חבל נחלתו כא כד
סימן כד - קעקע
שאלה[עריכה]
ישנה טכניקה של איפור קבוע (שנכנסה מן הניתוחים הפלסטיים), בה מכניסים באמצעות מחט או סכין, צבע קבוע מתחת לעור. דרך זו משמשת לאיפור קבוע לרוצים בכך, ולבצע תיקונים קוסמטיים כגון צביעת גבות וכד'.
האם זה נחשב לכתובת קעקע, והאם פעולות אלו אסורות או מותרות?
תשובה[עריכה]
א. מה הם גדרי איסור כתובת קעקע מן התורה ומדרבנן?
נאמר בפרשת קדושים (ויקרא יט, כח): "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה'".
שני איסורים בפסוק: שרט לנפש וכתובת קעקע. נבדוק מה הם דיני תורה של כתובת קעקע.
ב. במשנה במכות (פ"ג מ"ו): "הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השם שנאמר (ויקרא י"ט) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'".
פרש הרמב"ם: "ר' שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם עבודה זרה על בשרו שהרי אמר ה' באותה המצוה אני ה'. כאלו אמר אל תשתף עמי ואל תקרב את עצמך לזולתי, זוהי כוונתו, ואינה הלכה".
וכך פרש ר' עובדיה מברטנורא: "כתובת קעקע – מקרע בסכין על בשרו כעין אותיות, ואח"כ ממלא את הקרעים דיו או כחול". "כתב – על בשרו בדיו או בכחול ולא קרע בסכין, או קרע בסכין ולא מילא בדיו או בכחול, אינו חייב". "עד שיכתוב ויקעקע – לישנא דקרא נקט, דכתיב כתובת קעקע, כתיבה ברישא והדר קעקע. אבל לעולם הקעקע תחלה ואח"כ הכתב. וקרא הכי משמע, וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם". "שיכתוב שם השם – בגמרא מפרש דשם עבודה זרה קאמר. הכי מפרש לקרא, לא תתנו בכם שם עבודה זרה, כי אני ה' ולא תשתפו אחרים עמי. ואין הלכה כר' שמעון".
נלמד מדבריהם שכתובת קעקע נוצרת משני חלקי מעשה: שריטה בעור, והכנסת צבע תחת העור. לא בואר בפירוש האם חייבים גם על רושם או רק על כתיבה. רשימה היא כל סוג של חריץ בעור לעומת כתיבה שהיא דוקא באותיות, לא בואר במשנה ומפרשיה מה השיעור עליו עוברים בין אם זה אות או סימן.
ג. פסק הרמב"ם (הל' עבודה זרה פי"ב הי"א): "כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים, וזה היה מנהג העכו"ם שרושמין עצמן לעבודת כוכבים כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה, ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט באי זה מקום מן הגוף בין איש בין אשה לוקה, כתב ולא רשם בצבע או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה פטור עד שיכתוב ויקעקע שנאמר וכתובת קעקע, במה דברים אמורים בכותב אבל זה שכתבו בבשרו וקעקעו בו אינו חייב אלא אם כן סייע כדי שיעשה מעשה, אבל אם לא עשה כלום אינו לוקה1".
אף מהרמב"ם לא מתברר האם חייב מן התורה רק על כתיבה, או אף על עשיית רושם כלשהו. והדגיש הרמב"ם שדוקא הכותב עובר ולוקה, ומי שנכתב על גופו אינו חייב אלא אם עשה מעשה ומשמע שעובר בלאו אף אם לא עשה מעשה, אלא שאינו לוקה עליו.
