חבל נחלתו כד ד
סימן ד - כיבוי נורת לד במקרר בשבת
שאלה
מי ששכח ולא כיבה נורת 'לד' במקרר. ובשבת רוצה להכניס ולהוציא אוכל מהמקרר, האם מותר לכבות את נורת ה'לד'.
תשובה
א. בכיבוי נורת 'לד' אין איסור מן התורה – פרט לחזו"א שאסור משום סותר. וכיון שדעתו לא התקבלה על ידי הפוסקים לגבי איסור בונה, אין אף איסור סותר בשבת. וכן אין איסור דרבנן של מוליד, שכן המדובר בכיבוי ולא בהדלקה, עליה הסתפקו.
ב. בכיבוי נורת 'לד' נראה שיש בעיה של עובדין דחול וזילותא דשבת, ולכן צריך לדון האם להתירה בשבת.
נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' שז ס"ה):
"דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת; והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה; כיצד: אומר ישראל לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה; או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער; ויש אוסרין".
ורמ"א הגיה: "ולקמן סי' תקפ"ו פסק להתיר, וע"ל סי' רע"ו דיש מקילין אפילו במלאכה דאורייתא, וע"ש ס"ג".
באר המשנה ברורה (ס"ק כ): "והוא שיהיה שם וכו' – דכיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן ואיסור אמירה לא"י הוא ג"כ רק מדרבנן והוי שבות דשבות לא גזרו באופנים אלו".
היינו, הותרה אמירה לנכרי לעשות איסור דרבנן משום מקצת חולי, או צורך מרובה, או מפני מצוה. ורואים שחכמים הקלו במקום הצורך.
אף כאן שהוא מקום צורך מרובה, שרוב סעודותיו לשבת נמצאות במקרר או יישמרו על ידו – יש לראות זאת כצורך מרובה ולדבר מצוה של סעודות שבת.
ג. שבות דשבות על ידי ישראל, יש פוסקים המקילים בה בחלק ממקרי שבות דשבות לצורך מצוה.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שמט ס"ה): "אסור להוליך חפץ פחות פחות מארבע אמות ואפילו בין השמשות ואפילו בכרמלית".
באר המשנה ברורה (ס"ק יט): "ואפי' בכרמלית – הטעם דאם נקיל בזה קרוב הדבר שיוליך ד"א בבת אחת [ט"ז] ובביאור הגר"א כתב הטעם דכל דבר שאסרו בר"ה משום שבות ה"ה שאסור בכרמלית. ואם הוא בה"ש ג"כ דהוי תרתי לטיבותא דעת הט"ז וא"ר להקל בזה, אך לפי המבואר לעיל בסימן שמ"ב דלא התירו שבות בין השמשות כ"א לצורך מצוה או במקום הדחק אפשר דהכא נמי אין להקל אלא בכגון זה".
משמע שלצורך מצוה או במקום הדחק הותר בשבות דשבות זו – על ידי ישראל.
וכך באר בחכמת שלמה (קלוגר, או"ח סי' שח סמ"א) שכתב: "האשה מדדה את בנה וכו'. נ"ב, נשאלתי אם מותר לישא קטן שאינו יכול לילך ברגליו לומר קדיש בשבת במקום דליכא עירוב. הנה נראה לפענ"ד כדעת השואל שמותר, אך לא מטעמו, כיון דנשיאת תינוק הוי מלאכה דאורייתא מה בכך דהוי כרמלית, הרי הוי רק שבות אחד ואסור אף במקום מצוה, ולא הותרה רק בין השמשות [סימן שז סעיף כב] ולא בשבת עצמו. רק מטעם אחר נראה לי להתיר, כיון דהוצאה זו הוי רק לומר קדיש, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולרוב הפוסקים הוי רק דרבנן, ועיין במג"א סימן רע"ח, ולכך שוב הוי בכרמלית שבות דשבות, וזה שפיר מותר במקום מצוה [שם סעיף ה]. וזה ברור ופשוט, ודו"ק היטב".
