חבל נחלתו יט מג
סימן מג
זכות לחניה
שאלה[עריכה]
ראובן הגיע לרחוב מסוים במכוניתו על מנת להחנות את רכבו, ראובן הבחין במכונית יוצאת ממקום חניה ומיד הכניס את רכבו למקומה. שמעון שהיה בכיוון התנועה הנגדי המתין כבר מספר דקות ליציאת אותה מכונית חונה וטען לפני ראובן שהמקום 'שייך' לו (ראובן לא הבחין בו לפני שנכנס למקום החניה). עם מי הצדק ואיך ראוי לנהוג?
תשובה[עריכה]
א. נתחיל מסוף השאלה – נראה שבכל מקרה גם אם הדין עמו וגם אם לאו, ראוי שראובן יפנה את המקום שתפס מפני שכך מנהג העולם, שמי שממתין למקום חניה מסוים שיתפנה, הוא כבי' 'זכה' במקום החניה וכל הנכנס לפניו הוא כגוזלו. וכיון שכך נהגו רוב העולם – ראוי לנהוג כן ואפילו אם זה רק לפנים משורת הדין, ובמיוחד אם יהיה חילול שם שמים שיהודי דתי מתנהג כך.
ב. על עצם השאלה צריך לדון מדין עני המהפך בחררה שנאמר בקידושין (נט ע"א).
פסק הטור (חו"מ סי' רלז, א): "המחזר אחר דבר לקנותו בין קרקע בין מטלטלי ובא אחר וקנאו נקרא רשע וכתב ר"ת ז"ל דהוא הדין נמי בשכירות אם רצה לשכור קרקע או מטלטלין או להשכיר עצמו ובא אחר וקדמו נקרא רשע אבל אם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחד ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע שאינו דבר המצוי לו במקום אחר".
מבאר הבית יוסף: "המחזר אחר דבר לקנותו בין קרקע בין מטלטלי ובא אחר וקנאו נקרא רשע וכתב רבינו תם דהוא הדין נמי בשכירות וכו'. ריש פרק שלישי דקדושין (נט.) אמרינן עני המהפך בחררה ובא חבירו ונטלה ממנו נקרא רשע. ופירש רש"י עני המהפך בחררה מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית. וכתבו התוספות (ד"ה עני) והרא"ש (סי' ב) וקשה לרבינו תם מהא דתנן במסכת פאה (פ"ד מ"ג) ומייתי [לה] בפרק קמא דבבא מציעא (י.) גבי פאה נפל לו עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנו משמע דאותו שנטלה לא מיקרי רשע ונראה לרבינו תם ז"ל דבהפקר ומציאה לא נקרא רשע לפי שאינם מצויים בכל מקום וכל הזריז לקדום ולזכות בה מותר ודוקא במכר או שכירות שיכול למצוא לקנות או להשתכר במקום אחר כי הך עובדא דרב גידל והיינו נמי עני המהפך בחררה שממציא עצמו אצל בעל הבית לעובדו כדי שיתן לו לפעמים חררה כי זה יכול למצוא גם הוא".
"והר"ן (כד. ד"ה רב גידל) כתב שהרמב"ן (ב"ב נד: ד"ה נכסי) סובר כדברי רש"י שאפילו במציאה נקרא רשע וזו ששנינו לענין פאה מעבירין אותה ממנו היינו טעמא שלא הוא בלבד מחזר אחריה שהרי כל העניים מהפכים כמותו אחר הפאות. ומכל מקום עשיר המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו אינו נקרא רשע לפי שהעשיר מצוי לו לחם בביתו [או] ליקח משכניו ואף על גב דהאי עובדא דרב גידל מוכח דבעשיר הבא ליקח שייך נמי [דין] עני המהפך בחררה הני מילי במקח קרקעות לפי שאין הקרקעות מצויים ליקח עכ"ל. ורבינו סתם דבריו כדעת רבינו תם ז"ל".