ד. כתב בספר החינוך (קדושים מצוה רנג): "שלא נכתוב בבשרנו כתובת קעקע, שנאמר [ויקרא י"ט, כ"ח] וכתובת קעקע לא תתנו (בבשרכם) [בכם]. והענין הוא כמו שעושין היום ישמעאלים, שכותבים בבשרם כתב מחוקה ותקוע שאינו נמחק לעולם. ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחל או בשאר צבעונין הרושמין. וכן אמרו במכות [כ"א ע"א] קעקע ולא כתב, כלומר שלא רשמו בצבע, כתב ולא קעקע, כלומר שרשם בשרו בצבע אבל לא עשה שריטה בבשרו, אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחל ובכל דבר שהוא רושם". "משרשי המצוה, מה שכתבנו בהקפת הראש ובהשחתת זקן, סמוך, להרחקת כל עניני עבודה זרה מגופנו ומבין עינינו. וגם זה מן השורש הזה בעצמו, שהיה מנהג הגוים שרושמים עצמם לעבודה זרה שלהם, כלומר שהוא עבד נמכר לה ומורשם לעבודתה". "מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שכל מקום שבגוף, בין מגולה בין מכוסה בבגדים בכלל איסור זה. ויתר פרטיה, בסוף מסכת מכות". "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה וכתב אפילו אות אחת בכל מקום שבגופו בענין זה שאמרנו, שיהיה חקוק ורשום באחד ממיני הצבעין הרושמין, לוקה, ואם רשמו בו אחרים, אינו לוקה אלא אם כן סייע, מן הכלל הידוע, לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו".
נראה מדברי החינוך שמן התורה אינו חייב אלא באות ולא בציור או בסתם סימן. וכ"נ מספר יראים (סי' שלח) ומהסמ"ק (מצוה עב) וכ"כ האורחות חיים (ח"ב סי' כב דיני פאות הראש והזקן אות ד).
והמנחת חינוך (מצוה רנג אות ג) כתב: "וכתב אפי' אות א' כו'. כבר הבאתי לעיל דבר"מ ושאר ראשונים אינו מבואר דוקא אות אלא רשימה בעלמא ג"כ חייב ע' לעיל".
ועולה כי לפי המנ"ח זו מחלוקת ראשונים. ומבין כי לפי הרמב"ם לוקה אף על סימן בעלמא שקעקעו בעור האדם. אמנם אחרונים אחרים (כגון ברית משה על הסמ"ג ל"ת סא אות ו) דייקו ברמב"ם שדוקא באותיות עובר מן התורה וכן הביא מדברי הרי"ף והרא"ש.
ובראב"ד (בפי' לתורת כהנים, קדושים סו"פ ו) כתב: "ולא בעינן כתיבת אותיות אלא רושם שיעשה שם הוא נקרא כתובת קעקע". וסובר במפורש שכל סימן הוא באיסור כתובת קעקע.
ה. השולחן ערוך (יו"ד סי' קפ ס"א) לא כתב במפורש והעתיק דברי הרמב"ם, והשאיר זאת בשאלה.
הרב חיד"א בשיורי ברכה (יו"ד סי' קפ) כתב: "א. כתובת קעקע וכו'. הרב מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש דת סימן נ"א, נסתפק אם הוא בכל שהוא, או בעינן כתב דשבת. ואשתמיט מיניה דברי הרב החינוך (מצוה רנג) שכתב, ועובר על זה וכותב אפילו אות אחת וכו' לוקה. ע"ש. והרב מעיל צדקה שו"ת סימן ל"א, הסכים כן מסברא, ולא זכר שכ"כ הרב החינוך". "ב. דין ג. מותר ליתן אפר על גבי מכתו. דמכתו מוכחת עליו כמ"ש בש"ס רב אשי במכות דף כ"א. כתב הריטב"א בחידושיו שם, דבלא צורת אותיות אסור מדרבנן. וכ"כ בתשובת הרב מעיל צדקה הנזכר מסברתו. ע"ש. ובמקומות אחרות כתבתי בעניותי בזה בס"ד".
נראה מדברי השיורי ברכה שעובר מן התורה אפילו באות אחת, ובלבד שזו אות ולא סימן בעלמא. ועובר מדרבנן אף בסימן.
וכך הביא בפתחי תשובה (יו"ד סי' קפ סק"א): "ששורט על בשרו ע' בתשובת מעיל צדקה סי' ל"א שנסתפק בדין כתובת קעקע לענין חיוב מלקות אי בעינן שיהא בו אותיות אשר הם מוסכמים אי נימא דמתחייב בשריטה בעלמא או איזה רושם שיהיה ולסוף העלה דבעינן כתב אותיות ממש אלא דסגי אפילו באות אחת, והא דאמרו מכתו מוכיח עליו לקמן ס"ג י"ל דמ"מ מדרבנן אסור א"נ דמיירי באמת באם שתהיה צורת מכתו כעין אות קמ"ל דאפ"ה שרי שמכתו מוכיח עליו עכ"ד ע"ש".
