חבל נחלתו כב כב
סימן כב
נתינת ספר תורה לגוי בתהליך גיור לרקוד עמו בשמחת תורה
שאלה
האם ראוי לכבד לגוי בתהליך גיור, לרקוד עם ספר תורה בשמחת תורה או בהכנסת ספר תורה?
תשובה
א. כתב הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"י ה"ח): "כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו".
נראה שאין הבדל בין כותי לנכרי, ומותר לתת, לפי דברי הרמב"ם, לגוי לאחוז בספר תורה ואפילו לקרוא בו. ואין במעשה הנכרי פחיתות כבוד לספר תורה, אם המעשה נעשה בכבוד הראוי.
ב. אמנם, ללמד תורה לגוי אסור. כך כתב ביוסף אומץ (ח"ב פרק התורה סי' טו): "כתב בספר חרדים, עוון גדול הוא המלמד לגוי אפילו אות אחת מן התורה, ועובר נמי משום לפני עיור לא תתן מכשול דגוי העוסק בתורה חייב מיתה, רק בשבע מצוות בני נח שרי ללמדו לפי דברי התורה. ובזוהר מחמיר מאוד ולא חילק, עכ"ל בקצרה. ופשוט דבכלל זה שאסור למכור לו ספרי קודש, רק הספרים שאין בהם אלא סיפורים ומאורעות, כגון יוסיפון וצמח דוד וכיוצא (כת"י ב')".
וכן פסק בילקוט יוסף (קצוש"ע יורה דעה סימן רמה רמו – הלכות תלמוד תורה) עפ"י תשובת אביו: "נה. אסור ללמד תורה לגוי, בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה, וגם לדבר עמו בדברי תורה אסור, וכל שכן שאסור לכתוב לו דיני התורה ומצותיה. וכן אסור למכור לגוי ספרי קודש, כמו תנ"ך וכדומה. ואפילו אם יש גוי אחר שילמדו תורה, מכל מקום ליהודי אסור ללמד, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב. ואין חילוק בזה בין גוי גדול לגוי קטן, שקטן דמסברי ליה ומיסבר אף – על – פי שאינו בגיל י"ג שנה, דינו כגדול, ורק בפחות מכן מותר ללמדו תורה. ואסור לענות לו על שאלות דתיות, אולם אם מקשה ומתמיה על דת ישראל, מותר להקהות את שיניו, ולהשיב לו מלחמה שערה, בכדי שלא יהיה חילול ה', וכמו שכתוב ודע מה שתשיב לאפיקורוס עכו"ם. ומותר ללמד גוי עברית בדקדוק, וכן דיני שבע מצוות בני נח, אף בזמן הזה. וכן גוי הבא להתגייר מותר ללמדו עיקרי התורה והמצוות, ואפי' ללמדו בכתב מותר. [יביע אומר חלק ב' חלק יורה דעה סימן יז]".
ג. אף לגוי אסור לעסוק בעצמו בתורה כאמור (סנהדרין נט ע"א): "ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה – לנו מורשה ולא להם. – וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה – מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה – דינו כנערה המאורסה, דבסקילה".
ופסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"י ה"ט): "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג".
ד. בשאלה שלפנינו שני מרכיבים מיוחדים: א) המדובר בגוי הנמצא בתהליך גיור. ב) המדובר בריקוד עם ספר תורה בשמחת תורה או בהכנסת ס"ת, ולא בלימוד תורה.
גוי בתהליך גיור עדיין אינו כישראל, הוא צריך לחלל שבת כדי שלא יהא גוי ששבת1, והוא מותר לאכול טריפות ונבלות ואין עליו אף אחת ממצוות ואיסורי ישראל, אלא אותן הכלולות בשבע מצוות בני נח.
כמו"כ שמחה עם ספר תורה אינה מצוה שמתגייר צריך להתחנך לה, אלא היא מדרכי הכיבוד והחיבה לתורה, היוצאים ישירות מתוך היחס (כשם שאדם מביע את אהבתו לאשתו וכד'). אין הלכה לרקוד דוקא עם ספר תורה, ולכן נכרי לא מצווה להרגיל עצמו ולחנך עצמו לכך.
ה. נלענ"ד שאע"פ שהגוי בתהליך גיור, כל זמן שאינו ישראל, אין מכבדים אותו לרקוד עם ס"ת. השמחה עם ס"ת בידו מלמדת על החיבור שבין ישראל לתורה, על הדבקות שבין ישראל לתורה ועל הקשר המיוחד ביניהם. בין נכרי (אפילו הוא בתהליך גיור) ובין התורה אין קשר מיוחד. התורה עדיין לא מאורסת לו, ועל כן אין לו להתחבר עימה בחיבור מלאכותי. כל זמן שהוא לא סיים את תהליך הגיור הוא עדיין אינו מישראל, ואין ליצור קשר מלאכותי בין הגוי לבין התורה.
מסקנה
אין לכבד נכרי ואפילו הוא בתהליך גיור בריקוד עם ספר תורה בין בשמחת תורה ובין בעת הכנסת ספר תורה2.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א
גוי מתגייר בשמחת תורה
מצד אחד ברצוני לחזק את דבריך, אך מאידך גם את השגתו של הגר"א נבנצל.
אסור ללמד גוי תורה משום שהיא נקראת מורשה ומאורסה (סנהדרין נט א) בפרט אמורים הדברים בשמחת תורה שהיא כשמחת חתן וכלה לכן המסיים את התורה נקרא 'חתן תורה'. מסירת התורה, בפרט ביום זה, לגוי, דומה (על דרך דמיון רחוק) למסירת כלה מתחת לחופתה לאדם זר. וידועה דרשת חז"ל על כך שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות אך ביום השמיני רק פר אחד כי ביום הזה אנו והקב"ה שמחים לבדנו ואין זר אתנו.
אלא שכאן מדובר בגוי העומד להתגייר, מן הסתם הוא כבר מקיים ז' מצוות ב"נ כהלכה, דהיינו כמו שכתב הרמב"ם בסוף פ"ח מה' מלכים: "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן".
עליו לקבלן לא בגלל הכרע הדעת, אלא מתוך אמונה בתורה משה, דהיינו זאת התורה שאנו שמחים בה וגם הוא שמח בחלק ממנה (ואולי ראוי לתת לו ספר הגלול בבראשית שם נצטוו בני נוח)
ובאשר לטענה, ששמחת תורה אינה מצוה שיש להרגיל את הגוי לקיימה, אלא רק מנהג, היא הנותנת, השמחה היא תנאי מוקדם לקבלת התורה. כמבואר בפרשת כי תבוא "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ". ובברכות ק"ש אנו אומרים 'ונשמח ונעלוז בדברי תורתך'. סימן יפה לגר שהוא כבר שמח בתורה ועומד לקבלה בשמחה. ומכיון שמדובר בגר צדק רציני מצוה לקרבו.