וסמך על כך בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' צא): "בדבר לשאת תינוק שיכול לילך בכרמלית שהוא שבות דשבות, הנה אם הוא באופן שהתינוק בוכה וא"א לו להשתיקו אלא כשיביאוהו הביתה מסתבר להתיר, דאף שכתב המג"א בסימן ש"ז סק"ז ובסק"ח שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים, מ"מ כיון שהתינוק מצטער טובא יש להקל, ועיין בחכמת שלמה סימן ש"ח סעי' מ"א שכתב שהתיר למעשה לישא קטן שלא היה יכול לילך ברגליו לומר קדיש בשבת במקום דליכא עירוב דהוא כרמלית, מטעם דסובר דנשיאת קטן לומר קדיש הוי מלאכה שא"צ לגופה דלרוב הפוסקים היא רק דרבנן שהוי ממילא שבות דשבות, (והתם פשוט שהקטן היה חולה ברגליו שלא היה יכול לילך דלכן היה מציאות שכבר היה יכול לומר קדיש ולא היה יכול לילך), הרי דהתיר לישראל לנושאו מצד שהוא שבות דשבות בכרמלית לצורך אמירת קדיש שהוא מצוה, ומסתבר שבמקום צערא וכ"ש דינוקא יש יותר להתיר מלדבר מצוה". ועי"ש בהמשך דבריו.
ואף החזון איש (או"ח סי' קג, יט) כתב: "ומ"מ כשמעביר מרה"י לרה"י דרך כרמלית הוי שבות דשבות כמו שהאריך בזה במ"ב ס"ס שמ"ט, דיש מקום להקל לצורך מצוה, וכש"כ ביה"ש".
ד. כל המקרים שנסקרו הם עדיין שבות דשבות על ידי ישראל. אולם במקרה שלפנינו אין שבות אלא רק עובדין דחול ובו מותר במקום צורך כגון דבר מצוה (סעודות שבת) וצורך גדול.
כתב הר"ן (על הרי"ף שבת א ע"ב-ב ע"א): "דהא רדייה לאו שבות היא אלא עובדין דחול היא א"א לשנויי משנינן ואי לא אפשר עביד ליה כדבעי' זו היא קושי' הראשונים ז"ל ופריק לה הריא"ף ז"ל דנהי דודאי הכי הוא דרדיי' הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו מיהו לעובדין דחול (לא) דמו ולא שרינן [ב ע"א] אלא לכבוד שבת כי התם א"נ כדי שלא יבא לידי איסור סקילה כי הכא (והתם) א"א לשנויי משנינן ואי לא אפשר רודה במרדה וכי אמרי' נמי דכי אפשר לשנויי משנינן ה"מ היכא שנאפה הפת באיסור דהתם בשכח הפת בתנור עסקינן שהשההו שם באיסור מפני שלא עמד שם כ"כ מבעוד יום שיקרמו פניה הא אילו עמד שם כל כך [נראה] דשרי כדתנן לקמן בפירקין [דף יט ב] אין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה וכו' אלא כדי שיקרמו פניה דמשמע הא כדי שיקרמו פניה נותנין בכי האי גוונא כיון דלא עבד איסורא וצורך שבת הוא רודה כדרכו דלא אשכחן דנבעי שנוי אלא בשכח פת בתנור דעבד איסורא וכן נראה לי מדברי הר"ם במז"ל בפ"ג מהלכות שבת וטעמא דמילתא משום דרדיית הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו אלא עובדין דחול בעלמא וכל היכא דלא עבד איסורא ואיכא צורך היום שרו כי אורחייהו".
וכן בשבת (פכ"ד מ"ה): "פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה"...
באר תפארת ישראל (יכין שבת פכ"ד מ"ה אות לב): "המקוה. לידע אם היא אמה על אמה ברום ג' אמות דאז ראוי לטבול בה, מדהיא אז מ' סאה דשרי לטבול בשבת (כביצה פ"ב מ"ב), וטעמא דכולהו, דמדידות מצוה מותר, ובלא מצוה הו"ל עובדין דחול ואסור (ש"ו ס"ז)".
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' שו ס"ז): "מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון: למדוד אם יש במקוה מ' סאה, ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים, מותר דהוי מדידה של מצוה".
ובאר המשנה ברורה (ס"ק לד): "מדידה של מצוה – ואף על גב דלא הותר שבות אפילו במקום מצוה וכמ"ש לעיל בס"ק כ"ח שאני מדידה דלא הוי איסור כ"כ אלא משום דהוי כעובדא דחול ולהכי שרי במקום מצוה".
ומדידות של מצוה אלו הותרו מלכתחילה בשבת אף שהן עובדין דחול, וק"ו כששכח לכבות את נורת ה'לד' במקרר שיהא מותר.
וכן פסק בנשמת אדם (חלק ב-ג, הלכות שבת ומועדים, כלל קמו סעיף ב): "אלא ודאי דבאמת שאלתו היה לעבור במעבר והשיבו לו דמותר לעבור במים ולא דמברא אסור אלא דה"ק דאפי' במים מותר, וכמ"ש הטור דזה חמור ממעבורת דאין בזה אלא עובדין דחול וא"כ במקום מצוה ודאי מותר אם א"א בענין אחר, וכ"ש אם נכרי יעבירנו דאין כאן אלא חשש שמא יסייע וכמו שכתב הרשב"א".