ו. האחרונים עיינו האם קעקע שהיא לעולם או אף לזמן מרובה עובר באיסור תורה ומסקנתם שאף לזמן מרובה של שנים וכד' נחשב קעקע.
ז. בתחומין (חלק י עמ' 282) הסיק הרב עזרא בצרי כי לפי מרבית האחרונים קעקע שאינה אות אסורה מדרבנן. עוד הביא שם מס' גט פשוט (סי' קכד ס"ט) שכתב שהכותב קעקע על עבד פטור משום שאינו מתכוין לשם כתיבת קעקע אלא כדי שהעבד לא יברח.
על כן מסיק הרב בצרי (שם) לגבי קעקע של גבות מלאכותיות, שכיון שכתיבה זו אינה אותיות ולא נעשית לשם קעקע אלא להסתרת פגם אסתטי ומשום כבוד הבריות יש להתיר זאת לכתחילה.
ח. בספר 'בארות יצחק' (עמ' 160, מתוך כתביו של הרב יצחק עראמה הי"ד רב המושב נצר חזני בגוש קטיף שנרצח ביום ששי ט"ו טבת תשס"ג) הסיק שאיפור קבוע אסור לעשות לאשה מישראל הן למאפרת והן למתאפרת, לעומת זאת איפור חצי-קבוע (עד שלש שנים) התיר. הגר"ש ואזנר זצ"ל ויבלח"א הגר"ח קנייבסקי שליט"א (כתב עת אור ישראל [מאנסי] טו תשנ"ט עמ' טז) אסרו אף איפור שאינו קבוע שנועד להתנאות ולא משום כיסוי על פגם חיצוני (צלקת או חוסר גבות).
ט. יש להעיר, שהאיסור של כתיבת קעקע נעשה עם הכתיבה, בנשיאה על הגוף של כתובת או ציור קעקע אינו עובר באיסור, ועל כן, אין חובה למוחקו. ומי שמתבייש בו מותר למוחקו אולם אינו מתקן את האיסור בכך.
מסקנה[עריכה]
נראה שאיפור אף חצי קבוע יש לאסור משום כתובת קעקע מדרבנן, אולם אם הצביעה מתחת לעור נעשית לשם כיסוי על פגם גופני של צלקת או חוסר גבות הדבר מותר, וגדול כבוד הבריות.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)
בדרך כלל השואלות מתכוונות לצבוע את השפתיים והגבות בצבע קבוע וכן לצבוע את עור הפנים.
לענ"ד אין בכל אלו משום כתובת קעקע. אין כאן שום כיתוב ואף לא ציור. השפתיים כבר מצוירות מבטן אימן ע"י הצייר הגדול שהוא צור אלקינו. הכוונה היא רק לחזק את הצבע הקיים. ניתן לדמות זאת לכתב ע"ג כתב בשבת שפטור (שבת קד ב):
כתב על גבי כתב. מאן תנא? אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה, דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה, וטעה ולא הטיל בו דל"ת – מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר".
אומנם בגיטין דף כ ע"א לדעת רב חסדא: "גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן; דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר".
אך לדעת רב אחא בר יעקב, בגט גם רבנן מודים לר"י: "דילמא לא היא, עד כאן לא קאמרי רבנן התם – דבעינא זה אלי ואנוהו וליכא, אבל הכא לא".
השו"ע אה"ע סי' קלא ס"ה הביא שתי דעות: "גט שכתבו שלא לשמה, אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט. ויש אומרים שחוששין לו".
לדעה הראשונה שהיא דעת הרמב"ם כתב ע"ג כתב אינו כתב גם בגט. גם לדעה השניה, שהיא דעת הרשב"א, זהו רק חשש ולא החמירו אלא בגט משום חומרא דא"א.
ושם בדף יט (ע"א): "מעביר דיו על גבי סיקרא בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: חייב שתים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק. דיו ע"ג דיו, סיקרא על גבי סיקרא – פטור..." "בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום, מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו? כתב עליון כתב, או אינו כתב? א"ל: אינו כתב. א"ל: והלא לימדתנו רבינו, כתב עליון כתב לענין שבת! א"ל: וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?"