נראה מדברי הב"י כי לפי רש"י, ראובן שנכנס לחניה והקדים את שמעון שהמתין שתתפנה הוא רשע (אם לא יפנה את החניה לשמעון). לעומת זאת לפי ר"ת והטור אינו נחשב רשע מפני שכעת אין לפניו חניה אחרת.
ג. בשולחן ערוך (חו"מ סי' רלז ס"א) פסק: "המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע. והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר. וי"א שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר, ובא אחר וקדמו, אינו נקרא רשע, כיון שאינו דבר המצוי לו במקום אחר. ויש אומרים דלא שנא".
ורמ"א הגיה: "וסברא הראשונה נראה עיקר... "...
וא"כ אף שהטור פסק כר"ת שבמציאה והפקר אינו רשע אלא זריז ונשכר, מפסיקת השו"ע לא נראה כך, ונראה שנחשב לרשע.
ד. נראה כי נקודת מחלוקתם של רש"י ור"ת היא מה ההיפוך גורם. לפי רש"י ההיפוך – שמחזר לקנותה או להגביהה יוצר מעין 'קניה' של הדבר והשני שחוטף הוא כמסיג גבולו של ראשון ולכן נקרא רשע.
ומובנים דברי הרמ"א בהמשך הגהתו: "וכל זה לא מיירי אלא כשכבר פסקו הדמים שביניהם, ואין מחוסרין אלא הקנין. אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה, שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר בזול, מותר לאחר לקנותו, בין אם המוכר עובד כוכבים או ישראל (ב"י בשם מרדכי פ' חזקת)"...
כלומר פסיקת הדמים יצרה חיבור מסוים בין הקונה לחפץ הנקנה, וזהו היפוך שגורם לכך שהנכנס מבחוץ יחשב רשע.
לעומת זאת לפי ר"ת צריך לדון, ניתן לומר שההיפוך אינו כלום, והשאלה היא אם יכול למצוא כזה במקום אחר, וכיון שיכול למצוא במקום אחר הוא נחשב גזלן, אבל לא מחמת ההיפוך.
או שבהפקר ומציאה אין משמעות להיפוך, מפני שדוקא במקום שיש מי שמקנה ההיפוך הוא תחילת קשר בין קונה למקנה ולכן אסור לאדם אחר להפך באותה חררה, אבל בהפקר או מציאה שאינם שייכים לאף אחד זה שמישהו היפך אינו יוצר לו שום קירוב דעת לחפץ שרוצה לקנות.
מדברי ר"ת בתוספות ומדברי הטור נראה שסיבתו היא שיכול למוצאה במקו"א, ולכן אומרים לו עד שאתה חוטף מ'של חברך' לך וחפש במקום אחר. וראיה לכך מסוגיית מצודת הדג (להלן).
נלענ"ד כי לפי שתי השיטות ההמתנה אינה היפוך. ולכן התופס אינו רשע.
ה. צריך לדון לפי רש"י, מה יחשב כהיפוך לגבי מקום חניה, אם ראובן חיפש מקום חניה עוד לפני שמעון ועתה הגיע בדיוק למקום ששמעון המתין להיכנס אליו, נחשב אף הוא 'מהפך' או שכל מקום נחשב לעצמו.
בסוגיא בבבא בתרא (כא ע"ב) נאמר: "מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא".
ופרש רש"י:
"מרחיקין מצודת הדג מן הדג – צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם, אלמא אף על גב דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא"ל קא פסקת לחיותי".
"שאני דגים דיהבי סיירא – נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא".
אם נדמה סוגיא זו למהפך בחניה נראה כי יש הבדל ביניהם.
דגים בים או בנהר הם הפקר לכל, ולפי רש"י ה'היפוך' של הדייג בכך שעקב אחר הדג ויודע מקומו והרגליו 'מקנה' לו את זכות פריסת המצודה במקום זה. בשונה מזה בחניה, הרי שמעון שהבחין שרכב מתעתד לצאת מהחניה ורוצה לחנות במקומו והמתין לו שיצא אינו מהפך יותר מראובן שנסע ברחוב וציפה לרכב שיצא מחנייתו כדי לתפוס את מקומו, ההמתנה אינה היפוך1.
