חבל נחלתו כג הקדמה
אנו עומדים ותמהים על עמנו, ועל תופעות הקורות בינינו של ירידות רוחניות וכל מיני סיבוכים רוחניים וגשמיים. והרי קיבוץ גלויות התרחש ומתרחש כנגד עינינו. ובכ"ז עמנו מרובה בנגעים מעירבוב הדעת של הגלות ומערבוב הדעת של תרבות העמים, וכל הבלבול שערוצי התקשורת השונים מכניסים לתוך עמנו.
כתב על כך מרן הרב זצ"ל (אורות התשובה, פט"ו סי' י):
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל, האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה".
התשובה היא בראש וראשונה אל עצמיותנו, אל מהותנו העצמית – בני בניהם של האבות הקדושים, וכולנו עמדנו בהר סיני וקבלנו את התורה.
הנגעים שאנו רואים כעת בעמנו מוכרחים לחלוף. כל הנגעים הם כפצע באדם הפרטי, שכוחו הגופני גובר על הפצע. תאי הגוף עושים מערכה נגדו ומרפאים את הפצע אלא שהדבר מביא לכאב ולהפרשת מוגלה, והחלפת תאים פגועים, וכל זה מצריך את הזמן עד שתגיע עת הריפוי המלא.
במידה דומה זה מה שנוהג בתנועות רוחניות, חברתיות ומוסריות מקולקלות. או שנושאיהן חוזרים בתשובה או שקם כח חברתי הפוך המנצח את התופעות והקלקולים, והם נבלעים במשך הזמן. יש נפגעים מהן שכל מהלך חייהם נשאר חולני ופגוע, ויש השפעות של הקלקול על סביבתו על משפחתו ועל העם. וצריכים חיי דור ולעתים חיי דורות כדי לתקן כל מיני תנועות רוחניות מקולקלות. אולם סוף סוף ובמיוחד במי שעמדו רגליו על הר סיני, התשובה אל ה' ואל טובו בוא תבוא, אלא שבינתיים עובר זמן רב עד אשר הדברים מיתקנים.
ותוך כדי הזמן החולף של המלחמות בכוחות המשחיתים והפגיעות ההדדיות בין המשתתפים במחלוקות הלאומיות בין כל מיני תנועות חסרות חיים המנסות לחיות את העם באידיאלים חלקיים שאין מחיים את בעליהם, וקל וחומר עם שלם – דורות שלמים גדלים חסרי כוחות רוחניים נוהים אחרי תרבויות זרות ואת עצמם שוכחים.
כתב הרב זצ"ל (אורות הקודש, ח"ג עמ' קמ):
"...באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה. רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלהיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ה'".
התשובה בוא תבוא, נשמתנו, הרוח הפנימי שבתוכנו דופק ומבקש את מקומו, את חיותו חיי נשמה להזרים רוח א-לקים חיים בתוך כל עמנו, השב לארצו ולמקומו האמיתי, בתוכו פנימה וכלפי כל העמים וכל ההויה.
כתב הרב זצ"ל (אורות התשובה פט"ו סי' יא):
"האומה שלנו תבנה ותתכונן, תשוב לאיתנה למכונות חייה כולם, ע"י מה שהאמוניות שלה, היראיות שלה, דהיינו התוכן האצילי המקודש האלהי שלה, יתפשט, יתגבר, ישתכלל ויתאמץ. כל בוני האומה יבואו לעומק האמת של נקודה זו, ואז בקול מלא גבורה ועז יכריזו על עצמם ועל עמם בקול גדול: לכו ונשובה אל ד'. והתשובה תשובת אמת תהיה, והתשובה מכון גבורה תהיה, והתשובה תתן עז ותעצומות לכל הסעיפים המעשיים והרוחנים, לכל ההליכות כולן הדרושות לבנין האומה ושכלולה, ליקיצתה לתחיה, להתעודדות עמדתה. העינים תפקחנה, הנשמה תזך, אורה יבריק, מעופה יתגדל, ועם נברא יקום, עם גדול עצום ורב, אור אלהים עליו וגדולת לאום לו, כלביא יקום וכארי יתנשא".
ימי כתיבת כרך זה, הם ימים לא קלים לעמנו, מגיפת הקורונה שוררת בחיינו, וההתגוננות נגדה פוגעת בכל. מבטחון כלכלי ועד מרקם חברתי, הכל מושפע ונפגע וכלם צריכים לאזור כוחות לחזק עצמם ולחזק את משפחותיהם וכל סביבתם. בעת מלחמה, היחיד צריך להתאחד עם כלל העם ולא להתנהג כאילו אין סכנה, הוא צריך לעזור למאמץ הכללי ולא לפרוש מן הציבור.
אף חלק גדול מן השאלות הנידונות בספר עלו מתוך ההתמודדות עם המגיפה.
תודות לשואלים, לרבנים שהעירו על התשובות, למסייעים בהוצאת הכרך, למשפחתי היקרה ולאשתי הנותנת ומסייעת לי לעסוק בתורה.
"ונהיה כולנו אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו לומדי תורתך לשמה".
שומריה מנחם-אב תש"פ יעקב אפשטיין