כי לגבי שאלה דילן אף הגרצ"פ פרנק סובר שיש כאן מלאכה דאורייתא. מפני שהיא מניחה את המשאבה החשמלית על הדד, והרי זה ככיוון ביד במכונת גילוח או כהנהגת הבהמה בתלם.
נראה כי לפי שתי הדעות השאיבה במכונה חשמלית אסורה בשבת מן התורה. לחזו"א משום ההפעלה, ולגרצ"פ פרנק משום הצמדת המכונה לדד.
הנ"מ בין הדעות היא שלפי החזו"א כיון שהפעיל את משאבת החלב בשבת, החיוב על מלאכה אחת אפילו אם הצמידה לדד להוציא חלב והסירה ושוב הצמידה, או העבירה לדד השני. ואילו לשיטת הגרצ"פ פרנק החיוב על כל הצמדה והצמדה כמלאכה נפרדת.
אמנם לשתי הדעות משאבה חשמלית עדיפה ממשאבה ידנית או מחליבה עצמית של היולדת שכן הן במשאבה ידנית והן בחליבה עצמית מרובות המלאכות, ואילו לחזו"א זו מלאכה אחת ולגרצ"פ פרנק שתי מלאכות בשני הדדים.
ה. חלוק עליהם בשו"ת זקן אהרן (ח"א סי' יז) שכתב:
"ולכן לדעתי לא מצאתי עצה אחרת כ"א לעשות טצדקי אחרינא גם בהשנוי וגם בהשבות, השנוי דשלא כדרכו היה נ"ל שהחליבה לא תהא בידים כ"א ע"י כלי זכוכית או גומא העשויה להוציא החלב מדדי האשה, וגם מדדי בהמה אפשר להוציא ע"י המכונה הזאת עצמה, או לתקנה קצת באופן שתהא מוכשרה להוציא מדדי הבהמה, כאשר אמרו לי היודעים והמומחים בזה שאפשר לעשות כן בנקל, ולבד שעצם השנוי יהיה שנוי דמינכר ובולט לכל ולא אתיא לסרוכי לחלוב גם ביד, עוד קרוב הדבר לומר שאין בזה איסור חולב מעיקרו, כי בכה"ג לא יהיה בזה דין מפרק כלל, דהא החולב בעצמו אינו עושה שום דבר רק שמהדק הכלי על פי הדד ומתוך שהכלי מהודק הרבה דוחק האויר שבגוף לצאת לתוך הכלי וממילא נמשך עמו גם החלב דרך נקב הדד והחליבה נעשית מעצמו, והחולב עצמו אינו עושה שום מעשה כ"א גרם בעלמא, וגרם מלאכה אינו אסור במקום פסידא, וכמו גרם כבוי דמותר לכו"ע במקום פסידא אפי' בשבת כמבואר בשו"ע (או"ח סי' של"ד וסי' תקי"ד) ובספרי תשובות האחרונים התירו להוציא מדדי אשה ע"י המכונה הזאת נמי מטעם זה, וגם לשיטת ר"ת דחולב הוי משום ממחק, לא שייך נמי במעמיד המכונה שאינו מחליק כלל את הדד, ואופן השבות תהיה עי"ז שמיד שנתהוה מעט חלב בתוך המכונה ישפכנה ע"ג הקרקע באופן שהחלב תלך לאיבוד, ובכ"מ שהמשקה הולכת לאיבוד לא חשיבי כמשקה כדקיי"ל בשבת (דקמ"ה) כתי"ק (=כת"ק) דר"י שאינו מכשיר, והוה"ד לענין שבת דמדמה לה התם הש"ס לדיני הכשר, וכ"כ הפוסקים שאם המשקה הולך לאיבוד אין בזה משום מפרק, ואף שיש לחלק ולומר דהיינו דוקא בחולב ע"ג קרקע ממש ולא בא החלב כלל לתוך כלי, אבל הכא שהחלב בא מתחלה לתוך כלי המכונה אפי' אם אח"כ ישפכנה ע"ג קרקע לא חשובה עי"ז כמשקה ההולכת לאיבוד כיון דמתחלה לתוך כלי באה, מ"מ הלא האחרונים התירו לאשה המצטערת מרבוי החלב בדדיה להוציא ע"י המכונה מטעם דהחלב הולך לאיבוד, ובודאי מסתמא כיון שמתחלת החליבה חושב לאבד את החלב הרי הוא כאבוד מתחלה".
עולה איפוא, כי בשו"ת זקן אהרן התיר לאשה המצטערת מרוב חלב לחלוב על ידי מכונה ולדעתו זו גרמא, והוא העדיף זאת על חליבה ישירה מן הדדים, ואף לדידן יעדיף במשאבה חשמלית על משאבה ידנית ועל חליבה ביד.
ו. בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב – ג, סימן לא) דן באריכות גדולה על מכונת חליבה חשמלית.
כאמור לעיל שיטתו של הגרשז"א היא לעיין בדרך פעולת כל מכונה, האם היא מחקה את הפעולה הידנית או שהיא פעולה שונה, ועפי"ז לקבוע אם היא גרמא או מעין פעולה בידיים, וכן מה מעורבות האדם בפעולת המכונה. מסקנתו היא שעיקר מכונת חליבה חשמלית לבהמה היא גרמא ולא מעשה בידים. ורק בחלב שיצא בשאיבה הראשונה הוא הסתפק אם יחשב כמעשה בידים או גרמא, ולכן תיקן מיכל אליו נשאבת הטיפה הראשונה ונשפכת ושאר החלב התיר לשומרו. ועל כן אף במשאבה חשמלית לחלב אֵם ודאי שהיתרו מועיל להחשיב זאת כגרמא לפחות מהשאיבה השניה ואילך.
לכן נלענ"ד שלפי שיטתו ודאי מכונה חשמלית עדיפה.
ז. וכך פסק בשמירת שבת כהלכתה (פרק לו אות כב): "מינקת שמשום – מה התינוק אינו יכול לינוק משדי אמו, או שתינוקה נמצא בבית – החולים והיא חייבת להביא לו כל יום חלב טרי משלה, וחלב זה הוא המזון העיקרי של התינוק, תשאב את החלב משדיה לתוך כלי גם בשבת, כי הרי התינוק עלול להסתכן, אם ישקוהו חלב אחר. ותעשה זאת על – ידי שימוש במשאבה חשמלית המופעלת ע"י שעון – שבת או במשאבה ידנית, אבל לא תוציא חלב שלא לצורך השבת".
והוסיף בהערה סג: "אם יש לה אפשרות להשתמש במשאבה חשמלית, י"ל דעדיף שתשתמש בה בדרך המותרת וכנ"ל, על פני הוצאת חלב בלחיצת היד, או במשאבה ידנית, שכל לחיצה היא כמלאכה בפ"ע, משא"כ בחשמלית".
מסקנה
עדיף שמינקת זאת שצריכה את חלבה לתינוקה תשאב בשבת במשאבה חשמלית. אם יש משאבה חשמלית המופעלת על ידי מתג שבכניסת חשמל המשאבה – תעבוד, תפעיל על שעון שבת וכשהמכונה תידלק תצמיד לדד. אם אין מכונה חשמלית המופעלת על ידי מתג מכני, גם אז עדיפה מכונת שאיבה חשמלית על משאבה ידנית וכש"כ על שאיבה ביד.