ולכן יש לצדד שאף שבמהפך בחררה פסק השו"ע כרש"י, בכ"ז לגבי מקום חניה אין בהמתנה כדי 'היפוך' והיא דומה לחוטף את המקח לפני שנפסק מחירו בין המוכר לקונה.
אצל ילדים במציאה או הפקר נשמעת הטענה: 'אני ראיתי את המציאה לפניך'. וברור שזה שפלוני ראה את החניה לפני אלמוני אינו נחשב להיפוך. ואמנם מצינו שהגמרא דנה אם הבטה בהפקר קונה אבל כבר פסקו תוס' (בבא מציעא ב ע"א): "דבראיה בעלמא לא קני – והא דאמרי' בפרק הבית והעלייה (לקמן דף קיח. ושם) הבטה בהפקר קני היינו שעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן". ועי' רא"ש (עירובין פ"ז סי' ח) וקרבן נתנאל עליו (אות ח).
ו. תוספות (בבא בתרא כא ע"ב) התייחסו לשאלת ההיפוך בדגים וכתבו:
"מרחיקין מצודת הדג כו' – אף על גב דר"ת מפרש דבדבר של הפקר אפי' רשע לא מיקרי כדתנן (פאה פ"ד מ"ג) גבי פאה פירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן תנן בפ"ק דב"מ (דף י.) ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה ולא מיקרי רשע אלא בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה משום שאם לא ישתכר במקום זה ימצא להשתכר במקום אחר והך דשמעתא לא קשיא דאע"ג דהוי דבר של הפקר מ"מ בכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו ועוד דהכא אומנותו בכך"...
היינו לפי תוס' שני טעמים לכך, אע"פ שהדג הפקר כיון שיכול למצוא במקום אחר החוטף נחשב רשע, (ומכאן נראה שהסיבה לשיטתם אינה משום הקשר שבין הקונה למקנה), וכן תוס' מוסיפים טעם אחר שהמהפך הוא בעל מלאכה. וכנראה שכוונתם בבבא בתרא כטעמם בקידושין (נט ע"א): "ומיהו קשה מההיא דפרק לא יחפור (ב"ב דף כא:) דקאמר התם מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג אף על פי שהוא של הפקר ונראה דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנתו כי ההיא דקאמר התם (שם) האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה ואוקי בהדיה מצי לעכובי עליה דקאמר ליה דקא פסקת לחיותאי".
כלומר במקום שזו פרנסתו, יחשב רשע בגלל שיורד לאומנותו במקום זה. ונראה שלפי"ז לתוס' מותר לתפוס חניה שאחר המתין לה הן בגלל שלא מוצא כרגע חניה במקום אחר, והן בגלל שאין זה יורד לאומנותו.
והעירוני, שאם הרוצה להיכנס מאותת ברכבו, או יוצר קשר עם היוצא מן החניה יחשב הרוצה להיכנס כ'מהפך'.
ז. שאלה דומה ראיתי בעומדים בתור בחנות מכירות גדולה ('רמי לוי' וכד'). ראובן ממתין בתור עד שהעומדים לפניו יגמרו לעשות חשבון על קנייתם, ולידם קופה סגורה. והנה בא קופאי ומתיישב ליד הקופה הסגורה ופותחה לקונים, ושמעון הגיע עם עגלתו ותפס את הקופה שנפתחה. טוען ראובן: הרי המתנתי בתור עוד לפניך, ומדוע אתה שהגעת זה עתה תיכנס ראשון. אבל נראה שהדין עם שמעון, וכי זה שראובן המתין הפך אותו ל'מהפך' בתור לקופה?!
ח. כאמור לעיל, אף שלפי דעתי אין הממתין לחניה שתתפנה נחשב 'מהפך בחניה' – בכל זאת כיון שהבריות נהגו כך מן הראוי לפנות את החניה שנתפסה ולא לעמוד על שורת הדין אלא לנהוג לפנים משורת הדין – "והאמת והשלום אהבו".