ובפסקי תשובות (או"ח סי' שו אות כה) הביא בשם קובץ תשובות להגרי"ש אלישיב (ח"א סי' נ'): "וכמו"כ כל מדידה לצרכי רבים הרי היא בכלל מדידה של מצוה".
ועל כן נראה שכל עובדין דחול הותרו לצורך מצוה בשבת וביו"ט (אולם אסור לתכנן מלכתחילה ולהשאיר את הכיבוי לשבת).
ה. בחלק מן המקררים פתיחת הדלת לשם כיבוי הנורות במקרר גורם אוטומאטית להפעלת מאוורר המפזר את הקור בתאי המקרר. האם הידיעה שכיבוי הנורות מפעילה את המאוור מונעת מכיבויין לצורך מצוה בשבת ובחג.
הפעלת המאוורר נעשית בגרמא שהרי הוא עסוק בכיבוי הנורות, והוא אינו צריך להפעלת המאוורר (לאחר כיבוי הנורות הפעלת המאוור במקרר היא עם ירידת הלחץ וההפעלה האוטומאטית של המדחס), אלא שיש בה פסיק רישיה באיסור דרבנן.
פסיק רישיה באיסור דרבנן הוא נושא גדול בהלכות שבת ולא נרחיב בו אלא נביא את המסקנות להלכה.
כתב המשנה ברורה (או"ח סי' שיד ס"ק יא): "והנה לענין עיקר הדין הסכימו המ"א וא"ר והגר"א והגרע"א דפסיק רישא אסור אף במלתא דרבנן. ומ"מ הכא מצדדים המ"א והגר"א דמדינא אף בכותל שרי היכא שאין מתכוין כיון שא"צ להגומא והוי מלאכה שאצל"ג וגרע משאר איסור דרבנן דאסור היכא שהוא פסיק רישא כיון שהוא ג"כ מקלקל וגם הוא כלאחר יד וממילא נעשה הגומא בכותל ע"י הוצאת הסכין שמתרחב הגומא וכדלעיל בסימן שי"א ס"ח גבי צנון ע"ש. אלא שהעולם נהגו בו איסור להוציא דנראה כעושה נקב בכותל וגם הט"ז מצדד כן בעיקר הדין אף בכותל ומ"מ סיים דאין בידו להקל נגד התה"ד והשו"ע והרמ"א שפסקו כולם בסוף הסימן להחמיר לענין כותל [וכן הוא ג"כ דעת הא"ר כהשו"ע והרמ"א דאפשר דניחא ליה שיהא הנקב מרווח לחזור ולתחוב בו הסכין ובאופן זה בודאי לכו"ע אסור] אלא לענין חבית דעיקר איסור הוא רק מדרבנן יש לסמוך היכא שהוא צורך גדול על דעת המחבר שמתיר להוציא הסכין בשבת כיון שאין מתכוין להוסיף הנקב אפילו היכא שלא הוציאו מעולם מתחלה".
וכן סיכם בערוך השולחן (או"ח סי' שיד ס"י): "ואם היה סכין תקוע מע"ש בחבית מותר להוציאו ולהכניסו אף על פי שע"י זה נתרחב הנקב מעט דמפני שהסכין תקוע בחוזק על כן כשמוציאו ומכניסו נתרחב הנקב וכיון דאין בזה איסור דאורייתא הקילו חכמים עליו כשהיה תחוב מע"ש אך י"א דזהו דוקא שהוציא הסכין ג"כ פעם אחת מבעוד יום דאז בפעם השני לא יתרחב כל כך אבל אם לא הוציא הסכין אף פעם אחת מבעוד יום אסור בשבת להוציאו ולהכניסו משום דהוי פסיק רישא דבודאי יתרחב הנקב ואסור שהרי עושה נקב ופתח להחבית ויש מי שאומר דלצורך גדול יש להתיר אף בלא הוציא הסכין מבעוד יום [ט"ז סק"ב ומג"א סק"ה] ויש לסמוך על זה במקום הכרח ועמ"ש בסעיף כ"ו".
עולה שלצורך גדול מותר אף בפס"ר מדרבנן עפ"י דעת המתירים.
ויש להוסיף, בדר"כ ההבחנה שהנורה דולקת היא בדיעבד לאחר פתיחת הדלת, וא"כ המאוורר כבר נדלק ועל כן החשבון ההלכתי לאסור את פתיחת הדלת כבר עבר מפני שהדלת פתוחה.
מסקנה
מותר לכבות בשבת נורת 'לד' במקרר שנשארה דולקת בטעות, כשהמזון לסעודותיו נמצא במקרר.