חבל נחלתו י נז
סימן נז- תשלום שכיר לשוכר על נזק ברכב השוכר
שאלה[עריכה]
אדם בעל מיניבוס שכר נהג לנהוג ברכב הסעות שלו. הנהג השכיר פגע בשוגג ברכב חונה ונגרם נזק לרכבו של השוכר ולרכב החונה. מי צריך לשלם את הנזק?
תשובה[עריכה]
השכיר טוען: יש ביטוח לרכב, ולכן תפעיל אותו והוא ישלם את הנזק, ואת ההשתתפות העצמית אני אשלם. לעומתו המשכיר טוען: א. את הביטוח אני עשיתי ושילמתי את הפרמיה. ואתה כשכיר חייב בתשלומי הנזקים כדין שומר שכר, אלו שני חיובים נפרדים, ואין לך זכות שימוש בביטוח שאת הפרמיה עליו אני שילמתי. ב. איני מעוניין להפעיל את הביטוח כיון שאני מחוייב בהשתתפות עצמית ובכך אני מפסיד את ההוזלה בפרמיה לשנים הבאות בגלל העדר תביעות. ולכן עליך השכיר לשלם ישירות עבור הנזק לרכבי ולרכב השני שנפגע.
בנושא זה בדיוק, דנתי בח"א סימן צו והעליתי שאע"פ שרוב הפוסקים סברו שהתביעה מול הביטוח היא תביעה נפרדת לעומת התביעה מול השוכר, בכ"ז במציאות ימינו, כל השכרת רכב היא השכרת רכב עם ביטוח, ולכן טענת השוכר שאינו רוצה לתבוע את הביטוח מסיבותיו של השוכר (את השכיר ללא השכרת הרכב) או המשכיר (בהשכרת רכב) אינה מתקבלת.
בשורות הבאות ברצוני להעמיק את הסברת הענין.
החוק במדינת ישראל קובע שכל רכב הנוסע בכבישי המדינה יהיה בעל ביטוח חובה בתוקף. בביטוח רכב אנו מבחינים בשלושה סוגי ביטוחים: ביטוח חובה, ביטוח צד ג', וביטוח מקיף. ביטוח החובה מכסה נזקי גוף בלבד של שני הצדדים. ביטוח צד שלישי משמעותו כיסוי נזקים לצד שלישי שניזק מרכבו של בעל הפוליסה, אבל אינו מקיף את נזקי בעל הפוליסה עצמו. הביטוח המקיף מכסה את כל הנזקים אף לרכב של בעל הפוליסה.
בשכירות רכב בחברות השכרה, כל רכב מבוטח בביטוח מקיף ואף מציעים לשוכר לשלם פרמיה לביטול ההשתתפות העצמית. נראה שכך הדין אף לגבי מי ששוכר נהג שיעבוד על רכב ששייך למשכיר. היינו, מלכתחילה התשלום לשכיר הוא בהפחתת חלק מהתשלום משכר השכיר ומועבר למשכיר עבור חלקיותו בביטוח מקיף. לדוגמא, שכיר בחברת אגד הנוהג על אוטובוס אינו משלם על תאונות לחברה, אפילו כל האוטובוס יצא מכלל פעולה (ולכל היותר משלם השתתפות עצמית חלקית), וסיבת הדבר מפני שהוא והרכב מבוטחים בביטוח מקיף של בעל הרכב. כך הדבר בכל מקום מסודר, ולא של 'חאפּרים' שעובדים בהעלמת תשלומים ומסים. וכשם שאם ח"ו היה גורם לנזקי גוף – הביטוח היה משלם מפני שאסור להעלות רכב על כבישי הארץ ללא ביטוח חובה, ואף הנפגע לא יכול לתבוע את הנהג ישירות אלא את הביטוח, ה"ה לגבי ביטוח מקיף מוטל על המשכיר לדאוג שלשכיר יהיה ביטוח מקיף על כל צרה שלא תבוא. אם אינו רוצה בכך עליו להודיע זאת לשכיר – אם לא הודיע סימן שהביטוח המקיף מסודר ועל דעת כן נכנס השכיר לעיסקה. (נראה לי שאף שכיר לא יכנס לעיסקה בה הוא מרויח שקל לחודש ויש אפשרות שיתבע על , שקל).
שאלתי נהג מונית ותיק מה מנהגם לגבי נהג שכיר של בעל מונית שהיה שותף בתאונה, וענה: השכיר משלם חלקית את דמי ההשתתפות העצמית וכל השאר הביטוח משלם. והסיבה לחלקיות בתשלום היא משום שבדר"כ קשה לקבוע שצד אחד אשם בכל. ואם השכיר אינו אשם בתאונה אינו משלם אף את ההשתתפות העצמית.
יתר על כן, נראה לענ"ד שבימינו שמוסד הביטוח התרחב כל כך – אדם אינו משקיע כספו או נכסיו אם הנזק שיכול להיגרם להם גדול מהרווח הצפוי. לדוגמא: חברה הנותנת הלוואות למשכנתא דורשת שהבית יהא מבוטח, וזאת משום שאם ח"ו הבית ישרף, הרי ברור שללווה לא תהא יכולת ממונית להשיב את ההלוואה וגם לבנות את ביתו מחדש וכד'. ה"ה לחברת הסעות ברור לה שלשכיר המפעיל את האוטובוס לא יהא הסכום הדרוש לשלם את נזקי הרכב אם ייפגע או יפגע באחרים או ייגנב וכד'. לכן החברה ששכרה נהגים ביטחה את הרכוש המופקד בידם מתוך ידיעה שלא יוכלו לשלם את מלוא הנזק אם ח"ו הוא יהיה גדול. כך החוק וכך מנהג המדינה לפי הבנתי.
חברה שעשתה עיסקה כביכול פרטית עם הנהג השכיר על סמך שלא יקרה לו כלום, וכש"כ על סמך שהוא ישלם לפי ד"ת כשומר שכר – שמה את כספה על קרן הצבי. ולפי הבנתי אם היא אינה מבטחת את הרכב שביד השכיר בביטוח מקיף היא עשתה שלא כדין, ולא כמנהג המדינה.
וטעם נוסף לכך שחברה מבטחת את רכושה הוא מטעם שלא תמיד ניתן להאשים את השכיר וליטול ממנו, הרי לעתים הוא החנה את רכבו כראוי ובא אחר והזיק לרכב, והרי אז לא ניתן לתבוע את הנהג השכיר אלא לכל היותר את הנהג הפוגע, והרי נהג זה כלל לא בטוח שישאיר את פרטיו ויזדהה, ואם הוא מאלה שאינם בני ברית וכי ירדוף אחריו עד מקומו, ואולי הוא נסע בלי שום ביטוח (כמו שאנו רואים לעתים קרובות, וכן בדידי הוה עובדא). אלא המשכיר יקבל מעותיו מחברת הביטוח והיא תרדוף אחר הפוגע או אחר חברת הביטוח שלו. והמצב הוא שהמשכיר/שוכר מבטח את רכושו דוקא עבור מצבים שהוא אינו יודע מה יהא בסופם, ולכן אף כאן הביטוח הוא אף עבור הנהג השכיר.
מסקנה[עריכה]
משכיר שאינו מעוניין להפעיל את הביטוח המקיף מצד שיקולי כדאיות מן הראוי שהוא עצמו ישלם את הנזקים, והשכיר שגרם לנזק ישלם רק את ההשתתפות העצמית ולא יותר.