חבל נחלתו כא יח
סימן יח - ברכת כהנים במנחה של יום הכיפורים
שאלה
[עריכה]מדוע אין נשיאת כפיים במנחה של יוה"כ הרי זה סותר את המשנה בתענית שנושאים כפיים ארבע פעמים ביום הכיפורים. ואם הדין כל כך פשוט מדוע לפי נוסח אשכנז אומרים במנחה 'ברכנו בברכה המשולשת בתורה' שנאמרת בתפילה שעולים בה לנ"כ כאשר אין כהנים שיעלו לדוכן?
תשובה
[עריכה]א. נאמר בתענית (כו ע"א) במשנה ראשונה של פרק רביעי: "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום: בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות, וביום הכפורים".
ובגמרא (שם כו ע"ב): "תעניות ומעמדות מי איכא מוסף? – חסורי מיחסרא והכי קתני: בשלשה פרקים כהנים נושאין את כפיהן כל זמן שמתפללין, ויש מהן ארבעה פעמים ביום: שחרית, ומוסף, מנחה, ונעילת שערים. ואלו הן שלשה פרקים: תעניות, ומעמדות, ויום הכפורים". היינו יום הכיפורים הוא היום היחידי בו נושאים כפיים ארבע פעמים.
ממשיכה הגמ': "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: שחרית ומוסף – יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה – אין בהן נשיאת כפים. מאן חכמים – רבי יהודה היא. דתניא: שחרית ומוסף, מנחה ונעילה, כולן יש בהן נשיאת כפים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר: שחרית ומוסף – יש בהן נשיאת כפים, מנחה ונעילה – אין בהן נשיאת כפים. רבי יוסי אומר: נעילה יש בה נשיאת כפים, מנחה – אין בה נשיאת כפים. במאי קמיפלגי? רבי מאיר סבר: כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא – משום שכרות, האידנא ליכא שכרות. רבי יהודה סבר: שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות – לא גזרו בהו רבנן, מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות – גזרו בהו רבנן. רבי יוסי סבר: מנחה דאיתה בכל יומא – גזרו בה רבנן, נעילה דליתה בכל יומא – לא גזרו בה רבנן. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר. ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי מאיר. ורבא אמר: מנהג כרבי מאיר. מאן דאמר הלכה כרבי מאיר – דרשינן לה בפירקא. מאן דאמר מנהג – מידרש לא דרשינן, אורויי מורינן. ומאן דאמר נהגו – אורויי לא מורינן, ואי עביד – עביד, ולא מהדרינן ליה. ורב נחמן אמר: הלכה כרבי יוסי1. והלכה כרבי יוסי. והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא? – כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי – כתפילת נעילה דמיא".
הגמ' מביאה מחלוקת משולשת: לר"מ נ"כ בכל תפילה, לר' יהודה בשחרית ובמוסף ואח"כ אין נושאים משום חשש שכרות, ולר' יוסי אין נושאים במנחה משום חשש שכרות ונושאים בנעילה משום שהיא אינה שכיחה.
ועל אף שהאמוראים צדדו שהלכה כר"מ, רב נחמן הורה הלכה כר' יוסי והגמרא קבעה שכן הלכה.
אמנם הגמרא שואלת: 'מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא?' והשיבה שכיון שהיא סמוך לשקיעת החמה היא דומה לנעילה.
ב. השאלה היא על איזו מנחה היתה שאלת הש"ס שכהנים פורשים את ידיהם על תענית ציבור או על יום הכיפורים.
רבינו גרשום כתב במפורש: "מאי טעמא פרסי כהני ידייהו ביום הכפורים במנחה". וא"כ הסביר שאף במנחה ביוה"כ יש נ"כ (וכן הביאו בשבה"ל סדר יום הכיפורים סימן שכ). וכן בשאילתות דרב אחאי (פרשת בהעלותך שאילתא קכג) סיים: "והאידנא דקא סלקין במנחה כיון דמשכין ברחמי עד זמן נעילה דיומא דכפורי הויא לה כתפלת נעילה ולא מיחלפא". וכן משמע בהלכות גדולות (סימן כג הלכות כהנים).
אולם רוב הראשונים הסבירו זאת על תענית ציבור ולא על יוה"כ. ויש שגרסו (כגון הרי"ף): "ואלא האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו במנחתא" ולא הזכירו בתעניתא.
ג. באר הר"ן על הרי"ף (יומא ו ע"ב): "ולפי זה משמע דביוה"כ דלא מצלינן תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה אלא מכי מטא זימנא מצלו לה דלא פרסי בה כהני ידייהו וכן דעת הגאונים והרמב"ם ז"ל, והכי נמי משמע במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין בכל לשון (דף מ א) דשיילינן התם בזמן שהכהנים מברכין הצבור מה הן אומרים ואמרי' במנחתא [דתעניתא] מאי אמר רב אחא בר יעקב אם עונינו ענו בנו וגו' מקוה ישראל וגו' למה תהיה כאיש נדהם וגו' בנעילה דכפורים מאי וכו' ואם איתא דפרסי ידייהו במנחתא דיוה"כ הוה ליה למבעי נמי במנחתא דיוה"כ מאי דלא מסתבר דלימרו במנחתא דיוה"כ מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה וגו' אלא משמע דמדמדכרי מנחתא דתעניתא ונעילה דיוה"כ ולא מדכר מנחה דיוה"כ ש"מ דלא פרסי בה כהני ידייהו אבל הרב בעל הלכות ז"ל כתב הא דפרסי כהני ידייהו במנחה ביוה"כ משום דהוי כמנחה של שאר תעניות שהיא סמוכה לשקיעת החמה הכא נמי כיון דמפשי בה רחמי מימשכא עד סמוך לשקיעת החמה".