לדעת הרמב"ם רק בשבת כתב ע"ג כתב נחשב לכתב אך בגט כתב ע"ג כתב אינו כתב.
לענ"ד החילוק בין שבת לגט הוא שבשבת המעשה אסור וסו"ס הוא כתב כתב נוסף על הכתב הראשון, אך בגט התוצאה היא העיקר ולמעשה אין כאן כתב חדש. קעקוע דומה יותר לגט ולכן כתב ע"ג כתב אינו כתב, ואפילו בדיו ע"ג סיקרא ק"ו צביעת שפתיים בצבע כהה יותר, דהיינו סיקרא ע"ג סיקרא. זהו רק חיזוק של הצבע הקיים בצבע כהה יותר. אי לכך אין זו כתובת קעקע. וכן בגבות. ואפילו אם נשרו הגבות ומקעקעים במקומם גבות חדשות מכיוון שרק משחזרים את הגבות שהיו אין בכך כתובת חדשה ולכן הדבר מותר. תדע, שלא אסרו צביעת שפתים בשבת אלא משום צובע אך לא משום כותב.
ולענין קעקוע ההגדרות מתהפכות, כתב הוא שאסור צביעה לא אסורה. ולכן נראה שצביעת משטח של עור הפנים ע"י קעקוע מותרת אין כאן לא כתב ולא ציור אלא רק צביעת משטח רחב ולכן אין מקום לאסור.
רמז לכך בשבת דף פ (ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו [לשנים], בנות עניים – טופלות אותן בסיד, בנות עשירים – טופלות אותן בסולת, בנות מלכים – טופלות אותן בשמן המור".
מטרתן הייתה להאדים את העור כמש"כ רש"י ולא אסרו זאת משום כתובת קעקע (עי"ש שרב ביבי עשה זאת לבתו). אומנם שם הצביעה לא נעשית ע"י חומר חיצוני הבצק או הסיד רק גורמים לעור להאדים מעצמו אין בכך משום קעקוע, אך היה מקום לאסור זאת משום מראית העין, למרות שמדובר בצביעה זמנית כמו במכות כא ע"א רב ביבי בר אביי (האם הוא אותו רב ביבי שטפל לבתו?) קפיד אפי' אריבדא דכוסילתא, שהמראה אינו קבוע, משום מראית העין. והחולקים עליו התירו רק משום שמכתו מוכיחה עליו ואין מראית העין אך בטפילת נשים אין מכה שתוכיח ובכ"ז לא אסרו משום מראית העין וע"כ משום שבצביעת משטח אין משום כתובת קעקע. ויש לדחות. ולכן כתבתי שיש רק רמז ולא ראיה מכרעת.
ויש להוקיע את האופנה המוזרה המתפשטת לקעקע קעקועים של ציורים וכתובות. אלו אסורים מתורה!
וחמורה עברה זו במיוחד, כי היא מעוות שלא יכול לתקון, גם אליבא דידהו של המקועקעים. כגון צעיר בגיל העשרה שקעקע דמות של דרקון בעל כנפיים, אך בזקנותו התחלפה האופנה ומקעקעים דמות ספורטאי משליך דיסקוס. גם אם הוא יתחרט על מעשה הנעורים הנמהר שלו הוא לא יוכל להמיר את הקעקוע, לא רע בטוב ולא טוב ברע. אומנם מחיקה היא אפשרית אך היא קשה, יקרה ומותירה צלקת. במו ידיו הוא שלל מעצמו את בחירתו החופשית.
ובכלל, גופנו ניתן לנו בפקדון ועלינו לשמור עליו ולא ללכלך אותו בלכלוך קבוע אלא לצורך רפואי וכדו'. ב"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, תורת האמת וחופש הבחירה, שהיא מהותו של האדם שנברא בצלם.
תשובת המחבר
על צביעת שפתים על ידי קעקוע לא שמעתי, קעקוע שבא לתקן פגמי יופי אע"פ שאסור מדרבנן מותר כפי שהסקתי, לפי הבנתי צביעת משטח בגוף ליפוי על ידי החדרה מתחת לעור אסור מדרבנן. צביעת מקום גבות אינו כתב ע"ג כתב.