חבל נחלתו כא הקדמה
ברוך א-לוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו – ישראל – תורת אמת ללומדה ולעשותה.
חובה מוטלת עלינו לרשום ולהעלות דברים שנתחדשו לנו.
כתב בהקדמה לי"ד החזקה לרמב"ם: "ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע. ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם. ורבצו בכל מקום".
והוסיף בהעמק דבר (דברים ל, יד): "ועצה עמוקה זו פירש שלמה המלך בסוף קהלת אחר שאמר דברי חכמים כדרבונות וגו', אמר עוד ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, הביאור שמזהיר לתלמיד חכם שנקרא בני כמש"כ בס' בראשית מ"ט ט', אשר אם יותר מהמה, אם רוצה לחדש ולהגדיל תורה, הזהר בשני דברים, א' עשיית ספרים הרבה אין קץ, היינו שתכתוב לעצמך כל רעיון וכל חידוש, דהא שתורה שבע"פ אסור בכתב אינו אלא לאמרן בכתב, אבל לעצמו מותר וגם מצוה, כמש"כ הרמב"ם בהקדמת ספר היד שכך היו נוהגים אפי' הנביאים הראשונים לרשום כל חידושי התורה, ומקרא מלא הוא [שופטים ה' י"ד] מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר... ".
והרחיב והעמיק ר' צדוק הכהן מלובלין (מחשבות חרוץ אות טו): "ומצוה האחרונה היא כתבו לכם את השירה שכוללת כל כתיבות דברי תורה שיהיה השארה בעולם הזה, ואף דמדינא דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, מכל מקום אחר שהותר לכתוב הרי כתיבתם מצוה ובכלל מצות כתבו לכם, שעיקר הכוונה שיהיה קיים לדורות, וכל זמן שהיו כל ישראל יחד בארץ ישראל ולמדו תורה התלמידים מפי רבותיהם נאסרה הכתיבה כדי שלא יסמכו על מה דכתיבא ומנחא, ויצטרכו ללמוד מפי הרב... אבל אחר שנפזרו בגלות לכל קצוות עד שאם יצטרכו ללמוד מפי רב היתה התורה משתכחת חס ושלום, הרי הכתיבה מצוה חיובית". "[ואף על פי שכל תורה שבעל פה האידנא גם כן כתיבא ומנחא כבר, מכל מקום גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל הוא בכלל תורה שבעל פה שנגלה למשה רבינו ע"ה כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה כ"ב, א'), ומשחידשו בעולם הזה צריך שישאר הדברים לעולמי עד בעולם הזה גם כן על ידי הכתיבה, ועל כן הזהירו הקדמונים לכתוב כל מה שמחדש כמו שכתב בספר חסידים (סימן תק"ל) והמגיד להבית יוסף וכדומה, כי אין אדם יודע איזה יכשר ואולי הוא החידוש של תורה שבעל פה השייך לחלקו שלא נגלה עדיין לשום אדם בעולם. והוא לכך נוצר להביא חידוש תורה לעולם הזה וצריך שלא יאבד באבדו חס ושלום, דאז חס ושלום יצטרך להתגלגל, רק יוציאנו בפועל בעולם הזה על ידי דיבור פה לתלמידים או על ידי כתיבה, וראיתי כתוב על שם חכם גדול אחד שלא כתב שום דבר מחידושיו באומרו כי לא הותר לו הכתיבה, כי הוא זוכר הכל ולא שכח שום דבר ממשנתו ומחידושיו מעודו, וטעה כפי מה שנתבאר כי אין כוונת הכתיבה לעצמו לבד רק לדורות הבאים". "ואף על פי שכבר יש ספרים הרבה בעולם ועשות ספרים אין קץ, מכל מקום כל תלמיד ותיק יש לו דבר חידוש השייך לחלקו שלא יוכל אדם אחר ליגע בו, והוא החדש שלמעלה מהשמש שעל ידי זה גורם גם כן החידושין תחת השמש מה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובאורייתא ברא עלמא ותחילת הבריאה היה בתורה שבכתב, והחידוש בכל יום תמיד הוא על ידי תורה שבעל פה בחידושין דאורייתא המתחדשים בכל יום תמיד על ידי חכמי ישראל, ואין לך יום שלא יתחדש בו איזה חידוש בתורה על ידי איזה תלמיד ותיק שבדור, ואותו חידוש שהוא חיי עולם צריך שישאר קבוע וקיים בפועל בעולם הזה... ".
על המימרא בבבא בתרא (י ע"ב): "ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו",
מבאר המהרש"א (חידושי אגדות): "שהיו אומרים אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו כו'. יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים".
מנעורי נסיתי לכתוב את הדברים שלמדתי, ששיערתי כי יש בהם ברכה לעצמי ולאחרים, וברוך ה' וישתבח שמו לעד שהגיעני לכרך זה. כן יביאני ה' לכתוב ולערוך דברי תורה לפני הלומדים עוד ועוד.
שיטתי היא להביא את הדברים ממקורם ולהסבירם לפי קוצר דעתי. הלומד, כיון שהדברים פרושים לפניו, יחליט בעצמו האם שיטתי נכונה, או ניתן לחלוק עליה. ומיני ומיניה תתפרש שמעתתא.
תודות רבות לשואלים (אלה שאיני מסכים עם דעתם לא פירסמתי שמם), תודות לרבנים הגאונים שעברו על דברי ונתנו מזמנם היקר לעבור על הדברים ולהעיר ולהאיר. תודה רבה לאשתי שמסירה ממני הרבה מכל דאגת הבית וטיפול בכל ילדינו ומשפחותיהם ונכדינו.
ונהיה כולנו לומדי תורה לשמה.
שומריה, אדר ב' תשע"ט יעקב הלוי אפשטיין