ד. וכך פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ד הל' א-ב): "בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם, אבל במנחה אין נשיאת כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאת כפים, ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום". "במה דברים אמורים בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כפור ותענית צבור, אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפים, וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה לפיכך הורידוהו".
ה. וכן כתב רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ז ח"ג): "לומר ברכת כהנים במנחת י"ה כבר פשוט בתעניות כי בשחרית ובמוסף אומר ברכת כהני' ונושאים כהנים כפיהם אבל במנחה אם כהנים נושאין כפיהם או אם אומרים ברכת כהנים כתב בה"ג דהוי כמנחה דשאר תעניו' שאין בה נעילה שהיא סמוכה לשקיע' החמה דמפשי רחמי וממשכא עד סמוך לשקיעת החמה ואומרין בה נשיאות כפים ולא גזרינן אטו מנחה דכל השנה שיש בה שכרות, ויש מי שכתב כיון שיש בו תפלת נעילה הוי כשאר תעניות שיש בהן תפלת נעילה ואמרינן בהן שאין בהן נשיאות כפי' כי גזרינן אטו מנחה דכל השנה שיש בה שכרות ואין אומרין בה ברכת כהנים ואין נושאין בה כפים וכן נוהגים באשכנז והכל לפי המנהג".
וסיכם הטור (או"ח סי' תרכב): "וכתב רב עמרם שאין נשיאות כפים במנחה אבל בעל הלכות כתב שיש בה נשיאות כפים ובאשכנז נוהגין כרב עמרם".
וכן פסק השו"ע או"ח (סי' תרכב ס"ד): "אין נושאין כפים במנחה ביוה"כ; וכהן שעבר ועלה לדוכן, הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו".
ו. נשאלת השאלה מה המקור לכך שאומרים 'או"א ברכנו בברכה המשולשת'.
כתב המאירי (תענית כו ע"ב): "כל מה שכתבנו בענין נשיאות כפים יש לנו לדון כן לשליח צבור בהזכרת ברכת כהנים שהרי זו תלויה בזו". וא"כ לפי שיטתו אין להזכיר אם אין כהנים עולים לדוכן.
ועי' בספר המנהיג (דיני תפילה עמוד צד) שהסכים עם המאירי.
וכך כתב הבית יוסף (או"ח סי' תרכב, ד): "וכתב המרדכי (סי' תשכז) יש אומרים שאין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' אלא שלום רב מפני שאין בה נשיאות כפים אבל אנן לא נהיגין הכי ע"כ. ורבינו ירוחם כתב בנתיב י"ח חלק א' (קסד.) דכל היכא דאין כהן נושא כפיו אם אין שם כהן2 אין שליח צבור אומר ברכת כהנים וכן אנו נוהגים".
וכן נוהגים בני ספרד שאין כהן עולה לדוכן לנ"כ במנחה של יו"כ ועל כן אין מזכירים 'או"א... המשולשת'.
ז. אולם בני אשכנז מזכירים. כך כתב בדרכי משה הקצר (או"ח סי' תרכב ס"ק ה): "ובהגהות מיימוני פט"ו דתפלה (דפ' קושטא ד"ה אומר) דבמנחה דיום הכפורים יש לומר אלקינו ואלקי אבותינו וכו' ויש אומרים שאין לאומרו. ובמנהגים שלנו (שם עמ' קטז) אין עולין לדוכן אבל אומרים אלהינו וכו'".
וכך פסק השו"ע (או"ח סי' קכט ס"ב): "כהן שעבר ועלה לדוכן בי"ה במנחה, כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו, מפני החשד, שלא יאמרו: פסול הוא ולכך הורידוהו". היינו, כדברי הרמב"ם לעיל.
ורמ"א העיר: "ולכן אומרים במנחה ביום כפורים: אלהינו ואלהי אבותינו, אף על גב דאין ראוי לנשיאת כפים, מ"מ הואיל ואם עלה לא ירד מיקרי קצת ראוי (הגהות מיימוני), וכן נוהגין במדינות אלו אף על פי שיש חולקים".
ולעתים (כפי שקרה במנין האשכנזי בישובנו) שליח הציבור היה כהן, והיה צריך לומר או"א וכו' אף שהדברים מתמיהים שהרי אין כהן אומר או"א אלא עולה לדוכן. (ולענ"ד, היה עדיף להעלות שליח ציבור אחר ולא כהן, כדי שלא יעשה תרתי דסתרי).